אור ברסלב

מנחת שי על תורה· רבי ידידיה שלמה רפאל נורצי

שמות

בראשית

פרק א

פסוק א

ואלה. ברביע:

פסוק יא

ואת רעמסס. במסרה קטנה כתיב עליו לית רפי. פירוש שהמ"ם בשוא נח לפי שהעי"ן בפתח וכמ"ש ן' עזרא ושארא רעמסס בשני שואין כמ"ש בסוף פרשת ויגש וכן כתב בעל רב פעלים את פתם ואת רעמסס הרי"ש והעין פתחים והסמ"ך צרויה ע"מ שעטנז אבל בארץ רעמסס מרעמסס סכתה ע"מ תחפנס:

פסוק יד

וימררו. הרי"ש בשוא לבדו כמנהגנו:

פסוק יז

המילדת. במקרא גדולה מסור כאן לית וחסר וטעות הוא כי כולם חסרים וכן כתב בהעתק הללי. וכן במסורת כתיבת יד נמסר דלית חסר הַמְיַ וְלַמְיַ. וגם הרמ"ה כתב המילדת למילדת כולהון חסרים:

פסוק יח

ויקרא מלך מצרים למילדת. בזקף קטון למילדת:

ויאמר להן. בזקף קטון להן:

פסוק יט

בטרם תבא אלהן המילדת. הדין לחוד כתיב אלהן חסר יו"ד ושאר אורייתא כולהון מלאים:

פסוק כ

וירב. היו"ד בחירק וכן משמע מלשון הרמ"ה ז"ל שכתב והעוף ירב בארץ חד יו"ד כתיב ודכותיה וירב העם:

פסוק כא

ויעש להם בתים. כתבו המדקדקים שהדגש במלת בתים להפריד בינו ובין ואשיתהו בתה (ישעיהו ה׳:ו׳) שהוא ענין שממה לכן לא אמרו בתים בתי"ו רפה:

פסוק כב

וכל הבת. הבי"ת בדגש:

פרק ב

פסוק ב

כי טוב הוא. בהעתק ספר תורה ט' רבתי. ולא ראיתי זה כי אם בנוסח א' כתיבת יד מאלפא ביתא רבתי משונה מנוסח מסורת שלנו ועיין מ"ש באיוב סוף סימן ט':

פסוק ג

ולא יכלה. מקף באמצע בכל הספרים ובלי מאריך במלת לא במקצת ספרים:

הצפינו. דגש הצד"י לתפארת מכלול משקל פָּעֵל ושרשים. ובמסורת ג' מלין דגשין ורפין מתחלפין וסי' הצפינו. מקדש ה'. משתי עיני (שופטים ט״ז:כ״ח). ובעל א"ת פי' מתחלפים כי בשלשת מלות הללו היה ראוי להיות אות שנייה רפה והשלישית דגושה ונהפך הדבר ובאה השניה דגושה והשלישית רפה עוד כתב וראב"ע ז"ל כתב ולא נדגש הצד"י הצפינו וכו' ולא נהירא עכ"ל. ואומר אני כי טעה המדפיס ור"ל ונדגש צד"י וזה פשוט וברור מתוך דבריו ובעל א"ת אי הוה שפיל לסיפיה דלישנא הוה נהירא ליה:

תבת. חסר יו"ד בכל ספרים מדוייקים וכ"כ הרמ"ה ז"ל תבת עצי גופר חסר יו"ד כתיב קנים תעשה את התבה חסר יו"ד כתיב וכל לישנא באורייתא דכותא:

גמא. הגימ"ל דגושה:

ותחמרה. ה"א הכינוי נחה ע"פ המסורת וכ"כ רד"ק במכלול דף ל"ב וביחזקאל סימן מ"ו. ולכן בי"ת בחמר רפויה שאין כאן דין מפיק:

פסוק ה

אמתה. בפ"ק דסוטה פליגי ר' יהודה ור' נחמיא חד אמר ידה וחד אמר שפחתה וכו' והכי איתא בשמות רבה ולמאן דדריש בלשון יד היה צריך להיות האל"ף בפתח ובמ"ם דגושה כגירסת רבינו סעדיה וכ"נ מהתרגום ולמאן דדריש לשון שפחה האל"ף בחטף פתח והמ"ם רפויה כמו שהוא בספרים שלנו וכן כתבו רש"י וראב"ע וחזקוני ועיין מזרחי ושרשים:

פסוק ח

ותאמר לה בת פרעה לכי. יש מקף בין ותאמר ללה:

פסוק ט

והניקהו. הקו"ף בחירק בספרים מדוייקים וכ"כ החזקוני ומנחת כהן וכ"כ בס' בעל הלשון בשורש ילך היליכי את הילד הזה ומשקלו אצלו והניקהו לי עכ"ל וכך הן דברי אבן עזרא וחסר יו"ד אחר הנו"ן בהעתק הללי ובספרים מדוייקים והכי מוכח מגו מסרה דמסרה ה' מלא בלישן יניקה וסימן נמסר בפרשת וירא ודין לא נמסר בהון ובמסורה הרמ"ה ז"ל לאו מכללא בלחוד איתמר אלא בפירוש איתמר ודא היא היניקה בנים שרה מלא דמלא בתרין יודין חד קדים לנו"ן וחד בתריה ומסור עליה חמשה מלאים בלישנא בתרין יודי"ן ותרין מנהון באורייתא וסימן היניקה בנים שרה. גמלים מיניקות ושאר בנביאי וכתיבי. גמלים מיניקות מלא בתרין יודי"ן ומלא וא"ו כתיב. ותמת דברה מינקת רבקה מלא יו"ד קדים לנו"ן וחסר יו"ד בתראה והינקהו לי מלא יו"ד קדים לנו"ן וחסר תרין יודי"ן בתראי כתיב. ותקח האשה הילד ותניקהו מלא חד יו"ד קדימא לקו"ף כתיב. ועיין עוד מ"ש בפ' האזינו בס"ד:

ותקח האשה הילד. מטעים ביה אינשי דאמרי את:

פסוק י

משיתהו. בהעתק ישן משיתהו ירושלמי משתיהו ע"כ. והרמ"ה ז"ל כתב כי מן המים משיתהו מלא יו"ד קדמאה וחסר יו"ד בתראה:

פסוק יב

כי אין. בס"ס כי בגלגל לא במקף:

פסוק יד

הלהרגני. הלמ"ד רפה והה"א בלא מאריך בס"ס וכן במכלול דף ס"א:

פסוק יז

ויבאו הרעים ויגרשום. בספרים שלנו מלא ונמסר עליה לית ומלא הרמ"ה ז"ל כתב מלא ברובא דנסחי דיקי ואית מקצת מסורת דמסרי ביה לית כותיה וחסר:

ויושען. חסר יו"ד בספרים מדוייקים ובהעתק הללי ונמסר עליו לית וחסר יו"ד וגם הרמ"ה ז"ל כתב ויקם משה ויושען מלא וא"ו וחסר יו"ד כתיב וכ"כ בעל מנחת כהן:

פסוק כ

למה זה. הזי"ן דגושה:

פסוק כא

ויתן את צפרה. חסר וא"ו ומסר עליה תלתא חסרין וסימן דין. ותקח צפרה צר את צפרה אשת משה דויתרו. ואית דמסרי עליה תרין חסרין ושבושא הוא דכולה אורייתא בנוסחי דיקי חסר וא"ו כתיב:

פסוק כב

ויקרא את שמו גרשום. חד מן ג' דסבירין ותקרא וקרינן ויקרא וסימן מסרתי בפ' וישב סימן ל"ח:

פסוק כג

ויהי בימים הרבים. פרשה פתוחה היא זו וטעו המדפיסים:

פרק ג

פסוק א

רעה. בתביר:

פסוק ב

אכל. כתוב בשרשים שרש אכל בלשון הזה ושלא נזכר שם פועלו מהדגוש אכלו כקש יבש מלא (נחום א׳:י׳) ובא מל' והסנה איננו אכל ולשון זה הטעה לבעל מכלל יופי שכתב אוכל מלא אבל במכלול דף פ' נכתב חסר וא"ו וכן הוב' בדף רי"ב בכלל החסרים וכמו לקח מאתך (מלכים ב ב׳:י׳) ואחר כן הביא אותם שבאו בוא"ו עם הדגש וכן הוא בכל הספרים שלנו בשלש נקודות וחסר. וכ"כ בעל המסורת לית וחסר גם במנחת כהן כתוב חסר וא"ו והכ"ף דגושה ואב למקרא הרמ"ה ז"ל כתב גם כן והסנה איננו אכל חסר וא"ו כתיב. אחר זמן חשבתי שטעות נפל בשרשים וסבת הטעות היה פסוק שלפניו אכלו כקש יבש מלא והסופר טעה וחשב שמלת מלא מחוברת אל פסוק והסנה איננו אכל ולפיכך הגיה ובא מלא והסנה וגו'. ויש לי ראיה מבעל הלשון שדרכו להעתיק דברי רד"ק וכתב בספרו אכל ושלא נזכר שם פועלו מהדגוש אכלו כקש יבש מלא. והסנה איננו אכל וזה ברור כמו שחשבתי:

פסוק ד

ויאמר משה משה. שמות רבה פ' ב' אתה מוצא באברהם אברהם יש בו הפסק. יעקב יעקב יש בו הפסק. שמואל שמואל יש בו הפסק. אבל משה משה אין בו הפסק למה כן משל לאדם שנתון עליו משאוי גדול וקורא פלוני פלוני קרובי פרוק מעלי משאוי זה. ויש אומרים עם כל הנביאים הפסיק מלדבר עמהם אבל ממשה לא הפסיק כל ימיו ע"כ. ובזוהר סוף פרשת וירא ויקרא מלאך ה' וכו' פסיק טעמא בגווייהו דלאו אברהם בתראה כקדמאה בתראה שלים קדמאה לא שלים כגוונא דא שמואל שמואל בתראה שלים קדמאה לא שלים בתראה נביא קדמאה לא נביא אבל משה משה לא פסיק בגין דמיומא דאתייליד לא אעדי מיניה שכינתא ע"כ. ועיין עוד באדרא דנשא ריש דף קל"ח ובזוהר פ' בלק דף קפ"ו ומקרא גדולה שמואל א' ג' ד' שמות מוכפלים ופסקים ב"מ משה משה שלא היה הפסק בינו לבין השכינה ע"כ. עוד מצאתי מסרה כ"י זה לשונו ד' שמות מוכפלים וסימנהון אברהם אברהם. יעקב יעקב. משה משה. שמואל שמואל. וכולהון פסקין ומשה טפחא ולמה ששמע מפי הדיבור באיספקלרא המאירה על כן הוא בטפחא עכ"ל וענין מפורש בסוף גמרא דפרק החולץ ובויקרא רבה פרשה א' ובס' הזהר פ' וישלח ופ' יתרו ופ' שלח לך דף קע"ד. ריקאנטי פ' וארא. שערי אורה דף כ"ח ל'. ערוך ע' אספקלר גור אריה ריש פ' מטות. ועיין מ"ש בירמיה כ"ג על ה' צדקנו. ומ"ש על לא תרצח. לא תנאף. לא תגנוב. והחפץ לדעת סוד הטעם להכפלת שמות של ד' אנשים שזכרנו יעיין בס' הזוהר ריש פרשת נח בתוספתא ובס' נשמת שבת הלוי שער ח' ודעת לנפשו ינעם:

פסוק ה

מעל רגליך. בנוסחי דיקי מלא יו"ד כתיב וכל ארבעה חומשי קדמאי דאורייתא דכותיה מלא וכל משנה תורה חסר יו"ד ובמסורה כל משנה תורה וכתובים חסר בר מן חד מלא הדום לרגליך דתילים דשמעת מינה כל משנה תורה חסר ושאר אורייתא מלאים הרמ"ה ואשכחנא נמי מסרה אחרינא ביהושע ה' ומסרה ה' חסר בלישנא וכו' ודא ודא אחת היא:

עומד. דין לחוד מלא וא"ו באורייתא:

פסוק י

ועתה לכה. ויקרא רבה פ' א' א"ר אלעזר ה"א בסוף תיבותא לומר שאם אין אתה גואלם אין אחר גואלם. ופי' בעל מתנות כהונה שעל כרחנו נקרא אותו לך בקמץ תחת הכ"ף כלומר השליחות לך הוא מה שאין כן אילו היה כתוב לך שנוכל לקרותו כמו לך לך ע"כ. ובשמות רבה פ' ג' אמר ר"א לכה וודאית הה"א שבסוף התיבה לומר וכו' כדלעיל. ופי' שם המפרש הנ"ל שהה"א שבסוף מורה על הברור והודאי כמו שדרשו ישובו רשעים לשאולה לדיוטא התחתונה שבשאול וכהנה רבות ועיין בחיי פרשת וארא:

פסוק יב

כי אהיה עמך. מלת כי במאריך ובמקף ואל"ף אהיה בלא מאריך:

פסוק יג

ואמרתי להם אלהי אבותיכם. דין לחוד מלא דמלא באורייתא מלא וא"ו ומלא יו"ד:

פסוק טו

זה שמי. השי"ן דגושה:

זה שמי לעלם. חסר וא"ו שלא יהגה אדם את ה' באותיותיו ש"ר פ' ג' ותנן נמי בריש פ' חלק אבא שאול אומר אף ההוגה את ה' באותיותיו. ובפסחים פ' אלו עוברין ובקדושין פ' עשרה יוחסין רבא סבר למדרשיה בפירקא א"ל ההוא סבא לעלם כתיב ר' אבינא רמי כתיב זה שמי וכתיב זה זכרי אמר הקב"ה לא כשאני נכתב אני נקרא נכתב אני ביו"ד ה"א ונקרא באל"ף דל"ת. ובשוחר טוב מזמור פ"ז ר' חנינא בר אידי אמר למה אומרים ישראל את השם במקדש בפי' ובמדינה בכינויו ליראה את השם הנכבד שנאמר נכבדות מדבר בך ואן איתמר בקרייתא שנאמר עיר האלהים סלה. ובירושלמי דיומא פ' אמר להם הממונה כשהיה כ"ג מזכיר את השם יו"ד פעמים בי"ה הקרובים היו נופלין מול פניהם. והרחוקים היו אומרים בשכמל"ו אלו ואלו לא היו זזין משם עד שהוא מתעלם מהם זה שמי לעולם זה שמי לעלם ע"כ. ובפי' הוגה את ה' באותיותיו פי' רש"י בפ' ק' דע"ז שהיה דורשו במ"ב אותיות ועושה בומה שחפץ. וי"מ שהיה קורא בפי' אותיות של שם המיוחד וזה אין לעשות כדאמרינן לעיל בפסחים ובקדושין וזהו דעת התוספות ופירש רש"י הוא כדעת רבינו האי גאון ז"ל הנזכר באשרי דיומא פרק יום הכפורים ע"ש. וכן משמע ממדרש קהלת רבתי פסוק את הכל עשה יפה בעתו ומסיים ביה וכל כך למה מבלי אשר לא ימצא האדם את המעשה אשר עשה האלהים מראש ועד סוף. וכן משמע בירוש' ועיין מ"ש בקהלת ג' פסוק גם את העלם נתן בלבם. ואף על גב דאשכחן י"ה לעולם חסר בקריה וסימנהון בתילים ע"ה. היכא דאיכא למידרש דרשינן ועיין שערי אורה דף י':

פסוק כ

והכתי את מצרים. מלא יו"ד קדים לתי"ו וכל אורייתא דנוסחי דיקי דכותא מלא ומסורת עליה כלהון מלאים ובמסורת אחרת מסר עליה ארבעה מלאים ואית דמסר עליה והכיתי תרין בתורה חד חסר וחד מלא. והכתי את מצרים. והכתי כל בכור בתראה מלא. ואית דמסר עליה דכתב לית כותיה מלא מכלל דקדמאה חסר והני תרתי מסורתא בתרייתא שיבושא נינהו דכולהו נוסחי דיקי פליגי עלייהו הרמ"ה ז"ל:

פסוק כא

חן. במאריך לא בתביר:

העם הזה. במקף ומאריך בה"א בספרים כ"י:

פסוק כב

ומגרת. הגימ"ל דגושה:

פרק ד

פסוק ב

מזה בידך. מה זה ק' והוא חד מן ט"ו מלין דכתיבין חדא מלה וקריין תרין מלין וסימן נמסר במקרא גדולה ד"ה א' כ"ז. וגם הרמ"ה ז"ל כתיב מזה בידך חסר ה"א בתר מ"ם וחדא מלה וק' תרתי. ומסיר עליה מזה כתיב מה זה קריה ונדרש בשמות רבה פ"ג מזה שבידך אתה צריך ללקות וכו':

פסוק ג

השליכהו. טעה המדפיס להדפיסו חסר יו"ד שהוא מלא ע"פ המסורת כמו שנמסר כאן במקרא גדולה וכן מנאו בעל מנחת כהן בפרשת וישב בכלל המלאים בלישנא בתורה וגם פה כתב השליכהו ארצה לחוד ומלא. וישלכהו ארצה חסר. וכן הוא בספרים כתיבת יד מדוייקים ומה שכתוב במסרת גדולה במנין החסרים השליכהו ארצה ב' בו לא אהשליכהו קאי אלא על וישליכהו ופי' ב' בו ר"ל השני שבפסוק שהוא חסר יו"ד וגם הרמ"ה ז"ל כתב בפי' השליכהו ארצה מלא יו"ד כתיב. עוד כתב כל לשון השלכה דקרי למ"ד דידיה חירק כל אורייתא מלא בר מן ח' ומנה כל הכתובים במסרה גדולה שהם שבעה באורייתא ובתוכם ארצה וישליכהו ארצה כמו שהגהתי. עוד הוסיף וישלכו אותו הברה דפרשת וישב שהם ח' חסרים בין כולם כמו שכתבתי שם:

פסוק ח

האחרון. מלא וא"ו בכל ספרים כ"י מדוייקים וגם בדפוס ישן:

פסוק יב

והוריתיך. במקרא גדולה כתוב עליו כי בס"א כתיב והורתך ונמסר עליו לית וכ"כ עכ"ל. ואין לסמוך על הוראה זו כי בכל הספרים וגם בהעתק הללי כתב והוריתיך בשני יודי"ן ואב למסורת הרמ"ה כתב בהדיא והוריתיך אשר תדבר מלא וא"ו ותרין יודי"ן כתיב:

פסוק יג

שלח נא. בגעיא השי"ן ובמאריך בלמ"ד כ"כ בספרים מדוייקים כ"י:

פסוק טז

והיה הוא. מלעיל:

יהיה לך. הלמ"ד דגושה:

פסוק יט

לך שב. כל אורייתא מלא ודין חסר:

פסוק כא

לפני פרעה. בגלגל לא במקף:

פסוק ל

אהרן את. בלא פסק:

פרק ה

פסוק ז

תבן לעם. בשש נקודות:

כתמול. מלא וכן הוא בהעתק הללי ובכל ספרים מדוייקים כחברו שבסמוך: ומדפיס המסורת טעה כמ"ש בפ' ויצא סימן ל"א. גם בעל מנחת כהן נשתבש בכל המקומות. וכבר הארכתי שם כל הצורך:

וקששו. השי"ן בשוא לבדו:

פסוק ט

ויעשו בה. הבי"ת רפה:

פסוק יד

שמו עלהם. חסר יו"ד ע"פ המסורת. וכן כתב בעל מנחת כהן וסימן נמסר במסורה גדולה פרשת ויגש וכן כתב הרמ"ה ז"ל:

פסוק טו

ויצעקו אל פרעה. הפ"א דגושה:

למה תעשה כה. טעם תרין חוטרין אף על פי שיש לו נעימה כמו התביר אינו מפסיק לפי שהוא נקשר ומתגלגל עם התיבה שאחריו:

פסוק טז

וחטאת עמך. לית ורפי:

פסוק כב

למה הרעתה. המ"ם רפה:

הרעתה. בהעתק הללי הרעתה ירושלמי הרעת חסרה עכ"ל. ובכל ספרים שלנו ה"א בסוף תיבה. ולשון המאירי הרעתה חסר וא"ו וה"א לבסוף וכ"כ הרמ"ה וספר שמן ששון. עוד מצאתי מסרה כ"י ז"ל. הרעתה ג' חד כתיב הרעתה וחד כתיב הרעת וחד כתיב הרעות דוישב הרעתה כתיב לעבדך פ' בהעלתך הרעת כתיב להמית את (מלכים א' י"ז) הרעות כתיב ע"כ. וכן במלכים ובפרשת בהעלתך נמסר ג' ומשתניין באתיהון. וכן מסר הרמ"ה ז"ל למה הרעתה לית חסר דחסר כתיב חסר יו"ד וחסר וא"ו ודכותיה הרעתם אשר עשיתם וחד בלישנא חסר דחסר דכותא בענין אחרים וסימן והרעתם בחצצרות. למה הרעתה לעם הזה חסר יו"ד וחסר וא"ו ומלא ה"א בסוף תבותא וחד חסר דחסר למה הרעת לעבדך חסר יו"ד וחסר וא"ו וחסר ה"א כתיב ולא הרעתי את אחד מהם חסר דחסר כתיב חסר יו"ד וחסר וא"ו עכ"ל:

הזה. בדגש:

פרק ו

פסוק ג

וארא. סתומה:

פסוק ד

מגריהם. בתיקון ס"ת מגריהם ס"א מגוריהם וכן במפתח ע"כ. וכבר נתבאר ענין זה על תשלומו בפ' וישלח סימן ל"ו. ומה שכתוב במסורה קטנה שבדפוס כאן ושם טעות הוא ואין לסמוך עליה:

גרו. הגימ"ל דגושה:

פסוק ז

כי אני. כי בגלגל לא במקף:

פסוק ח

וליעקב. באתנח:

פסוק י

אל משה לאמר. כתב המכלול בשער אותיות או"י למ"ד אל משה לאמר דגושה לעולם למ"ד אל משה ואל אהרן לאמר איננה דגושה לעולם עכ"ל. וכן מצאתי בספרים כ"י מדוייקים. וכתב א"ת למ"ד משה לאמר דגושה בכל התורה חוץ מן אחד בפסוק ויאמרו בני גד ובני ראובן פ' מטות והאריך הרבה בענין ואין כאן מקום להאריך:

פסוק יד

אלה ראשי בית. הבי"ת רפה:

פסוק יט

מחלי. החי"ת בשוא לבדו וכן נחשון. וכן מצאתי בספר דקדוק כ"י שאלו הן מהשמות שאין באחה"ע שבהם כי אם בחטף לבד על פי הקבלה:

פסוק כג

אלישבע. חדא מלה כתיב ומלא יו"ד הרמ"ה ז"ל:

עמינדב. חדא מלה כתיב מלא יו"ד וכל אורייתא דכותיה הרמ"ה ז"ל והכי איתא במסכת סופרים:

אביהוא. חדא מלה כתיב וכל אורייתא דכותיה הרמ"ה ז"ל:

פסוק כד

ואביאסף. חדא מלה כתיב הרמ"ה ז"ל. הקרחי. הקו"ף בדגש:

פסוק כה

ותלד לו את פינחס. מלא בנוסחאות ישנות ובכ"י וכ"כ הרמ"ה ז"ל על זה מלא יו"ד כתיב וכל אורייתא דכותיה. ועיין מ"ש בס"ד שמואל א' א' על פסוק חפני ופנחס:

פסוק כט

אל משה לאמר. הלמ"ד דגושה:

פרק ז

פסוק א

ויאמר ראה נתתיך. פרשה פתוחה:

פסוק ב

אתה תדבר. כתב בעל אור תורה שהתי"ו רפה. וכן ראיתי בספרים מדוייקים כתיבת יד אכן בספר אחר כ"י דגושה. וחילוף כזה ראיתי בספרים על אל תרבו תדברו (שמואל א ב׳:ג׳) נפש ברכה תדשן (משלי י״א:כ״ה). ולפי דעת רוב המדקדקים בכלל שתי אותיות בג"ד כפ"ת ממוצא אחד והראשונה בשוא סמוכה לאהו"י משפטה להדגש כמ"ש בכללי בג"ד כפ"ת דסמוך ליהו"א. ורד"ק בס' מכלול דרך אחרת אתו בכלל זה ורצה לחלק בין אות לאות וגם כי נבוכים דבריו וקשיין אהדדי למי שמעיין בהם סוף לשונו מוכיח שתוי"ן כאלו דינן להדגש שעל מלת דתבריא (דניאל ג') כתב שהוא דגש ומנאו עם היוצאים מהכלל ואח"כ אמר אפשר שהוא מהכלל שזכרנו שהם שתי אותיות בג"ד כפ"ת בתחלת התיבה אבל לא זכרנו אותו בתוך הכלל לפי שאין אות הראשונה אות שמוש כמו אותם שזכרנו עכ"ל. ותי"ו זה שהיא שמושית נכון שתדגש. עוד כתב שקשה היא קריאת הדל"ת רפה סמוך לתי"ו רפה לפיכך הדגישו הדל"ת של דתבריא עכ"ל. וה"ה הכא דתרוויהו חד טעמא נינהו. ויען רבו הספרים הרפויים על הדגושים במלות אלו שכתבנו וכן תשב באחיך תדבר (תהילים נ׳:כ׳) ודומיהן בתרייהו אזלינן וכמו שהורה זקן בעל אור תורה. ועיין מה שכתבתי בסוף פרשת חיי שרה גבי ובני דדן ובפרשת כי תצא על לא תתעב ובמלכים א' כ"ב ותילים נ"ד ואיוב ל"ט:

פסוק ג

והרביתי. בתיקון ספר תורה ישן והרביתי במפתח הגיה והרבתי ע"כ. והרמ"ה כתב והרביתי אתו דולישמעאל שמעתיך מלא יו"ד כתיב וכל אורייתא דכותיה:

פסוק ה

את בני ישראל מתוכם. בני ישראל במקף במקצת ספרים:

פסוק י

ויהי לתנין. נו"ן דגושה:

פסוק יד

לשלח העם. לית דמטעין ביה דסבירין לשלח את העם:

פסוק טז

ואמרת אליו. בס"ס אליו ברביע:

פסוק יז

תוכן העניינים

מנחת שי על תורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה