אור ברסלב

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

הלכות תפלה · סימן צ

סימן פט

סעי' א' - המתפלל לא יעמוד על גבי כלי משום ביעתותא, וגם לא על גבי מדרגה גבוהה ג''ט משום שאין גבהות לפניו

בגמ' ברכות י: ובתוספתא דברכות פ"ג (הי"ז) לא יעמוד אדם על גבי מטה ולא על גבי כסא ולא על גבי ספסל ולא על גבי מקום גבוה ויתפלל אלא במקום נמוך שאין גבהות לפני המקום שנאמר ממעמקים קראתיך ה' ואם היה זקן או חולה הרי זה מותר:

וכתב ה"ר מנוח שאם כוונתו במה שעומד על מקום גבוה להשמיע קולו לציבור אפילו על גבי כסא וספסל מותר. וכן כתוב בספר אהל מועד וכן כתבו רבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל והכל בו בשם רב מתתיה וכן כתב רבינו ירוחם בשם רב חנוך גאון וכן כתב ה"ר דוד אבודרהם.

וכתב רבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל דהא דתניא לא יעמוד על גבי מטה וכו' ואח"כ אמר ולא על מקום גבוה ולא אמר רק לא יתפלל על מקום גבוה, יראה שבא להודיענו שעל גבי מטה או על גבי ספסל או על גבי כלי אפילו שלא יהיה גבוה שלושה טפחים לא יתפלל עליהם לפי שיש לחוש לטירדא שהוא טרוד שמא יפול ולא יתכוין בתפלתו ואח"כ אמר ולא על מקום גבוה ואפילו שלא יהיה כלי אלא קרקע עולם. ע"כ . (נמצא שאם עומד על גבי כלי אם הוא פחות מג' טפחים אסור רק משום ביעתותא ואם הוא גבוה שלושה אסור גם משום גבהות. ומקום גבוה שאינו כלי אין בו ביעתותא ולכן רק אם יש בו ג' טפחים אסור משום גבהות ופחות מג' נחשב כלבוד לקרקע ולא נקרא מקום גבוה).

וכ''פ מרן המתפלל, לא יעמוד על גבי מטה ולא על גבי כסא ולא על גבי ספסל (ואפי' אינן גבוהין ג', ב"י בשם מהרי"א), ולא על גבי מקום גבוה, אלא א"כ היה זקן או חולה, או שהיה כוונתו להשמיע לצבור.

וכתב המ"ב (ס"ק א') הטעם שהתירו לזקן או חולה הוא משום שלא הטריחוהו לרדת מהמקום שנמצא בו ואפילו הוא מקום גבוה שיש בו גם משום ביעתותא, או שהתירו לו רק באופן שאין לו ביעתותא רק שהוא מקום גבוה.

עוד כתב (ס"ק ב') מה שכתב הרמ"א בכלים אפילו אינן גבוהין ג' אסור, הב"ח והט"ז מתירין אבל הא"ר פוסק כהרמ"א. (וכך משמע דעת הב"י שהסכים למהרי"א).

עוד כתב (ס"ק ה') להשמיע לצבור מותר לו לעמוד ע"ג מקום גבוה ואפילו ע"ג כסא או ספסל ואין בזה משום גבהות. ויש מן האחרונים שכתבו דהיכא דיש בו משום ביעתותא אפילו להשמיע לצבור אסור. כתב המ"א שעכשיו נהגו שהמקום שהש"ץ עומד עליו הוא עמוק משאר ביהכ"נ משום ממעמקים קראתיך ה' ולכן נקרא הש"ץ בכ"מ יורד לפני התיבה:

סעי' ב' - היה המקום הגבוה ג' רחב ד' על ד' אמות או מוקף מחיצות מותר להתפלל שם כיון שחלק רשות

וכתב הרמב"ם ז"ל שיעור מקום גבוה שאמרו שלא יתפלל עליו הוא ג' טפחים. וכתב עוד היה גבוה ג' ויש בו ד"א על ד"א הרי הוא כעלייה ומותר להתפלל בו וכן אם היה מוקף מחיצות אע"פ שאין בו ד' על ד' מותר להתפלל שאין גובהו ניכר כיון שחלק רשות לעצמו. וכתב מהר"י אבוהב וטעמא משום דכל פחות משלושה כארעא סמיכתא הוא ושרי. ואח"כ כתב דבארחות חיים (תפלה סי' נב) כתוב שלא הקפידו אלא בגבוה י' אבל בפחות מי' לית לן בה ע"כ. וכתב הב"י ואנו אין לנו אלא דברי הרמב"ם ז"ל דאסר בגבוה ג' טפחים:

וכ''פ מרן שיעור מקום גבוה שאמרו, ג' טפחים. היה גבוה ג' ויש בו ד' אמות על ד' אמות, הרי הוא כעלייה ומותר להתפלל בו. וכן אם היה מוקף מחיצות, אע"פ אין בו ד' על ד', מותר להתפלל בו, שאין גובהו ניכר, כיון שחלק רשות.

וכתב המ"ב (ס"ק ו') שמקום גבוה ג' טפחים שאסור הוא גם בקרקע בית הכנסת.

עוד כתב (ס"ק ז') בימה חדשה שבביהכ"נ שעדיין לא הוקפה מחיצות פשוט דאסור להתפלל עליה ומיהו לענין שמש שמקומו לעמוד שם בקביעות לצרכי ביהכ"נ נראה דמותר כמו לענין אומנין בס"ג [פמ"ג]:

סעי' ג' - האומנין מתפללים בראש הזית או בראש התאנה שטורח להן באלו לירד יותר משאר אילנות ובעה''ב בכולן צריך לירד

בפרק היה קורא (ברכות טז.) ת"ר האומנין קורין בראש האילן ובראש הנדבך ומתפללין בראש הזית ובראש התאנה ושאר כל האילנות יורדין למטה ומתפללין ובעל הבית בין כך ובין כך יורד למטה ומתפלל לפי שאין דעתו מיושבת עליו. ופירש רש"י מתפללין בראש הזית ובראש התאנה. בזמן שעוסקין בהם מפני שענפיהם מרובים ויכולים לעמוד שם שלא בדוחק ואין שם פחד ליפול לפיכך מתפללין בראשן אבל בשאר אילנות אין מתפללין: בין כך ובין כך. כלומר בין מתאנה בין משאר אילנות: יורד ומתפלל. דהא אינו משועבד למלאכה שהוא ברשות עצמו: לפי שאין דעתו מיושבת עליו. מבעתותו ואם הקלו אצל פועלים מפני ביטול מלאכה לא הקלו אצל בעל הבית: וכתב הרא"ש (פ"ב סי' יג) לפי שאין דעתו מיושבת עליו הא לאו הכי מצי להתפלל ולא דמי להא דאמרינן לא יעמוד על גבי כסא וכו' דכיון דעולה באילן לעשות מלאכתו הוי כאדם שעולה לעלייה ומצי להתפלל אלא שאין דעתו מיושבת עליו:

ומה שמפרש בירושלמי לפי שטרחתן מרובה. כתבו תלמידי ה"ר יונה (ט. ד"ה ת"ר האומנין) שנאמרו בו כמה פירושים והנראה למורי יותר נכון שמפני שיש להם ענפים הרבה יותר משאר אילנות יש טורח גדול בעלייתן ובירידתן ויתבטלו ממלאכתן בה ולפיכך אמרו שיתפללו לשם אבל בשאר אילנות דליכא ביטול (מותר) [ירדו] ע"כ . (נמצא שאין איסור משום גבהות לפני המקום, בכל אילן ובין לאומנין בין לבעל הבית, שדומה לעליה. והאיסור משום ביעתותא התירו רק לפועלים ורק בזית ותאנה שאין בהם כל כך ביעתותא וגם יש טורח בעלייתן וירידתן ויש כאן ביטול מלאכה).

וכ''פ מרן האומנין שעושין מלאכה לבעל הבית יכולין להתפלל בראש הזית ובראש התאנה, ואין בזה משום לא יעמוד ע"ג מקום גבוה ויתפלל, דכיון שעלו לעשות מלאכתם הוי כמו שעלה לעלייה; ובשאר אילנות, צריכים לירד. והטעם שנשתנה הזית משאר אילנות, מפני שיש להם ענפים הרבה יותר משאר אילנות, ויש טורח גדול בעלייתם ובירידתם, ויתבטלו ממלאכתם ולפיכך אמרו שיתפללו שם, אבל שאר אילנות דליכא ביטול, ירדו. ובעל הבית, אפילו מראש הזית והתאנה צריך לירד להתפלל, דהא אינו משועבד למלאכה, שהוא ברשות עצמו ואם הקילו אצל פועלים מפני ביטול מלאכה, לא הקילו אצל בעל הבית.

סעי' ד' - צריך לפתוח פתחים או חלונות כנגד ירושלים, להתפלל כנגדן, וטוב שיהיו בביהכ''נ י''ב חלונות.

כתב הטור מגמ' ברכות לד: וצריך שיהיו חלונות פתוחין לו דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן לא יתפלל אדם אלא בבית שיש בו חלונות שנא' וכוין פתיחן ליה בעיליתיה נגד ירושלם. ופירש"י שהחלונות גורמין שיכוין לבו שיסתכל כלפי שמים ולבו נכנע. וכתב הטור ולפ"ז צריך שיהיו פתוחים לאותו רוח שיתפלל . (לכאורה דבר זה לא תלוי בפירוש רש"י שהרי מפורש בפסוק כנגד ירושלם. וצ"ע). וכתב הב"י שכ"כ הרמב"ם שהחלונות יהיו פתוחים כנגד ירושלים. וכ"כ תלמידי ה"ר יונה שע"י ההבטה הזאת יכוין בתפילתו כנגד המקום יותר ותהיה תפילתו רצויה ומקובלת . (ובסימן צה' כתב הב"י שצריך שיהיו פניו למטה בשעת התפלה ורק יסתכל למעלה בחלונות דרך העברה בעלמא). עוד טעם לחלונות כתבו תלמידי ה"ר יונה שע"י החלונות יש אור ואויר טוב ותתישב דעתו עליו ויתפלל בכונה.

וכתב הב"י ולענין מספר החלונות שצריך להיות בבית הכנסת לא נתפרש בתלמוד ולא בדברי הפוסקים אבל בספר הזוהר כתב בפרשת אלה פקודי (רנא.) שצריך להיות בו י"ב חלונות לסיבת סוד נכמס:

וכ''פ מרן צריך לפתוח פתחים או חלונות כנגד ירושלים, כדי להתפלל כנגדן, וטוב שיהיו בביהכ"נ י"ב חלונות.

וכתב המ"ב (ס"ק ח') בבית הכנסת נכון ליזהר בזה ובבית צריך ליזהר בזה לכתחילה. (ובהלכה ברורה אות ח' אין לחלק בין בית הכנסת לבין בית אחר ואף בבית הכנסת צריך שיהיו בו חלונות). ויתפלל כשעניו למטה ורק כשמתבטלת כונתו ישא עיניו לשמים לעורר הכונה.

עוד כתב (ס"ק ט') שנים עשר החלונות יהיו לאיזה צד שירצה ובתנאי שיהיה גם בצד שמתפלל לקבל ירושלים [פמ"ג]:

סעי' ה' - לא יתפלל במקום פרוץ, כמו בשדה, מפני שכשהוא במקום צניעות חלה עליו אימת מלך ולבו נשבר.

בגמ' ברכות לד: אמר רבא חציף עלי מאן דמצלי בבקתא. ופירש רש"י בקתא היינו בקעה (עיין בערוך שגרס פיקתא) והטעם שכשהוא במקום צניעות חלה עליו אימת מלך ולבו נשבר. ורבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל כתב שמאחר שהוא במקום מגולה ואינו נכנע לפני בוראו להסתתר במקום נסתר אע"פ שאין נעלם מנגד עיניו הרי זה עז פנים. והתוספות (ד"ה חציף) כתבו ואם תאמר הא כתיב (בראשית כד סג) ויצא יצחק לשוח בשדה וי"ל דהתם מיירי בהר המוריה אי נמי בקתא דהכא מיירי בבקעה במקום שרגילים שם בני אדם לעבור והולכי דרכים עכ"ל וכתב הב"י ותימה דלתירוץ שני משמע דהוי טעמא כדי שלא יפסיקוהו עוברי דרכים ואין זה טעם לקראו חצוף:

וכ''פ מרן לא יתפלל במקום פרוץ, כמו בשדה, מפני שכשהוא במקום צניעות חלה עליו אימת מלך ולבו נשבר.

וכתב המ"ב (ס"ק י') כיון שבגמרא איתא דחצוף הוא מי שעובר ע"ז כתב הפמ"ג דע"כ אם נזדמן לו בית שאין בו חלונות ובקעה טוב יותר להתפלל בבית שאין בו חלונות:

עוד כתב (ס"ק יא') והנה לחד תירוצא דתוספות אם הוא עומד בצד הדרך במקום שאין מתיירא שיפסיקוהו עוברי דרכים שרי אך בב"י ממאן בדבריהם והנה אף שהמ"א ושארי אחרונים מיישבים לדברי התוס' מ"מ כתבו שבזוהר משמע שיש להתפלל דוקא בבית. ועוברי דרכים לכ"ע מותרים להתפלל בשדה (בהלכה ברורה אות י' כתב ומכל מקום ישתדלו לעמוד במקום שאין שם עוברים ושבים). ומ"מ כשיש שם אילנות טוב יותר שיעמוד שם ביניהם ויתפלל אם אין קשה עליו איחור דרכו דמקום צנוע הוא קצת עי"ז . (ובהלכה ברורה אות יא' כתב רשאי לעמוד בין האילנות להתפלל שם, ויש אומרים שאין להקל בזה אלא בשעת הדחק). וכשהוא בביתו אין לסמוך ע"ז:

עוד כתב (ס"ק יב') ובמקום שהוא מוקף מחיצות אע"פ שאינו מקורה שפיר דמי:

סעי' ו' - ולא בחורבה, מפני חשד ומפני המפולת ומפני המזיקים

בברכות ג. דמפני שלושה דברים אין נכנסין לחורבה להתפלל מפני החשד ומפני המפולת ומפני המזיקין:

וכ''פ מרן ולא בחורבה, מפני חשד ומפני המפולת ומפני המזיקים.

וכתב המ"ב (ס"ק יג') מוכח בגמרא דמוטב להתפלל בדרך מבחורבה ואפילו היכא דליכא בה כ"א טעם אחד ואם הוא מתיירא שיפסיקוהו עוברי דרכים יתפלל תפלה קצרה עיין סימן ק"י:

עוד כתב (ס"ק יד') מפני חשד שיחשדוהו שיש לו זונה מוכנת שם ואם החורבה עומדת בשדה אין לחוש בה לחשד שאין זונה מצויה בשדה וה"ה אם אשתו עמו ג"כ ליכא למיחש לחשד ואם היא חורבה בריאה וחזקה ליכא למיחש בה למפולת ואם שנים נכנסין בה אין לחוש למזיקין שלאחד נראה ומזיק ולשנים נראה ואינו מזיק ולג' אין נראה כלל אם לא במקום שידוע שרגילין שם מזיקין ואבוקה כשנים וירח כשלושה לפיכך אם הם שנים מותר ליכנס בה אם היא בריאה וחזקה ועומדת בשדה [פמ"ג]:

סעי' ז' - לא יתפלל מחוץ לביהכ''נ בין בצד הפתח ובכיוון ההפוך מהמתפללים, או אפילו אחורי ההיכל כשאחוריו להיכל והוא בכיוון המתפללים. ויש להחמיר שגם אם מתפלל בצדדים שיחזיר פניו לכיוון בית הכנסת

בברכות ו: ולא אחורי ביהכ"נ דאמר רבי חלבו המתפלל אחורי ביהכ"נ נקרא רשע שנאמר סביב רשעים יתהלכו וה"מ דלא מהדר אפיה לבי כנישתא אבל אי מהדר אפיה לבי כנישתא לית לן בה.

כתב ה"ר יונה שלדעת רש"י כשעומד מחוץ לפתח בית הכנסת וגם הופך פניו לכיון מערב ומתפלל, נקרא רשע מפני שלושה דברים, האחד מפני שכולם בפנים והוא בחוץ, ועוד שאותם שבבית הכנסת מתפללין כלפי מזרח והוא מתפלל ופניו כלפי המערב, ועוד שאחוריו כלפי בית הכנסת, והוא הדין כשעומד בבית הכנסת אין לו להתפלל למערב אלא שאינו נקרא רשע כיון שעומד בבית הכנסת ומשתתף עם הציבור אבל אם היה עומד מבחוץ לצד כותל מזרחי אע"פ שאחוריו כלפי כותל מזרחי של בית הכנסת כיון שמתפלל ופניו כלפי מזרח כמו שהציבור מתפללין אינו נקרא רשע, וכשהוא אחורי בית הכנסת דהיינו בצד פתח ביהכ"נ ומהדר אפיה לבי כנישתא הואיל ומתפלל ופניו כלפי מזרח כמו הציבור אע"פ שעומד בחוץ לית לן בה:

וכתב עוד ה"ר יונה שר"י מפרש בהיפך דאחורי בית הכנסת היינו אחורי כותל מזרחי שאין שם פתחים וכשעומד אחורי אותו כותל ואחוריו כלפי הכותל אע"פ שפניו כלפי רוח מזרחית ונמצא שמתפלל לרוח שכל הציבור מתפללין נקרא רשע מפני שני דברים מפני שכל הציבור בפנים והוא בחוץ ומפני שאחוריו כלפי בית הכנסת וכי מהדר אפיה לבי כנישתא כיון שפניו כלפי כותל מזרחי אף על פי שעומד בחוץ ונמצא שהוא מתפלל כלפי רוח מערב וכל הקהל כלפי מזרח לית לן בה כיון שפני כל הקהל כלפי כותל מזרחי ששם ההיכל ופניו ג"כ כלפי אותו כותל. והתוספות פירשו כמו שכתב רבינו יונה בדעת רש"י. וכ"כ הטור.

וכתב עוד ה"ר יונה (שם ד"ה ור' יצחק) ולדברי הכל אם עומד בחוץ לצד צפון או לצד דרום ואחוריו לבית הכנסת נקרא ג"כ רשע מפני שכולם בפנים והוא בחוץ וחוזר אחוריו לבית הכנסת מיהו אם פניו לבית הכנסת לדברי הכל לא נקרא רשע אע"פ שעומד בחוץ כיון שפניו כלפי בית הכנסת ואע"פ שנמצא שאינו מתפלל לרוח מזרח כשאר הקהל אין לחוש כיון שאינו מתפלל למערב היפך ממה שמתפללין הקהל ע"כ:

והגהות מיימוניות כתבו בפ"ה (דפוס קושטא תפלה ה"ו) נמצא פירוש ר"י איפכא מפירוש רש"י ופירוש רש"י איפכא מפירוש ר"י לכן יש להחמיר כדברי שניהם וא"כ העומדים חוץ לבית הכנסת למזרח או למערב אל יהפוך פניו למזרח או למערב דאם כן הוי כדו בר לאחד מן הפירושים אלא יהפוך פניו לצפון או לדרום עכ"ל סמ"ק (סי' יא בהגהות אות קל). ויש מפרשים אחורי כמו חוץ כמו (שיר השירים ב ט) הנה זה עומד אחר כתלנו ולפי זה אף לצדדין אסור עכ"ל .

(מה שמשמע מדברי הסמ"ק שאם נמצא מאחרי בית הכנסת בצד הפתח ולא בצד ההיכל יפנה לצד דרום או צפון. לכאורה יכול לפנות לכיוון מזרח שהוא כיוון שהציבור מתפללים, וגם פניו כלפי בית הכנסת. ולמה יפנה לצדדים. ועיין בד"מ אות א' ובב"ח סוף אות ה' שהקשו כן על דברי הסמ"ק).

וז"ל א"ח בשם רבינו האי אם היו פניו כלפי בית הכנסת וכנגד ארץ ישראל יתפלל אחורי בית הכנסת אם ירצה (פירוש שמתפלל מחוץ לבית הכנסת בצד פתח בית הכנסת ולכיוון שכולם מתפללים) אבל כשמחזיר פניו כנגד ארץ ישראל ונמצאו מוחזרות מבית הכנסת (פירוש שמתפלל מחוץ לבית הכנסת ואחוריו כלפי ההיכל) וכן אם החזיר פניו לבית הכנסת והם מוחזרות מארץ ישראל אין לו להתפלל מכאן אתה למד שאסור להתפלל בעזרות שבמזרח (פירוש חדרים הסמוכים לבית הכנסת הנמצאים בקיר שאחרי ההיכל) אלא לצד צפון או לצד דרום שאם התפלל למזרח העזרה אחוריו לבית הכנסת ואם לצד בית הכנסת אחוריו כלפי ארץ ישראל עכ"ל. והרמב"ם (שו"ת פאר הדור סי' קנ, תשו' מהד' פריימן סי' יט) כתב שאם מתפלל בחדר שהקיר שלו הוא גם קיר בית הכנסת וכשמתפלל שם אחוריו כלפי בית הכנסת מותר להתפלל שם כיון שאין הדבר ניכר ואין בזה זלזול ולא יראה כמי שמחזיר פניו מכנגד ההיכל.

וכ''פ מרן ולא אחורי ביהכ"נ, אם אינו מחזיר פניו לביהכ"נ; ואחורי ביהכ"נ הוא הצד שהפתח פתוח בו והוא הפך הצד שפונים אליו הקהל כשמתפללים. וי"מ בהפך וראוי לחוש לדברי שניהם. וגם כשמתפלל בשאר צדדים, חוץ לביהכ"נ, יש להחמיר שיחזיר פניו לביהכ"נ. וכל זה כשניכר שמחזיר אחוריו לביהכ"נ, אבל אם הוא מתפלל בבית הסמוך לביהכ"נ, פניו כנגד א"י כראוי ואחוריו לכותל ביתו שהוא כותל ביהכ"נ, מותר, שאינו ניכר שמחזיר פניו מביהכ"נ.

וכתב המ"ב (ס"ק טו') בתשובת יד אליהו סימן ז' כתב דנ"ל מה שאמרו גבי המתפלל אחורי ביהכ"נ לא שייך אלא דוקא כשהצבור מתפללים תפילת י"ח והוא ג"כ מתפלל י"ח עי"ש ובספר מאמר מרדכי חולק עליו: (ובהלכה ברורה אות טו' כתב הלכה כדעה הראשונה להתיר).

עוד כתב (ס"ק יז') מה שכתב מרן י"מ בהיפך הוא דעת ר"י ולשיטתו אם מתפלל בכותל שמאחרי ההיכל ופניו כלפי בית הכנסת מותר שהרי לא מפנה אחוריו אל ההיכל. (ולרש"י גם בכה"ג נראה שאסור שהרי מתפלל מחוץ לבית הכנסת ובכיוון הפוך מהמתפללים, אלא שלא נקרא רשע, ועל זה אמר מרן שיש לחוש לאסור כדעת רש"י. ושוב ראיתי בערוך השולחן שכ"כ בדעת רש"י שכל שמתפלל נגד הציבור אסור. וכן לרש"י יהא מותר באופן שאסר ר"י כשנמצא מאחרי ההיכל ומפנה גבו לבית הכנסת, שהרי משתחוה לכיוון שהציבור משתחוים. וגם לזה כיון מרן שכתב לחוש לאסור כדעת ר"י).

עוד כתב (ס"ק יח') שלכ"ע מותר אם מתפלל בצד פתח ביהכ"נ ופניו לכיוון בית הכנסת הואיל ומתפלל ופניו כלפי מזרח כמו הציבור אע"פ שעומד בחוץ לית לן בה. מ"מ לא שרי אלא מדוחק הלא"ה מצוה להתפלל בביהכ"נ כמ"ש בסעיף ט':

עוד כתב (ס"ק יט') מה שכתב מרן וגם כשמתפלל בשאר צדדים, חוץ לביהכ"נ, יש להחמיר שיחזיר פניו לביהכ"נ, מדובר בשאי אפשר לו להפוך פניו למזרח כגון שיש צואה לפניו כמלא עיניו הא לאו הכי עדיף טפי שיהפוך פניו למזרח ומ"מ גם בכל זה לא שרי אלא מדוחק כמש"כ בס"ק הקודם: (ומדברי רבינו יונה בב"י משמע שיפנה פניו דוקא לכוין בית הכנסת, אע"פ שאין מתפלל למזרח שבזה מתקן מה שמתפלל בחוץ ולא נקרא רשע).

עוד כתב (ס"ק כ') כל זה שהתרנו להתפלל לצד דוקא כשעומד בצפון ביהכ"נ או בדרומו אבל כשעומד במזרחו או במערבו אסור אף אם רוצה להטות עצמו לצפונו או לדרומו:

עוד כתב (ס"ק כא') שמותר להתפלל בעזרות הבנויות בכותל מזרחי דחדר הוא ואין נראה כאחוריו לבית הכנסת וכ"כ השכנה"ג שראה קהלות רבות שעזרותיהם לצד מזרח ומתפללין ופניהם כלפי מזרח ואחוריהם כלפי כותל מזרחי שבביהכ"נ ומ"מ יותר טוב בעת שבונים העזרות לעשותו בצד אחר לא בצד מזרח כי יש מפקפקים בזה עיין בא"ר:

סעי' ח' - העובר ליד פתח בית הכנסת בשעת התפלה חייב להכנס. ואם נושא משאוי או שלבוש תפילין או שיש ביהכ''נ אחר בעיר או שיש לביהכ''נ זה פתח אחר או שרוכב על הבהמה, מותר

כתב הטור מגמ' ברכות ח: וכן סא. ואפי' לעבור אחורי ביהכ"נ בשעה שהצבור מתפללין אסור שנראה ככופר כיון שאינו נכנס וה"מ כשהוא פנוי אבל כשהוא נושא משא ניכר שמפני משאו נמנע ואפי' אם הוא פנוי אם

הוא לבוש תפילין נראה שאינו כופר ואפילו אם הוא פנוי ובלא תפילין אם יש ביהכ"נ אחרת בעיר או שיש לאותה ביהכ"נ פתח אחר אין לחוש שאין לחשדו ככופר דשמא יכנס בפתח אחרת או לביהכ"נ אחרת.

וכתב הב"י כתב רבינו ירוחם (נתיב ג ח"ז כז ע"ד) וכמו כן דוקא שאינו הולך רכוב וטעמו משום דבקצת נוסחי איכא בפרק הרואה ולא אמרו אלא דלא רכיב חמרא אבל רכיב חמרא לית לן בה כלומר דכשהוא רוכב נראה שמפני שהוא טרוד בשמירת בהמתו אינו נכנס ולא מיחזי ככופר. וכתב ה"ר יונה (ג: ד"ה אמר רבי יהושע) דלדברי הכל האי אחורי בית הכנסת היינו הצד שבו הפתח דכיון שעובר על הפתח ואינו נכנס נראה כפורק מעליו עול התפלה דאילו כשעובר מהצד שאין בו פתח ליכא למיחשדיה:

וכ''פ מרן אסור לעבור חוץ לביהכ"נ בצד שהפתח פתוח בו, בשעה שהציבור מתפללים, מפני שנראה ככופר, כיון שאינו נכנס להתפלל; ואם נושא משאוי או שלבוש תפילין או שיש ביהכ"נ אחר בעיר או שיש לביהכ"נ זה פתח אחר (או שרוכב על הבהמה), מותר.

וכתב המ"ב (ס"ק כג') שכתב הפמ"ג שיש להחמיר אפילו בעת ק"ש ופסוקי דזמרה שלא יעבור ליד פתח בית הכנסת ולא יכנס.

עוד כתב (ס"ק כד') שאם לבוש תפילין נראה שעול מלכותו עליו ולא יבואו לחשדו:

עוד כתב (ס"ק כה') נ"ל דה"ה אם רגילין בביהכ"נ הזה לעשות כמה מנינים ג"כ שרי דלא יבואו לחשדו, כמו אם יש בית כנסת אחר.

סעי' ט' - מי שלא יכול לבוא לבית הכנסת יכוין להתפלל בשעה שהציבור מתפללים. מי שנאנס ומתפלל ביחיד, אעפ''כ יתפלל בביהכ''נ.

בברכות ח. א"ר יוחנן אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת. ופירש הטור בבית הכנסת עם הציבור. וכתב הב"י משמע מדבריו שאם אינו מתפלל עם הציבור לא שאני לן בין מתפלל בבית הכנסת למתפלל בבית אחר. אבל ה"ר יונה (ד. ד"ה אימתי) כתב בשם הגאונים שאפילו כשאין הציבור מתפללין יש לו לאדם להתפלל בבית הכנסת מפני שהוא קבוע ומיוחד לתפילת ציבור ועוד יתבאר בסימן זה כמה מילין צריך אדם לילך כדי להתפלל עם הציבור:

עוד בגמ' ז: א"ל רבי יצחק לרב נחמן מאי טעמא לא אתי מר לבי כנישתא לצלויי אמר ליה לא יכילנא ופירש רש"י תש כחי. ולימא ליה מר לשלוחא דציבורא בעידנא דמצלי ציבורא ליתי ולודעיה למר אמר ליה מאי כולי האי אמר ליה דאמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מאי דכתיב (תהלים סט יד) ואני תפלתי לך יי' עת רצון אימתי עת רצון בשעה שהציבור מתפללין. וכ"כ הטור ואפילו הוא אנוס שאינו יכול לילך לביהכ"נ טוב לו לכוין השעה שהצבור מתפללין בה.

וכ''פ מרן ישתדל אדם להתפלל בבית הכנסת עם הציבור, ואם הוא אנוס שאינו יכול לבוא לביהכ"נ, יכוין להתפלל בשעה שהציבור מתפללים, (והוא הדין בני אדם הדרים בישובים ואין להם מנין, מ"מ יתפללו שחרית וערבית בזמן שהציבור מתפללים, סמ"ג). וכן אם נאנס ולא התפלל בשעה שהתפללו הציבור והוא מתפלל ביחיד, אעפ"כ יתפלל בביהכ"נ.

וכתב המ"ב (ס"ק כז') ואפילו אם יש לו עשרה בביתו ישתדל להתפלל בביהכ"נ.

עוד כתב (ס"ק כח') ישתדל להתפלל עם הציבור מפני שאין הקב"ה מואס בתפלת הצבור ואפילו היה בהם חוטאים לא ימנע מלהתפלל עמהם.

אם יש לו שתי בתי כנסיות ואחד יש בו ברוב עם מצוה להתפלל בו יותר. כתבו האחרונים דאם יש בביהכ"נ של רוב עם רוב בלבול ואין אדם שומע לא תפלה ולא קה"ת מוטב להתפלל בביתו בעשרה. (וכתב בהלכה ברורה אות כד' שאם לא יכול לכוין בתפלתו כלל כשמתפלל בציבור, כגון שיש שם הפרעות ורעש בשעת התפלה ואין לו מנין אחר להתפלל שם, יתפלל ביחיד).

וביהכ"נ ביחיד, ובביתו בעשרה, תפלת צבור עדיף ואפילו יכול לשמוע קדיש וברכו אפ"ה תפלת צבור עדיף [פמ"ג].

ועיקר תפלה בצבור הוא תפלת י"ח דהיינו שיתפללו עשרה אנשים שהם גדולים ביחד ולא כמו שחושבין ההמון שעיקר להתפלל בעשרה הוא רק לשמוע קדיש וקדושה וברכו ולכן אינם מקפידין רק שיהיו י' בביהכ"נ וזהו טעות ולכן חוב על האדם למהר לבוא לביהכ"נ כדי שיגיע להתפלל י"ח בצבור [ח"א].

מי שהולך בשבת ויו"ט בהשכמה להתפלל במנין עשרה כי רוב צבור מאחרים תפלתם ובאותו מנין מתפללים גם תפלת מוסף תיכף אחר תפלת שחרית ויש זמן אח"כ לילך לביהכ"נ יותר טוב לילך להתפלל מוסף עם הצבור בביהכ"נ דברוב עם הדרת מלך כ"כ בתשובת יד אליהו סימן מ"ב ודוקא אם מקום מיוחד לתפלתו הוא בביהכ"נ אבל אם אין מקומו מיוחד להתפלל בביהכ"נ טוב יותר שיתפלל כל התפלה במקום אחד.

כתב בתשובת רדב"ז תפוס שהשר נתן לו רשות יום אחד להתפלל עם הצבור במנין איזה יום שירצה יתפלל אותו יום תיכף ולא יחמיץ המצוה להמתין על יום כיפור או פורים.

עוד כתב (ס"ק כט') אנוס שמותר להתפלל בביתו בשעה שהציבור מתפללים היינו שתש כחו אף שאינו חולה. ואם הוא אונס ממון שמחמת השתדלותו להתפלל עם הצבור יבוא לידי הפסד יכול להתפלל בביתו ביחיד או בביהכ"נ בלא צבור אבל משום מניעת ריוח לא ימנע מלהתפלל עם הצבור דחילוק יש בין מניעת ריוח לבין הפסד מכיסו. וכ"כ השב יעקב והעיד על הגאון מוה' זלמן מירל"ש אב"ד דק"ק האמבורג שפעם אחת הלך לביהכ"נ מעוטף בטלית ותפילין כדרכו ופגע בו אדם אחד שהיה לו למכור אבנים טובות ורצה שילך עמו לביתו והגאון השיב לו שימתין עד שיבוא מביהכ"נ ובתוך כך מכרן לאחר והאחר הרויח בהם כמה אלפים ר"ט ושמח הגאון שמחה גדולה שהשליך מנגד ממון רב עבור תפלה בצבור [מגן גבורים] וכ"כ בספר אליהו רבא בשם תשובת ב"י דיש לקנוס האנשים שמונעים לילך לביהכ"נ משום שעוסקין בתורה או משום שמשתכרין ממון. ולעשירים יש לקנוס יותר ובעל תורה אף שעוסק בלימוד מ"מ איכא חשדא וחילול השם כמש"כ סי"ח:

עוד כתב (ס"ק ל') מכוין תפלתו לתפלת הציבור דוקא אם טריחא ליה מילתא לאסוף עשרה.

משמע בגמ' ע"ז דף ד' ע"ב דאם מתפלל מוסף בשעה שהצבור מתפללין שחרית לא מיקרי בשעה שהצבור מתפללין ואם מתפלל עמהם בביהכ"נ מיקרי תפלת הצבור: (ובהלכה ברורה אות כו' כתב שיש אומרים שנחשב בשעה שהציבור מתפללים כיון שנמצא עימהם בבית הכנסת ואפילו הוא מתפלל שמונה עשרה והציבור אומרים אשרי ובא לציון וכיוצ"ב, ויש חולקים).

עוד כתב (ס"ק לא') הגר בישוב שאין שם עשרה ורוצה ללמוד קודם התפלה ואם ימתין להתפלל עד שהציבור בעיר מתפללים יעבור זמן ארוך בלא לימוד שהרי אסור ללמוד לפני התפלה שמא ימשך בלימודו, לכן מוטב שיתפלל תיכף בהנץ החמה. ומכ"ש כהיום דבקהלות גדולות מתפללין תיכף משהאיר הבוקר וא"כ לעולם הוא בשעה שהצבור מתפללין :

עוד כתב (ס"ק לב') בזמן שהצבור מתפללים פי' בשעת שקהלות ישראל מתפללים. ובאשכנז שנהגו להקדים ערבית כמש"כ סימן רל"ה יחיד הדר בכפר או בדרך צריך להמתין עד צאת הכוכבים:

סעי' י' - אסור ליחיד להקדים ולהתפלל קודם הציבור אלא אם כן רואה שעובר זמן תפלה

כתב הטור מגמ' ברכות כח: אמר רב נחמן אסור לו לאדם שיקדים תפלתו לתפלת הצבור, ובצבור שנו. וכתב הב"י, כתב ה"ר יונה (יט. ד"ה ובציבור) כלומר כשעומד בבית הכנסת אין לו להקדים ולהתפלל אלא ימתין כדי שיתפלל עם הציבור שתפילת הרבים היא רצויה יותר לפני המקום אלא אם רואה שהשעה עוברת ואין הציבור מתפללין מתפלל הוא בפני עצמו ע"כ. וגם הכל בו (סי' יא) כתב דכדי להתפלל תפילה בעונתה שרי ורבינו כתב בסימן תר"ך (שכה.) שהרא"ש כשהיה רואה שהיו מתאחרין ביום הכפורים היה מתפלל מוסף יחיד כדי להתפלל בזמנה ואע"פ שאין בדבריו הכרע אם היה מתפלל בציבור או שלא בציבור נלמוד מדברי ה"ר יונה דאפילו בציבור שרי:

וכ''פ מרן כשעומד עם הצבור אסור לו להקדים תפלתו לתפלת ציבור, אלא אם כן השעה עוברת ואין הציבור מתפללין לפי שמאריכים בפיוטים או לסבה אחרת, (אבל בלא שעה עוברת, יתפלל הפיוטים והתחינות עם הציבור ולא יפרוש מן הציבור אפילו לעסוק בדברי תורה וע"ל סימן מ"ח).

וכתב המ"ב (ס"ק לד') בסעיף הקודם אמרנו שהמתפלל יחיד יתפלל בשעה שהציבור מתפללים אבל אם לא התפלל באותה שעה לא עשה איסור, ובסעיף זה מדובר שמתפלל בציבור ולא מתפלל עם הציבור יש איסור בדבר. מפני שהוא כמבזה את הצבור ומשמע בגמרא דאפילו אם הוא רוצה לעשות זה בשביל לימוד התורה כגון שיש לו שיעור קבוע ללמוד תורה אצל אחד. כתב הב"ח דאם צריך הוא למהר תפלתו כגון שיוצא לדרך יצא מביהכ"נ ויתפלל בביתו ואפשר דבשביל לימוד התורה ג"כ מותר לעשות כן וכן משמע בספר מאמר מרדכי אך שם איירי לענין תפילת מוסף ואפשר דה"ה לענין שחרית ועיין לקמן בסי"ח: (ובהלכה ברורה אות ל' כתב להלכה נראה שנכון להחמיר בזה, ואם חושש שיצטרך לצאת לא ילך לבית הכנסת אלא יתפלל בביתו).

עוד כתב (ס"ק לה') אסור להקדים תפלתו ואפילו רוצה לצאת חוץ לביהכ"נ כ"כ המ"א בשם הריב"ש, אבל בספר מאמר מרדכי כתב דאין מדברי הריב"ש ראיה ומסיק דאין בו איסור דמקדים תפלתו אלא דלאו

שפיר עביד דמפסיד מיהא תפלת הצבור: (ובהלכה ברורה אות ל' כתב אפילו אם יוצא מחוץ לבית הכנסת אינו רשאי להקדים תפלתו לתפלת הציבור).

עוד כתב (ס"ק לו') כשהשעה עוברת משמע שאפילו בביהכ"נ מותר לו להתפלל לפני הציבור וכן מוכח לשון תלמידי רבינו יונה. והב"ח פסק דוקא שהזמן קצר כ"כ שבעוד שילך לביתו יעבור זמן תפלה אבל אם יש זמן ילך לביתו ויתפלל ביחיד ע"ש. (ובהלכה ברורה אות לא' כתב יקדים תפלתו לתפלת הציבור אפילו בתוך בית הכנסת, ואינו צריך לצאת מבית הכנסת). איתא בגמרא דאם חלש לבו יכול להתפלל בביתו קודם הצבור ובביהכ"נ אף זה אסור. ועיין סימן קי"ד ס"ב דאם הוא חולה או אנוס אף בביהכ"נ שרי כ"כ הב"ח והפרישה שם: (ובהלכה ברורה אות לב' לדעת מרן הב"י אינו רשאי להקדים תפלתו לתפלת הציבור כל שהוא בבית הכנסת).

סעי' יא' - מי שיש לו ביהכ''נ בעירו ואינו נכנס בו להתפלל נקרא שכן רע וגורם גלות לו ולבניו.

כתב הטור מגמ' ברכות ח. אמר ר"ל כל מי שיש לו ביהכ"נ בעירו ואינו נכנס לתוכה להתפלל נקרא שכן רע ולא עוד אלא שגורם לו ולבניו גלות.

וכ''פ מרן מי שיש לו ביהכ"נ בעירו ואינו נכנס בו להתפלל נקרא שכן רע וגורם גלות לו ולבניו.

כתב המ"ב (ס"ק לז') ואם יש שתי בתי כנסיות בעיר טוב לילך להרחוקה כי שכר פסיעות יש:

עוד כתב (ס"ק לח') נקרא שכן רע שכן דרך שכנים הרעים שאין נכנסין לבית חביריהם. וע' באחרונים שכתבו שאפילו אין שם מנין עשרה דהא סתמא קתני ובפמ"ג מסתפק בזה. ואם מתפלל בביתו בעשרה בכל גווני אינו נקרא שכן רע דכל בי עשרה שכינתא שריא ומיהו עכ"פ מידי חובת ביהכ"נ הנזכר בסעי' ט' לא יצא אא"כ אותו המקום שמתפללין בו קבוע לקדושה:

עוד כתב (ס"ק לט') נקרא שכן רע דכתיב כה אמר ה' על כל שכיני הרעים וגו' הנני נותשם מעל אדמתם. וכל המשכים ומעריב לביהכ"נ זוכה לאריכת ימים שנאמר אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום וכתיב אחריו כי מוצאי מצא חיים וגו':

סעי' יב' - מצוה לרוץ כשהולך לבית הכנסת וכן לכל דבר מצוה, אפילו בשבת שאסור לפסוע פסיעה גסה, אבל כשיוצא מבית הכנסת אסור לרוץ.

כתב הטור מגמרא ברכות ו: וצריך לרוץ כשהולך לביהכ"נ וכן לכל דבר מצוה ואפי' בשבת שאסור לפסוע בו פסיעה גסה וכשיצא ממנה אסור לרוץ.

וכ''פ מרן מצוה לרוץ כשהולך לבית הכנסת וכן לכל דבר מצוה, אפילו בשבת שאסור לפסוע פסיעה גסה, אבל כשיוצא מבית הכנסת אסור לרוץ.

וכתב המ"ב (ס"ק מ') מצוה לרוץ שנאמר ונדעה נרדפה לדעת את ה' וגו' ומזה נלמד דכ"ש שיש ליזהר אז שלא לעמוד באמצע הדרך להסיח עם חבירו באיזה חפצי עצמו כי עי"ז מצוי שבא אחר ברכו וקדושה. ועיין בפרישה שכתב דעיקר הריצה יהיה כשבא סמוך לביהכ"נ דשם מינכר הוא שעושה לשם מצות ביהכ"נ. וכתב הפמ"ג דבשחרית שהולך עם טלית ותפילין בידו תמיד מינכר הוא ומ"מ ברחוב עכו"ם לא ירוץ:

עוד כתב (ס"ק מא') ירוץ רק עד פתח ביהכ"נ ובביהכ"נ עצמה אסור לרוץ אלא ילך באימה:

עוד כתב (ס"ק מב') אף בחול לא יפסע פסיעה גסה שלא לדבר מצוה שהפוסע פסיעה גסה נוטל אחד מת"ק ממאור עיניו של אדם ועיין בפמ"ג:

עוד כתב (ס"ק מג') כשיוצא אסור לרוץ ולא לפסוע פסיעה גסה לפי שמראה עצמו שעיכוב ביהכ"נ דומה עליו כמשאוי, בד"א כשהולך לעסקיו אבל אם יוצא ע"מ לחזור מצוה לרוץ כדי לחזור מהר וכן אם יוצא מביהכ"נ לבית המדרש כדי ללמוד תורה:

סעי' יג' - מותר לרוק בביהכ''נ, ודורסו ברגליו או מכסהו בגמי.

כתב הטור מגמ' ברכות סב: מותר לרוק בביהכ"נ. וכ"כ הרמב"ם בפרק י"א מהלכות תפילה. וכתב הטור ומיהו מפני הכבוד דורסו ברגליו או מכסהו בגמי. והוא מהירושלמי בפרק מי שמתו (ה"ה) רבי יהושע בן לוי אמר הרוקק בבית הכנסת כרוקק בבת עינו ר' יונתן רקק ושייף. וכתבוהו רבנו יונה והרא"ש. וכתב הרשב"א בפרק מי שמתו (כד: ד"ה דאמר) וליתא לדרבי יהושע בן לוי דהא אסיקנא בפרק הרואה שהוא מותר ומכל מקום צריך לשפשף כרבי יונתן דבהא לא איירי תלמודא דידן: ומ"ש הטור או מכסהו בגמי. כן כתב ה"ר יונה בפרק מי שמתו (שם) שאם יש בבית הכנסת תבן או גמי רוקק עליו ואינו צריך לשפשף שהרי הרקיקה מכוסה בגמי וכן כתב שם הרשב"א בשם הראב"ד ז"ל:

וכ''פ מרן מותר לרוק בביהכ"נ, ודורסו ברגליו או מכסהו בגמי.

(וכתב בהלכה ברורה אות לח' בזמן הזה שהקרקע בבית הכנסת מרוצפת או מכוסה בשטיח יש להחמיר שלא לירוק על הרצפה או על השטיח).

וכתב המ"ב (ס"ק מד') באמצע תפלת י"ח אסור לרוק כדלקמן סימן צ"ז ס"ב עי"ש:

עוד כתב (ס"ק מה') דורסו ברגליו שלא יהיה מגולה מפני הכבוד. והרוצה שלא ירוק תדיר בביהכ"נ ילעוס קודם כניסתו שורש מתוק שקורין לאקעריץ (במתרגם כתב שורש שוש, ונראה דהוא מה שקורים היום אקסוס שבערבית עק פירושו שורש וסוס הוא שוש). [ ואף בבוקר שרי דלא שייך בזה גאוה וגם אין מכניס לגופו ] ובערב יוה"כ ובערב ט' באב אסור ללעוס שורש זה שישאר המתיקות בפיו וכשבולע הרוק בתענית בולע המתיקות:

עוד כתב (ס"ק מו') מכסהו בגמי ר"ל שאם יש תבן או גמי בביהכ"נ רוקק עליו וא"צ לשפשף שהרקיקה מכוסה בגמי:

סעי' יד' - ישכים אדם לבית הכנסת, כדי שימנה עם העשרה הראשונים.

כתב הטור מגמ' ברכות מז: אמר ריב"ל לעולם ישכים אדם לבית הכנסת כדי שימנה עם י' ראשונים שאפילו מאה באים אחריו נוטל שכר כנגד כולם. ועוד בגמ' ח. אמר ריב"ל לבניו אקדימו ואחשיכו לבי כנישתא פי' השכימו והעריבו לבית הכנסת כי היכי דתוריכו חיי:

וכ''פ מרן ישכים אדם לבית הכנסת, כדי שימנה עם העשרה הראשונים.

וכתב המ"ב (ס"ק מז') רק אם מתפלל עימהם נחשב מעשרה ראשונים. עוד כתב שעדיף שיתעכב בביתו עד שיגיע זמן טלית ותפילין ויגיע לבית הכנסת מעוטף בטלית ותפלין מאשר שיהיה מעשרה ראשונים בלא טלית ותפילין. עוד כתב ובזוהר נשא איתא שיתאספו עשרה ביחד ויבואו לביהכ"נ :

סעי' טו' - נשאר אדם יחידי מתפלל בביהכ''נ שבשדות, או תפלת ערבית אפילו בעיר, חייב חבירו להמתין לו, אם לא מאריך בבקשות ותחנונים.

כתב הטור מגמ' ברכות ה: שנים שנכנסו לבית הכנסת וסיים אחד תפלתו קודם חבירו ומיהר לצאת ולא המתין לחבירו אין תפלתו נשמעת, ואם המתין לו שכרו הרבה מאד. וכתב ה"ר יונה דוקא שנכנסו שנים או יותר ואפילו לא נכנסו ממש יחד, אבל אם נכנס יחידי בשעה שלא יוכל לסיים עמהם תפילתו אין חבירו חייב להמתין לו דכיון שרואה שלא יוכל לסיים עמהם ונכנס איגלאי מילתא דאדעתא דהכי נכנס ואינו מפחד אם ישאר יחידי. וכתב עוד וכי אמרינן שחבירו חייב להמתינו דוקא כשאינו מאריך בדבר אחר אלא בתפילתו אבל אם הוא מאריך בבקשות ובדברים אחרים אין חבירו חייב להמתינו בשום ענין עכ"ל:

וכתב הטור שר"ח פירש שדוקא בימיהם שבתי כנסיות היו בשדות ושכיחי מזיקין צריך להמתין לחבירו. וכתב הב"י שכ"כ התוס' בשם רבינו תם. והרי"ף לא כתב בשדות אלא כתב שדוקא בתפלת ערבית לא יניחנו יחידי שלא יבא לידי סכנה. וכתבו התוס' שר"י היה ממתין אף בבית הכנסת שלנו בעיר ואפילו ביום. וכתב הב"י נראה דמשום חומרא בעלמא היה עושה כן, וגם המרדכי (סי' י') כתב ור"י היה מחמיר אף בבתי כנסיות שלנו והיה מאריך בתפילתו עד שיצאו כולם ואם בתוך כך היה אדם בא בבית הכנסת היה מעיין בספר עד שגמר תפילתו ונכון אף לנו להחמיר עכ"ל. אבל ה"ר יונה (ג. ד"ה הא) כתב דנראה שאפילו בבתי כנסיות שבעיר יש זה הדין שדרך העולם כשאדם עומד יחידי בתפילה תפילתו מתבלבלת: (ונראה שהכונה לתפילת ערבית שרבנו יונה חוזר על דברי הרי"ף וכך משמע מלשון מרן בשו"ע).

וכ''פ מרן אם נשאר אדם יחידי מתפלל בביהכ"נ שבשדות או אפי' בבית הכנסת שבעיר, אם היא תפלת ערבית (שמתפללים בלילה), חייב חבירו להמתין לו עד שיסיים תפלתו, כדי שלא יתבלבל בתפלתו. (ויש מחמירין אפילו ביום, ובביהכ"נ שלנו שהם בעיר), (הטור ומרדכי בשם ר"י והר"י פ' קמא דברכות). ואם מאריך בבקשות ותחנונים, אינו חייב להמתין לו.

(וכתב בהלכה ברורה אות מב' למנהג האשכנזים טוב לחוש להמתין אפילו ביום ובבית הכנסת שהוא בעיר ולמנהג הספרדים יש להקל).

וכתב המ"ב (ס"ק מח') אם נכנס יחידי בשעה שלא יוכל לסיים עמהם תפלתו אין חייב להמתין לו דכיון שרואה שלא יוכל לסיים עמהם ונכנס איגלאי מילתא שאינו מפחד אם נשאר יחידי מיהו מדת חסידות הוא להמתין אף בכה"ג: (ובהלכה ברורה אות מג' כתב יש אומרים שאין צריך להמתין לו, ונכון להחמיר להמתין לו אפילו כשנכנס מאוחר).

סעי' טז' - ההולך בדרך והגיע לעיר ורוצה ללון בה, אם לפניו עד ד' מילין מקום שמתפללים בעשרה, צריך לילך שם; ולאחריו, צריך לחזור עד מיל, כדי להתפלל בעשרה.

כתב הטור גרסינן בפסחים מו. לתפלה ארבעה מילין וה"מ לפניו אבל לאחריו עד מיל חוזר טפי לא. ופרש"י לתפלה להתפלל בעשרה שאם הוא הולך בדרך והגיע לעיר ורוצה ללון בה אם לפניו עד ד' מילין מקום שמתפללין בעשרה צריך לילך שם ולאחריו צריך לחזור עד מיל כדי להתפלל בעשרה. אף על פי שיש פירושים אחרים שמפרשים בענין נטילת ידים שצריך לפניו ד' מילין כדי שיהיו לו מים ליטול ידיו לתפלה ולאחריו מיל פירש"י עיקר לכן צריך להשתדל בכל כחו להתפלל עם הצבור.

וכ''פ מרן ההולך בדרך והגיע לעיר ורוצה ללון בה, אם לפניו עד ד' מילין מקום שמתפללים בעשרה, צריך לילך שם; ולאחריו, צריך לחזור עד מיל, כדי להתפלל בעשרה.

וכתב המ"ב (ס"ק מט') הוא הדין בבוקר אם בדרך ההולכת לפניו בד' מילין יש מקום שמתפללין בעשרה ימתין עד שיגיע שם והוא שעי"ז לא יעבור זמן ק"ש ותפלה:

עוד כתב (ס"ק נ') דוקא בדרך ההולכת לפניו צריך ללכת ד' מלין שהרי בלאו הכי יצטרך לבסוף לילך לשם, אבל בצדדין דינו כמלאחריו:

עוד כתב (ס"ק נא') צריך ללכת להתפלל בעשרה דוקא באופן שלא יצטרך לילך יחידי עי"ז וגם מיירי שעוד היום גדול שאפילו אם ילך עד שם יוכל להגיע שם בעוד השמש על הארץ דאל"ה אינו מחוייב דלעולם יכנס אדם בכי טוב. ועיין בפמ"ג שכ' דבדרך אם נזדמן לו עשרה להתפלל מנחה אחר חצי שעה שאחר חצות רשאי אע"ג דבלא"ה אין כדאי לכתחילה כדאיתא בסימן רל"ג כאן מותר:

עוד כתב (ס"ק נב') היושב בביתו דינו כמלאחריו ע"כ הדר בישוב תוך מיל למקום שמתפללין בעשרה צריך לילך בכל יום בבוקר להתפלל בעשרה אבל לא בערב כי א"צ לילך בלילה בדרך בשביל מנין וזה הסעיף הוא תוכחת מגולה לאותן האנשים שהם בעיר ומתעצלים לילך לביהכ"נ להתפלל מנחה ומעריב:

סעי' יז' - לא ישכים אדם לילך מעיר שמתפללים בה בעשרה, אם יכול לבוא למחוז חפצו בעוד היום גדול ושלא יהא צריך ללכת יחידי אחר התפלה.

כתב הב"י מצאתי כתוב בשם ספר אגודה (חולין פ"ט סי' קמט) לתפלה אם יש עשרה עד ד' מילין ימתין וכל שכן שלא ישכים אדם לילך מן העיר שמתפללין שם בעשרה אם יכול לבוא למחוז חפצו בעוד היום ושלא צריך לילך יחידי אחר התפלה:

וכ''פ מרן יש מי שאומר שמכ"ש שלא ישכים אדם לילך מעיר שמתפללים בה בעשרה, אם יכול לבוא למחוז חפצו בעוד היום גדול ושלא יהא צריך ללכת יחידי אחר התפלה.

וכתב המ"ב (ס"ק נג') דוקא בהולך לדבר רשות צריך להמתין למנין. ועיין בפמ"ג שהקשה הא בלאו הכי אסור לצאת לדרך קודם תפלת ח"י כדלעיל בסי' פ"ט ס"ג. אך לפי מה שכתב הרמ"א שם בהג"ה ניחא דמיירי שאמר הברכות שקודם התפלה ואפ"ה אסר כאן משום ביטול תפלה בצבור: (ובהגהות איש מצליח כתב שלדעת מרן שם דלא מהני כאן מיירי שרוצה לצאת לדרך קודם עלות השחר לכן בלא הטעם שלא יפסיד תפלה בציבור היה מותר לו לצאת. ע"כ. ולכאורה משמע מהאגודה שאם התפלה בציבור היא בעוד יותר מהילוך ד' מילין שהם שבעים ושתים דקות לא צריך להמתין לתפלה בציבור. ומעלות השחר עד הנץ הרי יש בינהם שבעים ושתים דקות. וצ"ע).

עוד כתב (ס"ק נד') אם יש לו עתה שיירא ואינה רוצה להמתין מותר לו להתפלל יחידי. שאם ימתין למנין יצטרך ללכת בדרך יחידי.

סעי' יח' - בית המדרש קבוע קדוש יותר מביהכ''נ, ומצוה להתפלל בו יותר מביהכ''נ, והוא שיתפלל בעשרה.

כתב הטור מגמ' ברכות ח. דרבי אמי ור' אסי אע"ג דהוו תליסר כנישתא בטבריא לא הוו מצלי אלא ביני עמודי היכא דהוו גרסי פירוש בבית המדרש. ואמר אביי מריש הוה גריסנא בגו ביתאי ומצלינא בבי כנישתא כיון דשמענא להא דא"ר חייא בר אמי משמיה דעולא מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה ואמר רב חסדא מאי דכתיב אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב אמר הקב"ה אוהב אני שערים המצויינין בהלכה מכל בתי כנסיות לא מצלינא אלא ביני עמודי היכא דגריסנא.

וכתב הב"י שלרבנו יונה בשם רבני צרפת שאפילו בלא עשרה היו מתפללים מפני שיותר נכון להתפלל יחידי במקום ששם קביעות התורה יומם ולילה מלהתפלל בבית הכנסת עם הציבור. וכ"כ הטור. אבל הרמב"ם כתב בפ"ח מהלכות תפילה (ה"ג) והוא שיתפלל שם תפילת הציבור כלומר בעשרה. ופירש ה"ר יונה שאע"פ שבבית הכנסת היו מתקבצים הרבה בני אדם וברוב עם הדרת מלך אפילו הכי היו רוצים יותר בעשרה בלבד בבית המדרש מלהתפלל בבית הכנסת עם רוב עם. וכתב עוד שאפילו לדעת הרמב"ם אין צריך עשרה אלא למי שדרכו ללכת מביתו ללמוד למקום אחר דכיון שדרכו להתבטל מלימודו בשעה שהולך ללמוד יש לו להתפלל בעשרה או ללכת לבית הכנסת אבל מי שלומד בביתו כל היום במקום קבוע ותורתו אומנותו אין לו ללכת לבית הכנסת אם לא ימצא עשרה מפני שנמצא מתבטל מלימודו בשעת הילוכו וטוב לו שיתפלל יחידי משיתבטל כלל והביא ראיה לדבר:

וכתב הטור בשם הרא"ש בתשובה וז"ל טוב להתפלל עם הצבור בעשרה כי זמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד וגם אין תורתנו כל כך אומנתנו ובהרבה שעות ביום אנו מתבטלין נבטל תורתינו בשעת תפלה ונשלם אותה בשעות אחרות ונצא ידי חובותינו בתורה ובתפלה וגם אם אין תלמיד חכם מתפלל עם הצבור ילמדו אחרים ק"ו ממנו ולא יחושו על התפלה כלל ונמצאו בתי כנסיות בטילות כי לא ידונו אותו לכף זכות שאינו בא בשביל למודו ע"כ.

וכ''פ מרן בית המדרש קבוע קדוש יותר מביהכ"נ, ומצוה להתפלל בו יותר מביהכ"נ, והוא שיתפלל בעשרה. הגה: וי"א דאפי' בלא י' עדיף להתפלל בבה"מ הקבוע לו; ודוקא מי שתורתו אומנתו ואינו מתבטל בלאו הכי (הרי"י פ"ק דברכות). ואפילו הכי לא ירגיל עצמו לעשות כן, שלא ילמדו עמי הארץ ממנו ויתבטלו מביהכ"נ (תשובת הרא"ש כלל ד' והטור). וכ"ש שלא יעסוק בתורה בבית הכנסת בזמן שהציבור אומרים סליחות ותחינות (הגהות אלפסי החדשים).

כתב המ"ב (ס"ק נה') בית המדרש שקבוע לרבים ללימוד התורה בוודאי קדושתו חמורה יותר מביהכ"נ ומוטב להתפלל בו בעשרה יותר מביהכ"נ שיש בו רוב עם ואפילו מי שאינו לומד בו כלל עדיף שיתפלל בו. ובית המדרש של יחיד הלומד בו, רק ללומד שם עדיף שיתפלל בו מאשר שיתפלל בבית הכנסת שיש בו רב עם, מפני ביטול תורה, אבל מי שלא לומד שם עדיף שילך להתפלל בבית הכנסת שיש בו רוב עם.

עוד כתב (ס"ק נו') מה שכתב הרמ"א שי"א שאם תורתו אומנותו ואינו מתבטל מלמודו מלבד לדברים הכרחים לצרכי גופו ולימודו אין לו ללכת לביהכ"נ אפילו אם אין שם עשרה מפני שמבטל מלימודו בשעת הליכתו. ועיין בביאור הגר"א שכתב דבאופן זה שתורתו אומנתו אפילו לדעה הראשונה לא בעינן עשרה וכ"ש בלומד תורה ברבים עם תלמידים שאין לו לבטל מלימודו לילך לבי כנישתא: (אבל בהלכה ברורה אות מו' כתב ואפילו תלמיד חכם שתורתו אומנותו ואינו מתבטל מן התורה אף לזמן קצר, עדיף שיתפלל בבית הכנסת בציבור ממה שיתפלל ביחיד בבית מדרשו).

עוד כתב (ס"ק נח') שכן גם בשעת קה"ת לא יעסוק בתורה עיין סי' קמ"ו. כתב בספר מאמר מרדכי דאם הוא כבר התפלל ואינו עומד שם אלא לענות הקדישים והקדושות מאותם שפורסים על שמע או שחוזרים כל התפלה עוסק בתורה ואינו חושש וכן מוכח מלשון הג"ה דמיירי דוקא בענין שפורש מן הצבור וכו' עי"ש:

סעי' יט' - יקבע מקום לתפלתו, שלא ישנהו אם לא לצורך, וגם בבית הכנסת שקבוע בה צריך שיהיה לו מקום קבוע.

בברכות ו: מר רב הונא כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו. וכתב הרא"ש שלא רק יקבע בית הכנסת אלא גם בתוך בית הכנסת יקבע לו מקום, דהכי איתמר בירושלמי א"ר תנחום בר חייא צריך אדם לייחד לו מקום בביהכ"נ שנאמר ויהי דוד בא עד הראש אשר ישתחוה שם השתחוה לא נאמר אלא ישתחוה משמע שהיה תדיר משתחוה שם. וכן כתבו הגהות מיימוניות פ"ה (תפלה אות י) ודלא כה"ר יונה (ג: ד"ה כל הקובע) שכתב הקובע מקום לתפילתו אלהי אברהם בעזרו לא אמרו זה במקומות של בית הכנסת דכיון

שכולה מקום תפילה היא אין להקפיד אם יושב פעמים בזוית זו ופעמים בזוית זו אלא רצה לומר שקובע מקום לתפילתו בביתו שפעמים שאינו יכול לילך לבית הכנסת מתפלל בביתו ומייחד מקום ידוע לכך עכ"ל וכיון דהרא"ש והגהות מסכימים לדעת אחת הכי נקטינן:

וכ''פ מרן יקבע מקום לתפלתו, שלא ישנהו אם לא לצורך. ואין די במה שיקבע לו בית הכנסת להתפלל, אלא גם בבית הכנסת שקבוע בה צריך שיהיה לו מקום קבוע.

וכתב המ"ב (ס"ק נט') הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם בעזרו שכן מצינו באברהם אבינו ע"ה שקבע מקום לתפילתו כדכתיב וישכם אברהם בבוקר אל המקום אשר עמד שם את פני ד' וגו'. וגם כשמתפלל בביתו יקבע מקום שלא יבלבלוהו בני הבית:

עוד כתב (ס"ק ס') כל שהוא בתוך ד' אמות חשוב מקום אחד דאי אפשר לצמצם:

סעי' כ' - יכנס שיעור שני פתחים ואח''כ יתפלל, היינו ח' טפחים מהפתח פנימה ואם לא פתוח הפתח לרה''ר ויש לו מקום קבוע, מותר. וכן לא ימהר להתפלל מיד אלא ישהה שיעור הילוך שתי פתחים.

בברכות ח. אמר רב חסדא לעולם יכנס אדם שיעור ב' פתחים ויתפלל שנאמר לשמור מזוזות פתחי. ופירש רש"י שיעור שני פתחים רוחב יכנס לפנים שלא ישב סמוך לפתח דנראה עליו כמשאוי עיכוב בית הכנסת ויהיה מזומן סמוך לפתח לצאת. וכתוב בארחות חיים (סי' סח) יכנס שיעור שני פתחים שהם ח' טפחים דשיעור פתח אחד ד' טפחים: ולדעת רבינו יונה אם יש לו מקום קבוע שם ליד הפתח מותר לשבת שם שדבר ידוע הוא שאינו יושב שם אלא דרך קביעות ולא שממהר לצאת.

והרא"ש (סי' ז) כתב יש מפרשים שלא ימהר ויתפלל מיד כשנכנס אלא ישהה שיעור שני פתחים אבל אם יושב סמוך לפתח שפיר דמי. ומיהו בירושלמי פרק אין עומדין (ברכות פ"ה ה"א) גרסינן רב חסדא אמר זה שנכנס לבית הכנסת צריך ליכנס לפנים משני דלתות מאי טעמא אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום (משלי ח לד): משמע שצריך להכנס בפנים שיעור שתי פתחים.

וכתב הטור בשם הר"מ מרוטנבורק שהיה אומר דוקא כשביהכ"נפתוחה לר"ה אסור מפני שמביט לחוץ ואינו יכול לכוין אבל אם אינה פתוחה לר"ה שפיר דמי, ויכול לשבת אפילו בתוך ח' טפחים לפתח. ודחה דבריו הטור וכתב ונראה שאין לחלק דהא יליף טעמא מקרא, וגם גרסת הירושלמי לעולם יכנס אדם לפנים משתי דלתות מאי טעם אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום משמע דלאו משום פתיחת הפתח הוא, ולא חילק בין פתוח לרשות הרבים לפתוח למקום אחר. ומשמע נמי כפשטיה שיכנס לפנים משני דלתות ולא שישהה שיעור שני פתחים כדברי היש מפרשים:

וכתב הב"י ולענין הלכה נכון לחוש לכל הפירושים:

וכ''פ מרן יכנס שיעור שני פתחים ואח"כ יתפלל. יש מפרשים שיעור שני פתחים דהיינו ח' טפחים יכנס לפנים, שלא ישב אצל הפתח שנראה כמשאוי ישיבת בית הכנסת ולפי זה אם יש לו מקום מיוחד אצל הפתח, אין בכך כלום. ויש מפרשים שהטעם מפני שמביט לחוץ ואינו יכול לכוין, ולפי זה אם אינו פתוח לרשות הרבים אין בכך כלום. ויש מפרשים שלא ימהר להתפלל מיד כשנכנס, אלא ישהה שיעור שני פתחים. ונכון לחוש לכל הפירושים.

וכתב המ"ב (ס"ק סא') עיין בב"ח שכתב שצריך לעשות עזרה לפני ביהכ"נ דוגמת האולם שהיה לפני ההיכל והאריך לפרש בזה המאמר דשיעור שני פתחים וכ"כ המ"א וכן נהגו כהיום בכל מקום וע"כ טוב להדר לכתחילה שלא להתפלל בעזרה כ"א בביהכ"נ :

עוד כתב (ס"ק סב') ישהה שיעור שתי פתחים כדי שתתיישב דעתו עליו ויתפלל בכונה, כי כשיתפלל תיכף בכניסתו פתאום אין דעתו מיושבת עליו. עוד כתב שמכבדין בפתח ביהכ"נ שיכנס הגדול תחלה הואיל וראוי למזוזה:

סעי' כא' - צריך שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין הקיר. ודבר קבוע כגון ארון ותיבה אינם חוצצים, וכן בעלי חיים אינם חוצצים, אפילו אדם אינו חוצץ.

בגמ' ברכות ה: לא יתפלל סמוך למטה כדאמר רב יהודה אמר רב ואיתימא ריב"ל מנין למתפלל שלא יהא דבר חוצץ בינו לבין הקיר שנאמר ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל. וכתבו התוס' שדוקא מטה שאינה קבועה אסור אבל ארון ותיבה שהם קבועים לא הוי הפסק. וכתב הב"י שבזמנינו שלא יושבים על המיטות והם מיוחדות לשינה גם מיטה נחשבת לדבר קבוע ולא הוי הפסק. עוד כתב בשם ה"ר דוד אבודרהם (עמ' צא) בשם חידושי דב"ש שדוקא מטה שהיא גבוה עשרה ורחבה ד' נחשבת להפסק אבל פחות משיעור זה לא חשוב הפסק ולכן מותר להתפלל לפני הספסלים והכסאות שאין בהם שיעור זה. וכן כתב בארחות חיים (סי' ה) בשם הראב"ד.

וכתב הטור שבעלי חיים חוצצים. וכתב הב"י לא ביאר רבינו אם אדם הוא בכלל בעלי חיים ומפסיק אבל המרדכי (ברכות סי' ח) כתב דאינם חוצצין כדאמרינן בפרק אלו נאמרין (סוטה לח:) לענין ברכת כהנים פשיטא אריכי באפי גוצי לא מפסקי וכן כתב רבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל ודקדק כן מדאמרינן (ברכות כז:) לא יתפלל אדם אחורי רבו משמע דוקא אחורי רבו אבל אחורי אדם אחר לית לן בה עכ"ל וראיה טובה היא [בדק הבית - וכן הוא בהדיא בירושלמי פ"ב דר"ה (ה"ה) ואכתבנו בסימן ק"ב. עד כאן]. אבל בספר הפליאה כתב שצריך ליזהר מלהתפלל אחרי שום אדם וטוב לחוש לדבריו:

וכ''פ מרן צריך שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין הקיר. ודבר קבוע כגון ארון ותיבה אינם חוצצים, (ולא חשיב מחיצה רק בדבר גדול שגבהו י' ורחבו ד' אבל דבר קטן לא חשיב הפסק) (אבודרהם ואורחות חיים בשם הראב"ד), וכן בעלי חיים אינם חוצצים, ואפילו אדם אינו חוצץ. הגה: ול"נ דבעלי חיים חוצצים ואדם אינו חוצץ, וכן נראה סברת הפוסקים, ואפשר דנפל טעות בספרים.

(מה שכתב הרמ"א דנפל טעות בספרים הכונה שצריך לגרוס בלשון מרן ובעלי חיים חוצצים אבל אדם אינו חוצץ. ובאמת שכך משמע בב"י שכתב על מה שכתב הטור בעלי חיים חוצצין. לא ביאר רבינו אם אדם הוא בכלל בעלי חיים ומפסיק. משמע להדיא שבעלי חיים מפסיקין. ובהלכה ברורה אות נב' כתב יש להקל מן הדין להתפלל גם כשיש בעלי חיים בינו לבין הקיר. והאשכנזים מחמירים בזה לענין בעלי חיים. וטוב שאף הספרדים יחמירו בזה).

וכתב המ"ב (ס"ק סג') אין זה אלא למצוה מן המובחר שלא יהא דבר חוצץ ולית ביה איסורא כשצריך לכך מצד דוחק המקום ע"כ אם א"א בקלות להתפלל בענין אחר כגון לפעמים שמתפללין בעשרה באיזה חדר וא"א לכל אדם לעמוד בלי חציצה לכותל אל יעכב התפילה בשביל זה לילך לחדר אחר להתפלל, ומ"מ יעצים עיניו או יתפלל מתוך הסידור ולא יביט לחוץ כדי שלא יבוא לידי ביטול כונה ע"י דבר החוצץ שלפניו:

עוד כתב (ס"ק סד') ואפילו אם הוא רחוק מן הקיר שעומד באמצע ביהכ"נ ג"כ יש ליזהר שלא יחוץ בינו לקיר והפמ"ג מצדד לומר דאם החציצה הוא חוץ לד"א ממנו רשות אחרת היא ושרי וכן פסק המגן גבורים:

עוד כתב (ס"ק סה') מטות שלנו העשויות לשכיבה ואין דרך לטלטלן ממקום למקום נקראות דבר קבוע ואינם חוצצות ויש חולקין וטוב להחמיר בדאפשר: (ובהלכה ברורה אות נ' מיטות שבזמנינו נחשבות לדבר קבוע ומותר להתפלל כנגדן).

עוד כתב (ס"ק סו') כתב הט"ז דכל דבר שהוא צורך תפלה אפילו הוא גדול הרבה אינו חשוב הפסק כגון השולחן שבבית שמניחין עליו הסידור ולכן נהגו בביהכ"נ שיש לפני כל אחד שולחן קטן [שקורין שטענדער] שמניחין עליו הסידורים אע"פ שגבוה עשרה ורוחב ד' וכ"כ שארי אחרונים:

עוד כתב (ס"ק סז') מה שכתב הרמ"א שאם גובהו י' ורחבו ד' חוצץ, אפילו אם אינו רחב ד' רק למעלה ולא למטה:

עוד כתב (ס"ק סח') מה שכתב הרמ"א שדבר קטן לא חשיב הפסק, הפר"ח חולק וכן בספר מאמר מרדכי כתב דמדברי תשובת הרמב"ם שהובא בב"י לא משמע הכי . (וכ"כ בהלכה ברורה אות נ' ויש מחמירים אף בדבר קטן, ונכון לחוש לדבריהם). ומ"מ ספסלים שבביהכ"נ לכו"ע לא חשיב הפסק דקבועים הם עי"ש בפר"ח:

סעי' כב' - ויש מי שאומר שיש ליזהר מלהתפלל אחורי שום אדם, וטוב לחוש לדבריו.

כתב הב"י, המרדכי (ברכות סי' ח) כתב שבני אדם אינם חוצצין כדאמרינן בפרק אלו נאמרין (סוטה לח:) לענין ברכת כהנים פשיטא אריכי באפי גוצי לא מפסקי וכן כתב רבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל ודקדק כן מדאמרינן (ברכות כז:) לא יתפלל אדם אחורי רבו משמע דוקא אחורי רבו אבל אחורי אדם אחר לית לן בה עכ"ל וראיה טובה היא. [בדק הבית - וכן הוא בהדיא בירושלמי פ"ב דר"ה (ה"ה) ואכתבנו בסימן ק"ב. עד כאן]. אבל בספר הפליאה כתב שצריך ליזהר מלהתפלל אחרי שום אדם וטוב לחוש לדבריו:

וכ''פ מרן ויש מי שאומר שיש ליזהר מלהתפלל אחורי שום אדם, וטוב לחוש לדבריו.

וכתב המ"ב (ס"ק ס"ט') כתב בספר מאמר מרדכי לכאורה יש לדקדק בזה דא"א ליזהר בזה דאיך אפשר שיהיו כל העם העומדים בביהכ"נ נגד הכותל בלא הפסקת אדם לכן נראה דאף להי"א לא הוי הפסק גמור שיהא אסור לכל אדם אלא זהירות בעלמא שיש ליזהר בדאפשר ובביהכ"נ וכיוצא בו דא"א בענין אחר פשיטא דמותר לכתחלה להתפלל אחורי אדם אלא שהמדקדק במעשיו יראה שיהיה לו מקום קבוע נגד הכותל עכ"ל:

תוכן העניינים

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה