מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות
הלכות תפלה · סימן קח
סעי' א' - טעה או נאנס ולא התפלל מתפלל בתפלה הבאה שתים: ומתפלל השניה לתשלומין; ואם היפך, לא יצא ידי תפלה שהיא תשלומין, וצריך לחזור ולהתפלל אותה.
כתב הטור מגמ' ברכות כו. טעה ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה ב' הראשונה מנחה והשנייה לתשלומין טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים וכן אם טעה ולא התפלל מנחה יתפלל ערבית ב' אע"פ שעבר יומו. וכתב הב"י לעולם צריך להתפלל תחלה תפילה של עכשיו ואחר כך של תשלומין ואם היפך לא יצא ידי תפילה שהיא תשלומין וצריך לחזור ולהתפלל אותה אחר תפילה של עכשיו. שם (כו:) גבי טעה ולא התפלל מנחה בשבת:
וכ''פ מרן טעה או נאנס ולא התפלל שחרית, מתפלל מנחה שתים: הראשונה מנחה, והשניה לתשלומין; ואם היפך, לא יצא ידי תפלה שהיא תשלומין, וצריך לחזור ולהתפלל אותה. וכן הדין בכל מקום שצריך להתפלל תפלה לתשלומין.
וכתב בביה"ל ד"ה (טעה או נאנס) טעה היינו שסבר שהתפלל ואח"כ נזכר שלא התפלל או ששכח להתפלל וכדלקמן בס"ח. כתב הפמ"ג נסתפקתי ספק התפלל שחרית או לא ועבר זמן שחרית אם משלימה במנחה או לא דשמא לא תקנו דמשלימה בעבר זמנה אלא בודאי לא התפלל ולא בספק: (ובהלכה ברורה סימן קז' אות ג' כתב שחוזר ומשלימה בתנאי של נדבה).
וכתב המ"ב (ס"ק ב') נאנס היינו כגון שהיה חולה או שכור וכדלקמן בס"ח ולענין אונן שעבר עליו זמן תפלה עד שקבר מתו עיין לעיל בסימן ע"א ס"א ובמ"ב שם. ומי שבזמן תפילה לא היה לו מים לרחוץ ידיו ועי"ז עבר זמן תפילה גם זה הוא בכלל אונס וצריך אח"כ להתפלל שתים, ולכתחילה אין נכון לבטל התפילה משום מים וכדלעיל בסימן צ"ב ס"ד ובמ"ב עי"ש. ואם עסק בצרכי צבור עיין לעיל בסוף סימן צ"ג במ"ב. ועיין בפמ"ג בסימן זה שכתב דנכון שגם בזה יתפלל אח"כ להשלים התפילה שחסרה לו אך בזה יתפלל אותה בתורת נדבה ויחדש בה דבר: (ובהלכה ברורה אות ב' כתב יתפלל בתנאי של נדבה).
עוד כתב (ס"ק ג') ולענין ק"ש אם יש לה תשלומין עיין לעיל סוף סימן נ"ח ובמה שכ' שם במ"ב ועי"ש עוד דברכת ק"ש אין לה תשלומין לכ"ע דהיינו אפילו אם ירצה לברך אותם בעת שקורא ק"ש פעם אחרת עם ברכותיה דלא תקנו חז"ל תשלומין אלא לתפלה שהיא בקשת הרחמים:
עוד כתב (ס"ק ד') וכשהוא ש"ץ יוצא ידי השלמה במה שמחזיר התפילה בקול רם ויכוין בה בשביל עצמו לתשלומין וגם להוציא בה מי שאינו בקי :
עוד כתב (ס"ק ה') אין די שיכוין לשמוע מש"ץ ולצאת בה בשביל עצמו לתשלומין בין עבור ערבית או שחרית דלא תקנו שיצא בחזרת הש"ץ אלא דוקא מי שאינו בקי ומ"מ בדיעבד יצא אם היה זה בשביל השלמת תפילת ערבית, ואע"ג דבסימן קכ"ד קי"ל דאפילו בדיעבד אין בקי יוצא בחזרת הש"ץ, מ"מ בזה שהיא לתשלומין בשביל תפילת ערבית שהיא רשות קילא: (ובהלכה ברורה אות ד' כתב טוב יותר שיתפלל תשלומי ערבית בעצמו, ומכל מקום מעיקר הדין רשאי לכוין לחזרת השליח ציבור).
עוד כתב (ס"ק ז') אם היפך פי' שהיתה בדעתו שתהא הראשונה לתשלומין לא יצא דלא תקנו רבנן השלמה אלא בזמן התעסקות בתפילה חיובית ולא קודם לכן, ויש מפקפקים לומר שא"צ לחזור ולהתפלל אא"כ גילה דעתו בפירוש בתפילתו שהשניה היא לשם חובה והראשונה לתשלומין וכגון שהוא מוצאי שבת והבדיל בשניה ולא הבדיל בראשונה כמו שיתבאר, ולענין דינא כתב הפר"ח והפמ"ג שאין לנו אלא דברי המחבר וכן העתיק הדה"ח להלכה ומ"מ טוב יותר שבעת שחוזר ומתפלל יתנה ויאמר אם איני מחוייב להתפלל פעם שנית אני מתפלל אותה בתורת נדבה:
וכתב בביה"ל (ד"ה ואם היפך) ודע דפשוט דדוקא אם נתכוין בהדיא שהראשונה לשם תשלומין לא יצא אבל אם התפלל שניהם בסתמא לכ"ע יצא. ונסתפקתי אם התחיל להתפלל אותה בתורת תשלומין ונזכר באמצע והשלימה כראוי דהיינו לשם חובה, ולכאורה ראיה מהנ"ל בסימן ק"ז ס"א אם התחיל להתפלל ונזכר שכבר התפלל פוסק אפילו באמצע ברכה ואיתא בראשונים הטעם כיון שהתחילה אדעתא דחובה אין יכול לסיימה תו לשם נדבה, וא"כ ה"ה בזה לא מהני עקירת מחשבתו וצריך לפסוק אותה באמצע, או אולי לענין תשלומין הקילו רבנן וצ"ע:
עוד כתב (ס"ק ח') אם היפך לא יצא בין שהיפך במזיד או בשוגג:
עוד כתב (ס"ק ט') אם התפלל השניה לתשלומין והראשונה לשם חובה וטעה בשל חובה ולא אמר בה טל ומטר באופן דצריך לחזור ולא נזכר זה עד אחר תפילה שניה אפ"ה השניה עלתה לתשלומין ויתפלל אח"כ לשם חובה ואף שהתפילה החיובית בטעות היתה לא אמרינן כמאן דלא התפלל כלל דמיא לענין זה משום דמ"מ בעת שהתפלל השניה לתשלומין היה זמן תפילה וכן כל כיוצא בזה שהתפלל תפלה הראשונה לחיובא וטעה בה ששכח או הוסיף באופן שצריך לחזור ולהתפלל אותה. וכתב המגן גבורים דכל זה אם כיון בפירוש בשניה לתשלומין אבל אם לא כיון טוב יותר שתעלה לו השניה לשם חובה ויתפלל אח"כ לתשלומין דבזה יוצא לכל הדיעות:
סעי' ב' - לא התפלל מנחה, מתפלל ערבית שתים: לא התפלל ערבית, מתפלל שחרית שתים: ולאחר שאומר יוצר וי''ח ברכות, יאמר אשרי ואח''כ יתפלל י''ח לתשלומי ערבית.
כתב הב"י זה לשון סמ"ק (סי' יא הגהות אות מד) טעה ולא התפלל ערבית יתפלל שחרית שתים לאחר שיתפלל תפילת יוצר וי"ח ברכות יתחיל אשרי ואח"כ יתפלל תפילת י"ח בשביל תפילת ערבית אמנם לא יתפלל ברכות של ק"ש של ערבית טעה ולא התפלל מנחה יתפלל ערבית שתים יתפלל אשרי וי"ח ברכות בשביל מנחה אחר שיתפלל תפילת ערבית. [בדק הבית] ועיין במה שכתבתי בסימן רל"ד (יב. ד"ה כתוב בכתבי מהר"י) ע"כ. (ושם כתב שלתרומת הדשן לא אומר אשרי אחר שהתפלל ערבית שלא מצינו תשלומין לאשרי, ולריב"ש אומר כדי שיהא היכר שהיא תשלומין של מנחה. ובפרטי רמזי דינים המחודשים המבוארים בזה הסימן כתב הב"י בריש הסימן כשמתפלל תפלת מנחה בלילה לתשלומין אומר אשרי).
וכ''פ מרן טעה ולא התפלל מנחה, מתפלל ערבית שתים: הראשונה ערבית, והשניה לתשלומין; טעה ולא התפלל ערבית, מתפלל שחרית שתים: הראשונה שחרית, והב' לתשלומין. לאחר שאומר יוצר וי"ח ברכות, יאמר אשרי ואח"כ יתפלל י"ח לתשלומי ערבית. (וכן כשמתפלל ערבית שתים, משום שלא התפלל מנחה, יאמר אשרי בין תפלה לתפלה) (סמ"ק וריב"ש סי' ק"מ).
וכתב המ"ב (ס"ק י') שאסור לאכול קודם שיתפלל השניה דהא כבר הגיע זמנה ואם התחיל אינו מפסיק כ"כ המ"א. אבל בספר מחצית השקל ובספר מגן גבורים הכריעו דאפילו בדיעבד מפסיק משום דצריך להסמיך התפילה השניה להראשונה בכל מה דאפשר: (וכ"כ בהלכה ברורה אם התחיל לאכול צריך להפסיק ולהתפלל תפלת התשלומין בתנאי של נדבה).
עוד כתב (ס"ק יא') שלא יפסיק לכתחילה ביניהם בשום דבר ואפילו בלימוד אסור כי תפילת השלמה צריכה להיות בעוד שעוסק בתפילה החיובית. ומ"מ נ"ל דחזרת ש"ץ של תפילה החיובית מותר לשמוע קודם דזה מיקרי עדיין עוסק בתפילה. ועיין לעיל סימן מ"ז ס"ז מה שכתבנו שם במ"ב בשם הא"ז:
עוד כתב (ס"ק יב') צריך שיאמר גם התחנון אחר תפלת החובה שאין להפסיק בין הי"ח לתחנון: (בהליכות עולם ח"א (עמוד קעא') ובילקו"י ח"א עמוד רכב' כתב שהמעכב תשלומי מנחה עד שישמע הקדישים שאחר תפלת שמונה עשרה הרשות בידו לעשות כן. ובהלכה ברורה אות יג' כתב שאינו רשאי לסיים שאר התפלה, ורשאי לשמוע חזרת הש"צ).
עוד כתב (ס"ק יג') יאמר אשרי קודם התשלומין כדי לעמוד גם בתפילת תשלומין מתוך דברי תנחומין של תורה וכנ"ל בסימן צ"ג. ולא צריך לחזור שוב על אשרי שאומר קודם למנצח ובא לציון, ולאחר תפלת התשלומין יתחיל מלמנצח. (ובהלכה ברורה אות יא' כתב טוב שיחזור ויאמר אשרי קודם למנצח). ועיין באחרונים שהסכימו דה"ה אם מתפלל מנחה שתים בשביל השלמה יאמר ג"כ עוד הפעם אשרי קודם תפילה השניה . (ובהלכה ברורה אות יא' כתב שלדעת כמה מהמקובלים, אין לומר אשרי אחר מנחה כלל). וכל זה הוא רק לכתחילה אבל מדינא א"צ הפסקה בין תפילה לתפילה רק כדי הילוך ד"א כמש"ל בסימן ק"ה:
עוד כתב (ס"ק יד') מה שכתב הרמ"א שגם אם מתפלל ערבית שתיים אומר ביניהם אשרי. כדי להשלים בזה גם האשרי שהיה צריך לומר קודם המנחה. ויש מאחרונים שכתבו בשם המקובלים שלא לומר אשרי בערבית ואף שהוא בשביל תפילת המנחה ג"כ יש להחמיר בזה. וכתב בדרך החיים דאיך שהאדם ינהוג בזה יש לו על מי לסמוך אך כל זמן שהוא יום לא ימנע מלומר אשרי אף שהוא אחר תפילת המנחה. ע"כ אם נתאחר ובא לביהכ"נ בשעה שהצבור התחילו תפילת המנחה יתפלל עמהם ויאמר אשרי אח"כ ועיין במ"א שכתב דמדברי הזוהר משמע דאפילו באופן זה לא יאמרנו אדעתא דחובה רק כקורא בתורה: (ובהלכה ברורה אות יא' כתב שלדעת כמה מהמקובלים, אין לומר אשרי אחר מנחה כלל).
סעי' ג' - הא דמשלים התפלה שהפסיד, דוקא בזמן תפלה, אבל בשעה שאין זמן תפלה, לא.
כתב הב"י כתב הרשב"א (חי' שם) ומיהו דוקא בזמן תפילה לפי שכיון שהוא זמן תפילה והוא עוסק בתפילתו חוזר ומשלים מה שטעה בתפילותיו, אבל שלא בזמן תפילה לא, שאם לא כן מאי מתפלל ערבית שתים, ומתפלל מנחה שתים דקאמר, לימא טעה ולא התפלל שחרית קודם חצות, חוזר ומתפלל לאחר חצות, אי נמי טעה ולא התפלל מנחה חוזר ומשלימה כל הלילה הוה ליה למימר עכ"ל: (ומכאן משמע שדעת הרשב"א שמי שלא התפלל שחרית עד ארבע שעות יתפלל עד חצות ולא יתפלל מנחה שתיים. ממה שאמר לימא טעה ולא התפלל שחרית קודם חצות, חוזר ומתפלל לאחר חצות. והיה צריך לומר טעה ולא התפלל קודם ארבע שעות. ועיין בסימן פט' סעי' א' ומה שכתב בהלכה ברורה שם שאם הזיד ולא התפלל שחרית עד אחר ארבע שעות יתפלל בתנאי של נדבה).
וכ''פ מרן הא דמשלים התפלה שהפסיד, דוקא בזמן תפלה, אבל בשעה שאין זמן תפלה, לא.
וכתב המ"ב (ס"ק טו') יש מאחרונים שכתבו שר"ל דלא תקנו חז"ל תפלת השלמה רק בעודנו עוסק בתפילתו העיקרית אחר ששהא כדי הלוך ד"א או אשרי בינתים . (ועיין לעיל במ"ב ס"ק יב' דהיינו אחר החזרה והתחנון) אבל הרבה אחרונים הסכימו דאף דלכתחילה בודאי צריך להזהר בזה להתפלל תפלת השלמה תיכף אחר תפילה החיובית אבל בדיעבד אינו מעכב . (בהליכות עולם ח"א (עמוד קעא') ובהלכה ברורה אות יב' כתב שאם הפסיק בעסקיו או באכילה יתפלל תשלומין בתנאי של נדבה). רק אם עבר זמן תפלה דהיינו אם לא התפלל ערבית יתפלל שחרית שתים רק עד ד' שעות על היום שהוא זמן תפילה לשחרית דהא נוטל עבור זה שכר תפלה בזמנה משא"כ אחר ד' שעות דנוטל רק שכר תפלת רחמי כ"כ הפמ"ג ומגן גבורים ודה"ח . (בהליכות עולם ח"א (עמוד קעב') ובהלכה ברורה אות ח' כתב אחר ארבע שעות יתפלל התשלומין לערבית בתנאי של נדבה). אלא שבדה"ח הוסיף דבר חדש שלא נזכרו בשארי אחרונים. והוא דאם גם תפלת שחרית גופא לא התפלל עד אחר ד' שעות דצריך להתפלל אז שתים כיון שעוסק בתפלה. ואם שכח להתפלל מנחה י"א דמתפלל מעריב שתים רק עד חצות לילה שהוא זמן הראוי לערבית לכתחלה וע"ש בדה"ח מה שכתב עוד בזה להלכה אמנם הפמ"ג כתב דזמן השלמת תפילת המנחה הוא כל הלילה עד עמוד השחר. (וכ"כ בהלכה ברורה אות ט' יש לו תשלומין למנחה כל הלילה). ואם שכח ולא התפלל שחרית יש לה השלמה רק מעת שמתחלת זמן מנחה והוא החצי שעה שאחר חצות וגם שיתפלל מנחה מקודם ונמשך זמן ההשלמה בדיעבד עד בין השמשות ואפילו היה יום שיש בו מוסף והתפלל מוסף באמצע. כ"ז העתקתי מן האחרונים לדינא אמנם לכתחילה יותר נכון בכל זה שאם לא התפלל תיכף תפלת השלמה אחר התפילה החיובית יתפלל אותה בתורת נדבה דהיינו שיתנה ויאמר אם אני חייב הרי זו לחובתי וא"ל הרי היא נדבה וכן הסכים הפמ"ג:
סעי' ד' - אין תשלומין אלא לתפלה הסמוכה בלבד.
כתב הטור בשם בה"ג שאם טעה ולא התפלל ערבית וגם שחרית יתפלל במנחה ג' בתחילה מתפלל של מנחה ואח"כ שחרית ואח"כ ערבית. ר"ל כל זמן שלא עבר היום יש תשלומין לתפלותיו. אבל הרשב"ם כתב שאין תשלומין אלא כשנזכר בזמן תפלה ראשונה שאחריה אבל אם לא נזכר עד שעבר זמן ב' תפלות אין לו תשלומין. וכ"כ הרמב"ם ז"ל טעה ולא התפלל שחרית ולא מנחה מתפלל ערבית ב' אחרונה תשלומי מנחה אבל שחרית אין לה תשלומין שכבר עבר זמנה וכן בשאר תפלות ע"כ: וכתב הב"י שכן דעת התוספות (כו. ד"ה טעה) והרא"ש (סי' ב) וה"ר יונה (שם) והטעם מפני שלא מצינו לחכמים שתקנו שיחזור ויתפלל אלא כשעבר זמן תפילה אחת בלבד. וכיון דהרמב"ם והרא"ש מסכימים לדעת אחת וגם ה"ר יונה סבר כוותייהו הכי נקטינן: וה"ר יונה (יח. ד"ה טעה) כתב שיש אומרים שאפילו לא התפלל תפילות הרבה יש לכולן תשלומין והם אומרים שמי שהיה תפוס בבית האסורים או חולה כשיצא מבית האסורים או כשיתרפא יתפלל כל התפילות שהפסיד וכן הוא דעת הרשב"א בחידושיו (עי' כו. ד"ה אבעי) וגם בתשובותיו (עי' ח"א סי' תמז):
וכ''פ מרן אין תשלומין אלא לתפלה הסמוכה בלבד, שאם טעה ולא התפלל שחרית ולא מנחה, מתפלל ערבית שתים: אחרונה לתשלומי מנחה, אבל שחרית אין לה תשלומין, וכן בשאר תפלות.
וכתב המ"ב (ס"ק טז') כתבו האחרונים שאין תפילת מוסף מועיל להשלמה דהיינו שאם חסר שחרית ביום שיש בו מוסף לא יכול להשלים להתפלל מוסף שתים. אם שכח שחרית והתפלל מוסף ועדיין לא עבר זמן שחרית אפ"ה יתפלל שחרית. מי ששכח ולא התפלל שחרית ומוסף ונזכר במנחה יתפלל מנחה ואחריו מוסף ואחריו שחרית ואם התפלל מוסף קודם מנחה יצא:
עוד כתב (ס"ק יז') לא התפלל שחרית אפילו אם התפלל מנחה ג"כ לא יכול להשלים בערב עבור שחרית דהכלל דלא תקנו השלמה רק בזמן תפילה הסמוכה לה [פמ"ג]:
סעי' ה' - אע''פ שאין תשלומין לתפלות שהפסיד אם רצה להתפלל אותה נדבה ושיחדש בה שום דבר, הרשות בידו; ונכון לעשות כן.
כתב הב"י וכתב ה"ר יונה (שם) מיהו אם ירצה להתפלל אותם בתורת נדבה ושיחדש בהם שום דבר הרשות בידו ונכון לעשות כן:
וכ''פ מרן אע"פ שאין תשלומין אלא לתפלה הסמוכה לאותה תפלה, ותפלות (אחרות) שהפסיד אין להם תשלומין, אם רצה להתפלל אותה נדבה ושיחדש בה שום דבר, הרשות בידו; ונכון לעשות כן.
וכתב המ"ב (ס"ק יח') ולכן מי שהיה חולה או תפוס בתפיסה ולא היה המקום נקי כשיצא יתפלל כל התפילות שהפסיד ויתפלל מעריב ואח"כ מנחה ואח"כ שחרית. ואם יצא מתפיסה בר"ח מזכיר בכולם יעלה ויבא. אבל אם יצא בשבת ויו"ט ימתין עד הערב ויתפלל דקי"ל בסימן ק"ז שאין מתפללין נדבה בשבת ויו"ט:
עוד כתב (ס"ק יט') עיין בפמ"ג שהסכים דטוב שיתנה ויאמר אם אני חייב להתפלל ה"ז לחובתי ואם לא הרי זו לנדבה ובזה יצא ידי כל הדיעות שיש כמה דיעות שסוברים דיש תשלומין לתפילה אפילו לכמה תפילות שעברו:
סעי' ו' - עבר כל היום ולא התפלל מוסף, אין לה תשלומין.
כתב הטור טעה בתפילת מוסף אין לה תשלומין. וכתב הב"י שכן כתב התוס' שם (ד"ה איבעי) לא בעי אם טעה ולא התפלל מוסף דהא ודאי אינו מתפלל בערבית, דהיאך יקרא את הקרבנות וכבר עבר זמן קרבן מוסף, וגם לא תקנו שבע ברכות של מוסף אלא משום ונשלמה פרים שפתינו ומזה ודאי עבר זמנו בטל קרבנו, אבל שאר תפילות דרחמי נינהו ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו ואין כאן עבר זמנו בתפילה אחת. וכן כתבו ה"ר יונה (שם) והרשב"א (בחידושים ובתשובות שם) והרא"ש (שם): ומיהו כל זמן שלא חשכה עדיין זמן תפילת מוסף הוא וכדתנן (מגילה כ:) ושל מוספין כל היום ואף על פי שהתפלל תפילת המנחה קודם אין בכך כלום דהא לכתחלה נמי זימנין דמקדים תפילת מנחה לתפילת המוספין כמו שמבואר בסימן רפ"ו. והרשב"א אע"פ שדעתו נוטה לדעת האומרים דאפילו בתפילה שאינה סמוכה לה יש לה תשלומין, כתב בתשובה (שם) דתפילת המוספין אין לה תשלומין כל שעבר יומו משום דאינו יכול להזכיר קרבן המוסף שכבר עבר יומו למה יחזור ועוד דאין קרבן בלילה:
וכ''פ מרן עבר כל היום ולא התפלל מוסף, אין לה תשלומין.
וכתב המ"ב (ס"ק כ') אין למוסף תשלומין, דהאיך יקרא הקרבנות וכבר עברו זמן מוסף:
סעי' ז' - הזיד ולא התפלל אין לו תשלומין, ואם רצה יתפלל אותה נדבה, ואינו צריך חידוש אם מתפלל אותה בתפלה הסמוכה לה.
כתב הטור מגמרא שם כו. והא דיש לתפילה תשלומין דוקא בשטעה או נאנס אבל אם הזיד מעוות שאינו יכול לתקון הוא.
וכתב שם הרא"ש (פ"ד סי' ב) בשם גאון מעוות שאינו יכול לתקון הוא ולית ליה אלא שכר רחמי דרשות בעלמא, אבל שכר מצוה לית ליה. משמע דאם רוצה לחזור ולהתפלל שתים לתשלומין שביטל רשאי ושכר תפילת רחמי אית ליה ע"כ. וכ"כ הטור ומיהו יתפלל נדבה אם ירצה ויש לו שכר תפילה דרחמי. וכן כתב הרשב"א (כז. ד"ה שם) ג"כ בשם רבינו האי גאון. ונראה שאע"פ שאינו מחדש בה כלום חוזר ומתפלל אם רצה מאחר שאילו טעה ולא התפלל תפילה זו בשוגג היה חייב לשלמה בזמן תפילה שאחריה כשהזיד ולא התפלל אותה נהי דאינו חייב לשלמה בזמן תפילה שאחריה מכל מקום אם רצה להתפלל אותה שכר תפילה דרחמי אית ליה ואין כאן מקום לחידוש כלל:
וכ''פ מרן הזיד ולא התפלל תפלה אחת, אין לה תשלומין אפי' בתפלה הסמוכה לה, ואם רצה יתפלל אותה נדבה, ואינו צריך חידוש אם מתפלל אותה בתפלה הסמוכה לה. (ובהלכה ברורה אות כ' כתב שבימינו אינו רשאי להתפללל בתורת נדבה. וכמ"ש מרן בסימן קז' סעי' ד').
וכתב המ"ב (ס"ק כא') מי שבא לביהכ"נ סמוך לערבית והתפלל ערבית מבע"י ועדיין לא התפלל מנחה אף שלכתחילה שלא כהוגן עשה שהיה לו להתפלל תפילת י"ח לשם מנחה בעוד שהקהל מתפללין ערבית מ"מ אין לדמותו להזיד ולא התפלל כיון שעדיין לא עבר זמן המנחה ואף את"ל שא"א לו להתפלל תפילת המנחה באותה שעה כיון שכבר עשאו לילה בתפילת ערבית מ"מ לא יהא אלא ערבית שתים והשניה לתשלומי מנחה ואם הוא ר"ח יזכיר יעלה ויבא גם בשניה כיון שכבר קיבל עליו ר"ח במה שהזכיר בו יעו"י . (בהלכה ברורה אות כג' כתב יש אומרים שיאמר יעלה ויבא גם במנחה ויש חולקים). וה"ה אם אירע כן בשבת יתפלל השניה ג"כ של שבת. וכתבו האחרונים דאם לא הזכיר בראשונה יעלה ויבא גם בשניה לא יזכיר כיון שהוא עדיין יום. מי שהתפלל במקום שהיה ראוי להסתפק בצואה ומצא אח"כ צואה דמוכח לעיל בסימן ע"ו שצריך לחזור ולהתפלל לפי שפשע שהיה לו לבדוק ה"ה דפושע ומזיד מקרי לענין זה דאם בעת כשמצא כבר עבר זמן תפילה תו אין לו תשלומין אח"כ:
עוד כתב (ס"ק כב') מה שכתב מרן שא"צ חידוש, הב"ח והגר"א פסקו דצריך חידוש: (וכבר כתבנו לעיל שלהלכה ברורה אות כ' אם לא התפלל במזיד אינו רשאי להתפלל נדבה כלל).
סעי' ח' - היה סבור שישאר לו זמן אחר שיגמור איזה עסק ועברה לו השעה, וכן מי שהיה טרוד בצורך ממונו שלא יבא לידי הפסד, וכן מי שהוא שכור ולא התפלל, כולם חשובים אנוסים, ויש להם תשלומין.
כתב הב"י כתוב בנמוקי יוסף פרק כיצד הרגל (י: דבור ראשון) שהרמ"ה כתב לענין נזקין שאדם אנוס לגבי שכחה. וכתב דלדברי הרמ"ה נראה ברור דמי שלא התפלל בעוד שיש לו זמן להתפלל מפני שסבור שעדיין ישאר לו זמן אחר שיגמור אותו עסק שהוא מתעסק בו ובין כך ובין כך עברה לו השעה שאינו נקרא מזיד ופושע אלא הרי הוא בכלל טעה ולא התפלל שמתפלל שתים לתשלומין. ומיהו לענין תפילה יש לחוש יותר מפני שאמרו חז"ל (שבת ט:) לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה וכו' וכיון שזה אינו רשאי לומר אני אעשה ולא אעבור כשעושה הרי הוא כפושע. עכ"ל. וכתב הב"י ודבריו הראשונים עיקר דלא מיקרי מזיד אלא כשמבטל התפילה בשאט בנפש בלי שום טירדא: כתוב בתרומת הדשן (סי' ה) שנשאל על מי שהלך אצל גוים מחמת חוב שיש לו על ארמאים והאריכו עמו בדברי ויכוח ופשרות ולא היה יכול ליפטר מהם אלא אם כן בא לידי הפסד באותו חוב ונזקק לשהות עמהם עד שעבר זמן תפילת המנחה אי דיינינן ליה כמזיד לענין להתפלל ערבית שתים או לא והשיב נראה דכי האי גוונא לאו מזיד מיקרי ודמי לאונס והביא כמה ראיות דכל היכא שמבטל המצוה לצורך ממונו שלא יבוא לידי הפסד מיקרי אונס וכן מבואר בדברי הרמב"ם בפ"ג (תפלה ה"ח) שמי שהיה טרוד וע"י כך לא התפלל תפילה אחת בזמנה יש לה תשלומין. ובסימן צ"ט נתבאר דשיכור חשיב טועה ואם הפסיד תפילה אחת יש לה תשלומין:
וכ''פ מרן מי שלא התפלל בעוד שיש לו זמן להתפלל, מפני שסבור שעדיין ישאר לו זמן אחר שיגמור אותו עסק שהוא מתעסק בו, ובין כך ובין כך עברה לו השעה; וכן מי שהיה טרוד בצורך ממונו שלא יבא לידי הפסד, ועל ידי כך הפסיד מלהתפלל; וכן מי שהוא שכור ולא התפלל, כולם חשובים אנוסים, ויש להם תשלומין. הגה: מיהו לכתחלה לא יעבור זמן תפלה משום הפסד ממון (ת"ה סי' ה').
וכתב המ"ב (כג') ואפילו אם העסק הוא מהדברים הנזכרים בסימן רל"ב לאיסור משהגיע זמן תפלה והוא התחיל בעסק זה באיסור כיון שלא ביטל התפלה בשאט נפש אלא היה סבור להתפלל אחר שיגמור העסק ושכח אח"כ יש לו תשלומין.
עוד כתב (ס"ק כד') וכן אם היה טרוד לקנות ולמכור סחורתו וע"י כך עבר זמן התפילה, יש לו תשלומין. (ובהלכה ברורה אות כא' כתב, כששהה כדי שלא יבא לידי הפסד מן הריוח, נכון שיתפלל תשלומין בתנאי של נדבה. ובהליכות עולם ח"א (עמוד קעח') כתב שגם אם היה טרוד שלא יפסיד מהקרן, טוב שיעשה תנאי של נדבה).
וכתב בביה"ל (ד"ה וכן מי שהיה) שאם אין ברור הזיקא, ע"ת כתב דהוי פושע. וא"ר כתב דהוא שוגג. וא"כ הוי ספק ונראה דיתפלל ויתנה אם אני חייב ה"ז לחובתי וא"ל הרי הוא נדבה. [פמ"ג]:
עוד כתב בביה"ל (ד"ה מיהו לכתחלה) מה שכתב הרמ"א שלא יעבור זמן תפלה משום הפסד ממון, אפשר דביותר מחומש נכסיו אינו מחוייב [פמ"ג]:
סעי' ט' - טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת, מתפלל ערבית שתים של שבת: הראשונה לערבית, והשניה לתשלומין.
כתב הטור מברייתא ברכות כו: טעה ולא התפלל מנחה בע"ש, מתפלל ערבית שתיים של שבת.
וכ''פ מרן טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת, מתפלל ערבית שתים של שבת: הראשונה לערבית, והשניה לתשלומין. הגה: וה"ה אם לא התפלל מנחה בער"ח, מתפלל של ר"ח שתים; ואם לא הזכיר יעלה ויבא בראשונה והזכיר בשנייה, צריך לחזור ולהתפלל; אבל אם לא הזכיר בשתיהן, או הזכיר בראשונה ולא בשנייה, אין צריך לחזור (כל בו חוץ ממה שכתב של ר"ח שתים). (בהליכות עולם ח"א (עמוד קעו') ובהלכה ברורה אות כז' כתב אם הזכיר יעלה ויבא באחת מהן יצא ידי חובה. ואם הזכיר בשניה ולא בראשונה טוב שיחזור בתנאי של נדבה).
וכתב המ"ב (ס"ק כה') מתפלל שתים של שבת, אע"ג שבאה לתשלומין של חול מ"מ כיון שעכשיו הוא שבת מתפלל אותה ג"כ של שבת. ואם טעה והתפלל השניה של חול פטור מלהתפלל. ואם הקדים בזה של חול לשל שבת לא יצא לכו"ע שהרי ניכר שהקדים התשלומין, אך אם עדיין היום גדול אלא שקיבל שבת במזמור שיר וגו' או בברכו ולא התפלל עדיין מנחה דמבואר לקמן בסימן רס"ג סט"ו דיתפלל ערבית שתים לכתחילה צריך להתפלל שתים של שבת והראשונה לשם ערבית והשניה לשם תשלומי מנחה ובדיעבד אם התפלל ראשונה לשם מנחה ואפילו אם התפלל אותה של חול אפשר דיצא הואיל ועדיין יום הוא:
עוד כתב (ס"ק כו') מה שכתב הרמ"א אם לא התפלל מנחה בער"ח, מתפלל של ר"ח שתים. כן פסקו המ"א והדה"ח והח"א ושארי אחרונים דלא כהלבוש וסייעתו שסוברים דאין צריך להזכיר בשניה של ר"ח. וכן בביה"ל (ד"ה אבל אם לא) כתב דלא כהכל בו שסובר דלכתחלה אינו מזכיר של ר"ח בשניה.
מי שלא התפלל ערבית בר"ח והתפלל שחרית שתים ולא הזכיר בשניה יעלה ויבא א"צ לחזור ולהתפלל כיון דאפילו אם היה מתפלל בערבית גופא ושכח א"צ לחזור, א"כ לא יהיה חמיר התשלומין מאלו התפלל בזמנה . (ובהלכה ברורה אות כט' כתב שיחזור ויתפלל התשלומין בתנאי של נדבה). וכן אם טעה ולא התפלל מנחה בר"ח, ור"ח הוא שני ימים, ומתפלל ערבית שתים והשניה הוא לתשלומין של מנחה אפילו לא הזכיר בה ר"ח א"צ לחזור כיון דאפי' בעיקר התפלה דערבית א"צ לחזור בשביל יעלה ויבא ק"ו מה שהוא עכשיו לתשלומין:
עוד כתב (ס"ק כז') מה שכתב הרמ"א שאם הזכיר יעלה ויבא בשניה שצריך לחזור, כיון שבזה שלא הזכיר בראשונה גלי דעתו דנתכוין בה לשם תשלומין של ער"ח דהוי חול וכבר מבואר בתחלת הסימן דאם הקדים התשלומין לשל חוב דלא יצא, וכמו בהבדלה בסעיף שאחר זה, ע"כ יחזור ויתפלל אותה התפילה . (ובהלכה ברורה אות כז' כתב אם הזכיר יעלה ויבא באחת מהן יצא ידי חובה. ואם הזכיר בשניה ולא בראשונה טוב שיחזור בתנאי של נדבה).
והיינו דוקא כשהתשלומין בא מחמת תפלה שאינו של ר"ח דכיון שלא הזכיר יעלה ויבא בראשונה גלי אדעתיה דצלי בראשונה אדעתא דתשלומין של יום חול, אבל אם היה ר"ח ב' ימים ולא התפלל מנחה ביום ראשון של ר"ח שצריך להתפלל ערבית שתים ולא הזכיר בראשונה יעלה ויבא א"צ לחזור ולהתפלל, דליכא ראיה דבשביל תשלומין התפלל אותה. עוד כתבו האחרונים דמה שכתב הרמ"א דאם לא הזכיר בראשונה והזכיר בשניה צריך לחזור ה"מ בסתמא אבל אם כיון בפירוש הראשונה לשם חובה והשניה להשלמה יצא: וכתב בביה"ל (ד"ה ואם לא הזכיר) וכתב בדרך החיים שכן הדין למי ששכח להתפלל מנחה בו' חשוון שצריך להתפלל בערב שתים ולהזכיר בשניהם ברך עלינו. עוד כתב בדרך החיים שם שאם לא הזכיר בשניה יחזור ויתפלל בתורת נדבה ויתנה אם חייב אני להתפלל תהא לחובתי ואם לא תהא לנדבתי. וכ"כ בשע"ת בשם המאמר מרדכי. ובמ"ב (ס"ק לו') העתקתי לפטור מפני שראיתי כמה וכמה אחרונים שסוברים כהפר"ח, ודעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד . (ובהלכה ברורה אות כח' כתב בדיעבד אם לא שאל טל ומטר בתפלת התשלומין יצא ידי חובה).
סעי' י' - לא התפלל מנחה בשבת, מתפלל במוצ''ש שתים, מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה, לא הבדיל בראשונה, והבדיל בשניה, שניה עלתה לו, ראשונה לא עלתה לו, הבדיל בשתיהן, או לא הבדיל בשתיהן, יצא.
כתב הטור ואם טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל מוצאי שבת שתים ולקמן בסדר מוצאי שבת יתבאר זה בעזה"י. וכתב הב"י שהוא בסימן רצ"ב:
וכ''פ מרן טעה ולא התפלל מנחה בשבת, מתפלל במוצ"ש (שתים של חול), מבדיל בראשונה ואינו מבדיל בשניה; ואם לא הבדיל בראשונה, והבדיל בשניה, שניה עלתה לו, ראשונה לא עלתה לו; ואם הבדיל בשתיהן, או לא הבדיל בשתיהן, יצא.
וכתב המ"ב (ס"ק כח') אינו מבדיל בשניה משום דהבדלה די בפעם אחד משא"כ בשבת ור"ח דצריך להזכירה בכל התפילות ע"כ פסק בסעיף הקודם דמתפלל של שבת ושל ר"ח שתים:
עוד כתב (ס"ק כט') לא הבדיל בראשונה, והבדיל בשניה, שניה עלתה לו, ראשונה לא עלתה לו. דמיבעי ליה לאקדומי חובת שעתיה ברישא והוא גילה דעתו שהתפלל הראשונה לתשלומין לכן צריך לחזור ולהתפלל אחת לתשלומין בלא הבדלה. אך אם כיון במחשבתו שהראשונה לחיובא והשניה לתשלומין ומה שהיפך ההבדלה היה בטעות ושגג ולא נתכוין כלל א"צ לחזור:
עוד כתב (ס"ק ל') ואם הבדיל בשתיהן, או לא הבדיל בשתיהן, יצא. כ"ז בסתמא אבל אם היה בדעתו בפירוש הראשונה להשלמה נראה דלא יצא [א"ר]: (ובהלכה ברורה אות ל' כתב וטוב שקודם שיחזור התשלומין יעשה תנאי של נדבה).
עוד כתב (ס"ק לא') לא הבדיל בשתיהן יצא. שאין חוזרין בשביל הזכרת הבדלה בתפילה הואיל ויכול לאומרה על הכוס כמש"כ בסימן רצ"ח. ואם אח"כ טעם קודם שהבדיל על הכוס דקי"ל צריך לחזור ולהתפלל , (ונכון שקודם שיחזור להתפלל שמונה עשרה של ערבית יעשה תנאי של נדבה. הליכות עולם ח"א עמוד קעו'). מ"מ עלתה לו תפלת התשלומין כיון דבשעה שהתפלל התשלומין שפיר היה פטור מחובת שעתא שהרי היה כוס לפניו, רק שעל ידי שטעה וטעם נתחייב לחזור ולהתפלל.
סעי' יא' - התפלל י''ח במנחה של שבת, מתפלל במוצאי שבת שתים, ואינו מבדיל בשניה, ויתפלל אותה בתורת נדבה ואינו צריך לחדש בה דבר; וה''ה אם לא הזכיר יעלה ויבא במנחה של ר''ח.
כתב הטור ואם טעה ולא הזכיר יעלה ויבא במנחה בר"ח, או שהתפלל במנחה בשבת תפלה של חול, יש אומרים שמתפלל ערבית שתים. וי"א שא"צ. ולצאת ידי ספיקא יתפלל ערבית שתים, השנייה נדבה ואין צריך לחדש בה דבר: וכתב הב"י גם זה נתבאר בסימן רצ"ב וגם בסימן תכ"ב:
וכ''פ מרן טעה במנחה של שבת והתפלל י"ח ולא הזכיר של שבת, מתפלל במוצאי שבת שתים, ואינו מבדיל בשניה, ויתפלל אותה בתורת נדבה ואינו צריך לחדש בה דבר; וה"ה אם לא הזכיר יעלה ויבא במנחה של ר"ח.
וכתב המ"ב (ס"ק לב') להתפלל במוצ"ש שתים יש בזה מחלוקת, התוספות בשם ר"י ס"ל דא"צ לחזור בשביל זה דהא כבר התפלל י"ח רק ששכח של שבת וכשישלים ויתפלל י"ח ולא יזכיר של שבת מה ירויח בזה התשלומין. וחכמי פרובינצ"ה ס"ל דמה שהתפלל י"ח בלא שבת הוי כאלו לא התפלל כלל כיון שלא עשה כדין. וע"כ הכריעו הפוסקים שיחזור להתפלל בתורת נדבה וא"צ לחדש כיון שיש סברא שצריך לחזור ולהתפלל מצד הדין אין חידוש גדול מזה:
עוד כתב (ס"ק לג') מה שכתב מרן שיתפלל בתורת נדבה היינו שיתנה ויאמר אם חייב אני הרי זו לחובתי ואם לא הרי זה לנדבה. ועיין בפמ"ג דה"ה כל ספק פלוגתא דרבוותא יתפלל בנדבה ובתנאי שיהא ספק פלוגתא ממש לא יחיד נגד רבים ולא קטן נגד גדול ואז דינו כמו בספק אם התפלל לעיל בסימן ק"ז סעיף א'. ובשבת ויו"ט אין מתפלל תפילת ספק דאיך יתנה דאין מביאין נדבה בשבת כדלעיל בסימן ק"ז. אם נאנס ולא התפלל במו"ש מתפלל ביום שתי תפלות אחת לחובה ואחת לתשלומין ולא יאמר אתה חוננתנו אע"פ שלא הבדיל, כ"כ כה"ג בשם הרדב"ז. וכתב המ"א בסימן רצ"ד שלא ידע את טעמו עי"ש ובספר מגן גבורים העתיק את טעמו ממנו וז"ל שם אפילו עדיין לא הבדיל א"צ לומר אתה חוננתנו כיון שחייב להבדיל שלא תקנו תשלומין לדבר שיש לו תקנה וכיון שאתה חוננתנו יש לו תקנה בהבדלה אין לו תשלומין: (ובהלכה ברורה אות לב' כתב אם לא הבדיל יאמר אתה חוננתנו בשניה).
עוד כתב (ס"ק לד') אם לא אמר יעלה ויבא במנחה ובלילה ג"כ ר"ח, לכ"ע יתפלל דהא ירויח שיאמר יעלה ויבא כ"כ המ"א והסכימו עמו האחרונים. עוד כתב המ"א דה"ה בליל יו"ט שני, ור"ל אם התפלל של חול במנחה של יו"ט ראשון צריך להתפלל בלילה להשלמה לכו"ע דהא ירויח שיתפלל של יו"ט. ובספר צל"ח חלק ע"ז הדין השני והביאו בחידושי רע"א ועיין במחצית השקל ומגן גבורים. (ובהלכה בוררה אות לד' כתב כהמ"א).
עוד כתב (ס"ק לה') אם שכח טל ומטר במנחה של ר"ח לכו"ע יתפלל בערב שתים דהא ירויח זה בתפילת התשלומין:
עוד כתב (ס"ק לו') אם חל ר"ח בע"ש והיה ר"ח רק יום אחד ושכח במנחה להזכיר של ר"ח ונזכר אחר שחשכה אין להשלים כלל בליל שבת בתנאי של נדבה כיון שלא מתפללין תפלת נדבה בשבת. (בהליכות עולם ח"א (עמוד קפ') ובהלכה ברורה אות אות לג' כתב שיאמר לשליח ציבור שיוציאו בברכת מעין שבע). אם לא התפלל מנחה ביום שלפני יום שמתחילין לומר טל ומטר ומתפלל ערבית שתים ישאל מטר בשניהם ובדיעבד אם לא שאל בשל תשלומין יצא. ועיין בבה"ל (הנ"ל ד"ה ואם לא הזכיר) שכתב בשם המאמר מרדכי שיחזור בתנאי של נדבה. ודעבד כמר עבד. (ובהלכה ברורה אות כח' כתב שאם לא שאל טל ומטר בתשלומין, יצא).
סעי' יב' - הטועה ומזכיר מאורע שאר ימים בתפלה, שלא בזמנה, לא הוי הפסקה.
כתב הב"י, כתוב בארחות חיים מהא דאמרינן אם הבדיל בשתיהן יצא, דקדק ה"ר יונה דכל הטועה ומזכיר מאורע שאר ימים בתפילה שלא בזמנה לא הוי הפסקה:
וכ''פ מרן הטועה ומזכיר מאורע שאר ימים בתפלה, שלא בזמנה, לא הוי הפסקה. הגה: מיהו אם נזכר שטעה, פוסק אפי' באמצע הברכה (א"ז מסכת ברכות).
וכתב המ"ב (ס"ק לז') מזכיר מאורע שלא בזמנו כגון שהזכיר יעלה ויבא שלא בר"ח וחוה"מ, או שהוסיף של שבת ויו"ט בחול וכה"ג, ונזכר לאחר שגמר הברכה או כל התפילה:
עוד כתב (ס"ק לח') לא הוי הפסקה שיהיה צריך עי"ז לחזור לראש או לתחלת הברכה שהפסיק בה ורוב האחרונים חולקים על פסק זה וס"ל דלא עדיף זה מאם הפסיק בשיחה באמצע התפילה דפסק השו"ע לעיל בסימן ק"ד סעיף ו' שצריך לחזור לתחלת ברכה ובג' ראשונות ואחרונות חוזר לתחלת הג' ועיין לעיל שם שביארנו כל פרטי דיני השיחה. גם בדה"ח ובח"א סתמו לדינא כמותם ועיין בדה"ח שהוסיף עוד וכתב דה"מ אם הזכיר דבר שאין שייך לאותו היום כגון שאומר זכרנו וכו' וכתבנו וכו' דאין זמן כתיבה היום או שאמר יעלה ויבא עד לאחר יום ר"ח הזה שהוא שקר מוחלט שהיום אינו ר"ח ע"כ דינו כשח באמצע תפילה וכנ"ל אבל אם לא אמר שקר כגון שאמר זכרנו לחיים ולא אמר וכתבנו או הבדלה בחונן הדעת שמזכיר מה שחנן לו השי"ת לב להבין ולהבדיל וזה שייך בכל השנה לתת תודה להש"י שחלק לו לב להבין ומדע לידע או שאמר יעלה ויבא עד ביום ר"ח הזה דלא הוי שקר רק כמוסיף בתפילתו ואף שאסור להוסיף בג' ראשונות ואחרונות מ"מ כשח לא הוי עכ"ל. ועיין בח"א כלל כ"ה שכתב בין לענין שיחה בשוגג בתפלה ובין לענין שהזכיר דבר שלא בזמנו בדיעבד אם לא חזר לתחלת הברכה כיון שסיים הברכה אף שהוסיף בה דבר שלא כענינו אינו רשאי לחזור, וכ"ש אם כבר השלים תפלתו עי"ש טעמו בנ"א: (ובהלכה ברורה אות לז' כתב הזכיר מעין המאורע שלא בזמנו אינו חוזר, ונכון שיחזור בתנאי של נדבה. ובהליכות עולם ח"א (עמוד ק"פ') כתב יחזור ויתפלל וקודם שיחזור יעשה תנאי של נדבה).
וכתב בביה"ל (ד"ה הטועה ומזכיר) עיין במ"ב במה שכתבנו בשם האחרונים שנחשב להפסק וצריך לחזור, ומ"מ לענין תפילת תשלומים כגון מי שלא התפלל מנחה בר"ח או בשבת או בשאר מועדים שמתפלל ערבית שתים והזכיר בתפילה של תשלום ר"ח או שבת או מאורע שאר מועדים כיון דתפילה זו בא לתשלום היום שעבר הסכימו הרבה אחרונים דלא הוי הפסק: (ובהליכות עולם ח"א עמוד קפ' משמע שכל תפלה שהיא תשלומין שהזכיר בה מאורע שאר ימים אינו חוזר להתפלל כלל).