מעשה רקח על הלכות איסורי מזבח· רבי מסעוד חי רקח
פרק ד · הלכה ז
וכן המשתחוה למעיין הנובע בארצו. היינו מ"ש בע"ז דף מ"ז ל"צ דקא נבעי מארעא ופירשו התוס' דאינן יוצאין חוץ לשדיהן דאלו היו יוצאין חוץ לשדיהן הא תנן מעיין שיצא בתחילה בני העיר מסתפקין ממנו וא"כ הוו מים של רבים ואינן נאסרין ע"כ. נראה מכאן דתרתי בעינן שיהיו של יחיד דהיינו דנבעי מארעא וגם שלא יצאו לחוץ דהו"ל של רבים ואינן נאסרין וכיון שכן קשה דבמשתחוה להר לא ביארו דבעינן שיהיה הר של יחיד דאם הוא של רבים דהיינו הפקר למה יאסר ואין לומר דהן הכי נמי דהא מדרמי עלה מהא דר' יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק מים של רבים אין נאסרין ולא רמי הכי בבעיא דהר ואינך משמע דדוקא במים קאמר משום דהוו צרכי רבים טפי וגבי הר נמי לא נסתפקו בגמרא אלא באם יש נעבד במחובר או לא עיי"ש.
והנה הרב לח"מ ז"ל הקשה דלמה לא ביאר רבינו דאם הביא הורצה כמ"ש בהל' י"ב בקדמה והקדישתו וכן בספ"ו חטים שלקטן מגללי הבקר וזרען דכולהו הוו בעיי דלא אפשיטא ע"כ. ומאי דאפשר דגבי חטים כיון שאין הדבר אלא מטעם מיאוס כיון שנזרעו ונשתנו אהני לן בדיעבד מיהא וההיא דאתנן נמי שאני דמספקא לן אי חל עליה שם אתנן מעיקרא כמ"ש שם רבינו משא"כ גבי מעיין וכו' דהאיסור חל ודאי אלא שנסתפקנו אי למיא דקמיה קסגיד וכו' וק"ל:
אשרה שבטלה וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל וכיון דלענין לולב למצוה מספיקא פסלינן ליה כ"ש דפסלינן ליה לגיזרין למערכה ע"כ. ראיתי להרב חיים אבועלפיה ז"ל פרשת בא דף ס"ד שכתב על דברי מרן וז"ל ותמוהים דבריו דבלולב לא פסלינן פ"ח מהל' לולב רק באשרה דישראל דאין לה ביטול משא"כ ע"ז של גוי דיש לה ביטול כשר כמבואר שם בדברי (המ"ע) [המגיד משנה] ומרן גופיה שם וצ"ע עכ"ל. ושותיה דמר לא ידענא דרבינו העתיק שם אשרה סתם גם שם בלשונות דף ב' הלכות ציצית הקשה מדין לולב להך דהכא מפני שהבין דאשרה של ישראל קאמר והקשה מדין ע"ז לאשרה והניחה בצ"ע והרואה יראה דלא ראי זה כראי זה כמבואר ומפורש והרב המגיד צדד לומר דגירסא אחרת בגמרא ושוב כתב דאשרה דמשה שאמרו בגמרא היינו שעיקר נטיעתה להיות האילן נעבד וכ"כ רבינו בפירוש המשנה וכיון שנטיעת האילן מתחילה היתה להיות נעבד בדין הוא שיפסל מה שאין כן בע"ז וכו' וצ"ע עכ"ל. וכן דעת מרן ז"ל שהרי כתב ודין האשרה כל שנטעו מתחילה להיות נעבד אפילו ביטלו אם נטל לא יצא וכו' ע"כ. הרי מבואר הרבה שהרה"מ ומרן ז"ל פירשו דברי רבינו של שם באשרה של גוי שנטעה מתחילה לכך להיות נעבד וכן משמעות לשון רבינו שכתב אשרה סתם ופשוט הוא:
המשתחוה לבהמה וכו'. עיין מ"ש מרן ז"ל לכן נ"ל שרבינו מפרש דלא דומיא למשתחוה לקמה וכו' בס' לחם סתרים ז"ל הזכיר שני תירוצין אחרים לעיקר סתירת רבינו ופשוט: