מעיל צדקה· רבי יונה לנדסופר
ב
הנה ראיתי אשר השיב לך אדמ"ו הגאון המפורסם נר"ו ואשר נגזר ממנו פסק הזה ודבריו צריכין עיון גם כי נטע מדרכו אשר דרך בה מעולם להקל ולחוש לתקנתן של עגונ' וכמה חשו חז"ל עליהן וביותר במקום שיש בו משום פ"ור כמה חשו לתקנות אלו קלי עולם:
חציים עבד וחציים בן חורין שלא לבטל כי לא תהו גו' אף כי אלו בני אברהם כו' מי לא יחוש לתקנתן כי אם נסגור עליהם המ"בוא הזאת לא ימצאו להם אחת מבנות ישראל היות להם לאנשים ע"כ נראה לפני כל יודעי דת ודין אם באולי יראה דברינו וממנו יתברך שמו נשאל עזר למען שמו יראני האמת בתורתו:
וראשונה נבאר בדין התנאי ביהודי היוצא מדת יהודים לאמונה אחרת אשר נסתפק בו התרומת הדשן בסימן רכ"ג וכתב ויש נוהגין להתנות בכה"ג בשעת הקידושין שלא תזקוק ליבום אם תפול לפניו וצ"ע בדבר בירושלמי פרק הפועלים איתא במתנה על מה שכתוב בתורה תנאי בטל כמו אם מתי לא תזקוק ליבום אמנם בתלמוד שלנו לא משמע הכי מדפריך פרק הגוזל דף ק"י אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלי חליצה דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה עכ"ל והנה בהשקפה הראשונה. לא די דלא סייע לי' מפרק הגוזל אלא דמקשה נמי קשי' משם דאדרבה מוכח משם דתנאי לא מהני בכיוצא בזה.
דהרי לכאורה יש להקשות על המתרץ שם טב למיתב טן דו כו' הרי עדיין במקומו עומדו' קושי' המקשה דהרי מכל מקום נהוי כאלו התנה בפי' שלא תזקוק ליבום ומאי יחסר לה מהיות טן דו עם בעלה הראשון השלם דכן פירש"י שם דהאי דניחא לה בצוות' דווקא צוות בעלה השלם וכ"ת דאין בעלה עושה בעילתו בעילת זנות למפרע ואלו התנה בכך לא היה נושאה א"כ בקינר ה"מ לתרוצי הכי:
ועוד למ"ש תו' באמת מן הנשואין ה"ז מקודשת וצריכה חליצה ואי משום דחייש לבעילת זנות שיהי' אח"כ א"כ בקיצור ה"ל לתרץ כן דהרי כתבו תו' במי שקנה מחברו ונתקלקל כו' וי"ל ואי יש לחוש גם בקידושין משום בעילת זנות הרי תולה ג"כ בדעתו כמו בקונה שתולה בדעת המוכר דו"ק ונ"ל דזהו באמת קשר דברי התו' האי וא"ת שכתבו עם דבריהם הראשונים וכמו שאכתוב עוד בזה אי"ה:
ועוד כיון דבאמת איהי לא אמרה כלום אלא דנימא דה"ל כאלו התנת' בכך ונתרצה לה ועוד אדרב' לדידי' טפי ניחא לי' דבלאו הכי לא ימצא אשה בקל ולדידה שכיח לה ובפרטות לפי מה שכתבו הפוסקי' הרד"ק והבית חדש בתשובותי' דבכיוצא בזה לא מקרי בעילת זנות כיון דאיהו בקדושין וחופה בועל כל ימיו וכמו שכתב בספר בית שמואל סי' קנ"ז וכן נראה לי כמו שאכתוב אי"ה לקמן ועוד דא"כ יהי' העיקר חסר מדברי המתרץ וגם רש"י לא הבין כן מדלא פירש כן אבל הנ"ל דגם המקשה לא הקשה דתיפוק בלי חליצה להיות כאלו התנה אלא דהוי לי' כעין מקח טעות וקידושי' טעות ואלו אסקה איהי דעתה שתפול קמי' יבם חסר כזה לא קדשה כלל נפש' וה"ז כשארי כל קידושי טעות כאלו אמר לה ע"מ שאני כהן ונמצא לוי ולכך מקשה אלא מעתה על מאי דאסיק שם אדעת' דהכי לא יהיב לי' כו' ומתרץ טב למיתב טן דו כו' וא"כ אף כי ידעה ואסיק אדעתא שתפול קמי' יבם קדשה נפשה אלא דעדיין קשה דמ"מ נימא דה"ל כאלו התנה בפירוש שלא תזקוק ליבום א"ו דתנאי לא מהני מידי דהוה לי' מתנה על מה שכתוב בתורה או משום דהיכ' סלקא דעתך שבתורת תנאי תיפוק כיון דדיני תנאי רחבי' וצריכי' כמה פרטי' כגון תנאי קודם למעשה והן קודם ללאו וכו' והאיך סלקא דעתך בשתק' דנהוי כל דיני תנאי בכל פרטיו וענייניו ועל כ"פ לא מסתייע מש"ס דילן מידי דמהני תנאי כזה:
איברא כי הבית חדש בסי' קנ"ז רוצה לחלק ולומר דתנאי כזה מהני ולא מייתי מידי מני' דש"ס דהגוזל כ"א מצד הסברא לבד וכתב זה לשונו במתנה בפירוש שלא תזקק לייבום דפשיט' דנעקרו הקידושין למפרע כשתפול לפניו ומעות מתנה כמו שכתבו התוס' שם וממילא יהיו כל בעילותיו בעילת זנות למפרע כו' לא הוי מתנה על מה שכתוב בתורה והא דירושלמי דפרק הפועלים דאמר אם מתי לא תזקוק לייבום דהוי לי' מתנה על מה שכתוב בתורה מיירי באומר אם מתי לא תזקוק לייבום אף על פי שנפל תנאו הוי לי' מתנה עמ"שב כיון שהוא רוצה בקידושין אלא שלא תזקוק לייבום אבל במתנה בפירש שאם תזקוק לייבום שלא תהי' מקודשת למפרע אין זה מתנה על מה שכתוב בתורה כיון שאם מת בלי בנים לא היתה אשתו מעולם עכ"ל והנה שותא דמרן לא ידענו מה שכתוב דהירושלמי מיירי במתנה שלא תזקוק לייבום אבל רוצה בקידושין חלילה מלעלות כן על הדעת שהי' רוצה בקידושין כי היאך יהיה זה בגדר תנאי על מה שכתוב בתורה אלא מעתה נאמר שרשאין להתנות שנאכל חמץ בפסח או לבטל את המצות ולא מצינו כעין זה בש"ס מעולם כ"א דבר שע"י מעשיו באים כגון אונא' או השמטת שביעית בדבר שבממון אף על גב שהרשות ביד האדם ליתן כל אשר לו אפילו הכי כל שלשון תנאו מתנגד מה שכתב בתורה קרי' לי' מתנה על מה שכתב בתורה וכמו כן ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה שע"י קניינו הוא בא אבל להתנות שאף אם יהיו הקידושין קידושין לא תזקוק ליבום אין זה מגדר תנאי כלל ומכ"ש בדכפלי' לתנאי' אין אני מבין היאך יפול לשונו ועל מאי דברה כן והרואה בירושלמי מוכח לה דקאי שם לתחילת הענין האומר הרי את מקודשת ע"מ שאין לך עלי' שאר כסות ועונה הרי זה מקודשת ע"מ שאם מתי כו' הרי בהדי' דקאי על דבריה הרי את מקודשת לי ובדכפלי' צ"ל ואם תזקוק לייבום לא תהא מקודשת לי כלל ואפילו הכי מקרי מתנה על מה שכתוב בתורה והאומר שתנאו היה שיהא קדושיו קידושין ולא תזקוק ליבום מן המתמיהי' וכבר ראינו גם בתשובת אמ"ו הגאון שעלה על דעתו כן וע"כ הרב' להקשות על הש"ס אמאי נימא דאדעת חליצה לבד קדשה נפשה. ולא להתייבם והיאך קשי' להו דתיפוק לגמרי בלי חליצה ואני כתבתי הנלע"ד בזה דהא ודאי דמיד דרצתה בקידושין אין בידה לכופו לחליצה שהוא נגד התורה ומקרי מתנה על מה שכתוב בתורה ומבלעדי זה כתבנו דעתינו בגמרא והוא קרוב לפשוטת הש"ס שעל תנאי לא כוונה כלל כמ"ש:
הן כל אלה כתבנו להחזיק דברי האומרים שאין התנאי מועיל כי ראיית הש"ס דילן אינה ראיי' כמ"ש וגם מצד עצם התנאי מה שרוצים לחלק בין תנאי הירושלמי לתנאי דקידושין למפרע כתבתי דאין נראה כלל ומעולם לא עלה ע"ד דהירושלמי כ"א בתנאי כזה ואפילו הכי סבירי לי' דה"ל מתנה על מה שכתוב בתורה וכן כתבו התוס' בפרק אף על פי דאליבי' דר"מ דחשיב מתנה עמש"ב אפי' בדבר שבממון ותימא אמאי תהי' מקודשת הרי התנה בפירוש שאם יהא לה עליה שאר כסותה ועונה שאינה מקודשת כו' ואומר ר"י דאי לאו דילפינן מתנאי בני גד ובני ראובן ה"א דשום תנאי אינו מבטל את המעשה ואפילו לא יתקיים בסוף המעשה קיים והשתא דילפינן מהתם דמהני תנאי לבטל המעשה אמרינן דדווקא כשאינו מתנה על מ"ש בתורה דומי' דבני גד ובני ראובן שלא התנו עמש"ב ע"כ הרי דאף אם יהיה דברי התנאי מצד הסברא לבטל המעשה בכל שארי התנאים דעלמא אמרינן כל שהתנאי בדבר של תורה אינו מבטל המעשה אלא דבאמת קשה לן בדברי התו' דהרי אמרינן בגיטין באומר הרי את מגורשת ע"מ שתאכל בשר חזיר ה"ז תנאי גמור אף שהו' כמתנה על מה שכתוב בתורה אפשר שלא תאכל ולא תתגרש ואלו לדברי התו' מן הראוי שלא יהי' תנאי דאינו בדומ' לתנאי בני גד ובני ראובן אבל בגיטן פרק המגרש מתרץ ומחלק דהתם וודאי עקרי לי' כו' וע"ש כי צריך להבין חילוק הש"ס שם והכי נמי דכוותי' בתנאי הירושלמי שאומר הרי את מקודשת על מנת שאם מתי לא תזקוק לייבום דו"ק והרי התנאי בטל אף בזה האופן שהתנה על הקידושין למפרע:
והנה לא נעלם מאתנו דברי הר"ם המובאים בתשובת מיימון דמייתי ראיי' לדברי הגאונים מש"ס הגוזל דמסיים שם דהוי כאלו התנה בפירש שלא תזקוק לייבום הרי אנחנו רואים דס"ל להר"מ דטעמא דש"ס משום תנאי אתינין עלי' ולא מטעם קדושי טעות ומתחיל' לא קדשה נפשה וכן משמעות לשון הזה בתשובות מהר"מ סי' תתרכ"ב אכן בסי' תקס"ד אשר שם הובא לשון הר"מ עצמו לא סיים כן ואדרבה כתב שם בלשון הש"ס דאדעת' דהכי לא קדשה נפשה מעיקרא משמע דמעיקר' קידושי טעות אבל תנאי לא מהני:
והנה כל האי טרי' טרחתי ומצאתי ראי' לפסק אמ"ו נר"ו והוספתי משלי הנראה לי אכן כד דייקי' בזה חזיתי שאין ספק בפסק מהר"י ברי"ן כי וודאי מצד הסברא מהני תנאי כל שאינו מתנה על מה שכתוב בתור' ויש לחלק ולומר דע"כ לא מקרי מתנה על מה שכתב בתורה אלא באומר הרי את מקודשת ע"מ שאם מתי לא תזקוק ליבום דכיון דרחמנא רמי' קמי' איך תיפוק וכמ"ש לעיל אבל באם יאמר אם מתי ויהי' לי בנים הרי את מקודשת כו' הא ודאי הרי זה ככל התנאים דעלמא ואין במשמעות לשונם כלל עקירת מ"ש בתורה דאפשר לא יהי' לה בנים וגם אחי' לבעלה לא יהיו נמצא שאין התנאי וודאי עוקר מש"ב והרי זה דומה למתנה תנאי' דעלמא וכ"כ הרא"ש בתשובה כלל ל"ג דכל שאין לשון תנאו לעקור דבר מן התורה אין זה מתנה על מה שכתוב בתורה ואף דהאי תירוצא דתירץ בש"ס בב"מ מי יימר דקא עקיר לי' דלמא לא יהא בו אונאה כו' לא קאי להלכה כבר חילק אמ"ו בינייהו והו' פשוט ומבואר שאין אלו הנושאים שוים כלל ויש לחלק בין אם לשון תנאו הוא על מה שכתוב בתורה אלא שבא לו מצד אחר שיוכל להיות שלא יהי' נגד התורה ובין אם תנאו אינו נגד התורה אלא שמצד אחר בא לו שיוכל להיות עקירה למש"ב ובכיוצא בזה לא מסתפקי כלל דה"ל תנאי גמור ולא קאמר בירושלמי אלא באומר אם מתי לא תזקוק לייבום דזהו מקרי מתנה עמש"ב אבל כל שאין משמעות לשונו עקירה מן התורה תנאו קיים ואף שמשמעות לשון מהר"י ברי"ן המובא בר"מ דאמר אם מתנה בתנאי כפול שלא תהא מקודשת אם תפול לפני היבם ש"ד דמשמע דהכי הוי לשון תנאו אולי לא דק כי אם באיזה אופן המועיל קאמר ואפשר נמי אם אמר בפירוש שלא תהא מקודשת אם תפול לפני היבם כל שלא אמר שלא תהא מקודשת אם ימות ותזקוק לייבום ה"ז תנאי ואינו מתנה על מה שכתוב בתורה והרי זה בדומה למתנה ע"מ שאין לך עלי אונאה וכן ע"מ שלא תשמיטני בשביעית ודו"ק כי הוא חילוק נכון בין אומר ע"מ שלא תזקוק לייבום שהוא עצם המצוו' שבא לעקור לאפוקי באומר אם לא תפול לפני אחי לייבום תהי' מקודשת ואם תפול לפניו לא תהי' מקודשת דמשמעות הענין שהנפילה הי' קיימת ואינו עוקר כ"א הקידושין למפרע דמאי שנא מכל תנאי דעלמא שבקדושין ודו"ק כי הוא נכון למבין ונראה לי בלי ספק. ואם תאמר לפי זה קשה בש"ס בבא קמא בפרק הגוזל נימא נמי גם לפי מה דמשני שם טב למיתב כו' מכל מקו' הרי תוכל למיתב טן דו ע"י תנאי כזה וכמו שכתב לעיל ויש לומר כמ"ש שם דלפי דמשני טב למיתב כו' מעתה לא אמרינן דניהוי גילוי דעת' גילוי גמור אלא מתורת תנאי אתינן לי' והא וודאי בעינן כל דיני תנאי גמור בכל פרטיו וזה א"א לומר כל ששתקה ועיין בתו' קידושין דף מ"ט בד"ה דברים שבלב דכל שאמרינן לבטל המעשה משום גילוי דעת אפילו בשתיקה הרי זה בטל דלא היה לו התחלה מתחיל' והרי זה כטעות מעיקרא ועיין בכתובת בהרא"ש פרק אלמנה ניזונת אבל לפי מאי דמשני טב למיתב כו' מאז לא נתבטל המעשה מצד גילוי. ואדעת' דהכי לא קדשה כי אם בתנאי וכל זמן ששתקה אינו מתורת תנאי דו"ק:
ועתה אשובה ואראה אם יש חשש בתנאי דיהיו בעילותיו למפרע בעילת זנות ואם יש איזה איסור בבעילות זנות שהוא באופן הזה והנה הב"ח הביא בשם מהרד"ק בית ט' דבאופן זה אין לחוש לבעילת זנות כיון שכל ימיו היתה מקודשת לו מספק וכן הוא האמת דכיון דאם רוצה לגרשה צריכה גט ממנו על כל פנים הרי הי' מקודשת לו וכמה יש בינייהו לבין בעילת זנות דעלמא:
וגם לא מצינו בשום מקום שחשו חז"ל לבעילת זנות אלא דאמרי אין אדם עושה בעילותיו זנות והיינו מצד טבע אנושי אין אדם עושה בעילותיו הפקר וזרעו פגום וע"ז אמרי דמחיל לתנאי בשעת בעילה מסתמא כי דבר שנוי הו' שישתה בכוס שאינו בדוק לו ולמחר ישלחנה ותטחון לאחר אשתו בפניו אבל כל שהוא אינו מקפיד ומתנה אף בשעת ביאה ונשואיו לא מצינו שחשו חז"ל על זה והא וודאי מצינו נשואין וקידושין ע"ת ומצינו דשוי' חכמינו ז"ל בעילת זנות משום צנועו' ופרוצות וכי אומרים לאדם חטא בשביל שתזכה אותה הפרוצה אע"ג דמסקינן בעירובין כרבי דאמר מוטב שיעשה החבר איסורא זוטא ולא ליעבד ע"ה אסורא רבה היינו באומר לו לקוט דכיון דבגרמי' דידי' יהיה המכשול הזה עליו לתקנו אפי' באיסורא זוטא וכמו שכת' תוס' שם אבל מה דלא נעשה בגרמי' דידי' לא ועוד ע"כ לא אמרינן כן אלא הוא עצמו אבל לא שיתקנו כן החכמים א"ו דאין בזה חשש כ"ה ומכ"ש בכיוצ' בנדון שלנו דכל ימיו הוא בועל בכוונתו לשם אישות ויזכה לבנות ממנה ואז יהי' קידושיו קידושין למפרע עד אחר מותו וגם אם לא יהי' לו מקום להתנות בכך לא ימצא אשה שתנשא לו למה לא נתיר לו האי ספק דבעילת זנות ובאמת לא מצינו מעולם מאן דחש לי' ואין זה בדומה לפלגש האסורה להדיוט למאן דסבירי ליה הכי דפלגש יכולה לצאת ממנו בלי גט והרי הי' קצת מופקרת לכל אדם וזרעו הפקר אבל בכיוצא בזה דצריכה גט וכל ימיו בועל' באשם תלוי קיימי אין זה בדומה לפלגש כלל ועיקר ראייתו מדלא אשתמיט שום אחד מן הפוסקים הראשונים ואחרונים לכתוב שלא יבעול אדם בעיל' על תנאי א"ו דאין בזה שום חשש בעילת זנות כיון שבשעת בעילתו אינו לזנות ויש צד אחד באישות וכן מדמצינן שתקנו חז"ל נשואין לקטנה אע"ג שיכול' למאן אח"כ ויהי' למפרע בעילתו זנות ולא חשו בזה כלל:
וכיוצא בו ממאי דתנן ר"א אומר מלמדין את הקטנה שתמאן בו וכן ממאי דלא מצאו תוס' בדף ק"ט ביבמות בד"ה ויתרחק מן המיאוני' טעם לדברי הגאון משום שמא יבואו לידי ביאת זנות מכל אלו משמע דאין צריכין לחוש כלל לדבר זה:
ובריש ב"ש אומר ורבה ור"י דאמרי תרווייהו טעמא דב"ש לפי שאין אדם עושה בעילתו בעילות זנות ועיין בפי' רש"י שם ומדלא אמרי טעמא דב"ש שלא תקנו חז"ל במקום שאפשר לבוא לידי ביאת זנות שמע מיניה דאין בו מיחש כלל:
אלא שממנעי אינשי בכך שיבוא ליד הפקרת זרע' לאחר אשתם וע"כ ימנעו ולא נסבי ויהי' ביטול תקנת. חז"ל דתקנו נישואין לקטנה וכן מדב"ה שם דאמ' כיון דאיכא קידושין וכתובה לא אתי למימר דבעיל' בעילות זנות הרי בהדי' דבמקום כתובה וקדושין אפילו לתא דבעילת זנות בפי הבריו' ליכא:
וכן משמע מיבמות דף ס"א ע"ב דבעי למצוא טעם דרבי אליעזר אומר כהן לא ישא קטנה ולא קאמ' שמא תמאן נמצא כל ביאותיו למפרע ביאת זנות א"ו דלשון דר"א דאמר פנוי הבא על הפנוי' שלא לשם אישות דייקא מיני' אבל כל שביאתו לשם אישות אף שסופו לבוא לידי ביאות זנות אין בו חשש ביאת זנות כלל ודי באלה הראי' כיון דבלאו הכי לא מצינו בשום פוסק דחייש לזה באופן הזה:
ומ"ש הב"ח בשם מהרא"י ומהר"ר יונה דמנייהו משמע שיש בזה משום איסור זה נ"ל דגם אינהו לאו משום איסור חיישי' לי' אלא שכתבו שהוא שנוי ומאוס כמו דקיי"ל מטעם זה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וגם מ"ש אטו מי שאכל שום כו' ג"כ הכוונה על דבר המכוער שבו ולא משום איסור:
ועדיין חל עלינו מה שחשו מהר"ר ידידי' הנ"ל ומהר"ר יונה להתנות כן על כל ביאה וביאה כמו שכתוב בבית חדש בשמם מכל מקום נ"ל הדין פשוט אם התנה בביאתו הראשונה או בשעת הקידושין פירש ואמר שאף אם יבעול כל ימיו הוא רוצה בתנאי זה שוב, א"צ להתנות כן על כל ביאה וביאה וראי' לזה ממאי דאיתא בנדרים הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה יעמוד בר"ה ויאמר כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל ובלבד שיהא זכור בשעת הנדר וכו' ומסיק תני ובלבד שלא יהא זכור בשעת הנדר אבל זכור לנדרו ונדר מסתמא ביטל לתנא' דאל"כ למה הוציא את נדרו לבטלה אבל אם אינו זכור ביטל תנאו את נדרו וה"נ תנאו הראשון שפירש שלא יהיו בעילותיו קידושין כשתפול קמי' יבם מבטלי' כל בעילותיו אפילו הסתומים אחר כך ולא אמרינן גבי אין אדם עושה בעילותיו בעילת זנות כיון דפירש בראשונו' שכל בעילותיו יהיה כתנאי הזה מסתמא כן יהיו וכן יקומו לעולם:
ועוד אף אם נאמר שבעל לשם קידושין הרי אינה מרוצה לשם כך וכיון שהיא התנה בראשונה לטובתה על כל ביאותיו שיהיו שלא לשם קידושין גמורים כ"א בתנאו הראשון היאך נאמר שהו' כיון לשם קידושין אטו בדידי' תלי' מילתא והרי אין קידושין בע"כ דאשה ואף אם נאמר דחיישינן בכהאי גוונא בביאותיו היינו בתנאי שהוא לטובת האיש על מנת שאין בה מומין או נדרי' אבל תנאי לטובת האשה איהי לא מחלה בכך ואנן סהדי דאדעת' דהכי לא קדשה נפשה ואף שהתו' בהגוזל כתבו שמן הנשואין לא קשי' להש"ס דתיפוק בלי חליצה דנשואין לא מפק' היינו מסתמא דנימא שיהי' כאלו התנת' דבזה אמרינן כיון דאין אדם עושה בעילותיו זנות ומופקר כמ"ש וכיון שהוא לטובתו ג"כ אמרינן דהוי לה להתנות ולפרש תנאה דלמא הבעל אינו מרוצה בכך ואולי ע"ד כן קדשה נפשה בכל אופן מדלא פירשה קמי נישואין וזהו קשר דברי תו' שם במאי דהוקשו אח"כ ממי שקנה ומצא אח"כ שנתקלקל דאינו יוכל לחזור אבל כל שפירשה מתחיל' בפירוש והתנת' על כל ביאותיו לא אמרינן שמא בעל אח"כ לשם קידושין גמורים כל שלא פירש כיון שהוא נגד טובת האשה על מאי שפירש' תנאה בתחילה על כל ביאותיו:
ועוד נ"ל דכיון דליכא בזה חשש איסור כמ"ש וכל ימי חייו א"א שתצא ממנו להיות ניכרו' ביאות למפרע ביאות זנות גם איהו לא איכפי' לי' לבעול אח"כ לשם קידושין ללא צורך דאפי' דבר שנוי ומאוס אינו שהכל יודעים בכך וכל שיהי' לה בנים הרי בניו בני קידושין ואין צריך בדבר להאריך לענ"ד כ"א נגד המפקפקי' בדבר:
ואחרי כל הבא בדברינו שאין כאן חשש ולתא דשו' איסור אם מצד התנאי ואם מצד ביאת זנות ואם מצד שיהי' חיסרון בתנאי על כל ביאה וביאה או שמא ישכח תנאו בשעת ביאה האחרת א"כ למה לא נתיר ג"כ בכיוצא בזה באילם ונאבד וכמ"ש ג"כ בספר נחלת שבעה בפשיטות להקל ומכ"ש שיש בזה משום תיקון העולם כי בלי ספק בנות ישראל ינהגו סלסול בעצמן לבלתי היות לנשים לאנשים אל אשר יבואנה לידי עיגון או זיקת האילמים אומללים האלו ומכ"ש עיגון דנאבד שאין לה שום תיקון ואומרת אשר טב להם למיתב בעיגון ויהי' בזה ביטל פו"ר בישראל אשר לא תהו ברא' וכמה מכשולן אשר מועדו' בזה וטוב להניח ישראל על מנהגן:
ומעתה נכתב אשר ראינו לפלפל בקצת דברי אמ"ו הגאון נר"ו וחלילה לנו שיהיה דברי הש"ג לדבריו בפסק כי אם בפלפל בעלמא וכבר ראינו לתרצו בכל מאי דאפשר:
כבר הארכנו בעניין התנאי שא"א לומר בכוונת שום מחבר שיהיה התנאי שיחולו הקידושין אלא שלא תזקק לייבום ומזה כמעט דבריו הראשונים כולם קשי' להעמידם ואולי לא כתב כן כי אם לדעת הב"ח ונח"ש שהבינו כן לדעתו אבל לדעתי גם הם לא כוונו לזה ודי בזה:
ועוד ידינו פשוטה לתרץ גם לפי סברתו מאי שהקשה על הש"ס הגוזל וזה לשונו צריכין ליישב מא' דאמר אלא מעתה כו' תיפוק בלי חליצה הא אמרינן בריש יבמות יבמה שנפלה לפני מוכה שחין שאין חוסמין אותה וכו' ופי' רש"י שכופין אותו לחלוץ א"כ קש' מאי קא פריך תיפוק בלי חליצה שהרי כופין אותו לחלוץ וכן הוא בטור סי' קס"ה כל היכי שגבי בעל כופין אותו להוציא ביבם כופין אותו לחלוץ עכ"ל והנה באמת זאת הקושי' גם בלאו הכי קשה כיון דגבי בעל מסברא אתי' שכופין אותו להוציא מפני שממקתו קרא למה לן א"ו דאיכא למימר דבאמת גם תקנת חכמי' הו' ממה שגלי לן קרא ביבם וא"כ הכי נמי דבאמת לפי סברת המקשה הזה דאזלינן בתר אומדנא דתיפוק בלי חליצה ה"נ הוי מוקמינן קרא להכי שתיפוק בלי חליצה כלל והאומדנא הזאת אתי קרא לאשמועינן דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה דבקרא מצינו כפי' לחליצה אדרבה משמע דאין חוסמין אותה סתם דמשמעו שום איגוד לא יהי' לה אלא מאי דפירש"י שם דכופין אותו לחלוץ היינו לפי מאי דמסיק כאן דחליצה ב' ממה דטב למיתב טן דו כו' לכך פי' לשם אחר שגלי דאין חוסמין אותה ומסקנת הש"ס כאן דחולצת צריך לומר שכופין אותו לחלוץ דבלא"ה הי' חסימה ממילא דו"ק וכ"ת מתחילה למה עלה כלל על דעת הש"ס דתיפוק בלי חליצה אחרי שיש תיקון בכפיי' החליצה וא"כ קדשה נפשה בזה י"ל דכל שאנו באין לה מצד כוונתה ולא נאמר דטב למיתב טן דו כו' הא ודאי לא קדשה נפשה כלל ד' יימר דאתרמי לה כופין ואגידת שעה לא תהוי לה:
ועוד הא מילתא לאו בידה הוא דמיד שקדשה בכך אין בידה שיהא באופן שנכוף אותו לחליצה כל שלא גלתה לנו התור' בכך והרי זה כמתנה על מה שכתב בתורה דו"ק במ"ש לעיל:
ובלאו הכי נמי איכא למימר דהקרא אתי לנפלה לפני מוכה שחין שנעשה אחר הנשואין שלה או למוכה שחין שנפלה מנשואין לדעת התוס' וקושי' המקשה למוכה שחין שהיה אחיו קודם הקידושין שלה או מן אירוסין וכדעת הפוסקים דסבירי ליה אחיו היוצא מכלל דת יהודים אח"כ לא אמרינן אדעתא דהכי לא קדשה ואף על גב דקשה מכל מקום הרי אפי' במוכה שחין שנולד בו אח"כ אין חוסמין אותה להתייבם לו וא"כ מהיכי תיתי נימא דאדעתא דהכי לא קדשה לו דמאי איכפית לה בכך כיון דע"כ צריך לחלוץ לה יש לומר באמת זאת הקושיא קשה על הש"ס בלאו הכי דהרי גם מבעלה כופין אותו לגרש מכ"ש מן היבם שלא יכניסנה א"ו דע"כז קשה להש"ס דנימא לא קדשה נפשה להתייבם לו ולא רמי' קמי' זיקת יבום כלל וה"ל כל שאינו עולה ליבום אינה עולה לחליצה דלא קדשה לו כל שתפול לפניו ולא רמי' קמי' כלל ואטרחי בכדי למה וזה בכלל כל שהעלתה בכך כגון שהי' מוכה שחין כשנתקדשה לאחיו אין צריך חליצה כלל דכל דבדיד' או שאין צריכה כלל אפי' חליצה או שצריכה להתייבם אליו כדמסיק טב למיתב טן דו לולא שגילה לן הקרא והקרא צריך בשנעשה מוכה שחין אחר שנשאת לאחיו או אחר שנפלה לפניו וכמו שכתב לעיל:
אבל בתירץ אמ"ו ישארו קושי' רבי' שהקשיתי וגם לא מוכח מידי דאתי להוכיח לדעתו שהתנאי הו' שלא תהיה זקוקה לייבום דגם בזה מאי מקשה למה לי קרא דלמא היא גופא אתי קרא לאשמועינן שאין תנאי מהני כ"א בזה דמתנה שלא יחולו הקידושין למפרע קמ"ל וכ"ת דלא עלה על דעת המקשה זה דלמה לא יועיל התנאי גם בזה א"כ ה"מ להקשות כפשוטו למה לי קרא דהרי כיון דעל כל פנים מהני תנאי דחליצה לבד סגי לה מהי' תית' נימא שהתנה יותר מזה וכסברת קושי' המקשה דהוכיח מני' דו"ק
ותו קשה מהי' תיתי נימא דנכוף אותו לחלוץ אי לאו קרא ואף שאינו נוגע לצד הדין אפלפל בדברי אמ"ו וגם לפניו לא עלה כ"א לחדד התלמידים לפרש כן דעת המקשה ומה שכתב עוד דמדברי התוס' מוכח דפי' הש"ס דהתנאי' הי' כתנאי מהר"י ברי"ן וע"כ מפרשי' תוס' למעקר הנשואין לא עבדי ואנחנו כתבנו כמה פנים אשר מהם נראה דלא מוכח מידי מתוס' אלו:
ושארי דבריו הנאמרים בתשובתו דברי פי חכם חן וכעת מפני אהבת הקיצור לא שמתי להשיב עליהם בגוף הדין יען כתב בסיומו שלא החליט האיסור ע"כ תמכתי להתיר:
ונחזור לנדון שלפנינו לפי דעת החוששין כאן משום בעילת זנות אף שאין בו איסור דאורייתא או דרבנן מכל מקום הרי מצינו פעמים רבי' בש"ס אין אדם עושה בעילתו זנות וא"כ הרי קפדי בי' אינשי והוי מצי אביה דהאי ריב' לטעון כיון ששעבד החתן נפשו להשתדל שטר חליצה מאחיו ולא עלתה על דעתם שאין חליצה באיל' וצריך להתנות למהוי הביאות זנות ולמעקר הקידושין מצי למטען לא מסרתי' לך בתי להזנות ואפשר כל ששניהם לא ידעי בכך אין לו טענה בכך ועכ"פ אם לא ידע מאילמות אחיו ואיהו ידע בי' הוה ליה מקח טעות ולמה שכתב אני שאין כאן לתא דזנות כלל אפשר דאין לו טענה בשום אופן ואין כח בידו לחזור מן השידוכין ומכ"ש בידע דאחיו אילם: