אור ברסלב
מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות הלכות קריאת שמע › סימן סב

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

הלכות קריאת שמע · סימן סב

סימן סא

סעי' א' - אעפ''י שמצוה לדקדק באותיותיה, קראה ולא דקדק בהן, יצא.

במשנה ברכות טו. קרא ולא דקדק באותיותיה [לפרשם יפה בשפתיו. רש"י] רבי יוסי אומר יצא רבי יהודה אומר לא יצא. ונפסקה הלכה בגמ' שיצא. וכתב הטור מגמ' שם ומ"מ צריך ליזהר לדקדק בהם דאמר רב חמא בר חנינא כל הקורא שמע באותיותיה מצננין לו גיהנם. וכתב הב"י וכתב רבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל אולי הטעם שמצננין לו גיהנם שמאחר שהוא מעורר עצמו בזה ומניע חום טבעי לדקדק באותיותיה בשכר זה החום הטבעי מצננין לו חום אחר שהוא בגיהנם:

וכ''פ מרן אעפ"י שמצוה לדקדק באותיותיה, קראה ולא דקדק בהן, יצא.

וכתב המ"ב (ס"ק א') לא דקדק אין הענין שלא הזכיר התיבות והאותיות שבודאי לא יצא אבל ענין לא דקדק הוא שלא נתן ריוח בין הדבקים או שלא התיז הז' של תזכרו וכדומה וכנ"ל בסימן ס"א.

סעי' ב' - יכול לקרותה בכל לשון, ויזהר מדברי שיבוש שבאותו לשון וידקדק בו כמו בלשון הקודש.

בברכות יג. ת"ר ק"ש ככתבה דברי רבי וחכמים אומרים בכל לשון ובפרק אלו נאמרין (לב:) סתם לן תנא כחכמים שדורשים בכל לשון שאתה שומע. וכתב הב"י שאין לחלק בין יחיד לציבור שרק בשאילת צרכיו נאמר אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי כשהוא ביחיד. אבל בק"ש שאינה שאילת צרכים אומרה בכל לשון גם ביחיד וכן דעת כל הפוסקים ולא כהכל בו שכתב לחלק בזה. עוד כתב הטור בשם הרמב"ם הקורא בכל לשון צריך ליזהר מדברי שיבוש שבאותו לשון וידקדק באותו לשון כמו בלשון הקדש.

וכ''פ מרן יכול לקרותה בכל לשון, ויזהר מדברי שיבוש שבאותו לשון וידקדק בו כמו בלשון הקודש.

וכתב המ"ב (ס"ק ג') ק"ש נאמרת בכל לשון דוקא שמבין באותו הלשון. וה"ה בתפלה ובה"מ ובקידוש וברכת המצות והפירות והלל. ומצוה מן המובחר שיאמר בלשון הקודש, ובקריאת שמע בימינו לא יכול לצאת בכל לשון כיון שאי אפשר לתרגם אותה ללשון אחר שיש מילים שיש בהם כמה פירושים כמו ושננתם ויש מילים שאין להם תרגום כמו לטוטפות. לכן לא יקרא ק"ש בלע"ז אלא רק בלשון הקודש ואפילו אינו מבין לשון הקודש יוצא י"ח רק צריך שיבין פירוש המילים בפסוק ראשון. וכתב בביה"ל (ד"ה יכול לקרותה) שגם שאר דברים שנאמרים בכל לשון הוא באופן שאנשי המדינה מדברים באותו לשון אבל אם אנשי המדינה אינם יכולין לדבר זה הלשון ורק הוא ועוד איזה אנשים יחידים יודעים זה הלשון זה לא נחשב לשון כלל למדינה זו שאינה מכרת בזו הלשון דבשלמא לשה"ק הוא לשון מצד העצם משא"כ שאר לשון איננו כ"א מצד הסכם המדינה וכיון שאין אנשי המדינה זו מכירין בלשון זה לא נקרא לשון כלל. וסיים וצ"ע למעשה.

סעי' ג' - צריך להשמיע לאזנו מה שמוציא בפיו, ואם לא השמיע לאזנו, יצא ובלבד שיוציא בשפתיו.

בברכות טו. תנן הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא רבי יוסי אומר לא יצא ואיפסיקא בגמרא הלכתא כמאן דמיקל ובפרק מי שמתו (כ:) אמתניתין דבעל קרי מהרהר בלבו אמר רבינא זאת אומרת הרהור כדיבור דמי ורב חסדא אמר הרהור לאו כדיבור דמי וכתב שם הרא"ש (סי' יד) ר"ח פסק הלכה כרב חסדא ואין יוצא ידי חובתו בק"ש בהרהור עד שיוציא בשפתיו אע"פ שאינו צריך להשמיע לאזנו כדפסק רב חסדא גופיה בפ"ב וכן כתב ה"ר יונה (יב. ד"ה מתני') גם כן:

וכ''פ מרן צריך להשמיע לאזנו מה שמוציא בפיו, ואם לא השמיע לאזנו, יצא ובלבד שיוציא בשפתיו.

וכתב המ"ב (ס"ק ד') שלדעת הב"ח מה שצריך להשמיע לאוזנו הוא מדרבנן, ולדעת הראב"ד הובא בחידושי הרשב"א דהוא מדאורייתא לכתחלה: (וזה דבר חדש שלא מצאנו לכתחילה ובדיעבד בדאוריתא).

עוד כתב (ס"ק ה') שגם בברכות ק"ש צריך לכתחילה להשמיע לאוזנו.

עוד כתב (ס"ק ו') שאם הרהר בלבו לא יצא דהרהור לאו כדיבור. וכתב בביה"ל (ד"ה ואם לא) אם לא השמיע לאוזנו יצא בק"ש וכל שכן בשאר מצוות וכן פסקו כל הפוסקים. ותמה על ספר החרדים פי"א הלכ"ז שכתב שהסכימו רוב הפוסקים שאם לא השמיע לאוזניו שלא יצא. ויישב אולי כוונתו שלא יצא י"ח המצוה מן המובחר מן התורה. (אולם החרדים המשיך וכתב וצריך לחזור, ואם איתא שרק לא יצא מן המובחר למה צריך לחזור. ומה שנראה לתרץ שכוונת החרדים לא השמיע לאוזנו אלא הרהר בלבו לא יצא וצריך לחזור דהרהור לאו כדיבור דמי, וכמ"ש המ"ב ס"ק ו'. וכמ"ש החרדים בעצמו פרק מז' אות טז' בדיעבד אם לא השמיע לאוזניו יצא, ואם לא הוציא בשפתיו כלל אלא בלב לא יצא לדעת כל הפוסקים, ולרמב"ם יצא).

סעי' ד' - אם מחמת חולי או אונס אחר קרא ק''ש בלבו, יצא.

כתב הב"י כתוב בא"ח לפי דעת הירושלמי (ברכות פ"א ה"א) נראה שאם מחמת חולי או אונס אחר קרא ק"ש בלבו יצא שנאמר אמרו בלבבכם וכו':

וכ''פ מרן אם מחמת חולי או אונס אחר קרא ק"ש בלבו, יצא. הגה: ואף לכתחלה יעשה כן אם הוא במקום שאינו נקי לגמרי ואינו יכול לנקותו משום אונס, יהרהר בלבו. ובלבד שלא יהא מקום מטונף לגמרי דאסור להרהר בדברי תורה במקום הטנופת (ב"י סי' כ"ה).

וכתב המ"ב (ס"ק ז') האי יצא לא לגמרי קאמר דהא קי"ל הרהור לאו כדיבור דמי אלא ר"ל דעכ"פ בשעה שאינו יכול לדבר יהרהר ק"ש בלבו והקב"ה יקבע לו שכר עבור זה אבל בעצם אינו יוצא בזה על כן כשיסתלק האונס אם עדיין לא עבר זמן ק"ש מחוייב לחזור ולקרותה. וכתב בביה"ל (ד"ה יצא) שמלבד מהרמב"ם והסמ"ג והריא"ז כל הפוסקים סוברים הרהור לאו כדיבור דמי, ולכן מי שהרהר בליבו ברכת המזון בודאי יחזור לברך ואפילו בשאר ברכות הסומך על כל הראשונים שהרהור לאו כדיבור דמי וחוזר ומברך בודאי לא הפסיד. (ובהלכה ברורה אות ז' כתב בין ברכת המזון ובין ברכת הנהנין והמצוות אם בירך בליבו אינו חוזר ומברך אחר כך שספק ברכות להקל).

עוד כתב המ"ב (ס"ק ח') שהט"ז כתב שמדברי הרמ"א יש ללמוד במי שצמא בלילה במטתו שא"א לו ליטול ידיו ולברך יהרהר הברכה בלבו וישתה. ובספר מטה יהודא חולק עליו וכתב דהרי אפשר לו לעמוד וליטול ידיו ואין דומה לחולה ולאנוס דאין דנין אפשר משאי אפשר ואפילו אם אין לו מים על הנטילה והשתייה או שקשה לו לעמוד מפני הקור הרי יוכל לקנח ידיו בכותל או בכל מידי דמנקי וזה מהני אפילו כשיודע בודאי שנגע בידיו במקומות המכוסים וכדלעיל בסימן ד' סעיף כ"ב וכ"ג:

עוד כתב (ס"ק ט') ואם המקום ההוא מטונף לגמרי לא יהרהר נוסח קריאת שמע או הברכה רק יחשוב בלבו שמחויב ואינו יכול לקיים ויצטער על זה וד' יראה ללבב ליתן לו שכר המחשבה כיון שהוא אנוס. ונראה פשוט דהשותין בבית המרחץ שלא כדין עושין דהרי שם אסור אפילו ההרהור ואינו אנוס לשתייה זו ועיין לקמן בסימן פ"ד מה שאכתוב שם בשם הפרי מגדים בענין זה: וכתב בביה"ל (ד"ה ואף) שאינו נקי לגמרי כגון שנגע במקומות המכוסים. ובספק אם נגע במקומות המכוסים אפשר דיש לסמוך ולהקל בזה בענין הרהור בכל הברכות לבד מק"ש ותפלה. עוד כתב בביה"ל (ד"ה שלא) שיכול להכנס בבית האמצעי של בית המרחץ ויהרהר שם הברכה וישתה.

סעי' ה' - צריך שליח צבור להשמיע קולו בשמע ישראל כדי שישמעו הקהל וימליכו שם שמים יחד.

כתב הב"י כתב הכל בו במדרש (שה"ש רבה פ"ח אות טו) שצריך שליח ציבור להשמיע קולו בשמע ישראל כדי שישמעו הקהל וימליכו שם שמים יחד ואם אמרו יחיד כבר צריך לחזור ולאמרו עם שליח ציבור וכן אם לא אמרו עדיין ע"כ:

וכ''פ מרן צריך שליח צבור להשמיע קולו בשמע ישראל כדי שישמעו הקהל וימליכו שם שמים יחד.

וכתב בביה"ל (ד"ה כדי שישמעו) ואפילו מי שאינו מתפלל עתה צריך לאמר ג"כ עמהם וכדלקמן בסימן ס"ה. וטוב שיכוין אז שלא לצאת בזה ידי ק"ש כדי שיקיים אח"כ ברכות עם ק"ש ד"ת [פמ"ג]:

תוכן העניינים

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה