אור ברסלב
מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות הלכות תפלה › סימן קו

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

הלכות תפלה · סימן קו

סימן קה

סעי' א' - המלוין את המת, שאין למטה צורך בהם, חייבים בק''ש, ופטורים מתפלה; ונשים ועבדים, פטורים מק''ש וחייבים בתפלה, וקטנים שהגיעו לחינוך, חייבים לחנכם.

כתב הטור כל הפטורין מק"ש כגון שעוסקין במצוה או בטרידת מצוה פטורין מן התפלה. וכתב הב"י שפשוט הוא דכיון דפטורים מק"ש דאורייתא כל שכן מתפילה שהיא מדרבנן:

וכתב עוד הטור שעדיפים עליהם חילופי נושאי המטה שאין למטה צורך בהן שפטורין מן התפלה אף ע"פ שחייבין בק"ש. וכתב הב"י שפשוט הוא ממשנה ברכות יז: נושאי המטה וחילופיהם וחילופי חילופיהם את שלפני המטה ואת שלאחר המטה את שהמטה צריכה להם פטורים ואת שאין המטה צריכה להם חייבים אלו ואלו פטורים מן התפילה. וכתב רש"י פטורין מן התפילה, דלאו דאורייתא היא. ורבותינו פירשו לפי שיש להם עוד שהות. ולי נראה שאין זה לשון פטור. ע"כ. (אפשר שכוונת רש"י כיון שתפלה לאו דאוריתא לכן תדחה מפני מצות לוית המת שאינה דאוריתא, אבל ק"ש שהיא מדאוריתא לא תדחה מפני כך שעוסק במצוה שהיא מדרבנן. אא"כ עסוק בקבורת המת ממש כמו נושאי המטה. ומה שפירשו רבותיו דחה שא"כ היה למשנה לומר אלו ואלו ידחו התפלה, ולא פטורים, כיון שאין מצב שלא יתפללו מחמת לוית המת. אבל לרש"י שייך לשון פטורים שהרי אם אין שהות להתפלל והם באמצע הלויה פטורים מהתפלה). ורבינו יונה (י: ד"ה אלו) כתב שהטעם היותר נכון מפני שבתפילה צריך להתפלל מעומד ואינם יכולים לשהות כל כך אבל ק"ש שיכולים לאמרה בעוד שמהלכין די לעמוד בפסוק ראשון שלא יתעכבו בו אלא מעט וחייבין:

כתב הרמב"ם בפ"ו מהלכות תפילה (ה"י) כל המלוין את המת אע"פ שאין למטה צורך בהם פטורין מן התפילה. וכתב הב"י שמדברי הטור נראה שדוקא נושאי המטה בין שהם לפניה או לאחריה פטורים, אבל שאר המלוים חייבים הם, ופשטא דמתניתין הכי משמע דאלו ואלו לא קאי אלא אנושאי המטה בין שהם לפניה או לאחריה שנזכרו בראש המשנה ולא אשאר מלוים שלא נזכרו. ודעת הרמב"ם דאף ע"ג שהיו מנושאי המטה כיון שעכשיו אין למטה צורך בהם אין חילוק בינם לשאר המלוים: ובפירוש המשניות נתן טעם לדבר שפטורים מהתפלה מפני טרדת הלב . (שתפלה צריכה כונה יותר מקריאת שמע).

עוד במשנה ברכות כ. נשים ועבדים וקטנים פטורין מק"ש ומן התפילין וחייבים במזוזה ובתפילה ובברכת המזון ומפרש טעמא בגמרא משום דתפילה רחמי נינהו ופירש רש"י וחייבים בתפילה דתפילה רחמי היא ומדרבנן ותיקנוה אף לנשים ולחינוך קטנים: וכתב הטור ונשים ועבדים חייבין בתפלה, וקטנים שהגיעו לחינוך צריך לחנכם להרגילם. ובעל קרי י"א אע"פ שא"צ אפי' רחיצה בט' קבין לק"ש צריך הוא לתפלה וכ"כ הרמב"ם ז"ל ומיהו נהגו שלא להצריך שום דבר אפילו לתפלה: וכתב הב"י שלענין בעל קרי נתבאר בסימן פח'.

וכ''פ מרן כל הפטורים מק"ש פטורים מתפלה, וכל שחייב בק"ש חייב בתפלה; חוץ מהמלוין את המת, שאין למטה צורך בהם, שאע"פ שהם חייבים בק"ש, פטורים מתפלה; ונשים ועבדים, שאע"פ שפטורים מק"ש חייבים בתפלה, מפני שהיא מ"ע שלא הזמן גרמא; וקטנים שהגיעו לחינוך, חייבים לחנכם.

וכתב המ"ב (ס"ק א') הפטורים מק"ש הם העוסקים במצוה או שטרודים טרדת מצוה וכמבואר בסימן ע' ס"ג:

עוד כתב (ס"ק ב') שאין למטה צורך בהם ר"ל שאינם מוכנים כלל לעזור בנשיאת המטה דאל"ה פטורין גם מק"ש וכדלעיל בסימן ע"ב ס"א עי"ש:

עוד כתב (ס"ק ג') פטורים מתפלה הואיל והיא מדברי סופרים ועוד שהיא בעמידה ואין יכולין לשהות כ"כ אבל ק"ש עיקר כונתה ועמידתה אינה אלא בפסוק ראשון ובקל יוכל לעמוד ולכוין. ואם עבר זמן תפלה עי"ז אין צריך להשלים בתפלה הסמוכה כיון דבשעת חובתו היה פטור מן הדין וכדלעיל בסוף סימן צ"ג עי"ש במ"ב: (ובהלכה ברורה אות א' כתב שישלים בתנאי של נדבה).

עוד כתב (ס"ק ד') מה שכתב מרן שהטעם שנשים חייבות בתפלה מפני שהיא מ"ע שלא הזמן גרמא. כל זה לדעת הרמב"ם שרק זמני התפלה הם מדברי סופרים אבל עיקר מצות תפלה היא מן התורה שנאמר ולעבדו בכל לבבכם איזו עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה אלא שאין לה נוסח ידוע מן התורה ויכול להתפלל בכל נוסח שירצה ובכל עת שירצה ומשהתפלל פ"א ביום או בלילה יצא י"ח מן התורה. וכתב המ"א שע"פ סברא זו נהגו רוב הנשים שאין מתפללין י"ח בתמידות שחר וערב לפי שאומרות מיד בבוקר סמוך לנטילה איזה בקשה ומן התורה יוצאות בזה ואפשר שאף חכמים לא חייבו יותר. אבל דעת הרמב"ן שעיקר מצות תפלה היא מד"ס שהם אנשי כה"ג שתיקנו י"ח ברכות על הסדר להתפלל אותן שחרית ומנחה חובה וערבית רשות ואע"פ שהוא מ"ע מד"ס שהזמן גרמא והנשים פטורות מכל מ"ע שהזמן גרמא אפילו מד"ס כגון קידוש הלבנה אעפ"כ חייבו אותן בתפילת שחרית ומנחה כמו אנשים הואיל ותפלה היא בקשת רחמים. וכן עיקר כי כן דעת רוב הפוסקים וכן הכריע בספר שאגת אריה. (ובהלכה ברורה אות ב' כתב למנהג הספרדים אינן חייבות אלא בתפלת שמונה עשרה אחת ביום). ע"כ יש להזהיר לנשים שיתפללו י"ח ונכון ג"כ שיקבלו עליהן עול מלכות שמים דהיינו שיאמרו עכ"פ שמע ישראל כדאיתא בסימן ע' ויאמרו ג"כ ברכת אמת ויציב כדי לסמוך גאולה לתפלה כמו שכתב המ"א בסימן ע' . (בהלכה ברורה סימן ע' אות ב' כתב יש ללמדן שלא יאמרו ברכות אלו בשם ומלכות. ולמנהג האשכנזים אם רצו לברך אמת ויציב בשם ומלכות הרשות בידן). וכ"ז לענין שחרית ומנחה אבל תפלת ערבית שהוא רשות אע"פ שעכשיו כבר קבלוהו עליהם כל ישראל לחובה מ"מ הנשים לא קבלו עליהם ורובן אין מתפללין ערבית. ותפלת מוספין בצל"ח כתב דפטורות אבל בספר מגן גבורים פסק דחייבות עי"ש: (בהלכה ברורה אות ג' כתב אם רצו להתפלל מוסף אין למחות בידן שיש להם על מה שיסמוכו).

עוד כתב (ס"ק ה') קטנים שהגיעו לחינוך חייב לחנכם להתפלל י"ח ערב ובוקר. ומ"מ רשאי ליתן להם לאכול קודם תפלת שחרית ואסור לענותם כמש"כ בסימן רס"ט ושמ"ג לענין להאכילם קודם קידוש: (בהלכה ברורה אות ו' כתב ומכל מקום כשהגיע לגיל שתים עשרה שנה ויום אחד ראוי לחנכו שלא יאכל).

סעי' ב' - העוסק בתורה לא פטור מקריאת שמע ותפלה.

בשבת יא. תניא חברים שהיו עוסקין בתורה מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפילה, א"ר יוחנן לא שנו אלא כגון רבי שמעון בן יוחאי וחביריו שתורתן אומנותן אבל כגון אנו מפסיקין לק"ש ולתפילה.

וכתב הר"ן (שבת ה. ד"ה ואין) בשם ספר המאור (שם ג: ד"ה אמר) דבליכא שהות ביום עסקינן ואפילו הכי כגון רבי שמעון בן יוחאי וחביריו אין מפסיקין לתפלה והיינו דאמר רבי יוחנן אבל כגון אנו מפסיקין בין לק"ש בין לתפילה ואי בדאיכא שהות כגון אנו למה מפסיקין וכי אסור לעסוק בתורה קודם אלא ודאי כדכתיבנא. עכ"ל. וכן נראה מדברי התוספות (שם ד"ה כגון):

וכ''פ מרן מי שתורתו אומנתו, כגון רשב"י וחביריו, מפסיק לק"ש, ולא לתפלה; אבל אנו, מפסיקים בין לק"ש בין לתפלה. הגה: (ואם לומד לאחרים, אינו פוסק, כמו שנתבאר לעיל סי' פ"ט; ומ"מ פוסק וקורא פסוק ראשון של ק"ש; ואם אין השעה עוברת, ויש לו שהות עדיין להתפלל ולקרוא ק"ש, אינו פוסק כלל) (ב"י בשם הר"ן).

היות ודין העוסק בתורה מתי פוסק לתפלה וק"ש נמצא בג' מקומות בסימן פט סעי' ו', ובסימן ע' בב"י, וכאן, לכן נכלול כאן בקצרה את הדינים המבוארים שם.

בהמשך - אסור להתחיל ללמוד משהגיע זמן תפלה באופן שלומד בביתו ולא רגיל להתפלל בבית הכנסת שמא ימשך ויעבור זמן ק''ש ותפלה.

בסימן פט סעי' ו' כתב מרן, אפילו ללמוד, אסור משיגיע זמן תפלה, והיינו מי שרגיל להתפלל בבית מדרשו ואינו רגיל לילך לביהכ"נ, דאיכא למיחש דלמא מטריד בגירסיה ויעבור זמן ק"ש ותפלה; אבל מי שרגיל לילך לביהכ"נ, מותר.

בהמשך - מותר להתחיל ללמד לרבים משהגיע זמן תפלה אם יש חשש לביטול תורה, ואפילו שיש חשש שימשך ויעבור זמן תפלה.

עוד כתב מרן שם, ואם הוא מלמד לאחרים, אפילו אם אינו רגיל לילך לבית הכנסת, מותר כיון שהשעה עוברת, דזכות הרבים דבר גדול הוא ואם לא ילמדו עכשיו יתבטלו ולא יוכלו ללמוד (ע"ל סי' ק"ו).

וכתב המ"ב כאן (ס"ק ח') שלכתחילה אסור להתחיל ללמדם אחר שכבר הגיע זמן ק"ש אם הוא משער שע"י לימודו יעבור הזמן אלא חייב לקרוא ק"ש מקודם.

בהמשך - התחיל ללמוד תורה קודם זמן תפלה בביתו והגיע זמן תפלה לא צריך להפסיק הלימוד מחשש שמא ימשך.

כתב הב"י הנזכר למעלה בסימן זה בשם הר"ן, שאם היה עוסק בתורה ויש שהות עדיין לקריאת שמע ותפלה לא צריך להפסיק מלמודו. והביאו הרמ"א כאן בהגה בסוף דבריו ואם אין השעה עוברת, ויש לו שהות עדיין להתפלל ולקרוא ק"ש, אינו פוסק כלל. (ב"י בשם הר"ן).

וכתב המ"ב (ס"ק י' ובביה"ל ד"ה מי) שלא פוסק אפילו לפסוק ראשון, ואפילו אם לומד ביחידי ולא מלמד לרבים, וזה באופן שהתחיל בהיתר וכ"ש כשלומד בביהמ"ד שלא שייך בו כלל שמא ימשך. אבל אם התחיל באיסור יפסיק ויקרא ק"ש. אא"כ אם כשלא ילמוד עתה יתבטל מלימודו ולא ילמוד כלל אפשר דיש להקל ולסמוך ע"ד הלבוש והפר"ח שלא צריך להפסיק לימוד כל שיש שהות, ואפשר שיותר טוב בזה שיפסיק ויקרא ק"ש ויחזור ללימודו כדי לצאת בזה דעת המחמירין אף שהוא בלי תפילין וצ"ע. ודע דבבהמ"ד אין צריך להחמיר כלל בזה ואפילו לכתחילה מותר להתחיל וללמוד אף ביחידות קודם התפלה כשלא יעבור עי"ז זמן ק"ש דבבהמ"ד של רבים לא שייך דילמא מיטריד בגירסיה.

כתב הב"י בסימן ע' על ברייתא זו בשבת יא. חברים שהיו עוסקים בתורה מפסיקין לק"ש, שהרמב"ם כתב בפ"ב מהל' ק"ש (ה"ה) היה עוסק בתלמוד תורה והגיע זמן ק"ש פוסק וקורא ומברך לפניה ולאחריה .

(לכאורה משמע שאפילו התחיל בהיתר צריך לפסוק מיד כשהגיע הזמן לקריאת שמע, וזה לא כהר"ן שסובר שלא צריך להפסיק מלימודו. ואפשר לדחוק שכונת הרמב"ם לומר באמת לא צריך להפסיק מיד שמגיע הזמן ולעולם כל שיש שהות עדיין יכול להמשיך בלימודו, רק רוצה לומר שלא פטור מק"ש לגמרי מחמת שעוסק בתורה כמו מי שעוסק בצורכי ציבור שפטור לגמרי).

בהמשך - המלמד את הרבים ורואה שעומד לעבור זמן ק''ש, צריך לקרא את כל הק''ש, ואם חושש לביטול תורה מספיק שיקרא פסוק ראשון כר''י הנשיא. ולענין תפלה יפסיק ויתפלל.

עוד כתב הב"י שם בסימן ע' בשם הרא"ש שאם מלמד תורה לרבים מפסיק רק לפסוק ראשון בלבד כר"י הנשיא. וכתב רבינו ירוחם בשם התוס' אפילו אם יעבור זמן ק"ש אם היה מלמד תורה קורא רק פסוק ראשון בלבד. וכתב הב"י שהטור שלא הזכיר דין זה אפשר שסובר שמה שאמרנו שאם מלמד לאחרים לא מפסיק זה דוקא בענין שאם יפסיק לקרא את כל הק"ש יתבטלו כל הלומדים ולא יוכלו ללמוד אח"כ, וכמ"ש ה"ר רבינו יונה, אבל עכשיו אינו מצוי שיתבטלו מללמוד בסיבת הפסק לק"ש לא חשש רבינו לכתבו: וכ"פ הרמ"א בהגה כאן שהמלמד לאחרים פוסק וקורא רק פסוק ראשון של ק"ש בלבד.

וכתב המ"ב (ס"ק ט') שצריך להזכיר בתוך כדי לימודו הלכה שיש בה יציאת מצרים כדי להזכיר יציאת מצרים בזמן ק"ש. ואחר לימודו טוב שיגמור כל ק"ש אף שעבר זמנה: (ובהלכה ברורה אות י' כתב שהמלמד לרבים יפסיק ויקרא כל הק"ש).

ולענין תפלה, לדעת הרמ"א כאן בהגה וכפי שפרשו בביה"ל (ד"ה ואם לומד), אם התחיל ללמדם קודם שהגיע זמן ק"ש ואם יפסיק הלימוד יתבטלו הלומדים, לא צריך להפסיק הלימוד כדי להתפלל, ואפילו יעבור זמן התפלה, יפסיד התפלה וימשיך בלימוד, ורק יפסיק ויקרא פסוק ראשון של ק"ש. אולם האחרונים חלקו על פסק זה וסוברים שלא יפסיד התפלה אלא יפסיק מללמדם ויתפלל. (וכ"כ בהלכה ברורה אות י' אם רואה שבנתיים יעבור זמן ק"ש ותפלה צריך להפסיק כדי לקרא ק"ש ולהתפלל).

תוכן העניינים

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה