אור ברסלב

מנחת שי על תורה· רבי ידידיה שלמה רפאל נורצי

בראשית

פרק א

פסוק א

בְּרֵאשִׁית דגש הבי"ת עם טפחא תחת השי"ן. ב' רבתי. ובראש השיטה ובראש הדף וזו היא בי"ת של בי"ה שמ"ו. עיין ברבינו בחיי פ' בשלח וריקנאטי ריש פ' בראשית ובפי' שערי אורה למהר"ר מתתיה דלאקרט ז"ל במדה ראשונה על מלת ואת:

פסוק ב

ורוח אלהים. כתב בעל הטורים שנים דסמיכי הכא ואידך ורוח לבשה את עמשי (ד"ה א' י"ב) קרי ביה הכא נמי ורוח אלהים לבשה וגו'. ותימא גדולה על דבריו. כי אין דרך המסורת למסור סימן במה שלא נמצא בכתוב ולומר קרי ביה. ובלי ספק שנוסחא משובשת נזדמנה לפניו והנוסחא האמיתית היא ורוח אלהים לבשה את זכריה (ד"ה ב' כ"ד). וכן כתב מוהר"ר מאיר אנגיל במסורת הברית הגדול. ומה שנמסר בפ' ויקהל רוח אלהים ה' בלישנא. היינו כל הכתובים רוח אלהים בין בוא"ו בין בלא וא"ו כמו שמונה והולך שם:

פסוק ג

יהי אור. בגלגל ובלא מקף כן הוא בדפוס קדמון ובספרי ספרד. וכן הוא לבן אשר. ולבן נפתלי בלא גלגל ובמקף. וזהו חילוף ראשון שביניהם. והאנשים האלה היו שני ראשי ישיבות במסורת שם האחד יעקב בן נפתלי ושם השני אהרן בן אשר. וכמ"ר אברהם דבלנוש קרא אותו משה בן אשר. ובשלשלת הקבלה כתוב שאחרי דור רבינו סעדיה גאון היו שני חכמים גדולים שנחלקו על מלות הרבה שבתורה וטעמיהם. ונקראו ר' אהרן בר משה משבט אשר. ור' משה בן דוד משבט נפתלי ע"כ. ואנחנו סומכים על קריאת בן אשר. וכן סמך עליו הרמב"ם ז"ל וכמנהג מערבאי. ומדינחאי סומכים על קריאת בן נפתלי. וזה כלל גדול במקרא. על כן דע אותו ולא אצטרך לשנותו בכל מקום:

פסוק ו

רָקִיע. כתוב במכלול דף ק"י וכמו שנוציא אותיות או"י בנשימה לבד אף על פי שאינם נכתבות. כך נוציאם פעמים בהרגשת המוצאות אף על פי שאינם נכתבות כמו כֹּחַ רֵיחַ נִיחֹחַ שׁוֹמֵעַ נוֹסֵעַ שהוא כמו נוֹסֵאַע דכן כתב בס' עט סופר ז"ל. אנו נוהגים לקרוא אל"ף אחת בתיבה שיש בסופה אחת מאותיות ח"ע כמו מִזְבֵּחַ אנו קורין מִזְבֵּאַח. מִקְצוֹעַ מִקְצוֹאַע וזאת האל"ף תקרא אות גנובה עכ"ל. וכ"כ בס' צחות דף קל"ח ובספר מאזני לשון הקדש דף רי"א ובעל מקנה אברהם כתב בשער ג' בשם רבו הר"ר שר שלום שקריאת האות גרונית נוטה למוצא הכח שתורה עליו הנקודה הקודמת ליה. כי אם היא צירי או חירק. תתנועע הפתח במוצא היו"ד ואם הנקודה חולם או שורק. תנועת הפתח נוטה למוצא הוי"ו. אך היו"ד רפה מאד בקריאה עד שתראה כמעט נחה. ולשון הרמ"ה על מלות אלו ואתה עיף ויגע חסר יו"ד דקרי קדים לעי"ן ולא כתיבא כשמע עשו חסר וא"ו דקרי ולא כתיב. יהושע חסר וא"ו דקרי ולא כתיב. יהושע חסר וא"ו דקרי קדים לעי"ן ולא כתיב. וכתב הלונזאנו שנראה מדבריו שצריך לקרוא וְיָגֵיַע כִּשְׁמֹוַעְ יְהוֹשׁוַּעְ. עוד כתב הרמ"ה לשוח בשדה מלא חד וא"ו כתיב וקרי. ושמו שוע מלא חד וא"ו כתיב וקרי. וכתב עליו הלונזאנו נמצא לדבריו וא"ו זו כאלו נקודה בשורק ובפתח. וכן וא"ו מדוע אתה יושב לבדך. כן ויאמר אם שמוע תשמע נקודה בחולם ובפתח:

פסוק יא

תדשא. כתב בעל שברי לוחות שעל מלת תַּדְשֵׁא נמסר כן הוא במאריך וכן הוא בספרים מדוייקים ועיין מה שאכתוב במאמר המאריך בסוף הספר בס"ד בתירוץ חקירה ב' דֶּשֶׁא. במקצת ספרים בזקף קטן וכן נראה כי כן דרך לבא זקף קטן אחר הפשט. אך בספרי ספרד ובדפוס קדמון הוא ברביע. וכן נכון כפי נגון הטעמים וכן העיר רד"ק בספר עט סופר:

עשה פרי למינו. וכן ועץ עשה פרי שניהם בדגש הפ"א הראשון מדין מפסיק ומדין אתי מרחיק והשני מדין דחיק שהוא במקף. עיין במכלול וספר פתח דברי בכלל אתי מרחיק ועיין עוד מה שאכתוב בכללי בג"ד כפ"ת דסמיך ליה"וא בסוף הספר בע"ה:

זרעו בו. בספרים כ"י ובדפוס קדמון שניהם במקף ובלא מאריך וכן כתב א"ת:

פסוק יד

יהי מארת. בפסיקתא דהחדש לא נברא להאיר אלא גלגל חמה בלבד שנאמר יהי מאורות מארת כתיב. ובירושלמי פ' בתרא דתענית ברביעי היו מתענים על התינוקות שלא תעלה אסכרה לתוך פיהם. דכתיב ויאמר אלהים יהי מאורות מארת כתיב. ופי' רש"י דכיון שהוא חסר משמע מארה והיו מתענים כדי שלא תפול המארה על התינוקות ועיין עוד ביפה מראה שם סי' י"ב ובזוהר דף י"ט ודף ל"ג מ"ו קמ"ו קס"ט ופ' בא דף ל"ה ופ' תרומה דף קס"ז ופ' ויקהל דף ר"ס ופ' פנחס דף רל"ד:

והיו לאתת. חסר דחסר עיין זוהר דף מ"ו:

ולמועדים. קריאת כל ווין שרוקין בראש תיבה באל"ף שרוקה כאשר כתב ר' יהודה חיוג וכאשר קבלנו קריאתן דור אחר דור:

פסוק טו

והיו למאורת. במסורת כתיבת יד נמסר עליו מלא וא"ו קדמאה וכן הוא בספרים כתובי יד ובדפוס קדמון גם הרמ"ה ז"ל כתב בלשון הזה יהי אור ויהי אור כל הדין לישנא באורייתא דאור מלא וא"ו כתיב מארת ב' חסר דחסר בלישנא וסימן ויאמר אלהים יהי מארת ויעש אלהים את שני המארת:

והיו למאורת ברקיע השמים. מלא וא"ו קדמאה וחסר וא"ו תניינא עכ"ל וכן הוא במלאים וחסרים שמצאתי בראש מקרא ספרדית כתיבת יד שהועתקו מספר הלל הסופר הוא היה גבר חכם בעוז המסורת וספרו היה בעיר טוליטולא כמו שכתב רד"ק פעמים רבות. וכתוב בספר יוחסין שבשנת התק"ו כ"ח לחדש מנחם היתה גזירה גדולה במלכות ליאון ואז הוציאו משם ספר הארבעה ועשרים שכתב אותם ר' הלל ומשם היו מגיהים כל הספרים ואני ראיתי חלק מהם שנמכרו באפריקא ובזמני היה ט' מאות שנה שנכתבו ע"כ. ובעל שברי לוחות כתב שלפי דעתו היה שמו הילל עיין שם. וזכור זה כי בכל מקום אשר אזכיר שמו זה הוא:

פסוק טז

את המאור הגדול. במקרא כ"י נמסר עליו לית וחסר אבל הרמ"ה כתב את המאור מלא וכל לישנא דמאור באורייתא דכותיה מלא בר מן אחד שמן למאר קדמאה דתרומה עד כאן לשונו. וכן הוא בספרים מדוייקים ופי' לית ר"ל אותה מלה שנמסר עליו לי' אין אחרת כמוה:

פסוק יח

ולהבדיל. במקצת ספרים הוא"ו בגעיא והלמ"ד בשוא ובמקצתם הלמ"ד בשו"א ופתח וכן כתב בעל א"ת שהוא"ו בגעיא והלמ"ד בשו"א ופתח וכן העיד הרב ר' מנחם המאירי בחבורו הנקרא קרית ספר. הזכיר שמו החכם קארו בא"ח סימן ל"ב וטעם המלה זקף קטן. ובמאמר המאריך אחוה דעי על אלו המאריכין ע"ש בתירוץ חקירה ב':

פסוק כ

ויאמר אלהים ישרצו המים. פרשה פתוחה. ובמקצת ספרי הדפוס אין כאן הפסק פרש' וא"ת כתב שהיא פרשה פתוחה וכן העיד על זה במקומות רבות ועל שמו אכתבם. וכן ראיתי בספרים המדוייקים מגלות ירושלם אשר בספרד שאנו סומכים עליהם. וכן דעת הרמב"ם:

פסוק כא

התנינם. חסר יו"ד בתראה ע"פ המסורת וכן נדרש בב"ר פרשה ז' זה בהמות שדי ולויתן שאין להם בן זוגות. עיין יפה תואר שם סי' ה' ומזרחי וגור אריה וזוהר פ' בא דף ל"ד ופ' תרומה קע"ו:

הגדלים. דגש בגימ"ל:

עוף כנף. מלא וא"ו גם הרמ"ה ז"ל כתב:

ועוף יעופף על הארץ. תרוויהון מלאים וא"ו כתיב וכל לישנא דעוף באורייתא דכותא מלא:

פסוק כז

בצלם אלהים. קדש:

פסוק כח

וכבשה. חסר וא"ו כתיב ונדרש בסוף פ' הבא על יבמתו ובתנחומא פרשת נח ב"ר פ' ח' י"ד. עיין יפה תואר שם ורש"י ומזרחי וגור אריה:

פסוק ל

וּלְכָל עוף השמים וּלְכָל רומש. זה הכלל כל שנסמך נקמץ וכל שנטעם נחלם:

ירק. בשש נקודות:

פסוק לא

והנה טוב מאד. במדרש רבה פ' ט' בתורתו של ר"מ מצאו כתוב. והנה טוב מות ור"ל בספר חדושיו על התורה וכדאמרינן נמי התם שהיה רשב"א יושב ודורש דבר זה בשם ר"מ וכן צריך לפרש הא דאמרינן התם פ' כ' ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור. בתורתו של ר"מ מצאו כתוב כתנות אור והתם נמי אמרינן כי היא היתה אם כל חי. רשב"א אומר עם כל חי. ובפי' רש"י הנה טוב מות הדא היא דכתיב טוב שם משמן טוב ויום המות מיום הולדו דשוב אינו חוטא. ועיין זוהר פ' תרומה סוף דף קמ"ט ודף קס"ג ופ' פקודי דף רכ"ט ופ' אחרי מות דף ס"ג ברעיא מהימנא. וכתב בעל מתנות כהונה בשם הירושלמי דר"מ היה דורש אור בעד עור בחילוף אחה"ע וכן כתב רבינו בחיי ז"ל וכיוצא בזה אמרו בב"ר פ' ב' ויאמר אלהים יהי אור זה אברהם הדא הוא דכתיב מי העיר ממזרח וגו' אל תקרי העיר אלא האיר. עוד כתב היפה תואר יש לומר דמאד הוא מות בחילוף האל"ף בוא"ו והדל"ת בתי"ו. דאותיות אהו"י ודטלנ"ת מתחחלפות ועיין מ"ש בפ' ויגש אצל ובני דן חשים וד"ה ב' ל"ג על ויעתר לו וצפניה א':

פרק ב

פסוק א

ויכלו. חסר וא"ו כי הוא בגמטריא ע"ב ונרמז בסוף מעשה בראשית שם ו' ה' ו' בראשי תיבות ויכלו השמים והארץ וי"מ ויכלו נעשו כלים והרמז לו' קצוות הנקראים מלאכת שמים וארץ ועד"ה נכתב חסר כי הוא מלשון כלה הכלולה מן הכל וכמו שאמרו רז"ל באו ונצא לקראת השבת המלכה:

פסוק ד

אלה תולדות. סימן זה מצאתי במסורת כתיבת יד מן זה ספר תולדת עד תולדת יצחק תולדת כתיב ומן תולדת יצחק עד סוף ספר תלדות כתיב בר מן חד תלדת כתיב חסר דחסר ואלה תלדת ישמעאל וב' מלא דמלא אלה תולדות השמים ואלה תולדות פרץ ובמסורת הדפוס איתמר בלישנא אחרינא אך צריך לתקן מה שכתוב וג' כתיב תולדות ודא ודא חדא היא וצריך לומר וג' כתיב תלדות חסר וא"ו קדמאה ומלא בתראה והרי לך גם כן לשון מסורת הרמ"ה ז"ל תולדות אחד מלא דמלא בתרין ווי"ן וסימן אלה תולדות השמים ואחד חסר דחסר וסימן ואלה תלדת ישמעאל. וג' כתיב תלדות חסר וא"ו קדמאה ומלא וא"ו בתראה וסימן תלדות עשו הוא אדום ואלה תלדות עשו אבי אדום בהר שעיר אלה תלדות יעקב ושארא תולדת כתיב וא"ו קדמאה וחסר וא"ו בתראה עכ"ל. וכלל יהיה בידך שהרמ"ה ז"ל לא דבר אלא בתורה ובבראשית רבה פ' י"ב ושמות רבה פ' ל' כל תולדות שנאמרו בתורה חסרים בר מן תרין וכו' כמ"ש בסוף רות ועיין מה שכתב על זה המקובל מהר"ר שלמה הלוי בן אלקבץ בפי' שרש ישי על פסוק ואלה תולדות פרץ ומוהר"ר מאיר אנגיל במסורת הברית הגדול סוף רות:

בהבראם. ה"א זעירא ועיין ס' הזוהר דף כ"ה ופ' לך לך דף צ"ג ופ' האזינו דף רצ"ז ובתיקוני הזוהר סוף תיקונא שבעין בחיי וריקאנטי מערכת האלהות פ"ה וסוף פ"ט גנת אגוז חלק ב' ריש דף כ"ה ועיין מ"ש בפ' האזינו על הליי' תגמלו זאת:

פסוק ו

והשקה את כל פני האדמה. מלת את לבן אשר בצירי ובמאריך ולבן נפתלי בסגול ובלא מאריך ובמקף כפי הנראה בחילופים שבדפוס וקשה שרוב הספרים הם כבן נפתלי אחר כך מצאתי בחילופים כתיבת יד בהפך והשתא לא קשיא מידי:

פסוק ז

וייצר ה' אלהים את האדם. בשני יודי'ן וכן דרשו בפ' הרואה אוי לי מיצרי אוי לי מיוצרי ולמטה ויצר ה' אלהים מן האדמה כל חית השדה ביו"ד אחד לבד וכן כתוב במכלול דף קכ"ט וגם הרמ"ה כתב וייצר ה' אלהים תרין במעשה בראשית קדמאה מל' בתרין יודי"ן תניינא חסר חד יו"ד ועיין באדרא דנשא דף קמ"א ע"ב:

פסוק ט

ועץ הדעת. בזקף גדול:

פסוק י

ונהר יצא מעדן. בחומש כ"י קדמון יוצא מל' וא"ו ונכתב עליו בס' ר"מ יוצא ובס' ר"ג יצא חסר ע"כ וזה פשוט מהמס' שהוא חסר וא"ו וכן לשון הרמ"ה ונהר יֹצֵא מעדן חסר וא"ו וכל יֹצֵא גרידא באורייתא דכוותיה חסר בר מן ג' מלאים וסי' הנה יוֹצֵא דויאמר ה' אל משה השכם. ויאמר משה הנה אנכי יוצא מעמך והעתרתי אל ה'. כחצת הלילה אני יוצא:

פסוק יב

וזהב הארץ ההוא. הזי"ן בחטף פתח וכ"כ בעל לוית חן פ' י' שער א' והמסורת ג' מלין בטעם וּזָהַב הארץ ההיא וּשַׁדֵה מגרש עריהם וּסֲגַר פֻּם אַרְיָוָתָא דניאל ו':

השהם. בספרים כתיבת יד ובדפוס קדמון שני ההי"הין בפתח וכן כתב א"ת:

פסוק יג

ושם הנהר. במקף לא בקדמא וכן השני א"ת. ובכמה ספרים מצאתי השני בקדמא:

פסוק טו

לעבדה ולשמרה. ברוב הספרים שתי ההי"הין במפיק ובאיזה ספר יש בשניהן הקו של רפי אולי ירמזו למדרש רבה פי"ו דאמרינן התם לעבדה ששת ימים תעבוד ולשמרה שמור את יום השבת לקדשו. ד"א לעבדה ולשמרה אלו הקרבנות שנאמר תעבדון את האלהים וכתיב תשמרו להקריב לי במועדו וכתב בעל יפה תואר שם סי"ח שהה"א אינה כינוי כי אם מקור כמו לאכלה לקרבה ועיין פרקי ר' אליעזר פ' י"ב:

ויקרא האדם שמות. עיין מה שאכתוב בפרשת במדבר בסייעתא דשמיא:

פסוק כא

אלהים תרדמה. יש פסיק בין שתי המלות מפני כבודו של שם:

פסוק כב

הצלע. מלרע והצד"י דגושה וכתב א"ת שהלמ"ד בקמץ ברוב ס"ס המדוייקים ובהללי שלא כדברי המדפיס ע"ש. גם בעל הלשון כתב שהוא בקמץ ובספר רב פעלים כתב בלשון הזה והחכם ר' יעקב גומיל העיד כי ויבן אלהים את הצלע המסורת עליו ל' קמץ וברוב הספרים המדוייקים מצאתיו פתוח וכן צלע אל צלע יחזקאל מ"א ואין יכולת במסורת להכריע בצרויי הצד"י ומלרע איזה פתוח הלמ"ד ואיזה קמץ אבל סגולי הצד"י באים מלעיל ופתוחי הלמ"ד לעולם עכ"ל:

ויבאה. ב' חסר יו"ד וחברו ויבאה יצחק האהלה ובזוהר פ' בראשית ויבאה בגימטריא כ"ד כנגד כ"ד קשוטין פי' הנזכרים בס' ישעיה. ועיין שמות רבה פ' מ"א ומדרש חזית פ' נפת תטפנה:

פסוק כג

לֻקָחָה־זֹאת הלמ"ד במאריך והקו"ף בחטף קמץ ורפה. שרשים ואפודי. והיתה ראויה להדגש כי הוא מבנין פועל ובס' פתח דברי כתוב ולנקבה פֻּעֲלָה איך לא עֻזְבָה שֻׁלְחָה אמנם לֻקְחָה זאת רפוי בלא טעם רק להקל ע"כ. ור' יונה כתבו בספר הרקמה עם דומים אחרים שהם בחטף קמץ:

זאת. הזי"ן דגושה:

פסוק כה

ויהיו שניהם ערומים. נכתב בוא"ו ודגש המ"ם שלא כמנהג ובמסורה ב' מלא ודגשים וחברו ובגדי עֲרוּמִּים תפשיט איוב כ"ב וסימן בין ערומים שהוא לשון ערמה ובין ערומים שהוא לשון ערטילאין חכימין רפין ערטילאין דחיקין פי' דגשים וסימן אחר דברי חכמים בנחת נשמעים עיין מסורת איוב סי' ט"ו ושרשים שרש ערם והגהה שם. אח"כ מצאתי להרמ"ה ז"ל בהקדמת ספרו שכתב זה לשונו כל אתא דקריא דגש באורייתא לא סמיך לה מקמא אתא דכתיבא ולא קריא בר מן חמשה תלת מנהון מלאים וא"ו ותרין מנהון מלאים יו"ד וסי' ויהיו שניהם עֲרוּמִּים דגש מ"ם קדמאה ומלא וא"ו מקמיה שמעתי את תְּלוּנּת ותכל תְּלּוּנּתָם דדגישי נוני"ן דיליהון ומלאים וא"ו קדים לנו"ן ותרין מלאים יו"ד וַיָּבִיאוּ לו את המנחה אשר בידם. תָּבִיאוּ לחם תנופה דדגישי אלפין דידיהון ומלאי' יו"ד קדים לאלף ושאר אורייתא חסרין:

יתבששו. בהעתק מספר הללי כתוב יתבוששו מלא ובירושלמי יתבששו חסר עכ"ל ובכל הספרים חסר גם הרמ"ה ז"ל כתב ולא יתבששו חסר וא"ו כתיב באמצע תיבותא עכ"ל וכן מוכיח מדרש רבה שכתבתי בפ' כי תשא על כי בשש משה:

פרק ג

פסוק א

אמר אלהים לא תאכלו. ברביע וכן כתב א"ת:

פסוק ה

כי ידע. בספרים כ"י ובדפוס קדמון חסר וא"ו וכ"כ א"ת וכן הוא בהעתק מס' הללי גם הרמ"ה ז"ל כתב כי ידע אלהים חסר דחסר כתיב חסר וא"ו וחסר יו"ד דקרי ולא כתיב וכל ידע דאורייתא דכותא ודכותא וידע דעת עליון ומסר עליהם תלתא וחסר ודכותא ידעי טוב ורע חסר וא"ו דקרי ולא כתיב ע"כ ועיין מ"ש לעיל במלת רקיע:

אכלכם. הכ"ף בקמץ לבד וכן הוא בכל ס"ס כי לא יבאו שני שואין בראש תיבה אף כי שלשה וכתב המכלול דף קפ"ז ופעמים משתתפים עם הקמץ שוא להודיע כי הוא חטף כמו אֳנִי צֳרִי אבל אם תדגש האות שאחריה או שהיא בשוא נח ינקדו בקמץ לבדו כי אין לטעות בהם כמו רָנּוּ שמים ישעיה מ"ד קָרְבָּן קָדְשׁוֹ כי בודאי הם קמץ חטוף עכ"ל וכן דעתינו לעשות הנקודות כדברי רד"ק ובס"ס נסמוך על כללי קמץ חטוף שכתבו המדקדקים ועיין מ"ש בפ' תולדות יצחק על מלת ואכלה ובתילים סימן קי"ח:

כי ידע אלהים וגו' והייתם כאלהים. הראשון קדש והשני חול מס' סופרים פ' ד' ובמדרש רבה פ' ד':

ידעי. חסר וא"ו כמ"ש לעיל על כי ידע:

פסוק ז

כי עֵירֻמִּים הם. בהעתק מספר הללי יש פלוגתא אם מלא או חסר וכן כתב הרמ"ה וידעו כי עֵירֻמִּים הם מל' יו"ד קדים לרי"ש וחסר וא"ו וחסר יו"ד בתראה כתיב:

ויתפרו עלה. כתב בעל מנחת כהן יש ספרים מדוייקים עלי כתיב ביו"ד עכ"ל אך בכל הספרים מצאתיהו בה"א וכן נראה מדברי השרשים שרש עלה והגהת ר' אליה שם ובמ"ג עלה ז' ב' כתיבי ה"א וה' כתיבי יו"ד ויתפרו עלה תאנה. והנה עלה זית טרף. והביאו עלי זית וגו' נחמיה ח' והם חמשה באותו פסוק כתיבי יו"ד ויש שם חסרון הניכר שלא כתב ועלי תמרים. ותמיה אני שלא הביא קול עלה נדף. כנבל עלה מגפן ישעיה ל"ד והיה ראוי לומר ט' ד' בה"א וה' ביו"ד עוד נתקשיתי בלשון הרמ"ה ז"ל שכתב ויתפרו עלה תאנה ה"א כתיב בסוף תיבותא ודכותא עלה זית טרף בפיה ומסר עליהם תרין ע"כ דשמעת מינה לכאורה דקול עלה נדף כתיב ביו"ד ולאו הכין הוא. ושאלתי לחכם לונזאנו והשיב דהרמ"ה ומסורת לא איירי אלא ממלת עלה שהעי"ן בחטף פתח והלמ"ד בצירי שהוא סמוך אבל קול עָלֶה נדף וכנבל עָלֶה מגפן העי"ן בקמ"ץ והלמ"ד בסגול שהם מוכרחים וקושטא קאמר מר דכד מעיינן בתר הכי בלישנא דהרמ"ה אתייא סיפא לגלויי רישא דאמר ומענין אחר עַלֵה אל ה' וכל לשון דעלה דכותא וכל לישנא דעל דקרי למ"ד דידיה בצירי יו"ד כתיב בתריה. עוד כתב לעיל מינה בדוכתא אחריתי נחש עלי דרך יו"ד כתיב בסוף תיבותא וכל דכותא בהדין עניינא יו"ד כתיב בסוף תיבותא וכל לישני דטורפא באורייתא ה"א כתיב וכל לישנא דעלה דכותא ה"א כתיב. ובהכי כולהו מסרתא אתו שפיר ולית בהון קושיא כלל. עוד כתב בהקדמת ספרו ארבעה דנסיב ה"א בתרייהו בלשון רבים באורייתא וסימן ויתפרו עלה תאנה כתרגומו רעה צאן עבדיך. כי מעלה גרה המה. את כל מדוה מצרים דקללות ואילו אכל שדה העיר לא חשיבנא בהדייהו דלשון יחיד הוא כתרגומיה:

פסוק ט

איכה. דגש ביו"ד:

פסוק י

עירם אנכי. עירם אתה. שניהם חסרים:

פסוק יא

אכל ממנו. הכ"ף בקמץ לבד והוא חטוף כי הוא סמוך:

פסוק יג

עשית. התי"ו בלא שוא:

פסוק יד

ויאמר ה' אלהים אל הנחש. בתרסא א' לבד ברי"ש:

אלהים. גלגל בה"א:

כי עשית זאת. כי בגלגל לא במקף וכ"כ א"ת. זאת. דגש בזי"ן:

פסוק טז

עצבונך. הצד"י דגושה:

פסוק יז

כי שמעת. צריך להיות בזרקא א' לבד בתי"ו ואין כחה לעשות מלעיל או מלרע:

בעצבון תֹּאְכְלֶנָּה. הכ"ף בשוא לבדו לקריאת ב"נ ולקריאת ב"א שאנו סומכים עליה בחטף פתח וכ"כ בעל לוית חן בפ' ח' בביאור החטפים ועיין מ"ש בריש פ' לך לך על מברכיך וביחזקאל סימן ד':

פסוק יח

ודרדר. בכל ספרים שראיתי שני הדלתי"ן בפתח וא"ת כתב במקצת ספרים דל"ת שניה בקמץ וכ"כ בעל רב פעלים ועיין גם כן מ"ש ביהושע י':

פסוק יט

בזעת. בדפוס קדמון וגם בספרים מדוייקים כתיבי יד מלרע שופר הפוך בעי"ן וכן כתב אור תורה בפשיטות:

אפיך. ב' מלאים בזעת אפיך וברוח אפיך נערמו מים וסימן קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף:

כי עפר אתה. בזקף קטן באל"ף כי הוא מלעיל והוא הראשון שנמסר במסורה גדולה אתה דבטעם מלעיל:

פסוק כא

ויעש. בתרסא אחד לבד:

פרק ד

פסוק ג

ויבא קין. ויבא מלרע הקדמא בבי"ת בספרים מדוייקים ובספר אחר כ"י ויבא קין יש שופר בבי"ת וזקף בקו"ף:

פסוק ד

מבכרות. כתוב בהעתק מספר הללי מבכרות מלא וא"ו בתראה ובירושלמי חסר דחסר ובכל הספרים שלנו מלא וא"ו בתראה וכ"כ הרמ"ה על זה חסר וא"ו קדמאה ומלא וא"ו תניינא ושאר לישנא דבכרת באורייתא חסר דחסר:

ומחלבהן. הבי"ת רפה:

פסוק ז

הלוא אם תיטיב. כתוב בהעתק הללי הלא ירושלמי הלוא מלא ע"כ. ובכל הספרים מלא והוא הראשון ממלאים שבתורה ע"פ המסורת. וסימן נמסר במ"ג בפ' שלח לך. וכן כתב הרמ"ה על זה הלוא י"ב מלאים וא"ו ואל"ף ודא היא מסורת לכולא אורייתא והביא כל הי"ב כעין מסרה שלנו וחד חסר דחסר וא"ו ואל"ף ומלא ה"א. הלה הוא ברבת בני עמון פרשת דברים. ובסוף כתב ואית דמסרי' בהון תליסר. הלין דאמרן. ואידך הלוא הוא כמוס עמדי. וליתא דההוא בכלהו נוסחי דיקי חסר וא"ו כתיב. ואית נוסחי דכתיב בהו הלוא גם בנו דבר מלא. ושיבושתא דמסורה הוא. דרובא דנוסחי דיקי פליגי עלייהו עכ"ל:

אם תיטיב. בספרי הספרד בשני יודי"ן וכן כתב הרמ"ה ז"ל הלוא אם תיטיב מלא תרין יודי"ן חד קדים לטי"ת וחד בתריה ודכותיה ואם לא תיטיב:

שאת. חד מן הפסוקים דלית להון הכרע אי מהאי גיסא או מהאי גיסא וסימן במסורה גדולה פ' וילך ועיין מ"ש בסוף פ' משפטים:

ואליך תשוקתו. תי"ו ראשונה דגושה:

פסוק ח

בין אחיו לויהי בהיותם בשדה. בספרים כ"י המדוייקים אין כאן פסקא וגם בח"ת. ותמהתי על בעל שברי לוחות שבפי' מלת פריגמא לקח זה לדוגמה וכתבו גם כן בסוף מאמר י' במסורת המסורה וכן כתב אור תורה שטעה המדפיס לעשות כאן פסקא וגם הרמב"ם ז"ל והרב המאירי ז"ל לא מנאו כאן ראש פרשה:

פסוק יג

מנשוא. רבו הדעות בזאת המלה בקרית ספר לגאון המאירי ובס' שמן ששון כתוב שהוא חסר. הם חמשה שכוונו לדעת אחד. וכן נמצא במקצת ספרים ישנים וגם בשם ס' עזרא ובשם ירושלמי. ועמהם הסופר ר' מאיר שדינו להיות חסר ושכנגדם הם ג' ועוד המכריע. אבל בהללי הוא מלא. ומסר עליו לית ומלא. וכן הוא בס' ספרד וכן כתב הרמ"ה ז"ל מלא וא"ו ואל"ף כתיב. וכתב אור תורה שזה עיקר:

פסוק יד

כל מצאי. רפה בכ"ף:

פסוק טו

כל מצאו. דגש בכ"ף:

פסוק יח

ועירד ילד את מחויאל. רפה יו"ד ומלא וא"ו קדי' ליו"ד ומחייאל ילד את מתושאל דגש יו"ד קדמאה ויתיר יו"ד תנייא בתריה ומסרא קדמאה וא"ו בתראה יו"ד הרמ"ה ז"ל. גם במסורת ריש פרשת בהעלותך כתיב מחויאל ומחייאל עם ז' זוגים מתחלפים מן ב' ב' בחד ענין קדמאה וא"ו תניינא יו"ד. ועיין עוד מ"ש בפרשת ויצא סימן ל':

פסוק יט

שתי נשים. כתב המכלול דף קצ"א כי כל שוא נע וסמוך לאחד מאותיות בג"ד כפ"ת האות ההוא אשר מבג"ד כפ"ת תרפה כגון בביתך זולתי מלת שתים שתי לפי' קורא ב"א בראש המלה אל"ף גנובה אשתים אשתי. וכן קוראים אנשי מזרח ועיין מ"ש בשופטים ט"ז:

פסוק כב

וצלה גם הוא. רפה בגימ"ל. הוא. כתוב בוא"ו וקרי היא ביו"ד. כן הוא בספרים כתובי יד ובדפוס קדמון וכן כתב אור תורה:

תובל קין. כתוב במסורת פרשת ויגש על פסוק ויולד ליוסף. תובל קין למדינחאי מלתא חדא כתיב וקריין למערבאי תרין מלין כתיב וקריין. ואנן קיימא לן כמערבאי וכ"כ הרמ"ה ז"ל תובל קין תרין מלין כתיב וקריין. עוד כתב את תובל קין מלא וא"ו כתיב ודכותא ואחות תובל קין. ומסור עליה ארבעה מלאים ולא מסיימי. ולפום נוסחי דייקי לא אשכחן באורייתא מלאים לבד מהלין תרי וחד חסר וא"ו ותבל דבני יפת דכולהו נוסחי דאתו לידן חסר וא"ו כתיב:

פסוק כג

הַאְזֵנָּה אמרתי. בכמה נוסחאות הדפוס וכ"י הה"א בפתח והאל"ף בשוא לבדו והזי"ן בסגול והחזקוני כתב שהזי"ן בצירי. וכן ראיתי בנוסחאות כ"י ודפוס ישן. וכ"כ במכלול דף צ"ד שמשפטו הַאְזֵנָה בשקל הַפְקֵדְנָה גם בעל ס' פתח דברי כתב דף צ"ו שהאל"ף נחה ועיין מ"ש בישעיה ל"ב:

פסוק כה

כי שת לי. כל קמץ שיבא במקף קריאתו בקמץ חטוף ואם ישתתף עם הקמץ מארי' לא יחטפנו המקף כמו כי שָׁת־לְי אלהים אשר גָּר־שָׁם אברהם מִשְׂגָּב־לנו לשון למודים ועיין מ"ש בפרשת מסעי עם ים המלח:

פסוק כו

ולשת גם הוא. דגש בגימ"ל:

פרק ה

פסוק א

בדמות אלהים. קדש:

פסוק ג

כצלמו. בכ"ף. וכן הביאו בעל המסורת במנין אלפא ביתא חד כתיב בבי"ת וחד כתיב בכ"ף. וכן כתב א"ת בפשיטות ולשון הרמ"ה על זה קדמאה בצלמו בבי"ת בתראה כצלמו בכ"ף וסימן בצלמנו כדמותנו:

פסוק ד

ויולד בנים ובנות. כתב הרמ"ה מלא וא"ו וכל בנות דכותא ודכותא את בנות האדם וכל דכותא מלא ודכותא ובנות אנשי העיר וכל לישנא דכותיה. עוד כתב אח"כ ובנותיו לבנותיו ב' מלאים דמלאים וא"ו ויו"ד וסימן וישכם לבן בבקר וינשק לבניו ולבנותיו כל נפש בניו ובנותיו וכל שאר' לשון בנתיו חסר וא"ו ומלא יו"ד כתיב ועיין מ"ש בפרשת ויצא על את בנותיך:

פסוק ה

ויהיו כל ימי אדם. ברוב הספרים בשני גרישין:

אשר חי. במקף לא בשופר:

פסוק ו

ויחי שת חמש. סתומה א"ת וכן ראיתי במדוייקים:

פסוק ז

הולידו. הגלגל בדל"ת:

פסוק ט

ויחי אנוש תשעים. סתומה:

פסוק טו

ויחי מהללאל חמש. סתומה:

תוכן העניינים

מנחת שי על תורה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה