אור ברסלב
מעשה ניסים על הגדה של פסח מגיד › עשר המכות

מעשה ניסים על הגדה של פסח· רבי יעקב לורברבוים מליסא

מגיד · עשר המכות

ארמי אבד אבי

פסקה ד

דבר אחר ביד חזקה שתים. הספק שראוי לעמוד עליו בפיסקא הזאת. מה ענין יש לדרוש מביד חזקה שתים הוא תמוה. ונראה דבזוהר פ' בשלח כתב וז"ל יד לא איקרי פחות מחמש אצבען. הגדולה דכליל ביה חמש אצבען אוחרנין. ואיתקריין כדין גדולה. ולפמ"ש בפיסקא דר"י הגלילי דכל מכה היה ביד. וכיון דהגדולה מרמז על חמש אצבעין אחרנין הכלולין ביה מרמז ג"כ על מכה שניה שהיה ג"כ ביד וכן ממורא גדול ומשאר דבריו שמזכיר בכפל מורה על מכת יד והכלול בה ומורה על שתים כנ"ל.

פסקה ה

אלו עשר מכות. נראה ליתן טעם להמכות להיותן עשר. ומה שהיה במכות אלו דוקא. והטעמים שהביאו במדרשים אינו מושג לשכלנו הדל.

ונראה לאשר שהעולם נברא בעשרה מאמרות להפרע מן הרשעים וכו' כמבואר באבות פ"ה ופרעה שהכחיש בחידוש העולם שלא נתחדש ממחדש שהוא הסבה הראשונה כמו שאמר מי ה' היה מן הצורך להראות לו אות ומופת על כל מאמר שיד ה' עשתה זאת וכדרך שגילתה התורה בחידוש כל המאמרים כן מחייב ההכרח להראות למכחיש ראיה על כל העשר מאמרות וכשיראה כי עושהו יגיש חרבו על כל מאמר להחריבו ולהפכו אז נדע כי הוא אשר יצר כל בחכמה ואין בלתו ואין בידו מעכב כי ידיעת ההפכים אחת. והנה סידור המאמרות הן כך. כמאמר הא' שהוא בראשית (כי בראשית נמי מאמר הוא כמבואר בדחז"ל) היה השמים והארץ והמים כי המים קדמו כמו שפירש"י בחומש. והנה למאמר הא' הוצרכו שני הוראות דהיינו לבריאת המים ובריאת השמים ולבריאת הארץ אף שהיה ג"כ במאמר זה מכל מקום לא נגמר רק עד המאמר הד' שאמר שתראה היבשה שהוא הראות הארץ שאז נקראת בשם הארץ ומאמר הב' היה בריאת המאורות. הג' היה בריאת הרקיע ופירש הרמב"ם במורה נבוכים חלק ב' פרק ל'. דהיינו סוף אויר הקר ששם התהוות הגשם והברד. הד' הראות הארץ. הה' הוצאת הארץ עשב. הו' תליית המאורות. הז' חיות המים. הח' חיות הארץ למינהו. הט' בריאת האדם. הי' אמירת פרו ורבו שהוא נתינת כח המוליד בדומה דמאמר הנה נתתי לך עשב השדה לאכלה אינו ענין בריאה רק הרשאת אכילה. והנה מאמר הא' הוצרך לשני הוראות כמש"ל ומאמר הב' והוא שהוא בריאת המאורות ותלייתן לא הוצרכו רק להוראה אחת וכמו שאבאר לזה הוצרך עשרה הוראות לבירור עשרה מאמרות. ומכת דם לברר בריאת המים שבמאמרו ית' נהפכו המים לדם. ונגד מאמר ישרצו המים שרץ נפש חיה היה המכה דושרץ היאור צפרדעים. ונגד בריאת הארץ והראותה היה מכת הארץ שהוא הך עפר הארץ והיה לכנים. ונגד מאמר תוצא הארץ נפש חיה ובהמה וחיתו ארץ למינה היה מכת ערוב. ונגד בריאת השמים היה מכת דבר להיות שכתב הרמב"ם במ"נ ח"א כי נפש הבהמות השמים מכינים אותו ונגד בירור בריאת האדם היה מכת שחין שהוא בגוף האדם. ונגד מאמר יהי רקיע שהוא מקום התהוות הגשם והברד כמו שהקדמנו בשם הרמב"ם היה מכת ברד. ונגד מאמר תדשא הארץ דשא עשב. היה מכת ארבה שהשחית כל ירק עשב. ונגד מאמר של בריאת המאורות ותלייתן היה מכת חשך דכיון שהוא שולט להעדירן מכל וכל הרי הוא העושן והתולאן ונגד מאמר פרו ורבו שהוא מה שנתן כח המוליד בדומה היה מכת בכורות להורות כי הוא המבחין בין טפה של בכור הוא הנותן כח המוליד בדומה שאין אפשרות להבחין רק להנותן כח המוליד.

וסדרן בדרך זה שלא כסדר המאמרות נראה דמקודם הראה במים שהן קדמו כמו שפירש"י. ובסמוך לו נפש המים. ואח"כ בריאת הארץ הסמוך למים במאמר הא'. ואח"כ נפש הארץ. ואח"כ בריאת השמים. שהיה ג"כ במאמר הא'. וכיון שבריאת הרקיע והאור וירק עשב כולן לצורכי האדם הן. התחיל בבירור בריאת האדם דהיינו שחין. ואח"כ בהדברים שנעשים לצרכו כסדר המאמרות שהברד נגד מאמר הג' והארבה שהוא נגד מאמר הה'. והחשך שעיקרו נגד המאמר הו' שהוא תליית המאורות ואח"כ בכורות שהוא נגד מאמר הי'.

פסקה יז

רבי יהודה היה נותן בהם סימנים. הנה דברי ר"י נפלאו בעיני כל כי מה צורך הוא בנתינת הסימנין. וביישוב זה נאמר כי מאמרו היה להורות שבכל שלשה מכות היה הוראה אחרת ולכן לא הותרה בשלישית כמ"ש בעה"ט שמי שעבר ושנה אין מתרין בשלישית ובשנים הראשונים לא נגמר ההוראה עד השלישית והוא ע"ד שנאמר בשירת האזינו ראו עתה כי אני אני הוא מחצתי ואני ארפא. ופירש"י מן הפורעניות שהבאתי עליכם ומן התשועה שאושיעכם וכו'. וכן היה כאן כי במכות דצ"ך רצה להורות שיש סבה המעניש לעוברי רצונו ובד"צ לא נגמר ההוראה שגם המצרים עשו בלטיהם כן ובכנים נגמר ההוראה שלא יכלו החרטומים לעשות בלטיהם כן והודו שאצבע אלהים הוא. ובעד"ש רצה להורות בהסיבה המענשת לעובר רצונו משכרת ג"כ למקיימי רצונו וכמ"ש מחצתי ואני ארפא לכן בכל מכות עד"ש נאמר והפליתי בין עמי ובין עמך. וההוראה לא נגמר עד מכת שחין. כי נראה מלשון הכתוב שבכל המכות עד מכת שחין היו החרטומים יכולין לעמוד על נפשם ולהציל א"ע בלטיהם מהמכות עד מכת שחין שנאמר בו ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה כי היה השחין בחרטומים משמע דרק במכה זו לא יכלו החרטומים לעמוד על הפשם להציל עצמן משא"כ במכות הראשונות וכ"כ האבן עזרא בפירוש וא"כ בשחין נגמר ההוראה שאין מידו מציל. ובמכת בא"ח היה רצה להורות שאין זה סיבה מזלות שתחת הסיבות יתהפך שלא יאמר הרואה שמקודם היה יד מזל מצרים שולט ועכשיו יד מזל ישראל שולט לזה הביא מכת בא"ח ונאמר בו שלא היה ולא יהיה והמה ראו באיצטגנינותם שהוא כן שלא היה ולא יהיה ואם סיבה מזלות הוא לא ימלט שלא היה ויהיה בשום פעם כי אין כל חדש תחת השמש ובחושך נגמר ההוראה שניטל אור כל המזלות והכוכבים ובודאי היא סיבה השולטת עליהם אך עדיין היה מקום להרהר אולי הוא ע"י מלאך ושרף שהוא למעלה מן המזל ומ"מ איננו הוא סיבה הראשונה לזה הראה לו במכת בכורות שאין אפשרות להבחין בין טפה של בכור רק הסבה הראשונה ונתברר שאני ולא מלאך.

פסקה יח

רבי יוסי הגלילי אומר. מניין כו' שלקו כו'. הספיקות שבפיסקא הזאת אשר ההתעוררות ראוי בהן. א) כי הוא נגד משנה מפורשת באבות פרק ה' שעשרה לקו המצרים במצרים ועשרה על הים. ב) שהרי אמירת אצבע אלהים הוא לא נאמר רק על מכת כנים. ג) כי במכת דבר נאמר ג"כ יד כמ"ש הנה יד ה' הויה במקניך. ד) ההוכחה שהוכיח המגיד מהא דכתיב יד שהיה חמשים אינה ברורה דבשלמא אם לא היה יכול להכות באצבע רק עשר וכיון שהוצרך בכאן ביד מוכח שהיה חמשים דלפחות מסך זה לא היה צריך יד שלם אבל כיון שבאמת היה יכול להיות כל החמשים באצבע רק שאיתרמי שהכה פעם אחת באצבע עשר האיך מוכח שכשהכה ביד היה חמשים הא אפשר לומר שאף שהכה בפעם ראשונ באצבע עשר כאן הכה בכל אצבע פחות או יותר מעשרה וגם בקרא גופיה קשה הא דכתיב וירא ישראל את היד וכי מכיון שהיו חמשים ידעו שהיה מכת יד הא אפשרות להכות באצבע חמשים כמו עשר. ונראה ביישוב זה. כי נודע שיש חמשים שערי טומאה ונכללין בעשרה כתרין דמסאבותא. כמבואר בזוהר הקדוש פ' בא ובכמה דוכתי בזוהר וידוע שעד הים לא הוכה השר של מצרים כמו שפירש"י על קרא דוירא ישראל את מצרים דהיינו שר של מצרים ובמצרים כבר נכנסו ישראל כמעט בשער החמשים של טומאה וכאשר בא להכניע השר הוצרך להכניע כל החמשים שערי טומאה הנכללין בעשרה כתרין דמסאבותא לזה המשנה באבות דקחשיב י' מכות על הים כוונתו על העשרה כתרין דמסאבותא. והמגיד דחשב חמשים כוונתו על חמשים שערי טומאה הנכללין בעשרה כתרין דמסאבותא ומר אמר חדא ולא פליגי. וידוע כי המדות נחלקין לחסד דין ורחמים וגדול כח הרשעים שהמפכין מדת הרחמים למדת הדין. והעונישם שהגיעו למצרים היה מכל המדות מחמת שנהפכו כולם לדין. לזה אמרו יתברך. ושלחתי את ידי והכתי את מצרים בכל נפלאותי שמשמע שכל מכה ומכה היה ביד שלם דהיינו מכל המדות מחמת שנהפכו כולם לדין וכן אמר הנה יש ה' הויה במקנך אבל המצרים וכן הישראל לא השיגו רק שהעונש היה בכח פרטי של מדת הדין לזה אמרו אצבע אלהים הוא דהיינו בכח פרטי של מדת הדין רק בים שראו והשיגו שנלקו כל העשר כתרין דמסאבותא וכל כתרא דמסאבותא יש לה יניקה ממקום קדושה אחרת ידעו והשיגו שהיה זה בהצטרפות כל המדות לזה אמר וירא ישראל את היד. ומה שלומד מראיה שהביא מאצבע ליד הוא כיון שהמכות הים נגד עשרה מאמרים והי"מ הן נגד עשר ספירות שכל מאמר הוא נגד ספירה אחרת אך כיון שכל ספירה כלולה מעשר לא היה ניכר רק על מדה אחת הכלולה מעשר ובים כאשר נתברר שהיה ע"י כל המדות וידוע שהמדות שהן להנהגות עולם נכללין בחמשה המכונים בשם חמש אצבעין כמבואר בזוהר בראשית וכל אחת כלולה מעשה שעולין כחמשים וע"י נלקו כל החמשים כוחות הטומאה. וזה מאמרו שלקו על הים חמשים מכות דהיינו שנלקו כל החמשים כוחות הטומאה ע"י היד דהיינו החמש אצבעין העולין ג"כ לחמשים.

פסקה יט

רבי אליעזר אומר מניין וכו'. עיין בכלבו ובאבודרהם. שכתבו כוונת מחלוקת ר"א ור"ע שדעת ר"א כי כל מכה היה שולט בכל הארבע יסודות. ולזה אמר שכל מכה היתה של ארבע מכות ודעת ר"ע שהמכה היה שולט ג"כ בכח המחבר הד' יסודות כמבואר בספרי הפלסופים חשבו חמשה דברים בכל מורכב ד' יסודות וכח המחבר. והנה לפמ"ש דעל הים היה בסטרא דמסאבותא א"ש שגם למעלה יש דברים רוחניים המכונים נגד הד' יסודות שנשתלשל ממנו למטה בגשמות ולזה בכתרין דמסאבותא יש ג"כ כה דאת זה לעומת זה עשה אלהים.

תוכן העניינים

מעשה ניסים על הגדה של פסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה