מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות
הלכות תפלה · סימן צח
סעי' א' - צריך לכוין פירוש המילות, ויחשוב ששכינה כנגדו, ויסיר המחשבות הטורדות אותו.
כתב הטור מברכות לא. תניא המתפלל צריך שיכוין לבו שנאמר תכין לבם פירוש שיכוין פי' המלות שמוציא בשפתיו ויחשוב כאילו שכינה כנגדו שנא' שויתי ה' לנגדי תמיד. עוד כתב הטור ויעיר הכוונה ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו עד שתשאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפלתו ויחשוב כי אילו היה מדבר לפני מלך ב"ו שהיום כאן ולמחר בקבר היה מסדר דבריו ומכוין בהם יפה לבל יכשל ק"ו לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה שצריך לכוין את מחשבתו כי לפניו המחשבה כדיבור, כי כל המחשבות הוא חוקר וכן היו עושין חסידים ואנשי מעשה שהיו מתבודדים ומכוונין בתפלתן עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות ולהתגברות רוח השכלית עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה ואם תבוא לו מחשבה אחרת בתוך התפלה ישתוק עד שתתבטל המחשבה.
וכתב הב"י כתוב בארחות חיים (תפלה סי' לז) צריך בשעת תפילה שיחשוב בדברים המכניעים הלב ומכוונים אותו לאביו שבשמים ולא יחשוב בדברים שיש בהם קלות ראש:
וכ''פ מרן המתפלל צריך שיכוין בלבו פירוש המלות שמוציא בשפתיו; ויחשוב כאלו שכינה כנגדו; ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו עד שתשאר מחשבתו וכוונתו זכה בתפלתו; ויחשוב כאלו היה מדבר לפני מלך בשר ודם היה מסדר דבריו ומכוין בהם יפה לבל יכשל, קל וחומר לפני ממ"ה הקב"ה שהוא חוקר כל המחשבות. וכך היו עושים חסידים ואנשי מעשה, שהיו מתבודדים ומכוונין בתפלתם עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמיות ולהתגברות כח השכלי, עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה. ואם תבא לו מחשבה אחרת בתוך התפלה, ישתוק עד שתתבטל המחשבה. וצריך שיחשוב בדברים המכניעים הלב ומכוונים אותו לאביו שבשמים, ולא יחשוב בדברים שיש בהם קלות ראש. הגה: ויחשוב קודם התפלה מרוממות האל יתעלה ובשפלות האדם, ויסיר כל תענוגי האדם מלבו (הר"י ריש פרק אין עומדין). ואסור לאדם לנשק בניו הקטנים בביהכ"נ, כדי לקבוע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום (בנימין זאב סי' קס"ג ואגודה פ' כיצד מברכין).
וכתב המ"ב (ס"ק א') שלא יתפלל בשמות ויחודים אם לא בא בסוד ה'. וכל הכונות הנזכרים כאן יכונם קודם התפלה ובתפלה מכוין רק פירוש המלות.
עוד כתב (ס"ק ב') בספר הגן כתב כדי לבטל מחשבה רעה בשעת התפילה יאמר ג"פ פי פי פי [הוא ר"ת פלטי יוסף דהם התגברו על יצר לבם וכדאיתא בסנהדרין דף כ"א ע"ב] ואח"כ ירוק ג"פ ולא ירוק לגמרי רק בדרך נחת והלשון תהא בין שפתים בשעת הרקיקה ובודאי תלך המחשבה וכתב המ"א ע"ז ואין נ"ל לעשות זה בתוך תפילת י"ח דהוי הפסק ומי יודע אם רפואה בדוקה היא. (וכ"כ בהלכה ברורה אות ו' שרבותינו הפוסקים כתבו לאסור לעשות כן באמצע תפלת שמונה עשרה מחמת איסור הפסק). עוד כתב המ"ב ובספר א"ר הביא בשם קיצור של"ה וז"ל סגולה להעביר מחשבת חוץ שקודם תפילה יעביר ג"פ יד ימינו על מצחו ויאמר בכל פעם לב טהור ברא לי אלהים ורוח נכון חדש בקרבי וכן אם בא לו מחשבת חוץ בתוך התפילה ישתוק מעט ויעביר ימינו על מצחו ויהרהר פסוק הנ"ל עכ"ל: (ובהלכה ברורה אות ו' כתב שיאמר פסוק זה קודם פסוקי דזמרה).
עוד כתב (ס"ק ג') בשל"ה קורא תגר על המביאים ילדים לביהכ"נ והיינו קטנים שעדיין לא הגיעו לחינוך, מטעם כי הילדים משחקים ומרקדים בביהכ"נ ומחללים קדושת ביהכ"נ וגם מבלבלים דעת המתפללים, ועוד גם כי יזקינו לא יסורו ממנהגם הרע אשר נתחנכו בילדותם להשתגע ולבזות קדושת ביהכ"נ, אבל כשהגיעו לחינוך אדרבה יביאנו אתו לביהכ"נ וילמדהו אורחות חיים לישב באימה וביראה ולא יניחנו לזוז ממקומו ויזרזהו לענות אמן וקדיש וקדושה עי"ש בסוף עניני תפילה וקה"ת. ועיין בתנא דבי אליהו ח"א פי"ג גודל העונש שיש להאב שמניח את בנו לענות דברים של הבל ותפלות בביהכ"נ :
סעי' ב' - לא יתפלל במקום שיש דבר שמבטל כוונתו, ולא בשעה המבטלת כוונתו. ועכשיו אין אנו נזהרין בכל זה, מפני שאין אנו מכוונים כ''כ בתפלה.
כתב הטור מגמ' עירובין סה. ולא יתפלל לא במקום שיש בו דבר שמבטל כוונתו ולא בשעה המבטלת כוונתו דא"ר חייא בר אשי אמר רב כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל. רבי חנינא ביומא דרתח פירוש ביום שהיה כועס לא הוה מצלי, רבי אליעזר אומר הבא מן הדרך אל יתפלל תוך ג' ימים, ר' אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר אף המיצר, שמואל לא הוה מצלי בביתא דאית ביה שכרא מפני הריח שטורדו, רב פפא לא הוה מצלי בביתא דאית ביה הרסנא.
וכתב הר"ם מרוטנבורג אין אנו נזהרין עתה בכל זה שאין אנו מכוונין כל כך בתפילה. וכתב הב"י שכדברי המהר"ם כתבו הגהומ"י בפ"ד מהלכות תפלה בשם התוס'.
וכ''פ מרן לא יתפלל במקום שיש דבר שמבטל כוונתו, ולא בשעה המבטלת כוונתו, (טור בשם ר"מ מרוטנברג הגה"מ פ"ד מהלכות תפלה). ועכשיו אין אנו נזהרין בכל זה, מפני שאין אנו מכוונים כ"כ בתפלה. (וכתב בהלכה ברורה אות ט' ומכל מקום אף בזמנינו אין להקל אלא אם כן יכול לכוין כראוי באבות).
וכתב המ"ב (ס"ק ד') דבר שמבטל הכונה כגון שכר חדש שמריח, וכהאי גונא.
עוד כתב (ס"ק ה') שעה המבטלת הכונה כגון שאין דעתו מיושבת עליו מאיזה צער או כעס או מטורח הדרך:
עוד כתב (ס"ק ו') גם עכשיו שאין אנו מכונים פשוט דמ"מ כשרוצה לעמוד להתפלל מתוך כעס וכדומה יראה להסיר מתחילה המחשבות המטרידות אותו וכדלעיל בס"א:
עוד כתב (ס"ק ז') בפמ"ג כתב בשם הלבוש אע"ג שאין אנו מכוונין מ"מ מה דאפשר לעשות עושין ע"כ אין להתפלל בבית שיש שם שכר חדש או מי דבש וכ"ש ריח רע מעופש קצת:
סעי' ג' - יתפלל דרך תחנונים, כרש המבקש בפתח, ובנחת, ושלא תראה עליו כמשא ומבקש ליפטר ממנה.
בברכות כח: במשנה רבי אליעזר אומר העושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים ובגמרא (כט:) מאי קבע א"ר יעקב בר אידי א"ר הושעיא כל שתפילתו דומה עליו כמשאוי ורבנן אמרי כל שאינו אומרה בלשון תחנונים וכתב ה"ר יונה (כ. ד"ה גמ') בשם רבינו האי שרבנן סוברים כיון שאומרה בלשון תחנונים כמי שמבקש רחמים על עצמו, אע"פ שהתפלל במרוצה כמי שדומה עליו כמשאוי יצא ידי חובה. ולרבי הושעיא אע"פ שלא אמרה בלשון תחנונים כיון שלא אמרה במרוצה כמי שדומה עליו כמשאוי, יצא ידי חובה. והטור שכתב שיתפלל בלשון תחנונים וגם שלא תדמה עליו כמשאוי, דלכתחלה תרווייהו בעינן אליבא דכולי עלמא:
וכ''פ מרן יתפלל דרך תחנונים, כרש המבקש בפתח, ובנחת, ושלא תראה עליו כמשא ומבקש ליפטר ממנה.
וכתב המ"ב (ס"ק ח') דרך תחנונים ובנחת הוא ענין אחד, ושלא תראה עליו כמשא הוא ענין שני שמתפלל מפני החיוב לצאת ידי חובתו.
עוד כתב (ס"ק ט') שבדיעבד אפילו אם לא אמרה בלשון תחנונים לא יחזור ויתפלל. ובביה"ל (ד"ה ויתפלל) כתב שצריך להזהר בזה מאוד שיתפלל דרך תחנונים שיש כמה פוסקים שסוברים שצריך לחזור ולהתפלל אם לא התפלל דרך תחנונים אבל הפמ"ג כתב שיש לחשוש לברכה לבטלה ולא יחזור בדיעבד. עוד כתב הביה"ל שגם הסוברים שהוא לעיכובא זה רק באבות שאם לא אמרה דרך תחנונים חוזר, שהרי עיקר הטעם משום כונה, ואם כן בשאר ברכות לא הוי לעיכובא בדיעבד. (ובהלכה ברורה אות י' כתב שאם לא התפלל דרך תחנונים וגם התפלה נראית כאילו היא משא עליו, יחזור ויתפלל בתנאי של נדבה).
סעי' ד' - התפלה צריך שתהא דוגמת הקרבן והמתפלל דוגמת הכהן המקריב.
כתב הטור התפלה היא במקום הקרבן דכתיב ונשלמה פרים שפתינו (הושע יד) וכתיב ולעבדו בכל לבבכם וכי יש עבודה בלב אלא איזו היא עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה ולכך צריך ליזהר שתהה דוגמת הקרבן בכוונה ולא יערב בה מחשבה אחרת כמו מחשבה שפוסלת בקדשים ומעומד דומיא דעבודה דכתיב לעמוד לשרת והשוואת הרגלים ככהנים בשעת העבודה וקביעות מקום כמו הקרבנות שכל אחד קבוע מקומו לשחיטתו ומתן דמיו ושלא יחוץ דבר בינו לבין הקיר ובינו לקרקע דוגמת הקרבן שחציצה פוסלת בינו לבין הכלי ובינו לרצפה וראוי הוא שיהיו לו מלבושים נאים מיוחדים לתפלה כגון בגדי כהונה אלא שאין כל אדם יכול לבזבז על זה ומ"מ טוב לו שיהיו לו מכנסים מיוחדים לתפלה משום נקיות ואחר שיעשה דוגמת הקרבן עולה לריח ניחוח למקום שהקרבן עולה והמלאך עושה אותו כתר לקונו.
וכתב הב"י מה שכתב הטור שלא יחוץ דבר בינו לקרקע. איני יודע מהיכן למד כן וגם הוא לא הזכיר כן בסימנים דלעיל אצל הדברים שצריך ליזהר מהם בשעת תפילה ושמא אפשר לדחוק ולומר שנתכוין למאי דאמרינן (ברכות י:) שלא יעמוד במקום גבוה ויתפלל ואף ע"פ שלא מטעם חציצה אמרו כן אלא לפי שאין גבהות לפני המקום מכל מקום כיון שכל שהוא גבוה פחות מג' טפחים מותר להתפלל בו משום דהוי כארעא סמיכתא אומר רבינו דאפשר לדמות ולומר דבגבוה ג' דאסור הוי טעמא משום דדמי לחציצה: ומרן השמיט זה בשו"ע.
וכ''פ מרן התפלה היא במקום הקרבן, ולכך צריך ליזהר שתהא דוגמת הקרבן בכוונה ולא יערב בה מחשבה אחרת, כמו מחשבה שפוסלת בקדשים; מעומד, דומיא דעבודה; קביעות מקום כמו הקרבנות, שכל אחד קבוע מקומו לשחיטתו ומתן דמיו, ושלא יחוץ דבר בינו לקיר, דומיא דקרבן שהחציצה פוסלת בינו לקיר; וראוי שיהיו לו מלבושים נאים מיוחדים לתפלה, כגון בגדי כהונה, אלא שאין כל אדם יכול לבזבז על זה; ומ"מ טוב הוא שיהיו לו מכנסים מיוחדים לתפלה, משום נקיות.
וכתב המ"ב (ס"ק י') שהטור כתב שלא יחוץ דבר בינו לבין הקרקע וכתב ט"ז דוקא ג"ט אבל בפחות מג"ט אפילו מצוה ליכא ויש אוסרין אפי' פחות מג' ומ"מ לכו"ע מותר לשטוח ביוה"כ על הקרקע עשבים יבשים ולעמוד עליהם להתפלל דבטל הוא לגבי קרקע. (ובהלכה ברורה סימן צ' אות ב' כשעומד על הקרקע אסור אם הוא מקום גבוה ג' טפחים, ועל כלים אסור אפילו בפחות מג' טפחים כשהוא מתיירא שמא יפול מהם). עוד כתב המ"ב שאסור להתפלל בבריכה. דהיינו כשהוא כורע על ברכיו.
סעי' ה' - אל יחשוב: ראוי הוא שיעשה הקב''ה בקשתו כיון שכוונתי בתפלתי.
בגמ' (ר"ה טז:) שלושה דברים מזכירין עוונותיו של אדם וחד מינייהו עיון תפילה ופירשו רש"י והתוספות (ד"ה ועיון) דהכי פירושו שמתאמץ לכוין לבו ובוטח שתהא תפילתו נשמעת וע"י כך מפשפשים במעשיו לומר בוטח הוא בזכיותיו: וכ"כ הסמ"ק והטור ואל יחשוב ראוי הוא שיעשה הקב"ה את בקשתי כיון שכוונתי בתפלתי דאדרבה זהו המזכירו עונותיו אלא יחשוב שיעשה הקב"ה בקשתו בחסדו ויאמר בלבו מי אני דל ונבזה בא לבקש מאת ממ"ה הקב"ה אם לא מרוב חסדיו שהוא מתנהג בהם עם בריותיו:
וכ''פ מרן אל יחשוב: ראוי הוא שיעשה הקב"ה בקשתו כיון שכוונתי בתפלתי, כי אדרבה זה מזכיר עונותיו של אדם (שע"י כך מפשפשין במעשיו לומר בטוח הוא בזכיותיו), אלא יחשוב שיעשה הקב"ה בחסדו. ויאמר בלבו: מי אני, דל ונבזה, בא לבקש מאת ממ"ה הקדוש ברוך הוא, אם לא מרוב חסדיו שהוא מתנהג בהם עם בריותיו.