אור ברסלב
מעיני החכמה על סדר נזיקין פרק שלישי המפקיד › דף לז.

מעיני החכמה על סדר נזיקין· רבי אריה לייב צינץ

פרק שלישי המפקיד · דף לז.

דף לו:

במשנה וכן שני כלים כו'. קשה לי בשני כלים איך אמר משנה נותן את הקטן לאחד הא בס"פ המניח מדמינן אם הניזק אומר גדול הזיק ומזיק אומר קטן הזיק דמקרי טענו חטין והודה לו בשעורין ולא שקיל אפי' כדאמר מזיק א"כ גם כאן בשני כלים כיון שזה תובע הגדול ואינו רוצה בקטן יהיה כלי הקטן לנפקד לפי הטעם שכתבו בטענו חטין והודה לו בשעורין משום דאינו רוצה בשעורין מחל לו על השעורין אף דרוצה בחטין ובגדול ע"כ הוא רוצה בשניהם ורוצה יותר אפ"ה מדמינן ליה לטענו חטין כו' שפטור אף מן השעורין א"כ גם כאן נימא דיהיה הקטן של נפקד לגמרי שהרי מי שהקטן שלו מחל הקטן ודוחק לחלק כיון שהנפקד רוצה להחזיר שניהם ואין להם וענה עם הנפקד לא חשוב מחילה דאין טעם לחלק בכך וגם בטענו חטין והודה לו בשעורין משמע ודאי אפי' בטענו חטין פקדון הפקדתי לך מ"מ לא חשוב הודאה ופטור אף מדמי שעורין גם לאוקמה בענין שיכול לגוררה כדאיתא בשבועות דף מ"ג קשה דהא לא חילקו בכך כלל ולדעת הרמב"ם שסובר בניזק ברי ומזיק שמא לא מיפטר מדמי שעורין ניחא ע"ש ליישב דבריו בחדושי:

בגמרא אלמא מספיקא מפקינן ממונא כו' ורמינהו שנים שהפקידו כו'. הקשו המפורשים אמאי לא פריך בפשיטות פקדון אפקדון ונדחקו. ואפשר לומר דברישא הוה מצינן למימר דמיירי בשלח בו יד ונשתמש בו אבל למאי דמקשי מגזל אפקדון א"כ כי משני ליה פקדון דלא עביד איסורא לא קנסוה רבנן לא משמע דאביו של א' מיירי ג"כ בשליחות יד דא"כ היינו גזל ופריך שפיר. עוד נ"ל עפמ"ש התוס' לעיל דהקשו מנ"ל דכופר הכל פטור משבועה ול"ל דאין אדם מעיז דא"כ בבנו דמעיז למה הוא פטור. וא"כ י"ל בפשיטות לא משמע ליה לאקשויי פקדון אפקדון די"ל ברישא דוקא נקט אביו של אחד הפקיד די"ל דס"ל הטעם דכופר הכל פטור משום דאין אדם מעיז וא"כ בבנו דמעיז חייב שבועה אפי' בכופר בכל. והנה המפורשים הקשו בסיפא דנותן לזה מנה ולזה מנה הא הו"ל חמשין ידענא וחמשין לא ידענא. ותירצו דהו"ל הילך דפקדון הילך הוא וא"כ י"ל דלא מצי לאקשויי פקדון אפקדון די"ל ברישא דבבנו מעיז א"כ כופר הכל חייב שבועה דאורייתא א"כ באומר א"י איזה מכם הו"ל מחוייב שבועה ואיל"מ משא"כ בסיפא דהוה בו עצמו דכופר הכל פטור והודאה במקצת לא הוה דהילך הוא כמ"ש מפורשים אבל השתא דמשני פקדון דלא עביד איסורא לא קנסוה רבנן א"כ משמע ליה דבאביו אינו חייב מדינא דא"כ הוה זו ואצ"ל זו וע"כ בכה"ג לא הוה משואיל"מ פריך שפיר פקדון אפקדון:

בתוס' ד"ה גזל מחמשה לא שייך כו' דאפי' לר' טרפון כו' עכ"ל. לפ"ז יש ליישב מה שהקשו התוס' בכתובות דף י"ב ע"ב ובשבועות למ"ד ברי ושמא ברי עדיף תקשי ל"ל קרא שבועת ה' תהיה בין שניהם ולא בין היורשים ול"ל באמר חמשין ידענא וחמשין לא ידענא דא"כ אביו חייב ממון. ולפ"ז י"ל דהא המפרשים הקשו כאן בשנים שהפקידו נימא דהוה מתוך שאיל"מ כמו בחמשין ידענא וחמשין לא ידענא ותירצו דהו"ל הילך או דלא הו"ל למידע. וא"כ בשנים שתבעוהו שזה אומר לויתי לך מנה והשני אומר אני לויתי ומודה לכל א' במקצת א"כ שפיר הו"ל משואיל"מ וברי ושמא לא שייך דיודע שלא לוה רק מאחד ואינו יודע ממי א"כ צריך קרא דהוה משואיל"מ דבכה"ג לא שייך ברי עדיף דבודאי אינו חייב רק לאחד:

בתוס' ד"ה דקתני ה"ה דהוה מצי למיפרך כו' עכ"ל. ובודאי הדבר תמוה איך לא פריך מגופא דברייתא. ונ"ל ליישב דמגופא הוה מצינן למימר דר' טרפון מחלק בין גזל א' מחמשה לא מסתבר שישלם לכל אחד מנה כיון דארבעה מינייהו משקרין א"כ לכל אחד מצי לדחויי דכל דפריש מרובא פריש וכה"ג כתבו לענין אבידה דלא מהני ברי דבעל אבידה כיון די"ל מרובא דעלמא נפל וא"כ י"ל שפיר דבגזל א' מחמשה דוקא י"ל דכל א' מדחי ליה דכל דפריש הוא מרובא והוא יודע שלרוב מאנשים אלו אינו חייב להם משא"כ באמר לשנים שפיר חייב ליתן לכל אחד דלא מצי למדחייא דמרובא הוא אבל למאי דמשני רבא משום דהו"ל למידק חייב אפי' בפקדון א"כ משמע דעיקר הטעם משום דהו"ל למידק א"כ גזל מחמשה דעביד איסורא כ"ש שיש להחמיר בו שישלם לכל אחד ואחד.

עוד אפשר לומר דבגזל מחמשה לא יוכל שום א' לתובעו כיון דכל אחד אומר אותי גזל א"כ מעיד שלחבירו לא גזל ואף דלגבי נפשיה לא מהימן מ"מ פלגינן דיבורא ומאמינן לו שלא גזל לחבירו א"כ לא נוכל לחייבו שיש לו שני עדים נגד כל אחד ליפטר משא"כ בגזל משנים דסיוע ע"א אינו כלום לממון אבל למאי דמפרש במתני' דאינו חייב רק מקנסא משום דעביד איסורא פריך שפיר. עוד י"ל דבפשיטות לא מצי לאקשויי די"ל דרישא בברי וברי י"ל מניח גזילה ביניהם ומסתלק שפיר יצא ידי חובתו לפמ"ש הרא"ש בטעמא דכל דאלים גבר הוא משום דזה שהוא שלו ימסור נפשו יותר וא"כ י"ל דשפיר הוה השבה במה שמניח גזילה ביניהם ומסתלק דמסתמא תבא הגזילה ליד הנגזל אבל באמר לשנים י"ל דמיירי בשמא ושמא דלא שייך שימסור נפשו א"כ אינו יוצא ידי השבה עד שישלם לכל אחד דבשמא ושמא לא שייך שימסור נפשו עליו יותר מחבירו וכמ"ש הש"ך ח"מ סוף סימן קל"ט אבל למאי דמייתי ממתני' דבמנה שלישית אמרינן יהיה מונח ולא אמרינן שיניח ביניהם ויהיה כל דאלים גבר מוכח דלא שייך לומר כל דאלים גבר בזה פריך שפיר מגזל אגזל וכיון דעיקר הקושיא מכח משנתינו שפיר נקט לה אמשנתינו:

בתוס' ד"ה התם. מ"ש מהרש"א מדלא נקט אלא ש"מ דלא הדר ביה עיין תוס' שבת דף צ"ח ד"ה אטבעי וביבמות דף כ"ז ד"ה שמואל דכיון דלא הוזכר שם אמורא לא שייך אלא:

בא"ד וא"ת דבפרק הגוזל כו'. בתוס' פרק הגוזל כתבו א"נ אפי' לצי"ש אינו חייב לר' טרפון רק בגזל אבל בפקדון ומקח דלא עשה איסורא לא כו' עכ"ל. ותמה מהרש"א דהא מתני' תנן באביו של א' הפקיד דנותן לזה מנה ולזה מנה ונדחק ליישב. ואפשר ס"ל להתוס' דמקח דמי לכרך אחד דלא הו"ל למידק ולתנא דברייתא דמקח ס"ל לר"ע אפי' בכרך אחד חייב בברי ושמא ומתני' דשנים שהפקידו דס"ל במתני' דאינו נותן רק לזה מנה היינו משום דסתם לן תנא כרשב"א דס"ל ביבמות דדוקא בגזל קניס וי"ל דה"ה פקדון היכא דהו"ל למידק וא"כ י"ל במקח דלא הו"ל למידק שפיר פטור לר' טרפון אפי' לצי"ש עוד אפשר לומר לפמ"ש בריש מכילתין דלהכי לא אמרינן יחלוקו מנה שלישית דאין החלוקה יכולה להיות אמת דאין דרך שיקנה לו החצי שביד חבירו וא"כ במקח קשה נימא יחלוקו והחלוקה יכולה להיות אמת די"ל שכולם היו שותפים במקח וי"ל דבאמת הדין דיחלוקו ומחוייב ליתן לכל א' חלק אחד וא"כ י"ל דלהכי ס"ל לר"ע דמשלם לכל אחד ואחד משום דהו"ל מודה במקצת משום דס"ל דודאי מקצת נתחייב מתוך טענתו ועל השאר אינו יודע וה"ל חמשין ידענא וחמשין לא ידענא דהו"ל מחוייב שבועה ואין יכול לישבע משלם ור' טרפון לשיטתיה דס"ל בשבועות שבועת ה' תהיה בין שניהם אתי לומר שהשבועה חלה על שניהם ורב ושמואל אמרינן התם דס"ל כר' טרפון א"כ משמע דר' טרפון לא ס"ל מתוך שאיל"מ וא"כ שפיר י"ל דמקח נקרא כרך א' ומ"מ לר' עקיבא חייב דס"ל מדינא י"ל יחלוקו והו"ל מחוייב שבועה מכח שנתחייב מתוך טענתו ולכן הו"ל משואיל"מ ולר' טרפון צ"ל מה דאמר הנח דמי מקחך והסתלק באמת יחלוקו למאי דפרישית כל זה י"ל דרך פלפול מיהו נראה יותר ליישב דברי התוס' בהגוזל דודאי בפקדון שאחד הפקיד וגם אחר היה שם וכן בלקח מחמשה בני אדם כיון שכולם היו שם ודאי הלוקח והנפקד הו"ל למידק ממי קיבל אלא דגם המפקיד יש לו לדייק שמא לא ידייק הנפקד וכן המוכר שמא לא ידייק הלוקח אלא דתליא בהך סברא דלר"ע דס"ל בהו"ל למידק חייב מדינא י"ל דהכל תליא בדיוק הנפקד שעיקר הדיוק מוטל על הנפקד לכן אין צריך המפקיד לדיוק לכן חייב לר"ע דס"ל דלא רמיא על המפקיד ולא דייק כיון דהנפקד והלוקח יש להם לדייק מיהו לר' טרפון דס"ל אפי' היכא דהו"ל למידק מ"מ פטור מדינא רק לצאת ידי שמים א"כ ע"כ צריך המפקיד לדייק ולא יוכל לסמוך על דיוק הנפקד דשמא לא ידייק. ואין לומר אם אינו ידייק ישלם דהא אינו חייב מדינא רק לצי"ש ושמא לא ירצה לצי"ש א"כ ע"כ הדיוק מוטל על המפקיד והמוכר לכן פטור הנפקד אפילו לצי"ש משא"כ לר"ע שחייב מדינא שפיר י"ל דהדיוק מוטל על הנפקד ואי לא דייק שפיר יש לחייבו אבל לר' טרפון דע"כ המפקיד צריך לדייק י"ל סומך על דיוק המפקיד ואם לא דייק מסתמא לא חשדו ואפי' לצאת ידי שמים פטור משא"כ במתני' דלא רמי דיוק כלל על המפקיד שהרי זה אומר אביו של א' מכם הפקיד לי מנה ולא היה זה בפני זה כלל שפיר י"ל דמודה ר' טרפון כיון דהדיוק מוטל עליו לבדו חייב לצי"ש וזהו נכון:

תוכן העניינים

מעיני החכמה על סדר נזיקין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה