מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות
הלכות תפלה · סימן קכב
סעי' א' - אחר יהיו לרצון שקודם אלקי נצור יכול לענות קדיש וקדושה ואם הוא באמצע אלקי נצור יעשה ג' פסיעות ויענה, וגם אם לא עשה ג' פסיעות יכול לענות.
כתב הטור ולאחר שסיים י"ח ברכות קודם אלהי נצור יכול לענות קדושה קדיש וברכו שאלהי נצור אינו אלא מתחנונים שלאחר תפלה. וכתב הב"י דאמרינן בגמ' ברכות יז. שרבא היה אומר אלהי נצור אחר תפלתו. ועוד מביא שם נוסח תחנות אחרות שהיו החכמים אומרים כל אחד אחר תפילתו והעולם ביררו להם תחנה זו דאלהי נצור וכבר נתבאר בסימן קי"ט שאם רצה לומר אחר תפילתו אפילו כסדר יום הכפורים אומר בין קודם אלהי נצור בין אחר אלהי נצור: ומש"כ שבאלהי נצור יכול לענות קדיש וקדושה כ"כ המרדכי בברכות סימן ע', וכן בסוכה סימן תשנד' בשם הרא"מ שיענה ושוב יחזור לאלהי נצור. וכתב הרשב"א בתשובה שצריך לומר יהיו לרצון והוא מכלל התפילה וצריך לאומרו מיד אחר י"ח ברכות בלי הפסק תחנונים אבל לאחר יהיו לרצון אומר אפילו סדר יום הכפורים והילכך אם בא להפסיק ולענות בין יהיו לרצון לי"ח ברכות אינו מפסיק שהרי יהיו לרצון מכלל התפילה אבל בין יהיו לרצון לשאר תחנונים פוסק שאינן מכלל התפילה והרשות בידו לקצר עכ"ל. וכתב עוד בתשובה אחרת (ח"א סי' תתז) הרגיל לומר תחנונים אחר תפילתו אם התחיל שליח ציבור לסדר תפילתו והגיע לקדיש או לקדושה מקצר ועולה שאין חובה לומר בכל פעם ואפילו לא קיצר יכול להפסיק כדרך שמפסיק בברכות של ק"ש אפילו באמצע דלא חמירי תחנונים כתפילה:
וכ''פ מרן אם בא להפסיק ולענות קדיש וקדושה בין י"ח ליהיו לרצון, אינו פוסק, שיהיו לרצון מכלל התפלה הוא; אבל בין יהיו לרצון לשאר תחנונים, שפיר דמי. הגה: ודוקא במקום שנוהגין לומר יהיו לרצון מיד אחר התפלה, אבל במקום שנוהגין לומר תחנונים קודם יהיו לרצון, מפסיק גם כן לקדיש וקדושה; ובמקומות אלו נוהגים להפסיק באלהי נצור, קודם יהיו לרצון, לכן מפסיקין גם כן לקדושה ולקדיש ולברכו (ד"ע לפי' רשב"א שהביא הב"י); ומיהו הרגיל לומר תחנונים אחר תפלתו, אם התחיל הש"צ לסדר תפלתו והגיע לקדיש או לקדושה, מקצר ועולה, ואם לא קצר יכול להפסיק כדרך שמפסיק בברכה של ק"ש, אפי' באמצע.
וכתב המ"ב (ס"ק א') שאם לא רגיל לומר אלהי נצור יכול לענות בו אפילו שאר אמנים, והיום שרגילים לומר אלהי נצור לא עונה רק מה שעונה בקריאת שמע וברכותיה. וכתב בביה"ל (ד"ה ולקדיש) למנהג הרמ"א שאומרים יהיו לרצון אחר התחנונים שלא עונה סתם אמן אלא קדיש או קדושה, וגם אם התחיל לומר איזה תחנונים שאינו רגיל בהן ונזדמן לו לענות סתם אמן נ"ל דאסור כיון שלא אמר עדיין יהיו לרצון ואינו דומה למה שהתיר הט"ז בסק"א וכמו שכתבנו במ"ב באות א' דשם הלא מיירי אחר שכבר אמר יהיו לרצון.
עוד כתב (ס"ק ב') שלדעת הרמ"א שעונה קדיש וקדושה קודם יהיו לרצון אפילו אם דרך האיש ההוא להחמיר לעצמו לומר יהיו לרצון תיכף אחר הח"י ברכות ואירע לו לומר איש"ר וקדושה קודם שאמר יהיו לרצון ואין לו שהות לומר היהיו לרצון מותר לו לענות ומ"מ לכתחלה יראה ליזהר שלא יבוא לידי כן כי יש מחמירין בזה: (בהלכה ברורה אות א' כתב קודם שאמר יהיו לרצון אינו רשאי לענות דברים שבקדושה).
עוד כתב (ס"ק ג') טוב לומר יהיו לרצון קודם התחנונים ואחריהם [אחרונים].
עוד כתב (ס"ק ד') אם כבר סיים הכל אלא שאינו יכול לפסוע מחמת אדם שמתפלל לאחוריו וכמ"ש לעיל בסימן ק"ב לכולי עלמא יכול להפסיק ולענות אמן ובמאמר מרדכי כתב בפשיטות דאפילו ב"ה וב"ש מותר אז לומר:
עוד כתב (ס"ק ה') שלדעת מרן בכל ענין אין להפסיק קודם שאמר יהיו לרצון. ולאחר שאמר יהיו לרצון שפיר דמי להפסיק מ"מ אם יכול לקצר כדי לעקור רגליו עדיף טפי דאע"פ שאמר יה"ל מ"מ כ"ז שלא פסע הוי כעומד לפני המלך.
עוד כתב (ס"ק ו') מקצר ועולה היינו שמפסיק באמצע התחנונים ופוסע לאחריו דאין חובה לומר תחנונים בכל פעם.
סעי' ב' - אין נכון לומר התחנונים קודם יהיו לרצון, והרשות בידו לומר שוב יהיו לרצון אחר התחנונים.
כתב הב"י בשם הרשב"א בתשובה וכ"כ בחידושים פרק היה קורא בשם הראב"ד שיהיו לרצון הוא חלק מהתפילה ולא נכון לומר תחנונים קודם שאמר יהיו לרצון וכ"כ ה"ר יונה בפרק תפילת השחר (כ. ד"ה לא אמרן) וכתב עוד (שם) ואם ירצה לחזור ולאמרו פעם אחרת הרשות בידו. ונראה שאפילו אם יאמר יהיו לרצון אחר התחנונים אין בזה איסור שהרי בברכות עצמן אם בא לומר בסוף כל ברכה מעין הברכה אומר ולא עדיף יהיו לרצון מהברכות עצמן:
וכ''פ מרן אין נכון לומר תחנונים קודם יהיו לרצון, אלא אחר סיום י"ח מיד, יאמר: יהיו לרצון; ואם בא לחזור ולאומרו פעם אחרת אחר התחנונים, הרשות בידו.
(וכתב בהלכה ברורה אות ד' ואדרבא ונכון שיחזור ויאמר הפסוק יהיו לרצון. וכן המנהג).
וכתב המ"ב (ס"ק ח') כתב בסדר היום יהיו לרצון וכו' הוא מסוגל לכמה ענינים תחלתו יו"ד וסופו יו"ד תיבותיו יו"ד ויו"ד יודי"ן ויש בו מ"ב אותיות וסודו סוד גדול לכן צריך לאומרו בנחת ולכוין ומועיל הרבה לקבל תפלתו ולא ישוב ריקם. כתב הח"א נכון וראוי לכל אדם להתפלל בכל יום ביחוד על צרכיו ופרנסתו ושלא ימוש התורה מפיו וזרעו וזרע זרעו ושיהיו כל יוצאי חלציו עובדי ה' באמת ושלא ימצא ח"ו פסול בזרעו וכל מה שיודע בלבו שצריך לו ואם אינו יודע לדבר צחות בלשה"ק יאמרנה אף בלשון אשכנז רק שיהיה מקירות לבו. וטוב יותר לקבוע תפלות על כל הענינים הצריכים לו אחר שסיים כל הי"ח מלקבעם בברכת שומע תפלה כדי שכשיצטרך לענות קדיש או קדושה יהיה יוכל לענות אחר אמירתו יהיו לרצון לכו"ע:
סעי' ג' - הרגיל לומר ד' דברים אלו, זוכה ומקבל פני שכינה: עשה למען שמך, עשה למען ימינך, עשה למען תורתך, עשה למען קדושתך.
כתב הטור איתמר בהגדה אמר שמואל כל הזריז לומר ד' דברים הללו זוכה ומקבל פני שכינה עשה למען שמך עשה למען ימינך עשה למען תורתך עשה למען קדושתך. וכתב הב"י שהגדה זו הביאה הרוקח בסימן שכג' וגם המנהיג כתבה סימן ס"ב.
וכ''פ מרן הרגיל לומר ד' דברים אלו, זוכה ומקבל פני שכינה: עשה למען שמך, עשה למען ימינך, עשה למען תורתך, עשה למען קדושתך.