אור ברסלב
מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות הלכות תפלה › סימן פט

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

הלכות תפלה · סימן פט

הלכות תפלה

סעי' א' - זמן תפלת השחר מעמוד השחר עד סוף ארבע שעות וכיון שעיקר מצותה בנץ לא יתפלל קודם ואם התפלל משעלה עמוד השחר יצא. ואם התפלל אחר ארבע שעות עד חצות אין לא שכר תפלה בזמנה אבל יש לו שכר תפלה.

בגמ' ברכות כו. תנן תפלת השחר עד חצות רבי יהודה אומר עד ארבע שעות ומסיק בגמ' כז. דהלכתא כרבי יהודה הואיל ותנן בבחירתא כוותיה. ואסיקנא דעד סוף ארבע שעות קאמר. והא דתניא מצותה עם הנץ החמה כי תניא ההיא לותיקין ופירש רש"י לותיקין המקדימים למצוות ומחזרים לעשות דבר בזמנו ומצותו מקדימים לאחר הנץ החמה להתפלל, וכי תנן במתניתין למאחרים שלא יאחר יותר, שמשם ואילך עבר הזמן. וכתב הרא"ש שזמן התחלת התפלה הוא משעלה ברק השחר והאיר פני המזרח כיון שהסמיכו חכמים את זמן התפילה לקרבנות וזמן קרבן תמיד של שחר לרבי יהודה מעמוד השחר עד ארבע שעות, אלא שעיקר מצותה עם נץ החמה שנאמר יראוך עם שמש לכן לא יתפלל לכתחילה משעלה עמוד השחר אלא בנץ אבל אם התפלל משעלה עמוד השחר יצא. וכ"כ התוס' בשם ר"ח וכ"כ הרמב"ם שזמן תפלת השחר מתחיל משעלה עמוד השחר.

ולדעת רבינו ירוחם לפי פירוש הב"י עמוד השחר הוא אותו זמן של יראה את חבירו ברחוק ד' אמות ויכירנו ואם התפלל מזמן זה יצא ומצוה מן המובחר להתפלל בנץ. ולמד כן ממה שאמרה הגמרא ברכות ט: אמר אביי לתפלה כאחרים דאמרי משיראה את חבירו ברחוק ארבע אמות ויכירנו. ודחה דבריו הב"י, שלתפלה הכונה תפילין וכך פירש רש"י ורבינו יונה.

וכתב הטור ואם עבר והתפלל אחר ארבע שעות עד חצות אע"פ שאין לו שכר תפלה בזמנה, שכר תפלה מיהא יש לו. וכ"כ הרי"ף והרמב"ם והרא"ש. וכתב הב"י הטעם שמקבל שכר תפלה אם שכח או עבר במזיד והתפלל אע"פ שלרבי יהודה אחר ארבע שעות אינו זמן התמיד, עכ"פ כדי למעט במחלוקת רבי יהודה ורבנן לכך אנו אומרים שלרבנן אחר ארבע שעות עד חצות נחשב תפלה בזמנה ולרבי יהודה אומנם לא נחשב תפלה בזמנה אבל מקבל שכר תפלה. (שהרי תפלות אבות תקנום והסמיכום רבנן על הקרבנות שיתפללו באותו זמן של הקרבת הקרבן. ולא בטלו חכמים לגמרי תקנת האבות שלא תחשב כלל תפלה למי שיתפלל שחרית אחר ארבע שעות שמסתמא עד חצות היה יכול להתפלל מצד תקנת האבות).

כתב הב"י שמחצות ולמעלה עד שיגיע זמן המנחה כיון דלאו זמן תפלה הוא כלל אינו מתפלל בשום ענין תפלת שחרית ואם התפלל אפשר דברכה לבטלה הוי. וכך משמע מהרשב"א.

וכ''פ מרן זמן תפלת השחר, מצוותה שיתחיל עם הנץ החמה, כדכתיב: ייראוך עם שמש (תהילים עב, ה) ואם התפלל משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח, יצא. ונמשך זמנה עד סוף ד' שעות שהוא שליש היום. ואם טעה, או עבר, והתפלל אחר ד' שעות עד חצות, אע"פ שאין לו שכר כתפלה בזמנה, שכר תפלה מיהא איכא. הגה: ואחר חצות אסור להתפלל תפלת שחרית (ב"י בשם הרשב"א פרק תפלת השחר) וע"ל ריש סי' ק"ח.

וכתב המ"ב (ס"ק א') שהנץ הוא בשעה שהחמה מתחלת לזרוח בראשי ההרים. ובביה"ל (ד"ה ואם התפלל) כתב בשם הרמב"ם בפיה"מ פ"א דברכות שעלות השחר הוא כשיעור שעה וחומש שעה קודם הנץ. ולדעת מרן עלות השחר פירושו שיאיר המזרח וקודם שיאיר הוא לילה גמור הוא ואם התפלל לא יצא אפילו בדיעבד, וכן ההיתר להתפלל בשעת הדחק משעלה עמוד השחר פירושו משהאיר פני מזרח. ושכן משמע מהרשב"א וכן דעת האליה רבא והמטה יהודה והגר"א והמגן גיבורים. וכן כל מקום שנזכר בש"ס או בפוסקים עלות השחר או עמוד השחר היינו האיר המזרח. אבל לדעת המגן אברהם והפר"ח והפרי מגדים עלות השחר הוא זמן קודם להאיר פני המזרח ונחשב ליום ולכן בשעת הדחק יכול להתפלל קודם שהאיר פני מזרח. ולהלכה כתב הביה"ל שבודאי צריך להחמיר בזה ואם עשה דבר שמצותו ביום קודם שהאיר פני המזרח צריך לחזור ולעשותו ביום לאחר שהאיר, וגם לענין תפילה צריך להתפלל אחר שהאיר אפילו בשעת הדחק, ואם התפלל בשעת הדחק קודם שהאיר לא יחזור להתפלל דסב"ל. ואם לא היה שעת הדחק והתפלל לא עלתה לו התפלה וצריך לחזור ולהתפלל, שכאן יש לצרף את מה שדייק הפמ"ג ברמב"ם שמי שהתפלל משעלה עמוד השחר ולא היה שעת הדחק לא יצא אפילו בדיעבד. וגם לפי זה צריך להיזהר במצוות טלית ותפילין שמצותם משיראה את חבירו בריחוק ארבע אמות ויכירנו שהוא זמן מועט אחר עלות השחר צריך להמתין זמן מועט אחר שיאיר פני המזרח שהוא זמן עלות השחר. (ובהלכה ברורה אות ג' כתב בדיעבד אם התפלל מיד אחר עלות השחר מעיקר הדין יצא, ונכון שיחזור בתנאי של נדבה. ע"כ. וצ"ע על הלוחות שלנו שמציינים זמן עלות השחר בזמן שהוא חושך גמור ולא מאירים פני מזרח. ויש בזה חשש ברכה לבטלה כשמברכים על טלית ותפילין, וכן הפועלים המתפללים קודם הנץ צריכים להיזהר בזה).

עוד כתב במ"ב בשם הפרי מגדים שבחג השבועות שערים כל הלילה נחשב לשעת הדחק ויכולים להתפלל קודם הנץ.

עוד כתב (ס"ק ג') שהאיר פני מזרח פירושו שיאיר פני כל המזרח ולא מספיק במה שיבריק השחר כנקודה בלבד. וכתב בחידושי רבי עקיבא איגר שאחר שהאיר פני מזרח נחשב ליום אפילו שעדיין נראים הכוכבים בשמים.

עוד כתב (ס"ק ד') שרק לענין תפלה אם התפלל אחר שהאיר המזרח יצא, כיון שהתפלה כנגד התמיד שהיה תיכף משהאיר המזרח. אבל לענין קריאת שמע שזמנה משיכיר את חבירו בריחוק ד' אמות מבואר בסימן נח' שאם קרא משהאיר המזרח לא יצא אם עשה כן פעם שניה באותו חודש ולא היה שעת הדחק. וכן לענין תפילין לא יברך עליהם עד שיגיע זמן משיכיר את חבירו.

עוד כתב (ס"ק ה') הטעם שזמן תפלה עד שליש היום שהוא זמן סוף ארבע שעות זמניות, משום שקרבן התמיד מעולם לא אחרוהו יותר משליש היום. וצריך לגמור תפילת שמונה עשרה בתוך שליש היום. וכתב בביה"ל (ד"ה יצא) שהפר"ח חולק על השולחן ערוך וסובר שג' זמנים הם מעלות השחר עד האיר המזרח יצא בדיעבד, ומהאיר המזרח עד הנץ זמנה לכתחילה, ובנץ היא מצוה מן המובחר. וכתב הביה"ל שהנוהגים שלאחר זמן משיכיר את חבירו ברחוק ד' אמות קוראים ק"ש וברכותיה ומתפללים, כיון שהאיר פני המזרח אפשר שאין למחות בידם. ולכ"ע למצוה מן המובחר אין להתפלל קודם הנץ.

עוד כתב (ס"ק ו') שאם שגג ולא התפלל עד אחר ארבע שעות יתפלל אחר ארבע שעות, ואם הזיד יתפלל בתנאי של נדבה. (ואף שפשטות דברי מרן משמע שלא יכול להתפלל אחר ארבע שעות אפילו נאנס, ויתפלל מנחה שתיים. וכ"כ הכה"ח אות י' שכן משמע לשון מרן, אלא שיש מפרשים שלאו דוקא אם התפלל בדיעבד קאמר, אלא שיכול להתפלל לכתחילה עד חצות, וכתב הכה"ח שכן נראה עיקר ע"פ הסוד. וכ"כ בהליכות עולם ח"א עמוד קעב' ובהלכה ברורה אות ט' שאם היה במזיד יתפלל בתנאי של נדבה, וכתב שבשבת שלא מתפללים תפלת נדבה אם הזיד ולא התפלל שחרית עד אחר ארבע שעות שוב לא יכול להתפלל).

עוד כתב (ס"ק ו') שאם התפלל תפלת שחרית בתוך החצי שעה שאחר חצות יצא בדיעבד ולא יתפלל מנחה שתים.

סעי' ב' - אסור להשכים לפתח חבירו לומר לו שלום או אפילו צפרא דמרי טב או לכרוע לפניו. ואם ברך ברכות השחר אין לחוש כל כך. ואם הלך לראות איזה עסק יאמר רק צפרא דמרי טב. ואם פגע בו בדרך מותר לומר לו שלום, ויש נוהגים שישנה לומר צפרא דמרי טב כדי שיזכור לא להתעכב

בברכות יד. אמר רב כל הנותן שלום לחבירו קודם שיתפלל כאילו עשאו במה מתיב רב ששת בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב תרגמה רבי אבא במשכים לפתחו. וברבינו יונה הביא בשם רבני פרובינצא שמותר להשכים לפתחו ולומר לו צפרא דמרי טב. ולרבנו יונה גם לשון זה אסור לומר אם משכים לפתחו במיוחד כדי לברכו, אלא אם כן הולך לאיזה עסק אחר ובדרך אגב מברכו יברכו בלשון זה. ולרבינו ירוחם בשם גאון כל האיסור במשכים לפתחו דוקא שכורע לפניו אבל לומר שלום בלא כריעה מותר. וכ"כ באורחות חיים בשם תשובות קמאי, ומשמע מדבריו שאסורה הכריעה גם אם פגש אותו בדרך. וכתב אבל אם התחיל לברך הברכות כיון שקיבל עליו עול מלכות שמים בברכות אין לחוש כל כך. וכתב הרשב"א בשם הראב"ד שנהגו שלא אומר שלום אפילו בלא משכים לפתחו אלא פוגש אותו בדרך והטעם כיון שאסור לעשות צרכיו קודם שיתפלל, ואפילו פוגש את חבירו בשוק לכן באופן שמשנה בלשון ולא אומר שלום יזכור שהוא קודם תפלה ולא יתעכב בעסקיו. וכ"כ באורחות חיים.

וכ''פ מרן כיון שהגיע זמן תפלה, אסור לאדם להקדים לפתח חבירו ליתן לו שלום, משום דשמו של הקב"ה שלום, אבל מותר לומר לו צפרא דמרי טב; ואפילו זה אינו מותר אלא כשהוצרך ללכת לראות איזה עסק, אבל אם אינו הולך אלא להקביל פניו קודם תפלה, אפי' זה הלשון אסור. וכן אסור לכרוע לו כשמשכים לפתחו, וי"א דכריעה אסורה אפי' בלא משכים לפתחו. ואם התחיל לברך הברכות (אח"כ), אין לחוש כל כך. ואם אינו משכים לפתחו, אלא שפגע בו בדרך, מותר ליתן לו שלום. וי"א שאפילו במוצא חבירו בשוק לא יאמר לו אלא צפרא דמרי טב, כדי שיתן לב שהוא אסור להתעכב בדברים אחרים כלל, עד שיתפלל.

וכתב המ"ב (ס"ק ח') זמן תפלה היינו מעמוד השחר.

עוד כתב (ס"ק ט') שלאו דוקא להקדים לפתח ביתו אסור, אלה הוא הדין אם הולך בביהכ"נממקום הקבוע לו למקום חבירו ליתן לו שלום:

עוד כתב (ס"ק י') שגם לאביו או רבו אסור להשכים לפתחו. ואם יש לחוש לאיבת גברא אלמא אם יכול ליתן ידו בלא אמירת שלום שפיר דמי להשכים לפתחו [פמ"ג]. וכשפגעו בדרך יש להקל בגברא אלמא גם באמירת שלום דבלא"ה מדינא מותר וכדלקמן כנ"ל:

עוד כתב (ס"ק יא') הטעם שאסור להקדים שלום כיון שאין ראוי להזכיר שמו של הקב"ה על האדם ולכבדו קודם שמכבד להקב"ה. ובלשון לע"ז יש לעיין. ומסתברא דאם אומר הרחום ירחמך או החנון יחננך וכדומה שרי דמברכו בשמו של הקב"ה [פמ"ג עיי"ש עוד]:

עוד כתב (ס"ק יב') שאם הוצרך ללכת לחצר חבירו לראות איזה דבר מותר לו ללכת לאיזה חבר אחר שגר באותו חצר לומר לו צפרא דמרי טב, אבל לא יגיד לו שלום. (ובהלכה ברורה אות יב' כתב שאומר צפרא דמרי טב ושיש מתירים בזה אף להקדים שלום). וכתב בביה"ל (ד"ה זה אינו) שלפמ"ג לאותו חבר שהלך לראות אצלו מותר אפילו לומר שלום, אבל מהב"ח והגר"א משמע שאסור.

עוד כתב (ס"ק יג') שיש להורות כהיש אומרים שכריעה אסורה גם בלא משכים לפתחו. (אולם בהלכה ברורה אות יז' כתב שאין לאסור בזה רק במשכים לפתחו).

עוד כתב (ס"ק יד') שאם התחיל בברכות אז מותר לכרוע כשאין משכים לפתחו אבל במשכים לפתחו בין לכרוע או נתינת שלום אפילו התחיל בברכות אסור:

עוד כתב (ס"ק טו') שאפילו שפוגש את חבירו שרגיל ליתן לו שלום לא יתן לו שלום.

עוד כתב (ס"ק טז') מה שכתב מרן שגם במוצא חבירו בשוק לא יאמר שלום ואף דמדינא מותר מ"מ נהגו קדמונינו להחמיר בזה מזה הטעם ואם התחיל הברכות אין לחוש כ"כ ומותר ליתן שלום. וכ"ז לפתוח לומר לחבירו שלום אבל כשחבירו שואל בשלומו מותר להשיב בכל ענין וכ"ש דמי שכבר התפלל מותר להשכים לפתחו של חבירו שלא התפלל ליתן לו שלום אע"פ שיצטרך להשיבו:

סעי' ג' - אסור להתעסק בצרכיו או לילך לדרך קודם שיתפלל תפלת שמונה עשרה

בגמרא ברכות יד. אסור לו לאדם לעשות חפציו קודם שיתפלל שנאמר צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו. וכתב הב"י בשם תרומת הדשן שצריך להתפלל שמונה עשרה קודם, ולא כרבים מן המדקדקים שהיו קוראים כמה מזמורים ויוצאים לעשות חפציהם.

כתב הטור שלא ילך לדרך עד שיתפלל. וכתב הב"י שסובר שהוא בכלל עושה חפציו קודם שיתפלל והא דאמרינן בפרק היה קורא שם כל המתפלל ואח"כ יוצא לדרך הקב"ה עושה לו חפציו לאו למימרא שאם לא התפלל קודם שאין הקב"ה עושה לו חפציו אבל איסורא ליכא אלא איסורא נמי איכא כיון שעושה חפציו קודם שיתפלל. ומה שיש בסעיף ח' סוברים שעדיף לצאת בשיירא ולהסמיך גאולה לתפלה ולא להתפלל בבית קודם שיצא לדרך, אינו ענין לכאן שכאן יש לו אפשרות להתפלל כל התפלה בזמנה לכן לכ"ע לא יצא קודם שיתפלל.

וכ''פ מרן אסור לו להתעסק בצרכיו, או לילך לדרך, עד שיתפלל תפלת י"ח. (ויש מקילין, לאחר שאמרו מקצת ברכות, קודם שאמרו ברוך שאמר, וטוב להחמיר בזה), (תרומת הדשן סי' י"ח).

וכתב המ"ב (ס"ק יז') קודם עלות השחר מותר לעשות חפציו, ולאליה רבא חצי שעה קודם עלות השחר לא יעשה שום ענין עד שיברך סדר הברכות.

עוד כתב (ס"ק יח') שמשרתים יכולים לעשות צרכיו של בעל הבית קודם תפלה. וממידת חסידות שקודם יברכו הברכות ויקראו פרשה ראשונה של קריאת שמע.

עוד כתב (ס"ק יט') שלא יצא לדרך גם קודם מנחה או ערבית. (וזה באופן שרוצה להתפלל בדרך ולא יהיה מיושב בדעתו כמו שמתפלל בביתו, אבל אם יתפלל לאחר שיגיע למחוז חפצו מותר, שאין איסור עשיית חפציו קודם תפלת מנחה. כך משמע ברבינו מנוח שהביא הכ"מ פ"ו מתפלה הלכה ד').

עוד כתב (ס"ק כ') שבתפלת שחרית לא יצא לדרך אפילו שרוצה להתפלל לאחר שיגיע למחוז חפצו בזמן ובציבור, כיון שהיציאה לדרך נחשבת לעשיית חפציו. ובשעת הדחק שאין השיירא ממתינה לו מותר לצאת קודם תפלה ואפילו אחר הנץ.

בהמשך - אסור לאכול או לשתות קודם התפלה, אבל לשתות מים וכן אוכלין ומשקים לרפואה מותר, גם בשבת וי''ט שיש בו קידוש

כתב הטור מגמ' ברכות י: ולא לאכול ולא לשתות ואם עשה כן עליו הכתוב אומר ואותי השלכת אחרי גויך אל תקרי גויך אלא גאיך אחר שנתגאה זה מקבל עליו עול מלכות שמים. וכתב אבי העזרי שמותר לשתות מים דלא שייך בהו גאוה. וכתב הב"י מה שכתב שמותר לשתות מים כן כתבו הרא"ש והמרדכי והגהו"מ. וכתב בספר המצוות שאם הוא צמא הרבה שטוב יותר שישתה מים משיצטער בתפילתו. וכתב רבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל דלדעת אבי העזרי מותר לאכול ולשתות אוכלין ומשקין לרפואה קודם שיתפלל דכיון דלרפואה הוא דאכיל ושתי להו ליכא משום גאוה. וכתב הכל בו (סי' ט) שיש אומרים דאף מים אסור כיון שרצונו ונפשו מלא ממה שהוא צריך ורבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל כתב כן בשם ארחות חיים (סי' טו) שאפילו מים או לרפואה אסור והוא ז"ל כתב שאין נראה בעיניו אלא כדברי אבי העזרי עיקר והכי נקטינן:

וכתב הטור דוקא בחול מותר לשתות מים אבל בשבת וי"ט כתב אבי העזרי דאסור משום הקידוש וא"א ז"ל היה שותה מים בשבת בבקר קודם תפלה שאין הקידוש אוסרו כיון שעדיין לא הגיע זמנו. וכתב הב"י ומצאתי כתוב בשם רבינו טוביה דוקא בחול אבל בשבת ויום טוב שצריך לברך [על הכוס] על שולחנו קודם אכילה אסור לשתות עכ"ל. וכן כתב בארחות חיים (סי' טו) בשם הר"מ (תשב"ץ קטן סי' רג) וזכורני שראיתי כתוב בספר אחד שמתיר לשתות אפילו בשבת ויום טוב ולא מיתסר מפני שלא קידש משום דכל שלא התפלל אכתי לא מטי זמן קידוש. [בדק הבית] והוא מ"ש רבינו שהיה נוהג הרא"ש [עד כאן]: וזה נראה עיקר וכל שכן שיש פוסקים שמתירים לשתות מים קודם קידוש כמו שיתבאר בסימן רע"א.

וכ''פ מרן ולא לאכול ולא לשתות, אבל מים מותר לשתות קודם תפלה, בין בחול ובין בשבת וי"ט. וכן אוכלים ומשקין לרפואה, מותר.

וכתב בביה"ל ד"ה (ולא לאכול) שחוץ ממה שהסמיכו חכמים דבריהם על הפסוק אותי השלכת אחרי גויך, הסמיכו גם על הפסוק לא תאכלו על הדם לא תאכלו עד שתתפללו על דמכם ולכן אפילו שקרא ק"ש כיון שעדיין לא התפלל אסור לאכול, ואם חייב לאכול לרפואה יקרא ק"ש קודם. וכתב המ"ב (ס"ק כא') אפילו טעימה בעלמא אסור.

עוד כתב (ס"ק כב') שדוקא מים מותר אבל שכר או בירה ודאי אסור. ותה או קפה בלי סוכר מותר ועם סוכר אין להקל אלא אם כן למי שיש לו חלישות הלב. (בהליכות עולם ח"א עמוד קנג' ובהלכה ברורה אות כג' כתב שיש להקל לשתותם עם סוכר ואפילו לכתחילה, ולתת חלב לתוך הקפה אם הוא רגיל בכך והוא אדם חלש יש לו על מה שיסמוך).

עוד כתב ואם נותן את הסוכר בפיו ושותה התה בלי סוכר אין זה דרך גאוה ומותר, וטוב שיאמר קודם פרשת שמע ישראל. ועכ"פ לא ישתה באסיפת חברים שלא יעבור זמן ק"ש ותפלה ע"י ריבוי שיחה.

עוד כתב (ס"ק כג') שבשבת קודם תפלת מוסף מותר לאכול אכילת עראי אחר שיקדש.

עוד כתב (ס"ק כד') שמותר לאכול אוכלים שהם לרפואה אפילו שהם אוכלים שהם גם מאכל בריאים, ואפילו הוא לא חולה גמור. וכתב בביה"ל (ד"ה וכן אוכלין) שאם אוכל לרפואה מותר לאכול קודם התפלה אפילו שיכול להמתין ולאכלם אחר התפלה. אבל אדם חלש שמותר לו לאכול קודם התפילה עדיף שיתפלל יחיד בביתו ואח"כ יאכל מעט וילך לבית הכנסת לשמוע קדיש וקדושה, וזה עדיף מאשר יאכל ואח"כ ילך להתפלל בציבור.

סעי' ד' - הצמא והרעב, שאין ביכולתו לכוין דעתו הרי הוא בכלל החולים, ואם רצה אל יתפלל עד שיאכל

כתב הב"י, כתב הרמב"ם בפרק ה' מהלכות תפילה (ה"ב) הצמא והרעב הרי הן בכלל חולים אם יש בו יכולת לכוין את דעתו יתפלל ואם לאו אל יתפלל עד שיאכל וישתה. ולפי מה שכתב הטור בסימן צ"ח בשם הר"מ אהא דכל שאין דעתו מיושבת עליו לא יתפלל שאין אנו נזהרים עתה בכל זה לפי שאין אנו מכוונים כל כך בתפילה אפשר דהני נמי יתפללו ואח"כ יאכלו וישתו. ומיהו אם רצו הצמא והרעב לסמוך על דברי הרמב"ם ז"ל הרשות בידם:

וכ''פ מרן הצמא והרעב, הרי הם בכלל החולים, אם יש בו יכולת לכוין דעתו, יתפלל; ואם לאו, אם רצה אל יתפלל עד שיאכל וישתה.

וכתב המ"ב (ס"ק כה') דוקא שרעב הרבה מותר לו לאכול.

עוד כתב (ס"ק כו') כיון שהיום לא מכוונים כל כך לכן לא חייב לאכול רק אם רצה לאכול כדי לכוין מותר. וכתב בביה"ל (ד"ה הצמא) מה שכתב מרן הצמא מותר לשתות אף שאמרנו בסעיף הקודם שמותר לשתות מים קודם תפלה, החידוש כאן שאם הוא צמא ולא יכול לשתות מים בלא שיאכל תחילה איזה דבר מותר לו לאכול כדי שיוכל לשתות.

סעי' ה' - ואם התחיל לאכול קודם עלות השחר, צריך להפסיק. וי''א שא''צ להפסיק

כתב הטור ואם התחיל לאכול קודם עלות השחר כתב הרמב"ם ז"ל שאין צריך להפסיק וא"א ז"ל כתב בשם ר"י שצריך להפסיק. וכתב הב"י נראה שספר הרמב"ם מוטעה נזדמן לרבינו דבנוסחי דידן בפ"ו מהלכות תפילה (ה"ה) לא כתב שאינו צריך להפסיק אלא בתפילת המנחה אבל לא בתפילת שחרית או אפשר שנתחלף לרבינו בין הרמב"ם להרשב"א דהרשב"א משמע דסבר הכי כמו שאכתוב בסמוך:

ומה שכתב הרא"ש שצריך להפסיק, הוא בפרק קמא דברכות (סי' י') וטעמא משום דאע"ג דאמרינן בתפילת המנחה (שבת ט:) אם התחילו אין מפסיקין שאני הכא דאסמכוה אקרא ואיכא לאו (ויקרא יט כו) דלא תאכלו על הדם וכן כתב ה"ר יונה ז"ל (ה. ד"ה כל). אבל הרשב"א (י: ד"ה כל) כתב אהא דאל תקרי גויך אלא גאיך ודוקא כשאכל לאחר שהגיע זמן התפילה אבל התחיל קודם לכן אינו צריך להפסיק וכן כתבו בתוספות עכ"ל:

וכ''פ מרן ואם התחיל לאכול קודם עלות השחר, צריך להפסיק. וי"א שא"צ להפסיק.

וכתב המ"ב (ס"ק כז') מה שכתב מרן התחיל לאכול קודם עלות השחר היינו חצי שעה קודם שבתוך החצי שעה אסור להתחיל לאכול וכמו שכתב הרמ"א בסי' תרנ"ב לגבי לולב וה"ה לגבי ק"ש דאורייתא ודוקא אם אוכל יותר מכביצה דהוי דרך קבע או לשתות בכשיעור זה אבל בפחות מזה מותר עד עה"ש: (ובהלכה ברורה אות כח' שלדעת רבותינו המקובלים כל שישן וקם אסור לאכול עד שיתפלל, ונכון לחוש לדבריהם והמיקל בזה אין למחות בידו).

עוד כתב (ס"ק כח') צריך להפסיק כשעולה עמוד השחר. וכתב בביה"ל (ד"ה צריך להפסיק) שכ"כ הרא"ש. ונסתפק אם התחיל לאכול בתוך חצי שעה שקודם עלות השחר אם צריך להפסיק מיד כמו שכתב הפמ"ג בסימן רל"ה בהתחיל לאכול חצי שעה קודם צאת הכוכבים. עוד כתב המ"ב ובשם הזוהר כתבו האחרונים שאפילו קם בחצות הלילה אסור לטעום קודם שמתפלל וכתב הפמ"ג דדוקא כשהיה ישן ואפשר דשתייה שרי ומדינא אפילו ישן מותר לאכול ולשתות ומ"מ נכון לכתחלה ליזהר בזה אם אינו מוכרח ועיין במחצית השקל שכתב דבתשו' שב יעקב סי' ח' כתב בשם סידור האר"י ז"ל שהרח"ו עצמו כשהיה חלש לבו אכל או שתה איזה דבר לחזק גופו ולא אסר כ"א לאכול למלאות תאותו עי"ש ובח"א כלל ט"ז כ' ג"כ דהקם קודם אור היום ולבו חלש ועי"ז מתבטל מלימודו מותר לאכול:

עוד כתב (ס"ק כט') ליש אומרים שאינו צריך להפסיק זה דוקא לתפלה אבל צריך להפסיק ולקרוא קריאת שמע ואחר שיגמור אכילתו יקראנה שוב עם ברכותיה. וכתבו האחרונים שהעיקר כסברא הראשונה. וכתב בביה"ל (ד"ה ויש אומרים) ונ"ל דמחוייב ג"כ להניח תפילין מקודם שיאכל דהרי הוא ג"כ דאורייתא וזמנם ג"כ מתחיל בעת התחלת זמן ק"ש וכדלעיל בסימן ל' ס"א: עוד כתב במ"ב ואם בירך בהמ"ז ועוסק בשתייה צריך להפסיק לדברי הכל :

סעי' ו' - המתפלל בביתו אסור ללמוד קודם תפלה שמא ימשך ואם מלמד לאחרים מותר

כתב רש"י בברכות ה: על מה שאמר אבא בנימין כל ימי הייתי מצטער וכו' על תפילתי שתהא סמוכה למטתי. כל ימי נזהרתי שלא לעשות מלאכה ושלא לעסוק בתורה כשעמדתי ממטתי עד שאקרא ק"ש ואתפלל. וכתבו התוס' והרא"ש מנין לרש"י שאסור ללמוד קודם תפלה. וכתב הרא"ש ואפשר דמיירי באדם שמתפלל בבית מדרשו ואינו רגיל לילך לבית הכנסת דאיכא למיחש דילמא מיטריד בגירסיה ויעבור זמן תפילה וק"ש ע"כ: וה"ר יונה (ג. ד"ה על) כתב ואפילו לדברי רש"י אין לאסור אלא כשלומד לעצמו מפני שיכול להתפלל תחלה ולחזור ללימודו אח"כ אבל במי שמלמד לאחרים ודאי מותר כיון שהשעה עוברת דזכות רבים דבר גדול הוא ואם לא ילמדו עכשיו יתבטלו ולא יוכלו ללמוד אח"כ שכן מצינו ברבינו הקדוש שהיה מלמד לתלמידיו וכשהיה מגיע זמן ק"ש היה מעביר ידיו על גבי עיניו וקורא ק"ש וחוזר ללימודו ואח"כ היה מתפלל ולא היה חושש אע"פ שהגיע התחלת זמן התפילה ולא חיישינן שמא ישכח ויעבור השעה דכיון שהתפילה דרך הוא להתפלל אותה בכל יום יתן לבו לדבר ויזכור ויתפלל.

וכ''פ מרן אפילו ללמוד, אסור משיגיע זמן תפלה, והיינו מי שרגיל להתפלל בבית מדרשו ואינו רגיל לילך לביהכ"נ, דאיכא למיחש דלמא מטריד בגירסיה ויעבור זמן ק"ש ותפלה; אבל מי שרגיל לילך לביהכ"נ, מותר. ואם הוא מלמד לאחרים, אפילו אם אינו רגיל לילך לבית הכנסת, מותר כיון שהשעה עוברת, דזכות הרבים דבר גדול הוא ואם לא ילמדו עכשיו יתבטלו ולא יוכלו ללמוד (ע"ל סי' ק"ו).

וכתב המ"ב (ס"ק ל') אסור להתחיל ללמוד אבל אם כבר התחיל אפילו אחר שהגיע הזמן שוב אינו פוסק אם ישאר לו שהות אח"כ להתפלל בזמן תפלה. אך ק"ש י"א דצריך להפסיק ולקרותה כיון שהתחיל אחר שכבר הגיע זמנה ויש מקילין גם בזה אם לא שירא שיעבור הזמן . (וכתב בהלכה ברורה סימן קו' אות ט' אם התחיל באיסור אחר שעלה עמוד השחר נכון להחמיר שיפסיק מלמודו ויקרא ק"ש ויתפלל).

עוד כתב (ס"ק לא') קודם עלות השחר מותר אפילו להתחיל וכשהתחיל ממילא שוב אינו פוסק אם לא שירא שיעבור הזמן. ויש מקילין לכתחילה אפילו אחר שעלה עה"ש כ"ז שלא הגיע זמן סמוך להנץ שראוי להתפלל בו לכתחילה: (ובהלכה ברורה אות לג' כתב אסור להתחיל ללמוד תורה משהגיע זמן עלות השחר עד שיתפלל).

עוד כתב (ס"ק לב') דוקא שמתפלל בבית מדרשו ביחידות אז אסור לו ללמוד משהגיע זמן תפלה, אבל אם רגילין צבור להתאסף אליו שם להתפלל גם בזה מותר דודאי יזכרוהו כשיבואו.

עוד כתב (ס"ק לג') שכתב החיי אדם שאפילו יש לו שיעור קבוע מה שלומד שעה או שעתיים דליכא למיחש כ"כ שמא ימשך בלימוד אפ"ה אסור. עוד כתב מי שהוא בדרך או דר בישוב ומתפלל ביחידות אע"ג שמצוה להתפלל בשעה שהצבור מתפללין מ"מ כיון שאסור ללמוד קודם שמתפלל מוטב שיתפלל תיכף כדי שלא יתבטל מלימודו. ובזה"ז דעוברי דרכים ע"פ רוב אינם לומדים תורה בדרך והיה מהראוי שימתינו על זמן שהצבור מתפללין, מ"מ כיון שנמשך מזה שעוברים זמן ק"ש ולפעמים גם זמן תפלה לכן יזהרו שתיכף בקומם קודם שיעסקו בשום דבר יתפללו, ומכ"ש דבקהלות גדולות מתפללין תיכף כשהאיר היום וא"כ לעולם הוא בשעה שהצבור מתפללין.

עוד כתב (ס"ק לד') שאם אמר לחבירו שאינו לומד שאם יטרד בגירסא יזכרנו שלא יעביר הזמן מותר ללמוד:

עוד כתב (ס"ק לה') גם אם מלמד לאחרים שמותר לו להתחיל ללמד גם אחר שהגיע זמן תפלה כל זה דוקא אם לא יעבור זמן ק"ש עי"ז דאם ירא שיעבור הזמן מחוייב לקרותה מקודם.

סעי' ז' - מותר להסתפר וליכנס למרחץ, שלא גזרו אלא סמוך למנחה שהוא דבר המצוי

כתב הב"י וכתב הרמב"ם בפ"ו (ה"ז) מותר להסתפר וליכנס למרחץ סמוך לשחרית מפני שלא גזרו אלא סמוך למנחה שהוא דבר המצוי שרוב העם נכנסין שם ביום אבל בשחר דבר שאינו מצוי לא גזרו בו עכ"ל:

וכ''פ מרן מותר להסתפר וליכנס למרחץ, שלא גזרו אלא סמוך למנחה שהוא דבר המצוי.

וכתב המ"ב (ס"ק לו') דוקא סמוך לשחרית דהיינו קודם שעלה עמוד השחר אבל משעלה עמוד השחר גם זה אסור [א"ר] . (ובהלכה ברורה אות לה' כתב אחר עלות השחר יש להחמיר שלא להסתפר או להיכנס לבית המרחץ. ובאמבטיה שבביתו וכן לטבול במקוה וכן מי שרגיל להתגלח כל יום מותר לעשות כן קודם תפלה). עוד כתב המ"ב כתב הפמ"ג דדין ובורסקי וסעודה אסור סמוך לשחרית כמו סמוך למנחה. ולקנות צרכי סעודה בע"ש קודם תפלה שרי דחפצי שמים המה הא בחול אסור:

עוד כתב (ס"ק לז') כיון שתספורת ומרחץ רוב העם נכנסין שם ביום, אבל בשחר דבר שאינו מצוי הוא לכן לא גזרו בו. ואותן המלאכות שדרך בני אדם להשכים להם קודם עה"ש יש שמחמירים וסוברים דבחצי שעה שקודם עה"ש אסור כמו סמוך למנחה. ע"כ טוב שיאמר ברכות מקודם:

סעי' ח' - בשעת הדחק, כגון שצריך להשכים לדרך, יכול להתפלל משעלה עמוד השחר וימתין מלקרוא ק''ש עד שיגיע זמנה

בגמ' ברכות ל. מי שמשכים לישב בקרון או בספינה קודם זמן ק"ש של שחרית ולא יכול להתפלל שם מעומד דאיכא ביעתותא דמיא, וכן המשכים לצאת לדרך ויצטרך להתפלל תוך כדי שהוא הולך, לת"ק דברייתא מתפלל שמונה עשרה קודם שיצא לדרך וכשיגיע זמן ק"ש יקרא בדרך ואע"פ שלא סומך גאולה לתפלה עדיף שיתפלל בביתו מעומד ממה שיסמוך גאולה לתפלה ויתפלל תוך כדי הילוך. ולרבי שמעון בן אלעזר עדיף שיסמוך גאולה לתפלה ויתפלל בדרך אפילו שהוא מהלך. ואבוה דשמואל ולוי עשו כת"ק והתפללו קודם שיצאו לדרך. ואמרינן עוד בגמ' רב אשי בשעה שהיה דורש ברבים וכשמגיע זמן ק"ש לוחש הרבה יחד למתורגמן העומד לפניו ובעוד שהמתורגמן משמיע לרבים היה קורא את שמע וסומך גאולה לתפלה ומתפלל מיושב שלא היה רוצה לצאת שלא להטריח את הציבור לקום מפניו, וכשהיה מגיע לביתו היה מתפלל שוב מעומד לכוין את ליבו. אמרו לו חכמים מדוע לא יתפלל מעומד בביתו קודם שיגיע לבית המדרש ואח"כ שיגיע זמן ק"ש יקרא רק ק"ש כמו שעשו אבוה דשמואל ולוי, אמר להם לא חזינן רבנן קשישי מינן דעבדי הכי שיקדימו תפלה לק"ש. ורש"י פירש שאבוה דשמואל ולוי התפללו קודם עלות השחר, והתוס' והרא"ש כתבו שא"א להתפלל כלל קודם עלות השחר, ולכן פירש כפירוש ר"ח שהתפללו אחר עלות השחר והתפללו קודם שיגיע זמן עיקר תפלה שהוא בנץ החמה. (וצ"ל שהתפללו אחר עלות השחר קודם זמן ק"ש שהוא משיכיר את חבירו שהוא כשעה קודם הנץ, שאם הגיע זמן ק"ש למה לא קראו ק"ש קודם תפלה). וכתבו התוס' כיון שרב אשי אמר לא חזינן לרבנן קשישי דקא עבדי הכי משמע שאין הלכה כאבוה דשמואל ולוי אלא יתפלל בדרך כשהוא מהלך ויסמוך גאולה לתפלה ושכך פסק בה"ג. ושר"ח פסק כאבוה דשמואל ולוי. וכתב הטור שכך הסכים הרא"ש. וכך כתב הרשב"א שהלכה כת"ק ואבוה דשמואל ולוי שיכול להתפלל בביתו בלא לסמוך גאולה לתפלה, דת"ק עדיף משום שרבי שמעון בן אלעזר יחיד הוא. ומה שרב אשי לא רצה לעשות כן כיון שלא היה רוצה לצאת לדרך ואם היה רוצה לצאת לדרך היה עושה כן. וכ"כ הרא"ש דרב אשי לא פליג עלייהו וכתב שמהלך בדרך אינו יכול לכוין הילכך טוב יותר שיקדים ויתפלל מעומד, אבל רב אשי היה מתפלל מיושב לכך לא היה רוצה להקדים, ועוד דעיקר תפילתו היתה מעומד. והעלה הרא"ש דהכי מסתבר. וכתב הב"י וכיון דהרשב"א והרא"ש ז"ל מסכימים דהלכה כת"ק הכי נקטינן: (ולפי"ז היוצא לדרך ברכב והוא לא נוהג כיון שיכול להתפלל מיושב לא יתפלל בביתו קודם ק"ש אלא יתפלל תוך כדי ישיבה ברכב ויקרא ק"ש ויסמוך גאולה לתפלה. וכל זה שלא יכול להמתין ולצאת אחרי תפלה כתקנה בבית הכנסת או בביתו).

וכתב הרשב"א שכל זה מדובר שיוצא בשיירא או במקום שאין שם גדודי חיות ולסטים שיכול לעמוד בדרך ולקרוא ק"ש לפחות עד על לבבך בכונה. אבל אם לא יכול לעמוד גם בזה שיוצא למקום של חיות ולסטים מותר לו לקרוא ק"ש כבר מעלות השחר קודם שיצא לדרך וכנזכר בסימן נח', וממילא יתפלל כדרכו בביתו ויקרא קודם ק"ש ואח"כ יסמוך גאולה לתפלה.

וכ''פ מרן בשעת הדחק, כגון שצריך להשכים לדרך, יכול להתפלל משעלה עמוד השחר וימתין מלקרוא ק"ש עד שיגיע זמנה. (אם אפשר לו לקרוא ק"ש על הדרך, דהיינו שיתכוין בפסוק ראשון וכמו שנתבאר לעיל סי' נ"ח) (ב"י בשם הרשב"א), ואע"פ שאינו סומך גאולה לתפלה, הכי עדיף טפי שיתפלל בביתו מעומד, ממה שיתפלל בזמנה והוא מהלך ויסמוך גאולה לתפלה.

וכתב המ"ב (ס"ק לח') שלאו דוקא היוצא לדרך ואין השירא ממתנת לו אלא גם שאר דחק ואונס.

עוד כתב (ס"ק לט') דבסתם דרך אינו יכול לכוין בתפלה בין כשהוא מהלך ברגליו או יושב בעגלה או בספינה ולפיכך אמרו חכמים שטוב יותר שיתפלל משעלה עה"ש וקריאת שמע יקרא אח"כ בדרך. (וצ"ל שיושב בספינה יש לו ביעתותא דמיא כמו שפירש"י שם וכן יושב בעגלה מיירי שהעגלה מתנדנדת אנה ואנה ויש לו ביעתותא ולא יכול לכיון כלל בתפלה. אבל ביושב ברכב סגור וכן בספינה שלנו כשלא יושב בסיפון האניה אין ביעתותא ויכול להתפלל שם לכ"ע וכמו שדייקנו לעיל מדברי הרא"ש).

עוד כתב (ס"ק מ') ואם הגיע הזמן שיכיר את חבירו ברחוק ד"א לכ"ע יקרא ק"ש ויתפלל בביתו כתקונה אף שעדיין לא הנץ החמה כיון שהוא שעת הדחק. ואם הוא בדרך במלון והשיירא שלו עומדים להתפלל קודם זה הזמן 'משיכיר', ומשער דעד ברכו יגיע הזמן, יוכל הוא להתחיל ברכת ברוך שאמר ג"כ עמהם לעת עתה בלא תפילין, או שילבש תפילין בלי ברכה ואחר שיגיע בין ישתבח ליוצר יראה אם הגיע הזמן ימשמש בהן ויברך:

עוד כתב (ס"ק מא') כוונת הרמ"א לומר שאם יודע שגם ק"ש פסוק ראשון לא יוכל לכוין בדרך כגון שהוא במקום גדודי חיה וליסטים מותר לקרוא ק"ש בביתו ג"כ תיכף משעלה עה"ש אע"פ שעדיין לא הגיע עיקר הזמן וכדלעיל בסימן נ"ח ס"ג:

עוד כתב (ס"ק מב') בשם המ"א שרוב העולם אין נזהרין בזה, להתפלל בבית קודם שיקראו ק"ש, ואפשר משום דנוהגים כאידך פוסקים דס"ל דמסמך גאולה לתפלה עדיף ע"כ מתפללין בדרך עם סמיכת גאולה לתפלה. עוד כתב אם הוא בדרך ומתיירא שיעבור זמן ק"ש יקרא ק"ש בלי ברכות וכשיבוא למלון יקרא עוד הפעם ק"ש עם ברכותיה ויסמוך גאולה לתפלה ואם הוא רואה שיעבור גם זמן תפלה [שהיא רק עד ד' שעות] ודאי יתפלל י"ח ג"כ בדרך מהלך או מיושב [פמ"ג] וכשנוסע בלילה ויכול לבוא במלון להתפלל שם מעריב נכון להתאחר להתפלל עד בואו שם ולא יתפלל בעודו בדרך אם לא שהוא ישן על העגלה ויש לחוש שמא בתוך כך יעלה עמוד השחר ועיין בסימן רל"ה בשע"ת סק"ג. או שהוא ירא שמא לא יהיה לו שם מקום מנוחה להתפלל שיבלבלוהו שם בני הבית: וכתב בביה"ל (ד"ה בשעת הדחק) ואם רוצה ליסע מביתו אחר שהגיע זמנה ואין השיירא ממתנת לו רק זמן מועט ואין בזה כדי שיקרא ק"ש ויתפלל מה עדיף, שיתפלל בבית ויקרא ק"ש בדרך, או יקרא קודם ק"ש בבית ויתפלל בדרך, שלכאורה מה שאמר מרן שיקדים תפלה לק"ש זה באופן שלא הגיע זמן ק"ש אבל בהגיע יתכן שצריך להקדים ק"ש כיון שהיא מהתורה, ויקרא אותה בלא ברכות ובדרך יתפלל הכל כסדר וצ"ע. ואולם לפי מה דאנו נוהגין כהיום כהפוסקים דס"ל דמסמך גאולה לתפלה עדיף בודאי אין להקדים תפלה לק"ש:

תוכן העניינים

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה