מעיל צדקה· רבי יונה לנדסופר
ו
נשאלתי לפרש דברי התו' בפסחים דף ק"ך המתחיל מפטירין אחר המצה אפיקומן כו' עד היינו משום דפסח בן שנתו הוא ורכיך חשינן לשבירת ת עצם אבל חגיגה לא וקשה דהאי מ"ד דאית ליה בחגיגה משום שבירת עצם איהו דסבירי לי' גם כן דחגיגה שוה לפסח דצריך להיות בן שנה והוא בן תימא המובא בדף ע' והש"ס מבעי לשם אליבי' אם חשינן נמי לשבירת עצם ולדידי' ע"כ בעי בן שנה:
והשבתי שאין התו' באים לשלול שאין החגיג' בן שנה שהרי אליבא דבן תימא דקיימינן איתקש לפסח לכל מילי אלא הצעת דבריהם כך הוא שמתחילה באים לתרץ דשני פסח ממצה שאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן כדי שיאכל כל צרכו בתחילה דלא ליתי לידי שבירת עצם מאי דלא שייך במצה וטעמא דמנחה דבעינן שיאכל על השובע מתרצי' תו' כו' ומסיימים בתירוצם אבל מצה כו' לא הוי שלחן רבו כולי האי וע"כ צ"ל למה דחקי כ"כ לומר דלא הוי שלחן רבו כ"ה וה"מ לתרוצי דלא הוי כלל שלחן רבו והנ"ל דכל כוונתם לתרץ הקושי' דחגיגה לכך הי' תו' מוכרחים להציע בתחילה דלא הוי שלחן רבו כ"ה אבל מ"מ מקרי קצת שלחן גבוהה שהרי משלחן של מקום הוא אוכל וממצו' אשר קדשנו בהם וחשיב להו לאינשי שלחן רבו אלא שתקנת חכמים לא הוי בזה שיאכל על השובע משום כן דבאמת אין זה שלחן רבו דומה לשלחן של אכילת מנחות וטעמא דמילת' דמנחות נאכל' דווק' לפנים אבל מצה שאין בו אכילת פנים אלא משום דהו' אכיל' מצוו' לא רצו לתקוני שיאכל על השובע ואפי' בפסח לא חשבינהו אכילת שלחן רבו דנאכל בכל העיר דאל"כ ה"מ לתרוצי כן בתחילה ולמאי בעי לטעמא דירושלמי א"ו דלא מקרי אכילה משלחן רבו אלא מיהו דלאינשי מחשיב קצת משלחן גבוהה ומהאי טעמא ניחא דבחגיגה אף שיש בו משום שבירת עצם לא תקנו שיאכל על השובע משום דמאי דחשו בפסח משום שבירת עצם לאו משום שכחה הוא דנימא מתוך שיהא רעב ישכח וישבר עצם ממנו אלא דחיישינן דע"י שירצו לעמוד מעל שלחן רבם שבע דלאינשי שלחן רבו חשיב להו יאכל כל הראוי לאכול ואולי ע"י שיאכלו כל הבשר יפגעו במקצת מן העצם כיון שהוא רך מתוך שהוא בן שנה אבל בחגיגה שא"צ להכי שהרי עדיין אכילת פסח לפניהם ועדיין אינם עומדים מעל שלחן רבם לא ירצה לאכול הבשר כ"כ עד גמירא שיפגע בעצם ממנו לכך שאני חגיגה מפסח לאפוקי אלו חשו בפסח משום שביר' עצם שע"י שיהיו רעבים כ"כ חיישינן שישכחו ויפגעו בעצמות לשברם בכיון א"כ ה"ל למיחש ג"כ בחגיגה כה"ג לכך צריכין תוס' לומר שהחשש אינו משום שכחת הדבר אלא שגם בכוונת מכוון יארע כן לאפוקי בחגיגה כמ"ש ולא רצו לפרש דבפסח שייך ג"כ אכילת מעל שלחן רבו טפי ממצה משום דאינהו מקרי קדשים וחגיגה שאני דעדיין אכילת פסח לפניו ולא יעמוד רעב מעל שלחן רבו משום שהתו' רצו להניח טעמ' לעיקר כיון שמפורש שם זה הטעם דו"ק: