מעיל צדקה· רבי יונה לנדסופר
לה
אשר נשאלתי על כבד שרוי' במים מע"ל האמת אגיד כי בא לידי מעשה כזה באלו הימים והתרתיה מבלי משים בו עיוני כ"א למראה עיני דהא דאמרינן כבד מבושלת לבדה מטעם דאין אנו בקיאין מאי נקרא שלוק וכמ"ד שלוקה אסורה ובכבוש הרי אמרו כמבושל ולא נכנס בגדר שלוקה כלל כן חשבתי באותו פעם ות"ל שלא יצא מכשול מתחת ידי באותה הוראה כי שם הי' ג"כ ספק אם הי' מע"ל במים שמשרתת הבית אמרה שהחליפה המים ובאמת הי' משקרת בעיני הב"ב ועכ"פ מידי ספק לא נפקא.
ומעתה שמתי קצת עיוני בפסק הזה ואמרתי לענ"ד להקל אחר שיסכימו עמי רבותי ובעלי הוראה והנה האוסרים המה האחרונים בתשובה באר עשק ובתשובת צ"צ סי' קכ"א ובתשובת ח"י כ"ז והנה כולם בחדא מחתא דיש לחוש אחרי שק"ל כבוש כמבושל אולי דווקא בכבוש מע"ל בצמצום אבל אחר שנכבשה ביותר מזה נכנס בגדר שלוק שבולעת ג"כ:
ואני אומר במחילה מכבודם לומר כן וכל מדת חכמי' כן הוא אחרי שאמרו כבוש כמבושל הו' כן לעולם ואעפ"י שלא חשו לומר כבוש כשלוק כיון דאין בו נ"מ כמ"ש בתשובה ח"י אני אומר מ"מ ה"ל לחוש לבאר דבריהם וראי' לזה כמו שאנן פסקינן מליח כרותח דצלי שאוסר כ"ק או נטילה ולא אמרינן כמה דנמלח יותר משיעורו שיאסר יותר כ"א בזה אמרינן אם נמלח כמו שמולחי' לדרך דבעי שרי' אבל לא אמרינן דיאסר יותר מכדי קליפה (אלא דאין מחמירי') ואע"ג דהחוש רואה שמליח המרוב' נכנס לעומק הדבר ומרתיחו ועכ"ז אמרינן דלא נאסר יותר מרתיח דצלי וה"ה גם נשתהה זמן מרובה במולחו אשר נראה לעין שהמלח נבלע בעומק לית דחש לאוסרו יותר מרתיח דצלי אחרי שגזרו דמליח הרי הוא כרותח ולא נחית לחלק בכל אלה מכ"ש בזה שיש פוסקי' בלא"ה דס"ל דכבוש צונן לאו כלום הוא ודווקא כבוש דחומץ וציר הו' כבוש ויש דבעי כבוש ג' ימים דווקא ובלא"ה הדבר חידוש הוא דהרי אנן רואים אם בתוך זמן מע"ל. נחלפו המים ולא אמרינן דמ"מ כיון דהכבד היתה שרוי' מע"ל ומאי מהני לן האי זמן מועט שנלקח מן המים וכמדומה שנוהגים להתיר אם נלקחת תוך מע"ל זמן מועט אפי' נחזרו לאותן המים עצמן כל שלא נשרו מע"ל בפ"א ולא אמרינן בו דבר ע"פ החוש אלא אמרינן כל דבריהם כן הוא דווקא בפ"א הוא כ"ד שעות עושי' כיבוש ה"נ לא נ"מ במאי דנכבשי' יותר לומר דה"ל כמו שלוקה ובר מן דין גם בהאי דינא דשלוקה רבו המתיר' דהרי כן פסק הרשב"א בתה"א והרא"ש וכן משמעות הש"ס בהדי' וא"כ מכ"ש דלא נאסור בישול אטו שליקה לומר דאין אנו בקיאין בשלוקה וכן פסק מהר"ל להתיר הכבד שנתבשלה לבד' ולא גזרינן אטו שלוקה ומכ"ש לאסור כבוש שהו' שלוקה זה לא שמענו מעולם וכן פסק בס' פרי חדש להתיר כבד שנכבש' מע"ל:
ובר מן דין נ"ל בדין בשר שנכבש יום שלם ג"כ מה שנוהגים לאסור בצלי הי' מצד החומרא בעלמא ולא מן הדין אשר מזה יראה שיש להקל עכ"פ בכבד שנכבש'
וז"ל הב"י בסי' ס"ט כתב האגור בשר ששהה מע"ל ראיתי אוסרים אותו כו' ויש מתירין לצלי והתוס' התירו בצונן אפי' מע"ל:
ומביא עוד ג"כ בשם הש"ד שיש מתירין בשר ששהה במים מע"ל בצלי ובאו"ה כלל ב' אוסר אפי' בצלי ובהגהות ש"ד כת' ע"ש מהר"ם דהא דאמרינן לאסור בשר שנשרה במים מע"ל היינו אם אין במים ס' נגד כל החתיכ' אבל אם יש במים ס' נגד החתיכ' אז הדם שיצא בטל ואפי' חזר ונבלע בבשר אינו מזיקו ומה שנשאר בחתיכו' יצא ע"י מלח עכ"ל וע"ש:. ופסק בש"ע בבשר מלוכלך בדם שמותר לצלי והקשה הש"ך בבשר המלוכלך מהי תיתי להתירו בצלי דהרי קיי"ל דם בעין אינו יוצא לא ע"י מליחה וצלי ובתשוב' באר עשק הקשה למה התיר הרב ב"י בצלי אחרי שפסק כבוש כמבושל גמור ובמבושל לא מהני בצלי וכן פסק מהרש"ל משוה דין כבוש למבושל גמור לאסור אותו חתיכה אפי' בדאיכא ס' ונ"ל דעת הרב ב"י דס"ל דדם בעין שעל החתיכה ג"כ אעפ"י דהו' דם בעין ובענין דליכא ס' גם נגד הדם בעין מ"מ כיון דלא נכבש מיד כי אם לאחר ך"ד שעות הרי בנתיים נתבטל הדם במים וה"ל כמו דם פליטה אעפ"י שנבלע אח"כ בבשר יוצא ממנו בצלי ואעפ"י שכבוש כמבושל מ"מ במבושל טבע הבישול להקשו' הדם בתוך הבשר נמצא יש לחוש לדם שפירש ממקום למקום ואח"כ שהקשה בבישל ע"י רותחין נמצא לא יצא עוד אבל טבע הכיבוש בצונן אע"פ שפועל כמו בישל לעניין שמבליע ומפליט כמו הבישול מ"מ החוש מעיד שאין מקשה הדם ואדרבא מרככו נמצא שיש תקנה שיצא עוד כמה דאמרינן בבשר טפל שנפל לציר שע"י צלי יצא כל מה שבלע ממקומו וזהו ג"כ כוונת המ"כ שכתב הרב ב"י שסיים וכתב לא עדיף מהכלי שני לכאורה קשיא דהרי מליח דרותח לצלי עדיף מכלי שני מכ"ש כבוש דהו' כמבושל גמור אלא ודאי על זה כיון כי טבע כיבוש אינו מקשה הדם שלא יצא כמו בישול שחולט הדם בתוכו אחר שפירש ממנו ואפי' בדאיכא ס' יש לחוש שפירש ממקומ' בתוכו ונתקשה ולא יצא לאפוקי בכבוש מה שנתעורר לצאת בודאי יצא ומה שיצא וחזר ונבלע בו תצא על ידי שיפלוט דם דידי' בצלי.
ואם מה שפסק רמ"א בבשר שאסור אפילו לצלי היינו משום דחש לי' לדברי האיסור והיתר הארוך שאוסר אפי' לצלי משום דס"ל דדם בעין שע"ג אף שנמס בתוך המים כל כמה דלית בה ס' נגד הדם מקרי דם בעין אבל וודאי מה שבתוך הבשר שיצא ע"י כבוש מקרי פליטה:
ובזה מתורץ מה שכתב בת"ח כלל ג' סי' א' על האיסור והיתר הארוך שפסק דלא בעינן ס' כ"א נגד הדם שעל החתיכה וכתב בת"ח ואין דבריו נראי' דמאחר דשהה מע"ל ואנן אסרינן מטעם כבוש כמבושל ממש ומוציא דם שמובלע בו לכן בעינן ס' נגד כל הבשר וכו' ולפי מ"ש ניחא דשאני דם פליטה דידיה דלזה ודאי מהני צלי ואפי' מליחה מהני והקשה כן בהדיא באו"ה למה לא מהני הדחה ומליחה ומשני בחד שינויי שם משום זה הטעם עצמו דה"ל דם בעין לאפוקי בחתיכה שנפל לציר דמקרי דם פליטה וע"ש:
אמנם לישנא דמהר"ם בהגהו' ש"ד משמע דבעינן ס' נגד כל החתיכות אכן כבר פירשו הרט"ש בס' מבוא השערי' והקשה מני' ובי' ופי' דהכא גזרינן דלמא כל דמו ע"י כיבוש וא"כ תו לא שייך לומר איידי דיפלוט דם דידי' יפלוט גם דם דאחרינא ודמי' לחתיכה שפלטה כל דמה וציר' ונפל לציר שאסורה:
והנה כל זה בבשר אבל בכבד לית דין ולית דיין שתאסרנה ע"י כיבוש אם משום דם שבה שפי' ממקום למקום נ"ל דזה לא שייך בכבד שכולו דם וא"כ לא איבעי' בש"ס בכבד' כ"א אחר שפירש דמה אבל כ"ז שהדם בתוכו אף שפי' ממקום למקום לא נאסר שהתורה התירה אחרי שכולה דם:
ועוד גם מה שנתעורר לצאת יצא ע"י צליי' כמ"ש וע"כ לא אסרו בבשר שיש לחוש שיצא ע"י כיבוש כל דמו ותו לא אמרינן איידי דיפלוט דם דידי' אבל בכבד שכול' דם לא שייך זה וגם לפי תירץ התוס' לחד תירוצא בדף ק"י שאינה כולה דם כ"א בשפע כו' לפי' שפולט' בשפע רב מאן לימא לן שפולטת בכיבוש כל דמה עד דלא יפלוט עוד דם דידי':
הנה מכל הלן נרא' פשוט שכבד שנכבשה יום שלם מותרת בצלי אח"כ בלי ספק' וכן פסק בס' פרי חדש בלי ספק:
אמנם האוסר יש לו לחלק באשלי רברבי כמ"ש וחזקי לב בהוראו' המתירי' כזה יש להם סמך גדול:
אמנם אם לא הדיחו הכבד מתחלה ואין במי' ס' נגד הדם בעין שעלי' יש לאוסרה אבל אם הודחה מתחלה או שיש ס' נגד אותו הדם לבד יש לסמוך להקל כן נראה לי:
(והכלי שבו נכבשה יש לאסור בלי ספק אם אין ס' במים נגד הכבד. ויע"ש במקומו: