אור ברסלב
מעיני החכמה על סדר נזיקין פרק שמיני השואל את הפרה › דף צה.

מעיני החכמה על סדר נזיקין· רבי אריה לייב צינץ

פרק שמיני השואל את הפרה · דף צה.

דף צד:

בגמרא מ"ט סברא הוא מ"ל קטלה כולה מ"ל קטלה פלגא עיין מהרש"א שדייק לפרש"י דקטלה כולה פשיטא לן דחייב הול"ל א"כ ל"ל למיכתב נמי קטלה פלגא דהיינו במיתברא ומתה שחייב אי לאו לאשמועינן בקטלה פלגא לחוד נמי חייב ויש ליישב כו' דאיכא למימר דנשברה אינו חייב עד דמתה עכ"ל וכוונתו לרש"י הטעות הוא אפילו נשברה אינו חייב רק עד דמתה וקאמר דאין סברא כיון דבמתה לחוד חייב ממילא גם במיתברא ומתה חייב וע"כ שבורה אתי לחייב אשבירה לחוד וזהו דחוק וגם דברי מהרש"א דחוקים דמ"מ קשה לפי האמת ל"ל שבורה כיון דמ"ל קטלה כולה מ"ל קטלה פלגא ונראה דשבורה איצטריך די"ל כיון דלא מיירי בנשבר מחמת מלאכה דפטור לפי האמת וא"כ י"ל דנשבר הוא אונסא דלא אסיק אדעתיה להכי צריך נשבר אבל הא דבעי למימר דלא מחייב רק במיתברא ומתה קאמר שפיר דלא מסתבר דכיון דלפי האמת חייב במיתברא ומתה אף דלא אסיק אדעתיה ממילא הה"ד נשבר לחוד ועוד דקמ"ל בנשבר היינו שחייב על השבירה לחוד מה שהפסידתו השבירה למלאכה וקמ"ל דאם מתה אח"כ לא נימא דאם מתה אחר שנשברה יפטור על מתה היינו מה שנפסדה ביותר דהא כיון שאינה ראויה למלאכה הוה כמו כלו ימי שאילה דפסקה הנאתו קמ"ל דאם מתה אח"כ מ"מ חייב לשלם כל הבהמה אבל לומר שפטור על השבירה לגמרי בזו אמרינן דפשיטא לן מ"ל קטלה כו':

בגמרא גניבה ואבידה בשואל מנא לן לכאורה תמוה מי גרע שואל מש"ש דהיינו ש"ש ממש דהא בכלו ימי שאילה הוה עכ"פ ש"ש הואיל ונהנה מהנה כדאיתא לעיל דף פ"א וכ"כ הרא"ש בהך דשאל שתי פרות בפרוטה דש"ש מיהא הוה כיון דיש לו הנאה בפרוטה וא"כ לא נפק מכלל ש"ש ואפשר לומר דאם אין הנאת השאלה שוה פרוטה דלאו שוכר הוא כיון שאין שוה פרוטה לשכור למלאכה זו ולקמן לא מבעיא לן רק בשאלה לעשות בה פחות מפרוטה אבל אם הדבר שוה הרבה רק דהנאת השאלה אינה ש"פ י"ל דשואל הוה לכ"ע ובכה"ג לאו מדין ש"ש אתי עליה ואפשר לומר עוד דבהך ס"ד דבעי למימר דלא אמרינן קרנא עדיפא א"כ לא מוכח פרשה ראשונה בש"ח די"ל שניה בש"ח ובש"ש פטור באמת כדי שיתחייב בטט"ג וא"כ י"ל דה"ק גניבה ואבידה בשואל מנין דשמא פרשה שניה בש"ח וש"ש נמי פטור וע"ז אמר דליתא דאיכא ק"ו משום דקרנא עדיפא א"כ ממילא פרשה שניה בש"ש וחייב נמי בגניבה ואבידה

בתוספות ד"ה דאפשר כו' וא"ת ונילף משבוי' עכ"ל לכאור' לא קשיא קושית התוס' דאם לא נדע גניבה ואבידה בשואל ממקום אחר נוקים או לרבות גניבה ואבידה ולא נדע שבויה בשואל וא"ש: ובזה יש ליישב תמיהת התוס' בסמוך דכאן לא מיפרך ק"ו די"ל דכיון דלפי האמת דמרבינן שבויה מאו לא צריך לרבויי גניבה ואבידה הוה כמו מיפרך ק"ו דלפי האמת דאו מרבה שבויה אע"ג דאפשר למטרח ולמיתי ואפשר דהתוס' הוכיח דלעולם גם לסברא דהשתא מרבינן שבויה מאו דאם נימא דכל זמן דלא ידעינן גניבה ואבידה בשואל מסתברא לאוקמי או אגניבה ואבידה דא"כ מאי פריך מה לש"ש שכן משלם כפל בליסטים מזוין משא"כ בשואל הא אם ילפינן ש"ש משואל י"ל דיו וגם שואל יפטר בלסטים מזוין אע"כ דלסטים מזוין חייב בשואל דהיינו שבויה וא"כ מוכח דלעולם מוקמינן או אשבויה ובזה יש ליישב קושית מהרש"א פ' המפקיד דף מ"א ע"ש בתוס':

בגמרא איבעי' אימא קסבר לסטים מזוין גזלן הוא משמע דלהך תירוצא הא דמשלם בטט"ג הוה חומרא טפי מקרנא וא"כ תימא איך יליף ק"ו לשואל שיתחייב בגניבה ואבידה דאדרבה כיון דשואל חמור טפי יש לפטרו בגניבה ואבידה כדי שיתחייב כפל בטט"ג ונסתר הק"ו לגמרי:

ואפשר לומר דהכי קאמר דודאי ע"כ פרשה ראשונה בש"ח ק בש"ש מאיזו ילפותא דאהא ליכא מאן דפליג וא"כ ל"ל דזו חומרא מה שמשלם כפל בטט"ג דהא ש"ש ודאי חמור מש"ח אלא דאכתי הוה מצינן למימר דלכך חמור ש"ש מש"ח אף דכפילא הוה חומרא היינו דוקא אם לא משכחת כפילא כלל משא"כ בש"ש שחייב בגניבה ואבידה ומ"מ משלם נמי כפל בטט"ג בלסטים מזויין א"כ ודאי קרנא דמשלם הוה חומרא כיון דמשכחת ביה נמי כפילא וא"כ הכי משני דודאי י"ל דמסברא הוה אמרינן דכפילא חומרא הוא אלא דש"ש מ"מ משלם גניבה ואבידה כיון דאף שישלם מ"מ משכחת ביה כפילא ומשני דסבר לסטים מזוין גזלן הוא ולא משכחת כפל בש"ש וא"כ ממילא מוכח מן התורה דקרנא עדיף דמסתמא ש"ש חמור מש"ח וגם בהך תירוצא ס"ל דקרנא עדיף אלא דמוכח כן מן התורה:

בגמרא הניחא למאן דאית ליה דיו ויש לדקדק דלמאן דאית ליה דיו נמי תקשי א"כ איך יליף ק"ו מש"ש הא כל דין שאתה דן תחילתו להחמיר וסופו להקל אינו דין וכאן אם נלמד מש"ש הרי פטור בגניבה בבעלים אפילו משבועה דילפינן לגמרי מש"ש משא"כ אי לא נילף מש"ש נהי דפטור מגניבה ואבידה מ"מ צריך לישבע שלא פשע אי פשיעה חייב בבעלים או שאינה ברשותו כיון שאינו משלם הוא שד"א:

בתוספות ד"ה הניחא למאן דאית ליה דיו כו' תימא כו' התוס' נדחקו ואפשר לומר לפמ"ש לעיל דאי לא ידעינן גניבה ואבידה מוקמינן או לשבויה א"כ י"ל כך הקושיא למאן דלית ליה דיו במיפרך ק"ו תקשי נוקמה או לגניבה וא"כ מיפרך ק"ו מש"ש דכבר מוכח מאו וכיון דמיפרך ק"ו נימא גם בבעלים חייב בגניבה מיהו הא ליתה דכיון דמרבינן מאו ממילא פטור בבעלים כמו לפי האמת בשבויה דפטור נמי בבעלים דהא בשואל כתיב פטור בבעלים אלא דמ"מ י"ל דלא דמי להתם דשם אין ללמוד י"ד ימים דלא כתיב בשום מקום אבל כאן לא מצינו בבעלים פטור רק בשואל וי"ל שלא פטרה התורה בבעלים על חיוב הנוסף בשואל על שומר שקדם וכן בש"ש אינו פטור רק על חיוב הנוסף על ש"ח דהיינו גניבה ואבידה דכיון דלא אמרינן דיו במיפרך ק"ו ממילא לא שייך ללמוד שיהיה לגמרי כזה מאחר שלא מצינו פטור בבעלים רק בחומרא הנוספות בשואל י"ל דבבעלים לא פטור רק מחד חומרא:

בתוספות ד"ה וי"ו מוסיף והשת' לא צריך תו ק"ו לכאור' נראה למ"ד מקרא נדרש לפניו ולפני פניו א"כ לא שייך לרבויי גניבה כיון דאש"ח נמי קאי ובש"ח פטור מגניבה ואבידה:

בגמרא הילכך בש"ש ובשואל לחיוב אתיא בק"ו והקשה מהרש"א בלאו ק"ו פשיטא לא גרע פשיע' מגניבה ואבידה בלא פשיעה והיה אפ"ל לדעת הרמב"ם שסובר דבעבדים ושטרות נמי פשיעה חייב א"כ אין דין זה רק בש"ח לכן צריך הק"ו דאילו מהנך חיובים ממעטינן עבדים ושטרות וקרקעות מיהו י"ל איפכא דהא יש לדייק למה לא פירש גם למ"ד פטור דפשיעה אתי מש"ח כדי לפטור פשיעה בכולן לכן י"ל דודאי למ"ד חייב שפיר י"ל דפושע כמזיק דהא עיקר קושית הראב"ד על הרמב"ם דאם פושע כמזיק אמאי פטור פשיעה בבעלים וא"כ למ"ד חייב י"ל שפיר פושע כמזיק לכן יליף לה מש"ח דמשמע לן דגם בעבדים כו' חייב גם י"ל לפמ"ש התוס' לעיל דף צ"ג ע"ב ד"ה אי בעי דתחילתו בגניבה ואבידה וסופו באונס פטור א"כ צריך ללמוד מש"ח לתחילתו בפשיעה וסופו באונס דבחיוב ש"ש בגניבה ואבידה פטור בסופו באונס להכי צריך למילף מש"ח:

בתוספות ד"ה איתמר כו' פסק כו' וכן לקמן בפירקין אלא למ"ד פשיעה בבעלים חייב עכ"ל וקשה אי רבא ס"ל פשיעה בבעלים תקשי הא דאמר רבא לעיל דף מ"א ע"ב דשליחות יד אתי שלא תאמר דיו דבבעלים פטור ואיך אפשר לומר כן דמי גרע מפשיעה דחייב בבעלים ואפשר דקמ"ל בשליחות יד אפילו במתה חייב דלענין תחילתו בפשיעה במתה פטור לרבא דס"ל מלאך המות מ"ל הכא מ"ל התם:

בגמרא ואילו ש"ח לא קתני קשה איך לא ידע ולטעמיך ואפשר דלמקשה משמע ליה דלהכי לא נקט ש"ש דבחיוב גניבה ואבידה לא שייך פטור לגמרי דעכ"פ צריך לישבע שאינה ברשותו משא"כ במתה דהיא קמן אבל אי פטור בפשיעה ה"ל למיתני ומתה בפשיעה והדוחה קאמר ולטעמיך דמ"מ ה"ל למינקט ש"ש בשביל עיקר חיובא:

תוכן העניינים

מעיני החכמה על סדר נזיקין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה