מעיל צדקה· רבי יונה לנדסופר
לו
ואשר נשאלתי עוד בא' שנתחייב לישבע לב' בני אדם בשני עסקי' אי יכול לישבע לשניהם בפעם אחת אני אומר דוודאי אם שניהם רוצים ממנו שישבע מיד אזי ישבע לשניהם כא' בין שאומר שבוע לא לך ולא לך ובין שאומר שבוע לא לכם בידי יוצא ידי שניהם דשבוע הוי אלא שיש חילוק בינייהו לענין קרבן שבועה וכיון שכן ראוי לכל ב"ד ישראל למעט בשבועה ומאי נ"מ לדידהו:
אלא דלכאורה יש לא' לטעון אין אני חפץ עדיין בשבועה ולכאורה נראה בסי' ט"ז וכ"ד ופ"ז דטענתו בזה טענה אבל כנראה משם בסמ"ע כל שיש נ"מ לנתבע דזילי נכסי וכיוצא בזה אין שומעין להתובע אא"כ יאמר שיש לו להביא ראי' ואז נותנין לו זמן כפי ראיי' עיני הדייני' כמבואר בסי' הנ"ל באורך וא"כ כאן שיש נ"מ גדול גם כן להנתבע שהוא רוצה ליפטר נפשי' בשבוע א' ויש בזה נ"מ טובא הא' אחרי אשר נהגו ישראל קדושי' להתפשר בעד שבועתיה' כפי הברכה אשר ברכם השם ואם אי אפשר לו להתפשר שרוצה התובע ממנו יותר מיכולתו לבזבז ע"ז נשבע על הכל וכן בנדון זה יש נ"מ בזה ובלא"ה נמי אינו רוצה להתזלזל שני פעמי' ודי לו להיות רשע שעה א' בעיני ההמון ואפי' בבא התובע מ' טענה טוב' שרוצה ליתן לו זמן כדי שבתוך הזמן נראה אנפשיה ויזכור הדבר אין שומעי' כ"ז שיש טענה לתבע כנ"ל ואם יזכור אח"כ יתן לו ממילא ולא בשביל שנשבע לו פטו' מממונו ואם חשוד אממונא חשוד נמי אשבועת' ודו"ק: