מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות
הלכות תפלה · סימן קב
סעי' א' - אסור לישב בתוך ד' אמות של מתפלל, אפילו מהצדדין. ועוסק בתפלה ואפילו בפרק איזהו מקומן, מותר, ויש מתיר בעוסק בתורה. ויש מי שאומר שכנגדו אפילו כמלא עיניו אסור, ואפילו עוסק בק''ש.
כתב הטור מגמ' ברכות לא: אני האשה הנצבת עמכה בזה מכאן שאסור לישב בתוך ד"א של תפלה. ופירש"י הנצבת עמכה שהיה עומד כמותה. וכתב הטור ז"ה בגימטריא תריסר דהיינו י"ב אמות לשלושה הרוחות. אבל התוספות (ד"ה עמכה) כתבו עמך משמע בתוך ד' אמות ומשום דכתיב עמכה מלא בה"א דייק כלומר שלא היה יושב בתוך ד' אמות שלה כי אם בחמישית ע"כ. א"כ לרש"י עלי היה עומד כיון שהיה בתוך ד' אמות של חנה, ולתוס' היה יושב כיון שהיה מחוץ לד' אמות של חנה.
וכתב הטור בין מלפניו בין מלאחריו בין מן הצדדין צריך להרחיק ד"א. וכתב הב"י שכן כתבו שם התוספות (ד"ה מכאן) והרא"ש (סי' ח) והמרדכי (סי' קה): (והב"י גורס בטור בין מלפניו בין מן הצדדין צריך להרחיק ד' אמות. ולא גרס מאחוריו. וכך גירסת הרש"ל בתוס' וגם הטור כתב יב' אמות לשלושה הרוחות. אולם הרמ"א בדרכי משה גורס מאחוריו, ושלושה רוחות שכתב הטור היינו חוץ מרוח שלפניו ששם צריך להרחיק כמלא עיניו).
וכתב הטור וכתבו הגאונים דוקא כשיושב בטל אבל אם עוסק בתפלה כגון בק"ש וברכותיה וכיוצא בו שפיר דמי. וכתב הב"י שכן כתבו שם התוספות (לא: ד"ה מכאן) והרא"ש (סי' ח) והרשב"א (שם ד"ה אני) והמרדכי (סי' קה) ז"ל: וכתב הב"י כל שעוסק בדברי שיר ושבח וברכות הנאמרים לפני התפילה או לאחריה כעוסק בק"ש וברכותיה דמי וכן כתוב בהגהות מיימוניות פ"ה (תפלה אות ל) בשם הגאונים. וכן כתוב בתרומת הדשן סימן ג: ואפשר שאפילו אם עוסק בפרק איזהו מקומן שנהגו לקרוא שחרית חשוב כעוסק בתפילה שכיון שנהגו לאומרו קודם תפילה מעניני תפילה הוא חשוב וכן נראה מדברי ה"ר יונה. ורבינו ירוחם (נתיב ג ח"ז כ:) כתב נראה כי אם היושב קורא קרבנות או פסוקי דזמרה שאסור ויש מי שכתב שאפילו אין היושב קורא אלא פסוקי דזמרה מותר עכ"ל וזה לשון אהל מועד (תפלה דרך ג נתיב ז) אסור לישב בתוך ד' אמות של תפילה ופירשו הגאונים שאם היה עוסק בתפילה או קורא את שמע מותר ודוקא מן הצד אבל כנגדו אפילו כמלא עיניו אסור ואפילו עוסק בק"ש:
כתב הטור ומשמע מדבריהם שאם עוסק בתורה אסור שלא הזכירו אלא ק"ש וברכותיה והכי מסתבר שהטעם שאסור לישב בתוך ד' אמות של תפלה מפני שנראה כאילו חבירו מקבל עליו מלכות שמים הוא אינו מקבל וכשהוא עוסק בק"ש ובברכותיה אזל ליה האי טעמא אבל אם הוא עוסק בתורה אכתי איתא האי טעמא. ועוד נלמד מן הנדון שהרי עלי מסתמא לא היה עומד בטל מת"ת כדאמרינן אסור לת"ח לעמוד במקום הטינופת לפי שא"א לו בלא ת"ת ואפילו הכי היה צריך לעמוד. והב"י כתב לדחות שכשיושב וקורא בתורה הרי הוא כמקבל עליו עול מלכות שמים, וכל שעוסק בתורה כמתפלל דמי ועדיף מיניה: ומה שכתב הטור ללמוד מעלי שמסתמא לא היה בטל מד"ת, אפשר שעלי היה מהרהר בדברי תורה ולא היה מוציא בשפתיו ומפני כך אסור לו לישב בתוך ד' אמות של מתפלל, אבל אם היה עוסק בתורה ומוציא הדברים בשפתיו היה מותר לו לישב: ומ"מ מאחר שהגאונים לא הזכירו אלא ק"ש וברכותיה וכיוצא בו הוה משמע דדוקא דברים שהם מתיקוני התפלות אבל שאר דברי תורה לא אלא שמצאתי לסמ"ג (עשין יט קב ע"ג) שכתב וזה לשונו כתב מורי רבינו יהודה בשם תשובת הגאונים דוקא כשהיושב בטל אבל אם עוסק בתפילה או עוסק בתורה שפיר דמי עכ"ל וגם סמ"ק כתב בסימן י"א (הגהות אות קכ) שאם עוסק בתורה שפיר דמי ומתוך כך נראה דלא הזכירו הגאונים ק"ש וברכותיה וכיוצא בהם אלא משום דאורחא דמילתא הכי הוא שבעוד שזה מתפלל חבירו עוסק במילי דתפילה אבל אין הכי נמי שאם הוא עוסק בדברי תורה אע"פ שאינם ענין לתפילה וק"ש שפיר דמי:
וכ''פ מרן אסור לישב בתוך ד' אמות של מתפלל; בין מלפניו בין מן הצדדין (בין מלאחריו), (תוס' ומרדכי ואשרי פ' אין עומדין) צריך להרחיק ד' אמות; ואם עוסק בדברים שהם מתקוני התפלות, ואפילו בפרק איזהו מקומן, אינו צריך להרחיק; ויש מתיר בעוסק בתורה, אע"פ שאינו מתקוני התפלות; ויש מי שאומר דה"מ מן הצד, אבל כנגדו אפילו כמלא עיניו אסור, אפילו עוסק בק"ש.
וכתב המ"ב (ס"ק א') וגם סמיכה אסור אך סמיכה במקצת שאם ינטל יוכל לעמוד יש להקל במקום הדחק: (ובהלכה ברורה אות ד' כתב והמקל בזה באופן שאם ינטל לא יוכל לעמוד, יש לו על מה שיסמוך. ובאופן שאם ינטל לא יפול יש להקל להחשיבו כעומד).
עוד כתב (ס"ק ב') אפילו כשהוא יושב באלכסון די בד"א ולא בעינן הד"א עם האלכסון מ"א ועיין בפמ"ג. כתב הח"א אם המתפלל עומד בצד אחד של דבר שהוא קבוע גבוה י' ורחב ד', כמו בימה וכיוצ"ב, מותר לישב בצד השני דהא מפסיק רשות. אבל לעבור מצד השני אפשר אם אינו גבוה כ"כ שלא יוכל להסתכל בצד השני אסור. וכן פסק בהלק"ט וכן מצדד הפמ"ג בסימן צ' סק"ה . (בהלכה ברורה אות ה' כתב כשיש הפסק ביניהם, מלפניו יש להחמיר לעבור או לשבת כשהמתפלל יכול לראותו, ומהצד או מאחריו מותר אפילו לשבת).
עוד כתב (ס"ק ג') ואפילו אם המתפלל עומד בתחנונים שלאחר התפלה כ"ז שלא פסע אסור לשבת וה"ה לענין שלא לעבור נגד המתפלל:
עוד כתב (ס"ק ד') שהסכימו האחרונים כדעת הרמ"א שאסור לישב מאחורי המתפלל. (ובהלכה ברורה אות א' כתב נכון להחמיר בזה גם כשיושב מאחוריו בתוך ארבע אמותיו. וביושב לפניו טוב להחמיר אפילו חוץ לד' אמות של המתפלל).
עוד כתב (ס"ק ה') גם כשעוסק בפרקים שאומרים אחר מנחה של שבת ג"כ מותר לישב בצד המתפלל, שהם מתקוני התפלה.
עוד כתב (ס"ק ו') מה שכתב מרן ויש מתיר למי שעוסק בתורה לשבת, דס"ל דלא אסרו חכמים לישב בצד המתפלל אלא כשיושב ודומם דנראה כאלו אינו רוצה לקבל עליו עומ"ש, אבל כשהוא יושב ועוסק בתורה הרי הוא כמקבל עליו עומ"ש. ועיין באחרונים דטוב להחמיר לעמוד כדעה הראשונה אם לא במקום הדחק ובלאחריו נ"ל שאין להחמיר בזה:
עוד כתב (ס"ק ז') בעוסק בתורה דוקא אם מוציא ד"ת בשפתיו אבל מהרהר בלבו אינו מועיל ואפילו בעניני תיקוני התפילות דאתו למיחשדיה שאינו מקבל עליו עומ"ש:
עוד כתב (ס"ק ח') ליש מי שאומר שכנגדו אסור כמלא עיניו מפני שנראה כמשתחוה לו, ולפ"ז דוקא לישב אסור אבל לעמוד מותר ואפילו בתוך ד"א ואולי אף לעמוד ס"ל דאסור דעי"ז מתבטל כונתו: (ובהלכה ברורה אות יד' כתב נכון להחמיר שלא ילך ויעמוד מלפניו ממש, ואם היה עומד מתחלה ובא חבירו והתפלל תוך ד' אמות, ישאר עומד במקומו).
עוד כתב (ס"ק ט') ליש מי שאומר אפילו עוסק בתורה או ק"ש אסור לו לישב לפני המתפלל כמלא עיניו. ועיין בפר"ח שפסק כדעה קמייתא דאין חילוק בין מלפניו ובין מן הצדדין ושארי אחרונים כתבו שטוב להחמיר כהיש מי שאומר. (ובהלכה ברורה אות א' כתב טוב להחמיר שלא ישב מלפניו אפילו חוץ לד' אמות, והמנהג להקל). עוד כתב המ"ב ונ"ל שבעמידה חוץ לד"א בודאי אין להחמיר ואולי אף בתוך ד"א וכנ"ל בסק"ח:
סעי' ב' - יש מי שאומר שאם היושב בצד המתפלל חלוש, מותר.
כתב הב"י כתוב בארחות חיים (תפלה סי' נא) וזה לשונו כתב הרב בעל התמיד שאם היושב בצד המתפלל חלוש ואינו יכול לעמוד כל כך עד שיגמור האחר תפילתו נראה שמותר לו לישב ע"כ. ודבריו דברי תימה וצריך עיון עכ"ל. ולי נראה דאין כאן תימה דחולשתו מוכחת עליו שמפני כך ישב:
וכ''פ מרן יש מי שאומר שאם היושב בצד המתפלל חלוש, מותר.
וכתב המ"ב (ס"ק י') דוקא אם חולשתו מוכחת עליו שמפני כך ישב, מותר. ודוקא לישב בצד המתפלל הא לפניו יש מחמירין אף בחלוש:
עוד כתב (ס"ק יא') יש לסמוך להתיר לחלוש לישב תוך ד' אמות, אם א"א לו בקל להרחיק ד"א ולישב שם:
סעי' ג' - אם היושב ישב כבר, ועמד זה בצדו, אינו צריך לקום, שהרי זה בא בגבולו.
כתב הטור שהרא"ש היה אומר שאם היושב ישב כבר ועמד זה והתפלל בצדו שאינו צריך לקום שהרי זה בא בגבולו. וכתב הטור לשון הגמרא משמע כדבריו דקאמר אסור לישב דמשמע אסור לישב אצל המתפלל אבל אם ישב כבר מותר. והקשה הטור מעלי שהיה יושב שכתוב ועלי הכהן יושב וגו' ובכל אופן עמד.
וכתב הב"י בשם המהר"י אבוהב שתירץ שעלי בכל אופן עמד מפני חנה שלאיש כמוהו ולמי שהוא מדקדק בדקדוק מצוה יש לו להחמיר שלא יראה בכאן צד גנות למתפלל שלא עשה כשורה שעמד להתפלל תוך ד' אמות של היושב ועל ידי כך נראה חבירו היושב ככופר, וגם לו ליושב עדיף לעמוד שלא יהא נראה בצד מה ככופר. אולם הב"י כתב לתרץ שאפשר שהרא"ש לומד כהתוספות הנ"ל שעלי היה יושב באמה החמישית. ועוד דאיכא למימר דהא דכתיב ועלי יושב לאו למימרא שהיה יושב ממש אלא לעמידה נמי קרי ישיבה כלומר שמתעכב כמו ותשבו בקדש (דברים א מו) ואפשר דנקט לשון ישיבה כדי לדרוש מה שדרשו חז"ל (במדרש שוחר טוב ש"א סוף פרשה א) יושב ישב כתיב מלמד שבאותו יום מינו אותו כהן גדול:
וכ''פ מרן אם היושב ישב כבר, ועמד זה בצדו, אינו צריך לקום, שהרי זה בא בגבולו. (ומ"מ מדת חסידות הוא לקום אפי' בכהאי גוונא) (ב"י בשם מהרי"א).
וכתב המ"ב (ס"ק יב') שהמתפלל צריך להרחיק ד"א מהיושב כשרוצה לעמוד ולהתפלל:
עוד כתב (ס"ק יג') דוקא היושב בביתו לא צריך לעמוד מפני זה שבא להתפלל בגבולו אבל במנין קבוע וכ"ש בביהכ"נ צריך לקום דהוא מקום מיוחד לכל בני אדם, ואפילו אם המקומות קבועים לכל אחד שקנאום בדמים נמי יש להחמיר, אך בעוסק בתורה לא יחמיר בזה. וכ"ש רב שיושב עם תלמידים ולומדים ובאו עשרה המתפללים א"צ לעמוד ואפי' מדת חסידות ליכא:
עוד כתב (ס"ק יד') מה שכתב הרמ"א שמדת חסידות לקום, הטעם כדי להרים מכשול מחבירו שעשה שלא כשורה שעמד להתפלל בתוך ד"א של היושב כבר בהיתר וישיבתו היא גנאי למקום קדוש של התפילה:
סעי' ד' - אסור לעבור כנגד המתפללים בתוך ד' אמות, ודווקא לפניהם, אבל בצדיהם מותר לעבור ולעמוד.
בגמ' ברכות כז. רב איקלע לבי גניבא וצלי של שבת בערב שבת והוה מצלי רב ירמיה בר אבא אחורי דרב וסיים רב ולא פסקיה לצלותיה דרב ירמיה שמע מינה תלת וכו' ושמע מינה אסור לעבור כנגד המתפללים מסייע לרבי יהושע בן לוי דאמר אסור לעבור כנגד המתפללים איני והא רבי אמי ורבי אסי חלפי רבי אמי ורבי אסי חוץ לד' אמות הוא דחלפי. ופירש רש"י ולא פסקיה לצלותיה כלומר לא הפסיק בין רבי ירמיה ולכותל לעבור לפניו ולילך ולישב במקומו אלא עמד על עמדו:
וכתב ה"ר יונה שם (יח: ד"ה אסור) וזה לשונו אסור לעבור כנגד המתפללים ודוקא כנגד פניהם אבל בצדם לא חיישינן להעברה בעלמא: וכ"כ הטור דבצדיהם מותר לעבור ולעמוד. וכתב הב"י מה שכתב הטור שמותר לעמוד בצד המתפלל נלמד ממה שכתב לעיל בתחלת סימן זה דלא אסרו אלא לישב אבל לא לעמוד. ומשם יש ללמוד דכל שכן דלעבור שרי: (נראה דהכ"ש הוא כיון דהטעם שאסור לישב שלא יראה שאינו מקבל עליו עול מלכות שמים, ובעומד מותר דליכא האי טעמא, אע"פ שנשאר לעמוד בלא תפלה, א"כ כ"ש שלא משתהא שם בלא תפלה, אלא עובר והולך לו שמותר).
וכ''פ מרן אסור לעבור כנגד המתפללים בתוך ד' אמות, ודווקא לפניהם, אבל בצדיהם מותר לעבור ולעמוד.
כתב המ"ב (ס"ק טו') הטעם שאסור לעבור לפני המתפלל מפני שמבטל כונתו עי"ז ולכן אסור אפילו עוסק אז בק"ש, וח"א כתב הטעם מפני שמפסיק בין המתפלל להשכינה: וכתב בביה"ל (ד"ה אסור לעבור) שכתב בספר מאמר מרדכי כיון שהטעם מפני שמבטל כונת המתפלל ולפ"ז נראה דאם המתפלל משלשל הטלית על פניו כמו שנוהגים הרבה דמותר לעבור על פניו. וראוי לחוש ולהחמיר ע"כ. ובפרט לפי מה שכתב הח"א דטעם האיסור מפני שמפסיק בין המתפלל להשכינה בודאי אין להקל בזה.
עוד כתב (ס"ק טז') ולעבור בצד המתפלל באופן שהמתפלל רואהו להמ"א בסק"ו כלפניהם דמי שהרי מבטל כונתו. ולהאליהו רבא שרי: (ועיין לקמן ס"ק יח'. ובהלכה ברורה אות יד' כתב נכון להחמיר שלא לעבור מהצדדים שלפניו דהיינו באלכסון).
עוד כתב (ס"ק יז') שהזוהר פ' חיי שרה אוסר לעבור אפילו בצידיהם תוך ד"א: (בהליכות עולם ח"א (עמוד קמח') כתב מצדדיו אפילו בתוך ד' אמות מותר. ובהלכה ברורה אות יג' כתב שטוב להחמיר לחוש לדברי הזוהר כל שהוא בתוך ד' אמות מן הצדדים או מאחריו).
עוד כתב (ס"ק יח') מה שכתב מרן מותר לעבור ולעמוד ר"ל שיעבור ויעמוד שם מצד המתפלל ולא ילך להלאה כדי שלא יהיה כנגד פניו שכל שיוכל לראותו אף שהוא צדדין שלפניו, כלפניו דמי ואסור מפני שמבטל כונתו עי"ז, ולפ"ז כ"ש דאסור לילך ולעמוד נגד פניו בתוך ד"א כן הוא לדעת המ"א. והא"ר סובר דלא אסרו רק לעבור בתוך ד"א נגד פניו אבל לילך בתוך ד"א ולעמוד מותר אפילו לפניו. ואפשר דיש להקל במקום הדחק: (ובהלכה ברורה אות יד' כתב נכון להחמיר שלא לעבור מהצדדים שלפניו דהיינו באלכסון. וכל שכן שנכון להחמיר שלא ילך ויעמוד מלפניו ממש. אם לא בשעת הדחק כשאין לו מקום אחר לעמוד, מותר).
סעי' ה' - אסור לפסוע ג' פסיעות עד שיגמור מי שאחריו את תפלתו, שלא יהא כעובר כנגד המתפלל.
כתב הב"י כתב רבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל שבארחות חיים (תפלה סי' ו) דקדק מעובדא דרב ירמיה בר אבא הנזכר בסעי' הקודם, שאם השלים תפילתו והיה אדם אחר מתפלל אחריו שאסור לפסוע שלוש פסיעות עד שיגמור מי שאחריו את תפילתו שאם יעשה זה הרי הוא כעובר כנגד המתפלל ונראה שצריך לדקדק בזה אפילו אם האחרון התחיל להתפלל אחריו מאחר שכבר התחיל עכ"ל. וכן נראה מדגרסינן בירושלמי פ"ב דר"ה (ה"ה) רבי חייא בר בא הוה קאים מצלי עאל רב כהנא וקם ליה מצלי מן אחורוי מן דחסל רבי חייא בר בא מן צלותיה יתיב ליה דלא מיעבור קומוי רב כהנא דמאריך בצלותיה מן דחסל רב כהנא א"ל הכי אתון נהיגין גביכון מצערין רבריבכון א"ל רבי אנא מדבית עלי וכתיב על דבית עלי (ש"א ג יד) אם יתכפר עון בית עלי בזבח ובמנחה עד עולם בזבח ובמנחה אין מתכפר לו אבל מתכפר לו בתפילה:
וכ''פ מרן אם השלים תפלתו והיה אדם אחר מתפלל אחריו, אסור לפסוע ג' פסיעות עד שיגמור מי שאחריו את תפלתו, שאם יעשה זה הרי הוא כעובר כנגד המתפלל; וצריך לדקדק בזה, אפי' אם האחרון התחיל להתפלל אחריו, מאחר שכבר התחיל.
וכתב המ"ב (ס"ק יט') ואם אינו אחריו ממש רק מרוחק לצדדין נראה דשרי להא"ר הנ"ל בס"ק יח' : (וכ"כ בהליכות עולם ח"א (עמוד קמט') ובהלכה ברורה אות כא' שרשאי לפסוע ג' פסיעות, ושאף המג"א מודה בזה).
עוד כתב (ס"ק כ') ומיירי בתוך ד"א או שיבוא לתוך ד"א ע"י ג' פסיעות שיפסע לאחוריו: (וכתב בהלכה ברורה אות כ' וטוב להחמיר בזה גם כשלא נכנס לתוך ארבע אמותיו, לחוש לדעת המקובלים האוסרים לעבור לפני המתפלל אפילו מחוץ לד' אמותיו).
עוד כתב (ס"ק כא') ואפילו אם האחרון התחיל להתפלל אחריו ומאריך בתפילתו לא נקרא שבא בגבולו דאדרבה זה שפוסע הוא בא עכשיו בגבולו.