אור ברסלב
מעבר יבק שפתי רננות

מעבר יבק· רבי אהרן ברכיה ממודנה

שפתי רננות

שפת אמת

פרק א

כמו חלב ודשן תשבע נפשי. ושפתי רננות יהלל פי. ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך בעה"ז ובעה"ב אמן כי"ר:

ברם יזכה אדם את ארחו לעמוד לשרת לפני מלכו רק לידע ולהודיע כי פעולת הדברים הגשמיים כלם להם מבא ורמז בדברים הרוחניים ושלמותם הוא בהאחז הפעולה הגשמית ברוחנית כדי שיתעורר השרש הנעלם הרוחני ע"י הענף החצון הגשמי לכן הוצרך אל כל פעולה גשמית יתלוה אליה דבר נעלם ורוחני. וזהו סוד הברכה על מעשה המצות שיתלוה עם המעשה הגשמי הרוחני שהוא הדבור והבל פה. ולמעלה מזה עוד המחשבה בדבור ההוא. הקדמה זו למד אותנו החכם קורדואיר"ו זצ"ל בדרושיו המופלאים. ומעשה המצות הגשמי יעלה עניינה במקום העשיה לבד שבו מקום שמקבלות הנפשות אחר מנוחתם שכרם והוא לבוש מתהוה ממעשה המצות הגשמיות ומצד העשייה נוטל שכרו גם הגוף העושה בפירות והקרן קיימת לו לעה"ב. וזהו מצד הנפש שהיא מצד העשיה והדבור שהוא הבל פה הוא במקום היצירה ששם מנוחת הרוחות והקולות ומהדבורים נעשה להם לבוש והיינו חלוקא דרבנן בג"ע מקום מנוחת הרוחות ומהמחשבה שהיא דקה ביותר והוא חלק השכל מורכב על הדבור והמעשה נעשה לבוש לנשמות במקום הבריאה ששם תשובת הנשמות אחר פטירתם מהגוף. וג' חלקים אלו הם חלקי הגוף וזה כל האדם על כן תקנו הברכות על מעשה המצות כדי שע"י הברכה יפנה למעלה ויזכה אל תקון שלשה חלקים אלו. וכן בתפלות שהם דבור ומחשבה לבד תקנו שיתלוה אליהם המעשה בתפילין וציצית וגם בפעולות גשמיות תקנו ברכות כמו ברכות השחר וכיוצא תקנו ברכה כדי שע"י הפעולה ההיא תזכה הרוח והנשמה. עוד תקנו לתת תודה לקונו על כל הפעולת גשמיות שע"י התורה הפעולה גשמית נעשית רוחנית ונמצא זוכה בעצמו וזוכה אל הרוח והנשמה ואחר שהרוח והנשמה יש להם שכר טוב בעמל הגשמי ממילא נמשך חלק אל הנפש. וזה כולל בכל הברכות וההודאות ואפי' האכילה אם יכוין ליהנות ולזון נפשו מרוחניות הקדוש שבמאכל ההוא ולהעלותו מדומם וצומח ובעל חי בלתי מדבר למדרגת האדם נקרא צדיק אוכל לשובע נפשו ואם לאו הוא מצד החסרון והקליפה ועליו נאמר ובטן רשעים תחסר וזהו בכל דרכיך אפי' הגשמיות דעהו לקב"ה והדבק בו והוא יישר אורחותיך הגשמיות לעבודתו כדי שתשיג האושר האמיתי. וברכה שעל כל המצות והפעולות היא המשכת רוחניות מרום המעלות עד מלכות שבה קבוץ השפע המקבלת מת"ת. לכן נקרא כנסת ישראל ואח"כ משם נמשך אל התחתונים ולא חוייבנו להמשיכו אלא בה והיא הנותנת טרף לביתה וחק לנערותיה ובכל מצוה שיעשה האדם יכוין כי נשמתו מתתקנת ומאירה באור מצוה. ובמעשים שאין בהם ברכה יוכל האדם הנלבב לקדשם ולפארם בשפע עליון בפסוקים קדושים מתורה נביאים וכתובים וכ"ש כשהמעשה בעצמו הוא מקודש כגון בעסקו בג"ח וכדומה שכבר המעשה מוכן וכלי לשרות בו ברכה ולהחזיק גם הרוח והנשמה כי יעורה עליו רוח ממרום ויעלה על במתי עב ונמצא פועל בארץ ובשמים ובשמי השמים ובזה הארץ תענה את השמים והשמים יענו את הארץ ורב טוב לבית ישראל וה' יברך את עמו בשלום:

פרק ב

הלא מראש בב' חלקים הקודמים הודענו ומהם ישמע האדם ויבין דעת לאשורו כמה צריך האדם לכוין בהתעסקו בג"ח וצרכי המת בפרט שדל הוא ואין ידו משגת לעשות התעוררות תחתון ע"כ מצווים החיים לגמול חסד לגופו ולנשמתו במעשיהם ובכוונתם למען בעת במרום תמריא ותשכון סלע ותתלונן ברום חביון בכח. ואל חביריו העומדים עליו להכין אותו ולסעדו באמת ובמשפט ובצדקה הלא הוא מעשה ודבור ומחשבה ראשונה כל אחד מהעומדים על החולה בשעת יציאת נשמתו יסובבנהו יבוננהו כדדרשו בזהר פ' האזינו כאשר הודעלו למעלה למבקרים אותו בתחלת החולי ויצרנהו כבבת עין העליונה בכח הבל הקדוש המעלה מפיו סביב למטתו בסדרי הפסוקים אשר יבואו לפנינו עד כי יעבור זעם מעליו ובזה ירחיקו בכל האפשר הדינים החצונים המלפתים אותו וסובבים מטתו כי סביב רשעים יתהלכון. ובזה יאחז צדיק דרכו והנפש תשוב אל האלהים אשר נתנה דרך האויר ההוא המעוטר בשיח רנה ותפלה ותעלה ותראה עם להקות נפשות חסידיו אשר באו ללותו ולכבדו ושכינת אל בראשם עם המלאכי שלום ובכבודה תזכה נפשו לאור באור החיים כי באור פני מלך חיים אשרי מי שזוכה. וכל המתעסקים בו בגופו הן בשמירתו וכ"ש ברחיצתו ובהלבשתו ובהכנסתו בארגז וכן נושאי המטה וחלופיהם וחלופי חלופיהם וכל שלמטה צורך בהם והבאים ללותו וא"צ לומר בעת אומרם צדוק הדין יכונו למתק דין הקדוש בכל בחינותיו כנזכר ולהפריש ולבלע דין החיצון לשקעו ולגלגלו בנוקבא דתהומא רבה ובזה יסכר פיו כעדשה מגולגלת ואדומה ואין לה פה או לרמז ביצה כנזכר וכן בנשוא אותו מאיבולא לסכרא בשעת הקבורה יכוונו בכל מעשיהם לעורר כחות העליונים כאלו היו כלם בג"ע לפני השכינה. וכל מגמת פניהם תהיה לעשות חסד של אמת עם נפש הנפטר כדוגמא שהם עושים למטה לצרכי גופו שגם לנשמה וחלקיה יש להם רמ"א אברים ושס"ה גידים ועורקים רוחניים כמו שיש לגוף כי הוא דוגמא אליהם בכל מכל כל אלא שהוא חומרי והם רוחניים וכבר אמרנו כי פעולות הגשמיות תפעול ברוחניות וכ"ש כשיש הדמות בין הגשמי והרוחני בכל צדדיו הגוף המת עם נפשו והנלוים עמו וכבר אמרנו שבזמן הקבורה יש עם הגוף נפשו רוחו ונשמתו של הנפטר. והכנת התכריכין כבר אמרנו טעם למה מוטל על הנשים להיות תקונם הראשון בעלמא דנוקבא ויזכוהו בפרוטות צדקה שתתן כל אחת מהן עבור נופר נפשו בעודן שם וכמו כן האנשים בבית הקברות ישימו בקופות כל אחד כפי השגת ידו להרבות צדקה וחסד לפדיון נפש הנפטר הצריך לרחמים וטוב לתת לפחות שש פרוטות למתק השש קצוות ולביסום שש מדות שיש בהם דין. ולא לחנם הרגילו בארץ הצבי לאנשים רשומים ליתן על גופם זהב וכסף ונחשת כנגד שלשת חלקי נשמת הנפטר נשמה מבריאה ששם בחינת הזהב טוב ורוח מיצירה ששם הכסף ועלמין דכסופא לרוח ונפש מעשיה ששם בחינת הנחשת בסוד הרי נחשת ואח"כ חולקים הכל לעניים כמו שיבא. ויאמר בכל פרוטה הריני נותן פרוטה זו לצדקה על כל ישראל ועל פלוני זה הנפטר למנוחת נפשו בג"ע ויאמר כל כלי יוצר עליך לא יצלח וגו' וכן בכל פרוטה ופרוטה. גם ברחיצה הגדולה יש להם סדר נפלא וסודות מכוונים אשרי הזוכה להיות נמנה עמהם:

פרק ג

הן מקדם הודעתי למישרי דרך בתורה כוונת העומד בשעת יציאת נשמה. גם שאר העם הנמצאים שם יהיו כלם לאחדים ויכוונו להעלות נפשו קרבן לה' ליחדא קב"ה עם שכינתיה ולאתערא כ"י דכד סלקא נשמתא איהי מתאחדת בתיאובתא שלימתא ואתקשר עלמא דנוקבא עם עלמא דדכורא דכלל גדול הוא כי בכל מעשי האדם בעי לכוונא לאכללא מדת יום בלילה ומדת לילה ביום כנראה בפ' קרח דף קע"ז ע"ב על פסוק ראה חיים עם אשה אשר אהבת ובעי בר נש בכל עובדוהי לאכללא שמאלא בימינא בשמא דקב"ה. וכתוב בתקונים דף קל"א ע"א סוף סוף כל מה דאשתדל בר נש בפקודוי דקב"ה בגיניה ובגין שכינתיה הכי אשתדל קב"ה בגין בר נש ובין זוגיה בההוא עלמא זכאה מאן דאשתדל למעבד רעותיה דלית פומא יכול למימר אגרא דיליה בההוא עלמא דאיהו לדרי דרין. ובר"מ פ' כי תצא כתיב אין חסיד אלא המתחסד עם קונו דכל פקודין דעביד למפרק בהו שכינתיה ובהא עביד חסד עם הקב"ה. ועיין בסוף פרשה זו בכמה פנים קושרים ישראל שכינה עמהם ומאין ולאין יזדמן לאדם בעה"ז לעשות נייחא לשכינתא להיות במדרגת הכהן עליון המקריב נשמות לפני קונו אם לא בעת כי יראה חכמים ימותו דאז יבודאי בעי לכוונה ולשואה רעותיה ליחודא דקב"ה ושכינתיה ויתחזק כח המוטל על ערש דוי בפסוקי דרחמי ובפיו ימתיקנו במלין קדישין. ובזה מתדבק באילן החיים. ואמרו כי מלאכא דמותא לאשליט על מאן דאשתדל באורייתא לששה אלא מיתתה על פי ה' והיא הנשיקה דהוא דבקותא דנפשא בשכינתא ובעקרא דיליה בגין כך צדיקים אינם מטמאים במיתתן מכה דתיננן ביום שמת רבי בטלה כהונה כלומר דאעסקו ביה דלא שרא עליה רוח מסאבא. א"כ בהתעורר על הנפטר אילנא דחיי בכח רוחניות הנחתם ונעלם בפסוקי אנ"ך בכוונת אותיות ונקודות וטעמים בזה ישמרוהו ויחיו נשמתו מרתיחת כחות הדין המתגברים עליו וישתתפו נצוצות נשמותם עם נשמות הצדיקים המתים הבאים ללוותו אלו פורשים כנפיהם עליו מלמעלה והחיים מסייעים אותו מלמטה ובשתים יכסו פניו מלמעלה ובשתים יכסו רגליו מלמטה ובזכותו יעופף להקרב קרבן לפני ה' במזבחו הטהור ע"י מיכאל כהנה רבה בעונתה ובזה יתעורר כהן עליון שבאצילות חסד אל כל היום על פי מדותיו ורוח אחד יחיה להם באחדותא בדבקותא וברעותא שלים ינהרון כל בוצינין עילאין ויתרק עליהון משחא דרבותא עילא עילאה מעתיקא קדישא סתימא דכלא. ואמרו בפ' ויחי דף רמ"ח ת"ח כד נשמתא סלקא אתער כלא לגבי נוקבא דהא איהי אתאחדת בתיאובתא שלימתא ואתקשרת ביה ואם ימצאו שם עשרה שיעסקו כלם בדברים שבקדושה ובשירי דוד שכינה הבוחרת בשירי זמרה אתיא על ראש המטה עם עלמות שיר ומלאכין דשכינתא דצלותא דסגיאין קב"ה מתעטר בה בגין דסלקא בגווניו סגיאין ואתכלילת מכמה סטרין ואתעבידא עטרה ומנחא ע"י סנדלפון רבא ויקירא על רישא דצדיק חי עלמא:

פרק ד

מה נאמר ומה נדבר ומה נצטדק בראותינו גם בני אדם גם בני איש כי הבל יהמיון ומלתי מילין הציקתני רוחי בטני בראותי המתאספים בבית הגוסס. וכן מדי עסקם בגופו אחר מותו ומספרים שיחות בטלות ודברים הרבה מרבים הבל שיש בו חטא ואוכלין ושותין ופוחזין כדאמרי' בירו' מסכת מ"ק כי אין לשעות בדברי שקר רק לעשות מלאכתן מלאכת שמים והרבה ריקים ופוחזים שפיהם שם עביט של מי רגלים ומנבלים פיהם בבית המת ובבתי הקברות ובזה מרחיקים הקדושה מהם ומהמונם ובדד ישבו כי הם נזופים לשמים וקיימי ארבעים יום דלא אשתמע צלותהון ולא עיילא לפרגודא. והרבה סוררים נשבעים שבועת שוא ושקר ומתלוצצים שם ובזה מעוררים כח הגיהנם ח"ו ובפרט בליצנות מחזיקים מוסרות הדין כדאמרי' בפ"ק דע"ג קשה ליצנות שתחלתו יסורין וסופו כליה שנאמר ועתה אל תתלוצצו וגו'. ופעמים מריבין ומחרפין ומגדפין זה את זה ומכים זה לזה. ובזה מסתירים כח הרחמים והדין הווה באויר המלא שוא ודבר כזב ואין בהם משכיל אל דל המוטל לפניהם נמצא הסניגור נעשה קטיגור ועבירה מכבה מצוה. וכמה פעמים צווחתי ככרוכיא ונתתי עליהם בקולי לבל יאשמו בזה. וכל שאפשר בידו למחות בהם ומוחה עושה חסד עם החיים ועם המתים וזכות הרבים תלוי בו והמצוה הזאת על הכהנים והשרים אשר בכל עיר ועיר להחזיק בדק זה. ולהרים מכשול מדרך עמי אני אהרן ברכיה ממודינ"ה יצ"ו הצעיר שבמשפחתי בינותי במקרא ושום שכל במזמורים ופסוקים מסוגלים בסדרם ובטעמם כל אחד קורא זה לזה בכוונה נאותה אפי' כפי פשטם מלבד שהמעמיק בהם ימצא נופת מתוק בסדר קריאתן והצעתי אותם לפני בני גילי הצריכים סעד לתומכם אשר על שפתם יכונו קצת מהם או כלם מדי עסקם בגמילות חסד של אמת וכן המזמורים הם מסוגלים לכוונה זו כפי פשט הפסוקים מלבד כוונה מסותרת שיש בכל א' מהם בכלל ובפרט ובראשי תיבות ובסופי תיבות ורמז תמורות של כ"ב אלפא ביתות קצתם יכוונו לתקון נפש רוח נשמה וחלוץ עצמות וכפרת אשמות וקצת מהם לדפוק על פתחי רחמים שעל הארץ יריקו וקצת מהם נגד נפשות הצדיקים המתים אשר שמה כי באים נגד הצדיק מאותן הצדיקים שעשו מעין מעשיו מלבד קריבוי ורחמוהי וזה נראה ברור מכמה מעשים שהובאו בירו' פ' אחרון דסוטה. ומהם לבסום כחות הדין ומהם ליחוד קב"ה ושכינתיה ומהם להגין מהחצונים בפסוקי היחוד כחות קדושים מקבלים עם כחות משפיעים. מקבלים דין מן דין ביחוד קרבנא דא דסליק כדפי' בפ' נח דף ס"ח דאמרו בר נש דאיהו זכאה איהו קרבנא ממש לכפרא ויחד כלם עונין ואומרים קדוש קדוש קדוש ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו. ועיין בר"מ פ' בהר סיני דף ק"ט דפי' סוד כחות קדושים משפיעים וכחות מקבלים בדרוש שאומר כי התפלות מיחדות מדרגות האצילות המתלבש בשבת בהיכלות הבריאה ובחול על לבושי מלכות אלו יש לבושי חול כי הבריאה מתלבשת בז' היכלות היצירה. ברם התקרבות כורסיין ומלאכי דאינון אברים מלבד צריך הקרבות ונפש ורוח הצדיק ודאי בעלייתה היא קרבן לקרב גופין ואברין דלבר ממלכא ומטרוניתא. ובכח עליית נשמתו עם הגה הקדוש המעלים החיים עליו יעשה קרוב ויחוד באורות עולם האצילות בפנימיותם ששם עולה הבל התפלה והתחנה עם סוד המחשבה שהיא בעולם הכל. ומשם היא מקור הנשמה. וכבר ידענו כי מההבלי העולים מפסוקי התורה נעשה מכל אות ואות מלאך רוחני המתעלה מדרגה אחר מדרגה עד שרש הענין ההוא ויפעלו למעלה פעולה נפלאת עד כי יתעורר שפע עליון לירד ולהשפיע דרך מקומות אחיזת נשמתו שנשאר שרשם למעלה כי אין דבר רוחני נעקר ממקומו ומה שנכנס באדם הוא מהתפשטות שרשה העליון. ונמצא חוט משוך בין הנפש לאדם וחוט אחר בין הרוח לאדם וחוט אחר בין הנשמה לו והם כשלשה חוטין של שתי והמצות והמעשים טובים הם כחוטי ערב המחזיקים ג' חוטי שתי אלו ועושה אותו יריעה קיימת כן האדם ע"י תורה ומצות מוסיף מאורי אור בחינות שרשי קדושת התורה ומצות בצנור המשכת קדושת חלקי נפשו והוא כמוסיף ערב על השתי. והעון מתדבק בנפש ומפסיק בין צנור קדושת חלקי נפשו לקונו. וזהו קפדתי כאורג חיי. ואין לו תקון עד ישוב יחבר ההבדל אשר הבדיל והפסיק בטומאת עונו ע"י תשובה בעה"ז או ע"י מירוק חלאת העון אחרי מותו כי עד אשר ישיב לחבר נפשו עם קונו א"א לו ליהנות מאושר מעשיו הטובים שכל עקר האושר אינו כי אם דבקות נפשו עם קונו ואיך יהיה לו כן והוא נפרד ממנו וגם כל מעשה הטוב אשר יעשה האדם לא יהנה ממנו אחרי מותו עד ירחץ יטהר מטומאתו כמשל האורג הקוצר יריעתו כמדובר. וכן אם יתפלל לא יעלה הבל פיו לרצון עד אחר תשובתו כי אח"כ יחזרו וישפיעו דרך מדרגות אחיזת נשמתו והכל לפי הכוונה. ואפי' פשטי הדברים יעוררו עד מלכות אך הוא כמי שמדבר מאחרי כתפיו וזה מתבאר בפ' חקת ועיין בפ' ויקהל דף רי"ז כי שם פי' איך מעוררים למעלה מלות התפלה והתורה ושירי זמרה:

פרק ה

אלה הם ציוני המזמורים וכל יחיד יבחר מהם מה שיראה בעיניו או יוסיף עליהם מדעתו הרחבה מזמור ט"ז כ' כ"ב כ"ג כ"ד כ"ה ל' מ"ב מ"ג נ"א ס"ו פ"ד יושב בסתר ק"ג קי"ז קי"ח ק"כ קכ"א קכ"ג ק"ל ק"מ קמ"א קמ"ב קמ"ג קמ"ח קמ"ט ק"נ ומזמור קמ"ח וק"נ כתוב בפרשת פקודי דף רל"ב שהם כלל כל התושבחות ויחד כלם שם כ"ח מזמורים כנגד כ"ח פרקים שביד הגדולה שהוא שם ההוי"ה בד' אותיותיו ומלואו שהם י"ד ויד החזקה הוא שם אהיה ומלואו המושפע משם הוי"ה שהוא לימין והוא ג"כ י"ד וליחוד כ"ח מחנות שכינה שהיא הלבנה העליונה המלבנת עונותיהם של ישראל המזדמנת עם מחנות יה להקביל הנשמה הקדושה העולה ליחדה ולקשרה עם קוצה. והם מוסיפים כח ומחלימים ומחיים הנשמה וגם הגוף. ומיבעי לאדם לארמא ימינא על שמאלא בכח יד רמה המתווכת ביניהם שבכחה הוא גידול שמיה רבה שהם עשר אותיות של הוי"ה מנוקדים חולם סגול קמץ סגול. ויבואו אחריהם קי"ב פסוקי תורה נביאים וכתובים יחד כלם טובים לישא אותם על שפתיו האיש הישראלי מדי אשר הוא מוכן לעבור המעבר יב"ק מתחתית לעילית וימצע ביניהם מהמזמורים הנרשמים א' או ב' או ג' ומספר מפקד הפסוקים מכוון ליחוד ג' שמות שהם אהי"ה הוי"ה אדנו"ת מספרם יחד קי"ב. ויכוין האומר כי נצוץ נשמת החולה שכלולה בנשמתו על דרך שכל ישראל ערבין זה לזה בכחה מסייע ונותן כח ואון לו ופיו כפיו ודבורו כדבור המוטל על ערש דוי וכמו שמוסיף שבע רצון על נשמת האיש הלזה בזה יתוסף לו רבו וחיי וחינא וחסדא וכל המוסיף מוסיפין לו. ואמרו כי תיבת אמן אותיות הבאות אחרי ג' אלה הם בנס ויש אומרים שהוא שם קדוש והוא בסוד היחוד על ידו. ושם זה עולה קי"ב וגם יב"ק שהוא שם קדוש ועליו נאמר ויעבר את מעבר יב"ק והוא סוד "יעננו "ביום "קראנו והוא סוד יחוד ברכה קדושה. יחוד באמצע בת"ת. קדושה משמאל. דכתיב וקדשת את הלוים. ברכה מימין. והם סוד ג' שמות הנזכר. וג' שמות אלו הם סוד פסוק שיר השירים אשר לשלמה וי"ב אותיות אלו מצורפים יש להם כח גדול לכל דבר והוא סוד מלכות ת"ת בינה או כתר שבשתיהם צודק שם אהי"ה וצרופם אות א' מכל שם. ויש מוסיפין עמו ג"כ סוד שמע ישראל ה' אלהינו ה' ישראל ה' מימין. אלהינו משמאל. ה' שהיא יחוד הכל יחד באמצע ור"ת ארבע מלות אלו הוא ייא"י והיינו מלוי שם ס"ג והוא שם קדוש ולפי זה הם ד' שמות ידו"ד ייא"י אהי"ה אדנ"י ומהם יצטרפו ד' שמות כנודע. ובספר הקנה הפליא לדבר בסגולתם ושם הנתוסף על יב"ק עולה אל והיינו אל יב"ק והוא שם קדוש והיינו כי במקלי עברתי כ"י עולה א"ל עם המלה. במקלי סוף תיבה ואמצע תיבה וראש תיבה יב"ק ושם ייא"י סודו בכתר והוא היחוד הגמור והוא מתלבש בשם אהי"ה ושם ידו"ד מתלבש באדני. ויש עוד הוי"ה ואהי"ה בסוד רישא דמלכא והוי"ה ואדנו"ת בסוד התפשטות גופא והם א' אל הימין וא' אל השמאל ומתייחדים באמצע כנזכר בספ"ר ובהם סוד יחוד מלמעלה למטה וממטה למעלה. והצעתי פה דרוש זה הגם שהם דברים כבושים להיותם מאד מסוגלים לכוין בהם לעולם ובפרט סמוך ליציאת נשמה בפסוק שמע ישראל. וג' שמות אלו מהם עדון תחתון עדון עליון וצרורא דחיי מכוונים לג' מיני לבושים וג' עדונים המתהוים מזיהרא עילאה בהתעוררות מיין נוקבין המעלין הצדיקים מדי עסקם במצות בעובדא ובמלולא ורעותא ובתקון נפש רוח נשמה ובזה מתעלים כל אחד מהם ליסוד יב"ק העליון: אמרו על בן עזאי שלפי שהיה חורז מתורה לנביאים ומנביאים לכתובים היתה האש מלהטת סביבותיו כי בהתדבקות המחשבה מתוך האצילות ההוא שהיה מאציל וממשיך עליו היו הדברים מתוספים ומתרבים ומתוך השמחה היו נגלים אליו ומאירים בכח מקור נשמתו שהיא למעלה בין הקדושים ע"כ ערכתי סדרן של פסוקים אלו החורזים מתורה ת"ת לנביאים נ"ה ומנביאים לכתובים מלכות ובזה אמריהם ישישו ויעלזו לפני אלהים ויגדל כח אדנ"י. ובר"מ פ' פנחס דף רי"ז מאי להצהיל פנים משמן אינון י"ב פנים מיכאל אריה ד' פנים דיליה ידו"ד ד' פנים דשור ואיהו גבריאל ואינון ידו"ד ד' פנים דנשר ואיהו אוריאל ואינון ידו"ד ואינון ממנן תחות חסד פחד אמת דרגין דתלת אבהן ואוקמוה רבנן האבות הן הן המרכבה וסלקין נהורין לחושבן יב"ק ואינון מלך מלך ימלוך שכל הוי"ה מנוקדת בנקודות ג' מלות אלו והוא סוד שם י"ב ומנייהו אתתקן גדפין ואנפין ועיינין גדפיו אדנ"י אנפון הוי"ה עיינין אהי"ה. אדנ"י הוא לתקון המעשה הוי"ה לדבור אהי"ה למחשבה ויכוונו ליחד דבור בקול עם המחשבה העליונה ומשם לרעותא עילאה ובזה יתרבה אור עליון ויופיעו הרחמים ומיכאל וגבריאל רצים לגבי ההוא קלא דכתיב ורגליהם רגל ישרה. ובאתר דהוי"ה תמן הוא דרך ישרה:

פרק ו

על פי הדברים האלה נראה לעניות דעתי כי טוב לחלק פסוקים אלו לג' מערכות באמור ביניהם א' או ב' או ג' מהמזמורים המצויינים. המערכה הראשונה תהיה מכ"א פסוקים כמספר אהי"ה אך טוב לישראל כי הוא חנון ורחום לכל פועל. המערכה השניה תהיה מכ"ו פסוקים כמספר שם הוי"ה ויכוין כנזכר. המערכה השלישית תהיה מס"ה פסוקים כמנין אדנ"י ויכוין כי ה' בהיכל קדשו ה"ס שהוא שם אדנו"ת ובזה ישתקו פיות תחתונות המקטרגים ויחתו מגבורתם. וזהו וה' בהיכל קדשו אז ה"ס מפניו כל הארץ ומגמת פניו יהיה לתקון עליון נפש רוח לשמה של אותו העומד עליו בכח בטישת האורות הקדושים המתהוים מפיהם. המתפטר אם זוכה בכוונתו הטהורה מעלה מיין נוקבין בסוד נשמתו העולה ונפשות החיים שעומדים עליו מעוררים מיין דכורין עליו מלמעלה למטה. ולכן סדרי הפסוקים מתחיל לרמז והארת רוחניות משם אהי"ה ובטישת האורות מקדש האויר שעולים דרך בו ומפנים כחות הגורמים לו צער וחיל ובעתה מלבד כי מתהוה מהם שרפים ואופנים כנדרש בפ' פקודי ובכח נהורין אלין מעלין נשמת הנפטר על כנפי רוח ויפרשו כנפיהם יקחוהו וישאוהו על אברתם ועיין בריקנאט"י פ' וירא כי הדברים מתהוים באויר בסוד וכל העם רואים את הקולות ואמרו בפ' וילך כי דבריו של משה היו מתחקקים בשמא דקב"ה בדברי השירה והיינו דכתיב עד תומם ומזה נבין כח ההבל הקדוש ואיך מקדש ההבל הנשמה להיות היכל לרוחניות המתהוה ממנו ועיין בדברי ההוא מארי דקבין אשר הובא בתקון ס"ט דף ק"ו ע"א ובכח ההבל המסקל המסלה תזכה ותיסק לאסתחיי' בעי בוסמין עילאין דנגדי מתלת עשר נהרי דאפרסמונא דכיא לעדן בהן נשמתייהו דצדיקייא אשר נתגלה לר' אבהו בשעת פטירתו אשרי העם שככה לו. עוד בסוד ג' שמות אלו יש דברים עתיקים להעלות הנשמה וכבר זכו בהם מפי גורי האר"י זצ"ל שלמים וכן רבים אשר זכו לשמש הגאון מורי מפאנו זצ"ל בחלקם יהא חלקי והם יוסיפו על הנדרש עשר ידות. ופסוקים אלו נאותים ליאמר בכוונה ודעת צלולה לעורר רחמים על הנפטר בשבעה ימים הראשונים ובסוף השלשים עם ההשכבה וכן בכל י"ב חדש בעת שירצה לעורר על מתו ולהזכיר נשמתו לפני קונו ובפרט בג' לבכי כאשר הזכרנו למעלה. אמרו דורשי רשומות כי צריך להזהר שבעת המות לא ישאר כלום מאבריו חוץ למטה כי כל הנשאר ממנו חוץ לזאת המטה לא יאסף ולא יקבר לחית השדה נתתיהו לאכלה וזה לפי שבסביבות המטה הנזכר יש מיני משחית ופורענות כד"א כשושנה בין החוחים לפיכך צריך שיאסף אל עמיו ולא חוץ לכחות הטומאה. וכן צריך ליזהר שהרצועה של יד לא תהיה תלויה רק יכרכנה סביב הזרוע והטעם כי רגליה יורדות מות וסמך לזה מה שאמרו בשבת ובלבד שלא תצא רצועה מתחת ידו טפח. וצריך אותו אבר הנשאר חוץ לסבול יסורים רבים עד כי יוכל להכנס בפנים והוא נקראת פליטת הגלגל ובזה נבין עג עוגה ועמד בתוכה. וזהו ענין אסיפה הנאמרת בצדיקים מלבד הנדרש עליו שהוא אסיפת נשמתו להיכלי הקדושה ולאבותיו ולחביריו הקדושים ומידי עברה בועטת כל כחות הדין המנגדים אותה בקולה הגדול שהולכת מסוף העולם ועד סופו כדאמרו בקולות הרוגי מלכות שהיו מכוונים להתיש הקליפות בקולם העצום פן יתגברו עליהם מתוך צערם וכן אמרו במ"ר פ"ו נפשיה דההוא גברא מקצצא ארזין ומקצצא אילנין. ועל העומדים עליו מוטל להיות עיניהם פקוחות על זה שלא יצאו מאבריו חוץ למטה. מצאתי קצת סמך על מנהג ישראל שלא לעמוד לרגלי המטה שבו הגוסס יען כי מ"ה כנגדו וחרבו בידו כדאמרו רבנן ואין להתקרב אליו ולא לדחוק מקומו. וכתוב בזהר פ' פנחס דף רל"ד ע"ב המבקר את החולה לא ליתוב מראשותיו משום דשכינתא על רישיה ולא לרגלוהי דמ"ה לרגלוהי. האי לאו לכל בר ישראל אלא לבינוני אבל לצדיק גמור ה' יסעדנו על ערש דוי על רישיה ושכינתא אסחר גופיה עד רגלוהי. רשע גמור מדת הדין אסחר ליה בכל סטרא ודא יצר הרע רחמנא לישזבן. ואי זכה נחית בדמות אריה לקבלא נשמתיה ואי לא זכה נחית בדמות כלב וזהו מיד כלב יחידתי. ובתקון י"ח דף ל"א ע"ב אית רעש דלא ייתי תמן קב"ה ואית רעש דייתי תמן ורעש בהפוכא ערש ומאי כל משכבו הפכת בחליו. דאתהפך רעש לערש דאיהו ערש בהיפוך אתוון ודא שכינתא דאיהי כללא דעשר ספירן דעלה אתמר אין קדושה בפחות מעשר דאיהי שריא לרישא דחולה ובגין כך ה' יסעדנו ובמאי על ערש דוי על שכינתיה ודאי ואי שכינתא לאו תמן רוח סערה תמן דאסעיר גופיה דבר נש דכתיב ביה האניה דהיינו גופא חשבה להשבר דלית שכינא דסמיכת ליה ובזמנא דשכינתא סמיכת ליה מיד קלא נפיק בן אדם עמוד על רגליך וקאים ממרעא דיליה ונפיק מדינא שלים בגופיה שלים בממוניה. ואי לא דמסתפינא אמינא כי אפילו אותם הנהרגים בידי אדם מלאך המות מקדים לבא שם ואולי מתלבש ברוצח והוא חרבו של מלאך המות אך באמת אין מלאך המות מושל בו ברצונו כי רשע זה קודמו. וגם שמדברי ספר הזהר בסוד עגלה ערופה לכאורה אין נראה כן. מ"מ כשיושקף בטוב העיון לא יחלוק על סברתנו זאת:

פרק ז

פרק ז' וח' היב"ק פסוקים עם הנמשכים אחריהם והתפילה השייכה בשעת יציאת נשמה כבר באו בתחילת הספר למען לא יהיו עיני הקורא משוטטות וכל החפץ יכול למלאת ידו לזכות את הרבים לעשות חסד עם החיים ועם המתים:

פרק ט

טעם עצימת הבן עיני אביו ותועלת המגיע מזה לנפטר, עיין פ' שלח דף קס"ט כדי דליהוי ליה חיזו וחולקא דההוא עלמא דלא זכי לדא עד דאסתים מניה כל חיזו דהאי עלמא ולכן אפילו כשאין לנפטר בן מצוה לעומדים שם לסתו' עיניו וטוב שהיורש ממונו יעשה לו תקון זה. ואם זכית לסוד רמז תורת הנחלה בעולם העליון תבין טעם זה וכן למה אסור להעביר נחלה אפילו מברא בישא לברא טבא. ויש בעצימת העין של מת טעמים אחרים ואחד מהם לבל יחזי חיזו אחרא בתר חיזו דשכינתא עוד אמרו בזה דברים עתיקים ובפרט בפ' ויחי דף רכ"ו ע"א ומשם נראה שראוי לבן לנגרא עפר על עיני דאבוי כד אתקבר. ואם יש לו עפר א"י טוב שהבן ישים אותה בעצמו על עיניו ואמר כי סתימת העינים ע"י הבן הוא סיוע לדינא דקברא. וכבר דברנו מזה למעלה בחלק א'. אחר פטירת המת מתוך ד"ת יקיימו מצות הקריעה דאמר רשב"א העומד על המת בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע הא למה זה דומה לס"ת שנשרף שהכל חייבים לקרוע ופי' הרמב"ן כי נפש בגוף כאזכרות בגוילין ומשל הוא לומר שהוא הפסד גדול וחרדה רבה וחייב לקרוע עליו כאלו נשרף ס"ת לפניו אי נמי יש לומר כשם שקורעין עליה קורעין על מקיימי מצותיה שבשריפתה אובדין מצות של כתיבה ובמיתת עושיה אובדים מצות של מעשה הילכך על כל אדם מישראל קורעין ואפילו על אשה. עוד נוכל לומר כי טעם הקריעה יהיה לסייע למת להפשיט מעליו לבוש הגשמי להכינו ללבוש חלוקא דרבנן. והיא בצואר להורות כי לבוש זה איצו עוד דבק עם נשמתו כעור הצואר שנפשט מעצמו כדאמרי' במשנת העור והרוטב. ועוד כי עקר ההתלבשות במדרגות הקדושה היא מבחינת הצואר ולמטה דבסוד רישא דורשים דרשות אחרים ובכמה בחינות הראש עומד בעצמו ואינו מתפשט ומתלבש כמו מהצואר ולמטה ועומדים בשעת הקריעה ויכוונו להעלותו מעלמא דנוקבא שהיה בו על ידי הלבוש הזה התחתון החומרי לעלמא דדכורא להלביש נשמתו ורוחו ונפשו מחלצות מזיהר' עילאה כדאמרו בטעם ספירת העומר מעומד. ויאמרו בשעת הקריעה פסוק ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך. הצור תמים פעלו וגו'. והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך. תשכב בשלום ותישן בשלום וכו'. ויכסו פני המת לבל יביטו המקטרגים בפניו ובמצחו ששם נרשמים העונות ויוסיפו לו מכאוב ואפילו האדם החי טוב לכסות מצחו לעולם שלא יתראה בפני החיצונים ועוד שאסור להסתכל בפני המת פן יתבזה בעיניו ועוד אין להשפיע ראיית העין שהוא רמז לבת עין העליונה במקום המיתה ח"ו כי אור העין שואב משם להיותה כמראה הלטושה ולא המתים יהללו יה ולכן אמר לשון הסתכלות שהוא ראיה בהבטה תמידית כי אז פוגם עינו וח"ו מפריד ברמז העין כי רגליה דווקא יורדות בקצת להתלבש בסוד המות לאכנעא לאינון קליפין כדכתיב ומלכותו בכל משלה לא בחינת העינים כי עיני ה' אל יראיו למיחלים לחסדו וגורמים היחוד לכנסת ישראל. טעם למנהג שימת המת בקרקע הוא כי קרקע עולם אינו מקבל לא טומאת מת ולא טומאת מדרס כדאמרי' במס' נדה וכלים וראייתם מפסוק ונקתה לארץ תשב ואם יניחו המת במטה או ישימוהו על גבי שלחן וכלים הראויים לקבל טומאה כ"ש שידרסו ויחזיקו בו הרוחות כי אין המטה טפלה למת כדאמרי' במס' שבת פרק המצניע. מלבד כי רמז הקרקע הוא במלכות שבה נטועים כל הנטיעות וגם יסוד בהיותו משך וא"ו נקרא קרקע ערבות ת"ת ועוד שכל דבר מתאוה לחזור למקורו וזהו מנוחתו עליונים תאבים לעלות למעלה שהם נפש רוח ונשמה ותחתונים תאבים לרדת למטה שהם אברי הגוף כי עפר הוא ואל עפר ישוב והגוף הוא בחינת הזכר המשפיע על הנקבה עפרא דארעא: בעת שמשימים אותו בארץ יכסוהו בסדין כנהוג להעלימו מכחות הדין כנ"ל ומבחינת איזה רוחות רעות שאינם שולטים אלא על הנראה לעין ויתחילו ויאמר בית יעקב לכו ונלכה באור ה'. אל אלהים ה' דיבר ויקרא ארץ ממזרח שמש עד מבואו. יבא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכחו. כי עפר אתה ואל עפר תשוב. ויאמר זה ג' פעמים ויכוונו לסוד עפר העליון שהיא בינה ועפר התחתון שהיא מלכות ולעפר קברו למטה ובפרט אם נקבר בארץ ישראל ואחרי ששמו אותו על גבי קרקע יאמרו עליו מזמור לדוד ה' רועי עד סופו ושיר של פגעים בחתוך מלותיו ובכוונה גדולה ובפרט פסוק כי מלאכיו יצוה לך כי הוא מסוגל מאד כמו שבא למעלה בארוכה במאמר ב' וסופו ד' תיבות אלה הם יו"הך. והוא סוד י"ו פיות שיש לחרבו של הקב"ה ובהם הוא מכה וזהו יו"הך י"ו ה"ך. ולכן תקנו להנצל מהם י"ו בני אדם שיעלו לס"ת בשבוע שבעה בשבת שחרית שלשה במנחה ושלשה בשני ושלשה בחמישי וזהו שהתחילה התורה בב' וסיים בל' הם ל"ב ברכות שמברכים הששה עשר בני אדם העולים לקרות ברכה ראשונה ואחרונה. ולזה אפשר שרמזו באמרם ספר תורה וסייף ירדו כרוכים יחד. העוסק בזה ינצל מזה: ושומרי המת כבר הזהרנו שיזהרו עצמם מלשון הרע וקטטה ומריבה ושבועות והזכרת שם שמים לבטלה ח"ו וניבול פה בעודם שם לפחות וימעטו דבריהם ככל האפשר שכל המרבה דברים מביא חטא. במקומות אלו בפרט ומה טוב אם יבקשו עליו רחמים בשירי דוד ובמזמורים המסומנים למעלה וכן חוצבי הקבר והמתעסקים בארגז ובשאר צרכיו לא יפגמו לשונם ויזהרו מלחטוא בנפשותם בזה ושמירת המת הוא כדי שלא יתעוללו בו המזיקין והרוחות כנזכר:

פרק י

השופר שהיו נוהגים לתקוע בעת שהיו נושאים המת לבית הקברות כתיב בפ' ויקהל דף קצ"ו ב' שהיה להגין על החיים שלא ישלוט בהם מלאך המות להשטין למעלה דאז אית ליה רשותא. והזהיר בכל תוקף לבל יתראו הנשים עם האנשים בעת הליכתן לבית הקברות כל שכן בעת חזרתן שמלאך המות ביניהן ואמר דבשבע בעי דינא. ובעשרה אסגי לקטלא. ואמר דכמה בני אדם מסתלקים מן העולם קודם זמנן בגין דלא אזדהרין מן דא. ולכן יש למנוע הנשים מללכת לבית הקברות עם האנשים. וכל שכן בחזרתן ובשום פנים לא ילך בדרך עמה אז. והועד לפני מפי אדם כשר שכך נתפשט המנהג בכל ארץ הצבי ובבבל ובכל מלכות מזרח שבתחלה הולכים האנשים ושם עומדים שמשים ממונים להפריש הנשים שלא יתחילו לצאת עד אחר שעברו כל האנשים. ואחר הקבורה מתעכבים שם הנשים כמו רבע שעה עד שיצאו כל האנשים ושם מקוננות על הנפטר. ויש מקומות שאינן יוצאות אחר המטה כלל. וגם מדברי הגמ' נראה שלא היו יוצאות עם האנשים דאמרי' בפ' כ"ג מקום שנהגו הנשים לצאת לפני המטה יוצאות ומקום שנהגו לילך אחר המטה הולכות. ומפרש בירושלמי מפני כבודן של בנות ישראל שלא יסתכלו בהם האנשים הנה כי חשו בירושלמי להסתכלות בהן הגם שפשט דבריו יראה משום הרגל עבירה יוכל גם כן לפרש שכוונתו גם למה שאמרו בזהר וזהו כבודן לבל יגרמו נזק לעולם ומצאתי קצת סמך למה הקינה מיוחדת לנשים כדכתיב ולמדנה בנותיכם נהי ואשה רעותה קינה. וכן התבוננו וקראו למקוננות. ובמשנה גם כן נשים במועד מענות והטעם מפני שהם מצד הדין ולכן בבכייתן ודמעתן מכבות אותו על דרך מה שכתב החכם אלשיך בפירושו למגילת איכה על סוד הדמעות עוד מצאתי בפ' פקודי דף רנ"ז ע"ב דאמר כל אינון דאתיין מסטרא דשמאלא מסטרא דנוקבא אתמנן על השיר ואמרי שירתא תדיר וזהו על עלמות שיר ואולי יהיה כטעם שיר של הלוים להיותם מצד הדין ולכן להם לבסמו בשירם ואמרי' בפ' שמות דף י"ט כי השירים עליונים עמדו עד שנולד לוי ואז פתחו בשיר ופי' למה נקרחו לויים בשם זה וכ"ש דמזה נוכל להקיש בקינות ובכי כי אותם הבאים ומושפעים תדיר מכח הדינים יפה כחם לשברם ולהחלישם. על דרך מיניה וביה אבא ליזיל ביה נרגא וירך דסטרא אחרא מתוכה מסרחת ועוד כי מצדם הבכי והנהי והקינה והם ג' מיני יללות שכן כחות החצונים הם משולשים כמו שאמר ומבחר שלשיו כי יוצאים ויונקים מג' קליפות רוח סערה ענן גדול ואש מתלקחת כי הרביעית נכללת בקדושה כנודע: גם מזה נראה כמה צריך האדם לשמור עצמו מלהזכיר כחות הקטגוריא בעת הסכנה רחמנא ליצלן. ועיין בזהר פרשת נח בסוף דף קי"ג שהזהיר כי אין להזכיר כחות הטומאה בלילה עת שליטתן ובמקום שיש תנוקות בני שנתן בפרט. ונמצא כתוב כי חסיד אחד הזכיר שם ס"מ בלילה באמצע דבור עם בני אדם ובבקר ראה אותו רבו האר"י זצ"ל וא"ל הרי עברת בלילה על ושם אלהים אחרים לא תזכירו ולכן הזהר כל ימיך שלא תזכור שמו ולא כיוצא בו ובפרט בלילה כי אז יכול להתגבר עליך ועל אחרים בסבתך. וכ"ש שאין להזכירם במקום שיש מתי ישראל דתיאובתייהו לשלוט בגופיהון כדפירשו בזהר פ' אמור דף פ"ח. ועיין בפרשת נשא דף קכ"ו כמה דינין מתעוררים על המת אם מלינים אותו שלא לצורך. בעת שמזמינים עצמם לטהרו טוב שהגדול שבהם יבקש עליו רחמים בתפלה ותחנה בגין דיתרבי ויתוסף רבות קדושה באתר דאצטריך ויכוין לעורר הרחמים. ועיין בתחלת הספר מה יביעו וידברו אז:

פרק יא

סדר רחיצת המת למטיבי צעד. ראשונה ירחצו שערות הראש כי שערות האדם רומזים להמשכות כמו שלמעלה בסוד שער הראש מתאחדים בהם עליונים ותחתונים מארי דמארין מארי דקשוט מארי דמתקלא מארי דיבבא מארי דיללא מארי דדינא מארי דרחמי וטעמי אורייתא ורזי אורייתא דכיין ומסאבן כלהו נקרא שערי. פי' מטיבותא דאתמשך ממלכא קדישא. ואמרו המשכילים ומביני דעת כי מנין שערות הראש הם אלף אלפי רבואות ושבעת אלפים שערות ישתבח שמו הכולל כמה אלף אלפים עולמות עד אין תכלית ומספר. וכלם גנוזים ונעלמים לשעשועו. ואין מי שידעם אלא הוא בעצמו האצילם לקיום הנמצאות. ודרך כלל הם אלף אלפים רבואות קוצות ובכל קוץ ארבע מאה ועשר נימין כמספר קדוש. ובכל נימא ארבע מאה ועשר עולמות כמנין קדוש ובכל עולם שבע מאה ועשרין עובר. שבע מאה מצד ז' ספירות זעיר ועשרין מצד סופי בחינות חכמה ובינה הנגלות בשבעה התחתונים. ועובר הם קצוות ורבוי בחינות. והקצוות הם נובעות הארת לובן רחמיו כי תר"ך עמודי אור שהם בכתר מתפשטים בכל עולם מלבד כללות אחד ממאה בכל אחד וזהו שאמר כי העולם שהוא עולם הנקביי הנעלם להיט למטה לשבע מאה מצד הנקבה בת שבע ועשרים כבר אמרנו שהם בסוד ב' בחינות על השבעה שהם חכמה ובינה ועובר ירצה בחינות הקצוות והספירות. ומי הוא שיוכל לשער ולתת טעם למציאות בחינות רבות אלו מפני העלמן בעצמן. וכל אלו הם א' מאלף אלפי אלפים ורבי רבואות מהאוכלוסין שיש לדרוש בבחינת רישא עילאה כי אין סוף לגדודיו וזוהי בחינה אחת לבד מתקון י"ג תקוני דיקנא שהמתקת וכבישת הדינים תלוי בו. זה כתבתי דרך העברה להודיע כמה יש לדרוש אפי' בבחינת השער שהוא התפשטות לבר מגופא כ"ש בסוד העצמות. בחינת המצח רומזות למצח העליון שהיא פוקדת הרשעים כשמתגלה עונותם למעלה ומצחא ירצה גבורה אתתקף בדינוהי ואתפשט וצריך תקון ומתוק. בחינת העינים תרמוז להשגחת הכל עליונים ותחתונים. בחינת גביני העינים הוא מקום שמשם באה ההשגחה לכל בעלי ההשגחה וממשיכים מנהר דנפיק ונגיד לרחוץ כח הגבורה שהיא המצח בחלב עליון הה"ד רוחצות בחלב. בחינת החוטם רמז לדינים שנתעוררו המתבסמים בעשן המזבח. בחינת האזנים הוא כשהרצון נמצא ואור עליון מעורר אור אבא ואמא בחינת המוחין ואז מתקבלת תפלתן של ישראל ובהתעוררות הזה מתעוררים בעלי כנפים הנוטלים הקולות הנקרא אזני ה'. בחינת הפנים הוא אור אבא ואימא המתפשט בראש המלך. בחינת הדיוקן הוא כשכל המאורות עליונות נכללות יחד נקראים כן. בחינת שפתים ופה הם אורות אבא ואמא ודעת ביניהם ואז יוצא בחינת המלות בחכמה בתבונה ובדעת ובחינה פנימית מהג' אלה נקראים חיך שבו השלימות מתראה באותיות אח"הע. בחינת גופא הוא התפשטות תפארת שכל הגוונים מתחברים בו בחינת זרועות הם אורות חסד וגבורה. בחינת המעים דעת בפנימיותו. בחינת השוקים והכליות כלם רומזים למקום אחד שהם נ"ה ושם נמשך כל כח ומדת הגוף ומשם מריקות הכל לאבר הקדוש שהוא שלום הבית ונ"ה ה' צבאות ואלהים צבאות שמם. וכל תקונים אלו מתחברים יחד עד שכל רבות קדשא נטיל יסוד ומריק בלויה שלו מלכות ומתברכת ממנו. וזהו בעת שלמטה מתקנים הדינין ובצדק ישפוטו דאז כל תקונין דמלכא בחדוותא בשלימו דכתיב אלהים נצב בעדת אל. המעלה על לבו בחינות אלו עם פסוקי שיר השירים שאמרנו בעת רחיצת אדם גדול שקדש גופו בעה"ז ונזהר מכל טומאה כפי האפשר בזמננו זה ברחוץ תשמישי קדושה אלו ויקביל בחינות רוחניות כחות קדושים אלו לעומתן אדם זה ביקר ילין וישמח ויגל מאד באדם הזה החי באמת המחיה ונותן נשמה ברוחניותו לאבריו המתים מכח ההרגשה טבעית אך לא מהרוחניות כדאמרו בפ' שואל כל שאומרים בפני המת יודע עד שיסתם הגולל והנה הגומל עמו חסדים טובים בהשים בקרבו את רוח קדשו שהעיר וקשט בעשותו פה למטה ודאי במלאכת שמים זו יזכה לו ולבניו. הרי שאברי האדם כלם נרמזים למעלה ולא להם חלק בגשמיות כי בתוכם האלהות הקדוש נסתר ונגלה והסתרת נפש האדם בגוף כהסתרת מדה אחת במה שלמטה ממנה בספירות עליונות אשרי המקדש עצמו בעה"ז. ויזהר האדם בעוד בחיים חיותו מכל דבר הנזכר בו טומאה ואפי' בדברי חכמים כגון החולץ מנעליו והנוגע בגופו והחופף בראשו וכל הדברים שנזכרו ומהדברים שנזכר בהם טומאה ונדוי בדברי חכמינו ז"ל. ובפרט לא ילך ד"א בבקר בלא נטילת ידים כי דברים אלו גורמים טומאה לנשמתו בצאתה מן הגוף ומתאמצים בה הרוחות רעות שהחזיקו בו בחיים ואז מבקשים שלהם מתחת ידו ושומר נפשו ירחק מהם. ואל יהא קל בעיניו שום אזהרה הנזכרת בדברי חכמים כי הם בחנו וידעו הדברים על בריין. והמקדש עצמו קדוש יאמר לו בשעת מיתתו כדכתיב והתקדשתם והייתם קדושים. ואמרו דכל מאן דינטר ארחי אורייתא ואשתדל בה כמאן דאשתדל בשמא קדישא שמא עילאה שמא דכליל כל שמהן ובעובדא תליא מילתא בעובדא דלתתא לאתערא לעילא כנזכר למעלה:

פרק יב

בעת שמסירין הסדין מעל המת לרחצו יכוונו להפשיט ולדחות מעליו כחות סטרא אחרא דשליט עליה במיתתו ע"י דההוא מחבלא דנבל שמיה. ולכן מתי ישראל שבח"ל נקראי' נבלה כדדרשו בספר הזהר פ' תרומה דף קכ"א על פסוק יחיו מתיך וגו' וצריך חזוק גדול נגד הפכו למתי חוצה לארץ שאינם בחיק אמם כי אין רוחם נכנס למקום מנוחתו מפני כחות הטומאה המעכבים אותו. אמנם בארץ הנבחרת אין שם כחות אחרות כי היא חלק ה' ומיד תמצא מנוח לכף רגלה אם לא יעכבוה עונותיה. ע"כ בח"ל צריך תמיד התעוררות בפסוקי דרחמי. ובמים שרוחצים אותו בהם ובפרט ברחיצה שניה כי הראשונה תהיה להבריח הרוחות ששורים על הזוהמא אבל בשניה יכוונו להשפעת מי החסד עליו הזועם בכל יום נגד הקליפות והמים נמשכים דרך קו האמצעי ומריקים עליו מכלי עליון הברוך ומבורך ולכן מברכים על המים שהכל נהיה בדברו על דרך שנאמר עולם חסד יבנה והטומאה באה מן האש מדה השמאלית וטהרה מן המים אשר במעלה שביעית והמים נקרא שערי דמעה שלא ננעלו ושמם כן בזמן הגלות שבו נאמר השיב אחור ימינו. והשושנים הנוהגים לרחצו בהם אינון השפעת המלכות שהיא שושנה בין החוחים והיא בתליסר עלין ויתיבת על חמש עלין תקיפין ושאר מיני בשמים שמצרפים עמהם הם להעלאת נשמתו עד מקום הבינה ולכן יש מוסיפין ההדס ליחד עליו כח החסד והדין והרחמים שלשתן עבותים וכלולים זה בזה ולעורר עליו זכות אבות העולם. ומיני בשמים בכל מקום רומזים ומעוררים המקורות למעלה מעלה וראיה מהקטרת וכן כתיב שמן שהוא חכמה וקטרת שהוא בינה ישמח לב. וכבר דברנו למעלה מסוד האזוב כי טוב לצרפו עם זינים אלו כנזכר שם. ובהסרת הסדין מעליו יענו ויאמרו פסוק ויען ויאמר אל העומדים לפניו לאמר וגו'. ויכוונו במעשיהם ובדבורם לתקון נשמתו למעלה ולזה יהיה מגמת פניהם בעשיית כל צרכיו כנתבאר למעלה: בשעת הרחיצה כשזורקין מים על ראשו. יאמרו מעין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנוו. אם רחץ ה' וגו'. וזרקתי עליכם מים טהורים וגו'. אח"כ יאמרו מקוה ישראל ה' וגו'. והתקדשתם והייתם קדושים. ואפי' לפי פשטי הכתובים מתבאר כוונתם בזה כ"ש למי שיעמיק בסוד כל אחד מהם וכבר עלה בדעתנו לפרש בהם איזה רמזים אך יתארכו הדרושים וכבר הרחבנו למעלה יותר ממה שהיה במחשבתנו הגם כי השמטנו הרבה פסוקים ומשניות ומאמרי חכמינו ז"ל שהיו מפרשים ומוסיפים כח להרבה דברים שדרשנו כפי עניות דעתנו. הבצים שחופפים על ראשו אולי יהיה להסתיר כחות הדינים הנרמזים בשערות הראש למען יגולו רחמיו על מדותיו ויחדו יהיו תמים להניח ברכות על ראשו ויבוסמו הד' מאות בתי דינין דאינון במצחא בסוד ארבע מאות איש עמו. וכתיב באדרת האזינו כי מוצא מארי דיבבא ויללא ומארי דמארין כלם בשערי זעיר אנפין וצדיק התחתון בדמותו נוצר ונברא ועליו נאמר ואיש כי ימרט ראשו קרח הוא טהור הוא. עוד ביצה ירמוז השפעת כחות המלכות עליו כי ביצה ירמוז לכל ספירה מצד המלכות בסוד אור החוזר בתקונים. או ליו"ד שבשם בן ד' שבחכמה בר"מ. המאיר לכל בסוד כלם בחכמה עשית ומשם משך שמן הטוב היורד על הראש וכבר דברנו מזה למעלה:

פרק יג

אחר הרחיצה כשמלבישים אותו יכוונו לתקון ג' מיני מלבושים לנפש רוח ונשמה כפי המתבאר באדרא בזהר פ' ויחי דף רכ"ד ובלבישת הלבוש תחתון והבתי שוקים יכוונו להלביש הנפש. ובסרגני"ז יכוונו להלביש הרוח. ואם נהג ללובשו בחייו ביום הכפורים נ"ל שטוב להבדיל במוצאי יום הכפורים קודם שיפשטנו מעליו והיודע סוד ההבדלה ורמז יינה יבוסם לו דעת זה. ובעטיפת הטלית עליו יכוונו להלביש הנשמה ואם בחייו היה מקיים עטיפתו על ראשו לפחות בתפלת העמידה שחרית טוב להשימו על ראשו ויקשרו אחד מציציותיו אם מנהג המקום כן. אבל לא יפסלו אותו בהסרת הציצית ויכוונו בהנחת הטלית להסתיר אותו מבעלי הדין ולהכניס נשמתו תחת כנפי השכינה. וכשאדם בחייו מעוטף בציצית ויוצא לפתח ביתו קב"ה כ"י שמח ומלאך המות יזוז משם וינצל האדם מכל היזק ומשחית והיינו לדורותם לדור אתם. ומזוזת הם אותיות ז"ז מו"ת. ור' נהוראי פתח אסהדנא על מה דנפיק בעטיפא דמצוה ותפלין ברישיה בשעתא דנפיק בין תרין תרעין אז שכינתא עלויה ותרין מלאכין קיימין עלוהי חד מימינא וחד משמאלא ומלוין יתיה עד בי כנישתא. עוד במנחות פרק התכלת ראב"י אומר כל שיש לו תפלין בראשו ותפלין בזרועו ומזוזה בפתחו וציצית בבגדו מוחזק שלא יחטא שנאמר והחוט המשולש וגו' ואומר חונה מלאך ה' וגו'. והטעם הוא כי בר"מ איתא וכן בתקונים כי שם שדי הוא שד י' ופי' שהיו"ד היא חניקא כריכא בצואריה דשד שתופס בו ואינו יכול לו. והנה שם שד"י הוא בתפלין ש"ד בתפלה של ראש וי' בתפלה של יד. וכשאדם לובש תפלין נמצא ס"מ תפוס בחניקא די' בצואריה שאינו מתקרב אצלו להחטיאו וכן במזוזה יש בה שד"י כמו כן וכן כשהוא לבוש בציצית בו רמוז שם שדי כדפי' בר"מ הא כיצד שד"י במספר קטן עולה ח' כנגד ח' חוטין שבכל כנף ולכן בהיות ששם זה רמוז באלו המצות הוא משבר כחו של ס"מ ומוחזק שלא יחטא וז"ש חונה מלאך ה' סביב ליראיו במקום מ"ה חונה מלאך ה' סביב ליראיו. והזהיר במצות ציצית בחייו יכוונו בעטיפת הטלית עליו אחר מותו כוונה זו שאמרנו המתעסקים בתקונו כי בזה ילך לבטח דרכו לדור בב"ה עליון ומלאכיו יצוה לו ושכינת אל על ראשו. ומשם תעלה בצרור החיים וכבר בארנו בסוד הציצית בח"ב. ועיין סוד צרורא דחיי בדרוש השבת פ' ויקהל ובפ' ויקרא דף כ"ה. עוד שם איך זוכה אדם במעשיו לרוח ונשמה ומדרגת כל אחד מהם בעה"ז ובעה"ב ואז יאמרו פסוק נרד וכרכום וגו'. עיין בזהר פ' ויקהל דף כ' מפסוק זה ובפ' אמור דף ר"פ נתן טעם לקבורה ועיין למעלה ח"ב. וכבר אמרנו שאין להשהות המת בלילה כאשר כתוב בפ' אמור דף פ"ח ובשום אופן אין לשהותו כ"ד שעות דיהיב חלישותא בשייפוהי דרתיכא ומעכב עבידתא דקב"ה מלמעבד וע"ש ובריקאנ"טי ריש פ' כי תצא:

פרק יד

ואחר שהלבישוהו יאמרו עוד לסוד הלבשת בגדים הרוחניים שוש אשיש בה' וגו' ויאמר כשמתקן כסוי ראשו בעטופא דמצוה ואומר ישימו צניף טהור וגו'. עיין מפסוק זה פ' שלח לך דף קס"ט ע"ב ושם למה השטן היה מקטרג בלבושי יהושע אחר שנטלה נשמתו כבר. ושם מתבאר בפרטות כל חלקי גוף האדם מלמעלה בהדרגה אחר שפי' מוצא הנר"ן וטעם למה נאמר חלוץ בעצמות ולא בבשר עוד בלבושי יהושע בפ' בלק דף קפ"ה ע"ב נתן טעם למה נדון האדם המת במתיבתא דרקיעא. עוד יאמרו כי כארץ תוציא צמחה וגו'. ונחך ה' תמיד וגו'. והיית כגן רוה וגו'. ואין לחוש לדברי המונעים מלומר דברים שבקדושה במקום המת באמרם כי המת מטמא. כי לא נמצא שאסרו רבנן רק לומר ד"ת במקום הטנופת כי שם הרגיעה לילית והם צריכים הבדלה לא עירוב וכבר פירשו מה הם דברים המטנפים צואה ומי רגלים וצואת חמור הרכה ובית המרחץ ובית הכסא ואביזרייהו ומקום שרואה בו ערוה משום ולא יראה בך ערות דבר אבל אין אסור לומר ד"ת במקום טומאה שאינם מקבלים טומאה ומקום טנופת לחוד ומקום טומאה לחוד וכבר איפסיקא הלכתא כר"י בן בתירא כדאיתא פ' מי שמתו ורב הונא דאמר ת"ח אסור לעמוד במקום טנופת משום שא"א לו בלא תורה לא אמר במקום טומאה ואי משום ערות המת אם היא מכוסות אין להקפיד דרחמנא אמר ולא יראה בך ערות דבר והא לא מתחזיא. וכשמכניסין אותו בארון יכוונו להטמין גופו ולבושיו עליונים בתחתונים מכחות בעלי הדין והוא נטמן בסוד עץ החיים. עוד יכוונו שגופו בסוד וא"ו ובריתו משך וא"ו נכנס בסוד התיבה בסוד נח איש צדיק בתיבה והוא השושבין המייחד סוד וא"ו ת"ת במלכות בסוד וה' בהיכל קדשו וב' ציציות עליונות עם הב' תחתונות הם לרמז כחות מקבלים דמתייחדין עם כחות משפיעים בסוד וקרא ז"ה אל ז"ה ואמר קדוש קדוש קדוש. יחוד זה גורם כניסת נפש הצדיק למעלה במקורה העליון במקום מוצאה שהיא מארון הברית אדון כל הארץ שמתרבה הכבוד העליון בעליית נר"ן הצדיק עם אלומות מעשיו המתייחדים ומאירים יחד כלם בארץ העליונה ולדרים בחצרות אל כנזכר למעלה. וזה רמז אמירת פסוק שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד בעת סלוק הנשמה וכנסת ישראל משוררת לפני המלך העליון וזהו בא יבא ברנה נושא אלומותיו ובודאי כי מדת ז"את תענה ותאמר לו שלום בואו. ועיין בזהר פרשת ויקהל טעם הכנסת הגוף בארון. ויאמרו בעת הכנסתו. ולא יבואו לראות כבלע את הקדש ומתו. ואם הוא אדם חשוב יאמרו אותו ג' פעמים בקול רם ואחר שכסוהו בארון יאמרו. ראיתי והנה מנורת זהב וגו'. ויכוין להשפעות המנורות משבעה מוצקות עליונות עם שנים זיתים שעליהם שהם שתי גולות הכותרות ויחד כלם מריקים בצדיק יסוד עולם ומשם על ארון הברית העליונה ויחוד זה גורם עליית נפש הצדיקים ועיין בזהר פ' ויחי סוד קבורת צדיק בארון. אח"כ יאמר בשבח הכבוד העליון. מי אתה הר הגדול וגו'. ועתה יגדל נא כח אדני כאשר דברת לאמר. ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ. ואם הוא בעל תורה נראה לי שטוב לעשות צרכיו במקום שעסק בתורה שם כנזכר למעלה שמצינו בפ' פנחס שהצדיקים פוקדים מקום שהיו מחדשים שם ד"ת וכ"ש כד שראן בגויה אחרינן בההוא אתר במליה דאורייתא והביא מעשה דר' פנחס בן יאיר שנראה שם בדמות ההוא טולא וזה בסוד ויהללוה בשערים מעשיה שרושם הקדושה אינו מסתלק ממקומו הראשון לעולם אך מתרחב והולך ומתפשט עד אין תכלית:

פרק טו

כשבאין הכתפים לשאת אותו ובפרט אם הוא ת"ח יאמרו ובנסוע המשכן יורידו אותו הלוים וגו'. ויהי בנסוע הארון וגו'. כי מלאכיו יצוה לך וגו'. על כפים ישאונך ויסיימו המזמור. ומה טוב שכל המתחלפים תחת הארגז יאמרו כל א' מהם פסוקים אלו. ופסוקים שרפים עומדים ממעל לו וגו' מסוגל לאדם גדול ויכוונו להעלותו בסתר עליון להתייחד במדרגות אשר מעל ראשי כתפין כנזכר למעלה. ואמרו בתקונים דף רל"ח כי נשיאת המת הצדיק על הכתף הוא בסוד ויביאו את המשכן אל משה ובנסוע המשכן שהיא הנשמה הזאת הממושכנת בעוה"ז בעל כרחה בירידתה בעה"ז יורידו אותו הלוים כדכתיב כי מלאכיו יצוה לך כדפי' למעלה וגם בחנות המשכן כשהולכת למקום מנוחתה יש ללויתה שרפי קדש אשר פעל ומלאכין אין מספר מול צדקותיו אשר עשה כדכתיב הנה צדקתו אתו ופעולתו לפניו ושכר מעשיו גורם הדבקות עם השכינה בעצם. באופן כי הזר הקרב יומת פי' הזר הקרב לנגד נשמה זו יומת ויבולע כי סקל המסלה ופנה לו דרך לעלות לה' בלי עכוב. וקול קורא במדבר שהם כחות החצונים השוכנים במקום חורב פנו דרך ה' וגו'. ואם כן המלוים המת נעשים מרכבה למלוים עליונים. וכמו שהם מלוים גופו למטה בגופם כן יכוונו ללות נפשו בסוד נפשם ורוחו ברוחם ונשמתו בנשמתם כי נשמת המת ורוחו ונפשו מלוים הגוף לקבר כדאמרי' דהתם קאימנא ולא לחנם הזהירו חכמים כל כך בכבוד המת ובלוייתו ואמרו הרואה את המת ואינו מלוהו. עובר משום לועג לרש ודברים הרבה כיוצא בזה כי ודאי לא כוונו אל הכבוד המדומה לגוף בלבד ובפרט כי מהנראה לעין הוא אבן מעמסה. וכתוב בארחות חיים של רבי אליעזר הגדול בני הוי זהיר להוצאת הקבר להכניסו ביד קונך כי מצוה גדולה היא עליך כל העושה חסד חנם הקב"ה עושה לו חסד של חנם. ובכל זמן שעומדים עם הארגז להחליף יכוונו להבריח מעליו ומסביביו הרוחות כי בכל עמידה הרוחות פורחים ואולי שאין להם רשות רק להלך לא לעמוד כמו שהמזיק אין לו רשות לזוז ממקומו ואולי הרוחות נקראות פורחות על זה כדכתיב ונפשותיכן לפורחות. וזה כלל גדול בכל צרכי גופו יכוונו בעצם ובראשונה לתקן נשמתו בסוד כוונתם העולה עד סוד נשמתם למעלה וזהו חסד של אמת ודאי יכוונו להשפיע כח האלף על מת וזהו אמת כנדרש למעלה. והסדר שתקן יעקב אבינו לבניו בנשיאת מטתו כדאמרי' במדרש רבה פ' ב' כיון שבא יעקב אבינו ליפטר מן העולם קרא לבניו וצום וזרזם על דרכי האלהים וקבלו עליהם מלכות שמים משגמר דבריו אמר להם כשתטלו אותי ביראה וכבוד לוו אותי ולא יגע אדם אחר במטתי וכן ממה שצוה רבינו הקדוש וממה שנתבאר בסוף אדרת האזינו בקבורת רבי שמעון בן יוחאי נראה בפירוש כי כבוד והדר ונייחא רבא אית לצדיקים כשאנשים הגונים מתעסקים בהם אחר פטירתם ולא כל הרוצה ליטול את השם יטול ואם בכניסת חתן וכלה לחופה מנהג להעשות ע"י גדול כ"ש וק"ו להכניס הנשמה והנלוים אליה עם הגוף למקום משכן כבודם כי כבוד יעשו לו במותו ע"י אנשים של צורה. וא"ר שמעון בן יוחאי בפ' נגמר הדין כי קבורה מן התורה מפסוק כי קבור תקברנו ביום ההוא ובירו' פ' אלו עוברים אמר כי לויית המת קודם לת"ת. וחכמי המשנה חשבו דבר זה לזכות גדול יוסף זכה לקבור את אביו וכו'. מי לנו גדול ממשה שלא נתעסק בו וכו' ובעת הלוייה יכוונו ללוות הקדושה עמו בכח ניצוצות נשמת כל אחד מהם שהקדושה חופפת ושוכנת בכל עדה מישראל כדכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל וכבר אמרנו כי היודע סוד הלוייה לחיים ממנה יבין צורך הלוייה למת. ועוד יתוסף ללויית המת כוונות אחרות ואין זה מקומן ונרמז קצת מהכוונה של הלוייה בזהר פ' וירא דף קכ"ו ולא לחנם ת"ת נדחה מפניה ולמאן דמתני לית ליה שעורא:

פרק טז

תורה מפי יודעי דעת תצא כי מהתקון הששי שבזקן עליון שהיא סוד השרשת הגבורות בבינה והבינה בכתר וסוד י"ג תקוני דיקני הם סוד השער התפשטות ווין מסוד הספירות ויש חמש בחינות בכתר להמתקת הדינין הראשון כל עצמו של כתר דכתיב ביה כורסיה שביבין דנור שיושב על כסאו שהוא זעיר כאומרו ועתיק יומין יתיב עליו לכפות דיניו. הב' גלוי סוד מצח הרצון שמשכך הדין ואפי' אש גהינם נשקע. הג' עינא פקיחא דזעיר המאיר לספירת גבורה הוד מלכות והם מתרחצות מדינם ובכח זה עיינין דזעיר רוחצות בחלב. הד' בסוד חוטמא עושה למטה נחת רוח וממנו קבלת התפלה כדכתיב ותהלתי אחטם לך. הה' בסוד דיקנא שכל מציאותה לבטל הדינים ובטולם בי"ג דרכים שונים. ותקון הששי שמתראה בצורה הגשמית בסוד שבולת הזקן והוא שער שמכסה הזקן מראש הפה עד ראש הפה מלמטה ונקרא חפץ חסד במדות מי אל כמוך ובמדות אל רחום הוא ואמ"ת ותקון הזה הוא קשר נ"ה עם היסוד ודרך נ"ה עובר אל המלכות ונצח הוא חפץ בהמשכת החסד וכן במדות נותן טעם ורב חסד ואמת נקשר רב חסד עם האמת הזה כי נצח נקשר באמת. ולכן נקראים נביאי האמת נביאי קשוט ומבטל הדינים בהמשכת החסדים והחסד תלוי בשרש זה. ותקון זה נקרא חסד של אמת שעושים עם הנשמות דהיינו חסד של אמת שעושים עם המתים והם חסדים המושפעים להרפות הדין כאשר הוא מתחזק ומבטלו ואין נותן לו כח להתחזק. וזו תהיה כוונת כל המטפלים במת להמשיך מתקון חפץ חסד ממדות אריך ובמדות זעיר ממדת ואמ"ת להרפות כח הדינין המתגברים בכח המות. ונושאי המטה הם דוגמת כחות המתפשטות ממלאך מיכאל כשהולך להקריב הנשמה לפני מזבח ה' הטהור ונושא אותה על כנפי רוח ומלאכי צבאות ידודון ידודון לסייעה וללוותה ולהעבירה דרך ע"ב גשרי החסד המשפיעים מכחם על מחנה מיכאל כהנא רבא. וחוצבי קברות בחצר מות התחתון לשם שמים הם דוגמת האופנים המתקנים קבר עליון בחצר מות עליון בעשיה רוחניות ששם מדור הנפש כן בקבר יש מדור לחלק תחתון מהנפש הנפטר כאשר כתבנו למעלה ועצמות אלישע יוכיחו שאחר כמה שנים החיו האיש שהשליכו בקברו. וגם שאין למדים ממעשה נסים מ"מ הוכחה יש ששוכב על העצמות שבקבר לעולם חיות מה ועל ידו הוא החלוץ בעצמות שפי' יזיין ידשן וכו'. עוד חוצבי הקבר הם לדוגמת אותם המלאכים המשמשים את הגן ואותם הצדיקים אשר שם המתקנים מדורות הצדיקי' המזומנים ליכנם שם ומכינים מקום כבודם בגן עדן בכמה מיני בוסמין וחופות כנראה ממה שהובא בזהר פ' ויחי שאמר אבוה לר' יצחק שהיה ג' ימים שהצדיקים ומלאכי הגן היו מכינים לו מקום בג"ע ומדור עילאה שהיו מתקנים לרשב"י וכמה כוין פתיחין ליה לאנהרא מזיוא עילאה. ואפילו בצדיקים שבדורותינו נראה באר היטב ממה שהובטח למהרר"י קארו כאשר הבאנו בחלק א'. ולדברים אלו ישימו לבם חוצבי קברות ומלוי המתים ובזה יכירו וידעו כמה רב גוברייהו במעשה ההוא ויקדשו רוחם ונפשם בהתעסק במלאכת שמים ומזה יש כמה בחינות בכל מעשה הקדושה וא"א לכוין הכל בכתב ישמע חכם ויבין:

פרק יז

השבע הקפות שנוהגים בקצת מקומות לעשות למת בבית הקברות נ"ל ע"ד כי הוא תקון גדול להבריח מעליו רוחות רעות כי סביבו רשעים יתהלכון שהם כמדורין סביב משכן הנער מטטרו"ן. ולהיות צורה הנכבדת זו כלי שנשתמש בו קדש וירד ממדרגתו בנסוע ממנו הנשמה הקדושה מחמת שירי קדושה הנשאר שם הרוחות מבקשים ליהנות ממנו. ולהיות צורת האשה אפי' בחייה מוכנת לשרות עליה כחות הטומאה כי הויית נפשה היא מן כח השמאלי ולכן כתיב מכשפה לא תחיה ואמרו כי דבר הכתוב בהוה לכן תכף למיתת נשים קבורה כי בגופה תרמוש חיתו יער. ובסוד ההקפות שהם דוגמת המחול שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים בג"ע כי אז תשמח בתולת ישראל במחול ההוא בסוד אני ראשון ואני אחרון החצונים תובעי דין מסתלקים מהמדורין ואינם נותנים עוד קול קטרוגם בבית ה' כי כשאור המלאכים קדושים הרצים עליונים יוצאים שם במדורין דחופים בדבר ה' אין פורץ ונדחים משם לסוף פתח לבנת הספיר בחלון ששם הנקראת נוקבא דתהומא רבה. וזה סוד הקפת יריחו להיותה סוגרת למטה ומסוגרת למעלה מכחות הטומאה בסוד ההקפות עם השופרות המחרידים כל עם הארץ ובכח קדושת הארון אשר היתה מכלה אותם והיו נמסים מפניה כמסוס נוסס כן ההקפות בסוד שיר של פגעים ושם מ"ב שבתוקפו ובגבורתו משבר הרים ומפרק סלעים וחוצב להבות אש ובוער כתנור לכל זדים ועושי רשעה יבושו ויחתו מגבורתם כל הרוחות אשר יחד יסולו דרכם סביב הנפטר ופונים מקום לקדושים הבאים ללוותו ומוליכים לפניו צדקו. וא"כ כמה רב טובם ויפים ממקומות שנוהגים אותם במקום דליכא למיחש לאנצויי המרגילם תבא עליו ברכה. ויש מקומות שאחר צדוק הדין כשנושאים אותו לקבר אומרים שיר של פגעים ונכון הוא. סדר ההקפות כפי הנמצא בדברי חכמים ברחיצה הגדולה המיוחסת להלל הזקן כבר באו בתחלת הספר:

פרק יח

אחר ההקפות ירימו ארגז המת מעל הארץ על זרועותיהם ויכוונו להעלותו על זרועות עולם כדכתיב ומתחת זרועות עולם כי אחרי שמגמילות חסדים שעשו לו נעשה בסוד אמת והכניסוהו לתיבה בסוד נקוד' בהיכלה ממש ואז מתעלם בה"א אחרונה ושם נמתקו כחות בסוד הדין בסוד צדוק הדין והקדיש וההקפות כנזכר בסוף חלק ב' עתה בכח שם מ"ב שהזכירו ובקשו עליו רחמים בסוד שם זה העולה הנה הוא מוכן להעלותו לסוד זרועות עולם ומשם יסק ויעלה להסתתר ברום חביון אשר עין לא ראתה והוא טמור וגניז במקום שאין העין שולט בו בו ומעלימים אותו בקברו. ובעת שמכניסים אותו שם יכוונו כנזכר למעלה בעפר שתחתיו ובעפר שנותנים עליו שהם רמז עפר העליון ועפר תחתון בסוד שני ההי"ן שבשם ובוא"ו שהוא רומז לצדיק שביניהם המתעדן מעדון עליון ותחתון וג"ע של מעלה מכוון לעפר עליון וג"ע שלמטה מכוון לעפר תחתון כמו שהגוף מוצא מנוח בשובו ליסודו לעפר הלזו כך הנשמה והרוח והנפש שלו מוצאים מנוחה בשוב כל אחד מהם למקורו המיוחד ומיועד לו והמבין שותא דרבנן דאמר הכל היה מן העפר ואפי' גלגל חמה ישכיל וידע כי דברי חכמים כדרבונות ועיין מזה בר"מ פ' צו דף ל"ד ע"ב. ויכוין במעשה הקבורה כנזכר למעלה להכניס נפשו למעלה בקבר עליון ונשמתו בסוד תלת עשר נהרי דאפרסמונא הנמשכים מי"ג תקוני דיקנא כנרמז בפ' ויקבור אותו בגי כנזכר למעלה. עוד יכוין להצפין נשמתו בתוך י"ג חופות שבהם מתעדנים הצדיקים בג"ע על דרך שאמרו ברשב"י דהוא יתיב על תליסר תכתקי פיזא ועיין בזהר פ' תרומה דף קמ"ז ע"א. ויאמר כל א' פסוק והוא רחום וגו' ג' פעמים וזהו ג"ח גדול למת להחליש ראשי המשחית הנזכרים בפסוק הזה ואם יאמרוהו כל הקהל ג"פ בקול הנה מה טוב שהם ל"ט תיבות כנודע ג"פ י"ג כנגד י"ג מדות רחמים וי"ג גבולים פי' מיני יחוד שבשלשה מקומות באצילות וכמו כן בבי"ע ובזה מקילים מעליו כח המלקות מחבוט הקבר ושאר דינים ואח"כ יאמרו וסר עונך וחטאתך תכופר. ונחך ה' תמיד וגו'. וישב עמי בנוה שלום וגו'. ויהו נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו וגו'. וכוונתם תהיה לבסם ולהחליש כחות פולסי דנורא בכח מדת אמ"ת וחפ"ץ חס"ד כאשר ביארנו למעלה ולעורר הנעימות העליון עליו על ידי החמשים שערים המתפשטים מסוד עה"ב. ועיין פ' בלק דף קמ"ה למה נדון האדם אחר המות בז' עדנין אשר יחלפון עלוהי ואיך דנים האדם אחר מותו ובעת מותו. ודין אחר המות מתבאר בפרטות בפ' נשא דף קכ"ו. ולבך יהגה אימה ותבין כי חולי הנשמה בע"הב היא מחמת אהבתה לגוף כדדרשו על פסוק כי חולת אהבה אני. וטעם כמה דינים דמתדנא הנשמה והגוף הכל הוא לטובתם שאין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו כי מבלי תקון ומרוק אין מאכילין לו לאדם מטוב מעשיו שא"א לאדם לקבלו כנזכר למעלה שכל עקר האושר אינו אלא ההתדבקות עם קונו וזהו ונהנים מזיו שכינה וכן כתיב והתהלכתי בתוככם ואמרו אטייל עמכם בג"ע וכתיב והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה' אלהיך. ואמרו כל זמן שאדם חי נפשו נתונה בידו של הקב"ה דכתיב אשר בידו נפש כל חי וכשמת נתונה באוצר ואוצר זה הוא התכללותה בסוד אוצרות ביצה ותפארת ומלכות בסוד הבריאה יצירה עשיה רוחנית אחרי שתקנה מעשיה בעשיה גשמית ואם עקר האומר הוא הדבקות עם ה' איך יהיה לו כן והוא נפרד בעונותיו שהפסיקו החבור שהיה לו עם יוצרו בהשתלשלות חבור נפשו ורוחו ונשמתו באופן שכל מעשה הטוב אשר יעשה האדם יהיה אושר אורות מעשים ההם עם ה' אלהיו כמוס עמו יתברך עד ירחץ יטהר מכל טומאתו אשר הוא טמא לנפש על עונו כמ"ש על אלישע אחר שלא נהנה מתורתו עד שר"מ תלמידו הכניסו לצרוף סיגו בגיהנם וכשמת עלה עשן מקברו וכן לוי לא היו מכניסין אותו לישיבה של מעלה על שלא נהג כבוד לר' אפס. ומעשים כיוצא בזה בס"ה רבים. וא"כ הנשמה חיה חיי עד מאמת חלייה ויסוריה וכי הגוף וה"ה ביסורים הבאים בעה"ז כי יאמר אדם הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה ובזה יפשפש מעשיו אשר לעומת יסוריו ושב ורפא לו באופן כי טוב לו חליו מבריאתו כי בו יחיה את נפשו. ויש מקומות שאומרים כלם אחר ששמוהו בקברו אסיפת שלום תהיה אסיפתו ורביצת שלום תהיה רביצתו מחיצת שלום תהיה מחיצתו. שכיבת שלום תהיה שכיבתו. הנה מכון הנה מלון הנה מנוחה וכו'. ויאמרו כל קהל עדתו יבא שלום יבא שלום יבא שלום ינוח על קבורתו. בלע המות לנצח ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים וחרפת עמו יסיר מעל כל הארץ כי ה' דבר. יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טליך וארץ רפאים תפיל. והוא רחום יכפר עון ולא ישחית והרבה להשיב אפו ולא יעיר כל חמתו. כל הנשמה תהלל יה הללויה. ברוך ה' אלהים אלהי ישראל וברוך שם כבודו לעולם וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן:

פרק יט

אין לישראל גומלי חסדים העוסקים בצרכי המת להתפלא ולומר איך נוכל אנחנו לסדר ולכוין העניינים אלו עם הפסוקים כי הכל הולך אל המחשבה טובה. והאדם עובד במעט והקב"ה עוזרו ותומכו ברב. אדם מיחד ואינו יודע לגמור הענין והעזר האלהי סומכו וכוננו וזהו נקרא שרוי שכינה במעשה האדם. כדפירש בזהר על מעשה ידינו כוננהו כדלקמן וכן אמרו פתחו לי פתח כחודה של מחט ואני אפתח לכם וכו'. וכל מלאכת הקדש נעשית מאליה ודי לאדם להתחיל בה כי ה' יגמור על ידו כדכתיב ויכולו השמים והארץ וכן כתיב בעבודת אהל מועד ותכל מעצמה ובמקדש כתיב והבית בהבנותו ואם על העצים ועל האבנים לפי שהיו עתידים להתקדש נאמר כך כ"ש לגוף שהיה נרתק של קדושה. ודי שהגדול מאותם המתעסקים בו הוא יטול המשרה על שכמו לסדר דבריו ועסקיו של הנפטר יהיה רבו או חבירו או תלמידו ואחריו כל אדם ימשוך וכאשר יסדר ויאמר הוא כן יענו ויעשו אחריו דבתר רישא גופא אזיל. ואמרו בפ' פקודי דף רכ"ה שכל מקום ששלט צד הקדושה סטרא אחרא לא יכיל דדחייא לה מאתרה בכל מה שהוא עושה כנגדו כמו שפירשנו למעלה וכ"ש גוף תשמיש קדושה ועוד קדש אבריו עצמם בעשיית המצות ועוד יש בו חיות מה כי ודאי זכותו כדאי לסייע המתעסקים בו שיכוונו מעשיהם כראוי לו והועד לפני כי תלמידי המקובל אשכנזי זצוק"ל בשעה שרצו להטבילו אחר מותו נשמט גופו מתחת ידם ונשקע במים ואחר כך צף על פני המים מעצמו וגם שאין למדים מסוד קדושים אלו דהוה חמי מראות עליונות כדאמרו דחמא עמודא דנורא דאוזיף הגאון קורדואיר"ו לקבורתו מכל מקום כל אחד לפי מדרגתו וזכותו יסייע במתעסקים בו. וקודם צאתם מבית הקברות ירחצו ידיהם. מלבד טעם הנכתב במדרש שהוא להבריח הרוחות השוכנות על הידים בפרט מהטעם שכתבנו. עוד הוא רמז כי ידינו לא שפכו את הדם הזה לומר שלא מנענו ממנו צרכיו ובקורו בעת חליו. ויש שאומרים פסוק כפר לעמך ישראל וגו' ויכוין ג"כ לעורר אחר קבורת המת סוד הרחמים בכל עשרה שליטים עליונים ולבסם כחות שנתלבשו בדין ובזה יוסר בקצת חירוף השליטים תחתונים להכות הגוף בקבר וזה יהיה על דרך ויאמר למלאך המשחית די. עוד זה תהיה הערה לאדם שבכל עת יהיו בגדיו לבנים ויקדש עצמו מלמטה כי המות בכל עת ישלח חצו וברקו. ובנטילת ידיהם יאמר פסוק תפול עליהם אימתה ופחד בגדול זרועך ידמו כאבן עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית. והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ה' אלהיכם. ועיין בזהר פ' נשא מסוד רחיצת ידים. ועל פי מה שכתוב בזהר על אותו צורבא מדרבנן שאמר רבי אלעזר ברכאן דאבא אצטריכו הכא ופעם אחת מצאו ר"ש בן יוחאי שהיה נוטל ידיו בשופע והתפלל עליו ואמר רבון כל העולמים מלא ידיו מברכותיך ומן היום ההוא והלאה נתעשר. על פי הדברים האלה הרגלתי עצמי לומר בכל פעם שאני נוטל ידי לסעודה רבון כל העולמים מלא ידי מברכותיך ומברכותיך יבורך בית עבדך לעולם ברכנו אבינו כלנו כאחד באור פניך כי בשעת המעשה התפלה נשמעת ובפרט בעת התעוררות רחמים ברחיצה וכן א"ר חסדא אנא משאי וכו' ונ"ל שגם כן ברחיצת ידים מדי צאתו מבית הקברות טוב לומר זה להתפלל על הנפטר ולומר מלא ידיו מברכותיך וידיו יהיה מלשון מקום בהתפלל לה' יחננהו מאוצר של חסד וחנינה וימלא מקומו בג"ע עליון ותחתון ובחצר מות מברכות פיהו משפע מימי החסד הנוזלים ומלבינים עונות עמו ישראל בחסד וברחמים וטוב לשפוך המים על ידיו ג"פ. ולרוב הטעמים שכתבנו בנ"י זו טוב שלא לנגב ידיו במפה ועוד כי בזה מראה שאינו מסיח דעתו מן האבל ואינו משליך אחרי גוו זכרון יום המות וכבר כתבנו מזה בח"ב. והמנחם האבל בעי ליסדא מלין בקדמיתא דהא חברייא דאיוב הוו אמרי מלי קשוט אבל לנחמא ליה לא בגין דבעי מלין דיודי עלייהו וכדין יקבל עליה דינא ויודי לאלהא קדישא כדעבד אליהו. זה לשון הזהר פ' קרח דף קע"ו. ויודיע אליו שאין לבריה כלום אצל בוראו שהרי משה רבן של כל הנביאים לא בא אלא בלשון תחנונים שנאמר ואתחנן אל ה' כדאמרי' שם במדרש. והמנחם הוא במדרגת מדת המשפט הממתק האף וזהו יסרני ה' אך במשפט אל באפך פן תמעיטני וכשהשפע ממדת המשפט בא למלכות אז היא מתטהרת מדיניה ומתנחמת מתגבורת הדין שהגבירו עליה עונות התחתונים. ולכן אומרים לאבלים מן השמים תנוחמו וכן לשון המשנה בסנהדרין תתנחמו מן השמים ועקר הנחמה הוא שיצדק דין שמים בלב האבל עד שבפיו יודה למלך המשפט ויברך על הרעה מעין הטובה שאז יזכה למה שאמר הנביא כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה ירצה כי ישראל יקבלו נחמות כפלים מחטאתיהם אחד על כי יעשו תשובה מאהבה. וב' על קבלת היסורין מאהבה וכן צריך האבל לקיים בעצמו. כי יזכה לנחמות כפלים והמנחמים יזכירו ויזהירו על זה ולכן אמרו דנחמתא דבבלאי גידופא הוא כיון שלא היו משתדלים עם האבל שיצדיק עליו דין שמים וכמו שנראה מדברים שנחמו חכמי ישראל לר' ישמעאל:

פרק כ

כתוב בספר הלבוש ותולשין עשבים עם עפרן ואומרים זכור כי עפר אנחנו למען יזכור יום מיתתו ואנו אומרים פסוקים ועתה ה' אבינו אתה וגו' ויש אומרים שהוא רמז לתחיית המתים על דרך ויציצו מעיר כעשב הארץ וכבר כתבנו הנראה לנו בזה למעלה בחלק ב' וזורקים אותם על ראשיהם דרך צער על דרך ויזרקו עפר על ראשיהם השמימה. ונ"ל שיהיה להורות כי המתים בתחייה יתעלו בגוף טהור וזך הרבה למעלה מחומר הלז ע"י הטל עליון המוכן להם שהוא שפע יו"ד ה"א וא"ו בגימטרי"א ט"ל כנודע כנדרש במדרש הנעלם בפ' וירא בדרוש מתשע טפין הנוטפים מגנתא עוד מזה בפ' חיי שרה באורך וכבר כתבנו מזה למעלה במאמר ראשון. בצאתם אומרים ויהי נועם יושב בסתר עליון להבריח הרוחות ויש שיושבין ז' פעמים להבריח מהם הרוחות המלוות את המת כדאמרן לעיל על פסוק ונפשותיכן לפורחות ובכל עת שהוא יושב בורחות ממנו עיין הטעם שם ויש שיושבין ג"פ לבד נגד ג' מיני מזיקים שכתבנו למעלה וכן נגד ג' כתות של מלאכי חבלה. אך טוב לישב ז' פעמים ובפעם ראשון יאמר ויהי נועם יושב בסתר עד ונגע לא יקרב באהלך. וגם יאמר מלת כי שבראש פסוק כי מלאכיו ואח"כ ישב במקום אחר ויאמר ויהי נועם עד כי מלאכיו ופעם השלישי עד כי מלאכיו יצוה וכן עד דרכיך וישלים בפעם השביעי כל המזמור ונ"ל טעם לישיבת שבעה פעמים כי אמרו שהקליפות וסטרא אחרא מהם ששה כתות וכלם כאחד נקראים נגעי בני אדם ור"ת למפרע אב"ן כלומר שהם ע"י אבן הראשה שהוא היצה"ר הוא השטן וכלם רמוזים בפסוק לא תאונה אליך רעה שהם כחות נקביות ונגע לא יקרב באהלך אלו נגעי בני אדם ע"כ אמרתי שטוב לומר פסוק זה בלכתו לבקר החולה וכלם הם פורחות ומסתלקות ע"י שיר של פגעים ועקרו עד כי אתה ה' מחסי שבו ששים תיבות נגד הנה מטתו שלשלמה שבו ששים אותיות ובו קדשו ירושלים בימי עזרא כדכתב הר"ן והם סובבים האדם כשמוצאים בו עילה ליאחז בו וכ"ש גופים המתים. ונ"ל שעל כן בפסוקי מזמור מן המצר שהוא תקוני זעיר להיות כי פעמים מתגבר הדין וזה גורם למטה מטה בעולם העשיה התגברות החיצונים ע"כ להשמדם עדי עד אמר שש פעמים סביבה בחיצונים הסובבים במדורין חוץ למשכן מטטרו"ן. הא' כל גוים סבבוני ב' וג' סבוני גם סבבוני. הד' סבוני כדבורים. הה' והוא דחה דחיתני לנפול וה' עזרני והם ד' פסוקים כנגד ד' קליפות שאמר יחזקאל ובג' ראשונים שאינם מקבלים מתוק אמר שכל מגמתם לסבוב ולבלע הקדש ח"ו ע"כ יכריתם בכח שם ה' אך הפסוק הד' שהוא נגד הרביעית אמר דחיה לבד דחה דחיתני ולא הזכיר בה אמילה וכריתה להיותה נגד קליפת נגה שבעזר שם הוי"ה במלוי ב"ן מתמתקת כאשר כתבנו וא"כ כיון שאדם מסובב מו' מיני רוחות אלו ע"כ צריך לישב ז' פעמים ולומר שיר פגעים המבריח אותם מעליו ובפעם הז' יכוין להמשיך עליו כח הקדושה ולעלות למעלה שביעית ששם המים הנוזלים המטהרים כנזכר למעלה ולכן אחר זה הזכיר במזמור ההוא כח ימין החסד הנאדרי בכל בחינותיו היורד למטה וגובר בכל הספירות ויורד בפני אריה מיכאל ומשליט הימניים ומבריח החצונים וכל ההנהגה בלובן ופני אריה הם מתפשטים בכל העולמות והתפלות מקובלת. וזועמת בכל יום נגדם והם כאבק פורח וכרוח נושבת והיא סוד אבן דלא בידין דמחת לרגלא דצלמא שהוא כללות קומת החצונים בהתרוממותה למעלה ועושה חיל למטה ובזה אין חשש שישלטו כחות המיתה וזהו לא אמות כי אחיה וגם היסורים יהיו ע"י הרחמים הנכללים בשם י"ה ולא ע"י כחות החצונים ששם המיתה וזהו יסור יסרני יה ולמות לא נתנני ובזה יריק צדק לצדקה ויפתחו שערי צדק ומזה ישמע טעם לשבעת הקפות הנעשים בכל מקום ובפרט על המתים מלבד מה שכתבנו בזה למעלה. אח"כ יאמר ברכת אתה גבור עד ונאמן אתה להחיות מתים כי בכח שמות הקדושים שבו בהם סוד להבריח כחות הטומאה. עוד בברכה זו בה תקון הדינים שהם השש קצוות בגבורה וקשור דינים עליונים מהגבורה עם דינים התחתונים שבמלכות גורם מתוק להם כי כשצדק ומשפט יחד הוא מכון הכסא כי יצחק גבורה נח מרגזו ומתנחם ברבקה אשתו שהיא מלכות ובזה הדין יורד ממותק ומגביר מלאך גבריאל ומשם לפני שור שבהיכל הרצון ונותן הכח והגבורה להיכל הזכות ומשם יתפשט הכח לצד חוצה לכל בעלי הדין עד החצונים הנקראים צללי ערב שהם הכחות והצללים אשר לערב ולדין וזהו סוד תפלת המנחה שעושה נחת רוח ויצחק מתנחם ברבקה אשתו והדינים ממותקים וגם זה סוד תקון עקדת יצחק ובברכת אתה גבור בה מתוק הדינים בסוד הנזכר ונקרא גבורות בפי חכמי הגמרא שבה מתוקן. לכן טוב לאמרה אחר ז' ישיבות ואפי' נקבר המת ע"י אינו יהודי או סמוך לשבת יעשה כן ויש מקפידים שלא ליכנס לבית עד שירחץ ידיו ויעשה ז' ישיבות או לפחות ג' ומנהג אבותינו תורה היא:

פרק כא

והחי יתן אל לבו דברים של מיתה כדאמרי' במ"ק פרק אלו מגלחין ובכתובות פ' המדיר דיספד יספדוניה המספיד צדיק למטה גם במותו יספדוהו למעלה ויפרסמו מעשיו בג"ע כאשר כתבנו בטעם ההספד. דידל שירים נפש המת בכוונתו בעשותו צרכיו כנדרש גם נשמתו תזכה שתורמה תרומה לפני מלכו וכן הקובר ומשמר ומטמין המת מכחות הטומאה ומהרוחות רעות בכוונתו ובהקפות הנזכר יזכה גם הוא להטמן מאימת מלאכי מות ומלאכי דין בכל שבעה עידנין דיחלפון עלוהי וכתוב בארחות חיים של ר' אליעזר הגדול בני הוי זהיר לנחם אבלים ולדבר על לבם כי לא היו ראוים חביריו של איוב להענש אלא על שאמרו דברי קנטורין ולא דברי ניחומים. והאבל יצדיק עליו דרכי ה' כדאמרי' בסנהדרין וירושלמי דר' אבהו מת לו תינוק אחד ואמר לעומדים לפניו דאם רשות של מטן שיש בה שקר וכזב וכו' נאמר בה הקרובים באים ושואלים שלום הדיינים והעדים וכו' רשות שלמעלן שאין בה לא כזב ולא שקר ולא גניבות דעת ולא משוא פנים ולא מקח שוחד והוא חי וקיים לעולמי עולמים עאכ"ו שחייבים אנו לקבל עלינו מדת הדין. טוב ללכת אל בית אבל לתת מוסר לנפשך ולשפוך דמעות מעיניך וכל השופך דמעות על אדם כשר לא ישפוך על בניו כשהם קטנים וגם שאין הכל יודעים כוונת הדברים והפסוקים מכל מקום יעשה תקון אפי' כפי פשוטן של פסוקים. אם מחמת איזו סבה מונעת לא יוכל לילך ללוות המת לא ימנע עצמו לפחות מלבקש עליו רחמים ולומר ב' או ג' מזמורים או יתן צדקה לכפרת נפשו בעת שקוברין אותו אך כשאפשר לו אל יפטר בכך אם הוא איש בפרט דבאתתא יש אומרים דבעשרה סגי לה. ובחסד אשר יעשה עם המתים כן יעשו בחייו ובמותו פמליא של מעלה ומטה כאשר נזכיר לפנינו בס"ד. הנותנים צדקה עבור המתים לחיים צריך להודיעם כדי שיתפללו על המתים שכן משה התפלל על עצמות יהודה ואף הנהנה מן החיים צריך להתפלל עליו דכתיב ושכב בשלמתו וברכך. וראינו כמה מעשים בגמ' ובירו' שהעניים היו מתפללים על הנותנים להם צדקה בפרט בשבת פרק במה אשה חד סב פגע בתרין תלמידים מן דר' חנינא אמר לון זכון עמי וקצון פלג עגיל ויהבון ליה אכל וצלי עליהון אמר תתקיים לכון נפשיכון בהדין יומא היך דקיימתון לי נפשי בהדין יומא נפקין בשלם וחוזרין בשלם ואישתזיבו מנשיכת נחש. והמתענים על אחרים בשכר שנותנים להם יכוונו שלהיות נשמות ישראל ממחצב א' כי הם גוי אחד הנצוץ שבנשמתו שיש לו שייכות עם אותו פלוני שמתענה עליו יקבל תקון בתעניתו ויהיה כמו מלאך מליץ אחד מני אלף ובכחו זה יבקש רחמים ויתפלל על אותו החולה או האסור או שבוי או מי שחלם חלום והמענה אותו מכוין שברבים יהיו אתו כדי שתקובל תפלתו עמהם בכח הצדקה והשכר שנותן להם לכופר נפש. על כן אל יבישוהו מסברו וטוב להוסיף מעין המאורע לאיש ההוא בענינו שאומר בשומע תפלה כי שם הותר לשאול כל מיני צרכים ויאמר ביום תעניתו איזה מזמורים הנאותים לפי דעתו לפי צורך האיש ההוא שמתענה עליו. ועל רשע שמת טוב להתפלל עליו ולעשות צדקה לכפרת נפשו אפי' אחר י"ב חדש בכל חדש ובפרט בסופו שאז גובר מדין במיעוט הלבנה והנהגה על ידי הוי"ה אחרונה מי"ב גבולי אלכסון שהיא דין יותר מהשאר כנודע. ואמרו שמלחמה גדולה בין המיימינים והמשמאילים קודם קדוש הלבנה ככתוב בתשובות הגאונים וכבר הובא בספר קול בוכים מהגל"אנטי ז"ל. ולכן מפייסים הרצון בחטאת ר"ח וזה טעם לתענית בחסרונה של לבנה להיות כי בסוף החדש תתגבר הדין מחמת המיעוט וכתיב והיה מדי חדש וגו' ואומר ואשם לא תכבה וכן מתפללים לפני שבת וראש חדש ואחריו על אותם שלא שמרו שבת וי"ט כהוגן. והחי המענה ומסגף נפשו למעט פורענות המת זה ודאי מועיל לאותו מת מפני יחס הנפשות אלו עם אלו שע"כ כל ישראל ערבין זה לזה וזהו סוד חטאת הקהל עבור יחיד אחד וכ"ש אם הוא קרובו ואצ"ל בנו. והנהנים מן הצדקות שהניחו המתים תוך שנה בפטירתו יאמרו והוא רחום יכפר עון בזאת ההנאה שאני נהנה על אודות פלוני בן פלוני וחטאתו תכופר ונפשו בטוב תנוח על גורל הצדיקים בטוב שמטיבין להם לעה"ב ורוחו תרגיע בחלק הטובים בג"ע ונשמתו תתעדן בטוב הצפון ותדבק בצרור החיים את ה' אלהינו עם שאר כל הצדיקים שבג"ע ולנקבה יאמר בלשון נקבה אם הוא ובני ביתו נהנים יאמר בהנאה שמהנה אותנו נפש פלוני ואחר שהתפללו על מרגוע הנפש ועל מנוחת הרוח ועל עדון הנשמה יתפללו ג"כ על הנפש השוכנת בקבר כי שם הבלא דגרמי ועצבונא דבשרא. ועל העצמות בפסוק ונחך ה' תמיד וגו' תשכב בשלום ותישן בשלום עד יבא מנחם משמיע שלום:

תוכן העניינים

מעבר יבק

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה