אור ברסלב
מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות הלכות תפלה › סימן צט

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

הלכות תפלה · סימן צט

סימן צח

סעי' א' - שתה רביעית יין לא יתפלל, שתה יין והתפלל אם לא יכל לדבר לפני המלך חוזר ומתפלל, ואם עבר זמן תפלה יתפלל תשלומין.

כתב הטור מעירובין סד. שכור אל יתפלל עד שיעבור יינו ואם התפלל תפלתו תועבה וצריך לחזור ולהתפלל. שתוי אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תפלה היכי דמי שכור והיכי דמי שתוי שכור כל שאינו יכול לדבר לפני המלך שתוי כל שיכול לדבר לפני המלך. וכתב הטור שאפילו אם עבר זמן תפלה חשוב שוגג ומתפלל תפלת תשלומין. וכתב הב"י שכן משמע בסמ"ק. ועוד כתב הב"י להביא ראיה ששיכור חשוב שוגג מדאמרינן בברכות ט. ההוא זוגא דרבנן דאשתכור בהילולא דבריה דרבי יהושע בן לוי אתו לקמיה דרבי יהושע בן לוי אמר כדאי הוא רבי שמעון בן יוחאי לסמוך עליו בשעת הדחק כלומר דאמר רבי שמעון בן יוחאי שאחר שעלה עמוד השחר יוצא ידי חובת ק"ש של ערבית והיכא דהזיד ולא קרא כתבו הפוסקים שאינו יוצא ידי חובתו אחר שיעלה עמוד השחר וכדתנן (שם ב.) רבן גמליאל אומר עד שיעלה עמוד השחר אלמא שיכור כאנוס חשוב ולא כמזיד: ויש להקשות על זה מדתנן שם בפרק קמא דברכות מעשה ובאו בניו של רבן גמליאל מבית המשתה אמרו לו לא קרינו את שמע אמר להם אם לא עלה עמוד השחר חייבים אתם לקרוא, א"כ מוכח ששתוי נחשב למזיד שלא יכול לקרא אחר עלות השחר. ותירץ הב"י שבניו של רבן גמליאל בעוד שהיו שתויים שהיו עדיין ראויים לדבר לפני המלך היה להם להפסיק ולקרוא ק"ש ששתוי מותר בק"ש ואם לא קראו והגיע עמוד השחר שוב לא יכולים לקרא שנחשבים מזידים. אבל הנהו זוגא דרבנן מתוך המשתה ישנו ונרדמו וכן פירש רש"י וכיון שחטפתם שינה הוו להו אנוסים ומשום הכי אמר להם רבי יהושע בן לוי שיצאו ידי חובתן בקריאה אחר שעלה עמוד השחר כרבי שמעון בן יוחאי. וכל זה בק"ש אבל בתפילה בין ישנו מתוך המשתה בין היו נעורים הוו להו אנוסים שהרי ליכא למימר בהו כשהיו נעורים יפסיקו המשתה ויתפללו דשיכור אל יתפלל: ומכל מקום קשה שהרי הכא בתפלה עסקינן,ובתפילה יש לחלק בין התחיל קודם שהגיע זמן תפילה להתחיל אחר שהגיע זמן תפלה דכל שהתחיל במשתה אחר שהגיע זמן התפילה יש לדונו כמזיד מפני שהיה לו להתפלל תחלה, ואפשר שמאחר שהיה סבור שיש שהות להתפלל אח"כ לא מיקרי מזיד. וכן מוכיחין דברי נימוקי יוסף (ב"ק י: ד"ה אמר המחבר) שאכתוב בסימן ק"ח (ד"ה כתב בנ"י) בסייעתא דשמיא:

עוד כתב הטור ומ"מ לכתחלה לא יתפלל אפי' אם שתה כדי רביעית עד שיסיר יינו. וכתב הב"י שכן הם דברי הרמב"ם בפ"ד מהלכות תפלה הי"ז. ועיין עוד בסעי' ג' שיש להקל ביינות של זמנינו אם שתה רביעית.

וכ''פ מרן שתה יין כדי רביעית, אל יתפלל עד שיסיר יינו; ואם שתה יותר, אם הוא יכול לדבר לפני המלך, אם התפלל תפלתו תפלה, ואם אינו יכול לדבר לפני המלך, אם התפלל תפלתו תועבה וצריך לחזור ולהתפלל כשיסיר יינו מעליו; ואפילו אם עבר זמן התפלה, משלים אותה בתפלה שאחריה, כדין שוגג. הגה: ודין ק"ש כדין תפלה, אבל שאר ברכות יכול לברך אע"פ שהוא שכור, (מרדכי ריש פרק הדר הגה' מיימוני פ"ד מהלכות תפלה).

וכתב המ"ב (ס"ק א') שגם שאר משקים המשכרים אסור לשתות לפני התפלה בכמות שיש בה כדי לשכר כמו רביעית יין.

עוד כתב (ס"ק ב') שתה רביעית יין מזוג, או שתה רביעית יין שאינו מזוג בשני פעמים, מותר להתפלל אם יכול לדבר לפני המלך. כתב המג"א בשם הסמ"ק יין שבתוך הסעודה אינו משכר ועיין עוד שם וכתב הפמ"ג דכ"ז הכל לפי מה שמבין בדעתו:

עוד כתב (ס"ק ג') שתה רביעת לא יתפלל ואפילו אם עי"ז יעבור זמן תפלה פר"ח. ועיין בסוף הסימן בשם הים של שלמה דעכשיו שבלא"ה אין מכונין כ"כ בתפלה אין לחוש כ"כ להחמיר אם ע"י המתנתו יעבור זמן תפלה: (ובהלכה ברורה אות ה' כתב שביינות שהם חלשים אם שתה רביעית או יותר מעט, ויכול להתפלל כדרכו, יש להקל להתפלל אפילו לכתחילה, ונכון שיתפלל מתוך סידור).

עוד כתב (ס"ק ד') אף אם רגיל לשתות הרבה ואינו שיכור כלל ברביעית אפ"ה לא יתפלל לכתחלה אם שתה רביעית יין [ברכי יוסף]: (ועיין בבירור הלכה עמוד שנז' שהעמיד דברי הברכי יוסף ביין חזק שאם שותה ממנו כל אדם נחשב שתוי, ורק הוא לא משתכר ממנו כלל).

עוד כתב (ס"ק ה') המתפלל כשהוא שיכור תפלתו תועבה והוי כאלו עובד עכו"ם ואם אינו מתפלל בשעת שכרות ניצל מכל צרה. ש"ס:

עוד (כתב ס"ק ו') נחשב שוגג ומתפלל תשלומין אפילו התחיל לשתות אחר שהגיע זמנה שהיה סבור שיהיה לו שהות להתפלל לאחר שיפוג מן היין המועט שהתחיל לשתות בדיעה מיושבת ואח"כ נמשך לב להמשתה ושכח על התפלה ונשתכר כ"כ עד שלא נשאר לו שהות להפיג את יינו טרם עבור זמן התפלה ג"כ שוגג מיקרי . (ובהלכה ברורה אות ו' כתב ומדת חסידות שקודם תפלת התשלומין יעשה תנאי של נדבה). עוד כתב המ"ב ומיהו ודאי אם הוא סמוך למנחה ויעבור הזמן ודאי אם ישתכר שלא יוכל להפיג את יינו בזמן קצר כזה מזיד הוי לכו"ע ואין לו תשלומין:

עוד כתב (ס"ק ז') שכמו שאסור השתוי והשיכור בק"ש כך אסור לברך ברכות ק"ש. (ובהלכה ברורה אות י' כתב שהשיכור והשתוי אינם רשאים לברך ברכות ק"ש, אף שק"ש צריך להחמיר לקרותה. ולענין שאר ברכות כתב באות ט' שתוי יכול לברך כל הברכות ושיכור שלא יכול לדבר לפני המלך אינו רשאי לברך. [מלבד ברכת המזון. עיין באות ח']. ואם ברך ופגה שכרותו לא חוזר ומברך).

עוד כתב (ס"ק ח') שהרמ"א אוסר אפילו שתוי לק"ש, והלבוש מתיר אפילו שיכור, ולהגר"א שיכור אסור ושתוי מותר. וכתב המ"ב שלכתחילה יזהר שלא יבא לידי כך, ובדיעבד אם נשתכר אין לפטור את עצמו מק"ש משום זה, וכעין שכתב המ"א לקמן בסימן קפ"ה לענין בהמ"ז ואם יפוג יינו עד שלא עבר זמן ק"ש יחזור ויקרא הפרשיות: (וכ"כ בהלכה ברורה אות ז' צריך להזהר שלא לשתות רביעית יין קודם ק"ש, ובדיעבד אפילו הוא שיכור יקרא ק"ש, וכשתפוג שכרותו יחזור ויקראנה).

עוד כתב (ס"ק י') שאין מצרפים את השיכור למנין עשרה, ולענין שלושה לזימון אפשר דשרי. (בהליכות עולם ח"א (עמוד פח') ובהלכה ברורה אות יב' כתב שהשיכור מצטרף למנין אם לא הגיע לשכרותו של לוט).

עוד כתב (ס"ק יא') שלהגר"א והפמ"ג יש להחמיר ששיכור לא יברך אף שאר ברכות, ואם ברך יצא י"ח, ואם היה שיכור כלוט לא יצא י"ח וצריך לחזור ולקרוא ולברך.

סעי' ב' - דרך מיל, ושינה כל שהוא, מפיגין את היין; וה''מ כששתה רביעית, אבל אם שתה יותר, כל שכן ששינה משכרתו ודרך טורדתו; וה''מ במהלך ברגליו, אבל רוכב, ודאי דרך מפיגה היין.

כתב הטור מגמ' עירובין סד. דרך מיל ושינה כל שהוא מפיגין היין וה"מ כששתה רביעית אבל שתה יותר כ"ש ששינה שוכרתו ודרך טורדתו. ופירש בה"ג ה"מ במהלך ברגליו אבל רכוב ודאי דרך מפיגה היין. יין ושכ"ר א"ל תש"ת (ויקרא י) ראשי תיבות ואם שתה כדי רביעית אסור להתפלל, תפלת שכור תועבה:

וכ''פ מרן דרך מיל, ושינה כל שהוא, מפיגין את היין; וה"מ כששתה רביעית, אבל אם שתה יותר, כל שכן ששינה משכרתו ודרך טורדתו; וה"מ במהלך ברגליו, אבל רוכב, ודאי דרך מפיגה היין.

וכתב המ"ב (ס"ק יב') שתה רביעית דרך מיל מפיגה את היין בין במהלך ובין ברוכב וי"א דברוכב בעינן דוקא שלושה מילין: (ובהלכה ברורה אות יג' כתב שיעור הדרך שצריך לרכב עד שיפוג יינו תלויה בחוזק היין ובכח האדם ששתאו).

עוד כתב (ס"ק יג') אם שתה יותר מרביעית ששינה משכרתו, זה דוקא שינה מעט אבל שינה הרבה מפיגתו [מ"א בשם הכ"מ]:

עוד כתב (ס"ק יד') הרוכב אין לו טורח כ"כ, לכן לא אומרים שהדרך טורדתו כמו במהלך ברגליו אם שתה יותר מרביעית.

עוד כתב (ס"ק טו') שתה יותר מרביעית ורכב על גבי בהמה צריך שירכב שלושה מילין כדי שיפוג יינו, ומ"מ הכל לפי רוב היין שאם הרבה לשתות מאוד אין דרך ג' מילין מפיגתו:

סעי' ג' - כל אחד שהוא שתוי, סגי ליה לפי מה שמרגיש בנפשו שיפיג יינו.

כתב הב"י כתב המרדכי בפרק הדר (סי' תקיב) שיכור אל יתפלל וכו' אע"ג שאין אנו נזהרים עתה בשתוי משום דבלאו הכי אין אנו מכוונים כל כך בתפילה בזמן הזה והגהות מיימוניות כתבו בפ"ד מהלכות תפילה (אות כ) פירשו התוספות דהשתא אין אנו נזהרים משום חד דבכל הני שמעתתי כי בלאו הכי אין אנו מכוונים כל כך בתפילה מיהו השיכור שתפילתו תועבה צריך ליזהר עכ"ל: ובתרומת הדשן סימן מ"ב כתב אהא דאמרינן (עירובין סד.) שתה רביעית יין אל יורה דלפי משמעות התלמוד היה נראה לחלק בין יינות שלנו ליינות שלהם שהיו חזקים הרבה ומשכרים אך קשה לי דא"כ סמ"ג (לאוין ש פג.) וסמ"ק (סי' קלג) ואשירי (שם סי' ה) שכתבו פסק זה דשתה רביעית יין אל יורה בסתם ולא חילקו ביינות וכי לא כתבוהו לצורך זמנינו וארצותינו שאין בהם יינות חזקים כל כך ואפשר דמשום הכי לא חילקו לפי שלא ידעו שיעור בדבר ביינות שלנו דהא פשיטא שאם ישתה ממנו הרבה דמשכר ליה ולפי שלא ידעו שיעור בדבר כמה ישתה ויהיה אסור להורות סתמו דבריהם אבל לעולם יש לומר דברביעית שהוא דבר מועט אין לאסור ביינות שלנו עכ"ל ומדבריו לגבי הוראה יש ללמוד לענין תפילה: כתוב באהל מועד (תפלה דרך ג נתיב י) בשם הגאונים שכל אחד שהוא שתוי סגי ליה לפי מה שמרגיש בנפשו שיפוג יינו עכ"ל:

(מהב"י כאן בשם תה"ד מבואר שאם שתה רביעית יין מותר להתפלל, א"כ מדוע פסק מרן בסעי' א' שאם שתה רביעית לא יתפלל. וצ"ל כיון שפסק מרן בסעי' ג' כדברי האוהל מועד שהפגת היין תלויה כל אחד לפי מה שהוא, א"כ אין נ"מ לפסק תרומת הדשן, שלעולם שתה רביעית לא יתפלל אלא צריך שיפיג יינו, ואם שתה רביעית יין חלש כיין של זמנינו ובאמת לא השפיע עליו כדברי תרומת הדשן, א"כ נעשה מיד כמי שהפיג יינו שמותר להתפלל וממלא מותר להתפלל מיד. וכעין זה כתב בבירור הלכה עמוד שנו').

וכ''פ מרן כל אחד שהוא שתוי, סגי ליה לפי מה שמרגיש בנפשו שיפיג יינו. הגה: ולכן אין נזהרין ביינות שלנו, שאין חזקין, שמתפללין אע"פ ששתה רביעית ויותר; (ת"ה סימן מ"ב) וכל שכן אם מתפללים מתוך סידור שבידו, שאין חוששין לשכרות מעט, (כן נראה לי).

וכתב המ"ב (ס"ק טז') מה שכתב הרמ"א שלכן אין נזהרים ומתפללים אע"פ ששתה רביעית ויותר. זה קאי אשתוי שאין בו איסור אלא לכתחילה אבל בשיכור שתפילתו תועבה ודאי יש ליזהר אפילו לדידן וצריך לחזור ולהתפלל. [ב"ח וט"ז]: (משמע מדבריו שיכול להתפלל אע"פ שהוא במצב שהוא שתוי, כל שלא הגיע למצב שאין יכול לדבר לפני המלך. אולם אפשר שגם הרמ"א אוסר בשתוי רק אומר שאם שתה רביעית ויותר מעט מיינות שלנו שאינם חזקים ומתפוגגים מהר לא צריך להמתין שיפוג יינו אלא יכולים להתפלל מיד שהרי כל אחד סגי ליה לפי מה שהוא מרגיש בנפשו שיפיג יינו, אבל ודאי אם מרגיש בנפשו שהוא שתוי, אע"פ שיכול לדבר לפני המלך לא יתפלל. וכ"כ בהלכה ברורה אות ה' שדוקא אם יכול להתפלל כדרכו יש להקל להתפלל אפילו לכתחילה אם שתה רביעית או יותר מעט).

עוד כתב (ס"ק יז') מה שכתב הרמ"א שאין חוששים לשכרות מעט היינו ליישב המנהג אבל מ"מ אין נכון. [פמ"ג]. כתב ביש"ש פ"ב דביצה וביו"ט יכול להתפלל מנחה אע"פ ששותה קצת דא"א להמתין עד שיפוג יינו וכ"ש האידנא דבלא"ה אין מכוונין כ"כ שאין להקפיד בשתוי:

תוכן העניינים

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה