מעיל צדקה· רבי יונה לנדסופר
כט
שלו' לאהו' ידידי ש"ץ נאמן
ה"ה יצ"ו
נדרשתי לאשר שאל ממנו הגם כי ישנו בלי ספק בקהילתו פוסקים דבר הלכה לאמיתו ואני איש שחוח ואני רגיל שלא להשיב במקום גדולים מפני המחלוקת אשר הדורו' בזמנים האלו מועדים וסמוכי' לחשוד עכ"ז אחו' דעתי בריש מילין מאשר הארכתי וכוונתי לשם שמים ובלבד שיראה לפני המורים שמה והם יבחרו ואני מבטל דעתי לפניהם:
בענין ויהי כל ימי נח הנמצאי' כתובי' ויהיו העלתי לכתוב לכתחילה ויהי אבל ס"ת הנמצאת בפני הקורא ויהיו אין מוציאין אחרת באותו שבת והקורא יקרא ויהי ויהי' הוי'"ו מיותרת ובחול יתקנו ועל כל זה אין אני מחליט בתקנת הוי'"ו עד יסכימו עמי והמעיין ועיין בספר אור תורה על זה:
ובענין הסתומ' בפרשת ארור שוכב אמרתי כמה פעמים כמו שנמצאת כן תהי' וכן תקום ולא תגע בו יד אך מתחילה לא יכתוב הסופר שם סתומ' וכן במלת דכ"ה כמו שנמצא יהי' ומתחילה יכתוב הסופר עפ"י חומש הנדפס בדקדוק בה"א:
שירה הכתובה בך"ח שיטין כשר כל שכולה היא אריח על גבי לבונה והיא נכללת בך"ח שיטין. דרש דרש אינו לעכב:
אש דת צ'"ל מלה אחת וקריין תרין והנ"ל אם הי' כתובה בב' שיטין אפשר שיש לפסול דהרי הוא כהנהו כתיבין וקריין שבתורה שהשינוי בהם פוסל וצ"ע כי לא אוכל כעת לברר אם המסורה הזה בלי חולק:
נוני"ן הפוכי' העולה על רוחי כל שיש שם יותר משנים הפוכים מן האותיות שבאמצע הפוסקים עצמן הרי זה המוסיף גורע מאותיות התורה כי שנים שמענו וז"ל הזהר על שני הנונין אמר בתרי דוכת' הכא כו' ומן הראוי לפסול יותר משנים כי נו"ן הפוכה אינו מגדרן של אותיות כלל והרי חסירי התורה הנהפכין יותר ממה שקבלנו וכן במסורה מונה שנים בתורה ומהר"ם בתשוב' ומהרש"ל מכשירי' יותר משנים ע"פ מאי שפירשו הם בלשון הזהר ויש מקום להמכשיר יותר משנים והרוצה לחלוק כו' אבל דעתי כתבתי ופירוש' בהזהר דחוק ועליו נבנה יסודם:
השם שחציו על המטלית וחציו על היריעה נ"ל שהוא יותר גרעון מנכתב חציו חוץ לשטה וגם בגיטין פוסלין הכתוב' בשני קלפי' דבוקי'
שמות המיותרים נהגו במקומות אלו עפ"י פסק מורי הגאון נר"ו לקדור אותן עם עוד איזה תיבות מן הפסוק עמו הסמוך ונראה עמו מענין הדבר שלא יהי' נראה כקודר השמות ומכשירי' היריעה הנשארת ונהרא נהרא פשטי' ובוודאי אין זה חדש שמה ואשר נהגו מאז ומעולם כבר ידוע שמה וידעו לעשות עפ"י הנהגתן ואקצר מפני מיחוש עיינן אשר לי לע"ע ל"ע: