מעיל צדקה· רבי יונה לנדסופר
ה
יחי שלמה מסכת שלימו שהשלום שלו ירום הוד הדרתו על ראש מרומ' קרת מה מאוד נעמו מעשיו וישרו דרכיו הלא ברכת בני עמינו שמענו שמעו של החכם הכולל הרב הגדול יוצא ונכנס באוכלסי' העומד על משמרת התורה ועבודה בקהלה מפוארה ואתו עומדים מתוועדים בבית מדרשו כולם יראו זרע יאריכו ימים אמן:
האמת אהוב הגם כי לא ידעתיו איכה ואם אני כדאי לשאול ממנו וגם ערכו לא נודע לי הגם שמענו משמעו מהני הדורי דהדרי אזלי ואתי ואם כי דבריהם לא מעלין ולא מורידין עכ"ז לגודל חשקי לדבר אשר עלתה על מזבחי המבואר להבא לידע אם יסכימו בהם המתפלסי' ברפואות הגם חקרתי מחכמי א"י פה אבל לשוא צרוף צורף ואמרתי אלכה נא למאהבי אוהבי תורה אשר להם משפטי היושר וגם להם יד ברפוא' תעלה ויהי לי לישועה אם דברי כנים שכתבתי על ט' חדשי העיבור אם הם חדשי החמה או לבנה כאשר ירא' בנדון שלפנינו וזהו:
אשה אחת טבלה לבעלה בך"ה בניסן ונזדקקה לו עד ך"ז בו ויהי הבוקר נסע בעלה ממנה לדרכו ונשתהה בדרך עד סוף ימי אלול והי' נתעברה מביא' ימי ניסן והוכר עוברה ומרגישה בו לפעמים בימים אשר בעלה חוץ לביתו ואח"כ בליל ר"ח שבט המליטה ולד נגמר בשערו וצפרניו וחי שמונה ימים והלך אח"כ לעולמו ושבק חיים לכל חי ונסתפקו אם חייבים להתאבל על תנוק כזה דחיישינן שכלו לו חדשיו:
והשבתי אף כי נראה בתחיל' העיון שאינה מחוייב' להתאבל כפשטת פסק הש"ע בדעת הרמב"ם דלא יצא מספק נפל עד שישלים לו ט' חדשים גמורים והוא לדעת הרשב"ץ המובא בא"ע סי' קנ"ו הני חדשים בעינן כולם בני שלשים יום שלמים וכן פסק שם רמ"א בה"גה וכן משמע מלשון רש"י בכמה דוכתי' דיולדת לט' אינה יולדת למקוטעין אלא בעינן חדשים שלמים בני שלשים יום ושנת השאל' הזאת הי' חשון וכסלו וטבת חסרים הרי הני ט' חדשים עם הני ד' דניסן עולי' קס"ט יום עם יום ר"ח שילדה בו ואכתי חסר לי' שני ימים ממניין רע"א ופשט כל הפוסקים לדעת הרמב"ם דבעינן ט' חדשים גמורים משום דפסק כשמואל בנדה דף ל"ט דבעינן רע"א יום וא"כ מידי ספיק' לא נפק' וספק אבילו' להקל:
אכן ב' וראינו כל הני דוכת' כד דייקינן דכתב הרמב"ם האי דינא ובאין שום אחד מכל המקומות שכתב בהן מניין הימים כי אם בכולם הזכיר מניין חדשים גמורים ואי כדברי הרשב"ץ לא ימלט מהזכיר פעם אחת האי דינא במניין הימים אשר להם אחרי דסתם חדשים אינם כוללים מניין רע"א דוודאי סתם חדשים לא מקרי כ"א חדשי לבנה והי' נקראת כן ע"ש שמתחדשת בכל פעם ומצינו בגמ' נקראת הלבנה ע"ש חדש שנים שראו את החדש איזה חג שהחדש מתכסה בו ובגמרא דר"ה וסנהדרין תני כמה עיבור שנה חדש רשב"ג אומר שלשים יום ואמרינן שם מאי בנייהו כו' נמצא דמלת חודש כולל חסר ומלא שהוא מורכב מך"ט י"ב תשצ"ג כידוע לכן אי לאו דס"ל להרמ' בסכמ"ש בע"ה לא הי' נמנע מלפרשו ואף כי כל פעם שמוזכר חדש אח' לבד הוא שלשים יום כמ"ש תוס' בסנהדרין דף י"א ד"ה רשב"ג דביבמות אמר ירח שלשים ימים שלמים וכן בנזיר אמר עד חדש ימים שלשים יום היינו וודאי דחדש אחד הוא שלשים שהרי הוא יותר מך"ט ואזלינן לחומרא כיון דלפעמים הוא מלא כמ"ש בע"ה אבל כל שיבוא בהן קיבוץ ט' חדשים הא ודאי פשיטת העניין כי יחסר להם ימים בכללותן ולפחות ה"ל לפרש דאין דרך הפוסקי' כהרמב"ם לסתום הדבר אלא לפרש ואפי' לאמוראים קיי"ל דה"ל לפרושי וכן מצינו האי מימרא דשמוא' בב"ר פ"ך דאש' יולד' לרע"א יום שהם ט' חדשים ועיבוריהן שהם בני שלשים יום כמו שמוזכר לפעמים בליל עבורו שהי' ליל למ"ד ולהורות הדבר הזה עצמו בא בעל המדרש לפרש שאינם חדשים סתם אלא בני שלשים הרי כי במלת ט' חדשים לבד לא ידעינן לי' כמה ימים הם בירושלמי נדה נמי אמר אמתני' דיה חדשה מדלא קתני די' למ"ד יום ואת אומרת כו' שמע מניה דחודש אינו כולל שלשים יום וה"ל לפרש וא"כ ביותר תמוה להרמב"ם דה"ל לפרש מכל אלו הפעמים רבות שהזכיר הדין הזה בספריו ובהל' גירושין כתב דין דימי הבחנ' הזכיר הדין כמניין ימים ולא הזכיר מניין החדשי' שבש"ס אמר ג' חדשים וחשש איהו להזכיר המניין לימי' ומכ"ש בזה דהוזכר בגמ' הדין לימים שיסתום איהו למניין החדשים:
הן אמת ידענו שרש"י ותוספות כתבו כמה פעמי' על מה דאמרו יולדות לתשעה אינה יולדת למקוטעין כתבו שכל חדש בני שלשים יום יש לומר דודאי אחרי שהזכירו שם מניין הימים לשון החדשים כולל גם כן החשבון הזה ומצינו ג"כ לפעמים מלת ירח מושאל על חדש החמה לפי מאי דפרשתי כוונת רש"י בסנהדרין דף י"ח ע"ב דאמר שם אמר ר"פ ש"מ שתא בתר ירחא אזיל כו' והאי סוגי' קשי' מאוד האחד לפי פי' של תוס' בהבנת רש"י סוגי' זאת ה' קשי' המובן כאשר הקשו עליהם ותו ק' לפי הבנתם בדעת רש"י דוודאי אין להוכיח מידי דאטו לא נחוש נמי שמפני צינה דתשרי יחוש מלעבר השנה ויקרבנה בימי הקיץ במה שיוכל דהרי חזינן שאמר ביומא ואם הי' כהן גדול זקן או אסתניס הרי שגם חומו דתשרי אינו די לו לפעמים:
וקשי המובן בדבר הזה יעיד כי דברי רש"י אינם מתפרשין בפשיטתם בראשונה שרוצה לפרש שתא בתר ירחי אזיל אחר ירחי' הראויי' להיות אם לא נתעברה הולך קור וחום של השנה וצינתו הראוי' להיות במרחשון הוי' בתשרי כשמתעברת והנה אני תמה מיום עמדי להבין דבריה' מנא לן לר"פ להוכיח דאי נמי שתא שמתעברת הוי חום דתשרי בתשרי אפילו הכי לא מותבינן כהן גדול בעיבור שנה דאולי יחוש גם כן לצינת תשרי הראוי להיות בתשרי ויקרב להיות חום דאלול בתשרי כדמצינו ביומא וזה כפול שכבר כתבתי דבר זה:
ועוד ק' היאך ס"ד שהקור שראוי להיות במרחשון הוי בתשרי כשמתעברת השנה ואם כן אחר כמה עיבורי' לפעמים יבואו ימי הקיץ בניסן וימי הקור בתשרי:
ועוד קשה לפי פירוש' צ"ל מאי שמתרץ הש"ס ותסברא רבנן ארעוות' סמוך אלא רבנן אחושבנא סמוך ורועי בקר אסתוייע' כו' דדברי הרועי' היו שוא וכזב שבאמת אף דמתעברא שתא נוהג חום וקור בחדשים כשנים פשוטים אחרים בחדשים ההם והם אמרו שנר' להם מן הקור שהי' כמות הקר דשבט שמן הראוי להיות אז שבט ואין זה נר' בלשון הש"ס דאמרי ורעוותי איסתועיי' כו' וגם ממשמעו' הברייתא נראה כי כנים דברו בסימנייהו הגם כי רש"י במתק לשונו מתרץ הקושי' הזאת דאמר ומיהו ברוב העיבורי שתא בתר ירח' אזיל וגם זה אינו במשמעו' המתר' שבש"ס דא"כ הל"ל ברוב השנים קאמינ' דודאי אם לפעמים חזינן קור של שבט באדר פשוט שיש לעבר ההיא שתא דאף אם נהי' להיפך מעברן לשתא דהרי רוב השנים שתא בתר ירחא אזיל ואפ"ה מעברין מכ"ש אם נראה היפך מזה וא"כ ה"מ למימר דרבנן סמכו ארעוות' אלא דברוב שנים קאמינ':
ותו קשיא דיהי' לכאורה הוכחת ר"פ היפך האמת כי הקור וחום כנראה בחוש לפי קירוב החמה וריחוק' בהקפתה בגלגלה הנוטה מקו השוה והו' לפי מהלך חדשי החמה והוא הנראה בחוש מלבד המקרי שמעכבי' קצת כידוע
ועל קושי' התוס' קשה ג"כ מלבד אשר הקשיתי על פירש"י קשה ג"כ על דבריהם אף גם כי תחלת דבריהם הוסיפו לפרש את פירש"י וכתבו דאי בתר חדשי חמה אזלי מה לו לכהן אם נעבר השנה והחזיקו במוחלט לדעת רש"י שאין הקור והחום אזלי בתר הקפת החמה בגלגלה ותקופת' ומיד מקשי' והלא כל מאי שאנו מעברין כו' ומאי איכפי' בזה כיון שאין הקור והחום לפי הקפת החמה א"כ אף שכל כוונתינו בזה להשוו' חדשי החמה לחדשי הלבנה מ"מ החום לפי חדשי הלבנה שהם שמות החדשים וקור של חשון בתשרי והכלל תירוצו של תוס' הוא יותר תמוה כי לפי דבריהם מאי קמ"ל ר"פ ולאפוקי מאי אתי לאשמועינן:
והנראה לי לפרש סוגי' זאת אשר לדעתי הי' כן כוונת רש"י בקוצר וצחות לשונו (ואם כי נראה ממה שדוחק עצמו בדיבור ורבנן אחושבנא כו' שלא כיון לכל מאי שפרשתי מ"מ מקצת כוונתי נראה קצת בפירושו למדייק בי) וזהו דרב פפא רצה להוכיח ממאי דאין מושיבין כה"ג בעיבור שנים מפני הצינה ש"מ דהשנה עם קור וחום בתר ירחא אזיל כלומר אחרי חדשי החמה ומילת ירחא פירושו על חלקי שנים עשר שבשנת והקפת החמה והוא מלשון ירח ימים וקמ"ל ר"פ שנהגת השנה בקור וחום אינו הולך אחרי שמות החדשים ניסן אייר כו' שיהא תמיד ניסן כו' בשיוויה' בקור וחום זולת המקריי' והיינו ע"פי הסברא כי הוא מהנהגתו יתברך שמסכים עם מה שעושין ב"ד של מטה וכפי אשר יקראו לשמות החדשים כן יהי' וכן יקום ק"מל דלא אלא לעולם הוא לפי מהלכו בגלגל הקפת החמה עם הלבנה כפי שיהי' בו הקיבוץ כידוע דאי בתר שמא דחדשי הלבנה לבד אזיל וא"כ מן הראוי להיות קור וחום של תשרי שוה אם יתעבר השנה או לא יתעבר וכמ"ש וכדאיתא בירושלמי לאל גומר עלי שהק"בה מסכים הזמן ובתולי' בת ג' שנים חוזרין כמבואר שם א"כ הקור שראה לפי שם תשרי יהי' לעולם בשיוו' אחד בין יתעבר בין לא יתעבר קור וחום יהי' כסידורו של כל השנים וא"כ מאי נ"מ לכה"ג במאי שיתעבר ולמה אין מושיבין את הכה"ג בתוך עיבור שנים א"ו שתא בתר ירחא אזיל אחרי חלקיו שהשנה כולל שס"ה יום וחלקיו הי"ב שבהם אינם משתני' וא"כ הקור שמן הראוי להיות במרחשון הו' בתשרי אם יתעבר ולזה יחוש הכהן מלעברו מ' הצינה.
והקשה מהני רועי בקר שנתנו סימניהם מן הקור ועברוהו רבנן להאי שתא דהשתא בשלמא אם הקור בתר שמא דחדשים אזלי שפיר שכל זמן שעדיין עמדו ב"ד בספק אם יעברו השנה הי' משמש קור של שבט באותו החודש ומן השמים הוכיחו והראו להם רצון השם לעבר כמו שנתגלה ע"י ג' הרועי' האלו ובוודאי אלו כבר עשהו אדר ולא עברוהו והיתה הסכמה שלא לעבר הי' משתנה הקור והעת כמ"ש לאל גומר עלי אבל כ"ז שהיו מחשבין בדבר הי' העת כמו שראוי להיות והק"בה שהוא היודע כי עתידים הם להתעבר והסכים הזמן עמהם ולכך באמת סמכו רבנן לעבר האי שתא אבל אם הקור והחום לפי מניין ימים שבהם הקיפה החמה בגלגלה אשר אין בזה שום שינוי שהרי ידוע תמיד יתרון הלבנה על החמה א"כ לא ישתנה לעולם דבר בענין קור וחום ולמאי הוי צריכי רבנן לסמוך אדברי הרועי' האלו וכי לא הוי ידעי מבלעדיהם יתרון הלבנה שידעו מזה ערך הקור ואם הדין שתתעבר השנה מ' יתרון ההוא ולא הוי צריכי כלל לידע כמות הקור עצמו כי מחשבון מהלכה נדע השיעור דו"ק:
ומשני בוודאי אינהו סמכי אחושבני' דיתרון הלבנה ובשביל התקופה עיברוה ורועי בקר אסתייע מילתא לידע גם כן הענין ולהבין מכמות הקור או הביכר כאלו ידעי מחשבון היתרון שהאי שתא ראוי להתעבר ולעולם הקור וחום הולך על שיווי אחד לפי מניין הימים בתוך ימי החמה ולפי נטית' מעל קו השווה לצפון או לדרום וזהו גם כן כוונת רש"י אחרי קצת תוספ' לפרש תירוץ הש"ס ואין כאן מקום להאריך כי גם אם לא היתה כוונת רש"י כזה עכ"ז נראה הדבר שהוא קרוב לאמת והאמת אהוב מ"מ:
והנה נא ערכנו עד מצאנו בש"ס כתבו לשון חדש למניין חדשי וחלקי החמה וכן לשון ירח כיוצא בו ועכ"ז קשה על הרמב"ם דה"ל לפרש וביותר כי בני שלשים אינם לא חדשי החמה ולא חדשי הלבנ' ופשיטא דה"ל לפרש אף כי ירח או חדש אחד וודאי תופס שלשים יום כמ"ש אמנם קיבוץ תשעה מהן לא נדע כ"א מספר א' של חדשי חמה או לבנה לכן ה"ל להרמב"ם לתפוס לפחו' בפעם א' מנין ימיהם:
ועיין בהג"ה מרדכי במסכת יבמות שהקשה בזה על כ"ד חודש של מניקת ועיין בתשובה בת"ה סי' רי"ו הגם כי מדברי ההג"ה באותו התשובה כת' כי תשעה חדשים עיבוריהם בני רע"א יום מכל מקום לא ק"ל הכי ע"ש:
ובתשובת מהר"ם מרוטנבורג סי' ד' ק"ל כל מקו' שנזכר' בש"ס חדשים הם על סדר חדשי הלבנה א' מלא וא' חסר:
ועוד קשה אם כוונתו של הרמב"ם שאותן החדשים צריך להיות בני שלשים יום והו' ממאי דפסק כשמואל וכדעת חסידים הראשונים כאשר חשב הרשב"ץ שאין אשה יולדות אלא לרע"א יום א"כ מדוע לא חש נמי למאי דחיישינן אינהו שמא לא נקלט הזרע ביום הא' ולפחות בנפשות גבי רוצח הוה ליה למיחש שלא לחייב ההורגו עד שקים לה בגווי שכלו לו רע"ג יום וכן הקשו בתו' יבמות דף ל"ז
ותו קשי' למה פסק הרמב"ם כהא דשמואל אחרי שמצינו דסתם רבי מתני' דנדה דלא כוותי' דתנן בפרק בנות כותים רבי יהודא אומר די' חדשה כו' אמר רב אדא בר אהבה ש"מ קסבר ר' יהודה שפורא גרם ואף דשארי התנאי' פליגי אדרבי יהודא והלכתא כוותייהו מ"מ בזה לא מצינו דפליגי כ"א בימי הקישוי ואגב אורחי' סתי' לן אליב' דר' יהודא דשיפורא גרים ומצינו בסוגית הש"ס דכיוצא בזה דסתים לן רבי מקחי סתם משנה דעיבור' נשיי בתר ירחי לבנה אזלי ולמפסק בזה כשמואל נגד סתמא דמתני':
וביותר קשה אדשמואל דאמר כחסידי' הראשונים ולא מצינו בזה דבריהם שפחות מזה הוא דלא כלו לו חדשיו אלא אינהו חשו כל מה שיוכלו להשמיט מבלי יבואו נשותיה' לידי חילול שבת בעת לידתן והא וודאי ידעי דאיכא דיולדות לז' ואינהו יולדות למקוטעין ומה יעשו אם תלדי בשבת א"ו הם עשו אשר בידם לעשות ולתקן וכן כתב הרי"בש ולא חשו יותר מזה דיבטלו מפרי' ורבי' לגמרי אלא חשו למאי דחשבי שהוא שכיח שתלד בו ואח"כ לא חשו עוד וא"כ יוכל להיות ג"כ דיולדו' לחדשי הלבנה ומקרי כלו לו חדשיו דיוכל לחיות ג"כ הוולד ואינו נפל אלא היותר שכיח הוא שיולדת לר"עא רע"ב רע"ג ולהם חשו ולא יותר כי עשו לתקן בו מעט שהרי אין אדם מצווה ע"כ ועיי' בריב"ש סי' תמ"ז:
לכן נ"ל שלא עלה. על דעת הרמב"ם דפסק דבעינן ט' חדשים שלמים מהא דשמואל אלא מהא פלוגת דיבמות דף פ' ע"ב דתני איזה בן שמונה כל שלא כלו לו חדשיו רבי אומר כו' וסבירי לי' להרמב"ם בדברי התנא. קמא דאמר כל שלא כלו לו חדשיו דבעינן חדשים גמורים ולא מקוטעין ולישנא הכי משמע דאמר כל שלא כלו לו חדשיו ולא אמר איזהו בן שמונה הנולד לשמונה וגם הריב"ש בתשובה סי' תמ"ו דייקא מילתא מלשון הזה דהל"ל כל שלא הגיע לו חדשיו ע"ש א"ו כל שלא כלו לו חדשיו לגמרי ט' שלמים ה"ה כבן שמונה ורבי לא פליג עלי' בזה אלא בשגמרו שעריו וצפרניו אמרינן דאישתהי. ולפי זה קשה לי להרמב"ם למה אמר בנדה שמואל דאמר כחסידי' ולמה לא מוקי לי' כתנא קמא דרבי א"ו ס"ל דהאי ת"ק דרבי נמי דאמר דבעינן תשע שלמים היינו לאפוקי מקוטעי' דלא כמו שכתוב אבל בהא מודו לר' יהודא דשיפורא גרם ותשע חדשים של עיבור הם חדשי הלבנה דכל שיש למעט מחלוקת התנאים אית לן למעט כמ"ש תוס' בכמה דוכתי' ובתשוב' מהרי"ק שורש קע"ז וכיון דבהדי' מרבי יהודא משמע דס"ל דשיפור' גרם מסתמא לא פליגי בזה עלי' וגם רבי אתא לאשמועינן דבר זה אגב אורח' דאמר דיה חדשה שהוא חדש הלבנה המבורר כמ"ש תוספת שם:
ומה גם דלישנא' דחדשיו מצינן לדיוק' הכי ואפי' שמואל לא קאמר חדשי החמה דנימא דחדשי' כולל מספר חדשי החמה דלמספר חדשי החמה יהי' יותר מרע"ד יום מלבד חששת ימי הקליטה לדעת רש"י ובני שלשים אינן במספר ירחי' כלל (ואין להקשות מהני צ' יום דהבחנה שכללו במספר ג' חדשים י"ל דש"ה דלפחות מצינו ג' חדשים בני למ"ד יום זא"ז בשנה שהוא שלימה שחשון וכסלו וטבת מלאים כמ"ש בע"ה ומהאי טעמא גופא לא חשבי שמואל למניין חדשי' כ"א במספר ימיו המבוררי' ולכן א"א לתרץ שם בנדה שמואל דאמר כת"ק דרבי ביבמות ומתרץ איהו דאמר כו' ועי' בתו' כתובות דף ע"א ע"א ד"ה ר"י היינו ת"ק דמשמע קצת היפוך דברים:
והנ"ל דגם שמואל דאמר אין אשה יולדות כו' לא כיון דלפחו' מזה הוי הולד נפל ולא כלו לו חדשיו דחלילה שיחלק שמואל על סתמא דסתים לן רבי ות"ק דיבמות וגם רבי לא פליג עלי' בזה וכל לשנא דש"ס דאמר יולד' לתשעה ולישנא דכלו לו חדשיו משמע שזמן העיבור וכיליון שלהם במספר ירחי' הוא ומחסידי' ג"כ הרי הקשינו שאינו סיוע לזה כלל אלא איהו ג"כ אמר מילתא דאמרי חסידי' הראשונים מאן דבעי למהוי חסידא יקיים וידע כי אין אשה יולדות כו' כלומר שהוא הגדר של העיבור דשכיחי למילד באלו הימים רע"א רע"ב רע"ג ויפרוש מאשתו בזמן שיגיע ימים אלו בשבת אבל ידע ג"כ דאית מהן שיולדות לז' למקוטעין ובני ט' ללבנה ואית דאישתהי לאחר ט' כמו שאנחנו רואים בעינינו ויש דמפילים ומחללי' שבת עבור האם ואין מי שידע עת לידתה אלא שמוטל על האדם להזהר מהזמן הראוי ודרכו שבהן יולדו' וזהו מדרכי הפרישות ולא יותר ואיהו דידי' עביד שלא יבוא לידי חילול שבת במידי דשכיח שהן יולדות כן ועכ"פ יתרחק מאי דאית להתרחק ואינם מחוייב' יותר מזה, שקבל שמואל דחשו לי' החסידים הראשונים אבל מעולם לא פליג שמואל דבני ט' של חדשי הלבנה אינם נפלי' נגד סתימת כל התנאים דאשכחן דבריהם בזה א"ו דגם איהו ס"ל כוותייהו ומילתא דידי' מילתא אחריתי הי' ובזה נראה ג"כ כוונת הש"ס בלישנא דאמר איהו דאמר כחסידים הראשונים מה דהל"ל איהו ס"ל כחסידים הראשונים:
ועפ"ז נ"ל דפק הרמ"בם כת"ק דרבי ביבמות דבעינן שלמים כלומר לאפוקי מקוטעי' ולישנא שלמים שכתב הרמ"בם בכל פעם לא אתי אלא לאפוקי מקוטעין ולא לאשמועינן שיהיו החדשים בני שלשים וכן כתב הגהות מרדכי שם על מילת שלמים המוזכר בירושלמי:
וגם מדמר זוטרא דאמר אפילו למ"ד יולדת לט' אינה יולדות למקוטעין יולדות לז' יולדות למקוטעין משמע לי' להרמ"בם דהאי מ"ד הם החכמים דפליגי עלי דרבי ביבמות שהרי א"א לו לפרש שהם דברי חסידי' הראשונים ושמואל כמ"ש רש"י דהרי מהם לא מוכח מידי דס"ל הכי כמ"ש דאינהו מצי נמי סברי דיולדו' לתשעה וע"כ ס"ל דכיון מר זוטרא לתנא קמא דר' ביבמות שאיהו ס"ל יולדות לט' אינה יולדות למקוטעין ובגוף החדשי' משמע לי' דאינהו חדשי לבנה וכסידורן א' מלא וא' חסר עפ"י קביעות ב"ד באותו שנה כי שיפורא גרם כסתמ' דמתנ' דנדה דסתם לן רבי כוותי' דר' יהודא בזה
ומדאמר מר זוטרא מילתי' אליבי' דהנהו חכמים משמע דהלכת' כוותייהו אע"ג דעל הרוב דאתי לשון זה בש"ס משמע דלית הלכת' כוותי' דהאי מ"ד מדאמר אפי' למ"ד משמע דאנן לא סבירי ליה כוותי' וכמו שכתב הרי"בש בתשובה הנ"ל מכל מקו' כיון דלא מצינו בהדי' חולק בזה דסתים לן בבריית' משמי' דתנא קמא דרבי דבעינן חדשים שלמי' ואף דר"י ס"ל מקוטעין ורבי סתם כוותי' בנידה מ"מ יש לומר דלא סתם כוותי' כ"א במאי דס"ל שחדשי עיבור הם חדשי לבנה אבל לא במאי דפסק דאינהו חדשים מקוטעין דזה אינו מוכח מלשון המשנה דסתם רבי כ"א מלשון רבי יהודא דבריית' כמה שכתוב תוס' וממתני' לא מוכח מידי וא"כ ה"ל סתם בבריית' מדכתבו באותו ברייתא לישנא דתנא קמא בסתם עם רבי שהוא בר פלוגתיי'
ואף כי אין דברינו אלו שייכי' למ"ש דהרי זה קושי' בלאו הכי אף אם נהי' דאמר מר זוטרא אפילו למאן דאמר כוונתו לדברי שמואל ישאר כן להקשות ואני כתבתי הנ"ל בזה ואולי סבירי ליה להרמב"ם היפך מזה הכלל דכ' הריב"ש.
והיותר קשה במאי שפסק בזה הרמב"ם כמאן דאמר יולדות לט' אינ' יולדו' למקוטעין הו' ממה דמצינו בירושלמי דנידה שמדייק מלשון המשנה דסתם ר' מדאמר ר"י די' חדשה ולא אמר שלשים יום זאת אומרת שאשה יולדת לחדשים מקוטעין וא"כ הרי הוא מוכח מלשון המשנ' עצמה כמו שדייק הירושלמי דיולדות למקוטעין ולמה פסק הרמב"ם דאינו יולדות למקוטעין אף אם נאמר דמוכח מלשון תנא קמא דבריית' דיבמות דס"ל שאינה יולדות למקוטעין ה"ל סתם במתני' ומחלוקת בבריית' ואף שכתבנו שגם לשון זה הוא מן הסתמו' כיון דלא פירש מי הוא החולק וגם רבי מצי ס"ל הכי שם באותו ברייתא נמצא שאין מי שחולק בדבר מ"מ נגד סתם דמתני' כזה דלא מצינו חולק על זאת הסברא ה"ל סתמא דמתני' עדיף ממה שנסתם כנגדו בברייתא ואפי' במחלוקת דמתני' וסתם בבריית' לא קיי"ל כסתם דבריית' כמ"ש בזבחים דף ק"ב דתני' בברייתא דמי ראה נגע מרים כוותיה דר"מ דאמר קרוב אין רואה את הנגעים ועכ"ז פסק הרמב"ם דקרוב רואה הנגעים כמחלוקת דמתני' וכחכמים דלשם וא"כ הכי נמי ה"ל להרמב"ם לפסוק כסתם מתני' וכמו שדייק ל' הירושלמי:
ויש לומר דגם בירושלמי אינו מדייק לי' למקוטעין ממש אלא לחדשי הלבנה דהרי מהוכחת הירושלמי לא מוכח כ"א שאינו שלשים יום ומיהו חדש חסר מצי להיות ובזה לא נשום שום מחלוקת בין התנאים ובין סתמא דמתני' ובריית' עדיף טפי:
ואם תאמר אדרבא נימא איפכא מראיית הירושלמי דסתם חדשי עיבור שלשים יום ולשון יולדת למקוטעין מקוטעין ממש ובזה אתי' הוכחת הירושלמי שפיר דמדייק מדלא תני שלשים יום דהא חדשי העיבור הם בני שלשים ומדייק מני' דחודש האחרון א"צ להיות בתשלומו שלשים אלא יולדות למקוטעין:
איברא דמסוגי' הירושלמי מוכח איפכא כפירושי הראשון וז"ל שם על מתני' די' חדשה ר' יוסי בשם ר' ב"א זאת אומרת שאשה יולדות לחדשי' מקוטעין דלא כן ניתני שלשים יום ר' יוסי בר ר' בון זאת אומרת שאשה יולדת לחדשים שלמים דתנינו דיה חדשה ע"כ בירושלמי ולכאורה קשי' דיוק' דר' יוסי קמא לבתרא ובתרא לקמא והנראה דלא פליגי וע"כ לא חש הירושלמי לתרוצי דיוקייהו אהדדי ור' יוסי קמא דאמר יולדת למקוטעין פי' חדשים שאינן שלמים בני למ"ד או חדשי חמה כ"א חדשים ללבנה שהם בני כ"ט י"ב תשצ"ג ודיוקא דבתרא לומר שהם שלמים לאפוקי יו' א' מחדש שאינו במילואו אלא בעינן ע"פ קביעות ב"ד מיום ליום אלא שהם בין מלאים בין חסרי' כמות שהן והנרא' שכן הוא כי העיבור הוא ממה שנתפרנס הולד מט' דמי ווסתן של הנשים וע"פ הרוב דמי ווסתן הוה מימי החדש בין מלא בין חסר:
והראי' דלא פליגי הני תרי ר' יוסי אהדדי דבירושלמי דיבמות פרק החולץ איתני לתרווייהו בשם ר' אבא וכל היכא דיש לומר דלא אמוראי דאמרי מלייהו בשם רב אחד יש לנו להשוותן אפי' בדוחק ואף אם נימא דפליגי לפחות אינו מוכח ממתני' כיון דאיכא ר' יוסי בר ר' בון דסבירי ליה דמוכח ממתני' דבעינן שלמי' כמשמעו' הברייתא דתנינן בבבלי דיבמות ומה גם מדלא תני שלשים יום משמעותם שהם חדשי הלבנה הרי מוכח כפסק הרמב"ם ולכך דחו לי' להאי ברייתא דמיניהו הוכיחו בש"ס בבלי דר"י ס"ל יולדת למקוטעין:
ואחרי המבואר בדברינו נמצא פסק הרמב"ם שפסק שסתם חדשי העיבור הם חדשי הלבנה והם שלמים לאפוקי מקוטעין שיום א' בחודש יחשוב חדש מלא אבל הם חדשי הלבנה כסתימת לשון חדש שבכל הש"ס וכמ"ש בת"ה סי' רי"ו
וא"ת מכל מקום קשה למה לא חש הרמב"ם ג"כ דלמא לא קלט הזרע עד יום ג' לביאתו ואפילו בבעל ופריש לבעי ט' חדשים וג' ימים יש לומר השתא דפסק הרמב"ם לאו מדברי חסידים הראשונים חש לי' דיש לומר אינהו לא עבדי כי אם לזהירות רחוק' מאוד כמ"ש על חסידים הראשונים דפרשי מנ"ט חלקי היתר שלא לבוא לידי איסור אבל מעולם אנן לא חיישי' לי' דאזלינן בתר רוב נשים שמתעברים בעת ביאה ממש ומיד נקלט הזרע בתוקף החום ודבר רחוק הוא שיקלט אחר כך ומילתא דלא שכיח הוא אלא דאינהו חשו להו גם לחשש רחוק כזה אבל אנן לא חשינן ליה למיעוט' שהרי אין אנו חוששין במכה אביו וכן הבא על אשת איש שהי' בת ג' שנים ויום אחד נהרג הבועל עלי' ולא בעינן שיקבל עלי' בעלה אם תהי' איילונית ולא חיישינן שמא תמצא איילונית דהרי לא פסק הרמב"ם בפ"א דאיסורי ביאה דבעינן קבלה עלי' כדמתרץ לה הש"ס בסנהדרין בריש פרק בן סורר ומורה ולא היה בש"ס כ"א דחי' בעלמא והראי' לזה שהוא דבר רחוק שיקלט הזרע אחר כך מדלא בעינן צ"ג יום בימי הבחנה אף כי התו' מתרצי' זאת הקושי' ביבמות דף ל"ז אולי הרמב"ם ס"ל דלא חשו לזה כלל שהוא דבר רחוק שיהי' כן אבל אם נאמר מאי דפסק הרמב"ם דלא מקרי כלו לו חדשיו עד דמלו לו תשעה חדשי' שלמים בא לו מפסק שמואל ומדברי חסידים הראשונים ודבריה' דקודם לזה נפל מקרי א"כ ה"נ ה"ל לחוש לאלו ימים דהבחנ' כיון דאינהו חש להו דו"ק:
ואי לאו דמסתפינא אמינא דפליג הרמב"ם על פירש"י וס"ל מעולם דלא חיישי משום ספק קליטת הזרע דוודאי הזרע נקלט בראשון כל שעלתה לו, שלבסוף נתעברה מאותו הביאה אנו מונין לה מראשון מעת ביאת הזכר עלי' כי מיד שקלטתו הרחם מקרי קליטה ואי לא פלטי הרחם נמנה העיבור ממנו מאותו הזמן שקבלו:
וטעמא דפולטת שכבת זרע ביום השלישי שהיא טמאה משום דעד אותו יום שערו חז"ל שעדיין אינו נסרח ואלו קלטתו אשה מעתה דרך אמבטי ראוי הוא להזריע ולא יותר אבל כל שנכנס בה ביום ראשון ונתעברה ממנה ולא פלטתו הא וודאי מונין לו מיום ראשון דכיון דנעצר בה מדוע לא נמנה לו מראשון (ומצאתי אח"כ בדברי מהרי"ט בתשו' בח"א סי' צ"ח כדברי והנאני שכוונתי לחכם גדול כמותו):
ואולם טעמא דשמואל דאמר אשה יולדת לרע"א רע"ב רע"ג משום דהני יומי מוכני' להולד' ושכיחי בי' עת לידת הנשים ואין בהם הכנה לזה יותר מלזה ובחדא מחתא איתנהו משום הכי חיישי לכל הני יומי ולא יותר ולדעתי הו' משום דהני איתני סוף ימי חדשי חמה של העיבור אם נחשוב אותן מלבד יום שקבלה האשה הזרע או שיהי' מלבד יום הלידה והם ג' תקופ' בני צ"א וז' שעו' וחצי או משום דחסר מידי מיום רע"ד:
ובהכי ניחא מאי דמצאתי בתרי דוכת' האי מימרא דשמואל בירושלמי וגרסי שם רע"ד ימים ועפ"ז אתי נמי שפיר מאי דאית' שם וגם במדרש הרבות דאמר שמואל על פסוק הרבה ארבה כל שהוא בהרבה שהוא בגי' רי"ב יום ארבה כלומר אגדל ויחי והוא רומז למספר ז' חדשים שלמים והיותר מזה ימות מפני שהוא בחודש השמיני דמסתמא לפחות מזה לא כיון שהרי לכ"ע היולדת לז' יולדת למקוטעין ואולי ס"ל יולדת לז' ג"כ אינה יולדות למקוטעין מ"מ יקשה מדוע חשיב רי"ב והלא אינם כ"א ר"י ואי חשיב נמי ימי קליט' דספק אם קליט הזרע ה"ל למחשיב עד ג' ימים אבל למ"ש ניחא דליתני הני ימים של ימי קליטה אלא יומי דמשלים חדשי חמה הן נמצא בז' חדשים אינם כ"א רי"ב יום מלבד יום שקבל' הזרע או חוץ מיום הלידה ואותו המאמר לא חשבינהו כדאית' בבבלי דלא חשיב תשע כ"א לרע"ג כמ"ש אע"ג שבמקום אחר בירושלמי כי חשיב להני רע"ג חשיב להו עד רע"ד אין זה קשי' כ"ה כיון דשני מימרות אינהו בשם שמואל ובאות' המימרא באמת לא חשיב מניין ט' כ"א עד רע"ג ולא יותר:
ולשון המדרש שם דייקי הכי דז"ל שם אמר רבי ברכי' בשם ר' שמואל לעולם אין האשה יולדות או לרע"א או רע"ב או רע"ג לט' הן עיבוריהן ופירושו דהן ועיבוריהן נ"ל הוא מה שמוסיף חדשי החמה על חדש הלבנה שממנו אנו צריכין לעבר השנים כשמתקבץ מהם חדש שלם וע"ש בפי' המתנות כהונה ובשם רש"י:
והראי' לפירושי זה ממה דאיתא בירושלמי פרק החולץ ובנידה על הני ג' חדשים של הכרת העובר בשם ר"ח אמרי אפי' רובא של ראשון ורובא של אחרון והאמצעי שלם אסי אמר תשעים יום שלמים ושמואל אמר הן ועיבוריהם ומשמעות הלשון דשמואל פליג ולכאורה במאי פליג עלי' דאסי אם לא דלשנא דעיבוריהן הוא כולל היתרון שמוסיף חדשי חמה על חדשי הלבנה שג' מהן צ"א ו"ז ו"ח ומני' אתי' לן ראי' נמי דהכרת העובר לשליש ימיו הם חדשי חמה לדעת שמואל ולא משום ימי הקליטה מוסיף הני יומי רע"א רע"ב ורע"ג דו"ק:
וכיון שכן יבוא הכל על נכון אחרי דהרמב"ם לא חש להא דשמואל וס"ל דאיהו לא אמר דפחות מזה הוי נפל כמו שכבר הארכתי בביאור כוונתו דשמואל לדעת הרמב"ם והרמב"ם פסק דכל שכלו לו חדשי הלבנה ראוי להתקיים ומקרי שכלו לו חדשיו לכן לא חש להני ג' ימים שפירשו הם לימי הקליט' שאינם כי אם תשלומין למלא' חדשי החמה ועוד יש בידינו לתרץ ג"כ בשיטת פירושי רש"י דס"ל הני ימי' ימי קליטה והלכה כשמואל וחסידים הראשונים והני זמני איתני תרווייהו דזמן לידת הנשים לפעמים כל חדש בני למ"ד יום כמו דחשבי אינהו ומיהו איתני נמי דיש מתעברות ויולדות נמי עפ"י חשבון חדשי הלבנה כמו שנביא ראי' לזה דהני זמני תרווייהו איתני וגם חסידים הראשונים ס"ל כן אלא דא"א להו לחוש לכל הני זמני דא"כ א"א שתזקקו לנשותיה' אם יחושו לשני הזמנים עפ"י חשבון לא ישאר להם כ"א ליל ד' ואם יחושו לימי החדש צריכין לחוש אולי יחסרו החדש או יעברו ב"ד חדש אחד בנתיים ויבוא עת לדתן בשבת כי שיפורא גרים וע"כ לא חשו כ"א לחשבון לדתן של חדשי החמה:
אבל האמת כי גם הנולד למלאות חדשי הלבנה מקרי בן קיימא וכלו לו חדשיו והכי מצינו במדרש רבה פ"ך שני הזמנים האלו הם ימי עיבור לפעמים בימי הלבנה ולפעמים בימי חדשי החמה דאמר שם על לידת החמורי' כשהי' פוחת' אינה מימי הלבנה כשהי' מוספת אינה מוספת על ימות החמה ומסתמא דתרווייהו אינם נפלים דאל"כ מצינו פוחת הרבה בלדת הנפלים ולפי כי חשבון הלבנה חשבון שאינה משתוו' הו' לכן לא חשו לי' כי בימי' קדשו על פי הראי' ולא ידעי מתי יבוא בשבת ואי הוי חשו לו יצטרכו לפרוש מנשותיה' לגמרי וע"כ לא חשו כ"א לימי החמ':
ואפשר עוד דחסידים אינהו דעבדי שלא יהא עיבור' ע"פ חשבון הלבנה כי שמשו בשע' ממשלת החמה כידוע ע"פי ממשלתם בשעו' היום והלילה שסימנ' שצ"ם חנ"כל ובזה מצינו לפעמי' עיבור לימי החמה או ללבנה כמ"ש והכל כפי הזמן שקבלה הזרע אי בחמה אי בלבנה והם כוונו השעות מפני זהירת' על חילול השבתות:
וע"פי מ"ש ניחא נמי הא דבעי ימי הבחנה צ' יו' ולא סגי בפחו' יו' אח' שהם שליש ימי העיבור לימי הלבנה משום דאיכא נמי דמתעברת ע"פי חדשי החמה והוא דאמר אסי בירושלמי צ' יום ואפשר כיון דבעי הני צ' חוץ מיום שנתארס' וחוץ מיום שמת בו הרי נכלל בתוכם כל הצ"א וז"ח שיש בשליש ימי חדשי החמה והוא מאמר דשמואל בירושלמי שכתבתי ואפשר שטעמו דאסי דבעי צ' משום דס"ל לחוש רק לימו' הלבנה אבל מצינו ג' חדשים מלאים לפעמים זה אח' זה דאז צריכי' הימים להיו' צ' יום לכן חשו לזה בכל פעם והשוו מדותיהן דלא לייתו למעוטי:
ואם לחשך אדם לומר מדבעי למ"ד בז' יולדות למקוטעין שני תקופת וימים משמע דהחשבון הוא לימי החמה י"ל דהתם החשבון הכי הוי ומעשה הוי הכי דאל"כ למה לא בעינן דווקא ב' ימים בחודש הז' אלא וודאי כל שאנו יודעים משם שיולדת לשבעה יולדת למקוטעין ממילא יהי' הקטוע אפי' פחות ממה שהי' שם ה"נ בעניין הזה של תקופ' הט' אם יהי' בחשבון חדשי הלבנה סגי ואולי היה שם עת עיבורו עפ"י חדשי החמה כמ"ש וע"ש בריב"ש:
העולה מכל אלו דברינו דחדשי העיבור הם לפעמים חדשי הלבנה ויוכל למיקם בגווי' ויחי' הוולד ואולי כל שנתמלא לו ימי חדשי הלבנה אף אם נתעבר שראוי להיות עבורו לימי החמה מתקיים הוולד אחרי שנתמלא לו ימי הלבנה אלא שלפעמים מתעכב הוולד ואישתהי עד הזמן שלמו לו ימי החמה וכן נראה מסתימ' פסק הרמ"בם וכמו שהוכחתי באורך:
מלבד מאי דפסק הרמ"בן לעניין אבל ולכל מילי דיולדות לתשעה יולדות נמי למקוטעין ובתשובת הרי"בש בעי למיפטר מן החליצה ע"פ פסקו דהרמב"ן לכן אף דפסקינן כוותי' דהרמב"ם דבעינן שלמים לחומרא היינו שלא יהי' מקוטעין אבל מכל מקום לא נפסוק כוותי' כסתמי' דהרמב"ם שסתם ולא כתב דבעינן כל חדש בני למ"ד יום נגד דברי הרמב"ן המפורשים ודי' דבעינן כל חדש מלא לימי הלבנה וחדש שכתב משמע בסתמי' חדש הלבנה כמו שכתב בשם הת"ה אלא דאיהו הקשה שם בהג"ה עפ"י מאי דס"ל חדש העיבור בן למ"ד ואנחנו בררנו הדברים כשמלה שגם הם בני חדשי הלבנה מלא וחסר כמות שהן ודברי שמואל כפירושן כמ"ש דלא ק' מידי והראי' עוד לזה דחדשי העיבור הן חדשי הלבנה ממשמעות הסוגי' בר"ה דקאמר כי מדלית מר יומי טומאה בצרי להו כו' וע"ש בתו' שהרבה להקשות על המקשה מאיזה דרוש דהוי בהאי מעש' יומי טומאה ויותר ה"מ להקשו' אכתי בצרי' לי' יומי למלאות דחסר לכל חדש למהוי שלשים יום ואין לומר דיוכל להיות שנולד בסוף חג הפסח ע"ש בתו' דסמוך המקשה על מאי דאיתא שם בפרקי ר"א וגם פשוט' לשנא דקרא משמע בתחילת החג דכתיב למועד אשוב אליך והנה בן וגו' משמע לעבר א"ו שיוכל להיות ג"כ החדשים של לבנה ואדרבה הכא איתנהי:
ורש"י שכתב בכל הני דוכת' דחדשי עיבור בני שלשים לפי מאי דחשב שהו' המ"ד דסבירי ליה יולדות לט' אינה יולדות למקוטעין הו' מאן דס"ל אשה אינה יולדת כ"א לרע"א והם ט' חדשים בני למ"ד יום כמ"ש בנידה עכ"ז לא מצינו בהדי' שיפסוק פסק הלכה כוותיהו ואדרבה לישנא דאמר בש"ס אפי' למ"ד יולדות לט' אינה יולדות למקוטעין כו' משמע דלא פסקינן כוותי' כמ"ש בשם הרי"בש וגם הרשב"ץ לא מצינו דפסק דבעינן כולם שלמים.
והרמ"בם דפסק שהחדשים בעינן שלמים לא מצינו דפסק שכל חדש יהי' בן שלשים יום וא"כ אין לנו ללקט חומר' כולם אהדדי במקו' שראוי להחמיר כגון לעניין ייבום ומ"כש להקל באבל ללקט קולו' שנים אהדדי אע"ג שאינם סותרין זה לזה כמו בזה שנאמר לפסוק כדעת הרמ"בם דבעינן כל חדש בשלימותו אע"ג דלדעתו אינם כ"א חדשים של לבנה מלא וחסר כמות שהם מדסתים לי' בכל המקומות האלו ולקבל חומרות הרש"בץ דס"ל דכל חדש בן שלשים אף דלא מצינו בהדי' בדבריו שגם האחרון יהי' בשלימותו כיון שלכל אחד מאתם לא עלה על דעתו להקל בכך ע"ז לא נאמר הלכה כדברי המיקל באבל אלא בדעת המפורש באחד מן הפוסקי' בהדי' אבל להרכיב הרכב' ולהקל לא אמרינן ומ"כש אחרי כי הרא"ש והטור ע"ש הרמ"בן חלוקים בהדי':
ובדין המסופק בין הפוסקים לא אמרינן הלכה כדברי המיקל באבל כ"כ הר"א ששון בסי' בשם הרש"דאם והוא דברי תוס' בכתובות דף ד' ד"ה אבל דבר שבצנעה נוהג דלא אמרינן הלכה כדברי המיקל באבל אלא במאי דפליגי בו תנאי אבל באמוראי לא והרמ"בן בתורת הבי' כתב דלא פסקינן כדברי המיקל בעניין הקריעה שהוא דאורייתא לדעתו והוא גמרא ערוכה במ"ק דף ך"ו ע"ב וע"כ נראה בנדון הנשאל קדמנא להחמיר אחרי שכבר ידע בבירור גמור שימי עיבורה ללבנה נשלם לה ועו' לה ימי' יתרי' הרי קים להו שכלו לו חדשיו וחייבי' להתאבל והנה נכסוף נכספתי לידע ממ"כת מה שכתבו חכמי הרפואה בזה ואנכי הרואה מ"ש בספר שבילי אמונה דף ע"ה ע"א על שם גלינוס ושם מספר העיבור כדאמר שמואל בגמרא ואני חושב אותו מסכים מדעתו עם חכמי הש"ס לפי פירושו בו כמו שפירשו רש"י ואנחנו ראינו אותו לפרש בשיטות קרוב' להבין בדרך אחרת כמו, שהארכנו בתשובתינו די באר וגם המעתיק ספר הקאנון בס"ג אופן כ"א מאמר א' פרק ב' מיימס ר"ע יום לט' חדשים וע"ש שאינו מסכים לזמן יצירת הולד של חז"ל במ' יום לכן אין להביא ראי' מדבריו:
אבל מדברי בן הש"ד בספר טבע הבעלי חיים בחלק השני פרק ל"ב יש הסכמה וראיי' לדברינו שיש לאלו שני הנכבים שמש וירח הכנת היצירה ע"ש:
ואגב נציע בדין הזה שהביאו תו' בדין שהלכה כדברי המקיל באבל לא נאמר כ"א בפלוגתא דתנאי אבל לא במאי דפליגי אמוראי ומ"כש בדין פלוגתת הפוסקים קמאי ובתראי כמו שכתב הרשד"ם וכולם הציעו דבריהם משמי' דתוספ' ואנכי כעת לא מצאתי הכלל הזה כ"א בדבריהם הנ"ל ואני אומר לכאורה אף כי נראה דלא סמכי התוספ' על האי סוגי' כי יש להם קושי' וגם ממה דמסייע לי' לר"י שם ומסתמא גם כי כללו דהלכה כדברי המקיל באבל היינו במאי דלא פסקו בהדי' בש"ס נגד זה הכלל אבל במאי דנראה מן הסוגי' דפסקו נגד הכלל לא וא"כ אפשר דלא סמכי תוספ' על זה שכתבו בשם ה"ג אלא ממאי דמסייע לי' שם בש"ס כר"י כמ"ש תוספ' שם אבל בחידושי לכתובות הארכתי כי עיקר סמיכת פסקי תו' על זה הכלל שכתבו בשם ה"ג שהרי מצינו ג"כ דמקשה בש"ס מ"ק דף ך"ו ע"ב על דפסק שמואל להחמיר בקריעה ולא נאמר דלא כלל שמואל כ"א במאי דלא פירש בו הלכה בהדי' נגד הכלל א"ו דכללו בעצמו לעולם שהלכה כדברי המקיל לכך הוצרך לשנויי שם אבל לא הקריעה ותו לא מידי בזה: