אור ברסלב
מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות הלכות תפלה › סימן קכג

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

הלכות תפלה · סימן קכג

סימן קכב

סעי' א' - כורע ופוסע ג' פסיעות לאחריו, בכריעה אחת, ואחר שפסע ג' פסיעות בעודו כורע, קודם שיזקוף, כשיאמר עושה שלום במרומיו, הופך פניו לצד שמאלו; וכשיאמר הוא יעשה שלום עלינו, הופך פניו לצד ימינו; ואח''כ ישתחוה לפניו, כעבד הנפטר מרבו.

בסוף פרק אין עומדין אמר רבי יהושע בן לוי המתפלל צריך שיפסע שלוש פסיעות לאחוריו ואח"כ יתן שלום תניא נמי הכי המתפלל צריך שיפסע שלוש פסיעות לאחוריו ואח"כ יתן שלום ואם לא עשה כן ראוי לו שלא התפלל ומשום רב שמעיה אמרו שנותן שלום לימין ואח"כ לשמאל שנאמר (דברים לג ג) מימינו אש דת למו רבא חזייה לאביי דיהיב שלמא לימינא ברישא אמר ליה מי סברת לימין דידך לשמאל דידך קאמינא דהוי ימינו של הקב"ה אמר רב חייא בריה דרב הונא חזינא להו לאביי ורבא דפסעי להו שלוש פסיעות בכריעה אחת. וכתב הטור וכורע ופוסע ג' פסיעות לאחריו ובכריעה אחת ובעודו כורע קודם שיזקוף יטה בראשו לצד שמאלו כמי שבא ליפטר מרבו ואחר כך לימינו. עוד כתב בשם אבי העזרי כשאומר עושה שלום במרומיו הופך פניו לצד שמאלו וכשיאמר הוא יעשה שלום הופך פניו לצד ימינו. וכתב הב"י שכן כתב המרדכי בסוף פרק אין עומדין (סי' קיא) וסמ"ק בסימן י"א (הגהות אות קכט): וכתב עוד המרדכי (שם) והורגלו להשתחות לפניהם כעבד הנפטר מרבו: וכתב עוד רבינו הגדול מהרי"א ז"ל שנראה מפשטא דגמרא ומלשון רבינו ולשון הפוסקים שאין לומר עושה שלום אלא לאחר שעקר שלוש פסיעות אבל מה אעשה שכל העולם אין נוהגין בזה הדרך וצריך עיון עכ"ל. ובתרומת הדשן (סי' יג) כתב להדיא שיפסע תחלה ואח"כ יתן שלום וכן ראוי לנהוג מאחר שבגמרא אמרו שיפסע ואח"כ יתן שלום וכן כתבו ג"כ כל הפוסקים מה לנו ולמנהג טעות שלא נהגו כן:

וכ''פ מרן כורע ופוסע ג' פסיעות לאחריו, בכריעה אחת, ואחר שפסע ג' פסיעות בעודו כורע, קודם שיזקוף, כשיאמר עושה שלום במרומיו, הופך פניו לצד שמאלו; וכשיאמר הוא יעשה שלום עלינו, הופך פניו לצד ימינו; ואח"כ ישתחוה לפניו, כעבד הנפטר מרבו. הגה: ונהגו לומר אח"כ י"ר שיבנה בית המקדש כו', כי התפלה במקום העבודה ולכן מבקשים על המקדש שנוכל לעשות עבודה ממש (ד"ע).

וכתב המ"ב (ס"ק א') שיעור הכריעה עד שיתפקקו כל חוליות שבשדרה.

עוד כתב (ס"ק ב') טעם לג' פסיעות משום דאמרו חז"ל דבזכות ג' פסיעות שרץ נבוכדנצר לכבוד הש"י זכה להחריב ב"ה ולכן אנו פוסעים ג' פסיעות ומתפללין שיבנה ב"ה:

עוד כתב (ס"ק ג') שרק אחר שפסע אומר עושה שלום ולא כאותן שאומרין עושה שלום בעוד שפוסעין דאין נכון לעשות כן וכן הדין בעושה שלום דקדיש (א"ר):

עוד כתב (ס"ק ה') שכשאומר ועל כל ישראל ישתחווה לפניו. (ובהלכה ברורה אות ב' כתב מנהג הספרדים לומר הוא ברחמיו יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ואמרו אמן).

סעי' ב' - לא יחזור למקומו עד שיגיע ש''צ לקדושה, ולפחות עד שיתחיל שליח צבור להתפלל בקול רם.

כתב הטור ובמקום שכלו ג' פסיעות יעמוד ולא יחזור מיד למקומו דאיתמר (יומא נג ב) משמיה דרב מרדכי כיון שפסע ג' פסיעות לאחריו התם מיבעי ליה למיקם משל לתלמיד שנפטר מרבו שאם חוזר מיד דומה לכלב שב על קיאו שסופו הוכיח על תחילתו שלא פסע לאחוריו כדי ליפטר מרבו כיון שחוזר אליו מיד וכתב רב אלפס מיבעי ליה למיקם התם עד דפתח ש"צ וכד פתח ש"צ הדר לדוכתיה ואיכא מ"ד עד דמטי ש"צ לקדושה: וכתב הב"י שהרי"ף והרא"ש סוברים ששוהה עד שפותח הש"צ, והרמב"ם כתב כמ"ד ששוהה עד שיגיע ש"צ לקדושה. וכשמתפלל ביחידי כתב ה"ר דוד אבודרהם בשם הראב"ד שממתין כשיעור זה עד שיפתח הש"צ או עד שמגיע לקדושה. אבל רבינו ירוחם כתב שממתין כדי הילוך ד' אמות. כתוב בשבלי הלקט (סי' כה) בשם הגאונים בני אדם המסיימים תפילתם קודם הציבור אין להם רשות להחזיר פניהם לציבור עד שיסיים שליח ציבור תפילתו: וכתב הרשב"א בתשובה ששליח ציבור יכול לחזור מיד לומר החזרה. וששליחי ציבור האשכנזים ממתינים מעט כדי הילוך ד' אמות. וכתב הב"י ואע"פ שהרמב"ם כתב בפ"ט (ה"ג) אחר שיפסע שליח ציבור שלוש פסיעות ויעמוד מתחיל ומתפלל בקול רם ומשמע שאין שליח ציבור חוזר מיד נהגו העולם כדברי הרשב"א.

וכ''פ מרן במקום שכלו ג' פסיעות יעמוד, ולא יחזור למקומו עד שיגיע ש"צ לקדושה, ולפחות עד שיתחיל שליח צבור להתפלל בקול רם. הגה: והש"ץ יעמוד כדי הילוך ד' אמות, קודם שיחזור למקומו להתפלל בקול רם (תשו' הרשב"א סי' תל"ו); וכן יחיד המתפלל יעמוד במקום שכלו פסיעותיו כשיעור זה, קודם שיחזור למקומו (ב"י בשם רבי' ירוחם וירושלמי). יחיד שמתפלל בצבור וסיים תפלתו קודם לש"צ, אסור להחזיר פניו לצבור עד שיסיים ש"צ תפלתו (ב"י בשם שבולי הלקט).

וכתב המ"ב (ס"ק ו') שרגליו יהיו צמודות בשעה שאומר עושה שלום.

עוד כתב (ס"ק ח') שלא חייב לחזור למקומו שהתפלל ואם רוצה עומד שם ואינו חוזר למקומו כלל [כ"מ] וכתב המ"א דלפי מה שהביא בב"י די"א דבעינן ששה פסיעות דהיינו ג' לאחוריו וג' בשובו למקומו א"כ ע"כ צריך לחזור למקומו בג' פסיעות לפניו ומטעם זה קצת מקפידין שלא יעבור אדם לפניהם בעוד שעומדין במקום שפסע שלא יפסיק זה בין ששה פסיעותיהם אבל מ"מ ע"י קפידתם טועים כשרואים מי שרוצה לעבור לפניהם הם ממהרים לחזור למקומם קודם שיתחיל הש"ץ התפילה דהוא מעיקר הדין:

(ובהלכה ברורה אות ו' כתב שנכון להחמיר שיחזור למקומו שעמד להתפלל כשיגיע ש"צ לקדושה).

עוד כתב (ס"ק ט') אם האריך בתפילתו ובעת שפסע הגיע הש"ץ לקדושה יכול לחזור תיכף למקומו לומר קדושה ואף דמהרי"ל היה נוהג דכשהיה מסיים י"ח והש"ץ נפל על אפיו אז היה נשאר במקומו שפסע שם ונפל ג"כ על אפיו עם הצבור בשוה ולא היה חוזר תיכף למקומו קדושה שאני שטוב יותר לאומרה במקומו כמו שאר הקהל. וכתב בביה"ל (ד"ה ולא יחזור) שהט"ז כתב שאפילו אם אין חוזר תיכף למקומו לא יאמר תחנון תיכף אחר שעקר רגליו אלא ימתין כדי ד"א ועי' בבה"ט סק"ה שמפקפק בדינו וכן בפמ"ג סי' קל"א סק"ד במ"ז כ' שאינו יודע מנ"ל הא ומדברי מהרי"ל לא משמע כן עיין שם. (ובהלכה ברורה אות ט' כתב שאין צריך להמתין כלל לומר תחנון, וכשנמצא לבד טוב שימתין כדי הילוך ד' אמות).

עוד כתב (ס"ק י') שהב"י הסכים שלכתחלה נכון להחמיר שלא יחזור עד קדושה אם לא שהמקום צר ודחוק וכדי דלא ליתי לאנצויי וכן כתב בדרך החיים אך בזמן כשאומרים פיוטים בודאי יש להקל ולחזור תיכף כשמתחיל הש"ץ י"ח: וכתב בביה"ל (ד"ה והשליח ציבור) מה שכתב הרמ"א שהש"צ יעמוד כדי הילוך ארבע קודם שיחזור למקומו, עיין במ"א שכתב בשם הרשב"א דמדינא יכול לחזור מיד דהדבר ידוע שחזרתו הוא להוציא רבים ידי חובתן אלא שנהגו כן ועיין בפמ"ג אולם מדברי הגר"א משמע דמדינא צריך להמתין כדי ד"א דהוא נכלל במה שפסק בסימן ק"ה דבין תפלה לתפלה צריך להמתין כדי ד"א עיי"ש וכן פסק בספר מגן גבורים בשם הערוך: (וכ"כ בהלכה ברורה אות י' שהש"צ ישהה כשיעור מהלך ד' אמות ואח"כ יחזור לומר תפילת החזרה).

עוד כתב (ס"ק יא') מה שכתב הרמ"א שגם המתפלל יחיד ימתין כשיעור זה קודם שיחזור. (המ"ב מפרש דברי הרמ"א שכתב כשיעור זה הינו שיעור הילוך ד' אמות. ועיין מה שכתבנו למעלה בב"י בשם האבודרהם). שהב"ח חולק ופוסק דאין חילוק במתפלל ביחידי בביתו למתפלל עם הצבור אלא בכל גווני צריך לשהות כפי השיעור שיגיע ש"ץ לקדושה או עכ"פ עד שיתחיל ש"ץ בקול רם וכ"פ המג"א אם לא שצריך לחזור ולהתפלל שנית לתשלומין דאז לכו"ע די כדי הילוך ד"א דהכל יודעין שחזרתו הוא להתפלל שנית ומ"מ במקום הדחק יש להקל דאף בזה די בד' אמות. (ובהלכה ברורה אות יא' כתב שהמתפלל יחיד מעיקר הדין די שימתין כדי הילוך ד' אמות וטוב להחמיר כשיעור שיגיע ש"צ לקדושה).

עוד כתב (ס"ק יב') מה שכתב הרמ"א שאסור להחזיר פניו לציבור היינו אע"פ שעדיין עומד במקום שכלו פסיעותיו לא יחזיר פניו לצבור דהיינו לצד מערב כל זמן שלא סיים הש"ץ כי יגרום בזה ביטול כונה להמתפללים וגם שיחשדוהו שדילג. וכתב בביה"ל (ד"ה אסור) משמע מהרמ"א דכיון שסיים הש"צ יכול להחזיר פניו ואפילו אם רוב הציבור עומדין עדיין והנה לפי טעם הראשון שהעתקתי במ"ב והוא מהט"ז נראה דיש להחמיר בזה ולטעם השני מותר וכן משמע מפמ"ג ולמעשה יש לעיין בזה: (ובהלכה ברורה אות יב' כתב שנכון להחמיר שלא להפוך פניו לצד מערב אם רוב הצבור לא סיימו תפלתם ואפילו שהש"צ התחיל החזרה).

סעי' ג' - כשפוסע, עוקר רגל שמאל תחלה; ושיעור פסיעות אלו, לכל הפחות הוא כדי שיתן גודל בצד עקב.

כתב הב"י שהגהומ"י כתב בשם מדרש שוחר טוב שכשפוסע ג' פסיעות עוקר רגל שמאל תחילה וכ"כ בספר אהל מועד שכן נהגו. וכ"כ בשבילי הלקט. אבל המהר"י אבוהב בשם האורחות חיים כתב שיעקור רגל ימין תחילה שכל פניות אתה פונה לימין וכ"כ באהל מועד בשם ספר המפתח. וכתב הב"י ולעניין הלכה מאחר שנמצא מפורש במדרש לעקור של שמאל תחלה הכי נקטינן וההיא דכל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין אינה ענין לזה דהכא אינו פונה לשום צד: וכתב באהל מועד ושיעור פסיעות אלו לכל הפחות הוא שייתן גודל בצד עקב וכ"כ רבינו הגדול מהר"י אבוהב בשם ארחות חיים (סי' כה) שאלו הפסיעות צריך שיהיו עקב בצד גודל וגודל בצד עקב ככהנים ועוד לשם (א"ח סי' כז) טעם לשלוש פסיעות שלאחר התפילה כנגד שלושה מילין שרחקו ישראל מהר סיני בשעת מתן תורה ועוד נמצא בהגדה שמשה רבינו ע"ה נכנס בחושך ענן וערפל לפני הקב"ה וכשיצא יצא מאלו השלושה ולכך אנו עושים שלוש פסיעות ע"כ. ושבלי הלקט (סי' יח) כתב בשם הגאונים טעם לשלוש פסיעות מפני שכשאדם עומד בתפילה עומד במקום קדושה ושכינה למעלה מראשו וכיון שנפטר מתפילתו צריך לפסוע שלוש פסיעות לאחוריו כדי שיצא ממקום קדושה ויעמוד במקום חול וראיה לדבר שכן הוא כיון שחוזרים לאחוריהם שלוש פסיעות נותנים שלום זה לזה כלומר עד עכשיו היינו במקום קדוש ויצאנו למקום חול עכ"ל ובשם רבינו האי מצאתי כתוב שטעם שלוש פסיעות משום דתפילות כנגד תמידין תקנום וכשכהן עולה למזבח עם איברי התמיד היה עולה דרך ימין ומקיף ויורד דרך שמאל ובין כבש למזבח היו שלושה רובדין של אבן ויורד בהם שלוש פסיעות על עקב ואנו עושים כמו שהם היו עושים עכ"ל. וכתב ה"ר מנוח (ספר המנוחה תפילה פ"ה ה"י) דהני שלוש פסיעות ילפינן להו מדכתיב (יחזקאל א ז) ורגליהם רגל ישרה רגליהם תרי רגל חד ויש אומרים שש דהא כתיב בתריה וכף רגליהם ככף רגל עגל ואע"ג דשלוש פסיעות אשכחן ששה לא אשכחן סבירא ליה דפסיעה אינה אלא כשמניע שתי רגליו וכן מנהג חכמי צרפת ויש אומרים תלת הוו בשובו למקומו שיש לו לחזור בשלוש פסיעות כאשר בתחלה עכ"ל וכסברא אחרונה כתב ה"ר דוד אבודרהם (עמ' קד):

וכ''פ מרן כשפוסע, עוקר רגל שמאל תחלה; ושיעור פסיעות אלו, לכל הפחות, הוא כדי שיתן גודל בצד עקב. (ולכתחילה לא יפסיע פסיעות גסות יותר מזה. ב"י בשם א"ח וד"ע, לפי הטעם שכתב ב"י לג' פסיעות בשם ר' האי).

וכתב המ"ב (ס"ק יג') הטעם שעוקר שמאל תחילה כתב המ"א דמסתמא עוקר אינש כרעא דימינא ברישא לכן עוקר כאן בשמאל דמראה בעצמו כאלו כבד עליו ליפטר מן המקום. וכתב בביה"ל (ד"ה כשפוסע) דלפי זה איטר רגל יעקור תחלה את שמאלו שהוא ימין דעלמא ויש עוד טעם והובא ג"כ בהט"ז שכיון ששכינה כנגדו רגל שמאל היא כנגד ימין של שכינה ולפי זה אין חילוק בין איטר לאינו איטר וכן סתם הבה"ט אכן הח"א והגר"ז העתיקו את טעם הראשון של המ"א ובאיטר נשתנה הדין וכמו שכתבנו. (וכתב בהלכה ברורה אות יד' אף איטר רגל עוקר רגל שמאל תחילה, ויש אומרים שעוקר רגל ימין). עוד כתב המ"ב והנה סדר הג' פסיעות אלו הוא תחלה יפסיע ברגל שמאל פסיעה קטנה ואח"כ יפסיע בשל ימין פסיעה גדולה ואח"כ יפסיע בשמאל באופן שיהיו רגליו שוים. וכתב בביה"ל (ד"ה ושיעור פסיעות) שכ"כ האורחות חיים וכ"כ הלבוש והשערי תשובה בשם הברכי יוסף, והחיי אדם, והגר"א שאלו הפסיעות צריך שיהיו עקב בצד גודל וגודל בצד עקב ככהנים. ודלא כמ"ש ה"ר מנוח שסובר שצריך לעשות באופן זה יפסע תחלה רגל שמאל ואח"כ פוסע של ימין ומעמידו בשוה עם השמאל וזה נחשב לפסיעה אחת וכן יעשה ג' פעמים והחזיקו הל"ח והא"ר בדבריו והביאם הפמ"ג.

עוד כתב (ס"ק יד') שהמג"א כתב שבפחות משיעור גודל בצד עקב אין עליה שם פסיעה כלל ואין להקל אפילו המקום צר ודחוק ויש מקילין במקום הדחק. ודוקא אם האדם העומד אחריו אינו מתפלל אבל כשהוא מתפלל בכל גווני אין לו לפסוע בתוך ד' אמותיו וכנ"ל בסימן ק"ב: (וכ"כ בהלכה ברורה אות יג' שכשהמקום צר יש לסמוך על המקילים לפסוע פסיעות קטנות יותר).

עוד כתב (ס"ק טו') שלדעת מרן עדיף לפסוע פסיעות גדולות יותר מגודל בצד עקב. (ובהלכה ברורה אות יג' כתב שלכתחילה לא יפסע פסיעות גדולות יותר).

סעי' ד' - מי שמוסיף על שלוש פסיעות הוי יוהרא.

כתב הב"י כתוב בשבלי הלקט (סי' יח) בשם גאון מי שמוסיף על שלוש פסיעות יוהרא הוא: ובסימן צד' סעי' ז' נתבאר שהמתפלל מיושב שכך דעתו יותר מיושבת עליו שירא לעמוד מפני גויים וכיוצ"ב, פטור משלוש פסיעות.

וכ''פ מרן. מי שמוסיף על ג' פסיעות, הוי יוהרא.

וכתב המ"ב (ס"ק יז') הוי יוהרא שנראה שהוא חולק כבוד לשכינה יותר משאר בני אדם:

סעי' ה' - ש''צ פוסע ג' פסיעות כשמתפלל בלחש ובסוף החזרה לא צריך.

כתב הב"י שמהרמב"ם משמע שבתפילה ששליח ציבור מתפלל בלחש פוסע שלוש פסיעות אבל בתפילה שמתפלל בקול רם לא. וכן כתוב בתרומת הדשן סימן י"ג דשליח ציבור אינו פוסע לאחוריו לאחר תפילתו שמתפלל בקול רם אלא ממתין הוא עד סוף הקדיש שלם שתקנוהו חכמים לשליח ציבור אחר כל תפילתו. וה"ר דוד אבודרהם כתב שאם הש"צ לא התפלל בלחש ויוצא ידי חובתו בתפילת החזרה צריך לפסוע ג' פסיעות לאחוריו. וכתב הב"י שלדעת תה"ד שיוצא י"ח ג' פסיעות בקדיש לכאורה גם בכה"ג שיוצא י"ח בתפלת החזרה יצא י"ח ג' פסיעות בקדיש ולא צריך לפסוע אחר החזרה.

וכתב הב"י שפשוט שלכ"ע צריך הש"צ בתפילת הלחש לפסוע ג' פסיעות, ודלא כמ"ש בספר אהל מועד שש"צ לא פוסע בתפלת לחש.

וכ''פ מרן. גם ש"צ צריך לפסוע ג' פסיעות כשמתפלל בלחש, וכשיחזור התפלה בקול רם א"צ לחזור לפסוע ג' פסיעות. (אם לא התפלל בלחש רק בקול רם, פוסע ג' פסיעות אחר תפלתו שבקול רם) (אבודרהם).

וכתב המ"ב (ס"ק יח') לא צריך לפסוע אחר החזרה כיון שסומך על הפסיעות של הקדיש שאחר ובא לציון אע"פ שמפסיקין בקריאת התורה והלל ואבינו מלכנו כולהו לסדר התפלה באים וקדיש של אחריהם חוזר עיקר על תפלת י"ח [תרומת הדשן] ומכאן דקדקו האחרונים דאין לש"ץ לדבר ביני וביני בשיחה [שלא מעניני תפלה] כי הקדיש חוזר על התפלה: (ובהלכה ברורה אות יז' כתב שיש להחמיר שלא ידבר שליח ציבור אחר תפלת החזרה קודם קדיש תתקבל).

עוד כתב (ס"ק יט') ואם בא לפסוע גם אחר החזרה אין למחות בידו.

עוד כתב (ס"ק כ') שאם לא התפלל לחש רק חזרה פוסע דמתחלה צריך לפסוע ולהפטר על התחנונים של עצמו כגון אלקי נצור ואח"כ צריך אחר הקדיש על התפלה שהתפלל בעד הצבור:

סעי' ו' - כשיחזור ש''צ התפלה, יאמר ג''כ: ה' שפתי תפתח.

כתב הב"י בשם האהל מועד שהש"צ בחזרה לא פותח ד' שפתי תפתח וכן לא מסיים יהיו לרצון אמרי פי . וכתב הב"י מה שכתב שאינו פותח ד' שפתי, בסוף סימן קיא' כתבתי בשם מהרא"י שיש לו לומר ד' שפתי תפתח. ואפשר דכשם שסובר שפותח בד' שפתי תפתח סובר גם כן שמשלים יהיו לרצון אמרי פי. וכתב הד"מ שד' שפתי תפתח נוהגים לומר. ויהיו לרצון אין נוהגים לומר.

וכ''פ מרן כשיחזור ש"צ התפלה, יאמר ג"כ: ה' שפתי תפתח; (אבל אינו אומר בסוף התפלה יהיו לרצון) (ד"ע וב"י בשם אוהל מועד).

וכתב המ"ב (ס"ק כא') מה שכתב הרמ"א שלא אומר יהיו לרצון כיון שסומך על תתקבל צלותהון שאומר לבסוף ובשל"ה כתב לומר יהיו לרצון וכתב הגר"א ודברי השל"ה עיקר: (וכ"כ בהלכה ברורה אות כ' שהש"צ אומר יהיו לרצון).

תוכן העניינים

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה