מעיל צדקה· רבי יונה לנדסופר
לט
שאלה אודיע לאדוני מאי דתמי' לי הייתי פה ערב חג השבועות במרחץ וראיתי המקוה שלהם הוא אבן שחקקו ולבסוף קבעו והעמידו בבית המרחץ על הארץ והמים נשפכים לתוכה דרך מרזוב וצינורים וע"י ברזא סותמי המים אם היא מלאה ושורש המים באים ממעין לכך לא רציתי לדקדק באיזה ענין נעשו הצינורות כי יש להם על מי לסמוך ולמטה מן הצד יש נקב כשפ"ה שבו המים יוצאים מן האבן והנקב הוא קרוב לשולים:
תחלה יש לפקפק שהמקוה היא בצמצום השיעור כי נראה לעניית דעתי שחלל המקוה צריך להחזיק פעמיי ארבעים סאה כדי שאם יטבול בתוכה ויגביהו המי' שפתה לא ישפכו לחוץ דהא כבר שיערו חז"ל מים שכל גופו עולה בהם מ' סאה וחסר קורטב אינו יכול לטבול בהם מי' יכניס ראשו להקל במה ששיערו חז"ל וא"כ אע"ג דשיערו מ' סאה מים החלל צריך להיות גדול יותר כדי להחזיק פ' סאה וכאן הוא בצמצום פ' סאה ע"פ החשבון:
ולזה החרשתי כי יכול להיות פי' בגמרא מים שכל גופו עולה בהן מ' סאה וא"כ המים הם יותר מגוף האדם:
או יש לומר להיפך שעובי גוף האדם הוא יותר מהמים העולים עליו מלמעלה ומלמטה וזה נשאר אצלי בעיון אם צריך להיות חלל המקוה פ' סאה או פחות יותר ולזה לא יוכל להברר מחמת שאין אנו יודעי' באיזה אדם שיערו חז"ל:
שנית יש לפקפק שהמקוה היא כלי ואין טובלי' בכלי אלא שהנקב שלמטה מטהרו מידי כלי ובפי' איתא בסי' ר"א סעיף מ' שהנקב צריך להיות דווקא בשולי הכלי שלא יחזיק שום מים אפי' כל שהוא אבל אם מחזיק רק כל שהוא עדיין לא נעקר שם כלי ממנו וכאן נשאר הרבה מים אחר שיצאו המים מהמקוה דרך נקב ובאמת קשה עלי להבין איך אפשר שלא ישארו מים כל שהוא בכל המקוה אם לא שתהי' כמו משופע עד הנקב או חלק מאד שכל המים יוצאי' דרך שם:
וכאן לא צריך לכל זה כי הנקב אינו בשוליו ממש ומן הנקב ולמטה מחזיק יותר מכל שהוא ואין שיעור לכל שהוא ובלתי ספק שזה לא נעשה מתחילה לשם מקוה רק להיות בתוכו מים קרים בתוך המרחץ ותמיהה על אדוני שהי' פה ולא תיקן להם מקוואות ועל אדוני מוטל לתקן להם כי הם סרים למשמעתו ויכתוב להאלוף רבי יעקב לנדא איך יתנהג ובקל יוכל לתקן זאת ועוד אחרת למשמע אוזן דאבה נפשי שהגידה לי אשה אחת בימות החורף שאין הצינורות מקלחת מים ואין די מים במקוה והם שואבין בכלים ממים שבחצר ושופכי' לתוך המקוה והם אינם יודעי' לדקדק אם נשאר מ' סאה במלואה ותו לא מידי:
תשובתי' הנה מ"ש מכ"ת בכתבו ראשון ספיקתו בדין מקוה עומדת על הארץ באבן נקוב מן הצד ומקבל מים מן הנקב ולמטה ראיתי הרבה יש לפקפק על המקוה הזאת וקצת מהן ראיתי שצווח בי' הכולל המושלם במדה תרומי' אור תורתו בק"ק פערשא ויש לאל ידי בהן להרחיב לפי אומד דעתי הקלושה ולא לאמר קבלו דעתי כי לא הוגעתי להוראה ואף מזה השבתי ידי פן ח"ו אלכד במצודת שגגת תלמוד כי מה אני לחות דעתי בדיני' אלו שאינני אוכל לירד לעומקן עיני משוטטת הנה והנה פעם בחוץ כו' ולבי בל עמי בעבור טרדות הזמן שאינם מניחי' לי לברר' וגמרתי בדעתי בל תלך בו אני שיט וכעת שקבלתי כתב ידו בימי התשובה וראיתי מה שכתוב מכ"ת על השיעור שצריך האבן להיות גדול גם נכנס בלבי גודל תשוקתי אליו עצור במילין לא יכולתי עוד להתאפק ובכן שלא אבא ריקם אכתוב מה שהעלה מצודתי הקטנה בכף איש כמוני וראשון אתחיל לכתוב מה שבדעתי על המקוה שכתב מכ"ת באיס"פרוק ובתחלה אבאר דברי התו' השייכים לנדון שלנו והוא בש"ס יומא דף ל"א ע"ב וא"ת א"כ. הי' עין עיטם גבוה הרבה יותר מכ"ג אמות קשה לי טובא על דברי התוס' א' היאך עולה על דעת האדם לאמר כי היכא שלא יצא מן המים חוצה יהי' סיבה להכרח שעין עיטם יהי' גבוה דלמא מתיצות המקוה היו גבוהים ולא המעיין ע"ע (כאשר תוס' באמת מתרצי' ) דהא אף אם עין עיטם הי' גבוה מך"ג אמות מ"מ אם אין מחיצו' המקוה עודפות ג"כ מך"ג אמות יצאו מן המים לחוץ ומאי נ"מ אם ע"ע הי' גבוה ואיך ס"ד תוספות להכריח כן וכי שדי' תוס' דבריהם בכדי דבר שאפי' נער קטן לא יעלה על דעתו לאמר כן ואין זה דרכם:
ב' קשה בתו' אלו על קושייתם האיך רוצים להכריח שע"ע הי' גבוה מכ"ג אמות דאל"כ יצאו מן המים לחוץ והיינו שלא ישאירו כשיעור הא תוספת הקשו לעיל ע"א בד"ה ע"ע תימא כו' דלמא הי' נמוך רק אמה וארכה ג' אמות והכהן הי' משכיב עצמו כו' וי"ל כו' וא"כ אף דזה מוכרח דוודאי לא היתה המקוה נמוכ' מג' אמות משום חולשא דכ"ג מ"מ יכול להיות שהיתה גדולה מאע"א כדי שכל מה שיצאו מן המים חוצה ע"י האדם כשיכניס בתוכה יתרבה בגידולה מא" ע"א ועוד גדלה התמי' בתירוץ התוס' א"נ שכ' התוס' וז"ל אפילו אם יצאו לחוץ מ"מ היו מיד באים אחרים תחתיהם מע"ע דברים אלו אין להם העמדה כפי פשוטם בלימוד ההמון דהא הקושי' תוס' הן דאם הם מצומצמים ג"א גבוה באע"א א"כ יצאו מן המים ע"ו טביל' האדם ולא ישאר בתוכן כשיעור א"כ איננו מבין תי' א"נ על זה כי לא מצאתי מקום להחזקת המים מע"ע למלאו' חסרון המקוה שנתחסרה מ' ירידת האדם לתוכה כל זמן היותו במקוה עד אחר יציאתו והאיך יטהר האדם זה במקוה הזאת לבד ראה זה מצאתי לאמר כי אפשר שהצינור או החריץ מקום ביאת המים מע"ע יכול להצטר' עם המקוה למלאות חסרונה ואין דבר זה משמעות לשון התוספ' ואדרבא זהו קצת כמו שהקשיתי בקושי' ב' שלי:
ועוד ק"ל דיוקת לשון התוס' מיד באים אחרים תחתיהן מאי מיד דק"ל מאי מקשי' תו' על אביי וא"ת הא מוכח כו' דלמא אביי ס"ל דמעיין מטהר בכל שהוא אפי' בשכל גופו עולה במים ההמה כדעת הרמב"ם והראב"ד והרבה מן המפרשים והרב ב"י הביאם בתחלת ר"א א"כ אף אם יצאו מן המים לחוץ מטהר בשכל גופו עולה בהן ומאי מקשי' התו' להכריח דע"ע הי' גבוה (וא"ל דקוש' תו' עולה כהוגן דא"כ דס"ל לאביי דמעיין מטהר בכל שהוא א"כ מנ"ל דהיתה גבוה ג' אמות המקוה של שער המים י"ל דוודאי אביי מוכיח שפיר כמו שמתרצי' תו' קושיית' בד"ה ע"ע ע"ש דבכלל תירוצ'. מתורץ ג"כ קושיא זאת (ובתשוב' ריב"ש סי' רצ"ב תי' תירוצי' אחרי' על קושי' זאת ולא ראה תו' אלו) מיהו מאי שהקשתי על תו' חזק כראי מוצק:
ועתה אתחיל לתרץ דברי התו' מכל מה שהקשתי עליהם ובתחילה אציע לפניך הצעה אחת דאיתא בטור סי' ר"א מקוה שנסדק א' מכותליו והמים יוצאים דרך הסדק ההוא יש פוסלים המקוה אף דיש בו הרבה סאין בעניין שישאירו לאחר יציאתן מ' סאה לפי שחשובי' כזוחלין אף דרק העליונים ננערו לצאת חשיבו כולם כזוחלין כו' והובא בש"ע בסעי' נ' ופסק רמ"א כיש פוסלין שבטור ופסק הש"ך שם אפי' אם המים באי' ממעין אם הופסק הקילוח מן המעיין לתוכן דין מקוה יש להן שאינם מטהרי' בזוחלין אפי' אם זוחל רק מעט למעלה כמ"ש ועיין גם כן בסק"ל בש"ך כי דבריו ניכוחי' למבין וכן משמע בפרישה ודרישה וכן דעת הראב"ד והרשב"א בשער המים הביא' הב"י וכן דעת הרבה פוסקים והא דמהני החיבור להמעיין לטהר המקוה בזוחלין היינו כשיורד קילות המעיין לתוך המקוה והמעיין זוחל אבל אם המעיין עומד ואינו זוחל או שזוחל למקו' אחר ומי המקוה נוגעים רק להמעיין אינו חיבור לטהר המקוה לטהר בזוחלין כ"א לזה מועיל לעניין פסול שאיבה ולטהר בכל שהוא וכל זה מוכח בגמרא שבת מבנתי' כו' דעביד להו מקוואו' כו' אף דהנוטפים מרובין מיהו מ"מ היו נוגעים שם אלא וודאי דהנגיע' אינו מועיל לעניין לטהר בזחיל' כ"א שהמעיין מקלח וזוחל לתוך המקוה וכל זה מפורש בהרב' מקומות במס' מקוואות פרק ה' מעיין שהיה מושך כנדל ריבה עליו ה"ה כמו שהי' היה עומד וריבה עליו והמשיכוהו שוה למקוה לטהר באשבורן דווקא ולמעיין לטהר בכל שהוא ומי שרוצה לעמוד על דברי יעיין היטב בדברי הרב ב"י מ"ש על מקוה שיש בה מ' סאה ומעיין כל שהוא יכול לשאוב כל מה שירצה כו' עד פיסקא שמתחיל וכתב הרא"ש פ' התינוקו' על מתני' דפ"ק דמקוואו' דקתני למעלה מהן מעיין כו' ועוד בדברי הרב ב"י מקודם לדין זה בדין מעיין שהמשיכוהו לבריכת מים שהם נקוים ועומדים יש לה כל דין מעיין עד סופו לדין מעי שיורד מן ההר טיפין טיפין ובדרישה ופרישה שם ובדברי הרב ש"ך וט"ז על דברי' הנ"ל ובט"ז סק"ג ובדברי הר"ש ור"מ על פ' ה' דמקוואות ופ"ט דס' הי"ד להר"מ] בהל' מקוואות ואני נלאיתי נשוא להביא דבריהם ולפשוט בראי' על כל קוץ וקוץ ת"ל תילי תילין והמעיין יעיין וזה העולה מדבריהן שיש הרבה דס"ל שאף אם לא היה בבריכה כלום רק מן המעיין נתמלא כאשר הופסק מן המעיין חוזר דינו לדין מי מקוה שאינה מטהרת בזוחלין ואף דנוגע למעיין אם אין המעיין מקלח זחילתו לתוכו אין חיבור מועיל שתטהר' בזוחלין ומכ"ש אם המעיין מעולם אינו זוחל כלל אלא עומד שאינו מהני להמקוה שתטהר' בזוחלין ומכ"ש אם המקוה מקלחת להמעיין שאינו מועיל החיבור כי כן כת' הט"ז סק"ג כי קטפרס בדרך מטה לכ"ע אינו חיבור והביא ממרדכי בשם אבי':
ועתה יובנו דברי תוס' לענ"ד בדרך פשוט ויתורצו כל הקושי' שהקשיתי עליהם דהשת' דתוס' בד"ה ע"ע הוכיחו דוודאי עשו לכ"ג כל מה שהיה בידם להקל מעליו ובד"ה אע"א הוכיחו דודאי האדם גבוה יותר מג' אמות והא דתיקנו חז"ל המקוה רק ג' אמות גבוה ולא תקנו בעוגל המקוה והיה יכול להיות גבוה יותר מג' אמות להחזקת מ' סאה נ"ל דזה להקל עליו שלא יהא המים חפים ראשו בירידתו דאין לך דבר מכוער מזה וטירחא גדולה דיעלו המים על ראשו לכך תיקנו חז"ל בשיעור רק ג' אמות גבוה והשאר ירכין ראשו דתיקון חז"ל הי' בארץ ומה שהמים עולים בירידתן האדם מתפשט על הארץ בשטח ואינו עולה בגובה וירכין ראשו קצת:
וז"ל התו' בתי' גם ירכין ראשו קצת ממיל' לפ"ז מעולם לא עלה על דעת תוס' לאמר דיהיו מחיצות המקוה של שער המים גבוה מכ"ג אמות וזה יהי' לטירחא לכ"ג דיחפו המים ראשו וגם פחו' א"א לאמר שלא ירכין כולו האי כדמוכח בד"ה ע"ע א"כ מוכח דע"ע היה גבוה מך"ג אמות יהיה מה שיהיה דאל"כ אלא היה רק ך"ג אמות בצמצום א"כ המים יוצאים מצדדי המקוה שהיא לא היתה כ"א כ"ג אמות וזוחלין ממטה מן הכותלים על הארץ וקיי"ל מקוה אינה מטהרת בזוחלין והחיבור למעיין לא מהני לה דהא אם המעיין רק כ"ג אמות א"כ אם מיד שעלו המים מכח ירידת האדם לתוכן א"כ מיד הגביהו המים וחזר הקילוח מן המעיין רק כ"ג אמות ונעשה המעיין עומד ואינו מטהר עוד בזוחלין ומכ"ש שאינו מועיל להמקוה כי המקוה אינה מטהרת בזוחלין אם לא כשהקלוח המעיין לתוכו דו"ק. כל זה כי קצרתי וסמכתי על המעיין במקומו' שציינתי אבל על חיסרון השיעור מעולם אינו קשה להון כלום דחיבור הנגיעה מועיל לטהרה כמעיין בכל שהוא ועוד וודאי י"ל כמו שכתבתי בקושי' ב' שלי שלא הי' חסר משיעור ע"ש ומתרץ התוס' כהוגן דהיו מחיצות המקוה גבוהים ורחבים ולא יצאו לחוץ ולא נעשו זוחלין מעולם (וא"ל הא הצינור מן המעיין ודאי לא הי' גבוה מן המעיין א"כ באותו צינור המים חוזרים ונעשי' זוחלין אין זה זחילה כיון שהיו חוזרים לתוכו ( ועיין סעיף נ' בהג"ה ובתשובת ריב"ש סי' רצ"ב ועוד אכתוב אי"ה לקמן בתירוצי על הר"ש ויתורצו ג"כ זה) א"נ י"ל דאף שיצאו המים בירידתו לתוכן וחזר הקילוח המעיין כמ"ש ודינו כאלו הפסיק מן המעיין מיד בעודו שם מיד שיוצאים המים מן הצדדים על הארץ ונתמעטו המים חוזר קילוח המעיין לתוכו ואז נקרא חזר וחיברו שדינו שוה למעיין שמטהר בזוחלין דו"ק כנ"ל לפרש דברי התוס' ולא כמו שהבינו ההמון דקושיא התוס' הוא שיחסר משיעורה ומי שיפרש כן לא ימצא ידו ורגלו בתוס' אלו ולכן לא כתבו התוס' בכל הדיבור הלז מלת חסר כמו שהביאו בתוס' פסחים דף ק"ט ד"ה ברום ג"א ע"ש:
ואחר כתבי זאת אמרתי לידידי החכם הרב מו' יעקב כהנא ואמר לי שהוא ג"כ כתב לכם בדיבור תוס' הנ"ל והקשה על קושי' תוס' דלמא האי שהי' ע"ע גבוה מכ"ג אמות לא הגיע לשיעור אמה והתרצן תי' כיון דלא הוי אמת' לא קחשיב והוא ג"כ הלך בפי' הפשוטו ואין זה נכון כמ"ש וקושייתו שהקשה לאו כלום דתי' פירשו כל זה בדברי המקשן לפי סברתו שהי' לאביי לחשוב גם משהו לסברתו שמקשה למה לא הוכיח ג"כ מזה שע"ע היה גבוה מכ"ג אמות ועוד הקשיתי על חברי הנ"ל שהי' רוצה להוכיח מזה אלא וודאי דפשיטא להו להתוס' שאותו ההתגבהו' הי' אמה כי האדם מחזיק אמה בשיעור המים בכלי אמה על אמה מ"מ קשה בדברי התוס' דלמא לא הוי אמה גבוה ואף דפשיט להן שיעור האדם מ"מ דלמא הי' מתרחב למעלה באורך הרבה עד שאותו ההתגבהות לא הגיע לאמה ד"מ באורך ד"א ברום רביעי אמה ומכל הקושי' שלו לא נשמר וא"כ מאי מקשה תוס' אפי' קושיא שלי אינו מתורצת אם לא נאמר כמ"ש שעל סברת המקשן מקשין הם כמ"ש ומרוב ענוותנותו הודה לדברי:
ומעתה זכינו לדין ואומר אני כי המקוה הזאת העומדת על הארץ מעולם לא תנא מידי פיסול עד שתהי' בעניין שכשיכניס אדם לתוכה לטבול לא ישפכו מן המים חוצה ולא כלום ואף אם יהי' בתוכה אלף סאין לא מהני לה א"כ יש לראות שתהי' המקוה גבוה כ"כ שלא יצאו מן המים חוצה בטבילת האדם הן גדול לפי גדלו וקטן לפי קטנו וא"כ חשבון שיעור אדם ל"ל בנדון זה כי זה יש לראות אם יצאו מן המים או לא וזהו מבואר בש"ע בהג"ה רמ"א שכ' שיש להחמיר לכתחילה ומלשון הב"ח משמע שיש להחמיר אף דיעבד וכן גדולי פוסקים ראשונים ואחרונים ה"ה הר"ש והרשב"א והמרדכי ומה שהקשה הרא"ש על הרשב"א בהל' מקוואות בפי' להמתני' נוטפין שעשאן זוחלין כו' יע"ש נ"ל לאשר ולקיים דהא דמשמע לישנא דעשאן זוחלין היינו שע"י אדם נעשו זוחלין כמו שפירשנו לדעתינו שעשאן זוחלין בירידתו לתוכן עלו על שפתן ונזחלו והאי שכתב שפרץ על שפתה היינו לומר אפי' שנפרץ רק כותל א' במילואה או רובה ככולה (ובחילוק זה נ"ל לתרץ כל קושיא הרא"ש על הר"ש דוודאי יש לחלק בין אם המים זוחלין במילואה או ברובה של המקוה ובין מקום קטן או נקב קטן שזוחל וכ"כ הרשב"א בשער המים ובש"ע סעי' נ"א ואכתוב עוד לקמן) והמים נזחלין ויוצאי' ע"י ירידת האדם לתוכן אף מצד א' נקראים זוחלין והשתא לישנא עשאן עולה יפה:
ומה שהקשה הרא"ש על הר"ש מטעמ' דר' יוסי אינני מבינו כלל דסבר כדמפורש בזבחי' הר"ש דבעינן הוויית' ע"י טהרה ומה לי להכשירה להשלים השיעור בעינן על ידי טהרה כמו כן להכשירה לעשותה אשבורן בעינן ע"י טהרה:
ומ"ש הרא"ש על הר"ש מגודר בכלים שא"א להדק כ"כ בכלים עד שלא יצאו כו' חוזר לכלל שכתבתי דוודאי זחילה בנקב או סדק קטן אינו מקרי זחילה דהא ארע' חלחולי מחלחל ואינה נקראת זוחלין בשביל זה ועו' קסטלין בעינן ניק' בתחתיתה כשפופר' הנוד ולא מצינו שהסתימה מעכב ואינה נקראת זוחלין בשביל נקב כזה:
ומ"ש הרא"ש על הר"ש עוד דהא דומיא דמעיין בעינן שכולה זוחל והולך נ"ל אדרבה זה הוא לי לישועה דהא משמע מת"כ דאפי' זחילה כל דהוא ממועט דאטו כל המעיינות חלקם במלהקט ורהיטני שזוחלין מעומקן עד ראשן אדרבה מעולם לא ראיתי אלא מלעיל זוחלין וכן כל הנהרות אין זוחלין כ"א מלעיל כעובי אצבע או יותר ובזה יש להוכיח בכמה מופתים וא"כ לפ"ז בא המיעוט אך מעיין ובור למעט מקוה אפי' מזחיל כזה ומה שהוסיף הרא"ש להפליא מהאי תוספת' דמקוואו' וכן ממתני' דפ"ב דמקוואו' בור שאובין ואמה נכנ' כו' נ"ל ג"כ לתר' במאי שכללתי באם אין הזחילה ע"פ כולו או רובו אינ' נקראת זחילה וה"נ מיירי כאן שנכנס דרך מיעוטה לבור כגון שהבור רחב הרבה ואפשר שנכנס דרך נקב קטן לבור דלזה כ"ע מודים דלאו זחילה וכן יוצא מדרך נקב קטן (ואל יבהלונך רעיונך דהא נקראת ע"ש אמה שהי' שיעור אמה וזה בהרבה מקומות וברש"בם ערבי פסחי' ק"ט ע"ב נ"ל דע"ש עומקא שהי' אמה נקראת כן ולא ע"ש רוחבה (עיין בש"ס בבבא בתרא דף צ"ט ע"ב לפי חד גירסא שם משמע דע"ש עומקא נקראת אמה וכן פי' התוס' שם בהדיא) דהא מצינו בפ"ב דפיאה אמת המים שאינה יכול לקצור כאחת וכו' משמע שרחבה יותר מאמה ונקראה אמת המים וכן משמע במ"ק דע"ש עומקא נקראת כן דקאמר הי' עומקא טפח ורוצה להעמידה על ששה כו' ב' על ז' מבעי משמע היינו משום דו' דרכה להיות ול' הרש"בם בפסחי' (וגם מלשון רש"י בב"ק גבי האי ארית' דדלאי ומיהו אינו מוכרח שם) לא משמע כן אבל רש"י מפרש דאמה לשון סילון הוא ביומא במתני ויצא לפני מזבח ה' כו' ובפסחים על האי מתניתא והרב ר"ע מברטנורה וכן נ"ל דלא הי' רחבה אמה דהא אמרינן ביומא מעיין היוצא מבית ק"ק כו' וכשהגיע לפתח העזרה נעשה כפי פך קטן ובוודאי הוא פחות מכשיעור אמה ואפשר דאותו מעיין לא יצא לנחל קדרון:
וכשירחיב לי השם אעיין בזה ומעתה תי' כל הקושיא שהקשה הרא"ש על הר"ש והבאתי הפוסקים שפסקו כר"ש ה"ה הרש"בא והב"ח ורמ"א מחמיר לפחות לכתחילה וכן פסק הרי"בש בסי' רצ"ב והביאו א' מן המחברים. לפ"ז יש להחמיר במקוה הזאת אשר שם באיספרו"ק עד שתהי' באופן שלאחר שיהי' בתוכה שיעור מ' סאה או יותר הן רב או מעט אם יטבול אדם בתוכה לא יצאו המים חוצה ולא כלום שלא יהיו זוחלין ומאי שבאים ממעיין לא מהני לה כלום דהא מפרש הרב ש"ך דאם נפסק המעיין חוזר דינה כמקוה וכן הוכחתי לעיל בתו' וא"כ כאן שסותמין הנקב ע"י ברזא מיד דין מקוה יש להן שאין מטהר בזוחלין ואפי' אם ישאירו הנקב מהמעיין פתוח הא כתבתי והוכחתי בת"כ דמיד שהמים עולים דחוזר הקילוח הצינור מן המעיין והמעיין עומד שאין המקוה מטהר אז בזוחלין אם לא שהמעיין גבוה הרבה שהקילוח יורד לתוכה בשטף כ"כ אף שעולה קצת (ובאמת מעיין עצמו אף שהוא עומד אם נעשה זוחל ע"י טבילת אדם יש הרבה דיעות דאינו פסול אבל בריכה שנתמלאת מהמעיין יש ליפסל כשנפסק הקילוח) וזולת זה הא כתב מכ"ת שבימי הקור המים נגלדים ואז מקרי וודאי מופסק מן המעיין ואפי' בימות החמה יש לגזור אטו ימי הקור:
גם הבנתי מתוך כתבו שהמעיין רחוק מן המקוה הרבה א"כ יש לחוש בדרך רחוק כזה שלא יופסק בעודה טובלת ע"י כותי' או נערי' ועוד יש לחוש כי קרוב הוא כי לפי הנדמה המעיין ההוא בא מן ההר או סלע גבוה באופן שמקלח מים לכלי שעומד על הארץ ורוב המעיינות ההם נוטפי' כאשר ראיתי אותן שנוטפים לתוך גומא א' ומשם זוחלין ואותן המעיינות אינן מטהרי' בזוחלין ע"כ מה שנראה בעיני על המקוה ששאל מכ"ת ואין הצטרכות לחשבון שיעור אדם אלא שלא יצאו מן המקוה חוצה ולא כלום למעלה בענין שיעשו זוחלין אבל נקבים יכולין לנקוב בתוכן לאחר חשבון מה שעולה שיעור אדם גדול לפי גדלו וקטן לפי קטנו ואין חשבון מספיק לזה אלא לפי ראות עיני האדם ואפשר שנקב זה יועיל שלא יצאו מן המים עוד למעלה כ"כ שיזחילו חוצה ונקב זה בשבילו אינם נקראים זוחלין כל זה כתבתי על האי חששא שמצאתי אבל החששות שהמציא הרב הגדו' דק"ק פערשא לא יצאתי לעיין עליהם והנחתי עליו מאחר שהתחיל בהן ועוד. ראיתי בכתביו שכתב למ"ו נר"ו מה שהקשה הרב הנ"ל על הש"ס פסחים אמתא באמתא וכו' והקשה הוא דלמא באלכסונה הטבלוהו זאת הקושי' נכנסה ראשונה מלפני לעיין בה ויוצאת אחרון לכותבה:
ולכאורה הייתי רוצה לתרץ בטעות' וזו הי' דוודאי עובי השלחן היה טפח דכל מעשיו הי' כמעשה הארון (כן הובא בתו' סוף חגיג' ובמנחו' דף צ"ו) ועובי ארון העץ הי' טפח א' כדמשמע ביומא ממעשה הארונו' שעשה בצלאל ועוד יש ללמוד מפחו' של כלים עיין סוכה ה' ומסגרת טפח א' הי' בולט למעלה מעובי השלחן למ"ד מסגרתו למעלה היתה כדמשמע במנחות דף צ"ו דמקשה והא איכא מסגרתו ע"ש כו' ולפר"ת אף למ"ד מסגרתו למטה היתה הי' מחובר למטה לדף השלחן ע"ש בתו' מנחות וסוכה וב"ב בפר' המוכר את הבית) ואנן קיי"ל כמ"ד מסגרתו למעלה היתה כי אליבי' טבלא המתהפכת מבעיא דאיכא למימר שלחן פשוט טהור ואסמכת' הי' האי לימוד דת"כ כדמשמע בתו' לכך פסק הרמב"ם דשלחן הוא מדרבנן טמא כדהבי' בפ"א מה' כלים בספרו ועוד משמע כן בפ"ד דאל"כ ד' מידו' בכלי עץ אלא וודאי דהא טמא דקאמר שם הוא מדרבנן וכן מביא בפרק כ"ח דכלים על כלי שטף דשלחן אינו טמא כ"א מדרבנן ואיתא בהדי' כן בש"ת מהר"ם פאדווא סי' ל"א שהרמב"ם סובר כן שאינו טמא כ"א מדרבנן ואי ס"ל מסגרתו למטה היתה כדפרש"י למטה ברגליו א"כ היה מוכח ששלחן פשוט טמ' מן התורה משלחן של מקדש דקא' קרא השלחן הטהור מכלל שהוא טמא ולפחות בשלחן פשיטא דטהור א"ו דקיי"ל כמ"ד מסגרתו למעלה הית' א"כ היה עובי השלחן והמסגרת ב' טפחים וציפויו וזר וחשבתי שיעלו לפחות עובי' שלא יכנס במצר הזויו' מזה ומזה שהרי מתמעט משני צדדיו כמו עובי השלחן ממ"ש כמ"ש בציו'
שקו א"ח הו' חצי גח"פ ובזויו' השני כמו כן הו' מתמע' ומתרחק מן הזויו' כשיעור הזה הרי הוא ביחד כמו עובי כל השלחן ואם הו' כעובי שכתבתי הרי הוא יותר ממה שאלכסונו מתגדל שהרי אין האלכסון מתרבה עליו אלא שני טפחים ושני חומשין ואחר לימודי ראיתי שהריב"ש בתשובתו סי' רצ"ב הקשה זאת הקושי' ותירץ בזה' ל ועדיין לא יספיק רוחב הזוויו' להכיל עובי השלחן מהמסגרת והזר ויצטרך להתרחק השלחן מן הזויו' יותר מן שיעור טפח וחצי וכן בזויו' השני עכ"ל ולחשבונו צריך להיות עובי השלחן ג' טפחים ולא ידעתי מאין לקח לו זה השיעור כי לא שמענו אלא זר משהו ואולי חשבו שלא יעלה לטפח שלם אבל יהי' בשיעורו סמוך לו ולא ידעתי מאין לקח לו זה השיעור ג' טפחין וגם עובי העץ מן השלחן לא שמענו עוביו יותר משיעור טפח אחד:
ואכתוב קצת ראי' לזה שלא הי' עוביו יותר מזה שהרי למ"ד מסגרתו למעלה היה גובה השלחן עם מסגרתו יו"ד טפחי' בטונ' דמדלי במוטו' תלת' מלעיל ועל הקיימ' לן הזה הקשה בשבת בגמר' המוציא למעלה מיו"ד טפחי' ע"ש וא"כ גוב' השלחן חן שלמעלה מסגרת טפח אחד ועובי השלחן ומקום הבדים שאכלו ברגלים טפח אחד וציפוייהן וזר עלה לפחות לשליש טפח אחד הרי הו' שליש מן הגובה יו"ד טפחים אבל אם היה עובי הטבלה ג' טפחים וגם הבדים טפח אחד לפחות יהיה יותר מן שליש מלעיל ואפשר כאן לא היה אפשר בעניין אחר אפשר שהיה יותר מתלת' מלעיל:
ול"נ דלמאן דאמר מסגרתו למעל' הית' כמו שאנו קיימא לן השת' כמו שכתוב היו הטבעות שבהן הבדים נכנסי' קבוע בטבלה השלחן עצמו לעומת המסגרת:
ומיהו רש"י בפירש החומש כתב שהטבעתים היו קבועי' ברגל השלחן ואולי הו' כתב כן למ"ד מסגרתו למטה היתה:
והיותר נראה דלכ"ע היו הטבעתים קביעי ברגלי השלחן אפי' למאן דאמר מסגרתו למעלה הית' דאל"כ בעת נשיאת השלחן יפלו רגליו ממנו וא"א לומר שהיו הרגלים קבועי' בעצם הטבלה שהרי לא יהי' טבלה המתהפך לפי זה ומה שכתב לעומת המסגרת שלא יהיו בולטי' מבחוץ שיהיו הרגלים נכנסים לפני' ולא יהי' עד שפת השלחן באופן שהטבעתים צריכי' להיות בולטי' מבחוץ דו"ק:
והיותר נ"ל למ"ד מסגרתו למעלה הי' המסגרת עודף על רוחב השלחן שהרי מקום הלחם הי' ששה טפחים ממ"ש כמו שמצינו שפליגי במנחות במקום הלחם לתרווייהו אורך הלחם ממלא כל רחבו של שלחן וע"כ צ"ל שהי' המסגרת חוץ מרוחבו של שלחן והיאך מקשה אמתא באמתא היכי יתיב דה"ל יותר מאמה לפחות וצ"ל דמקשה למ"ד מסגרתו למטה היתה והדר' הקושי' דנימא שהטבילו באלכסון ונראה דה"מ לשנויי הכי אלא דשני לי' שנויי' אחרינא והמקשה ס"ל דלעולם היה הטבעת קבועי' בהטבלה ומ"ש לעומת המסגרת תהיינה הטבעות מ"מ היו קבועים בהטבלה וע"כ הי' עובי השלחן עם הטבע' ג' טפחים וא"א לטובלו באלכסון והתרצן ה"מ לשנויי לי' שהיו הטבעת קבועי' ברגלי השלחן וכן מפרש בחזקוני: