מנחת שי על תורה· רבי ידידיה שלמה רפאל נורצי
דברים
פרק א
פסוק א
בס"ת צריך להניח ריוח ד' שיטין
אלה. בגלגל והלמ"ד בדגש:
פסוק ג
אלהם. חסר יו"ד כי אינו מהי"ז מלאים בתורה:
פסוק ד
את. בשופר יתיב:
בעשתרת. במפתח בעשתרות והרמ"ה כתב בעשתרת קרנים פרשת לך לך חסר וא"ו כתיב ודכותא אשר יושב בעשתרת באדרעי:
פסוק ז
ובנגב. כ"כ לא ובנגף (צ"ל לא בנגב בלא וא"ו):
פסוק י
ככוכבי השמים לרב. חסר וא"ו וכל רב באורייתא דכותיה וכל לרב בלישנא דכותיה הרמ"ה ז"ל. ויש בזה דרש בדברים רבה. אמר להן היום הזה כככבים אבל לעתיד לבא לרב אתכם עתידים להיות דומין לרבכן כיצד כתיב כאן כי ה' אלהיך אש אוכלה וכתיב בישראל לעתיד לבא והיה אור ישראל לאש וקדושו ללהבה:
פסוק יא
אבותכם. מלא וא"ו וחסר יו"ד בכל ספרים כ"י מדוייקים וכן כתוב בהעתק הללי לית כתיב כן וגם במסורת כ"י לית חסר יו"ד וכן במסורת פרשת שמות ובספר מנחת כהן הכא והתם. ואמרתי להם אלהי אבותיכם לית מלא דמלא בתורה. אלהי אבותכם יוסף אליכם לחוד מלא וא"ו וחסר יו"ד. ושארא אבתיכם כתיב חסר וא"ו ומלא יו"ד ע"כ. וכן מסר הרמ"ה ז"ל ובמקצת ספרי הדפוס דין חסר דחסר ובמקצתם חסר וא"ו ומלא יו"ד וכולם שגו ברואה:
פסוק יג
ואשימם. במדרש דברים רבה ואשמם כתיב. אמר ריב"ל אמר להן משה אם אי אתם נשמעים להם אשמה תלוי בראשיכם וכו' ודרשו גם כן בספרי מלמד שאשמותיהן של ישראל תלוים בראשי דייניהם. ורש"י הביא מדרש זה דספרי וכתב בפירוש שהוא חסר יו"ד וכן נראה מהמזרחי והחזקוני שהביאו דברי רש"י ולא כתבו מזה מאומה. גם בעל הטורים אמר שהוא חסר יו"ד וכן ראיתי בשם ספר הללי. אמנם העיד בעל אור תורה כי בכל ס"ס ואשכנז ומצריים וירושלמיים מלא יו"ד ושהמסורת עליו לית ומלא ולזה הסכים המאירי ושמן ששון וכן כתב הרמ"ה ז"ל לפום דרשא חסר יו"ד כתיב ובכולהו נסחי מלא יו"ד כתיב וכן העידו חכמי בורגוש על הרמ"ה שכן עשה מעשה וכן עיקר. והמפרשים שכתבו שהוא חסר הלכו בזה אחר הדרש ואנן כמציאות הספרים והמסרות נקטינן עכ"ל. עוד מצאתי מסורת כ"י שאומרת לית וא' ואני אשימם (מלכים א ה׳:כ״ג) והוא חד מן מלין דמשמשין חד א' וחד וא' (צ"ל וא"ו ואלף). ולית דכוותיהון ומשם קצת ראיה שגם זה מלא (צ"ל כי גם היה חסר היה להזכיר ההבדל הגדול בין מלא וחסר). ואולי לזה נתכוון בעל מ"כ באמרו ואשימם מלא בהכרח המסרה ועיין בש"ת הרמב"ן ז"ל סי' רל"ב:
פסוק יד
טוב הדבר. במקצת מדוייקים אין הטי"ת במאריך וכן נראה בחילופים:
פסוק טו
אנשים. האל"ף בחטף פתח:
פסוק טז
שמע בין אחיכם. סנהדרין פ"ק אזהרה לבעל דין שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חברו קרי ביה נמי שמע בין אחיכם פי' שמע כתיב חסר וא"ו כלומר שמע דבריך בין אחיכם כשתהיו שניכם יחד:
פסוק יז
לא תכירו. מקף באמצע:
אשר יקשה. בלא תרין חוטרין במלת אשר:
מכם. בזקף קטן:
פסוק יח
בעת ההוא. ההוא כתיב בוא"ו בכל ספרים כתיבת יד מדוייקים וקרי בחירק ומאי דאמרינן במסורת. בעת. בפעם. בשנה. הבאר. כלהון ההיא ולית חד מנהון ההוא לענין הקריאה בלחוד אתמ' ועיין מ"ש בשם הרמ"ה על מלה זו בפרשת תולדות יצחק:
פסוק כא
אלהיך. הה"א בסגול:
פסוק כג
שנים עשר. בלא תרין חוטרין במלת שנים:
פסוק כה
ויורדו אלינו. בהעתק הללי וירדו ירושלמי ויורדי ע"כ. ובספרים שלנו מלא וא"ו ונמסר עליו ב' חסר יו"ד וכן נמסר על וימהרו ויורדו דסוף מקץ ומכללא משמע דמלא וא"ו כתיב ובמסורת כתיבת יד ויורדו ב' כתיב כן ובפירוש איתמר מבעל מנחת כהן ויורדו אלינו ב' מלא וא"ו וחסר יו"ד וסי' ויורדו איש אמתחתו ודין והכי נמי איתמסר מהרמ"ה ז"ל בהדיא והוסיף עוד וחד בלישנא מלא דמלא וסימן ובנסע המשכן יורידו אתו הלוים מלא וא"ו ויו"ד כתיב:
דבר ויאמרו. הדל"ת רפה:
פסוק כז
ביד האמרי להשמידנו. ב' פסוקים דמטעים באורייתא ביד האמרי להשמידנו. דיהושע ז' ביד האמרי להאבידנו ואחד פסוק סימן להשמדה ולהובדה עד סופא (דניאל ז׳:כ״ו):
פסוק כח
אנה אנחנו. מלרע וכן אנה אלך מרוחך (תהילים קל״ט:ז׳) והשאר כלם מלעיל מכלול דף רס"א ומסורת ועיין מה שאכתוב בתילים סימן קי"ו:
פסוק כט
לא תערצון ולא תראון. הוא"ו בגעיא:
פסוק לג
לתור לכם. תביר בכ"ף:
פסוק לה
הרע. הרי"ש בקמץ:
פסוק לו
דרך. הדל"ת במאריך:
פסוק לח
יבא. הגלגל ביו"ד בדפוס ישן ובספרים כתיבת יד מדוייקים. ובאחד מהם מסור לית מלעיל:
חזק. הזי"ן בדגש:
הוא ינחלנה. דין לחוד חסר יו"ד בלישנא בחירק בלישנא נחלה באורייתא ושארא מלאים יו"ד וכן במסורת שמואל ב':
פסוק מא
ותחגרו. הגימ"ל דגושה:
פסוק מב
תנגפו. התי"ו דגושה:
פסוק מד
ויכתו. בדפוס ישן ובמקצת ספרים כתיבת יד אין בוא"ו מאריך וכן נראה בחילופים:
פרק ב
פסוק ב
ויאמר ה' אלי לאמר. סתומה:
פסוק ה
אל תתגרו. מלרע שהגלגל ברי"ש בספרים כ"י מדוייקים ובדפוסים קדמונים:
פסוק ח
ומעצין גבר. ס ונפן ונעבר. יש כאן פרשה סתומה באמצע פסוק:
פסוק ט
ואל תתגר. הגימ"ל בקמץ:
פסוק י
עם גדול וְרב בענקים. במקצת ספרי הדפוס וָרב הוא"ו בקמץ ותניינא דלקמן וְרב בשוא ובספרים מדוייקים כ"י וגם בדפוסים ישנים שניהם בשוא וכן כתב א"ת:
ורם. כל אורייתא וָרם בר מן חד וְרם לבבך וכל שאר קריא וְרם בר מן א' כי יום לה' צבאות על כל גאה וָרם:
פסוק טז
ויהי כאשר. הכ"ף רפה לבן אשר וכן ראוי מדין בג"ד כפ"ת דסמיך ליהוא:
פסוק כא
וישמיד'. בתיקון ס"ת ישן וישמדם. במפתח וישמדם ע"כ. והרמ"ה כתב וישמידם ה' מפניהם דעם גדול ורב מלא יו"ד כתיב:
פסוק כג
מכפתר. בתיקון ס"ת ישן מכפתור במדוייק מכפתר חסר וכן במפתח ע"כ. והרמ"ה כתב כפתר ופרח חסר וא"ו כתיב ודכותא בעניינא אחרינא היצאים מכפתר חסר:
פסוק כד
סעו. הסמ"ך דגושה:
פסוק כח
ברגלי. הבי"ת רפה:
פסוק כט
אשר אֶעֶבר. כ"כ במקצת ספרים וכן ראיתי בחילופים כ"י:
פסוק לג
ונך אתו. בתיקון ס"ת ישן וגם בהעתק פירארה הכ"ף רבתי. ולא מצאתי כן במדוייקים גם לא בשום נוסח מאלפ"א בית"א רבתית:
בנו. בניו קרי:
פסוק לד
ונחרם. מאריך בוא"ו לבד לא בנו"ן אעפ"י שבחילופים נרא' בהפך:
והנשים והטף. קדמאה והנשים והטף תניינא הנשים והטף סימן קדמאה והמלך והמן ישבו לשתות סימן תניינא יבא המלך והמן:
פסוק לה
רק הבהמה בזזנו לנו. סימן חילוף קדמאה בזזנו תניינא בזונו וסימן עם זו (צ"ל בתחילה אין הזיי"ן דגש. וח' הזיין דגוש):
פסוק לו
את הכל. הכל בזקף גדול:
פרק ג
פסוק ו
ונחרם אותם. אין מאריך בוא"ו ולא בנו"ן:
פסוק ח
ונקח בעת ההוא. ההוא כתיב בוא"ו וקרי בחירק וכן בעת ההוא שבסמוך כמ"ש למעלה:
פסוק ט
צידנים. בתיקון ס"ת ישן צדנים בספר חדא צידנים וכן במפתח ע"כ והרמ"ה כתב בהדיא צידנים יקראו לחרמון מלא תרין יודי"ן וחסר וא"ו כתיב:
שרין. בסי"ן שמאלית וכן לבנון ושריון (תילים כ"ט) כ"כ בהגהת ר' אליה האשכנזי בשרשים שרש שרה אף על פי שכתב במתורגמן וביש ספרים בשי"ן שמאלית. ובספרים מדוייקים כתיבת יד בשי"ן שמאלית וכן תרגם אנקלוס סריון בסמ"ך. ומה שתרגם יונתן בן עוזיאל טורא דמסרי פירוי וכן בתרגום ירושלמי אם נפרש כלשון המדרש שפירותיו נושרין יהיה בשי"ן ימנית אך אפשר לפרש שפירותיו מסריחין מחמת רוב פירות הגדילים באילנות כי תרגום ולא הבאיש ולא סרי. וכן מלת שניר שבפסוק ודשיר השירים מראש שניר וחרמון וביחזקאל כ"ז ברושים משניר ובדברי הימים א' ה' ושניר והר חרמון כולם בשין שמאלית וכן במדרש שניר שהוא שונא הניר ועיין עוד מ"ש בתילים כ"ט:
יקראו לו. מקף באמצע לא מירכא:
פסוק יא
ערש ברזל. בנוסח א' כ"י מאלפ"א בית"א רבתא שי"ן ערש רבתי וכן הוא בהעתק פירארה ובתיקון ס"ת ישן כ"י ולא ראיתי כן בספרי הדפוס ולא בכתובי יד:
הלה הוא. דין לחוד כתיב ה' ובפסיקתא המיוחסת לר' טוביהו הלה היא ה"א תחת אל"ף משמש ולמה כתיב בה"א להודיעך כי חצי שבחו לא ספר שאין מספרין בכבוד הרשע כל כך וכן הוא אומר וחץ חניתו ועץ חניתו קרי ואמרו רבותינו ז"ל חצי שבחו אין כתוב כאן וכן הלה היא ה"א במקום אל"ף. עיין מ"ש בירמיה סימן כ"ב:
פסוק יב
אשר. במקף לא בשופר ופסק:
אשר על נחל ארנן. בהעתק הללי ארנון מלא וכן מצאתי בס"א כ"י אך בשאר ספרים חסר וכן עיקר כי לא נמנה במסורת רק ג' מלא בתורה בפ' חקת כמ"ש שם:
לראובני ולגדי. וכן ולראובני ולגדי שבסמוך ובפ' ואתחנן ובפ' כי תבוא וביהושע וד"ה כולם השורק ברי"ש והאל"ף נחה כמ"ש בפרשת פינחס:
פסוק יט
ומקנכם. בטעם סגולתא:
פסוק כ
להם בעבר הירדן. בתיקון ס"ת ישן להם בעבר ס"א לכם ע"כ. וזה פשוט מהמסורת שכתוב להם כי הוא אחד מן חמשה להם דסבירין לכם ומטעין בהו ספרי וסימן נמסר במ"ג פ' בהעלתך סי' י"א ועיין מ"ש ביהושע סימן א':
פסוק כא
ואת יהושוע צויתי. דין לחוד באורייתא מלא דמלא בתרין ווין וכל שאר באורייתא מלא וא"ו קדמאה חסר וא"ו תניינא:
פסוק כד
וכגבורתך. הטעיות גברו מאד במקרא גדולה בפסוק ובמסורת. והמדפיס לא ידע להזהר ובכל ספרים כ"י מדוייקים ודפוסים קדמונים מלא וא"ו קדמאה וחסר וא"ו תניין וחסר יו"ד. גם הרמ"ה ז"ל כתב דהכי כתיב בנוסחי דיקי ועיין מ"ש בישעיה ס"ג:
פסוק כו
ויתעבר ה' בי. הבי"ת דגושה מדין מפיק כמ"ש בתילים סי' ב':
למענכם. המ"ם רפה:
אל תוסף. כתוב במסורת הדפוס ב' מלאים בלישנא דין וחברו לא תוסף עליו דראה. וזה שיבוש דהאי דראה חסר בכולהו ספרי ונראה שצ"ל אל תוסף על דבריו דמשלי וכ"כ הרמ"ה ז"ל ותסף ללדת חסר וא"ו כתיב ודכותא לא תסף תת כחה לך וכל אורייתא בלישנא דכותא חסר במ"א מלא וסי' אל תוסף דבר אלי עוד וכל שאר אורייתא חסר וא"ו בלישנא ומסיר עליה תרין מלאים בלישנא דין ואל תוסף על דבריו פן יוכיח ונכזבת מכלל דשארא חסר וא"ו בלישנא ואית מסורת דמסרא גבי אל תסף ראות פני לית כותיה חסר מכלל דבתראה מלא כדאמרן והאי מסורת בלשון זכר קא מסרא דאי בכל לישנא הא איכא אחרינא וחסר לא תסף תת כחה לך ואית מסורת דמסרא בהון תלתא מלא וחשבא אל תוסף ראות פני בהדאי ושבושא הוא דכולהו נוסחי דיקי פליגי עליה:
פסוק כז
ימה וצפנה. במס"ג כתוב וצפונה מלא וא"ו ונמסר עליו ג' מלא וב' חסרים. והמדפיס נשתבש לפרש החסרים והמלאים ובא לכלל טעות גם בפסוק. ובכל ספרים מדוייקים כתוב וצפנה חסר וכן מוכח במסורת ריש פרש' ויצא וכ"כ הכהן כל לישנא צפנה וצפנה חסר כל אורייתא עכ"ל. ומסורת שלפנינו כך צריך להגיה והיה זרעך כעפר. עלה ראש הפסגה שניהם חסרים. וצפונה פנה אל הגלגל (יהושע ט״ו:ז׳). נגבה לאפרים וצפונה (שם י"ז) ראיתי את האיל (דניאל ח׳:ד׳) שלשתם מלאים:
פרק ד
פסוק ג
בבעל פעור. מצאתי כתוב בחומש קדמון כי בספר ר"מ ובס' ר"ג מוגה לב על ע"כ. ובספרים שלנו בבעל וכן תרגמו המתרגמים וכ"כ הראב"ע בבעל פעור בעבור בעל פעור:
פסוק ה
לעשות כן. גלגל בסי"ן לא במאריך ומלת כן בזקף קטן לא בפשט ופוק חזי מילי פום גבר חכים בעל א"ת:
פסוק ז
אלהים קרבים. קודש סנהדרין פ' ד':
קראנו. אין בו יו"ד וכ"כ הרמ"ה ז"ל וכן חברו שבמסורת יעננו ביום קראנו:
פסוק ח
צדיקם. בהעתק הללי ובכל ספרים מדוייקים מלא יו"ד קדמאה וחסר יו"ד בתראה וכל צדיקם הצדיקם באורייתא דכותיה בר מן חד מלא דמלא ויסלף דברי צדיקים דואלה שמות וכ"כ הרמ"ה ז"ל ועיין במ"ג סוף מזמור ל"ז:
פסוק ט
יסורו. בהעתק הללי יסורו ירושלמי יסרו ע"כ. ובכל הספרים הוא מלא כ"כ הרמ"ה ז"ל ובמסורת ב' מלאים וחברו יתגוררו יסורו בי (הושע ז'):
מלבבך. הלמ"ד דגושה:
פסוק יד
בעת ההוא. ההוא כתיב בוא"ו וקרי בחירק בכל ספרים כ"י מדוייקים וגם בדפוס ישן ועיין מ"ש בפ' דברים:
פסוק טז
פן תשחתון. בס"ס הקדמא בתיו לא בפ"א:
פסוק יט
וראית את השמש. הוא"ו בגעיא:
פסוק כ
ויוצא. ד' וחסר יו"ד וסי' במסורת ועיין בס' נפוצות יהודה דרוש ד' דף י"ט:
פסוק כג
תמונת כל אשר צוך. במסורת פ' צו נמסר סימן מן ה' דסבירין כאשר וקרינן אשר וחד מינייהו השמרו לכם פן תשכחו ובפ' זה יש ב' אשר והדעת מכרעת שעל האחרון נאמר וכ"כ הראב"ע אשר צוך כאשר צוך:
פסוק כה
ועשיתם פסל. במדוייקים הטעם בסי"ן:
פסוק כו
העידתי. מלא יו"ד וכ"כ בעל הטורים ובתיקון ס"ת ישן העידתי ס"א העדתי ע"כ. והרמ"ה כתב העדתי תרין חסר דחסר ואחד עם יו"ד וסימן העדתי בכם היום דאתם נצבים חסר דחסר חסר יו"ד וחסר וא"ו ודכותא העדתי בכם דוהיה אם שכח תשכח דוהיה עקב חסר דחסר חסר יו"ד וחסר וא"ו העידתי בכם סמוך דכי תוליד בנים מלא יו"ד וחסר וא"ו עכ"ל. ומ"ש במ"ק העידתי ב' מלא ר"ל בכל המקרא וחברו כי העידתי:
פסוק לב
אשר ברא אלהים אדם. יש פסיק בין אלהים לאדם וכן נמנה בפסיקתא דאורייתא ודוגמתו בריש פרשת חיי שרה נשיא אלהים אתה:
פסוק לג
השמע עם. בב' טעמים כי לכן שמו שני טעמים להפריש בין שתי אותיות הדומות זו בסוף המלה וזו בראשית המלה שבצדה כמו השמע עם. שלח חשך (תהילים ק״ה:כ״ח) צרר רוח (הושע ד׳:י״ט) ואזל לו (משלי כ') לדעת המכלול ויצץ ציץ או כדי להרחיב על אות הגרון כמו פוטר מים (משלי י״ז:י״ד) יקח לב. הנח לו. שניהם בהושע ד' אבל מצאנום גם בלא אותיות דומות וגם בלא אות הגרון כמו טרף כלב מברך און (ישעיהו ס״ו:ג׳) ויבן אלה (סוף הושע) גרת לץ (משלי כ"ב) וזולתם רבים. טעם הראשון בעבור היות המלה ההיא סמוכה למלה זעירא או מלעיל וטעם השני להעמיד מפני הצירי ועיין מה שכתבתי בפרשת קרח על ויוצא פרח ויחזקל כ"ב על איש גדר גדר:
פסוק לד
לבוא לקחת לו. בהעתק הללי לבוא ירושלמי לבא עד כאן. ובספרים שלנו מלא שאין זה מהט' חסרים במסורת וסי' בריש ויחי וזה מוכרע גם ממדרש ויקרא רבה פ' כ"ג ומדרש חזית פסוק כשושנה בין החוחים אמר ר' יודן מלבוא לקחת לו גוי מקרב גוי ועד מוראים גדולים שבעים ושנים אותיות הן ואם יאמר לך אדם שבעים וחמשה אמור לו הוצא מהן גוי שני שאינו עולה מן המנין:
פסוק לז
ויוצאך. בכל ספרים מדוייקים ובהעתק הללי חסר יו"ד והוא כשגגה שיוצאת מלפני המדפיס שכתבו מלא ולא הביט למסורת הכתובה לפניו ויוצאך ב' חד כתיב כן חסר יו"ד וחד חסר דחסר וסימן ותחת כי אהב ויצאך ה' אלהיך משם בתראה חסר דחסר וכן כתב הרמ"ה ז"ל ויוצאך ב' וסימן ויוצאך בפניו דותחת כי אהב דין מלא וא"ו וחסר יו"ד כתיב ויצאך ה' אלהיך משם דשמור דדברות חסר דחסר. חסר וא"ו וחסר יו"ד כתיב:
פסוק לח
ועצמים. המ"ם רפה: