מעשה רקח על הלכות איסורי מזבח· רבי מסעוד חי רקח
פרק ד · הלכה י
האומר לחברו וכו'. עמ"ש מרן הקדוש. ומ"ש
והוא הדין באומר לזונה הא לך דבר זה והבעלי לפלוני הישראלי ה"ז אתנן קשיא לי דפשיטא ובמכל שכן אתיא מעבד שאינו חייב בכל המצות כמו הישראלי וי"ל דהו"א שאני התם שהוא עבדו קמ"ל ראיתי להמל"מ ז"ל שכתב שלא ידע כוונת מרן דהא עבד זה חייב הוא בכל המצות וכי משום דנמכר פקע קדושתו וצ"ע עכ"ל והיא קושיא עצמית דודאי עבד עברי חייב בכל המצות. אכן י"ל דכוונת מרן על הא גופא היא שדבר זה של שפחה כנענית נאסר לכל ישראל ולעבד עברי הותר מגזרת הכתוב גם אם הוא כהן דמותר לו שפחה כנענית כמ"ש רבינו פ"ג דהל' עבדים הל' ד' כל ימי עבדותו ובשאר כהנים אפילו דרך זנות לוקה כמ"ש פי"ב דאיסורי ביאה הל' ג' א"כ במצוה זו גרע מכל ישראל וזהו שסיים מרן ז"ל כמו הישראלי דאל"כ הוא מיותר. אכן ראיתי להרב חיים אבועלפיה ז"ל בס' מקראי קודש דף קל"ג ובעץ החיים בלשונות דף א' שהקשה דרבינו פי"ב דאיסור ביאה כתב שאיסור השפחה מדברי סופרים וא"כ היכי הוי אתנן הא בעינן שתהיה ערוה או מחייבי לאוין כמ"ש הל' ח' גם על מרן ז"ל דאי משום שהותרה לו השפחה הרי לכל העולם הותרה מדין תורה גם על הריטב"א פ"ק דקידושין שכתב דמותר בשפחה להדיא אף שאין לו אשה ובנים דא"כ היכי הוי אתנן גם בקידושין דף כ"א אמרו דחידוש הוא היתר השפחה לעבד עברי משמע דלשאר ישראל נאסרה מן התורה ועל הכל צ"ע.
ובאמת דהוו קושיות גדולות וחזקות ועל כרחנו צריכין אנו לומר דגם לדעת רבינו איסור השפחה הוא מה"ת וזהו מ"ש פי"ב דאיסורי ביאה הל' י"ג הרי אונקלוס המתרגם כלל בעילת עבד ושפחה בכלל לא יהיה קדש ולא תהיה קדשה ע"כ. ואי לא ס"ל כוותיה לאיזה ענין הזכירו אלא ודאי דגם רבינו ס"ל דהוי בלאו אלא [דלא] לקי עליה כמו שהקדים שם דלאונקלוס לקי לרבינו אף דבכלל לא תהיה קדשה הוא לא לקי אלא בפנויה ישראלית כמ"ש פ"א דאישות הל' ד' ולא תקשה מלשון רבינו שכתב שם אל יהיה עון זה קל בעינך וכו' דמשמע דאין בו איסור תורה שהרי כלשון זה כתב לעיל מינה גבי גויה ואפ"ה ס"ל דהוי בלאו כמ"ש בפרקין הל' ח' אחד זונה כותית וכו' אמנם השפחה שיצאה מכלל גויה ע"י הטבילה ולכלל ישראלית לא באה אהני לה לפוטרה מן המלקות אבל לעולם דבכלל הלאו דלא תהיה קדשה היא וכדעת הרב המגיד ז"ל שם ומעתה מ"ש רבינו שם שהרי מפורש בתורה שהאדון נותן שפחה כנענית לעבדו וכו' הם דברי הגמרא ממש שאמרו חידוש הוא כלומר מכיון שלזה דוקא התירה מכלל דלכו"ע אסורה ולפ"ז שפיר הוי אתנן אם אין לו אשה ובנים כמבואר ונמצאו דברי רבינו ומרן ז"ל מכוונין ולדברי הריטב"א ז"ל י"ל דביש לו אשה ובנים קאמר אלא שלא מכרוהו בי"ד והוא עצמו נמכר כמ"ש בדף ט"ו בגמרא שהמוכר עצמו מותר בשפחה כנענית אלא שאינו כופיהו בכך רבו ונסתייע מבעיית הש"ס מאי טעמא מוכר עצמו אינו נרצע וכו' עיי"ש. אבל לעולם דאם אין לו אשה ובנים גם הריטב"א מודה ואזיל דבכלל חייבי לאוין הוא: