אור ברסלב

מעיל צדקה· רבי יונה לנדסופר

מ

לט

וזאת התשובה מחכם אחד

על תשובתי

וז"ל ולעצור במילין מי יוכל שכתב שהריב"ש לא ראה דברי התוס' דיומא תמיהתי עליו הגם שבתשובתו משמע שהי' להם גי' אחרת בתוס' דפסחים מ"מ אלו ואלו דברי אלקים חיים ולא נעלמו ממנו דברי תוס' הנ"ל והכל מיושב הטיב רק נדייק בלשון תוס' שכתבו וא"ת לא הי' אלא אחת והכהן הי' משכיב עצמו א"נ ב' אמות והכהן היה יושב וטובל כו':

והרי"בש מדייק והטובל יכוף ראשו בשעת הטבילה ולכאורה שפת יתר הוא דעיקר קושיית' היא דלמא המקוה היתה רחבה יותר עד כשיעור מ' סאה והיו יכולים לטבול גם השלחן ומה איכפת לנו בטובל אם ישכב או ישב או יכוף ראשו וכי עצה טובה קמ"ל:

אלא דגם הרי"בש ראה דברי תוס' הנ"ל דמשום חולשא דכ"ג הוצרך להיות המקוה גבוה רק שיכול לטבול בעמידה וא"כ לכאורה אין מקום לקושייתו כאשר הבין מכ"ת) לכך הי'. אומר ויכוף ראשו וכו' דודאי דאם לא היתה המקוה גבוה רק ב' אמות אז הוי חולשא לכ"ג שהוצרך לישב או לכוף עד שיתפקקו החוליות לזה ודאי עשו תקנ' אבל אם נפחת מגובה רק משהו בערך חצי טפח וזה נעשה להוסיף על אורכה ורחבה רק משהו כדי שלא יהא אמתא באמתא יכולי' לטבול השלחן היטיב ויכוף ראשו קצת דהא בלאו הכי צריך לכוף ראשו כמבואר בתוס' שם וזהו פשוט שלא יהא חולשא לכ"ג בזה:

ומכל מקום דברי אביי נכונים שהי' ע"ע גבוה ך"ג אמות אף שאין הוכחה על המקוה שהיתה גבוה ג' אמות במילוא' שיכול להיות שהיתה פחות משהו בערך טפח מ"מ בהצטרף עובי התקרה והמעזיבה הרי עכ"פ ג' אמות:

ועתה קשה על המקשן מאי פריך והא איכא האיך משהו דלמא האי דלא חשיב האיך משהו משום שיכול להיות שהמקוה לא היתה גבוה וה ג' אמות כן בהצטרפות האי משהו והיתה רחבה ואורכה יותר מאע"א משום מיעוט העזרה למלאות השיעור מ' סאה לזה צריכין אנו לדברי הריב"ש (שהיה קבלה בידם) שבוודאי לא היתה רחבה וארכה יותר מאע"א משום מיעוט העזרה וראי' מהירושלמי מן הבימה כמבואר שם:

ועתה חל עלינו לתרץ קיצור בתוס' דהא הוכחנו מהמקשן ומהתרצן שאינו מתרץ מוכח שלא היו משום מיעוט העזרה ול"ל להתוס' לתרץ משום חולשא דכ"ג (ויכילנא לתרץ לי' בל"ז הייתי סובר דיותר נוח לי' לכ"ג כשהמקוה רחבה ולא יעמוד במקום צר רק אע"א ובודאי משום חולשא דכ"ג לא איכפית לן במיעוט העזרה שהוא יתד שהכל תלוי בו אבל עכשיו שמתרצין תוס' דזה נוח לו יותר כשיטבול בעמידה א"כ יש לחוש למיעוט העזרה ויותר טוב לעשות השלחן של פרקים אלא שנויי' לא משנינן שיהא תוס' מחולקים בסברא זאת איזה הדרך נאו' לכ"ג) אלא י"ל דדברי תוס' הם אליבי דאביי מנ"ל להוכיח כו' ועדיין לא היינו יודעין מסברא שלא למעט העזרה דז' מוכח אח"כ מסבר' המקשן והתרצן סת' גמר' אחר האמת שהוכחנו הסבר' שלא למעט העזרה אז אין צריכין הסברא משום חולשא דכ"ג ויכול להיות התוס' בעצמם תופס' זו עיקר וכן מוכח מפסחים כמו שהוכיח הרי"בש ודברים נכונים וברורים:

ובזה מיושב קושי' הב' של רו' מכ"ת היא העיקר שנכנסה באזני לתרץ יותר משאר דקדוקי עניות שמדקדק מר א' מה שהתחיל תו' להקשו' כאלו יש בתוספ' מקשן ותרצן רק בדרך את"ל כך ויש לומר כך וגם לפירושו אין זה מתורץ ג' תיבת מיד ד' דילמא אביי סבירי ליה מעיין מטהר בכל שהוא ומאי מקשין תוס' וזה אינו דא"כ מנ"ל להוכיח ואין לתרץ משום חולשא דכ"ג הית' גבוה ג' אע"ג דמעיין מטהר בכ"ש:

דזהו אינו עניין לכאן וודאי אם בלאו הכי צריך שיעור למקוה מ"ם סאה אז יש לעשות באופן שלא יהא חולשא לכ"ג אבל לעשות דבר שאינו מן הצורך זה וודאי אינו:

והגע בעצמך דאטו משום ישמעאל בן קמחי עשו מקוה יותר גבוה. רק החכמים דבריהם כל מה שהוא מן ההכרח אז יותר טוב לעשות באופן שלא יהא חולשא לכ"ג דאל"כ לא היו להם לעשות מקוה ארכה ג' אמות ברוחב אמה וגבוה ג' במעלות ומורדות וזה בלתי ספק היה יותר נוח לכ"ג:

ואם כמאן דאמר מעיין מטהר בכ"ש מנא לן להוכיח ואפי' א"ת שזהו אינה סברא ברורה מכל מקום מנ"ל להוכיח שמשום חולשא דכ"ג עשו יותר מן ההכרח (ולפי דברי הט"ז סי' ק"ו בלאו הכי ל"ק מידי) למאן דאמר מעיין מטהר בכ"ש (מלבד מה שאכתוב בסמוך) אמנם הקושי' הב' דילמא היתה המקוה רחבה יותר בערך גוף האדם שזהו גם כן מן ההכרח שלא יחסרו המים:

וכן הקשה ה"ה דק"ק פערשא מתוך כך רצה לחלוק על תוס' ורש"י ורשב"ם ואמר לפי דעתו שבאמת המקוה כך היתה אע"ג ברו' ג' וקושיות המקשין בפסחים אמתא באמתא ברוחב השלחן ולא היה יודע שיכולין לפרק השלחן מעל הרגלים ודלא כהתו' שם והאריך ויפה כיון אבל מי יכניס ראשו לסתור דברי תוס' וכל הראשונים אשר מימיהם אנו שותים) ולפי מה שכתבתי אין מקום לקושייתו כלל:

וכן השבתי לה"ה הנ"ל באריכו') דזהו ג"כ הוכחת תוס' דאפי' משהו לא היו מוסיפי' משום מיעוט העזרה וזהו מוכח מגמרא דכאן ודפסחים כנ"ל ואין כדי להפיק דברי תוס' מפשטי' בשביל זה וגם עדיין אחר כל ההקדמות שלו אינו מתורץ כמו שהוא הקשה דלמא אביי סבירי ליה כמאן דאמר מעין מטהר בכ"ש ה"נ קשה לפי דבריו דלמא אביי סבירי ליה כהפוסקים מקוה הסמוכה למעין מטהר בזוחלין ואם קושי' התו' לא קאי על אביי רק על דיני המקו' גם לדברינו כן הוא. אלא שזה אינו שתוס' מקשין בלשון א"כ וצריך ליישב בל"ז אף דבעלמא לא דרשינן בכאן וודאי דרשינן דלשון א"כ משמע דתלוי במה שאמרו למעלה דגובה האדם יותר מג' אמות ויש אתי דרך נכון בזה ולא רציתי לכתוב מה אדע אשר לא ידע אבל לדבריו קשה להולמו (גם לא מקום לתפוס על דברי ה"ה מהר"י כ"ץ דילמא היתה למעלה רחבה יותר מאמה על אמה דזה הי' יתד לתוספ' משום מיעוט העזרה לא היה מוסיפי' אפי' משהו דאל"כ לא מצאנו ידינו ורגלנו בתוס' מאי מקשין דלמא המקוה בעצמה היתה רחבה כקושי' ב' שלו. וגם מה שרצה לתרץ לו שהקושי' התוספ' הוא על המקשין כתבתי לו ג"כ והוכחתי קצת והית' בעיני לדוחק בשביל דקדוקי' להפיק סתימת לשון תוס' מפשטי' וכתבתי לו דרך אמיתי שבוודאי יתן מקום לדברי ויודה על האמת ששם מוכח להיפך שעכ"פ הוא פחות מאמה) ולפי' קשה מאי מתרצן תוס' כאשר בעצמו דחק וכמדומה שיש גירס' אחרת בגמרא של רו' כ"ת שהיו כותלי המקוה גבוהים ורחבים אם רחבים למה גבוהים (ולכאורה רציתי לעשות פי' לפרושו ששער המים למעלה סביב המקוה הי' באבני שיש משופע למעלה באופן שלא נעשו זוחלין ולא נחסר ג"כ משיעור המים אלא שלשון מע"כת אינן סובלין שכתב כותלי המקוה וכן לשון תוס' והוא באמת קושיא על התוס' לפ"ז:

וביותר לדברי הרי"בש צריך לדחוק וק"ל) ועוד לפי דבריו מאי מקשין תוס' למ"ד מעיין מטהר בכ"ש הוא יותר קש' למ"ד שאינו מטהר בכ"ש לאדם אע"כ לומר כמ"ש בעצמו שאפי' נער קטן יודע שהיו כותלי המקוה גבוהים ואין זה הכרח לע"ע:

א"כ גם למאן דאמר זה תוס' לא התחילו להקשות:

ועוד אומר שהי' לתוס' הוכחה דסוגי' זו וודאי לא קאי למאן דאמר מעין מטהר בכ"ש:

דאל"כ קשה מאי פריך והא איכא האיך משהו נהי דזה היה פשוט לאביי דהמקוה היתה גבוה ג' משום חולשא דכ"ג ולא פחות אפי' אצבע כדי שיוכל לטבול בעמידה ואפילו שהיה די בפחות ממ' סאה למאן דאמר מעין מטהר בכל שהוא:

והלא זה פשוט ששיעור גוף האדם מ"ט קבין (ואפילו כפלי כפליים) שהוא יותר מאצבעיים א"כ דלמא גובה המקוה ג' אמות לא היתה מלאה על כל גדותיו רק פחות אצבעיים ויותר קצת ובזה לא יהא חולשא לכ"ג דבכניסתו למים תתמלא המקוה בוודאי ויטבול בעמידה דהא יעלו המים כהנה וכהנה והוכיח אביי דע"ע הי' גבוה ך"ג לפי שהמקוה הי' על המעזיבה והתקרה שהוא עכ"פ משהו אבל באמת אותו ך"ג אמות של ע"ע לא כלו בשוה עם ג' אמות של המקוה רק פחות אצבעיים ויותר ומאי פריך והא איכא האיך משהו דלמא כבר נבלל זה המשהו אלא מכח זה הוכיחו תוס' דסוגי' זו וודאי לא קאי למ"ד מעיין מטהר בכ"ש אפי' אדם ואם אשא פניו לכל החומרות א' אפי' אם נשאר מ' סאה אינו מטהר בזוחלין (דהיינו לדיעה זו דמעיין מטהר בכ"ש אפי' לא נשאר דהיינו הך) ב' אפילו מקוה הסמוכה למעיין ג' שזה שקרא נפסק הקילוח ומעין עומד ודלא כמהר"יק אחר צירוף כל החומר בגשמי אני אומר במחילה מכבוד תורתו שלא דק שזה לא מקרי זוחלין כלל דדווקא אם המים יוצאי' מעצמן ולא כשיוצאי' על הטובל כמבואר בש"ך סק"ל וברי"בש רצ"ב:

אמנם ידעתי בכל אלה לא יסור מדברי מי הקשה אליו וישולם וברוב חריפתו יתרץ הכל ולישר המעוקל ותו' כבר מילתו אמורה מ"מ לא קבעו הלכה כר"מ כו' אבל איך יעלה על דעתו לפסול בשביל כך המקוה אפי' אם יהי' הפשט תוס' כדבריו ולו יהי' דעה א' מאלף להכשיר מי יקל ראשו לפסול. מה שכבר נעשה והלואי מי יתן ידעתי ואמצא דעה א' מקיל קצת בענין הנקב שכתבתי ויגל לבי שלא תהא חשש הוצאת לעז ח"ו ויתר החששות מחמת ריחוק הדרך הם נוסעים בעגלות צב עם בעליהן ואיזה נשים מפתח ביתם עד מקום המקוה ובלילה הם שבים גם כן בעגלה עד פתח ביתם רק שאינו בהצנע לכת מסתמא יודעים מזה וכבר האריכו בזה בתשובת מהרש"ל ובתשובת הרמ"א היכא דלא אפשר כי הם.. מתי מספר רק ג' ב"ב ואין בידינו להעמיד משפטי הדת על תלם:

וגם החששות של ה"ה אינם קפידא רק לכתחילה וב"ה שמצאתי להם מקוה אחרת אבל לא הוטב בעיני מחמת הצינור שבו מקלחים המים שאינו יודע איך נעשה ומ"מ יש להם על מי לסמוך והנח לישראל וכו':

ומה שרוצה לתרץ הר"ש מתמיהות הרא"ש עדיין לא עיינתי בזה וכל כי האי לימא משמו אבל מ"מ נפרך קצת ממאי שכתבתי:

בעניין טבילת השלחן האריך הרבה ללא צורך וצריכין ליישב תחלה דברי הריב"ש דוודאי כוונתו שהי' זר טפח בהצטרפות עובי השלחן ומסגרת ב' טפחים לכך כתב שצריך להרחיק יותר מטפ' ומחצה מכל קרן שהאלכסון הרוחב יהא יותר מג' טפחים שלא יהא אמתא באמתא וזה אי אפשר שהרי לא נתרבה בכל קרן רק טפח וחומש:

אבל קשה ל"ל לדחוקי כולי האי לאוקמי בזר משהו ב' חומשי טפח סגי ומכל מקום לא הי' יכולי' לטבול דעדיין הוא אמתא באמתא:

לכן נ"ל להגיה ובאמת כן כוונתו וכן צ"ל יותר מטפח וחצי חומש ולשון יותר הרי עכ"פ עוד חצי חומש הרי מכל קרן טפח וחומש וא"כ הוא אמתא באמתא ולא רצה לכתוב טפח וחומש שיכול להיות יותר אפי' אם הזר לה היתה רק אצבע א' מכל מקום בהצטרפ' שהי' השלחן מוזהב למעלה ולמטה לא פחות מעובי דינר זהב וא"כ בהצטרפות הכל הרי ב"ט ב' חומשי' וא"א למטבלי' שהרי לא נתרבה לנו כן טפח וחומש וק"ל. לכך כתב יותר מטפח וחצי חומש ותיבת יותר הי' כוללת הרבה עכ"פ החשבון המועט לא פחות מחצי חומש כך נראה לי כוונת הריב"ש וק"ל:

ומ"ש רו' כ"ת וז"ל והראוני מן השמים זכני בזה כו' מחמת הטבע' כו' אם זאת הראוהו מן השמים אני אומר לא בשמים היא וכי בשביל הטבעת נצטרך לדחוק ולומר שהשלחן של פרקים ופירשו רש"י ורשב"ם ותוס' שהיו יכולים לפרק רוחבו לשנים מה שהוא נגד הסברא:

א' הוא דוחק לומר שהטבעת היו קבועים בהשלחן עצמו שהתורה מעידה עליו ונתת את הטבעת על ארבע הפאות פינותיו אשר לארבע רגליו וגו' ומה שהוא ר"ל דרש"י מפרש למ"ד מסגרתו למטה היתה אדרב' פרש"י דווקא למ"ד למעלה היתה אעפ"י שאמר לעומת המסגרת זהו ג"כ נקרא לעומת:

ולמ"ד למטה היתה א"צ שום פי' שהרי לעיל מיניה הבי' רש"י שני מ"ד ולא הכריע וגם פשוטו של מקרא משמע לארבע רגליו ממש:

ועוד האריך באיזו דברים אשר יובנו מתשובתי אליו ואין בו צורך להעתיקם

תוכן העניינים

מעיל צדקה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה