מעשה רקח על הלכות בכורים· רבי מסעוד חי רקח
פרק יב · הלכה ד
פטר חמור אסור בהנאה וכו'. הראב"ד ז"ל השיג על רבינו דאמאי דמיו אסורים וכו' וכי מאיסורי הנאה שתופסין את דמיהן הוא זה ע"כ. ומרן ז"ל כתב דמשמע בגמ' דבין בהנאת גופו בין בהנאת דמיו פליגי ר' שמעון ורבי יהודה והלכה כרבי יהודה ולהשגת הראב"ד כתב דאפשר שאינו תמה אלא על הגמ' ע"כ. ולענ"ד חס לן כי האי על הגאון הראב"ד אלא כוונתו להשיג על רבינו דמי הכריחו להבין הגמ' לענין מכירה דכי קאמר התם עולא יש לך דבר שצריך פדייה ומותר היינו לענין הנאת גופו כגון גיזה וכיוצא וכי פריך ליה והרי בכור אדם שצריך פדייה ומותר לאו היינו לענין מכירה שימכור אדם את בנו אלא היינו לענין שאר הנאות דשייכי ביה ותו מייתי התם ההיא דרב יהודה דאם קדש את האשה במעשר גופיה היא מקודשת וכן בפטר חמור משום דאשה יודעת דפטר חמור אסור ופרקא ליה בשה ומקדשה בהא דביני ביני והיינו ביתרון שיש בפטר חמור לשיווי השה דאז בשעת הפדיון הותר הפטר חמור בהנאה אבל המכירה מעולם לא נאסרה משום דאינו תופס דמיו זה נראה לענ"ד בכוונת הראב"ד ז"ל דלא נשוייה קטיל קני באגמא אלא דרבינו רוח אחרת אתו וס"ל דכל הנאות במשמע וכן דעת הטור והרב ב"י יו"ד סי' שכ"א אלא שחילק בין הודיע לקונה ללא הודיע עיין עליו.
שוב ראיתי שם בגמ' דף י' ע"ב דאמרו בפי' רישא בהנאת דמיו סיפא בהנאת גופו וצריכא וכו' אלא שרש"י פי' שם הנאת דמיו אם השכירה לאחרים ע"כ. ואולי שיש חילוק בין שכירות למכר בענין זה. ודע שבפירוש המשנה לרבינו משמע דס"ל כר"ש דאין הפטר חמור נאסר בהנאה אלא אחר שנערף ולכאורה דחיקא מילתא טובא שיפסוק היפך משמעות הש"ס שהרי אסיקו לר"ש בקושיא ואמרו בשלמא לר' יהודה וכו' ועוד שהוא היפך מ"ש בחיבורו על כן נראה יותר לפרש דלאו דוקא אחר שנערף קאמר ומכ"ש דבפירוש המשנה לא נחית לפסק הלכה על כן לא דקדק כל כך בלשון. ומ"ש בספרי רבינו
או ישרפנו ויקבר טעות סופר הוא וצ"ל או יערפנו ויקבר וכן משמע מלשון הטור. ומ"ש
אלא אם כן פדה הבן לפניו בנוסח אחר כתב יד כתוב אלא אם כן פדה הכהן לפניו וגירסא נכונה היא: