מעשה רקח על הלכות בכורים· רבי מסעוד חי רקח
פרק יב · הלכה ו
מאימתי וכו'. כתב מרן ז"ל שפסק כרב ששת דס"ל מצות פדיון לאלתר ואינו עובר עד שלשים יום מכאן ואילך עובר ע"כ ודברים תמוהים הם חדא דא"כ הו"ל לרבינו לכתוב להדיא ומכאן ואילך עובר ולמה יכתוב רבינו לשון איולי דאין כאן אלא מצות עיכוב והוצרך מרן ז"ל לבאר דהיינו עובר דקאמר ר"ש ותו דבגמרא הקשו על הא דרב ששת מתיב רמי בר חמא מצותו כל שלושים יום וכו' אלא אמר רבא לא קשיא הא ר' אליעזר דמקשי פטר חמור לבכור אדם הא לרבנן דלא מקשו פטר חמור לבכור ע"כ. ופי' רש"י הא דקתני לאלתר רבנן היא דמתני' דלא מקשו ע"כ וכיון דר"ש איתותב איך יכתוב מרן ז"ל דרבינו פסק כוותיה ואיך הכחיד תחת לשונו הטהור סיומא דגמרא ורבינו פסק כרבנן בהל' ה' וציינו מרן גופיה סמוך ונראה וחפשתי בב"י יו"ד סי' שכ"א שכתב על דברי הטור שפסק כמסקנא דרבא דהך לאלתר אתיא כרבנן ולעולם אינו עובר ולא נרגש מפסקו של רבינו ולא ממ"ש הוא עצמו בכ"מ שכתב בהיפך גם הרב ב"ח שם נרגש מהגמרא הנ"ל והניחו בצ"ע אך לא נרגש מדברי מרן כאן עיי"ש ולענ"ד נראה הדבר פשוט דגם רבינו פסק כרבא דברייתא דקתני לאלתר רבנן דמתני' היא אלא דהברייתא דרמי בר חמא מוכחא אנפשה דאחר שלשים אף שאינו עובר (דהא אותיב מינה לר"ש) מ"מ עיכוב מצוה איכא דהא קתני מכאן ואילך או פודהו או עורפו ודברי מרן צ"ע: