מעיל צדקה· רבי יונה לנדסופר
כז
נשאל קדמנא מידיד נפשי נפש המשכלת ע"ד אשה שישבה ופניה שלמטה טוחות על כרע עריס' של קטן ומצאה כתם על הכרע ומסופקי' אנחנו על כמות הכתם אם הוא גדול בשיעורו כגריס. ועוד והנה נפשינו אוותה לדעת כמות שיעור כתם מדוקדק והשני אם נטמאת האשה הזאת אף אם יהיה בו שיעור הראוי לו מצד הכלי שבו הכתם אם הוא כלי שמקבל טומאה הן מצד גודלו כי יש לו אורך ורוחב מופלג וצריכין אנחנו. לידע תושברתו אם מחזיק עד שיעור הראוי לקבל טומאה או יותר ממנו שאין חוששין בכתמי' הנמצאי' ע"ג כלי' שאינם מקבלים טומאה וממכ"ת נשאל יורה לנו דיעה בדבר זה ושכרו אתו ית':
תשובה על העיון כ"א בשיעור גריס של כתמים רוב השיעורים המצויירי' בספרי דפוס המה שלא בכיוון, כ"א לפי השג יד המדפיס אותו התמונה ע"ד משל ג' על ג' עדשים ושמו אותן על תבנית מרובע כזה
אבל לא דקדקי באמיתת גדולו והנה באמת ממה שלקחו ג"כ שיעור ל"ו שערו' יהי' השיעור קטן מאוד מהכיל משיעור ט' העדשי' ולפי מאי שהעתיק בד"מ בשם האגור בשם מהרי"ל וכ"כ מהרם מטקטין שאצל האלפסי' בשמו שהם שערי כאשר הם קבועים בראש וחוש הראות יגיד כי יהי' קטן מאוד שיעורו וההכרח יהי' נמצאים עדשים קטנים מאוד בעול' להכיל ט' על שטח קטן כזה
איברא כי הרב רמ"א בהגהותיו בש"ע תיקן וכתב, במכוון כמו שהם קבועי' בגופו של אדם ע"כז קשה הדבר לעמוד על השיעור כי בגופו של אדם ימצאו מקומות רבות לא ראי זה כראי זה במרחק קביע' השער':
והיותר קשה מאין לקח לו רמ"א לשער בשערות הגוף ולא הראש אם בדקדוק ובמכוון כתב כמו שהם קבועים בגופו של אדם כדי לשלול מלשער בקביעותם בראש ולא הזכיר מזה בד"מ שלו כלום ואם נאמר שהכריח לו השיעור דט' עדשים שהם גדולי' משיעור ל"ו שערו' הקבועי' בראש עדיין לא נדע מזה השיעור אמיתתו כמ"ש:
וגם שיעור עדשים אינם ידועי' לנו דאיתא בפרק י"ז משנה ח' דכלים עדשה שאמרו לא גדולה ולא קטנה אלא בינוני' וזהו מצרית ומצינו בסוף מסכת מעשרו' בפי' הרמב"ם והעתיקו הר"עב בפי' עדשים המצרי' ראשם האחד חד והם מדבריות ושני תנאים הללו אינם בעדשים הידועי' לנו כי הם נזרעי' סגלגלות ומה שהם חדים בהיקפן א"א לכווין בלשון ראשם האחד חד כ"א בתמונת הביצים שאמרו ראשם אחד חד ואחד כד ובפירש"י במגילה משמע ג"כ קצת שהעדשה קצת נוטה לביצה (ומ"מ אין ראי' משם וגם ממה שאמרו אם מברין בבצים א"כ לא משמע כן) ואם יש לעדשים זאת התמונה א"כ אינה ידוע לנו ועפ"ז לא נדע שיעור כתם כי אם נקח אותן משערת הראש יהי' שיעורו קטן מאוד ממה שנהגו מעולם ושערו' הגוף אין מקום מושבם לשער מהם ועדשים אינם ידועי' לנו כמ"ש:
והנ"ל בזה ובתחילה אחוה דעתי כי יפה כתב רמ"א שערות כמו שהם קבועים בגופו של אדם לשלול קביעתן בראש שהם סמוכי' בקירוב
והוא עפ"י מאי דתנן הרגה מאכולת תולה בה ועד כמה רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר עד כגריס של פול וכתבו הרמ"בם והר"מבן והרש"בא שהוא שיעור ט' עדשים שהן ל"ו שערו' ויצא להם זה ממה דתנן ריש פ"ו דנגעים גופא של בהרת כגריס הקלקי מרובע מקום הגריס ט' עדשות מקום עדשה ד' שערו' שהן ל"ו שערו' לכן כתבו כאן בכתם ג"כ השיעור הזה לחשבון עדשי' ושערו' כמ"ש המרדכי והנה לכאורה קשה מנלן דהני שיעורא שוין דשם כגריס הקלקי מרובע וכאן אמרו כגריס של פול ותנינן בפרק י"ז דכלים יש שאמרו במידה גסה וקחשיב גריס של נגעי' כגריס הקלקי משמע מזה דהאי גריס של נגעי' הוא גדול אבל שארי גריסין השנויי' במשנתינו לא אלא הבינוני' כסתמא דתנן בכל מקום ויש לומר מ"מ בכתמים שאמרו כל השיעורי' להחמיר חוץ מגריס של כתמים להקל ראו גם המה לשער בגריס הקלקי שהוא גדול וס"ל דגם גריס של פול הוא גדול כאותו הגריס ולא אמרו ז"ל גריס של פול לשלול גריס הקלקי אלא הראו לנו מקום בזה דאלו בנגעי' השיעור בגריס הקלקי מרובע דווקא וארוך וקטן אינו מצטרף משא"כ בכתם דמצטרף ולזה כוונו לומר בכתמים דנדה בגריס של פול שהוא ארוך ואולי שניהם שיעורם שוה בכמותם וא"ת מפני מה לא חשיב להו שם בהנהו ששיעורם במדה גסה:
וי"ל כיון דמצינו בהדיא במשנה להקל בגריס של כתמים ע"כ לא רצו להחמיר משום קושיא דלא חשיבנהו שם בכלים דאולי שייר להו בהדי אחריני דשייר (ובספר תשובת דברי שמואל תירץ זאת הקושי' דאפשר דרבנן לא קחשיב)
ואחרי ששיעור ל"ו שערו' דכתמים מנגעי' אתי לן והאי שיעור דנגעים משערו' הגוף אתי' להו כמפורש בספרי בפרשה וי"ו ומחית בשר חי בשאת יכול כל שהוא ת"ל שער לבן ומחית מה שער לבן מקום ב' שער' אף מחי' מקום ב' שער' כו' יכול שער לבן מצד זה ומחיה מצד זה ת"ל בשאת שתהא מבוצרת בשאת הא כיצד מקום ב' שער' מימינה ומקום ב' שער' משמאל' וכן למעל' וכן למט' המינו מרובעת נמצ' שהם שלשי' ושש שער' נמצ' גופא של בהרת כגריס הקלקי ע"כ והני קראי בנגעי עור בשר כתיבי ולא בנתקי ראש וזקן ואדרבא נתקי הראש צריכין היקש נגע לנתק מה נגע אינו פחות מגריס אף נתק אינו פחות מגריס וא"כ הוא וודאי כי שיעור השערות משערו' הקביע' בגופו של אדם אתי' לן.
ואיברא כי מלשונות הרבה של דברי הפוסקים משמע שתרווייהו חד שיעור איתני כי בפרק יו"ד משנה ג' דנגעים ז"ל ואינו מציל מן הצד עד שיהא רחוק מן הקמה מקום שתי שערות ופי' הרע"ב דכשהן רחוקי' מן הקמה ב' שערות נחשבות כמבוצר' ובת"י מפרש בהדיא שאותן ב' שערות של הראש הן כעדש' נמצא כי ס"ל מקום שני שערו' של הראש הוא כמקום עדש וכ"כ לקמן במשנה ו' וז' וכן משמע בתוספת' פרק ד' דקאמר התם נתק שהיה חוט יוצא ממנו כו' אבל שער שחור הנשאר באותו חוט אינו מציל עד שיהא רוחב החוט כגריס ומפרש הכ"מ כיון דשער שחור המשוייר אינו מציל כ"א במבוצר וא"א להיות מבוצר כ"א בכגריס משום דבעינן נבדל מן הקמה שני שערו' צדו אלו שני שערו' שחורות והרי זה כגריס מכל זה משמע דגם בראש ה"ל צמיחת שני שער' כעדשה אכן לפי הנראה צ"ל בשערות הגוף הו' דמקו' שני' הן כעדש ואיך יתכן לומר דגם בראש צמיחתן כל כך בריחוק והחוש מעיד הכחשת הדבר
וראיתי לחלק ולומר בנתקי הראש הרחקת ב' לאו מכח שיעור עדש אתיא לי' מדלא אשתמיט התנא ולתני פ"א בשיעורי דנתקי הראש השיעור בהרחק עדש:
ויותר גדול מזה ממאי דתנינן במשנה ג' בפרק יו"ד המשואר מציל מיד שער צהוב ומיד הפשיון מכונס ומפוזר ומובצר ואינו מציל מן הצד עד שיהא רחוק מן הקמה ב' שערו' וזה הלשון לא מצינו אפי' פ"א במחיה שבעינן ג"כ מבוצרו' דווקא ולא תני כל פעם כי אם מבוצרת ולמה לא אמר ומן הצד טמא ברחוק שתי שערות ובלי ספק שגם במחי' הדין כן אם הי' רחוק עדש מן הצד אעפ"י שאינו באמצע הנגע טמא דהיינו אם הנגע גדול משיעור גריס והמחי' בו מוקף מצד אחד כעדש לבד כזה
וכן משמע במשנה יו"ד דפרק דל"ת ובמקומו' דומיהן בפירש הר"ב וכן הוא המשמעו' מדמחי' סימן טומא' לפריח' בכולו ועוד מהי' תית' לחלק מדין מבוצר שבנתק דכתוב בזה כמו בזה א"כ למה אשתמיט מלומר ג"כ דמחי' מן הצד מטמא ברוחק ב' שערו' מן סוף הנגע א"ו דשם הי' מבוצרת ברוחק הזה דלא קתני אלא בנגע כגריס וב' שערו' בגוף מחזיקין כשיעור עדש אבל בנתקי הראש שהשערו' עומד' צפופי' כ"כ שיוכל להיות מרוחק מן הקמ' מקום ב' שערות ואינו מבוצר באמצע. נגע כגריס לכן צריך למתני שתטמא בכה"ג ובזה מתורץ לשון המשנה דלכאור' הי' דלא צריך למתני ואינו מציל מן הצד עד שיהי' מרוחק מן הקמה ב' שערו' דה"ל משנה דלא צריכי אחר שתני ומבוצר משום נתק גדול לא הוי צריך לאשמועינן דמהי תיתי נקיל משום שהגדיל שיעורו ד"וק. וגם משמע לי' להאי דינא ממאי דתנן בפרק זה משנה ז' שני נתקי' דחשבינן ליה נתק אחד אף שהשחור שבו אינו מבוצר ממש לפי תמונות הנתק ותו מדוע לא תני ליה האי דינא בנגעי עור בשר ואם סמך על פשיטתו הרי גם בנתק לא איצטריך א"ו האי משנה בנגע כגריס נמי איצטריך לאשמועינן וכמ"ש ודווק' בנתק אבל אין לו שייכת בעור בשר למתני:
ועוד דהרי עכ"פ מלשון המשנה נראה דלא בעינן בנגע הנתק שיהא המשואר מבוצר ממש וא"כ מסתמא ג"כ הדין במחי' בבהרת דהרי מלשון הקרא דנפקא לי' מבוצר בבהרת מדכתיב בשאת ובנתק ושער שחור אין בו נפק' ולא מוכח מקרא שיהא זה מסובב יותר מזה וע"כ דינייהו שוה וה"ל למתני ג"כ לשונותם שוה דו"ק:
והנה כל לשונות הנוטי' ששתי שערו' דראש הוא מקום כעדש דבהרת יש לנו לתרץ אמרם שהו' כמו שיעור עדש דבהרת:
אמנם חל עלינו לתרץ האי דינא דתוספת' הא דבעינן רצועה כגריס יוצא מן הנתק כדי להציל במשואר שבו אולי יצא להם דין הזה ממדרשי המקראות דאל"כ קשה דמצינן להיו' בפחו' גריס ויהי' על כל זה מוקף מכל צדדיו לקמה בכעדש נתק והיינו אם שני השערו' עומדות באורך הרצועה כזה
א"ו דלאו מטעם שיהא מבוצר בעדש מכל צד בעינן רוחב הרצועה כגריס אלא מאיזה מדרש או שאינו נחשב אחד עם הנתק הגדול להכשירו עד שיהא רוחבו דבוק בו כגריס:
ואמינא אף אם דחקתי קצת לתרץ הלשונות להעמיד דברי לא יצאתי מאמיתת הענין כי החוש עוררני להיות כי עדש אשר אני עתיד להעמיד חשבוני עליו מחזיק כמעט אחת מהן שיעור ך' שערות הראש:
והנה בא לידי ספר תשו' של הרב החסיד מו' שמואל אבוהב, ושמו דברי שמואל ושם בסי' נ"א כותב כמעט רוב דברי והנאני ויש בינינו איזה חילוק בהלכתא למשיח' בדיני נגעים וכעת לא אשום עין השגחתי עליהם:
ונחזור לעניינינו אחר אשר הוכחתי כי החשבון יצא להם מנגע עור בשר ומשערות שקבועים בגוף שיערו ז"ל והקבועים בראש וודאי עומדים צפופים ביותר ואינם שוים לשערו' הגוף ועכ"פ היותר נראה לשער בשערות הגוף שבהם דיבר הכתוב:
אבל גם מזה לא יכולתי ליקח השיעור כי אין מקומות הגוף שוי' בקביע' השערות בו דיש מקום כינוס שערות שבו הם צפופים מקצת משאר מקומות ובתשוב' דברי שמואל ג"כ חוכך כזה לעמוד על שיעור שערו' של הגוף:
ואם כי מלשון המשנה משמע כי אחוז' מקום השערות הוא השיעור היותר פשוט להו י"ל דאין מזה ראיי' דמה שאמרו עדש הוא שיעור ארבע שערות להודיע כי השיעור הזה יצא להן מן השערות כמו שכתוב ולהורות כי מקום מרובע אחזו להם (ולקמן יתב' כי גם מן השערות לא יוקח האחוז מקומו כמרובע:
וקודם שנבא' השיעו' לאמתו נתר' בתחיל' מה שהקש' הרב בתשובת חוט השני דף ק"ג ע"ב וזה לשונו תנינן בריש פרק ו' דמסכ' נגעים גופא של בהרת כגריס הקלקי מרובע מקום הגריס ט' עדשי' מקום עדש ד' שערות שהם ל"ו שערות ע"כ ונ"ל דע"כ לא הוי ל' כמו שיעור המקום שעומדי' בו יחד בגוף אדם דהא אם עומדים במרובע וי"ו שערות באורך וי"ו ברוחב יהיה המקו' שסובלן ה' על ה' עדשות שהוא כ"ה עדשות אלא ע"כ הכי קאמר נמצא אם תחשוב לכל עדש ד' שערות הם יחד ל"ו שערות אף כי באמת לא יותר הם מט"ז שערות ד' על ד':
והרמב"ם כתב פ"ק דטומאת צרעת כל נגע צרעת כגריס הקלקי והוא מקום מרובע מעור הבשר כדי צמיחת ל"ו שערות וכן הזכירו האחרונים זה השיעור אצל כתמים וצריך עיון עכ"ל:
וכפי הנראה הרגיש הדרישה בזה בסימן ק"ץ וגם בספר מנחת יעקב תירצו כי קביעות השערות בתוך העדש כזה