מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות
הלכות תפלה · סימן קז
סעי' א' - חוזר ומתפלל בנדבה כמה פעמים שירצה וצריך לחדש שום דבר; והמסופק אם התפלל, חוזר ומתפלל בלא חידוש; ואם נזכר באמצע התפלה שכבר התפלל, פוסק אפי' באמצע ברכה אפילו יכול לחדש בה דבר.
בברכות כא. אמר רבי אלעזר ספק התפלל ספק לא התפלל לא יחזור ויתפלל, רבי יוחנן אמר הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו. ואיתא תו התם ואמר רב יהודה אמר שמואל היה עומד בתפילה ונזכר שהתפלל פוסק ואפילו באמצע ברכה. ואמר רב יהודה אמר שמואל התפלל ונכנס לבית הכנסת ומצא ציבור שמתפללין אם יכול לחדש בה דבר יחזור ויתפלל ואם לאו אל יחזור ויתפלל. וכתבו התוספות (ד"ה ור' יוחנן) בשם ר"י שהלכה כרבי יוחנן שיכול אדם להתפלל אע"פ שכבר התפלל. ודוקא בספק התפלל אבל ודאי התפלל לא, שר' יוחנן לא חולק על רב יהודה אמר שמואל שאמר שאם נזכר באמצע התפלה שכבר התפלל שפוסק אפילו באמצע הברכה. וכן אם יכול לחדש דבר בתפילתו יכול להתפלל שוב אפילו ודאי התפלל. וכדאמר רב יהודה אמר שמואל אם יכול לחדש דבר בתפילתו יחזור ויתפלל.
וכתב הב"י שכל שמחדש בה דבר אפילו ביחיד נמי חוזר ומתפלל אם ירצה ואפילו אם התפלל כבר ודאי, והא דנקט רב יהודה ציבור לאשמועינן דלא אמרינן יחיד לגבי ציבור כמאן דלא צלי דמי ולא צריך חידוש אלא אפילו מצלי בציבור צריך חידוש. והא דאמר רב יהודה התחיל להתפלל ונזכר שכבר התפלל פוסק היינו אפילו אם יכול לחדש בה דבר משום דכי אמרינן שהחידוש מועיל הני מילי כשמתחיל לדעת כן אבל כשמתחיל מתחלה לדעת חובה אין חידוש מועיל לו אחר כך ולפיכך פוסק:
וכתב הב"י שרבינו האי גאון כתבו רבינו יונה (יב: ד"ה והאי) והרא"ש (סי' טו) סובר כדעת ר"י ושוים הם לענין הדין, דכל שספק לו אם התפלל אם לא התפלל חוזר ומתפלל ואינו צריך לחדש, וכל שברי לו שהתפלל אינו חוזר ומתפלל בלא חידוש, ובחידוש מיהא חוזר ומתפלל כמה פעמים שירצה, ואם התחיל להתפלל על דעת שלא התפלל ונזכר שכבר התפלל חייב להפסיק אפילו באמצע ברכה אע"פ שיכול לחדש בה דבר, ובכל הני מילי לא שאני לן בין מתפלל בציבור למתפלל ביחיד כלל.
ודעת הרי"ף לדעת הב"י גם הוא סובר שלר' יוחנן לא יכול להתפלל תפלת נדבה בלי חידוש. ושכן דעת הרמב"ם בפ"א מהלכות תפילה (ה"ט) שאין היחיד מתפלל נדבה אלא בחידוש ומשמע דכהרי"ף סבירא ליה שהרי כתב שאין הציבור מתפללין נדבה כלל ושיחיד לא יתפלל מוסף שתים וגם כתב שבתפילת נדבה צריך שיחדש בה ובפ"י מהלכות תפילה (ה"ו) כתב מי שנסתפק לו אם התפלל או לא התפלל אינו חוזר ומתפלל אלא אם כן התפלל תפילה זו על דעת שהיא נדבה שאם ירצה יחיד להתפלל כל היום תפילת נדבה יתפלל מי שהיה עומד בתפילה ונזכר שכבר התפלל פוסק ואפילו באמצע ברכה ואם היתה תפילת ערבית אינו פוסק שלא התפלל אותה מתחלה אלא על דעת שאינה חובה עכ"ל.
אולם לדעת רבינו יונה והרא"ש בתשובה כלל ד', שהרי"ף סובר שאפשר להתפלל תפלת נדבה בלא לחדש בה דבר, דכיון שמתפלל נדבה שוב לא נחשב כמי שמקריב שני תמידין בשחרית שהוא עובר משום בל תוסיף. ומה שאמר רב יהודה שצריך לחדש זה דוקא בציבור צריך חידוש מפני שנראה כמתפלל עמהם לשם חובה אבל ביחיד לא. והרא"ש פסק בזה דלא כהרי"ף וכתב אני אומר שיש לאדם ליזהר שלא יתפלל נדבה בלא חידוש.
ולדעת הטור בדעת הרי"ף יכול להתפלל בתורת נדבה אפילו בלא חידוש. ומה שאמר רב יהודה שצריך לחדש דבר מדובר כשרוצה להוסיף תפילה שלא בתורת חובה וגם לא בתורת נדבה אם מחדש בה דבר שפיר דמי שאע"פ שלא נתכוין לתורת נדבה כיון שחידש בה דבר חשיבא כולה תפילה כחידוש והויא לה נדבה.
וכתב הב"י ואני כתבתי בסמוך דנראה לי לפרש דברי הרי"ף דמצריך חידוש, ובין שתהיה דעת הרי"ף כן או לא כיון דהרמב"ם והרא"ש מסכימים דצריך חידוש הכי נקטינן.
ועל מה שכתב הרי"ף והלכתא כרבי יוחנן ומפרשי רבנן הני מילי ביחיד ואדעתא דרשות אבל אדעתא דחובה אסור. כתב רבינו יונה (יב: ד"ה והרי"ף) כלומר כי אמרינן דספק התפלל ספק לא התפלל חוזר ומתפלל דוקא אדעתא דרשות אבל אדעתא דחובה אסור דודאי אדעתא דחובה אינו חוזר ומתפלל כדכתבינן.
וכתב הרשב"א (כא. ד"ה הא ובתשובות ח"א סי' צא) שר' יוחנן סובר שספק התפלל אינו רשאי לחזור ולהתפלל דדילמא כבר התפלל ואיכא משום בל תוסיף. אבל אומר רבי יוחנן כיון שהלואי ויתפלל אדם כל היום לכן אם רצה לחזור להתפלל חוזר ומתפלל ומתנה אם לא התפלל זו לחובתו ואם התפלל תהא לנדבתו:
עוד כתב הרשב"א (שם) שאם נזכר באמצע התפלה שכבר התפלל לרבי יוחנן יכול להמשיך להתפלל ויתכוין מכאן והילך לנדבה, ושכן הלכה ולא כרב יהודה שאמר פוסק. וכתב הב"י שאין הלכה בזה כדעת הרשב"א אלא חייב להפסיק שאי אפשר לעשות חצי תפלה חובה וחצי נדבה, ושכבר נתבאר שכן דעת כל הפוסקים והלכה כרבים:
וכ''פ מרן אם הוא מסופק אם התפלל, חוזר ומתפלל, ואינו צריך לחדש שום דבר; אבל אם ברי לו שהתפלל, אינו חוזר ומתפלל בלא חידוש; ועל ידי חידוש, חוזר ומתפלל בנדבה כל הפעמים שירצה, חוץ מתפלת מוסף שאין מתפללים אותה בנדבה; ובשבת וי"ט, אינו מתפלל תפלת נדבה כלל, ואם התחיל להתפלל על דעת שלא התפלל, ונזכר שכבר התפלל, פוסק אפי' באמצע ברכה אפילו יכול לחדש בה דבר.
דין מוסף ותפלות שבת יתבאר לקמן.
וכתב המ"ב (ס"ק א') ולענין ק"ש וברכותיה אם נסתפק עיין לעיל בסימן ס"ז:
עוד כתב (ס"ק ב') כשחוזר ומתפלל מספק מתנה ואומר אם לא התפללתי תהא לחובתי ואם התפללתי תהא לנדבה ואע"פ שכל ספק מד"ס להקל מ"מ הכא חוזר ומתפלל מפני שהלואי שיתפלל אדם כל היום בתורת נדבה וע"י חידוש וכדלקמיה והכא כשחוזר ומתפלל על הספק א"צ חידוש דאין לך חידוש גדול מזה שיצא ידי ספיקו. כתב בדרך החיים דערבית בספק אינו צריך לחזור ולהתפלל תפלת י"ח דקבעוה חובה בודאי לא בספק אבל מדברי הפמ"ג משמע רק דאין חוב עליו לכו"ע עי"ש אבל לכתחילה נכון הוא שיחזור ויתפלל גם בערבית כי באמת גם בערבית אפילו למ"ד רשות מ"מ לכתחילה מצוה היא וממילא מה שיצא ידי ספיקו נחשב כחידוש גם בערבית וכן משמע לענ"ד מלשון הרמב"ם פ"י מהלכות תפלה עי"ש ועצהי"ט יראה לחדש דבר בהחזרה: וכתב בביה"ל (ד"ה אם הוא מסופק) שלדעת הח"א ספק התפלל לא יחזור ויתפלל בתנאי של נדבה, כיון שמבואר בסעי' ד' שצריך שיהא מכיר את עצמו ואמיד בדעתו שיוכל לכוין וידוע שבזמה"ז אפילו אחד מאלף לא ימצא וא"כ אין יכול להתנות. ודחה דבריו הביה"ל דדברי הרשב"א שכתב שחוזר רק אם רוצה אינם מוסכמים לכו"ע כי דעת הראב"ד [הובא בתשובת הרשב"א] דחוב עליו לחזור ולהתפלל ואפילו לדעת הרשב"א ג"כ יש לחלק מהא דס"ד דשם איירי במתפלל סתם בתורת נדבה שם יפה קרינן בה למה לי רוב זבחיכם דדי בקרבנות התמידים וכן בג' תפלות הקבועות אבל בזה שרוצה להתפלל כדי לצאת ידי ספיקו דינו הוא כמו שאר תפילות דצריך לכתחילה להשתדל לכוין ובדיעבד די אם כיון רק באבות ועיין בביאור הגר"א בס"ד וכן משמע לשון השו"ע להמעיין דהאי דינא דס"ד אינו שייך כלל להא דספק התפלל המבואר בס"א אלא ענין בפני עצמו הוא. וכן בכל הפוסקים ראשונים ואחרונים שראיתי לא נמצא שום רמז שהיום ישתנה זה הדין. וגם הדה"ח והגר"ז והשולחן שלמה העתיקו השו"ע להלכה: עוד כתב בביה"ל (ד"ה חוזר ומתפלל) שבספר מאמר מרדכי הוכיח מדברי הרשב"א בתשובה שאין חוב עליו לחזור ולהתפלל מספק רק שכתב הרשב"א דכיון דחז"ל הרשוהו לחזור ולהתפלל ואין בו משום ש"ש לבטלה, אם אינו חוזר הרי הוא כמראה בעצמו שאינו חושש לתפלה ולכן צריך לחזור ולהתנדב . (וכתב בהלכה ברורה אות ב' ומכל מקום אם שעתו דחוקה עליו ביותר, רשאי להקל שלא לחזור ולהתפלל).
וכתב בביה"ל (ד"ה ואין צריך) שכשחוזר מספק לא צריך לחדש שום דבר בין אם מתפלל עתה ביחיד או בצבור גם אין נ"מ בזה בין אם פעם ראשון היה ביחיד או בצבור. עולת תמיד:
עוד כתב (ס"ק ג') מה שאינו חוזר ומתפלל בלא חידוש הוא משום דתפילות כנגד תמידים תקנום והוי כמקריב שני תמידין לשם חובה שאסור משום בל תוסיף ואפילו התפלל מתחלה ביחיד ועכשיו רוצה להתפלל בצבור אפ"ה אסור:
עוד כתב (ס"ק ד') על ידי חידוש יכול להתפלל רק לשם נדבה ולא לשם חובה. והא דבעינן חידוש בנדבה דע"י החידוש מינכר מתוכה שתפילתו היא לשם תחנונים ולא לשם חובה ובלא חידוש מיחזי כמי שעושה אותה לשם חובה. וכתב בביה"ל (ד"ה וע"י חידוש) שכתב הטור שכשחוזר על תפלה שכבר התפלל בכל אופן צריך לחדש בין אם מתפלל תפלה זו עם הצבור או ביחידי. עוד כתב שמהרמב"ם פ"י מהלכות תפלה הלכה ו' מוכח דבודאי וע"י חידוש ג"כ לא מהני אלא במכוין לשם נדבה ולא במתפלל סתם, ודלא כדעת הטור ברי"ף כמו שפירשו הב"י שאם מתפלל תפילה שלא בתורת חובה וגם לא התכוין בה לשום נדבה והוא מחדש בה דשפיר דמי דע"י החידוש מינכר שהיא לשם תחנונים:
עוד כתב (ס"ק ז') מי שהתפלל והתחיל בטעות שוב להתפלל כיון שהתחיל התפלה לשם חובה אפילו אם ירצה עתה לגומרה לשם נדבה לא מהני כיון שכבר התחיל בה לשם חובה דא"א להביא קרבן שחציו חובה וחציו נדבה. וכ"ז כשהתחיל על דעת שלא התפלל אבל אם היה לו ספק אם התפלל והתחיל בתנאי וכנ"ל בסק"ב, ונזכר באמצע שהתפלל י"ל דא"צ חידוש וגומר כך לשם נדבה דכיון שהתחיל מתחלה כהוגן אדעתא דספיקא וספק הוי כחידוש תו אין צריך חידוש. ובלבוש משמע שגומרה ע"י חידוש אפשר דהוא על צד היותר טוב: וכתב בביה"ל (ד"ה ע"ד שלא התפלל) שבספר מאמר מרדכי כתב דהלבוש מדינא קאמר מטעם דמה דאמרינן אין לך חידוש גדול מזה הוא מחמת דמה שמתפלל מכח ספק זהו חידושו וכל שנזכר באמצע שכבר התפלל איגלאי מילתא למפרע דתפילתו תפילת נדבה וצריך חידוש ככל נדבה וכנ"ל: (ובהלכה ברורה אות יג' כתב שיסיים תפלתו בתורת נדבה ונכון שיחדש בה דבר).
עוד כתב בביה"ל (ד"ה פוסק אפילו באמצע) ואפילו בתפילת ערבית דקי"ל שהיא רשות אם נזכר שהתפלל פוסק מאחר דהשתא שוינן עלן כחובה מסתמא התחיל בה אדעתא דחובה. מ"א: (ובהלכה ברורה אות יב' כתב שאינו פוסק באמצע התפלה אלא מסיימה על דעת נדבה ויחדש בה דבר).
בהמשך - אין מתפללים תפלת מוסף בנדבה; ובשבת וי''ט, אינו מתפלל תפלת נדבה כלל.
כתב הב"י שמבואר ברי"ף כיון שאין קורבן מוסף נדבה לכן אי אפשר להתפלל מוסף נדבה. וכתבו רבינו יונה והרא"ש שהכונה על שעיר חטאת שבמוסף שלא בא בתורת נדבה, ובמוסף של שבת שאין בו שעיר, עכ"פ לא יכול להקריב נדבה כדקימ"ל (ביצה יט.) שנדרים ונדבות לא קרבים בשבת ויו"ט, ולפי זה גם שאר תפלות של שבת לא יכול להתפלל נדבה. וכתב הב"י שהטור סובר בדעת הרי"ף שרק מוסף לא יכול להתפלל נדבה, וגם מוסף של שבת אפילו שאין בו שעיר, לא חילקו אותו משאר מוספים, אבל שאר תפלות של שבתות וימים טובים יכול להתפלל בנדבה ואע"פ שלא קרבים נדבות בשבת, שלא ראו חכמים לחלק תפילות שבת ויו"ט משאר תפלות. וכן משמע ברמב"ם שיש מהגאונים שסוברים כן, שכתב בפ"א מהלכות תפילה (ה"י) אין הציבור מתפללין תפילת נדבה לפי שאין הציבור מביאין קרבן נדבה ולא יתפלל אפילו יחיד מוסף שתים אחת חובת היום ואחת נדבה לפי שאין מתנדבין קרבן מוסף ויש מן הגאונים מי שהורה שאסור להתפלל תפילת נדבה בשבתות וימים טובים לפי שאין מקריבים בהם נדבה אלא חובת היום בלבד ע"כ ומשמע מלשונו דלשאר גאונים שלא הורו כך אע"פ שסוברים שאין יכול להתפלל תפילת מוסף נדבה מכל מקום מתפלל בשבתות וימים טובים תפילת נדבה אע"פ שאין מקריבין בהם קרבן נדבה. וכ"כ ה"ר דוד אבודרהם שכתב בתחלת ספרו (עמ' ט) תשובה להרי"ף (סי' שכ) וכתוב בה שאין הדבר נכון לומר שאין מתפללין תפילת נדבה בשבת דהואיל ויחיד מתפלל נדבה בכל יום מתפלל נדבה ואפילו בשבת לפי שאין מניעת קרבן נדבה בשבת אלא משום חילול שבת ואין חילול בתפילה ע"כ.
והראב"ד כתב טעם שלא מתפלל נדבה בשבת וכן שלא מתפלל מוסף בנדבה, כיון שהיא רק הודאה ואין בה בקשת רחמים. וכך כתב רבינו יונה שאין מתפלל מוסף נדבה מטעם זה שאין בה בקשת רחמים. וכתב ולפי זה תפילת שחרית דשבת אינו מתפלל נדבה כיון שאינה אלא שבח אלא שאפשר לומר שאע"פ שהיא שבח כיון דנתקנה כנגד תפילת י"ח שהיא רחמים דיינינן לה כתפילת רחמים ויכול להתפלל אותה נדבה:
וכתבו רבינו יונה והרא"ש שלדעת רבינו האי יכול להתפלל תפלת מוסף נדבה.
וכתב הב"י ונקטינן דאין ציבור מתפללים תפילת נדבה כלל ולפיכך היחיד אינו מתפלל תפילת המוספין נדבה וכדברי הרי"ף והרמב"ם ז"ל. ובשבת ויום טוב כיון דיש מפרשים דלדעת הרי"ף אינו מתפלל תפילת נדבה כלל והרמב"ם ז"ל (תפלה פ"א ה"י) כתב דיש גאונים שסוברים כן הכי נקטינן דלמעט מלהתפלל נדבה במקום ספק עדיף טפי:
וכ''פ מרן חוזר ומתפלל בנדבה כל הפעמים שירצה, חוץ מתפלת מוסף שאין מתפללים אותה בנדבה; ובשבת וי"ט, אינו מתפלל תפלת נדבה כלל.
וכתב המ"ב (ס"ק ה') תפלת מוסף אין מתפללים נדבה ר"ל אפילו דשל ר"ח וחוה"מ כיון שאומר ומוספים כהלכתם והמוספין אינן קרבין אלא משל צבור ואין היחיד יכול לנדב אותם ועיין באחרונים שכתבו דלפ"ז בתפלת מוסף וה"ה בשבת ויו"ט בכל התפילות אם נסתפק אם התפלל אותם אינו יכול לחזור ולהתפלל אותם דהרי צריך להתנות וכנ"ל בסק"ב ובזה אינו יכול להתנות ועיין לקמן בסימן קכ"ד ס"א בביה"ל:
עוד כתב (ס"ק ו') הטעם שלא מתפללים נדבה בשבת ויו"ט לפי שאין נדרים ונדבות קרבין בהם:
סעי' ב' - כשמתפלל נדבה צריך שיחדש דבר בכל ברכה מהאמצעיות מעין הברכה; ואם חדש אפילו בברכה אחת, די.
כתב הטור י"א שצריך חידוש בכל ברכה וברכה מענינה. ולא נהירא רק שיכול לחדש בה דבר אחד. וי"א ודאי סגי בדבר אחד ומיהו צריך שיחדש באחת משאר כל הברכות חוץ מבשומע תפלה דלא מיחזי כ"כ חידוש מה שמוסיף בה כיון שהיא ברכה כללית ויכול לשאול בה כל מה שירצה אבל בשאר ברכות שאינו יכול לשאול בהם אלא מענין הברכה הוי חידוש מה שמוסיף בה. וא"א ז"ל כתב לא ברירא לי שפיר פירושא דהאי מילתא כי מי הוא זה שאינו יכול לחדש דבר באחת מכל הברכות לרפואה או לפרנסה או לתלמודו ונראה לי אם יכול לחדש פירוש אם נתחדש אצלו דבר שלא היה צריך לבקש עליו קודם ע"כ. ומה שכתב הטור בשם הרא"ש שאם יכול לחדש פירוש אם נתחדש אצלו דבר שלא היה צריך לבקש עליו קודם. כתב על זה הב"י לא מצאתי דבר זה לא בפסקים ולא בתשובות ולא ראיתי מי שפירש כן. ומה שהקשה מי הוא שאינו יכול לחדש דבר באחת מכל הברכות וכו' לאו קושיא דיש כמה בני אדם שאינם יודעים לומר אלא התפילה השגורה בפי כל אדם:
וכתב הב"י שהרמב"ם כתב בפ"א מהלכות תפילה (ה"ט) וזה לשונו וצריך שיחדש דבר בכל ברכה וברכה מן הברכות האמצעיות מעין הברכה ואם חידש אפילו בברכה אחת דיו כדי להודיע שהיא נדבה ולא חובה וכתב עוד ושלוש ראשונות ושלוש אחרונות לעולם אין מוסיפין בהן ולא פוחתין מהן ולא משנין בהן דבר. והכי נקטינן:
וכ''פ מרן חידוש זה שאמרנו, הוא שיחדש דבר בכל ברכה מהאמצעיות, מעין הברכה; ואם חדש אפילו בברכה אחת, דיו, כדי להודיע שהיא נדבה ולא חובה. הגה: (י"א דלא מיקרי חידוש אלא אם נתחדש אצלו דבר שלא היה צריך אליו קודם לכן), (טור בשם הרא"ש).
וכתב בביה"ל (ד"ה ואם חידש אפילו בברכה אחת) מלשון מרן שכתב אפילו בברכה אחת משמע דאפילו בברכת שומע תפלה, ולא כהי"א שהובא בטור עי"ש. ומ"מ נראה דאפילו לדעת השו"ע בעינן שהבקשה הזו לא יהיה מורגל בה בכל יום בעת התפלת חובה דהלא הטעם שע"י החידוש יודע שהיא נדבה ולא חובה:
סעי' ג' - אין צבור מתפללין תפלת נדבה כלל.
כתב הב"י שהרי"ף (יג.) והרמב"ם ז"ל כתבו שאין ציבור מתפללים תפילת נדבה לפי שאין ציבור מביאין קרבן נדבה. ואע"פ שמצינו ציבור מביאין קרבן נדבה בקיץ המזבח וכדתנן בפ"ד דשקלים (מ"ב י:) דמותר תרומת הלשכה או מותר נסכים לקיץ המזבח, דכיון דאין מקריבין קיץ המזבח אלא כשהמזבח בטל וברוב הימים אין המזבח בטל משאר קרבנות אע"ג שלעתים רחוקות בקצת ימים הוא בטל ואז מקריבים קיץ אותם ימים בטלים לגבי כל שאר ימים והוי כאילו אין הציבור מביאין עולת נדבה כלל. וכ"כ הראב"ד. ודלא כרבנו יונה שכתב שהציבור מביאין קרבן נדבה, כמו שהיו מביאים נדבה לקיץ המזבח, ואין לדחות דמן המותר דוקא היו מביאים נדבה, דמסתמא אם לא היה שם מותר היו עושים נדבה כדי שלא יהיה המזבח בטל. וכתב על זה הב"י שאפילו אם תמצא לומר דכדבריו כן הוא שאם לא היה שם מותר היו עושים נדבה כדי שלא יהיה המזבח בטל, כיון שלא יארע כן אלא לעתים רחוקות הוי כאילו אין הציבור מביאין קרבן נדבה. ורבינו הגדול מהר"י אבוהב תירץ בענין אחר שמאחר שלא היו מקריבין אותם קרבנות כדי להקריב קרבן נדבה אלא כדי שלא יהיה המזבח בטל לא חשיבי מקריבים קרבן נדבה ע"כ.
עוד כתב הב"י ובמה שכתבתי נתיישב ג"כ מה שהקשו בעל ההשלמה (ברכות פ"ג) וה"ר מנוח (פ"א ה"י) מדתניא בסיפרא (ויקרא פ"ג) תקריבו מלמד שהציבור מקריבין עולת נדבה. ותירץ דההיא במותר תרומת הלשכה אבל אין מביאין שקלים לכתחלה שתהא כוונתם לעולת נדבה. והשתא לא צריכינן לאוקמה בהכי דאפילו אי מצו ציבור להביא שקלים לכתחלה לעולת נדבה כיון דמילתא דלא שכיחא היא הוי כאילו אינם מביאים קרבן נדבה כלל. וכתב הב"י ונקטינן דאין ציבור מתפללים תפילת נדבה כלל.
וכ''פ מרן אין צבור מתפללין תפלת נדבה כלל.
וכתב המ"ב (ס"ק ט') כיון שאין צבור מקריבין קרבן נדבה אלא לקיץ המזבח כשהמזבח בטל וזהו דבר שאינו מצוי לכן אין להתפלל י"ח כנגד זה. אבל יחיד יכול להתפלל נדבה ע"י חידוש אפילו בצבור:
סעי' ד' - לא יתפלל בנדבה רק אם מכיר את עצמו שהוא זריז וזהיר ואמיד בדעתו שיוכל לכוין בתפלתו מראש ועד סוף.
כתב הטור שכתב הרא"ש בתשובה וזה לשונו הילכך אני אומר שיש לאדם ליזהר שלא יתפלל נדבה בלא חידוש וגם צריך שיהא מכיר את עצמו זריז וזהיר ואמיד בדעתו שיוכל לכוין בתפלתו מראש ועד סוף אז קרינן ביה נדיב לב עולות אבל אם אין יכול לכוין יפה קרינן ביה למה לי רוב זבחיכם והלואי שיוכל לכוין יפה בג' תפלות הקבועות ליום ע"כ: וכתב הב"י ודברים נכונים הם:
וכ''פ מרן הרוצה להתפלל תפלת נדבה, צריך שיהא זריז וזהיר ואמיד בדעתו שיוכל לכוין בתפלתו מראש ועד סוף, אבל אם אינו יכול לכוין יפה, קרינן ביה: למה לי רוב זבחיכם (ישעיה א, יא); והלואי שיוכל לכוין בג' תפלות הקבועות ליום.
וכתב המ"ב (ס"ק י') אפילו הוא מתפלל הנדבה ע"י חידוש: