אור ברסלב
מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות הלכות תפלה › סימן קיד

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

הלכות תפלה · סימן קיד

סימן קיג

סעי' א' - אומרים משיב הרוח ומוריד הגשם מתחלת מוסף של יום טוב אחרון של סוכות עד תפלת מוסף של יו''ט ראשון של פסח.

כתב הטור בברכה שניה מזכירים בה גבורות גשמים שאומר משיב הרוח ומוריד הגשם. כדתנן ברכות לג. מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים וטעמא משום שכשם שתחיית המתים חיים לעולם כך גשמים חיים לעולם. ובגמ' תענית ד: אסיקנא דהלכה כר"י דאמר העובר לפני התיבה ביום טוב האחרון של חג האחרון מזכיר והראשון אינו מזכיר ביום טוב הראשון של פסח הראשון מזכיר והאחרון אינו מזכיר. פירוש שהיה מנהגם שהעובר לפני התיבה בתפילת מוסף אינו אותו שעבר בתפילת שחרית ולאותו שעובר בתפילת שחרית קרי ראשון ולאותו שעובר בתפילת מוסף קרי אחרון ואסיקנא בגמרא דאנן דאית לן תרי יומי מתחיל במוספין של יום שמיני חג עצרת ומזכיר גשם ושוב אינו פוסק מלהזכיר:

וכ''פ מרן מתחילין לומר בברכה שניה: משיב הרוח ומוריד הגשם, בתפלת מוסף של יו"ט האחרון של חג, ואין פוסקין עד תפלת מוסף של יו"ט הראשון של פסח.

וכתב המ"ב (ס"ק ב') הטעם שלא אומרים משיב הרוח ומוריד הגשם מיום טוב הראשון של סוכות שנדונים בו על המים לפי שהגשמים הם סימן קללה בחג הסוכות שא"א לישב בסוכה בשעת הגשם אין מזכירין הגשם עד עבור ז' ימי ישיבה בסוכה וראוי היה מן הדין להתחיל להזכיר מיד בליל יו"ט האחרון אלא לפי שבתפלת ערבית אין כל העם בביהכ"נ נמצא זה מזכיר וזה אין מזכיר ויעשו אגודות אגודות ולמה אין מזכירין בשחרית יש שכתבו מפני שאסור להזכיר הגשם עד שיכריז הש"ץ או השמש בקול רם מוריד הגשם קודם התפלה וכדלקמיה וזה א"א להכריז בשחרית מפני שצריך לסמוך גאולה לתפלה ועוד טעם אחר עיין בט"ז, שאם יאמרו בשחרית יהא סבור שהתחילו לומר מהערב ולשנה הבאה יטעה ויזכיר מהערב. ואם טעה והזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם במעריב של שמ"ע או בשחרית אינו חוזר:

עוד כתב (ס"ק ג') הטעם שלא מפסיקים לומר משיב הרוח מבערב הוא ג"כ כנ"ל שלא יהיה דבר מעורב ביניהם שזה מזכיר וזה אינו מזכיר אבל עתה שפוסקין במוסף ידעו הכל ע"י הש"ץ או השמש שמכריז קודם תפלת מוסף מוריד הטל שהכרזת הזכרת הטל סימן הוא להם להפסקת הזכרת הגשם עוד וזה הוא למנהג ספרד שנוהגין לומר מוריד הטל במקום מוריד הגשם בימות החמה אבל במדינותינו שאין נוהגין לומר מוריד הטל בימות החמה וא"א להכריז בלשון זה ולהכריז להדיא שיפסקו מלומר מוריד הגשם ג"כ אין נכון מפני שנראה כממאנים בגשמים ע"ד שאמרו אין מתפללין על רוב טובה ע"כ פסק הרמ"א בס"ג שנוהגין שלא להפסיק מלהזכיר גשם עד תפלת המנחה ששמעו כבר מש"ץ שפסק בתפלת מוסף אבל בתפלת מוסף כל הקהל וגם הש"ץ מזכירין הגשם בתפילת לחש כדי שלא יהיה דבר מעורב בין הצבור, ואם טעה במעריב של פסח או בשחרית ומוסף ולא הזכיר משיב הרוח ומוה"ג לכו"ע אין חוזר:

סעי' ב' - המתפלל יחיד קודם הציבור אסור להזכיר גשם קודם שיזכיר הש''צ.

כתב הרא"ש בתענית פ"א סי' ב' בשם הירושלמי הטעם שלא מזכירים משיב הרוח מהערב, טעם א, כיון שלא כולם נמצאים בביהכ"נ בערב ולא יזכרו לומר משיב הרוח ונמצא זה מזכיר וזה אינו מזכיר ויהיו אגודות אגודות. טעם ב' שהטל סימן יפה לעולם לכן מזכירים טל במועדים בפסח שבועות וסוכות וגם בשמיני עצרת בערבית ושחרית. והטעם שלא מזכיר משיב הרוח בשחרית, שאם יזכירו בשחרית, השומע יטעה ויחשוב שהזכירו מהערב ולשנה הבאה יזכיר מהערב אבל אם יראה שלא מזכירים בשחרית ורק במוסף מזכירים לא יבא לטעות להזכיר מבערב. ועוד טעם שלא מזכיר בשחרית, כיון שצריך הש"צ להכריז קודם התפלה שיזכירו כולם בתפלה, ובשחרית לא יוכל להכריז משום שצריך לסמוך גאולה לתפלה. עוד כתב הרא"ש בשם הירושלמי שהיחיד אע"פ שלא שמע ההכרזה מהש"צ כגון שאיחר לביהכ"נ, כיון שרואה שעמדו העם להתפלל מוסף, וכלשון הירושלמי קמון לצלותא, יכול להתפלל ולהזכיר, כיון שודאי הכריז הש"צ ואע"פ שהוא לא שמע ההכרזה.

וכ"כ המרדכי ופירש שיש מנהג שהש"צ לא היה מכריז קודם מוסף אלא היה מזכיר בלחש וכל העם מזכירים וכיון שהזכירו הש"צ והציבור ומפורסם הדבר אע"פ שהוא בא אחר כך יכול להתפלל ולהזכיר.

ושיש נוהגים שלאחר קריאת התורה וקדיש אומר מיד שליח ציבור בקול רם משיב הרוח ומוריד הגשם ואז מתפללים הקהל ומזכירים:

וכתבו הרא"ש והטור שכן כתב ראבי"ה שאסור ליחיד להקדים תפלתו לתפלת צבור אף אם הוא חולה או אנוס לפי שאסור להזכיר עד שיאמר ש"צ בין בלחש בין בקול רם אבל אם בא לב"ה והציבור התחילו להתפלל יכול להתפלל ולהזכיר אע"פ שלא שמע מש"צ . (ומ"ש בין בלחש ובין בקול רם, נראה שכולל שני המנהגים שהזכיר המרדכי מה שכתב בין בלחש הוא המנהג שלא היה מכריז קודם התפלה, אלא בתפלת לחש היה הש"צ מרים קולו ואומר מוריד הגשם וכל המתפללים היו מזכירים אחריו בלחש, ומה שכתב ובין בקול רם היינו המנהג שהיה מכריז הש"צ קודם התפלה כמנהגנו היום. ונראה שבמקומו של הראבי"ה היו נוהגים להכריז בלחש לכן נקט מנהג זה ברישא).

ולענין מוריד הטל הטור כתב בשם הראב"ד שגם במוריד הטל אסור לציבור להזכיר עד שיכריז הש"צ שלא יהא הדבר מעורב בניהם. אבל הר"ן כתב בשם הירושלמי שבמוריד הטל מותר להזכיר קודם שהכריז הש"צ.

עוד תמה הרא"ש בתשובה למה מפסיקים לשאול ולהזכיר בפסח והרי אי אפשר לתבואה להתקיים בלא מטר שבין פסח לעצרת, וא"כ צריכים להפסיק בשבועות ולא בפסח. וכתב הב"י ומ"מ נראה מדבריו באותה תשובה שלא קבלו ממנו וכן נוהגים בכל העולם להפסיק מלשאול ומלהזכיר ביום טוב הראשון של פסח אע"פ שעדיין צריכים ביותר לגשמים:

וכ''פ מרן אסור להזכיר הגשם עד שיכריז הש"צ וי"א שקודם שמתחילין מוסף מכריז השמש משיב הרוח וכו', כדי שהצבור יזכירו בתפלתן, וכן נוהגין, (מרדכי רפ"ק דתענית). הלכך אף אם הוא חולה או אנוס, לא יקדים תפלתו לתפלת הצבור, לפי שאסור להזכיר עד שיאמר ש"צ; אבל אם יודע שהכריז ש"צ, אעפ"י שהוא לא שמע, מזכיר; ומטעם זה, הבא לביהכ"נ והצבור התחילו להתפלל, יתפלל ויזכיר, אע"פ שהוא לא שמע מש"צ.

וכתב המ"ב (ס"ק ד') אם לא הכריזו לומר משיב הרוח מוריד הגשם קודם מוסף אסור למתפללים לומר וגם הש"צ לא יאמר בתפילת לחש, ורק בחזרה יזכיר. ומ"מ בדיעבד אם אמר אחד בקול רם בתוך תפלתו מוריד הגשם אף שאסור לעשות כן שהרי לא שמע מן הש"ץ מ"מ מותרים השומעים להזכיר בתפלתם דזו גופא כהכרזה דמי כ"כ הח"א. וכתב בביה"ל (ד"ה אסור להזכיר) שהפר"ח חולק על השו"ע והרמ"א וס"ל דדוקא יחיד לא יוכל להתפלל ולהזכיר גשם קודם שהוכרז אבל הצבור והש"ץ שעומדין להתפלל תפלת מוסף ע"ד לומר גשם בתוך התפלה כאלו כבר הוכרז ונתפרסם דמי וא"צ שוב הכרזה, ואנו אין לנו אלא פסק השו"ע שאם לא הכריזו מקודם גם הצבור והש"ץ לא יזכירו גשם בתפלתן בלחש. ןמכל מקום משמע מדברי החיי אדם שבדיעבד אם הכריז הש"צ בלחש או אחד מהקהל, נחשב להכרזה ויכולים לומר כל הקהל משיב הרוח. והסכים עם זה הביה"ל משום שבדיעבד אם הזכיר גשם בלא הכרזה ואפילו מהלילה יצא י"ח, ועוד שלדעת הראבי"ה וכך פסק הפר"ח אם לא הזכיר גשם במוסף לא יצא י"ח. לכן במקרה שהזכיר הש"צ או אחד מהקהל בתפלת לחש בקול רם, רשאים כל הקהל להזכיר. עוד כתב המ"ב שבמקרה זה אם לא הזכירו גשם בתפלה זו א"צ לחזור דיש פוסקים שסוברים דהכרזה לא מיקרי אא"כ שהוכרז קודם התפלה או ששמעו מש"ץ חזרת התפלה שהזכיר גשם והח"א ג"כ לא קאמר רק שמותרין להזכיר אבל לא שחייבים:

עוד כתב (ס"ק ה') שמה שכתב הרמ"א יש אומרים הוא ט"ס הוא וצ"ל פירוש שקודם וכו' ואין כאן מחלוקת כלל:

עוד כתב (ס"ק ו') עיין בח"א שהזהיר שלא לעשות כמו שנוהגין שמכריזין רק משיב הרוח שזה לא נקרא הכרזה שהרי ביש מקומות אומרין גם בקיץ משיב הרוח אלא יסיים ומוריד הגשם:

עוד כתב (ס"ק ח') בני הישובים כשמתפללין בלא מנין ימתינו בשמיני עצרת מלהתפלל מוסף עד סמוך לסוף שש שעות דבודאי לא יאחרו הצבור יותר מלהתפלל המוסף ואז יתפללו מוסף ויאמרו משיב הרוח:

והסתפק הביה"ל (ד"ה לא יקדים) אם התפללו בביהכ"נ בנץ והכריזו משיב הרוח, ומנין שני אחריהם עדיין לא הכריזו האם מועילה הכרזת המנין הראשון למנין השני שיוכל היחיד להזכיר בתפלתו משיב הרוח. שאפשר דכיון דמנין אחר הוא וגם דהלא בשחרית יצטרך לומר משיב הרוח (צ"ל מוריד הטל) ע"כ לא מהני זה לתפלת מוסף שאח"כ, וזה הספק יפול ג"כ במה שפסק הרמ"א בס"ג דנוהגין הקהל להזכיר משיב הרוח ביו"ט א' של פסח במוסף משום דעדיין לא שמעו מש"ץ דפסק לומר משיב הרוח אם באותו ביהכ"נ התפללו מנין ראשון וכבר פסק הש"ץ לומר משיב הרוח בחזרת הש"ץ אם מועיל זה שלא יצטרכו שוב לומר משיב הרוח בתפילת המוסף וצ"ע. ע"כ נראה שטוב לזהר שלא לעשות מנין ראשון בביהכ"נ ביו"ט א' של פסח: (ולדידן לא יקדימו בפסח ובשמיני עצרת מהמנין השני להתפלל מוסף קודם הכרזת הש"צ).

סעי' ג' - אמר משיב הרוח בלבד בקיץ או לא אמרו בחורף, יצא. וכן אמר מוריד הטל בחורף או לא אמרו בקיץ, יצא.

בגמ' תענית ג. תנא בטל וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר. ואמרינן עלה בגמרא מאי טעמא א"ר חנינא לפי שאינם נעצרים. וכתב הר"ן שחייבו חכמים להזכיר רק גשם כיון שהוא נעצר לגמרי, אבל טל ורוח אינם נעצרים אלא לפעמים מתוספים או פוחתים לכן אם בא להזכיר כדי שיתוספו בזמן הראוי להם מזכיר וזכור לטוב. וכתב הטור הילכך אם אמר משיב הרוח בימות החמה או לא אמרה בימות הגשמים אין מחזירין אותו וכן בטל. ונוהגין בספרד להזכיר אף בימות החמה אבל באשכנז אין נוהגין להזכירו אלא אומר רב להושיע מכלכל חיים וכו'.

וכתב הב"י טעם למנהג אשכנז שלא אומרים מוריד הטל מדאמרינן בגמ' שם ג: א"ר חנינא בימות החמה אם אמר משיב הרוח אין מחזירין אותו משמע דלכתחלה אין לו להזכיר משיב הרוח ומשמע להו והוא הדין למוריד הטל דבהדי הדדי מיתנו:

ומנהג בני ספרד להזכיר טל בימות החמה נזכר בתוספות ברכות כט: ד"ה הא שכתבו יש בני אדם שאומרים כל שעה טל כלומר בימות החמה שאם ישכחו מלומר בימות הגשמים מוריד הגשם חזקה שאמרו מוריד הטל כמו שהם רגילים בימות החמה ואין מחזירין אותם ע"כ. והרי זה מבואר כמנהג בני ספרד:

וכתב הר"ן הטעם שבקיץ לא מזכירים רוח, לא בהזכרה ולא בשאלה כיון שהרוח אינו מתבקש אלא בימות הגשמים כדי לנגב את לחות הארץ שהיא מרובה, ומה שלא אומרים אותו בחורף גם בשאלה כדי שיהא היכר שהגשם הוא העיקר. ומה ששואלים את הטל גם בחורף מפני שהטל מתבקש בין בימות החמה ובין בימות הגשמים, שנאמר אהיה כטל לישראל. ומה שלא אומרו גם בהזכרה כדי שיהא היכר שהגשם עיקר. ומה שאין אנו מזכירים עבים בקיץ ובחורף בגמ' תענית ג. תנא בעבים וברוחות לא חייבו חכמים להזכיר ואם בא להזכיר מזכיר, לא הנהיגו להזכיר בעבים כלל אפשר שהוא מפני שאין תועלתן ניכר לבריות ואם יאמרו מעלה עננים ומוריד הגשם יראה להם שהוא לשון יתר ושלא לצורך. ואפשר דתנא דברייתא קמייתא לא מודה לבתרייתא בעבים שאם בא להזכיר מזכיר דאפשר דסבירא ליה בהו דאינו מזכיר כלל מפני שאין בריצוי רבויין תועלת.

וכ''פ מרן אם אמר משיב הרוח (בימות החמה), או לא אמרו בימות הגשמים, אין מחזירין אותו; וכן בטל, אם הזכירו בימות הגשמים, או לא הזכירו בימות החמה, אין מחזירין אותו. הגה: ואנו בני אשכנז לא מזכירין טל, לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, רק אומרים בימות החמה ורב להושיע מכלכל חיים וכו' (טור). י"א שש"צ פוסק להזכיר בתפלת מוסף יו"ט הראשון של פסח, אבל הקהל מזכירין ואינן פוסקין עד מנחה, ששמעו כבר מש"צ שפסק בתפלת המוסף, וכן נוהגין.

וכתב המ"ב (ס"ק י') אם אמר משיב הרוח לבד בימות החמה ולא הזכיר גשם, אינו חוזר. (ובימות הגשמים חוזר עיין ס"ק כו').

עוד כתב (ס"ק יא') שברוח או טל אם אמרו שלא במקומו או לא אמרו במקומו לא חוזר דרוחות וכן טל אין נעצרין בלא"ה ואמירתו לא מעלה ולא מוריד. ומ"מ לכתחילה נוהגין בכל המקומות לומר משיב הרוח בהזכרה בימות הגשמים שמועיל אז לנגב לחות הארץ שהיא מרובה: (זה למנהג אשכנז שלא אומרים טל בקיץ וכפירוש הראשון שהביא הר"ן שאמירת משיב הרוח או מוריד הטל אין ענין להזכיר כלל כיון שאינם נעצרים ואמירתם לא מעלה ולא מורידה, אבל הר"ן דחה זה למנהגנו שאנו מזכירים טל בקיץ, שאף שאינם נעצרים אבל שייך בהם תוספת וכן יש טל של ברכה שכן נעצר).

עוד כתב (ס"ק יב') אמר או לא אמר טל או רוח לא חוזר אפילו עדיין לא סיים הברכה מאחר שאין חיוב כלל להזכיר רוח וטל לעולם . (ואם אמר מוריד הטל במקום משיב הרוח ומוריד הגשם והוא קודם שסיים הברכה נכון שיחזור ויאמר משיב הרוח ומוריד הגשם באמצע הברכה וימשיך הלאה. כ"כ בביה"ל ד"ה אין מחזירין. וכ"כ בהליכות עולם ח"א עמוד קלד' ובהלכה ברורה אות יא').

עוד כתב (ס"ק יג') שמנהג אשכנז שלא אומרים מוריד הטל בקיץ, ולמנהג ספרד לכתחילה אומרים מוריד הטל ואם לא אמר לא חוזר מאחר שלא חייבו חכמים בזה.

עוד כתב (ס"ק יד') למנהג האשכנזים מזכירים טל בשאלה ומבקשים שיהיה לברכה כי יש טל שאינו לברכה. ובימות החמה אף בשאלה אין אנו אומרין טל ובדיעבד אם אמר בימות החמה בין בהזכרה ובין בשאלה [כגון שאמר ותן טל ולא הזכיר מטר] לכו"ע אין מחזירין אותו:

עוד כתב (ס"ק טו') מ"ש הרמ"א שהציבור פוסקים מלומר משיב הרוח ומוריד הגשם רק במנחה של יו"ט הראשון של פסח, משום ששתיקת הש"צ מאמירת מוריד הגשם בחזרה של מוסף היא כהכרזה, ובתפלת מנחה הציבור מפסיקים להזכיר גשם.

עוד כתב (ס"ק טז') ואם יחיד איחר תפלתו עד שהתחיל הש"ץ להתפלל מוסף ופסק מלהזכיר גשם שוב לא יאמר משיב הרוח. ויחיד הדר בישוב ימהר אז להתפלל מוסף קודם שמתפללין הקהילות [פמ"ג] ונ"ל דאם יש לו ספק פן כבר התפללו מוטב שלא לאמר דבזה יצא בדיעבד לכו"ע וכנ"ל בסוף סק"ג:

סעי' ד' - אמר מוריד הגשם בימות החמה, חוזר לראש הברכה; ואם סיים הברכה, חוזר לראש התפלה. ואפילו במקום שצריכים לגשם.

בגמ' תענית ג: א"ר חנינא בימות החמה אמר משיב הרוח אין מחזירים אותו אמר מוריד הגשם מחזירים אותו.

כתב הב"י על מה שכתב הירושלמי אמר רבי זעירא בטל והזכיר של גשם מחזירין אותו. כיון דמצלי ומיקל. שפירש הרא"ש בפרק תפילת השחר (סי' יד) שמחזירין אותו לא משום שלא הזכיר טל אלא משום שהזכיר גשם שהוא סימן קללה בקיץ. וכך פירש הר"ן אבל הרמב"ן פירש שבימות החמה דוקא אם לא אמר מוריד הטל והזכיר רק גשם שהוא לפעמים סימן קללה אז חוזר אבל אם הזכיר גם גשם וגם טל לא חוזר. וכתב הב"י שהטור סתם דבריו כדברי הרא"ש וכן נראה שהוא דעת הרמב"ם בפ"י מהלכות תפילה (ה"ח) וכן הלכה:

וכתב ה"ר יונה בפרק תפילת השחר (יט: ד"ה ומיהו) שאפילו במקום שצריכין הגשם בימות החמה אם הזכיר גשם במקום טל מחזירין אותו שאם הם צריכים לגשמים ישאל אותם בשומע תפילה ולא ישנו ממטבע חכמים וכדאמרינן בפרק קמא דתעניות (יד:) גבי בני נינוה: וכתב הר"ן בריש תעניות (א: ד"ה תו גרסי') על ירושלמי (תענית פ"א ה"א) דהתפלל ואינו יודע מה הזכיר איכא למידק בימות החמה למה מחזירין אותו כל שלושים יום אם הזכיר גשם והלא אינו סימן קללה אלא אם כן יצא ניסן ואע"פ שהוסיף ואמר מה שלא נתקן הרי אמרינן בגמ' שם אם אמר מעביר הרוח ומפריח הטל דהיינו שלא תנשב הרוח ולא ירד הטל לא חוזר כיון שאינם נעצרים ואע"פ שאמר דבר שלא נתקן אין מחזירין אותו. יש לומר שכיון שרוב הזמן שפוסק מלהזכיר גשם הוא סימן קללה לא פלוג רבנן ואמרי שמשעה שפוסק מלהזכיר גשם אם הזכיר מחזירין אותו:

וכתב הטור שאם הוא באמצע הברכה חוזר לראש הברכה ואם סיים הברכה חוזר לראש התפלה דג' ראשונות חשובות כחדא. וכתב הב"י שכן כתב שם הרא"ש (סי' א) וכן כתב המרדכי (סי' תריב) בשם ראבי"ה (תענית סי' תתמו). והרמב"ם כתב בפ"י מהלכות תפילה (ה"ח) אם טעה בימות החמה ואמר מוריד הגשם חוזר לראש משמע מדבריו דלעולם חוזר לראש התפילה ומכל מקום נדחו דברי המרדכי שכתב נראה לרבי דלא מחזירין אותו לראש הברכה אלא כלומר גוערין בו ומוחין בו שלא יאמר יותר דתימה הוא לומר מחזירין לראש הברכה כי מה יועיל הלא כבר אמר אותו עכ"ל: ולפסוק הלכה בין הרמב"ם והרא"ש נראה לפסוק כהרא"ש דראבי"ה מסייע ליה ועוד שדברי הרמב"ם אינם מבוארים בפירוש:

וכ''פ מרן אם אמר מוריד הגשם בימות החמה, מחזירין אותו וחוזר לראש הברכה; ואם סיים הברכה, חוזר לראש התפלה. ואפילו במקום שצריכים גשם בימות החמה, אם הזכיר גשם במקום טל, מחזירין אותו. (וכן אם הזכיר גשם וטל נמי מחזירין אותו) (בית יוסף בשם הרמב"ם והרא"ש והטור).

וכתב המ"ב (ס"ק יז') ימות החמה היינו אפילו ביום ראשון שפסק בו דהיינו במוסף של יו"ט א' של פסח להמחבר ולהרמ"א דוקא במנחה ולהש"ץ לכו"ע אפילו במוסף בעת שחוזר התפלה בקול רם:

עוד כתב (ס"ק יט') אם אמר מוריד הגשם ולא חזר לראש הברכה אלא לרב להושיע וסיים ברכתו לא מהדרינן ליה:

עוד כתב (ס"ק כ') שהפמ"ג כתב שסיים הברכה היינו לאחר שאמר בא"י. אבל השע"ת והח"א כתבו דוקא אם סיים לגמרי אבל אם נזכר לאחר השם יסיים למדני חוקיך כדי שלא תהיה לבטלה וא"כ הוא כאלו עומד עדיין באמצע הברכה וחוזר לאתה גבור: (וכ"פ המ"ב ס"ק לב' וכ"כ בהלכה ברורה אות ח' שיסיים למדני חוקיך. ואמר לי ידידי הרב יניב שיר שליט"א שנראה פשוט שגם לדעת הפמ"ג שסובר שצריך לחזור לראש התפלה, עכ"פ יסיים למדני חוקיך כדי שלא יהא שם שמים לבטלה). וכתב הביה"ל (ד"ה ואם סיים) שמרן בסעי' ו' כתב שאם לא אמר מוריד הגשם יכול לומר אחר שסיים הברכה קודם שיתחיל אתה קדוש, וכאן חוזר לראש, דהכא כיון שהזכיר מה שאין ראוי להזכיר גרע. וכ"כ בלבוש, והב"ח והא"ר פסקו דגם בזה דוקא אם התחיל ברכה שאחריה דאל"ה הוא כמו שעומד עדיין באותה ברכה וחוזר לראש הברכה והפמ"ג הביא את מחלוקתם וסיים וצ"ע וספק ברכות להקל אבל הדה"ח וח"א ושולחן שלמה וש"א פסקו כסתימת השו"ע וכנ"ל למעשה משום דבלא"ה דעת הגר"א כהרמב"ם דאפילו אם נזכר באמצע ברכה חוזר לראש וגם יש כמה מגדולי הפוסקים שחולקים על ראבי"ה דפסק השו"ע בסעיף ו' כוותיה דאומרו בלא חתימה קודם שמתחיל ברכה שאחריו וס"ל דמכיון שסיים אותה ברכה הוי כמו שהתחיל ברכה אחרת ולכן עכ"פ בעניננו דאפשר דראבי"ה ג"כ סובר כשאר פוסקים אין לזוז מסתימת השו"ע דאחר שסיים הברכה אפילו לא התחיל עדיין ברכה שאחריה חוזר לראש התפלה ואח"כ מצאתי בעזה"י בספר מאמר מרדכי שפסק כהשו"ע מכל אלו הטעמים:

עוד כתב (ס"ק כא') הטעם שחוזר לראש התפלה דג' ברכות ראשונות חשובות כחדא וא"צ לחזור ולומר פסוק ד' שפתי תפתח: (ובהלכה ברורה אות ח' כתב שנכון שיחזור ויאמר גם ה' שפתי תפתח).

עוד כתב (ס"ק כב') שאפילו אם היה כל אותה המדינה מתפללין ומתענים על הגשמים אם הזכיר גשם בימות החמה, חוזר. וכתב בביה"ל (ד"ה ואפילו במקום) אך כשיש עצירת גשמים והתפלל והזכיר גשם צ"ע אם חייב לחזור ולהתפלל [וכ"ז ששאל גם מטר דאל"ה ממ"נ אינו יוצא בדיעבד] ויותר נראה דיתפלל בתורת נדבה בכ"ז, במדינותינו. ועיין בסימן קי"ז בבה"ל ד"ה ושאל מטר:

עוד כתב (ס"ק כד') אף דלענין שאלה פסק לקמן בסימן קי"ז ס"ב דאם שאל מטר בברכת השנים בארץ שצריכה למטר בימות החמה אין מחזירין אותו, שאני הזכרה דשבח הוא ואין דרך להזכיר שבח בדבר שהוא קללה בשאר מקומות:

סעי' ה' - בחורף אם לא הזכיר מוריד הגשם חוזר, ואם אמר מוריד הטל לא חוזר.

בגמ' תענית ג: מימרא דר' חנינא, אם לא אמר מוריד הגשם בימות הגשמים מחזרים אותו.

וכתב הטור וה"מ שלא הזכיר טל אבל אם הזכיר טל אין מחזירין אותו. וכתב הב"י שכן כתב הרי"ף בשם הירושלמי וכ"כ הרא"ש שאם הזכיר טל אין מחזירין אותו. ואע"פ שהר"ן (תענית א: ד"ה היה) תמה על הרי"ף שפסק כירושלמי הזה דמשמע דתלמודא דידן פליג עליה וכתב שגם הראב"ד היה חוכך בו כבר כתב בשם הראב"ד שכיון שהגאון רבי יצחק כתבו אין בידינו לדחותו וגם מתוך מה שכתב שם בשם הרמב"ן משמע שגם הוא פוסק כן וכן פסק הרמב"ם בפ"י מהלכות תפילה (ה"ח):

ותמה הב"י איך טל שאינו חובה להזכירו עולה במקום הזכרת הגשם שהוא חובה, ותירץ כיון שהוא רק שבח ולא שאלה מאחר ששיבח מיהא בדבר שהוא צורך העולם אין מחזירין אותו אבל כשלא שיבח לא בטל ולא במטר מחזירין אותו: ואם הזכיר טל במקום גשם בשאלה בברכת השנים מחזירים אותו כמו שיתבאר בסימן קיז'.

וכ''פ מרן בימות הגשמים, אם לא אמר מוריד הגשם, מחזירין אותו; והני מילי שלא הזכיר טל, אבל אם הזכיר טל, אין מחזירין אותו.

וכתב המ"ב (ס"ק כה') אפילו בתפלה הראשונה שהיא מוסף של שמיני עצרת אם לא הזכיר מוריד הגשם חוזר.

עוד כתב (ס"ק כו') אמר משיב הרוח ולא אמר מוריד הגשם, חוזר. (ופירש הפמ"ג שמשיב הרוח לא דומה למוריד הטל, כיון שטל וגשם הם מענין התחיה משא"כ רוח).

עוד כתב (ס"ק כז') דוקא בהזכרה מועיל מה שהזכיר טל במקום גשם, ואף שהטל לא נעצר מכל מקום שבח הוא, מה שאין כן בשאלה דצריך לשאול על דבר הנעצר לא מהני אם לא שאל מטר אף ששאל טל.

וכתב הביה"ל (ד"ה מחזירין אותו) עיין בחידושי רע"א דמצדד לומר דבליל שבת אם שכח לומר משיב הרוח דאין מחזירין דלא גרע מאם היה מתפלל רק מעין שבע דיצא בדיעבד אף דשם לא הוזכר גשם וסיים דצ"ע: (שיש לחלק דבמעין שבע זה הנוסח ולא שינה, משא"כ כשמתפלל שבע ברכות שינה מהנוסח, וצריך לחזור).

עוד כתב בביה"ל (ד"ה אין מחזירין) אם אמר טל במקום גשם אינו חוזר דוקא אם אמר כבר השם של סיום הברכה אבל אם נזכר קודם סיום הברכה יחזור ויזכור גשם [פמ"ג]:

סעי' ו' - בחורף לא הזכיר גשם ולא טל אם הוא באמצע הברכה או שסיים הברכה יאמר שם משיב הרוח וימשיך על הסדר. התחיל אתה קדוש חוזר לראש.

כתב הטור בשם אבי העזרי שאם לא הזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם בחורף לא צריך לחזור לראש הברכה אלא חוזר ואומר משיב הרוח ומוריד הגשם מכלכל חיים וכו'. ומה שאמרנו בסעי' ד' שאם אמר מוריד הגשם בימות החמה שחוזר לראש הברכה הוא משום שאם יחזור למכלכל חיים בחסד אין היכר שמבטל מה שאמר משיב הרוח. (נראה שהראבי"ה סובר שלא אומר מוריד הטל בקיץ לכן אם יחזור למכלכל חיים אין שום היכר, אבל לדידן שאנו נוהגים לומר מוריד הטל לכאורה יחזור ויאמר מוריד הטל מכלכל חיים וכו' וכך מתקן מה שאמר משיב הרוח ומוריד הגשם. וא"כ מדוע פסק מרן בסעי' ד' שאם אמר בקיץ משיב הרוח ומוריד הגשם מכלכל חיים חוזר לראש הברכה ולמה לא יחזור ויתקן מוריד הטל מכלכל חיים וכו'. וצ"ע. ומה שחילק הביה"ל ד"ה ואם סיים, בין אם אמר מוריד הגשם בקיץ שקילקל הברכה לבין אמר מוריד הטל בחורף שלא קילקל. הוא רק לענין אם יכול לתקן אחר שסיים הברכה, שאם קילקל הברכה חייב לחזור עליה ולא יכול לתקנה אחר שסיים אותה. אבל כשהוא באמצע הברכה יכול לתקן שחוזר ומשנה ואומר כהוגן מוריד הטל מכלכל חיים ושפיר הוי תיקון).

וכתב הב"י שלראבי"ה כשחוזר לומר מוריד הגשם בימות הגשמים, חוזר למכלכל חיים ואומר שם מוריד הגשם מכלכל חיים בחסד וכו'. אבל להרא"ש ז"ל אומר במקום שנזכר משיב הרוח ומוריד הגשם וממשיך ממקום שפסק.

עוד כתב הב"י שכל מה שאמרנו שחוזר אם לא אמר מוריד הגשם בחורף דוקא אם לא הזכיר טל אבל אם הזכיר טל אפילו שהוא באמצע הברכה לא צריך לחזור. (ועיין מה שכתבנו בסעי' ג' שכתב בביה"ל ובהליכות עולם ובהלכה ברורה שאם הוא באמצע הברכה חוזר. וצ"ל שלא חייב לחזור אלא שנכון לחזור).

וכתבו ה"ר יונה והרא"ש והתוס' ברכות כט: שלירושלמי אם לא הזכיר גשם בחורף יכול להזכיר בשומע תפלה אולם התלמוד שלנו חולק על הירושלמי דגרסינן בגמ' שם, טעה ולא הזכיר גשמים בתחיית המתים מחזירין אותו טעה ולא שאל בברכת השנים אין מחזירין אותו מפני שיכול לאומרה בשומע תפלה מכלל דבהזכרה אין לו תקנה לאומרה בשומע תפלה וטעמא משום דשאלה שהיא בקשה שייכא בשומע תפלה אבל הזכרה שהיא שבח אין ענינה בשומע תפלה לכן אם שכח ולא הזכיר עד שסיים הברכה חוזר לראש וכ"כ הרי"ף. וכתב הב"י שכן נראה שהוא דעת הרמב"ם בפ"י מהלכות תפילה (ה"ח) וכן דעת ההגהות (שם אות ו) והכי נקטינן:

עוד כתב הטור בשם ראבי"ה אם שכח להזכיר עד שסיים מחיה המתים ונזכר קודם שהתחיל אתה קדוש א"צ לחזור אלא אומר משיב הרוח ומוריד הגשם בלא חתימה וכן בשאלה אם נזכר קודם שהתחיל תקע בשופר אומר ותן טל ומטר ואח"כ תקע כדאיתא בפ"ג שאכלו (מח א) טעה ולא הזכיר של ר"ח בברהמ"ז אומר ברוך שנתן ראשי חדשים לעמו ישראל וכן בשבתות וי"ט וקאמר עלה לא שנו אלא שלא פתח בהטוב והמטיב אבל פתח הטוב והמטיב חוזר לראש וה"ה נמי הכא אם לא פתח בברכה שלאחריה א"צ לחזור.

וכתב הב"י שכן כתבו בשם הראבי"ה הרא"ש והמרדכי, וכ"כ הגהומ"י בשם סמ"ק. והטעם שלא מזכיר בברכה בפני עצמה כמו בשבת שתקנו להזכיר שבת בברכה בפני עצמה, תירץ הב"י כיון שבכל שבת כשמזכיר רצה והחליצנו מסיים בברכה בונה ירושלים, לכן גם ששכח ומזכיר אחר בונה ירושלים יסיים בברכה מקדש השבת. משא"כ בהזכרת משיב הרוח ומוריד הגשם שאין אחריה ברכה סמוכה אלא אומר מכלכל חיים וכו' גם כשמזכיר אחר מחיה המתים לא תקנוה עם ברכה. ועוד כתב מצאתי כתוב בשם הר"מ שלא תקנו במשיב הרוח ברכה משום הפסק באמצע התפילה ולא דומה לברכת המזון שאומר את הברכה אחר שסיים ג' ברכות של ברכת המזון, וברכה רביעית היא מדרבנן.

עוד כתב הטור שכתב הראבי"ה וכן ביעלה ויבא אם לא פתח במודים א"צ לחזור אלא אומר יעלה ויבא אבל אם פתח במודים חוזר לרצה אם לא עקר רגליו אבל אם עקר רגליו חוזר לראש. וכתב הב"י שלמד ג"כ מגמ' הנ"ל גבי טעה בברכת המזון, שאומר אחר בונה ירושלים ברוך שנתן ראשי חודשים וכו'. ושרבינו יונה חולק על דין זה וסובר שלא יכול לומר יעלה ויבא לפני מודים וצריך לחזור לרצה. וכתב הרא"ש שהביא רבינו יונה ראיה לזה מהא דאמרינן טעה ולא הזכיר של ראש חדש בעבודה חוזר לעבודה משמע דמיד שסיים ברכת עבודה דיינינן ליה כטעות ולכך אמר לשון חוזר אע"פ שלא התחיל עדיין ברכה אחרת. שכיון שחתם את הברכה נחשב שסיים אותה וכאילו התחיל הברכה שאחריה. וכתב הרא"ש על כן אם טעה ולא אמר כל אותם דברים שאין מחזירים עליהם כגון על הניסים ויעלה ויבוא דליל ראש חודש ועננו וכיוצא בהם כיון דסיים אותה ברכה אע"פ שלא פתח בברכה שלאחריה אינו חוזר ואם יחזור הוי ברכה לבטלה . וזה כדעת ר"י שבתוספות ברכות ל: ד"ה מסתברא, ולדעת רבינו אלחנן הביאו התוס' שם כל שלא התחיל הברכה שלאחריה נחשב כעומד עדיין באמצע הברכה ואם טעה אפילו בדברים שאין חוזר עליהם חוזר לראש הברכה, כגון לא הזכיר הבדלה בחונן הדעת וסיים הברכה חוזר לאתה חונן. וכתב ה"ר יונה שכן סובר רבינו הקדוש, אבל ר"י הזקן אומר כיון דכבר סיים כל הברכה ולא נזכר כמי שטעה והתחיל האחרת דיינינן ליה ואין מחזירין אותו ולזה נוטה יותר דעת מורי.

וכתב הב"י שנחלקו רבינו יונה והרא"ש בדברים שצריך לחזור עליהם כמו יעלה ויבא, אם סיים הברכה. שלדעת רבינו יונה סיום הברכה הוא כהתחיל הברכה שאחריה לא רק בדברים שאין חוזרים עליהם שלא יאמרם שם, אלא אף בדברים שחוזרים עליהם לא יאמרם שם אלא צריך לחזור. אבל לדעת הרא"ש רק בדברים שאין חוזרים עליהם נחשב סיום הברכה כמי שהתחיל הברכה שאחריה ולא יאמרם שם, אבל בדבר שחוזר עליו כמו יעלה ויבא בראש חודש ומוריד הגשם אם לא הזכירו כל עוד שלא התחיל הברכה שאחר כך אומרם שם. וכתב הב"י ולענין הלכה נראה דהכי נקטינן כיון שהרא"ש מכריע כן:

נמצא סיכום השיטות. בדבר שאין חוזר עליו אם סיים הברכה, לדעת רבינו הקדוש שהביאו רבינו יונה ורבינו אלחנן שהביא התוס' חוזר לראש הברכה. ולדעת ר"י הזקן שהביאו רבינו יונה וכן דעת רבינו יונה וכן דעת ר"י שהביא התוס' וכן דעת הרא"ש לא חוזר כלל וימשיך בתפלתו. ובדבר שמחזירים אותו לדעת רבינו יונה לא יאמר שם אלא חוזר ולדעת הרא"ש יאמר שם, וכן דעת ראבי"ה. ופסק מרן כדעת הרא"ש.

עוד כתב הטור ואלו ג' ברכות חשובות כאחת ובכ"מ שטעה בה חוזר לראש לא שנא יחיד ולא שנא ציבור:

וכתב הב"י שהוא מגמ' ברכות לד. ושכן פסקו כל הפוסקים. וכתב המרדכי בסוף פרק אין עומדין (סי' קי) וטעמא שכיון שכולן שבח הן כחדא ברכה דמו:

וכ''פ מרן במה דברים אמורים שמחזירין אותו כשלא אמר בימות הגשמים מוריד הגשם, היינו כשסיים כל הברכה והתחיל ברכה שאחריה, ואז חוזר לראש התפלה; אבל אם נזכר קודם שסיים הברכה, יאמר במקום שנזכר; ואפילו אם סיים הברכה, ונזכר קודם שהתחיל אתה קדוש, א"צ לחזור, אלא אומר: משיב הרוח ומוריד הגשם, בלא חתימה. הגה: שלושה ברכות הראשונות חשובות כאחת, ובכל מקום שטעה בהם, חוזר לראש, בין שהוא יחיד בין שהוא ציבור (טור).

וכתב המ"ב (ס"ק כח') אפילו אמר תיבת אתה של אתה קדוש נחשב שהתחיל הברכה וחוזר לראש, וכן שליח ציבור שאמר מילת נקדישך חוזר לראש, אם גם לא הזכיר טל.

עוד כתב (ס"ק כט') לא אמר משיב הרוח ומוריד הגשם ונזכר אחר שאמר ונאמן אתה להחיות מתים יאמר שם משיב הרוח ומוריד הגשם ויחזור לומר ונאמן אתה להחיות מתים דבעינן מעין חתימה סמוך לחתימה:

וכתב בביה"ל (ד"ה במקום שנזכר) שלדעת הפמ"ג בשאלת מטר אם שכח ונמצא באמצע הברכה חוזר ואומר ותן טל ומטר לברכה וממשיך כסדר. ולדעת השלחן שלמה מזכיר אחר ושבע את העולם כולו מטובך, אם רוצה. אכן לענין על הניסים בחנוכה ופורים אם שכח ונזכר קודם שסיים ברכת הטוב שמך משמע מדברי שניהם דיחזור ויאמר אח"כ ועל כולם יתברך וכו' כסדר. כתבו האחרונים דאם נזכר במקום דלא סליק ענינא כגון תיכף לאחר שאמר ומקיים אמונתו יסיים מקודם לישיני עפר וכל כה"ג: (ובהלכה ברורה סימן קיז' אות טו' כתב, זה למנהג האשכנזים שלא אומרים בחורף נוסח הארוך של ברך עלינו, אבל לדידן אם אמר ברכנו ונזכר קודם שסיים הברכה יחזור לתחלת הברכה).

עוד כתב (ס"ק ל') אם נזכר לאחר שאמר השם יסיים מחיה המתים ויאמר תיכף משיב הרוח ומוה"ג: (ובהלכה ברורה אות יב' כתב שיסיים למדני חוקיך ויאמר ונאמן אתה וכו' ויחתום. וכ"כ במ"ב ס"ק לב'. ובביה"ל ד"ה בלא חתימה).

עוד כתב (ס"ק לא') אם סיים הברכה אומר שם משיב הרוח ומוריד הגשם, ונכון לכתחלה שיאמר מיד לבל ימתין לאחר כדי דיבור מסיום הברכה.

עוד כתב (ס"ק לב') שכן הדין אם שכח יעלה ויבא בר"ח שחרית ומנחה ונזכר לאחר שסיים ברכת המחזיר שאומר שם במקומו ומתחיל מודים וכדלקמן בסי' תכ"ב ס"א שכל שלא התחיל בברכה שלאחריה לא נקרא סיום ברכה זו לגמרי לענין כל הדברים שמחזירין אותו אע"פ שנקרא סיום לענין דברים שאין מחזירין אותו כגון הבדלה בחונן הדעת ויעלה ויבא בערבית ר"ח ועל הנסים בחנוכה ופורים וכל כה"ג שאין לאמרם כשסיים הברכה אע"פ שלא התחיל בברכה שלאחריה וסיום ברכה נקרא תיכף כשאמר השם של הברכה ויש פוסקים שחולקין ואומרים דאף בדברים שמחזירין אותו תיכף משסיים הברכה כמו שהתחיל ברכה אחרת דמיא ועכ"פ נ"ל למעשה אם נזכר אחר שאמר השם לא יגמור מחיה המתים אלא יסיים למדני חוקיך ויהיה כקורא פסוק לבד ודינו כאלו עומד עדיין באמצע ברכה וחוזר למשיב הרוח וכן

כה"ג בכל דברים שמחזירין אותו. וביאר בביה"ל (ד"ה בלא חתימה) כיון שיש הרבה ראשונים בשיטת הר"ן שכל שסיים ברכה נחשב כאילו התחיל הברכה שאחריה, ואם שכח מוריד הגשם חוזר לראש התפלה, לכן אם אמר ברוך אתה ה' עדיף שיסיים למדני חוקיך ויאמר משיב הרוח ויחתום. וה"ה ביעלה ויבא וכה"ג אם שכח ונזכר אחר שאמר בא"י יסיים למדני חוקיך ויחזור אח"כ ויאמר יעו"י ותחזינה כסדר. ולענין טל ומטר ג"כ לפ"ז נראה דאם שכח להזכירו באמצע וסיים ברכת השנים אף שלא התחיל תקע מ"מ שוב לא יאמר כאן טו"מ דהלא יכול לאמרו בשומע תפלה ויצא לכו"ע: (ובהלכה ברורה סימן קיז' אות טו' כתב, חתם מברך השנים יאמר שם ותן טל ומטר לברכה. וטוב שיחזור ויאמר בשומע תפלה, ותן טל ומטר לברכה על כל פני האדמה).

עוד כתב (ס"ק לג') מה שכתב הרמ"א שג' ברכות ראשונות חשובות כאחת, כן הדין לג' ברכות אחרונות והטעם דג' ראשונות ענינם אחד לסדר שבחו של מקום קודם שאלת צרכיו כעבד שמסדר שבח לפני רבו קודם שמבקש פרס ממנו וג' אחרונות הן כעבד שקבל פרס מרבו שמשבחו והולך לו.

עוד כתב (ס"ק לד') מה שכתב הרמ"א שאם טעה בג' ראשונות חוזר לראש היינו באופן שלא יכול לתקן טעותו כגון שאמר האל הקדוש במקום המלך הקדוש ולא נזכר תוך כדי דיבור, אבל כל שיכול לתקן הטעות כגון שטעה באמצע הברכה מתקן. ועיין במ"ב סימן סח' ס"ק א'.

סעי' ז' - בכל מקום שאנו אומרים חוזר לברכה שטעה בה, ה''מ שטעה בשוגג, אבל במזיד ומתכוין, חוזר לראש.

כתב הטור שכתב עוד הראבי"ה, בכל מקום שאנו אומרים חוזר לברכה שטעה בה ה"מ שטעה שוגג אבל במזיד ובמתכוין חוזר לראש.

וכ''פ מרן בכל מקום שאנו אומרים חוזר לברכה שטעה בה, ה"מ שטעה בשוגג, אבל במזיד ומתכוין, חוזר לראש.

ובביה"ל (ד"ה אבל במזיד) כתב שמדברי האחרונים מוכח דתופסים להלכה כמו שסתם הטוש"ע פה ולא כמ"ש בסימן קד' שאם שח במזיד באמצע התפלה ולא שהה כדי לגמור את כולה לא חוזר לראש, אלא צריך לחזור לראש ואפילו היה הקלקול באיזה מן הברכות האמצעיות ג"כ חוזר לראש התפלה דכל י"ח ברכות נאמרו כסדר וכולן חשובין כברכה אחת לענין זה: (ובהלכה ברורה סימן קד' אות יב' כתב לחלק שאם שינה מנוסח התפלה במזיד חוזר לראש, ואם הפסיק בדיבור בין בשוגג בין במזיד, רק אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש).

סעי' ח' - המסתפק בימות החמה אם הזכיר גשם או טל עד שלושים יום בחזקת שהזכיר גשם, וחוזר.

בירושלמי תענית פ"א ה"א התפלל ואינו יודע מה הזכיר אמר רבי יוחנן עד שלושים יום מה שהוא למוד מזכיר מכאן ואילך מה שהוא צריך מזכיר. ופירש הר"ן (תענית א: ד"ה תו) דמיירי כגון שהוא עומד בטל והתפלל ואינו יודע אם הזכיר גשם אם לא שאילו הזכיר גשם מחזירין אותו ואמר רבי יוחנן כל שלושים יום מה שהוא למוד מזכיר ומסתמא הזכיר גשם כמו שהוא למוד להזכיר בימות הגשמים ומשום הכי מחזירין אותו אבל אי אפשר לפרש דמיירי במי שהוא עומד בגשם שאפילו הזכיר מה שהוא למוד בימות החמה דהיינו טל ולא גשם אין מחזירין אותו ע"כ: וכתב הב"י שזה למנהג ספרד אבל למנהג אשכנז שלא אומרים טל בקיץ א"כ עד שלושים יום בחורף צריך לחזור שחזקה שלא אמר כלום, ואם לא הזכיר בחורף אפילו טל חוזר ושכך נראה מדברי הרא"ש והמרדכי ושכך הם דברי הסמ"ג והטור.

וכתב הר"ן אע"פ שכל שלא יצא ניסן אין הגשמים סימן קללה, עכ"פ אם הזכיר גשם חוזר כיון שרוב הזמן שפוסק מלהזכיר גשם הוא סימן קללה לא פלוג רבנן ואמרי שמשעה שפוסק מלהזכיר גשם אם הזכיר מחזירין אותו.

זה לשון ספר אהל מועד (תפלה נתיב ט) נסתפק אם הזכיר גשם או שאל מטר כל שלושים יום הולך אחר הרגל לשונו ואפילו יחיד שהוא בציבור שעדיין יכול לשמוע משליח ציבור חוזר ומיהו רבים מהגאונים יש שאמרו דיחיד שטעה כשהתפלל יוצא הוא כששומע משליח ציבור והוא שיהא שם מתחלה ועד סוף וכן בכל דבר שצריך לחזור אם יכוין לשליח ציבור יצא ע"כ ויתבאר זה בסימן קכ"ד:

וכ''פ מרן בימות החמה, אם נסתפק אם הזכיר מוריד הגשם אם לא, עד ל' יום בחזקת שהזכיר הגשם, וצריך לחזור. הגה: וה"ה לדידן דאין מזכירין טל בימות החמה, אם נסתפק לו אם אמר מוריד הגשם בימות הגשמים, כל ל' יום, חוזר, דודאי אמר כמו שרגיל והרי לא הזכיר לא טל ולא גשם; לאחר ל' יום אינו חוזר (ד"ע).

וכתב המ"ב (ס"ק לז') שהרבה אחרונים כתבו ששלושים יום הוא לאו דוקא אלא הכונה לתשעים תפלות. וממילא לענין הזכרה מזכיר בתשעים תפלות פחות משלושים יום שהרי יש תפלת המוספין, אבל לענין שאלה צריך יותר משלושים יום שהרי בשבת אין שאלה. ולדעת הגר"א ועוד כמה אחרונים לעולם הולכים אחר שלושים יום בין להקל בין להחמיר ונראה דלמעשה יש להקל כשניהם דספק ברכות להקל. (בהליכות עולם (עמוד קלב') פסק כדעת הגר"א שבין בשאלה ובין בהזכרה אזלינן בתר שלושים יום. אולם בהלכה ברורה אות יד' כתב שלענין שאלה בימים הסמוכים לשלושים יום אם נזכר קודם לשמע קולנו יאמר בשמע קולנו ותן טל ומטר לברכה ואם נזכר אחר שסיים תפלתו יחזור בתנאי של נדבה. ובאות כ' כתב שלכתחילה כשמרגיל את לשונו יש להחמיר כשתי השיטות שבשאלה צריך תשעים פעם ובהזכרה יותר מתשעים. וכמ"ש המ"ב ס"ק מא'). עוד כתב המ"ב כתב הט"ז אם שגג או פשע באיזה יום או יומים מאלו הל' יום ולא התפלל כלל מ"מ לא הורע חזקתו עי"ז ואין צריך להשלים כנגד זה יום אחר עי"ש וכתב בספר מגן גבורים דכ"ש אם שאל בשומע תפילה וכדומה דעולה לו ועיין במחצית השקל ובספר מאמר מרדכי ובדה"ח שכולם מפקפקים בדינו של הט"ז: (ובהלכה ברורה אות טו' כתב שיחזור בתנאי של נדבה).

עוד כתב (ס"ק לח') כשהוא בתוך שלושים והיה ברור לו שהיה בדעתו לזכור מעין המאורע [לענין הזכרה ושאלה ויעלה ויבא וכה"ג] בתוך התפלה ולאחר זמן מופלג נפל ספק בלבו אם זכר בתפלה או לא אין צריך לחזור ואם נתעורר הספק מיד אחר התפלה יש לחזור [מור וקציעה ומגן גבורים]:

וכתב בביה"ל (ד"ה עד שלושים) שיום שמיני עצרת מצטרף לשלושים יום אפילו שמזכירים בו רק במוסף או במנחה (למנהג האשכנזים שלא מזכירים טל בקיץ, אבל למנהג הספרדים לא חוזר תוך שלושים, שגם אם לא הזכיר גשם הרי הזכיר טל). אך לענין שאלה ביום הראשון של פסח שאין בו שאלה כלל לדעת הסוברים שצריך שלושים יום ממש לא עולה יום זה לחשבון שלושים. ולדעת הט"ז שאם דילג יום או יומים שלא התפלל עולה לו לחשבון אפשר שגם כאן עולה, או שמא כיון שהוא היום הראשון לא עולה לו. (ובהלכה ברורה אות יד' כתב שלושים יום מהיום שמתחילים לשאול).

סעי' ט' - אמר אתה גבור עד מוריד הטל צ' פעמים, משם ואילך אם אינו זוכר אם הזכיר גשם הרי הוא בחזקת שלא הזכיר גשם, ואינו צריך לחזור.

כתב הטור וה"ר מאיר מרוטנבורק היה רגיל לומר בשמיני עצרת ברכת אתה גבור תשעים פעמים עד משיב הרוח ומוריד הגשם כנגד ל' יום שאומר אותו ג' פעמים בכל יום ועכשיו אם היה מסופק א"צ לחזור וראייתו מפרק כיצד הרגל (כד א) דאמר גבי שור המועד ריחק נגיחותיו חייב קירב נגיחותיו לא כ"ש ה"נ כיון דאחר ל' יום אם הוא מסופק א"צ לחזור כ"ש צ' פעמים ביום אחד וה"ר פרץ ז"ל כתב לא חזינא לרבנן קשישי דצרפת דעבדי הכי שאין הנדון דומה לראיה דהתם טעמא משום שהוחזק ליגח ואם הוחזק ג' רחוקות כ"ש בג' קרובות אבל גשם שנתקן בתפלה והדבר תלוי בהרגל לשונו לא אמרינן הכי. וא"א הראש ז"ל היה נוטה לסברת הר"ם:

וכתב הב"י שה"ר דוד אבודרהם כתב שטעמו של רבינו פרץ שאע"פ שהרגיל לשונו באתה גיבור להזכיר גשם אבל כשמתפלל מתחלה מגן אברהם, לא התרגל בזה לומר גשם. ומהר"י אבוהב כתב שהטעם שבשור המועד קירוב הנגיחות מראה על טבע רע של השור ויש לנו בזה יותר גילוי שהוא מועד מאשר שמרחק נגיחותיו שאפשר לומר שמקרה הוא. משא"כ בהרגל לשונו אינו ענין לגלוי מלתא ואדם מתרגל במשך הזמן. ולהלכה כתב הב"י כיון שכתב הטור שהרא"ש היה נוטה לסברת הר"מ וגם בסמ"ק לא הביא אלא דברי הר"מ הכי נקטינן:

וכ''פ מרן אם ביום ראשון של פסח אומר ברכת אתה גבור עד מוריד הטל צ' פעמים, כנגד ל' יום שאומר אותו ג' פעמים בכל יום, משם ואילך אם אינו זוכר אם הזכיר גשם הרי הוא בחזקת שלא הזכיר גשם, ואינו צריך לחזור. הגה: וכן לדידן, אם אמר עד מכלכל חיים בלא משיב הרוח ומוריד הגשם שמזכירין בימות הגשמים, וכן אם אמר בשמע"צ צ' פעמים אתה גבור עד מוריד הגשם, אם נסתפק אח"כ אם הזכיר או לא, חזקה שהזכירו (ד"ע).

וכתב המ"ב (ס"ק לט') בספר שולחן שלמה כתב דיתחיל מן מחיה מתים אתה ולא מן אתה גבור שלא יאמר השם לבטלה ואם יבוא לשנות הזכרת השם ניחוש שיבוא לשנות אח"כ מפני ההרגל גם בתפלה:

עוד כתב (ס"ק מ') שגם בשאלה בימות החמה או בימות הגשמים יכול לומר תשעים פעם ואת כל מיני תבואתה ותן ברכה, בימות החמה. או ותן טל ומטר בימות הגשמים. (ולדידן שמברכים ברכה שונה. יאמר רופא חולי עמו ישראל ברכנו, בימות החמה. וברך עלינו בימות הגשמים).

עוד כתב (ס"ק מא') בתשובת חתם סופר חא"ח סימן כ' מורה ובא לכתחלה לאומרו מאה פעמים ואחד אמנם בדיעבד מי שאמר רק תשעים פעמים אין בידינו לפסוק שיחזור ויתפלל נגד פסק השו"ע:

עוד כתב (ס"ק מב') כתב בשע"ת שאם הרגיל עצמו מ"ה פעמים שהם כנגד ט"ו יום משעברו אח"כ ט"ו ימים חזקה שאמר כהוגן:

עוד כתב (ס"ק מג') מה שכתב הרמ"א שלמנהג שלא מזכירים טל בקיץ יכול לומר תשעים פעם מחיה מתים אתה רב להושיע מכלכל חיים מתרגל לשונו להשמיט משיב הרוח ומוריד הגשם, שיש חולקים על הרמ"א בזה ונכון לחוש לכתחלה שלא לעשות כן לסמוך ע"ז כן כתב בדה"ח ובח"א לא משמע כן:

תוכן העניינים

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה