מעיל צדקה· רבי יונה לנדסופר
כח
נשאלתי ממשכיל אחד בקי בחכמה ההנדסה לבאר לו ביאור מספיק הא דאיתא בש"ס זבחים דף ס"ב תנן התם הכבש והמזבח ס"ב אמה הני שתין וארבע הוויין ומשני נמצא פורח אמה על היסוד ואמה על הסובב אמר רמי בר חמא כל כבשי כבשים שלוש אמות לאמה חוץ מכבשים של מזבח שהיא שלש אמות ומחצה ואצבע ושליש אצבע בזכרותן והוא מדוקדק לחשבון שיפוע הכבש ל"ב אמה כמ"ש שם רש"י לגובה ט' אמות שהיתה גובה הכבש נמצא לשיפועו ל"ב אמות לכל גובה אמה שיפועו' ג' אמות ומחצ' ואצב' ושלישו:
ובספר ברכת הזבח מקשה על זה בשם הגאון מהורר העשיל דלמא הא דאמר ס"ב מיירי במדתם בארץ והא דתנן הכבש ל"ב היינו אלכסונה היתה ל"ב וק' על המקשה בש"ס הני ס"ד הווין ומ"ש הרב שם לתרץ ע"פי חכמי תשבורת הוא דחוק כמ"ש הרב בעצמו שהוא ישוב קצת ואינו מרווח עכ"ל:
תשובה מכ"ת מתמי' מקושי' הגאון הנ"ל שבספר ברכת הזבח ובעיני יפלא על מ"ש שתירוצו הו' ישוב קצת וקושייתו עצומה ובאמת במי שיש לו ריח חכמה הזאת ומכיר ממופתיהם יראה שאין לה התחלה כלל והרי זה כשואל שלא מדעת שכל שהאלכסון ל"ב וגובהו ט' יהי' ארכו על הארץ ל"א אמה וב' שלישי אצבע בקירוב וא"כ במה ירפא קושי' הש"ס ס"ד הוויין כי בזה יהי' ס"ג ומעט ובאמת בתירוצם פורח מתורץ הקושי היטיב וא"כ על מקום האורך שבקרקע העזר' תנינן שהכבש מחזיק בה ל"ב אמה לכן מתחיל קושייתו ס"ד הוויין שיראה שזהו האמת דקאי לבסוף והו' סוגי' בכמה דוכתי בש"ס דמקשה לפי מאי שידע דקאי כן אליבא דהאמת ועוד מאחר דחזינן דאליבא דהאמת הסוגיא דתנן הכבש ל"ב אמות על המשך מקומה בקרקעות העזרה תנינן לי'.
ולדעתי לכוונה זאת הוא מאי דמסיים בש"ס ושליש אצבע בזכורתן וקא דחקי תוס' במנחות דף מ"א ע"ב בד"ה ארב' בגודל בפירוש של בזכרותן והוא דוחק מאי דפירשו תוס' דקאי לבאר מדות האצבעו' דמ"ש דמפר' מדת האצבעות שם טפי מכל אינך דוכת' שמביא הש"ס חשבון אצבעו' וטפי ה"ל לאתויי בדבר הנהוג כגון לענין תכל' ומנין כוס של ברכה שהוא דבר הנהוג לאפוקי בכבשי כבשים דמאי דהוי הוי ומה נפקי מני':
והנ"ל בפירושו דמלת בזכרותן הוא כמו שאמרו בבכורות דף נ"ה עמוד א' זכרות' דדמא כבדא שפירושו עיקרא דדמא כבדא כמו שפירש"י שמה והוא ג"כ הסמכת הרופאים כי עיקר משכן האדומה בכבדא ונקרא' מרה האדומה וה"נ דכוותי' והאי גופא אתי לאשמועינן דהני ל"ב אמות שמהן כל כבשי כבשים ג' אמות ובזה ג' אמות ומחצה ואצבע ושליש אצבע שיעורו בעיקרו יסודו שבארץ ולא על מדת האלכסון כי באלכסונו יתארך יותר:
ודע כי גירסת הערוך הוא כגירסת התוס' שם בשם רש"י שכבש המזבח הי' לכל אמה ג' אמות ומחצה וחצי טפח ואצבע ושליש אצבע וגריס בסופן בזוטרת' במקום שאיתא בגירסא שלפנינו בזכרותן (ועיין בתשובת הר"מ מרוטנבו"רג דפוס פראג סי' רל"ט):
ונ"ל פירושו דאינהו חשבי באמת אורך כמות האלכסון בשיפועו וס"ל שהוא מחזיק קרוב לשיעור ל"ב אמות וד' טפחים והיינו משום דס"ל שגובה הכבש לא הי' כ"א ט' אמות פחות טפח אחד כי אמת יסוד בת ה' טפחים הי' והתוס' כתבו שם שחשבון גובה הכבש מסתמא הי' כגובה המזבח והרי הן נ"ג טפחים ואורך הכבש בארץ עד המזבח מקום הקרנות עם מה שפרח' מעל מקום היסוד והסובב לא היה כ"א ל"א אמה וד' טפחים כי מקום כניסת אמה יסוד וסובב הי' ג"כ אמת בת ה' טפחים ומקום האמיתי שלהם בעזרה הי' נמדד באמה בת ששה והוא מבואר בפרק שתי לחם דף צ"ז ע"ב יע"ש וכן פסק הרמב"ם בהלכות בית הבחירה פרק ב' ומלבד מה שהיתה הכבש מרוחק מן המזבח כדמסיק בזבחים שם אויר יש בין הכבש למזבח וכתבו תוס' שם דמסתמא הי' אויר גדול וניכר דבלאו קרא נמי הי' משמע שהי' הפסק מעט דבעינן סביב (ומ"ש תוס' שם דאויר קרקע לאו דווקא י"ל דהש"ס דייקי לישנא אויר קרקע הי' שם דמ"ש פורח על מקום יסוד וסובב אמה פירושו במקום הראוי להיות אמה יסוד וסובב וכנגד אמה שלהם אבל במקו' הכבש לא היה יסוד וסובב דהרי הכבש היתה שם כגולם אחד עד למטה וכאשר אנו צריכין לפרש מ"ש היה פורח על מקום יסוד אמה הוא ל"ד שהרי לא היה שם יסוד וכדמשני בדף נ"ד עמוד א' איבעית אימא כנגד אמה יסוד וכנגד אמה סובב ומדאיצטריך לתרץ שם נמי וכנגד אמה סובב כמו שמשני ביסוד משמע דה"נ לא היה שם סובב כ'"א עד מקום הכבש הקטנה שפנתה משם אל הסובב נמצא לשון הש"ס מדוקדק שהיה אויר קרקע ממש מפסיק בין הכבש למזבח דו'"ק וכצ"ל דהרי ממקראי מוכח כן שהרי בהם היה אויר קרקע ממש מפסיק) ומסתמא אותו ההפסק לא היה פחות מטפח מדאיצטרך להיות ניכר כמ'"ש התוס' וא'"כ חסר לי' ואינו כ"א ל'"א אמות וחצי ומעתה לידע צלע אלכסון של האורך וגובה הזה אנו צריכין לרבע שני צלעיו כידוע ונמצא שעולים יחד ל"ח אלף ת' טבלאו' בני טפח על טפח ואם תעשה ממנו מרובע אחד שצלע א' ממנו הוא אורך אלכסון אלו שני הקוים מוצבי' בזויות ניצב כנודע (וכמו שאבארהו אי'"ה עוד באורך בלימודי מופתי אקלידוס) יבוא ממנו מרובע שגדר צלעו ל"ב אמה וארבע טפחים ואצבע על ל"ב אמה וארבע טפחים ואצבע שתשיעותו ג' אמות וחצי וחצי טפח ואצבע הגודל ושליש אצבע מאצבעות הקטנות שיש מהן שש בטפח כדאיתא במנחות דף מ"א ע"ב וזהו נ'"ל גירסת הגאון בזוטרתא:
ולדעתי אין מקום לקושי' רש"י ותוס' לפי זה על הגאון כלל ואף שיהי' קצת מותר בחשבון מגדר צלעו אין מדקדקין בזה כנודע מטבע מספרי' אלו שא"א לידע מיצויין עד תכלית תכליתן ודי במה שהוציאו אותן כלה עד כאצבע ולא דקדקו במאי שאחריו אע"ג דבחלק תשיעותו דקדקו עד שליש אצבע קטנה משום דבחלק תשיעותו מהם יתרבה המעטתו מאוד וע"כ צריכין לדקדק ולדעתי אין מקום לחשבונות של רש"י דחשיב מקום הכבש למטה כמו שכתוב ופשוטת לשון הגמר' משמע דבעי למחשיב שיפוען של הכבשים
והחכם המהנדס המופלא בספרו חות יאיר וגם בסוף ספר חוט השני לא שם עין השגחתו לכל מאי שכתבנו ועיין בספר חנוכת הבית הנדפס מחדש בסי' ל"ג:
וכדי להועיל לך ולהעמידך על חשבון הזה לידע כל גדרי אלכסוני'. של כל מיני מרובעים בעלי נצבי הזויות שהם הכרח גדול בכמה מקומות בתורה מהם בכלאים ושבת וקדיר' ההרים הרמי' ומקום אהלים של העמודים הנשלכי' בארץ וזולתן מקומות אין מספר שכתבו שאורך האלכסון הו' נגדר מצלע המרובע אשר נעשה מב' מרובעים הנעשים על שני הקווים המגבילים אותו האלכסון שתרצה לידע ערכו וכדי להראותו אותך בחוש ע"פ מופתי בעלי מלכה הזאת ראינו להציג לפניך תולעת אחד ממאמרי אקלידוס בספרו הראשון תועלת מ"ז וזהו:
דע כי כל משולש שהו' ניצב הזויו' (ר"ל שהזויו' שבו הקווים נפגשים יחדיו בנוכח ממש והם עמודיים שאינם נוטי' לכאן ולכאן כלום) אז הקו המנגד אותו הזויות שהוא יתרו אם תעשה מרובע אחד על הקו ההוא בכמותו הוא מחזיק השטח שמחזיקים שני המרובעי' הנעשי' משני הקווים האוחזים הזויו' אם נעשה מכל קו בפני עצמו מרובע אחד בכמותו וכל הנשטח המחזיק שני המרובעים יחד מחזיק המרובע הזה מן הקו המנגד לבדו:
ועל דרך משל הא בזה המשולשי שהוא א' ב' ג' וזויות א' שלו הוא זויות ניצבי אמיתי לכן המרובע שנושא צלע ב"ג ממנו הוא בכמותו ככמות שני המרובעי' שנושאי' ב' צלעיו צלע א"ב וצלע א' ג' ונמצא המרובע ב"ג ז"ח כנשטח ב' המרובעים ק"ב ה"א ומרובע א"ג ט"ד ביחד:
והוא על פי חשבון מהוה בזה האופן אם צלע א' ג' אמות וצלע א"ג ד' אמות הרי צלע ב"ג ה' אמות נמצא ששני המרובעים משני הקווים א"ב א"ג עולים יחד ך"ה אמות בני אמה על אמה וכן המרוב' מקו ב'"ג עולה כ'"ה אמות ומופתו להראות הדבר בחוש השכל נאמר בקוצר ובהשכל דלא כמו שהאריך אקלידוס בספריו ללא צורך בהקדמום רבו' עד שכתב עליו הגאון בעל תי'"ט שהיה בדעתו להעתיקו אבל הי' נצרך להקדמת רבות עד שכמעט יהי' חבור קצר בפני עצמו ואנחנו נבארנו רק בהקדמה אחת שכל הנשטחים הנגדרים בצלעות שוות בערכן ובתמונות שוות בוודאי שיהי' שטחן שוה ומעתה נאמר אחרי ראותינו שהמרובע ב' ג' ז'"ח כולל בשטחו ד' משולשי' שוים שהם א' ב' ג' מ' ג' ח' ז' צ"ח ב' פ"ז ונוסף עליהם מרובע קטן אחד א"מ פ"צ שבתוכו והנראה ג'"כ שב' המרובעי' א"ג ט'"ד וק"ב ה'"א כולל אותן ג'"כ שב' משולשים מהן כולל המרובע מ"ג ח"ד ועוד שני משולשי' כולל המרובע ק"ב ז"פ ומה שנחסר להמרובע ק"ב ה"א מאלו המשולשי' שהוא מרובע ה"א ז'"פ יתמלא ממותר המרובע א"ג ט'"ד שעדיין לא לקחנו ממנו כ"א מרובע מ"ג ח'"ד ונשאר פ'"צ ט'"ח למלאות ה'"א ז"פ ועוד כולל בתוכו המרובע הקטן א"מ פ"צ נמצא כלולי' בשני המרובעים האלו הקטנים כל הכלול במרובע הגדול הזה א'"ג ז"ח:
ועתה דע לך עוד מופת אחד שהרי כל המרובע ק"ע ש"ד הוא בן ז' אמות על ז' אמות שהוא מ"ט אמות בתשבורת ויש בתמונה הזאת שמונה משולשים ומרובע אחד מ"א ע"א נמצא בונין המשלשי' מ"ח אמות שנים מהם י'"ב אמות וד' מהם כ'"ד אמות הרי החשבון מבואר לפניך כי המרובע ב"ג ז"ח כולל בתוכו ד' משלשי' שוי' שעולים ך"ד אמות ועוד המרובע הקטן א"מ פ"צ שעולה יחד ך'"ה אמות שצלע האחת מהמרובע שלו הוא ה' אמות וכמו כן מרובע ב' ה"א ו' א"ג ט"ד עולה ך"ה הרי החשבון מכוון לפניך וכן בכל האלכסון שתצייר לפניך בקל תשיג גדרו: