מעיל צדקה· רבי יונה לנדסופר
א
נשאלתי בראובן שנשתדך לישא בת שמעון ולראובן אח והוא אילם כדאמרינן אינשי דאשתקל מלולי ושמעון מעכב עליו הנשואין באומרו ששעבד את עצמו בתנאי ולהשתדל לו שטר חליצה וזה אי אפשר לו שהרי אחיו לאו בר הכי הוא דחליצתו פסולה ושאל השואל אם יש תקנה לזה כמו שמבואר בשלחן ערוך אבן עזר בהלכות חליצה גבי יהודי היוצא מדת יהודים לאמונה אחרת עיין שם מהרא"ש ברין שמתנה בשעת קידושין שאם תפול לפני אחיו היוצא מכלל דת היהודי שלא יחולו הקידושין למפרע אם נאמר גם כן בכהאי גוונא לפסוק הכי להתנות או לא ובספר נחלת שבעה כתוב כן בפירש דמהני תנאי בכהאי גוונא אם יש לסמוך עליו בזה כיון שכתב דבריו בלי טעם וראי' עד כאן:
תשובת אדוני מ"ו הגאון מוה'
אברהם ברודא נר"ו
תשובתי כגון זה שאילה וזו צריכה לפנים כי מעולם פקפקתי גבי יהודי היוצא מדת יהודים לאמונה אחרת להתנות בזה ולבי נוקפו כשבא מעשה ואף שכמה פעמים עשינו מעש' בכהאי גוונא כפסק הרב בהגה"ה אלא ששם יש צד להתיר שבלאו הכי יש גדולים ראשונים שפסקו דאין צריך חליצה כלל גבי יהודי היוצא מדת יהודים לאמונה אחרת ומעשה באחד שנאבד לו אחיו והותרנו גם כן על פי התנאי' הנ"ל וכמו שכתב הבית חדש ושם הו' ידים מוכחת שכבר מת או שהימר דתו לכן הותרנו גם כן על פי הטעם הנ"ל ובאמת גם על זה פקפק הרב הגאון מהרר שמואל ר"ח רבי ישעי' ז"ל שהיה אב"ד בק"ק פ"פ דמיין אבל לא נתגלה לי טעמו ואפשר שטעמו היה כהאי גוונא דדווקא גבי יהודי היוצא מדת יהודים לאמונה אחרת שיש לסמוך אדברי האומרים דאין צריך חליצה כלל אבל בשאר מקומות הבו דלא להוסיף עלה אבל באמת מעשה שהיה כבר היה באופן הנ"ל כמו שכתבתי ועתה אבא לבאר הדין מה שיש לפקפק על זה ואם אין להתיר התנאים הנ"ל אם לא בצירוף דעת הגדולים דאומרים שאינו זקוק לחליצה לפני יהודי היוצא מדת יהודים לאמונה אחרת או אם יש להתיר בלי שום צירוף טעם אחר ויש להתיר בנדון דידן גם כן:
הנה מהרא"י בת"ה כתב וזה לשונו להתנות בשעת קידושין שלא תזקק לייבם כשתפול לפניו וצריך עיון בדבר דבמרדכי פרק הפועלים מייתי ירושלמי דמתנה על מה שכתוב בתורה תנאי בטל כמו אם מתי לא תזקוק ליבום אמנם בתלמודא דידן לא משמע הכי מדפריך בפרק הגוזל אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלי חליצה דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה וכו' והבית יוסף כתב על התנאי הזה נשתקע הדבר ולא נאמר והרב בעל המפה כתב בדרכי משה ע"ש מהר"י ברין להתנות בשעת קידושין שלא יהיה קידושין למפרע וכן פסק בשלחן ערוך והבין הרב דהת"ה והבית יוסף לא איירי אלא התנאי שלא תזקוק לייבום אבל לא דברו מזה שאם מתנה שלא יהיה קידושין למפרע ואפשר שהם מודים בזה וכן האריך בזה בספר נחלת שבעה והשיב על הב"ח שהבין דברי הת"ה שאיירי גם כן בעניין התנאי שכתב מהר"י ברין ולשיטתם צריך לומר דהת"ה הבין דתלמודא דידן דאמר אדעתא דהכי לא קדשה כלומר כאלו התנה שלא תזקוק לייבום מדכתב הת"ה דתלמוד דידן לא משמע הכי מדפריך בפרק הגוזל אלא מעתה כו' ע"כ הבין הת"ה דגמרא איירי גם כן בכהאי גוונא כאלו התנה שלא תזקוק לייבום דאי הוי מפרש להגמרא בתנאי מהר"י ברין דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה שלא יחולו הקידושין אין כאן מחלוקת בין תלמודא דידן לירושלמי כמו שכתוב הנחלת שבעה אלא ע"כ דהת"ה הבין דבפרק הגוזל ג"כ איירי בכה"ג שאדעתא דהכי לא קדשה שתהיה זקוקה לייבום ואני אומר שזה אי אפשר לעלות על הדעת לפרש הגמר' כן דא"כ קשה אמאי קאמרי תיפוק בלי חליצה אמאי לא נימא דאדעת' דהכי לא קדשה שתהי' זקוקה לייבום לפניו ונכפהו לחלוץ כיון שאינה זקוקה לייבום וודאי כופין אותו לחלוץ כמ"ש בסמוך אלא וודאי פשוט דאי אפשר להתנות בכה"ג אלא שאדעתא דהכי לא קדשה נפשה ולא חלו הקידושין למפרע לכך נפקת בלי חליצה כיון שאין כאן קידושין אבל אם נפרש על תנאי שלא תזקק לייבם מ"מ חליצה מיהו בעי וכפינן לי' לחלוץ מיהו אפשר לדחות ולומר דהכי פירושו כי בלאו הכי צריכין ליישב מאי דאמר אלא מעתה וכו' תיפוק בלי חליצה הא אמרינן בריש יבמו' אר"א מנין ליבמה שנפלה לפני מוכה שחין. שאין חוסמין אות' וכו' ופי' רש"י שכופן אותו לחלוץ א"כ קשה מאי קאמר תיפוק בלי חליצה שהרי כופין אותו לחלוץ וכן הוא בטור סימן קס"ה כל היכי שגבי בעל כופין אותו להוציא ביבם כופין לחלוץ א"ו פשוט דה"פ אקרא קא קשי' לי' ל"ל קרא סמיכ' שאם נפלה לפני מוכה שחין שאין חוסמין אותה פשיטא נדע שכופין אותו לחלוץ דא"לכ תיפוק בלי חליצה דאדעת' דהכי לא קדשה א"ו כופין אותו לחלוץ ובלי קרא נדע ומשני טב למיתב כו' לכך צריכין קרא שאין חוסמין אותה ומזה הפי' יש להוכיח שהפי' בגמר' הוא כפשוטו כאלו התנה שלא תזקק לייבום דאי הפירוש הוא כאלו התנה שלא יחולו הקידושין למפרע אין לפרש כפרושי שפרשתי דמקשה ל"ל קרא דהא וודאי צריכין קרא בלא קרא ה"א שלא יחולו הקידושין למפרע ופטורי בלא חליצה לכך איצטריך קרא שאין חוסמין אותה וכופין אותו לחלוץ אע"כ הפי' הוא כפשוט' תיפוק בלא חליצה אלא ע"כ כופין אותו לחלוץ ול"ל קרא אבל בלאו הכי אידחי זה הפירוש דהמקשה ל"ל קרא חדא פשיט' לשון המקשה לא משמע הכי מדלא מייתי הך דר"א ועוד א"א לפרש הכי דהא כתבו התוס' דשם בב"ק פרק הגוזל דדווק' מן אירוסין אמרינן הכי אבל לא מן הנשואין וא"כ איצטריך קרא למן הנשואין א"ו פי' בגמ' כמ"ש בדרך הראשון:
ועוד יש להוכיח מדברי תוס' שם בפרק הגוזל קמא שכתב דווקא מן אירוסין אמרינן דאדעתא דהכי לא קידשה ולא מן הנשואין דמשום לאחר מיתה לא מפק' נפשה מלהיות נשואה וכו' וע"כ מפרשי' תוס' כתנאי מהר"י ברי"ן שלא יחולו הקידושין למפרע לכך כתב תוס' דדוקא גבי אירוסין אמרינן הכי ולא לענין נשואין דלמעקר הנשואין לא עבדי הרי מפורש בתוס' דמפרשי כתנאי מהר"י ברי"ן לענין לא תזקוק לייבום לא קא עקרי הנשואין א"כ ע"כ צריך לומר שהת"ה מפרש לירושלמי דאמר כך אם לא תזקק לייבם ג"כ בכה"ג כלומר שלא יחולו הקידושין למפרע וניחא להת"ה לפרש הכי דאי לאו הכי א"א להתנות בהכי דאטו בדידי' תליא מלתא שלא תזקוק לייבם אלא ע"כ דירושלמי בכה"ג איירי שלא יחולו הקידושין למפרע מכל מקום סבירי ליה להירושלמי דמקרי מתנה על מה שכתוב בתורה או משום בעילת זנות או משום ייבם ועל זה אמר דתלמודא דידן פליג על הירושלמי וזה ברור ופשוט:
ומעתה צריכין לומר דמה שכתב הרב בעל המפה כמהר"י ברי"ן והכריע דלא כהת"ה וכו' היינו משום דביהודי היוצא מדת יהודים לאמונה אחרת דיש לסמוך אדברי האומרים דלא בעי חליצה כלל וא"כ בנ"ד מי יקל ראש. להתיר ובלאו הכי מוכח להדיא שהת"ה איירי בתנאי שהתנה שלא יחולו הקידושין שהב"ח כתב שמצא כ"י מהרא"י שכתב למהר"ר יונה ולמהר"ר ידידי' שכך נהגו להתנות בכה"ג ותשובה אחרת השיב עליו מפ' המדיר דקדשה על תנאי וכנסה סתם דצריכה גט דאגב חיבת ביאה מחל לתנאי ע"ש וא"כ איירי בכה"ג שהתנה שלא יחולו הקידושין דאי כמו שהבינו שהתנה שלא תזקוק לייבום והקידושין אינן בטלם א"כ אינו ענין להאי דקדשה על תנאי דמה ענין זה לזה דהרי הקידושין חלין מכל מקום ומהיכי תיתי אגב חיבת ביאה למחול התנאי מה שיש לה עם היבם א"ו פשוט דהת"ה איירי דהקידושין אינן חלין למפרע ולהכי השיב עליו ודימה דין זה לדין קדשה על תנאי וכו' דאגב חיבת ביאה מחלה על התנאי שיחולו הקידושין וזה פשוט ודוחק לומר דהתשובה זו חולקת על מה שכתוב בתשובה שלפנינו דזה וודאי דוחק:
ועתה נעמוד על הדין מה שכתב הת"ה שזה מקרי מתנה עמ"ש בתורה או לא לכאורה משמע מדברי הרא"ש בתשובה כלל ל"ג והטור הביאו בסי' קס"ח וז"ל יקבל החכם את תשובתו מה ששאלת ע"מ שנוהגים לכתוב בכתוב' ע"מ שלא יקח אשה אחרת עלי' וה"ה מתנה עמ"ש בתורה דשמא תהיה איילונית ויצטרך ליקח אחרת ולקיום פ"ור ותנאי בטל וכו' עד ועוד אין אנו צריכין לכל זה דלא מקרי מתנה עמ"ש בתורה אלא כגון ע"מ שאין לך עלי' שאר כסות ועונה וע"מ שלא תשמיטנה שביעית אבל בנדון זה ששאלת אינו וודאי עוקר דשמא תלד ואף אם לא תלד יכול לגרשה ולישא אחרת עלי' ע"כ דבריו ולכאורה נר' מדבריו כל היכי דאינו וודאי עוקר לא מקרי מתנה ע"מ ש"ב וא"כ בנדון דידן יש להתיר דאינו וודאי עוקר דשמא יהיה לו בנים ולא תזקוק לייבום או שמא תמות היא מקודם בעלה או שמא ימות היהודי היוצא מדת יהודים לאמונה אחרת קודם בעל' אבל בספרי בב"מ פ' הזהב כתבתי וזה לשוני יש לתמוה עליו מאוד מסוגי' דשמעתין למה שהבאתי דברי הרא"ש דקיימא לן כרב בסתם יש לו עליו אונאה דמשום דהוי מתנה ע"מ ש"ב ומבואר נמי דקיי"ל כרבי יהודא גבי שאר כסות ועונה דמאי דאמ' בדבר שבממון תנאי קיים ובוודאי ע"כ צ"ל דרב אמר נמי כר"י אלא דס"ל ע"כ לא אמר ר"י אלא ידעה וקא מחלה אבל הכא מי ידעה דקא מחלה ובמאי דמחלק שמואל מי יימר דקא עקר לא חיישינן להאי סברא דמשו' זה אמרי' תנאי בטל והאיך חלק בכאן הרא"ש בין מי יימר דקעקר שהרי חילוק זה אינו חילוק של קיימא גבי אונאה למאי דפסקינן כרב אבל פשוט בעיני דלק"מ דהכא פירושו דוודאי כל היכי דמתנה ומיד הוא התנאי לבטל דברי תורה ואף על פי שאינו יודע אם יעקור דת או לא מצד דבר אחר דהיינו שלא יהי' בו אונאה וכהאי גוונא גבי שביעי' ג"כ הכי הוא דעיקר התנאים לבטל ד"ת אלא מצד אחר אין בו עקרת ד"ת מטעם דא"ל שמא יפרע לו קודם השמיטה משא"כ הכא הוא להיפך בשעת התנאים אין כאן עקירת ד"ת שהתנאי לא לעקר ד"ת אלא כפשוטא שלא ישא אשה על אשתו אלא שיש לחוש שיהא בו עקירת ד"ת וכיון דבאתי לחוש לעקור ד"ת ה"נ הכא אמרינן מי יימר שלא עקר וזה פשוט.
שוב ראיתי תשובת ר' אהרן ששון סי' ס"ד הרגיש בקושיא זו וכתב ליישב וזה לשונו ולתרץ הקושיא הזאת א"ל מאי קאמר התם גמרא דלא אזלינן בתר עקור התנאי היינו משום דהוי ממונא ומ"ה התם באונאה אף על גב דספק עקר עם כל זה בעינן דידע דקא מחיל וכן נמי היכי דוודאי עקר כגון שאר כסות ועונה מהני דידע וקמחיל אבל באיסורא כגון הכא כמ"ש שלא ישא אשה דליכא דררא דממונא וודאי דאזלינן בתר עקירת התנאי וכו' ודבריו תמוהין מאוד הא פסק תו' הלכה כרב מטעם דהוי מלתא דאיסור' ובאמת הוא בעצמו הרגיש בזה ומחלק בין צד ממון בין צד איסור אבל זה ליתא דהא השתא הכל בלכתחילה קיימינן כמו שכתב הרא"ש וא"כ וודאי אידחי דבריו וצריך עיון
ונחזור לנדון דידן דלפי מה שפרשתי דבעי הרא"ש דהכל תלוי בתחילת התנאי אי עקר ד"ת או לא ובנ"ד בתחילת התנאי עקר ד"ת שלא תזקק לייבום ואף אם נאמר להקל ביהודי היוצא מדת היהודים לאמונה אחרת דלא מקרי ודאי עקירת דת כיון דא"ל דהלכה כמ"ד שאינה זקוקה לפני יהודי היוצא מדת יהודים לאמונה אחרת אבל בנ"ד מקרי וודאי מתנה עמ"ש בתורה וגם אין ללמוד היתר והאי דריש פרק המגרש ר' טרפון אמר הרי שהלכה זו ונשאת לאחיו זה שנאסרה עליו ומת בלא בנים לא נמצא זה עוקר דבר מן התורה ומקשה בגמרא עוקר איהו קא עקר וכו' ומסיק אלא גורם לעקור ומקש' אלא מעתה בת אחיו לא ישא דהא ג"כ גורם לעקור היינו פירכא כלומר הן הן דברי רבא דאמר כולהו אית להו פירכא ש"מ היכי דאינו ודאי עוקר לא מקרי מתנה עמש"ב דשמא יהיה לה בנים או שמא תמות היא מקודם היינו כגורם ועוקר כמו התם דלאו איהו קא עקרא דלא סגי' דלא מנסבת לאחוה א"כ בנ"ד שהתנאי בפירוש שלא יחולו הקידושין שאם תפול לפניו לדעת הירושלמי דמקרי מתנה עמש"ב אין זה גורם אלא כאלו עקר בידים ומהגמר' הנ"ל יש לתפוס על הרא"ש בתשובה הנ"ל כתבתי שם בספרי לב"מ ואין כאן מקומו
ונחזור לראשונות לפי מה שהוכחתי ופרשתי דברי הת"ה דע"כ הגמ' דפ' הגוזל איירי דאדעתא דהכי לא קדשה כלומר שלא חלו הקדושין למפרע וס"ל דהירושלמי איירי ג"כ בכה"ג וס"ל דבכה"ג מקרי מתנה עמש"ב א"כ מי יקל ראשו נגד הירושלמי ואף דתלמודא דידן חולק וס"ל דכה"ג לא מקרי מתנה עמש"ב כבר תי' דהתם אינו מתנה בפי' אבל הכא מתנה בפי' אלא שבת"ה מפקפק על זה בתשובת מיימוני וכתוב דהוי כמו שהתנה בפי' וכו' ע"כ אי אפשר לומר כן דא"ת שהוא כמו התנה בפירוש א"כ וודאי יש לאסור שלא התירו אלא מן אירוסין ולא מן הנשואין אלא צריכין לחלק דהתו' לא כתב כך אלא מן הסתם ולא במתנ' בפי' וע"כ צריכין לחלק דהתם לא הוי כמו מתנה בפי' ומשם יש לאסור בנ"ד דהא איכא למימר כיון דאינו מתנה בפי' להכי לא מקרי מתנה עמ"שב אבל בנ"ד שע"כ צריכין להתנות בפי' דאל"כ אין להתיר בנישואין וכיון שצריכין להתנות בפי' אין להתיר משום מתנה עמש"ב כמ"ש הירושלמי ומ"ש בתשובת מיימן משמע שהוי תנאי בפי' דגילוי דעת מהני אבל לא בפי' לגמרי דא"כ לאן מהני כלל וזה ברור לדעתי ומזה הטעם יש לאסור בנ"ד וודאי ביהודי היוצא מדת יהודים לאמונה אחרת אין לזוז מפסק הרב בהגה"ה כמ"ש לעיל דאין זה וודאי מתנה עמש"ב דהא בדברי האומרים דיהודי היוצא מדתו אין צריך חליצה וא"כ לא מקרי עקר וודאי אבל בנ"ד יש לאסור כדאמרינן ודו"ק.
אלא שיש לצדד להתיר כי בלא"ה צריכן לדקדק למאי שפרשתי לעיל דהת"ה מפרש להירושלמי ג"כ איירי בכה"ג שמתנה שלא יחולו הקידושין למפרע וצריך טעם באמת אי מיירי בכה"ג למה יהי' מקרי מתנה על מה שכתב בתורה ודוחק לומר משום איסור בעילת זנות דה"ל לפרש דפשט דברי הירושלמי משמע כמתנה על מה שכתוב בתורה לעניין ייבום ויש לפרש שהירושלמי אזל לשיטתו למאי דאמרינן בירושלמי בפרק המגרש הישב כו' היאך הי' מתייבמון ולא נמצא זה מתנה על מה שכתב בתורה אר"י בר בון כבר איתמר וטעמא תמון התורה אסרתו עליו ברם הכא הוא אסרה עליו ע"כ וכתב על זה הרשב"א בחידושיו וז"ל הרי שהקשה לזה במתנה על מה שכתוב בתורה תנאי בטל היפך ממה שפירשתי וצריך דקדוק א"כ מאי קושי' לדברי הירו' כ"ש דהוי מגורשת ובין לרבנן ובין לר"א קשיא אמאי אינו גט גמור אפילו לגבי ראובן זה שהתנה עליו ונראה דלאו מתנה על מה שכתב בתורה קאמר אלא ה"פ נמצא זה במעשה כמתנה על מה שכתב בתורה כלומר כמבטל וכל מעשה שהוא מבטל על מה שכתב בתורה מעשה בטל שאי אפשר לומר כאן תנאי בטל ומעשה קיים דהא לא א"ל לא סגי דלא מנסבת להאי כמו שכתבתי עד כ"ל ומצינו למידן דהירושלמי ס"ל כמתנה על מה שכתב בתורה אף דבאמת לא התנה על מה שכתב בתורה משום דה"ל כמתנה מקרי מתנה על מה שכתב בתורה לכך אם מתי לא תזקוק וקידושין לא יחולו למפרע מקרי ג"כ דה"ל כמתנה אבל תלמודא דידן לא ס"ל הכי כמו שפיר' הרשב"א שם והסוגיא דב"ק פרק הגוזל אזיל לשיטת הסוגיא דפ' המגרש דס"ל לש"ס דלא אמרינן דהוי לי' כמתנה וא"כ יש לנו לילך אחר תלמודא דידן דלא ה"ל כמתנה ויש לנו לפסוק כתלמודא דידן אבל אין זה מוכרח אף דתלמודא דידן חולק עם הירושלמי בזה ולא אמרינן דה"ל כמתנה אפשר דיש לפסק כירושלמי דכתוב נמי הגירסא כגירסת הירושלמי כמוזכר התוס' בחידושי הרשב"א ועוד בחידושי הלכות אשר לי לגיטין כתבתי שם דלא כרשב"א ופרשתי לתלמודא דידן. על דרך תלמוד הירושלמי ולא רציתי להעתיק דברי פה מפני אהבת הקיצר וגם הרשב"א בעצמו מפקפק כפרושו ומפרש עוד ומוקי להירושלמי בע"א ע"ש.
וא"כ הדרינן למילתא קמייתא ומפרשינן דלא פליגי דתלמודא דידן איירי בסתם אבל בתנאי מפורש מודה להירושלמי דה"ל כמתנה וכאן בנ"ד צריך להיו' תנאי מפורש דאל"כ לא מהני לעניין נשואין ובתנאי מפורש כ"ע מודה דה"ל כמתנה על מה שכתב בתורה אם לא ביהודי היוצא מדת יהודים לאמונה אחרת יש לנו על מה לסמוך ולתת טעם לדברי בעל המפה מה שא"כ בנ"ד וגם מה שכתוב להב"ח טעם מסברא דנפשי' שלא לילך וכו' וחששא זו לא שמענו ואי איכא למיחש היינו כשאחיו היהודי היוצא מדת יהודים לאמונה אחרת אבל לא בנ"ד ומלבד זה יש לפקפק על הטעם שכתב בב"ח דאין הבעילות בעילת זנות דהוי כפלגש אצלו ע"ש ודבר זה במחלוקת שנויי' להרמב"ם וסמ"ק פלגש אסור להדיוט ואף שהרמב"ן במנין המצות שלו והר"ן בתשובה חולקים על הרמב"ם וסמ"ג הא כתב בספר עצמות יוסף ולענין הלכה מי לנו גדול מהרמב"ם ומי לא יחוש לדבריו כ' שדבריו דברי אלקים חיים כ"ש שהסמ"ג כתב בסתימות לשונו שהפלגש אסור להדיוט ע"ש ומה גם שכתב בספר הנ"ל שהראב"ד ס"ל דאין לאו ומלקות בפלגש איסורא מיהו איכא אלא שזה יש לדחות ואיכא לפרש דטעמא כיון שכתבו הפוסקים דקושי שתטבול ויש לחוש לחשש נידה וזה הטע' לא שייך בנ"ד אבל הרמב"ם וסמ"ג דאוסרים בלאו הכי יש לחוש לדבריהם לאסור ובפרטות למה שכתוב הר"יבש:
בתשובה סי' שצ"ה דלהראב"ד איסור עשה מיהו איכא ע"ש ואף בטור וש"ע א"ע משמע הכי הארכתי בזה בספרי מסכת קידושין וכאן אקצר ובהא נחתון ובהא סלקין לענין יהודי היוצא מדת יהודים לאמונה אחרת ק"ל כפסק הרב בעל הג"ה אבל לענין נאבד או לענין נ"ד אין בידי להתי' והנה השואל ששאל הוא אחד מן המשכילים מתלמידם ומחויב לנהוג כפסק הוראה שלי מכל מקום אני אומר לו שהב"ח ונ"חש מתירין דהיינו הב"ח מתיר בנאבד ונח"ש מתיר בפירש. בנ"ד אם יש לו אחד מי שמתיר המיקל לו יגיד לו כיון דיש בלא"ה על מי לסמוך ובפרט שהמקדש האשה אינו תחת ממשלת רבבות שלי וה' ינחנו בדרך אמת:
(זאת הי' תשובת תלמידו האומר להלכה בדרך משא ומתן וגדולי המורים הם יבחרו והשאלה הנ"ל הובאת קדמאי בלשונו ממש:)