מעשה רקח על הלכות בכורים· רבי מסעוד חי רקח
פרק יב · הלכה יב
אבל אם היו דמיו וכו'. מרן הקדוש הקשה על רבינו דלמה לא חילק בין בא לימלך לעשה מעצמו כמ"ש בגמ' דף י"א והיא השגת הראב"ד ג"כ ועוד הקשה ז"ל דמנ"ל לחלק בין שוה ג' זוזים ללא שוה ושמא גירסא אחרת היתה לו בגמ' וצ"ע ע"כ. והטור יו"ד סי' שכ"א חילק בין בא לימלך ללא ובב"י הזכיר הסוגיא ועם כל זה בשו"ע העתיק כדברי רבינו אות באות. ולענ"ד נראה דאף לפי גירסתינו יתיישבו דברי רבינו וזה דכי פריך תלמודא קשה הלכתא אהלכתא לאו קושיא היא משום דהתירוץ הוא מבואר דהא דרבי יהודה נשיאה בהכרח הוא לומר שהיה רוצה לפדות במעות וההיא דרבנן היא בפודה בשה דאז אפילו בר דנקא סגי ומשום דהפטר חמור של ר' יהודה לא היה שוה אפילו ג' זוזים לכך שדריה לקמיה דר' טרפון דהוה זילא ביה מלתא לפדותו בזה השיווי מועט ור"ט השיב לו עין יפה וכו' ומלבד האמור כיון שזה הוא מכלל מתנות כהונה לא מצינו בשום מתנה חילוק זה דבא לימלך וכו' ותו דהרי רב נחמן בריה דרב יוסף פריק ליה בשילקי בשיוויו ולא מצינו חולק עליו מוכרח דביש בו כדי נתינה דרך כבוד איירי דהיינו ג' זוזים או טפי ומשום דהפט"ח של ר"י לא היה שוה ג' זוזים לכך נסתפק ושאל לר"ט ונמצאו דברי רבינו מכוונים דהוציא החילוק של ג"ז מההיא דר"י ולא פסק החילוק דבא לימלך משום דאעיקרא דמילתא אין כאן קושיא דהחילוק הוא מבואר בין פודה בשה עצמו לפודה בשיווי הפט"ח אלא שהתרצן השיב לו ע"פ שיטתו שלא רצה לחלק ודו"ק כי נכון הוא: