אור ברסלב

מעיל צדקה· רבי יונה לנדסופר

כ

יט

שר צבא במלחמת' של תורה ועל מזוזות פתחי' ודלתותי' שוקד עז כנמר גבור כארי וכלביא יתנשא על כל משמר ומפקד הוא ניהו האלוף התורני הנכבד חריף ובקי מוהרר אברהם נר"ו:

אשר שאלתני בכתם לבן שיש בו חוט אדום בקצותיו ואין בכמות החוט לבד כשיעור כתם שהוא גריס ועוד אם תולין אותו בדם כינה שנתערב עם הלובן ההוא כיון שאין בו שיעור כתם או נימא אחר כי הלובן וודאי מגופה שאין כאן מקום לתלות בו גם האדום ממנה.

ואני בעניי הגם כי לבי בל עמי אזני הכבד ועיני השע קלני מראשי עכ"ז לא אמנע מלהשיב לשאולי כמוך דע כי שאלתך כבר אמורה בתשובת רמ"א אשר ראית' מובא בט"ז וסיים שם וז"ל וכל זה דווקא בכתם שהוא כגריס ועוד שהוא השיעור כתם הראוי לטמא אבל בפחות מזה נראה שיש להקל ותלינן במאכולת שהוא שכיח טפי וצריכין אנו לתלות בה דאל"כ אין לך אשה טהורה לבעלה שאין לך חלוק או סדין שאין בו כמה טיפי דמים ואפי' אי איתרמי שהדם הוא אצל המראה טהור מ"מ אמרינן דאיתרמי הכי אגב זוהמ' דם מאכול' הוא זהו הנ"ל משה איסרלש עכ"ל בתשובתו ומבואר ע"ש למה מקילין בכתם שהוא פחות מגריס לתלותו בדם מאכולת אף שהוא סמוך ונראה עם הכתם לבן משא"כ בכתם גדול מגריס אע"פי שיש לה מקום לתלותו בחטטים כיון שהוא סמוך ללבן שבא מגופ' אנו מחמירין שגם זה הכתם מגופה אתי משום דיותר יש לתלות בדם מאכולת מתליית החטטי' וכיוצא בו וכמ"ש בת"ה סי' רמ"ט לעניין כתם הנמצא תוך ג' ימים לליבונה ומביא רמ"א ג"כ ראיי' מסוגיא דפרק בא סימן תניא ר' חנינא בן אנטיגנוס אומר כתמים אין בהם משום זוב ופעמים שכתמים באים לידי זיבה כיצד לבשה ג' חלוק' הבדוק' לה ומצאה עליהם כתם או שראתה שני ימים וחלוק אחד הן הן הכתמים המביאים לידי זיבה עד אמר רבא בהא זכינהו ר"ח ב"א לרבנן מ"ש פחות מג' גריסין במקום אחד דלא חיישינן דאמרינן בתרי יומא חזיתינהו ג' גריסין נמי נימא תרתי ופלגא מגופה חזיתא ואידך אגב זוהמ' דם מאכול' הוא ויש לדקדק אפי' בלי שנאמר אגב זוהמ' דם מאכולת הוא נמי דהא תלינן פחות משיעור בדם מאכולת אע"ג דלא הוי בי' זוהמ' תחילה אלא ש"מ בכה"ג דאיכא דם מגופה במקום הזה לא תלינן דמקצתו מגופה ומקצתו ממאכולת דהיאך יתרמי להיות זה אצל זה בכתם אחד ויהי' מב' דברים אם לא בדם מאכולת שדרכ' של מאכולת להיות אצל מקום זוהמ' אבל בשאר דברים שאין שייך לומר אגב זוהמ' אתרמי לא תלינן ביה דאתרמי הכי כל שיש שם כתם מגופה בוודאי ע"כ ואם כי מדבריו אין להתיר כ"א בדם מאכולת שהוא סמוך לכתם אחד ואין בו היכר שהוא קצוות הכתם האחר ואפשר אפילו הוא סביב' הכתם האחר יש להכשירו דאולי אתרמי בכה"ג שהרי הרב כ"כ על מאי שנשאל לפניו ושם היה האדום סביב' הלבן (ומ"ש ע"ש שהיה בראש אחד מן הכתמים דמשמעו שלא היה מקיף סביבות הלבן סוף לשון השאלה שם משמע שהי' מקיפו כדמות דבר המתפשט בבגדי' ע"ש) אבל כל שהוא ניכר שהוא כתם אחד כמו שכתב בתחילת לשון השאלה שם אפילו פחות משיעור גריס יש לטמא דגם הראי' שמביא וג' גריסין שנמצא בחלוקה אין לו ראיי' להתיר אלא דם הסמוך לשאר דם שאין בו הוכחות המתפשט אבל בכיוצא בזה יש לאסור:

וי"ל עוד דע"כ לא הקיל הרב בזה אלא בכתם שהוא סמוך לכתם אחר כדמוכח מראייתו אבל בכתם מקיף את אחר ומכ"ש אם הוא מסבב סיבוב בלתי שוה מן הראוי להחמיר דוודאי הו' התפשט' מן הלבן דאל"כ א"א דיתרמי שיקיפו בכמו' הזה:

וגם בגוף ראייתו של הרב יש לפקפק קצת מאי שמביא מדברי רבא שסיים אגב זוהמ' דם מאכולת הוא די"ל דהוצרך לומר כן לדברי מאן דפליג לקמן עלי' דר"ח ב"א דבעינן דווקא הרג' הוא דתולין ואם לאו לא להכי איצטריך ר"ח ב"א לומר לדידהו בזה דאיכא זוהמ' נתלה בה דאגב זוהמ' שכיחי ונתל' מבלי הרגה כמו שסיים כאן דלדברי חכמי' קאמר לי' דהרי רבנן הוי עי' בתו' יומא דף למ"ד ע"ב אבל יש להביא ראיי' שעדיף ושכיח טפי למתלי בדם מאכולת מכל מא' שאנו חוששין ותולין בו ממאי דפשיט לי' לרבי בדף י"ד ע"ב דאמר בעינן כגריס ועוד לאפוקי מדם מאכולת וכיון דנפיק לה מדם מאכול' וודאי מגופה אתי ולא תלינן שהיה בעד מקמי הכא אע"ג דאיכא ספיקא נמי הכי אפילו הכי עדיף לן חששא דמאכולת מחששא אחרינא למיחש אבתרה טפי וה"נ בכל הני שאנו תולין בו הכתם לא דמי' לתליי' המאכולת.

והיותר נראה לומר דמש"ה פשיט ליה לר"ח דאמר אי אתה מודה דבעינן כגריס ועוד דלכאורה לפי מאי דמוקי לי' תוס' שהיה בדוק לה זה ימים אפשר לומר דגם גריס לא צריך א"ו דפשיט לי' בזה השיעור דצריך עכ"פ משום דכל שהוא פחות מכגריס בוודאי לא גזרו רבנן כלל ועל כיוצא בזה לא היתה גזירתם אע"ג דוודאי מגופה קאתי כל שאינו ע"י בדיקה אלא מציאת כתם וכמו שלא גזרו על הכתמים דבגד צבוע וכיוצא בו להכי פשיטא לי' דבעינן כגריס עכ"פ וגם רבי מודה לו בזה ומשמעו' הטור נמי משמע הכי דכתב לא גזרו חכמים על כתם פחות מגריס:

ועפ"ז נ"ל דאפי' בכתם שהוא מוקף בעוגל ותמונ' נפלאה או שנרא' בעין שהכל התפשטות אחד יש להקל כל שאין האודם שבו כגריס ואל תתמה אף שנראה שהכל כתם אחד והוא התפשטות הלבן דמ"מ י"ל שדם מאכולת נתערב בו בעודו לח והטבע דחא' חלק האודם לצדדיו והרי גם אם בא מן הגוף ע"כ אנו צ"ל בכה"ג שהרי הכתם מתוכו לבן ונ"ל שחלק אדמימותו נדחה לצדדיו ואל תתמה שנחלק הדבר במקרה רחוק כזה דכל שהוא חשש דם מאכולת תלינן בהיותר רחוק להיות משום דכל הסדינין וכל החלוק' מלאים כתמים מכינים ומאכולת ואלו לא היינו מקילין לא תמצא בם לא"א יושבת תחת בעלה והראי' שהרי בנתעסקה בכגריס ונמצא עלי' ב' גריסין מקילין דאולי אירע דם מאכולת אצל זה הדם שנתעסק' בו ולא אמרינן אלו היתה כזה לא אתרמי שיהי' זה אצל זה מכוונין בכיון אחד אלא ודאי דתלינן בכל מאי דאפשר מפני שכל כך שכיח דם מאכולת אלא שאין תולין בשני מאכולת זה אצל זה דאל"כ אין לך כתם שיטמא שנתלה בשנים ושלשה מאכולת זה אצל זה ואין לדבר סוף אבל אצל דם שנתעסקה בו אנו תולין בו דם מאכולת שבצדו לכך צריך גריס ועוד מלבד הדם שנתעסקה בו ואלו התעסקה בשני זמנים בשני סלעים דם ונמצא עלי' שני סלעים במקום אחד מכוון נראה לכאורה מדלא הזכירו הפוסקים דין זה שאין תולין אותן להקל לומר דאתרמי שבא זה בצד זה:

ועוד ראיי' שלא גזרו כלל על אדמימ' קטן מגריס שמקיף הלבן דאל"כ אף אם כל כמות הלבן עם האדום שמקיפו היה פחות מכגריס היה מן הראוי להחמיר כל שיש בתוכו לבן באמציעותו דאלו מן מאכול' הוא לבן מאין בא לשם וא"כ לא ימלט ששום אחד מן הפוסקים היה מזכירין החידוש הזה וכן שמעתי מן החברים דהי' מן הראוי לטמא כתם שחור שקטן מגריס מטעם הזה עצמו ואלו כן לא ימלט שיזכירוהו הפוסקים:

וכל זה שכתב הרמ"א לא חשש אלא בידוע בוודאי שהלבן בא ממנה כגון דשכיח שראת' כן בבדיקה ממש כדמותו וצלמו אבל בנסתפק אם הלבן ממנה יש להקל אף שאין לה מקום לתלות בו הלבן כמ"ש הרמ"א שם והנני כותב דברי להלכה אבל לא למעשה עד יסכימו עמי מבעלי הוראה המפורסמי' ומה שחשש הב"ח בסי' קפ"ח לליקוי בכזה דווק' באם ראתה כן ע"י ראיי' וא"צ שיעור א"נ במצא' אותו מתחילה כולו ירוק או לבן ואח"כ נשתנה לפנינו אבל בלא"ה אמרינן שהיה בו תערוב' דם מאכולת דו"ק:

תוכן העניינים

מעיל צדקה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה