אור ברסלב
מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות הלכות קריאת שמע › סימן סח

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

הלכות קריאת שמע · סימן סח

סימן סז

סעי' א' - האומרים פיוטים בברכות ק''ש נכון למנוע מלאומרם משום הפסק.

כתב הטור נוהגים בכל המקומות לומר קרוב"ץ. וכתבו הראש והרשב"א שהראשונים שתקנו לומר קרוב"ץ היו גדולי עולם ר' אלעזר הקליר וחבריו וכן כתב הראב"ד למעט או להרבות באמצע הברכה אין קפידא לפיכך נהגו להוסיף פיוטין במאורות ובאהבה ובזולתות: גם ר"ת דחק לפרש ההיא דבמקום שאמרו לקצר וכו' כדי לקיים המנהג. אולם הרמ"ה כתב בתשובה שהוא לא היה אומר קרוב"ץ שהרי אמרו במקום שאמרו לקצר אינו רשאי להאריך ולא היה מוחה בציבור שלא היה בידו למחות. וגם הרמב"ם כתב ברכות אלו עם שאר הברכות אין אדם רשאי לפחות מהן ולא להוסיף עליהם. וכתב הטור טוב ויפה הדבר לבטלה למי שאפשר כי היא סיבה להפסיק בשיחה בטלה בדברי הבאי גם פירוש ר"ת שפירש לקיים המנהג לא ישר בעיני הרא"ש ז"ל. וכתב הב"י קרוב"ץ הפיוטים שהיו נוהגים לומר באמצע ברכות ק"ש היו קורים אותם קרוב"ץ ושמעתי כי הוא ראשי תיבות: קול רנה וישועה באהלי צדיקים. ובזמנינו אין נוהגים בזה.

וכ''פ מרן יש מקומות שמפסיקים בברכות ק"ש לומר פיוטים, ונכון למנוע מלאמרם משום דהוי הפסק. הגה: ויש אומרים דאין איסור בדבר (הר"י ס"פ אין עומדין והרשב"א והטור) וכן נוהגין בכל המקומות לאמרם, והמיקל ואינו אומרם לא הפסיד ומ"מ לא יעסוק בשום דבר, אפי' בד"ת אסור להפסיק ולעסוק כל זמן שהצבור אומר פיוטים, וכ"ש שאסור לדבר שום שיחה בטילה. ומ"מ מי שלומד ע"י הרהור שרואה בספר ומהרהר, לית ביה איסורא דהרהור לאו כדיבור דמי, אלא שמתוך כך יבואו לדבר ויבואו לידי הפסק. וע"כ אין לאדם לפרוש עצמו מהציבור במקום שנהגו לאמרם, ויאמר אותם עמהם וע"ל סימן צ' סעיף י' (מהרי"ל וד"מ).

וכתב המ"ב (ס"ק א') מה שכתב הרמ"א שאין איסור בדבר כי מה שאמרו ברכות יא' מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר, כתב הכס"מ בדעת הרמב"ם דווקא אם פתח בברכה במקום שלא תקנו לפתוח או חתם במקום שאמרו שלא לחתום או שחיסר מברכות הארוכות התחלת הברכה שמתחלת בשם ומלכות או שלא סיים בשם לא יצא ובדיעבד חוזר, אבל אם שינה בנוסח הברכה ולא אמר אותו לשון ממש אלא שאמר בנוסח אחר בענין הברכה אפילו חיסר כמה תיבות יצא בדיעבד הואיל והיה בה אזכרה ומלכות וענין הברכה לבד התיבות שפרטו חכמים שהם מעכבות כגון שלא הזכיר ברית ותורה בבהמ"ז ומשיב הרוח וכל כיוצא בזה. ובבאור הגר"א כתב דהרמב"ם פ"א מברכות חזר בו מזה וסובר דאפילו בברכה ארוכה אם לא גמר סוף הברכה כדינה מ"מ בדיעבד יצא וכדיעה הראשונה המובא בסימן קפ"ז ס"א עי"ש:

עוד כתב (ס"ק ב') שגם אם נמצא בין הפרקים אסור להפסיק לעסוק בדברי תורה.

עוד כתב (ס"ק ג') שהרהור בד"ת לעיין בספר יש להקל אבל בשעה שהחזן אומר קדיש אסור להרהר שצריך הרבה לכוין בעניית הקדיש:

עוד כתב (ס"ק ד') שאין לשנות המנהגים בעניין הפיוטים אומנם המנהגים שנהגו בשורשי התפילה לכו"ע אין לשנות כ"א ממנהג מקומו כגון מנוסח אשכנז לספרד או להיפך וכל כה"ג כי י"ב שערים בשמים נגד י"ב שבטים וכל שבט יש לו שער ומנהג לבד ולענין דינא האשכנזים המתפללים עם הספרדים או להיפך יצאו י"ח תפלה. (ובהלכה ברורה אות ב' כתב שלדעת רבים מהאחרונים מותר להאשכנזים להתפלל בנוסח הספרדים).

עוד כתב (ס"ק ו') אם מתפלל ביחיד לא יאמר שום פיוט באמצע הברכה.

תוכן העניינים

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה