מעיני החכמה על סדר נזיקין· רבי אריה לייב צינץ
פרק תשיעי המקבל · דף קו.
גמרא מסתברא דא"ל אי זרעתא חיטי כו' באס"ז הביא בשם הרמ"ך דהאי דינא איתא גם בקבלנות כיון דשני פושע הוא ונסתייע מלשון הרמב"ם שכתב השוכר או המקבל כו' ודבריו תמוהים דהרמב"ם כתב כן אכל דינים שמכרו כדאיתא בפ"ח משכירות וכבר תמה עליו ה"ה דהא אמרינן לעיל דף ק"ד דאיתא בחכרנותא ליתא בקבלנותא ונדחק לפרש דברי הרמב"ם דמקבל היינו חוכר במעות וא"כ איפכא משמע דכולה מילתא דוקא בחכרנותא איתא ונראה דאע"ג דפשע מ"מ אינו חייב בקבלנות דהא אמרינן לעיל דבהובירה חייב משום דדרשינן לשון הדיוט אם אוביר ולא אעבד וזהו כשלא עבדה כלל אבל אם עבדה רק ששינה וכוונתו מסתמא לטובה כפי דעתו אינו חייב לשלם כלל ועוד דבמשנה לקמן ע"ב מבואר בחטין יזרענה שעורים א"כ הכא אינו אלא עילה בעלמא לחייבו:
בפרש"י ד"ה כל שדותיו בכל מקום שהן נראה דודאי אם יש לו כל השדות באותו באגא אין תולין רק במכת מדינה שנגזר על אותו באגא לכן פרש"י שבשאר מקומות ג"כ ובש"ע לא ביאר זה ולכאורה יש לדקדק דמ"מ כיון דאשתדוף רובא דבאגא הוה מכת מדינה ולמה נתלה בחוכר דוקא שהרי כל הבאגא של שאר אנשים ג"כ אשתדוף ולכאורה י"ל דרובא דבאגא הוא בהדי שדה שחכר דבזה י"ל כיון דאתרע מזלי' דחוכר תלינן שדה זו במזליה תו לא הוה רובא דבאגא מיהו הפוסקים לא חילקו בכך:
בגמרא מיתיבי היתה שנת שדפון כו'. לכאורה קשה דה"ל לאקשויי מיד מתני' אמתני' ונראה דבפשיטות י"ל דמכת מדינה אין פטור מחכורו רק מטעם שהוא מוחזק ואין המחכיר יכול להוציא ממנו וא"כ התם שבא לפדות השדה ה"ל המוכר מוחזק שהרי בין כך ובין כך פודה השדה ואין נ"מ רק לענין המעות אם מנכה לו דמי אותן שנים וה"ל כדאמרינן לקמן דף ק"י ע"ב בארעא כיון דלגובי נא קיימא כמאן דגביה דמיא אבל דחזינן דמפסיד החוכר אפי' בסברא רחוקה כגון ותגזר אומר או כי נשארנו מעט מהרבה ע"כ צ"ל דכל שיש שום ענין לתלות בחוכר אינו נפטר מן חכורו וא"כ ע"כ הא דנפטר במכת מדינה היינו משום בירור (ולא מסתבר שמצרפין סברא ותגזר אומר לספיקא דאינו נראה כלל) וא"כ פריך שפיר
בתוס' ד"ה אלא כו' תימא כו' בלא"ה תיקשה אברייתא כו' עכ"ל נראה ליישב די"ל דבעלמא היכא דלא דמי לשני אליהו אע"ג דמכת מדינה הוא י"ל דכיון דאיכא שום תבואה תלינן במזלא דהאי לוקח משא"כ בשביעית דלא תליא במזלא אבל השתא דקאמרת במכת מדינה אע"ג דלא שייך למיתלי במזלא דלוקח מ"מ עולה מן המנין כיון דמקרי שני תבואות פריך שפיר אשביעית גם מה שהקשה מהרש"א מיושב בדרך זה דמהרש"א הקשה דתקשי בפשיטות דשביעית לא תעלה לו מן הגירוע די"ל דבלא"ה י"ל דגם שביעית מקרי שנת תבואה רק כיון דלא שייך למיתלי במזלא דלוקח לכן אינו עולה לו מן המנין אבל השתא דקאמרת דאפקעתא דמלכא הוא פריך שפיר:
בתוספות ד"ה מתיב כו' תימא אמאי לא פריך כו' עכ"ל נראה דהא דקאמר הוה מקיים גם את ארי כו' הכה לאו דוקא קאמר הכה דודאי אם היה ראוי לנס לא היה בא עליו ארי כלל ובדוד המלך בא לסימן כמו שפרש"י אבל בשביל הצלת הבהמה לא היה שייך שיעשה לו נס כזה אלא דגמרא נקט האי לישנא אילו היה כאן והיה צריך לסימן דוגמא דדוד שהיה לו לסימן שימסר הפלשתי בידו היה נעשה לו נס כזה אבל משום הא אין עיקר הקושיא רק הקושיא כיון שאילו היה צריך לו לסימן הוה מקיים בו גם את הארי כו' ממילא כשא"ל לסימן אילו היה בכאן לא היה הארי בא כלל אבל במשנה שהיה אצל העדר ובא הארי א"צ ללחום בו כלל די"ל אילו חזי לנס לא היה בא עליוכלל כדאמרינן פ' הפועלים בשני דר"א בר"ש לא אתא חי' רעה למתייהו גם י"ל דפשיטא לן דלא דמי דבשדה כבר נתחייב בחכירות ואינו פטור אלא בטענה ברורה וכמו ברועה שהניח עדרו שתחילתו בפשיעה ולא מיפטר אלא באונס מבורר משא"כ כשבא עליו ארי אינו מחוייב להלחם בו כלל:
בתוספו' ד"ה לניסא כו' תימא כו' ותגזר אומר ויקם כו' עכ"ל אפשר ליישב ע"פ דקדוק הלשון דלעיל אמר בשדפון ותגזר אומר דהא יש להבין הא קי"ל מתריעין על השדפון אפי' אינו אלא כמלא פי תנור וכדאיתא בגמרא דתענית ובש"ע א"ח סימן תקע"ו ס"ח וא"כ חזינן שלא הועלה תפלתו לכן י"ל כיון דאין מתריעין רק כשהתחילה המכה ואז קשה לבטל משא"כ חגב שמתריעין בטרם שמשחית רק אפי' לא נראה רק כנף אחד וא"כ כבר התריעו קודם שהתחילה המכה ולא הועילה תפלתו לכן צ"ל כאן פסוק אחר שאפשר שהיו חסין עליו מן השמים אילו זרעה אף שהתפילה לא נתקבלה עבור אחרים: