מעיני החכמה על סדר נזיקין· רבי אריה לייב צינץ
פרק תשיעי המקבל · דף קג:
גמ' האי אמר בעינן דתינקר ארעאי והקשה מהרש"א ה"ל למימר דאמר בעינא תיבנא. ונראה דנ"מ אם רוצה האריס לקצור חלקו ולעקור של בעל בית דיש לעקור כדי שתנקר ארעיה אפילו חלק המקבל צריך לעקור. ולפ"ז במקום שנהגו לעקור ובעה"ב רוצה שיקצור חלקו של בעה"ב מאיזה טעם אין ביד המקבל לעכב שאין לו שום טעם לעכב שהרי יכול לעקור המקבל חלקו וחלק של בעה"ב נוח לו לקצור ובהכי ניחא שסיים משום דשניהם מעכבין זה על זה והוא שפת יתר ולפ"ז בא להורות היכא שאין טעם לעיכוב אין יכול. ובפשיטות י"ל דנ"מ בזה בחכירות. מיהו הא ליתא כיון דגם בחכירות נותן לה מתוכה כמ"ש לקמן דף ק"ו ע"ב במשנה
בתוספות ד"ה ואזיל כו' תימא כו' וי"ל דהכא איירי שהאריס נותן זרע עכ"ל ויש לדקדק למה נקט דוקא בכה"ג וי"ל דהא נמי רבותא דאף דמה שהאריס נוטל יותר הוא בשביל הזרע שנותן וא"כ באילנות שאינו נותן זרע אין לו ליטול כ"כ וזה קצב לו יותר הו"א אדעתא דלא שקל קמ"ל דמ"מ ה"ל לפרושי ובסיפא נקט הכי אגב רישא:
בתוספות ד"ה מנכה כו' ואע"ג דתנן לקמן כו' כיון דאמר לו זו כו' עכ"ל וקשה הא בס"ד לא מפליג בהכי ואמאי לא קשי' ליה ממתני' גופה ולולי דבריהם היה נ"ל דכאן שלא התחילה הפעולה ויש לו מונע מן הדברים שצריך לשדה משא"כ באכלה חגב שעשה פעולתו רק שזרע הרבה ומעט יאסוף בזו חולקין במה שיש: