אור ברסלב
מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות הלכות קריאת שמע › סימן פא

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

הלכות קריאת שמע · סימן פא

סימן פ

סעי' א' - קטן שיכול לאכול כזית דגן בכא''פ מרחיקים מצואתו או ממימי רגליו, ואע''פ שלא אכל דגן כלל.

בגמ' סוכה מב: יכול לאכול כזית דגן מרחיקין מצואתו וממי רגליו ארבע אמות אמר רב חסדא והוא שיכול לאכלו בכדי אכילת פרס א"ר חייא בריה דרב ייבא ובגדול אע"פ שאינו יכול לאכול בכדי אכילת פרס דכתיב ויוסיף דעת יוסיף מכאוב. ולרש"י דוקא אם אכל דגן מרחיקים שצואת הדגן מסרחת אבל אם לא אכל דגן אפילו הוא בן כמה שנים לא מרחיקים, ואפילו אכל דגן לפני כמה ימים עד שאין הצואה מאותו הדגן לא צריך להרחיק. וכתב הב"י אבל אין נראה כן מדברי הפוסקים אלא מכיון שהגיע לשיכול לאכול כזית דגן בכדי אכילת פרס אע"פ שעדיין לא אכל דגן כלל מעולם מרחיקין מצואתו ומי רגליו שכל שהגיע לכלל זה צואתו מסרחת:

וכ''פ מרן קטן שהגיע לכלל שאחר כיוצא בו יכול לאכול כזית דגן בכדי שיוכל גדול לאכול אכילת פרס, מרחיקין מצואתו או ממימי רגליו.

וכתב המ"ב (ס"ק א') אם לא יכול לאכול כזית דגן בכדי אכילת פרס עד גיל שש שבע נחשב קטן. (וצ"ע שהרי כתב מרן עד שאחר כיוצא בו יכול לאכול ועינינו רואות שתינוק בן שנתו אוכל דייסא כזית בכא"פ. וצ"ל באופן שידוע לנו שלא יכול לאכול כגון שהוא חלוש וכדלקמן. ועיין עוד במ"ב ס"ק ג' שאם הקטן אוכל מאכל מבושל, צריך למדוד בגדול שאוכל את אותו המין בכדי אכילת פרס, והוא קולא שצריך שיוכל לאכול הקטן כזית דיסא בזמן שיכול גדול לאכול פרס של דיסא, כדי להרחיק מצואתו).

עוד כתב (ס"ק ב') מה שכתב מרן לכלל שאחר כיוצא בו ר"ל אע"פ שלא ראינו לזה שאכל כיון שאחר כיוצא בו יכול לאכול מסתמא גם הוא יכול לאכול ואפילו אם אין יכול לאכול אלא ע"י בישול מיקרי אכילה אבל אם הקטן הוא חלוש וידוע לנו שאינו יכול לאכול כזית בכדי אכילת פרס א"צ להרחיק מצואתו ומימי רגליו אפילו הוא בן ג' וד' שנים. והוא שמימיו לא היה יכול לאכול כזית בכדי אכילת פרס אבל אם היה יכול לאכול פעם אחד ואח"כ נחלש ואינו יכול ואפילו לא אכל דגן זה ימים רבים שבודאי צואה זו אינה באה מדגן מ"מ דינו כגדול שצריך תמיד להרחיק מצואתו ומימי רגליו אפילו אינו יכול לאכול כלל דגן מעולם. ויותר מזה אפילו אם בעצם לא אכל הקטן מעולם עדיין מין דגן מ"מ אם בטבעו היה יכול לאכול הכזית דגן בכדי אכילת פרס הבני מעיים מסריחים כל מיני מאכל שיאכל דומיא דגדול ויש מקילין בקטן אם ידוע שלא אכל דגן זה ימים רבים וכ"ש אם לא אכל מעולם. אך לכתחלה בודאי יש להחמיר ולהרחיק אף מצואת קטן כזה דספק איסור תורה הוא ובדיעבד אם התפלל נגדם א"צ לחזור דיש לסמוך ע"ד המקילין אא"כ ראינו הקטן הזה שבעצמו אכל ג"כ שאז לכו"ע דינו כגדול ואף בדיעבד יחזור ויתפלל: וכתב בביה"ל (ד"ה קטן) אם אנו רואין שהקטן הזה יכול לאכול כזית דגן בכדי אכילת פרס ואחרים בזמנו עדיין לא הגיעו לזה השיעור אפ"ה צריך מדינא להרחיק מצואתו ומימי רגליו. ומה שאמרנו במ"ב דבידעבד לא צריך לחזור ולהתפלל אם ידוע שלא אכל הקטן כמה ימים דגן, זה דוקא לענין תפלה אבל לענין ק"ש יש להחמיר לחזור ולקרות הפרשה של ק"ש עוד הפעם אחרי שאין בזה חשש ברכה לבטלה וגם הוא דאורייתא:

עוד כתב (ס"ק ג') במאכל מבושל שעושין לתינוק משערינן כפי מה שיכול גדול לאכול מאותו מין אכילת פרס. ושיעור פרס י"א ג' ביצים וי"א ד' ביצים. (ובהלכה ברורה אות ב' כתב שיעור כדי אכילת פרס הוא כשבע וחצי דקות). עוד כתב וכל זה מצד הדין אבל טוב וישר הוא להרחיק מצואת קטן אפילו בן ח' ימים. (ובהלכה ברורה אות א' כתב וטוב להחמיר אפילו הוא תינוק בו יומו). עוד כתב בשם המגן אברהם בשם הרש"ל דאין נכון לקרות ק"ש נגד תינוקות דסתמן מטפחין באשפה מקום צואה ובגדיהן ומנעליהן מטונפין:

סעי' ב' - היה קורא וראה צואה כנגדו, ילך עד כדי שתהיה מאחריו ארבע אמות; ואם אי אפשר לו שתהא מאחריו יניחנה לצדדין ד''א. וא''צ לחזור אלא למקום שפסק.

כתב הטור מברייתא ברכות כב: היה קורא וראה צואה כנגדו ילך כדי שיזרקנה מאחריו ד"א ואם א"א כגון שיש לפניו נהר או דבר אחר המעכבתו ילך כדי שיניחנה לצדדין ד' אמות: וכתב הב"י אף שהברייתא דברה לענין עומד בתפלה למד הטור משם לענין ק"ש. וכתב הרשב"א שתפילתו תפלה וחוזר למקום שפסק ולא דומה למצא צואה בתוך ד' אמותיו שהיה לו לבדוק לכן תפלתו תועבה ולא יצא, אבל לפניו לא הטריחהו לבדוק כמלא עיניו. וגם אין כאן איסור לא יראה שאסרה תורה כמלא עיניו (לדעת הרשב"א) שהרי לא ראה עד עתה. (ומה שכתב הב"י בשם הרשב"א לעיל סימן עט' סעי' א' שסומא אסור לקרוא כיון שאחרים יכולים לראות, וכאן התיר אם לא רואה, צ"ל שמיירי הכא שסתם אדם לא מבחין בצואה זו אע"פ שאם היה מחפש היה רואה אותה, כל כה"ג לא נחשב שהצואה נראית. ולפי"ז אם לא ראה מחמת שהוריד עיניו למטה ובלא זה היא נראית צריך לחזור, שהרי סתמא נראית היא ויש בה איסור לא יראה. מידידי הרב איתן מ. שליט"א). עוד כתב הרשב"א עוד אני סבור דאפילו בנמצאת צואה במקומו אינו צריך לחזור ולהתפלל אלא במקום שדרכן להניח שם לעתים גרף של רעי משום דאז נקרא פושע כשלא בדק וכיון שחטא תפילתו תועבה אבל כשנמצאת במקום שאין דרכן בכך אין זה פושע ואין תפילתו תועבה ע"כ: וכתב הב"י שרבינו יונה חולק על הרשב"א וסובר שאם נמצאת הצואה לפניו בכמלא עיניו שלא צריך לחזור זה דוקא במקום שלא היה לו לתת אל לבו שהיה שם צואה, ומשום הכי לא אמרו שיחזור ויתפלל. ומשמע מדבריו שאם היה במקום שהיה לו לתת אל לבו שיש שם צואה תפלתו תועבה כמו בנמצאת צואה במקומו. ולענין הלכה נראה דנקטינן כהרשב"א דבתרא הוא:

היה קורא וראה צואה כנגדו, ילך כדי שיזרקנה מאחריו ארבע אמות; ואם אי אפשר, כגון שיש לפניו נהר או דבר אחר המעכב, ילך כדי שיניחנה לצדדין ד"א. וא"צ לחזור אלא למקום שפסק, ולהר"ר יונה אם היה במקום שהיה לו לתת אל לבו שיש שם צואה, צריך לחזור לראש. (וע"ל סי' ע"ו ס"ח).

וכתב המ"ב (ס"ק ח') שבמי רגלים לכולי עלמא אינו חוזר אלא למקום שפסק.

עוד כתב (ס"ק ט') אינו צריך לחזור דוקא באופן שהוא יותר מד"א ממקום שכלה הריח דאי היה בתוך ד' לכו"ע היה צריך לחזור לראש דפשע דהיה לו לבדוק מתחלה וכנ"ל בסוף סימן ע"ו: (פירוש כיון שהוא מקום שראוי להסתפק בו צריך לבדוק אם יש ריח בתוך ד' אמותיו או יש צואה ואם לא בדק ונמצא ריח שיש לו עיקר בתוך ד' אמותיו, נחשב פושע וצריך לחזור. מידידי הרב ברוך אליהו שליט"א).

עוד כתב (ס"ק י') שבתפלה שצריך לפנות כנגד מזרח יתקדם הלאה כדי שתהא הצואה מאחריו, אבל בק"ש יכול להסתובב לצד מערב ומימלא הצואה מאחריו.

עוד כתב (ס"ק יא') שמרחיק ארבע אמות ממקום שכלה הריח.

עוד כתב (ס"ק יב') אם אינו יכול להתקדם הלאה מפני שיש לפניו נהר שאמרנו שיניחנה לצדדים ד' אמות, מדובר באופן שלא יכול להסתובב אחורה אבל אם יכול יסתובב.

עוד כתב (ס"ק יג') בשם הא"ר שגם הרא"ש והרוקח סוברים כרבינו יונה שכיון שהיה לפניו מקום שראוי להסתפק בו בצואה לא היה לו לקרוא ולהתפלל עד שיתברר לו. ומכל מקום לדינא אין להחמיר בדיעבד שהרבה אחרונים פסקו כדעת הרשב"א. (ובהלכה ברורה אות ג' כתב ומכל מקום לענין ק"ש טוב להחמיר שיחזור ויקרא ק"ש). וכתב בביה"ל (ד"ה ולהרב רבינו יונה) וכל שכן לענין שאר ברכות בודאי אין להחמיר. ואם הפסיק כדי לגמור את כולה עיין לעיל בסימן סה'.

תוכן העניינים

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה