מנחת שי על תורה· רבי ידידיה שלמה רפאל נורצי
ויקרא
פרק א
פסוק א
צריך להניח ריוח ד' שיטין
ויקרא. אל"ף זעירא עיין זוהר פ' ויחי דף רל"ד ודף רל"ט ופ' מצורע דף נ"ג שערי אורה ספירה ראשונה דף י"א וריקאנטי פ' זו ובספר פענח רזא ומסורת הברית הגדול כאן וריש ד"ה. וכתב כמהר"ר משה נאגארה שהקורא הוא הכבוד הנזכר בפרשה שלמעלה וכבוד ה' מלא את המשכן והיינו אל"ף זעירא דויקרא ליודעים חן:
ויקרא. הנ"ל בטפחא:
פסוק ב
ומן הצאן. בלא קדמא:
פסוק ה
הדם על המזבח. הדל"ת דגושה והבי"ת בלא פשט:
פסוק ח
הכהנים את הנתחים. הכ"ף בגלגל והה"א בלא קדמא:
פסוק ט
ניחוח. הראשון כתוב בהעתק הללי קדמאה מלא עכ"ל. והוא חד מן ג' מלאים ע"פ המסורת וב' האחרים הם בפ' תצוה כמו שנמסר שם במ"ג ושלשתם הם הראשונים שבתורה ופי' מלאים בזה ר"ל מלאים וא"ו אבל לענין היו"ד כולם מלאים ומי שכתב זה חסר יו"ד אינו אלא טועה והשני שבפרשה שהוא מכלל החסרים חסר וא"ו ומלא יו"ד כדאוי וכן כתב הרמ"ה וספר שמן ששון שלא כדברי המאירי שכתב כולו חסר וז"ל הרמ"ה ז"ל כל ניחח באורייתא מלא יו"ד וחסר וא"ו דקרי ולא כתיב בר מן ג' מלאים דמלאים מלא יו"ד ומלא חד וא"ו דקרי וכתיב וסימן וכו' כמ"ש במסורת שלנו. ועיין מ"ש בפ' בראשית על מלת רקיע:
פסוק י
מן הכשבים. כן צריך להיות שי"ן קודם לבית וזו היא מסורת הרמ"ה ז"ל כשב וי"ו כתיב כן באורייתא וסימן אם כשב הוא מקריב. כאשר יוסר חלב הכשב. שור וכשב ועז. איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה דאחרי מות. שור או כשב או עז כי יולד דאמר. אך בכור שור או בכור כשב. ושארא כתוב כבש בלישנא. וכל שה חום בכשבים מלא יו"ד כתיב וכל כשבים באורייתא דכותא כשבים ז' כתיב כן באורייתא וסימן וכל שה חום בכשבים. וחום בכשבים. וכל חום בכשבים. והכשבים הפריד יעקב. ואם מן הצאן קרבנו מן הכשבים. בבקר בכשבים ובעזים. שה כשבים ושה עזים. ושארא כבשים כתיב בלישנא:
פסוק טז
אצל המזבח. אין בבי"ת פשט זהו בס"ס:
פסוק יז
בכנפיו. הבי"ת רפה:
ושסע אתו בכנפיו לא יבדיל. ברובא דנוסחי דיקי מלא יו"ד כתיב ודכותא ממול ערפו ולא יבדיל דסוף פרשתא וכל אורייתא דכותא מלא ואית חדא נוסחא דכתיב בה יבדל קדמאה חסר ומסיר עליה בהך נוסחא גופא לית כותיה חסר ושיבושא הוא ומגו מסורתא אחריתי משמע דהדין יבדיל קדמה נמי מלא יו"ד כתיב הרמ"ה ז"ל ובסוף דבריו אחר שהביא כל לשונות של הבדלה כתב אשתכח השתא דכל לישנא באורייתא לשון הבדלה כל היכא דקריא דל"ת דידיה בחירק מלא יו"ד כתיב בר מן א' חסר וסימן ואבדל אתכם מן העמים דסוף קדשים:
פרק ב
פסוק ב
והביא. מפ"ק בה"א והחזקוני כתב וא"ו ה"א נקודים בסגול ובספרים שלנו הה"א בחטף סגול:
הכהן דאת אזכרתה. בגרש לא בשופר הפוך בס"ס:
פסוק ג
קדשים. הקו"ף בלא מאריך:
פסוק ד
וכי תקרב. כתוב במסורת חסר יו"ד בלישנא וכו' ה' מנהון באורייתא והן עצמו מסר הרמ"ה ז"ל ואח"כ כתב נמצא לשון דהקרבה חשיב במסרה חמשה חסרים יו"ד באורייתא בין ריש לבית ושארא אורייתא כל לישנא דהקרבה דקריא רי"ש דידיה בחירק מלא יו"ד כתיב וכולו נוסחי דיקי כי האי מסורתא סלקי:
חלות מצת. בהעתק הללי מצת ירושלמי מצות עכ"ל. ובכל הספרים חסר והוא חד מן ד' חסרים על פי המסורת וסימן במסרה גדולה פרשת בא:
פסוק ז
סלת בשמן. הבי"ת דגושה:
פסוק ט
המנחת דוהרים. ה"א כתיב בסוף תיבותא:
פסוק י
קדשים. הקו"ף בלא מאריך:
פסוק יא
תקטירו. בדרגא:
פסוק יג
קרבנך. במקצת ספרים הבי"ת במאריך:
פסוק טו
מנחה הוא. הוא כתיב בוא"ו שאינו מן א' עשר דכתיבין יו"ד כמו שאמרתי בפרשת לך לך:
פסוק טז
מגרשה. הגימ"ל דגושה:
פרק ג
פסוק ג
השלמים. השני ה"א כתיב בראש תיבה:
המכסה את הקרב. המ"ם רפה והה"א סמוכה בגעיא מכלול דף נ' וכן כתב הלוית חן שער א' ס"ט וכן כלם:
פסוק יז
בכל מושבתיכם. בהעתק הללי מושבותיכם ירושלמי מושבתיכם עכ"ל ובספרים מדויקים חסר וא"ו תניינא וכן ראוי להיות כבמסורת פ' ויקהל ע"פ לא תבערו אש בכל משבתכם וז"ל משבתיכם ג' חסר וא"ו ר"ל גם אחר המ"ם. וסי' לא תבערו אש. ולחם וקלי וכרמל. כל מלאכה לא תעשו דאך בעשור לחדש. וב' מלא דמלא בכל מושבותיכם הערים תחרבנה. ממדבר דבלתה בכל מושבותיכם ותרויהון ביחזקאל ו'. ושארא מושבותיכם כתבן ע"כ. וטעות נפל בדפוס ורוצה לומר ושארא מושבתיכם חסר וא"ו תניינא וטעות נפל גם בפסוק ממדבר דבלתה דההוא מושבותיהם כתי' בה"א וכן כתוב במסרה על כל א' משניהם לית מלא מפני שא' הוא בכ"ף והאחד בה"א וכן מצאתי מסורת כ"י בפרשת אמור ע"פ שבת הוא לה' בכל מושבתיכם ז"לש מושבתיכם כל' כתב כן במ"ה וסימנהון לא תבערו אש. ולחם וקלי וכרמל. כל מלאכה דיום הכפורים הלין ג' משבתיכם כתיב בפסו' דתישמנה. מושבותיכם כתיב דדבלתה. מושבותיכם כתיב מלא דמלא עכ"ל. והיינו הך דלעיל בלישנא קלילא וכ"כ הרמ"ה ז"ל בכל מושבתיכם תאכלו מצות מלא וא"ו קדים לשי"ן וחסר וא"ו תניין ומלא יו"ד כתיב וכל לישנא באורייתא דכותא בר מן ג' חסרים תרין ווי"ן ומלאים יו"ד ומסר עליהם תלתא חסר וסימן לא תבערו אש בכל משבתיכם. משבתיכם דלחם וקלי וכרמל. לדרתיכם בכל משבתיכם דכל מלאכה לא תעשו דאך בעשור לחדש:
פרק ד
פסוק ב
תחטא. החי"ת בחטף סגול:
פסוק ג
אם. בגלגל לא במקף:
יחטא. החי"ת בחטף סגול:
פסוק ד
והביא את הפר אל פתח אהל מועד לפני ה'. ב' סבירין אשר לפני ה' וסימן והביא את הפר דנפש קדמאה. ויעל שלמה שם על מזבח הנחשת לפני ה' (ד"א ב' א'):
פסוק יב
אל שפך. בס"א כ"י קדמון השי"ן בצירי. ורב פעלים כתב שפך מצאנוהו בב' נקודות ורד"ק העיד שהוא בג' נקודות:
פסוק יז
וטבל הכהן אצבעו מן הדם. מטעים דאמרי את. דקדמאה כתיב וטבל הכהן את אצבעו בדם בפ' נפש כי תחטא ודין כתיב בלא את:
פסוק יח
יסוד. דבפ' ואם נפש מלא כחביריו וכ"כ הרמ"ה ז"ל כל יסוד דאורייתא מלא וא"ו כתיב:
פסוק לא
כאשר הוּסַר חלב. ס"א הוּסַר ובמסורת הוסר ב' ומלא וסי' הוסר חלב ומעת הוסר התמיד ובספר אחד ספרדי כתוב הוסר חלב הטעם בה"א ונמסר עליו ב' מלא א' מלעיל וא' מלרע וגם במ"ג סוף דניאל נמסר ב' חד מלעיל:
פסוק לב
נקבה תמימה יביאנה. התי"ו רפה:
פסוק לג
החטאת. הטי"ת דגושה:
פסוק לד
קר נת. שבפ' ואם כבש שנינו בריש פ"ד דזבחים בש"א כל הניתנין על מזבח החיצון שנתן במתנה אחת כיפר ובחטאת שתי מתנות ובה"א אף חטאת שנתנה מתנה אחת כיפר ואמרי' עלה א"ר הונא מ"ט דב"ש קרנת קרנת קרנות א"א קרנות קרנות קרנות הרי כאן שש ארבע למצוה ושתים לעכב ובה"א קרנת קרנת קרנות הרי כאן ארבע שלש למצוה ואחת לעכב ואימא כולהו למצוה כפרה בכדי לא אשכחן ואב"א וכו' ועיין בילקוט פ' ויקרא רמז ת"ע וקרבן אהרן פ' תזריע דף צ"ד פ"ב. ופרש"י שלש פרשיות נאמרו בחטאות החיצונות בויקרא אחת בשעיר נשיא ושתים בחטאת יחיד אחת בכשבה ואחת בשעירה בשתים כתיב על קרנת חסר והאחד מלא וב"ש אית להו יש אם למקרא הרי כאן שש ואין במזבח אלא ארבע והשתים יתירות לא נאמרו אלא ששנה עליהם הכתוב לעכב ארבע נאמרו למצוה שמצוה בארבע מתנות ושתים מהן נשנו לעכב וב"ה סברי יש אם למסורת הילכך הרי ד' ג' מהן למצוה נאמרו שמצוה לכתחילה ליתן אף עליהן והא' מעכבת כדמפרש ואזיל ואימ' כולהו למצו' ואין כאן א' לעכב שהרי לא שנה באחת מהן. ואימא אע"פ שלא נתן כלום כיפר. בכדי בלא כלום כלו' בלא מתן דמים ע"כ. משמע ודאי מהגמ' ומפרש"י שאחד מן הג' פסוקים של קרנת מזבח העלה הכתובים בפ' ז' מלא וא"ו מיהו לאו בהדיא איתמר לא בגמ' ולא ברש"י איזה מהם מלא ובריש פ"ק דסנהד' מייתי לה נמי אגב גררא והתם גרסינן ובה"א קרנות קרנת קרנת הרי כאן ארבע וכו' נרא' משם הראשון דהיינו דפרש' נשיא הוא המלא אך רש"י ז"ל פי' שם בשעיר דנשיא כתיב קרנת חסר ובכבשה דיחיד כתיב קרנות מלא ובשעיר דיחיד כתיב קרנת חסר עכ"ל. ולדבריו המלא הוא הג' דהיינו דפ' ואם כבש נר' דגירסתו בגמ' היתה ובה"א קרנת קרנת קרנות ולכן כתב שהג' מלא וכן גורס בעל מנחת אהרן והיא כגירסתנו דזבחים. וכתב בעל א"ת שכן מצא בגמ' דסנהדרין כ"י אך לא ידע למה הקדים שם רש"י הג' לב'. אמנם כל הספרים ומסרותיהם שוים דכל שלשת קרנות האמורים חסרים שאין שום א' מהם מהד' מלאים ע"פ המסורת כמו שבאו בפ' זו במ"ג וכ"כ הרמ"ה והמאירי ושמן ששון. וכבר קדמתי לך כי בכל מקום שהגמ' או המדרש חולק על המסורת בחסרות ויתירות אנו הולכים אחר המסורת ולא מבעיא בדרשות של אגדה כגון פלגשם כלת ואשמם אלא אפי' היכא דנפיק מיניה דינה כגון הכא אליבא דב"ש וב"ה ובר מן דין דכולהו ספרי וספריא הכי סבירא להו ולית בהון פלוגתא כלל. ובש"ת הרמב"ן ז"ל סימן רל"ב נשאול נשאל על זה. ודברי השואל תמוהים מאד בעיני כי לא שאל כהוגן ומהפך גירסת הגמר' וגם נסחת הספרים. אולי היתה השגגה היוצאת. והשיב לו הרמב"ן ז"ל דבכל מקום אפילו בחסרות ויתירות מתקנים מיעוט ספרים עפ"י הרוב דמקרא מלא דבר הכתוב אחרי רבים להטות. ובעל ח"ת נדחק לפרש סוגיית הגמ' באופן שיסכים למציאות הספרים והוא עצמו הכיר בדוחק יעויין שם וכבר הארכתי יותר מדאי ותו לא מידי:
פסוק לה
מזבח. הזי"ן דגושה:
פרק ה
פסוק א
אם לוא יגיד. מלא בוא"ו אל"ף עפ"י הגמ' והמסורת. ודרשינן מיניה בפ' שבועת העדות אם לו לא יגיד כלומר לתובע ונשא עונו ואם לאחר לא יגיד פטור ועיין בחיי. ועיין עוד מ"ש בפרשת בהר סיני על פסוק אשר לא חמה:
פסוק ב
או בנבלת בהמה. או ביתיב לא בשופר הפוך והבי"ת דגושה:
פסוק ג
או כי יגע. כי רפה ובשופר הפוך:
פסוק ט
והזה. הזין דגושה:
ימצה. לשון החזקוני ימצא באל"ף כתיב דמשמע נמי לענין הזאה דממילא יהא הדם מצוי אצל הקיר הכי מתניא והכי פירש"י בזבחים בפ' קדשי קדשים עכ"ל. ובכל הספרים כתוב ימצה בה"א והמסור' עליו לית כתיב ה"א הוא בשרשים שרש מצה. ואפלא מאד מהחזקוני דתלי תניא בגמרא ותלי נמי בוקי סריקי ברש"י ז"ל וחס ליה דלימא כי הני מילי ממולייתא וכד מעיינת בשמעתא שפיר מתחזי לך דלאו כדקאמר איהו ברייתא מתנייא בהדיא עלה דמתני' דקתני חטאת העוף כיצד היתה נעשית וכו' ת"ר והזה מדם החטאת מגוף החטאת היא כיצד אוחז בראש קנה ובגוף ומזה על קיר המזבח ולא על קיר הכבש ולא על קיר היכל ולא על קיר אולם ואיזה זה קיר התחתון או אינו אלא קיר העליון ודין הוא ומה בהמה שעולתה למטה חטאתה למעלה עוף שעולתו למעלה אינו דין שתהא חטאתו למעלה ת"ל והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח קיר שהשירין שלו מתמצין ליסוד ואיזה זה קיר התחתון והכי איתא בת"כ פ' ויקרא. ובגמ' פריך ונעביד מעילאי והדר נעביד מתתאי אמר רבא מי כתיב ימצה ימצה כתיב דממילא משמע ע"כ ופירש"י ונעביד מעילאה הזאתה יעשה למעלה והדין נותן כדאמרן והדר נעביד מיצוי מתתאי כדכתיב מי כתיב ימצה ימצה כתיב אי הוה כתיב ימצה הוה משמע שמזהיר את הכהן שיחזור וימצה אחר הזאה השתא דכתיב ימצה משמע נמי לענין הזאה דממילא יהיה דם מצוי אצל היסוד עכ"ל הרי לך מפורש דדרשא דקרא נפקא מדלא כתיב יַמְצה בפתח היו"ד ושוא המ"ם וכתיב יִמָּצה וכן פי' החכם כמה' משה נאגארא בעל לקח טוב על התורה ובעל קרבן אהרן בת"כ ובעל תוספת י"ט על המשנה וזה לשון הרמ"ה ז"ל אשר ימצא אתו אל"ף כתיב בסוף תיבותא ודכותא וימצא הגביע וכל אורייתא דכותא בר מי א' כתיב ה"א בענין אחרי' ימצה אל יסוד המזבח עוד כתב במקום אחר ונמצה דמו על קיר המזבח ה"א בסוף תיבות, כתי' ודכותא בלישנא ימצה אל יסוד המזבח ה"א בסוף תיבותא כדאמרן ע"כ. והחזקוני נשתבש בין בקריאת המלה בין בהבנת הענין אולי בגרסתו היה כתוב מי כתיב ימצה ימצא כתיב וכן בילקוט כתוב ימצא באל"ף וטעות הוא בלי ספק. ומה שכתבתי הוא העיקר והוצרכתי לכל זה לנקות השגיאות ה' יצילני מהן אמן:
פסוק יא
כי חטאת הוא. הוא כתיב בוא"ו דליתיה מי"א דכתיבין יו"ד כמ"ש בפ' לך לך:
פסוק יב
והביאה. הה"א במפיק:
מלוא קמצו. כל מלא באורייתא חסר וא"ו ומלא אל"ף בר מן מלוא קמצו דקרבן עולה ויורד דושמעה קל אלה:
פסוק יג
מאלה. הטפחא באל"ף:
פסוק טו
כסף. מאריך בכ"ף:
פסוק טז
ואת חמישתו יוסף. כתב הרמ"ה ז"ל יסף ה' לי בן אחר חסר וא"ו כתיב וכל לישנא בהדין עניינא דכותא חסר באורייתא בר מן א' מלא וא"ו יוסף עליו דמעילה וכל יוסף גברי כולהון מלאים כתיבי. ובמסורה נמי גבי יוסף עליו דמעילה מסר עליה לית כותיה מלא בתורה בהאי לישנא דאוסופי ומאן דמסר עליה תלתא מלאים בתורה משתבשא עכ"ל. ועיין במסורת פ' ויצא על פסוק יסף ה' לי בן אחר:
פסוק יח
שגגתו. הגימ"ל בשוא:
פסוק יט
אשם אשם. חסר וא"ו ועיין מ"ש ביחזקאל כ"ה:
פסוק כ
וידבר דנפש כי תחטא. פתוחה:
פסוק כא
וכחש בעמיתו. כתוב במקרא קטנה בגיליון ג' ב' מלעיל וא' מלרע ר"ל זה הוא מלרע ונקוד צירי והב' מלעיל הם וכחש בם שבפרשה וחבירו באיוב ח' וכחש בו לא ראיתיך והם בסגול. ומה שכתב במסורה על פסוק זה וגם במסרה גדולה ב' מלרע טעות ור"ל ב' מלעיל:
בתשומת יד. כתב השרשים שהמ"ם בסגול שלא כמנהג ובספר הללי אשר בטוליטולא הוא בפתח:
בתשומת. הנ"ל הבי"ל רפה:
פסוק כו
לאשמה בה. לאשמה הה"א נחה. בה. הבי"ת רפה:
פרק ו
פסוק ב
מוקדה. מ"ם זעירא והה"א נחה והיתה ראויה במפיק מכלול דף ל"ב:
פסוק ג
בד. ברביע:
ומכנסי בד. במקף לא בשופר:
פסוק ה
בבקר. השני באתנח:
פסוק ח
והרים ממנו. ו' סבירין ממנה וקריין ממנו מסורת פ' צו וכן צ"ל בשופטים י"א ועיין מה שאמרתי בפ' תרומה סי' כ"ה:
פסוק י
לא תאפה חמץ. כתב ר' יעקב בן אלעזר כי בספר הללי אשר בטוליטולא לא תאפה חמץ בצירי ולא מצאנוהו אנחנו כן בספרים המדוייקים מכלול דף קנ"ו. ובעל מכלל יופי כתב זה על וכל מנחה אשר תאפה בתנור שבסמוך ואין שם מקומו:
מאשי קדש קדשים. אין בקו"ף מאריך בס"ס:
פסוק יא
חק עולם. החי"ת בקמץ לבד:
פסוק יב
אל משה לאמר. הלמ"ד דגושה:
פסוק יג
זה קרבן. הבי"ת בפתח:
פסוק יד
תביאנה. מה שנמסר במסורת ח' מלין דגשין יחידאין וסי' תחתנה תביאנה וכו' עיין ביאורם במסורת ריש פ' נח:
פסוק טו
והכהן. הקדמא בה"א שניה:
תקטר. התי"ו בקמץ לבד:
פסוק יח
בניו. הבי"ת דגושה:
פסוק כ
אשר יזה עליה. הפשט בר"ש:
פסוק כב
יאכל אתה קדש קדשים. אין מאריך בקו"ף בס"ס ועיין מ"ש בפ' תצוה סימן כ"ט:
פרק ז
פסוק ד
ואת שתי הכלית. בס"א כ"י מלא וא"ו וכן בהעתק הללי הכליות ירוש' הכלית ואומר המסרה ב' מלאים בתורה עכ"ל. וברוב הספרים חסר וכן במסורה פרשת ויקרא הכלית כולם חסרים במ"ב וכו' ואין זה מהם וכן כתב הרמ"ה ז"ל. עוד כתב זה לשונו ואית חדא נוסחא דמוספא ואת שתי הכלית דוזאת תורת האשם ומסיר עליה תלתא מלאים ומסורת קדמיתא דיקא דרובא דנסחי כותיה סלקי דכל אורייתא הכלית חסר בר מן ב' מלאים על הכליות דשלמים על הכליות דפר כהן משיח כדאמרן:
פסוק ו
קדוש דכל זכר בכהנים. בס"א כתיבי יד מצאתיו חסר ובהעתק הללי קדש ירושלמי קדוש וכן ראיתי מחלוקת זה בין מקצת החכמים ולא הכריעו. אמנם ס' שמן ששון כתב בפירוש שהוא מלא וכן הוא בס"ס המדוייקים גם כפי המסרות שראיתי בדפוס וכתובי יד ראוי להיות מלא יען לא נמנה בכלל י"ג חסרים וסימנם עיין במ"ג פ' תצוה ופ' נשא ואינון עשרה באורייתא וכ"כ הרמ"ה ז"ל כל קדוש באורייתא מלא בר מן עשרה חסרים וכו' כמו שהם במסרות שלנו:
יאכל קדש קדשים. אין בקו"ף מאריך בס"ס ועיין מ"ש בפ' תצוה סימן כ"ט:
פסוק ח
עלת איש. מלעיל שהטעם בעי"ן וכן כתב אבן עזרא:
פסוק ט
תאפה בתנור. עיין מ"ש לעיל על לא תאפה חמץ:
במרחשת. הבי"ת רפה:
פסוק י
וחרבה. בספרים כ"י מדוייקים ובדפוס קדמון הבי"ת בקמץ גם במסרה לא נמנה עם מלין דפתחין באתנח:
פסוק יא
וזאת תורת זבח השלמים. פתוחה:
פסוק יב
אם על תודה יקריבנו וגו' חלות מצות. כתוב בספר הזוהר פרשת ויקרא חלת מצת שניהם חסרים ע"כ. אך בספרים שלנו שניהם מלאים וכן ראויים להיות ע"פ המסורת דחלות קדמאה דפסוק הוא א' משלשה מלאים הנזכרים במ"ג סדר ויקרא ומלת מצות אינה מהארבע חסר שבמ"ג פ' בא וכן מסרם הרמ"ה ז"ל והכי איתא במנחות פ' אלו מנחות ילקוט פרשת ויקרא רמז תמ"ט אמר רב הונא מאפה תנור פי' שדינה להיות עשר חלות שאפאה חלה אחת יצא מ"ט מצת כתיב פי' חסר וא"ו מתקיף לה רב פפא טעמא דכתיב מצת הא כתיב מצות לא והא גבי לחמי תודה דכתיב מצות בכל מין ואמר רב טובי בר קיסנא אמר שמואל לחמי תודה שאפאן ארבע חלות יצא ההיא פליגא:
פסוק טז
וממחרת. מ"ם שניה בלא גלגל בס"ס:
פסוק יז
והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף. כן כתיב באש ישרף ואצטריכנא להכי משום דחזינא בחומש עתיק דעתיקין דכתוב ביה תשרף בתי"ו ותרגום דידיה נמי בנורא תתוקד וכתוב עליו בס' ר"מ ובס' כ"ג ישרף ובספר זקן כתוב תשרף ומוגה ישרף ובמקצת ספרים תשרף ע"כ. ואנן לא שמענא פלוגתא בהאי מידי וכבר איבטליא ההיא נוסחא מעלמא ולית דחש ליה:
פסוק יח
ירצה. שרי בה"א: