אור ברסלב
מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות הלכות ברכות › סימן קעג

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

הלכות ברכות · סימן קעג

סימן קעב

סעי' א' - בין תבשיל של גבינה לתבשיל של בשר אין צריך נט''י, וזה באופן שאוכל רק המרק של הגבינה כשהוא צלול, אבל אכל גבינה ורוצה לאכול תבשיל של בשר צריך נט''י.

בגמ' חולין קה: מים אמצעיים רשות אמר רב נחמן לא שנו אלא בין תבשיל לתבשיל אבל בין תבשיל לגבינה חובה. וכתבו התוס' והרא"ש שיש מפרשים בין תבשיל לתבשיל, בין תבשיל של בשר לתבשיל של בשר, או בין תבשיל של גבינה לתבשיל של גבינה, שהנטילה בינהם רשות, אבל בין תבשיל של בשר לגבינה בעין שאכל לפני כן, חייב ליטול ידיו. ופירשו הגמ' כן כיון שסוברים שאסור לאכול בסעודה אחת גבינה אחר תבשיל של בשר. ור"ת סובר שמותר לאכול תבשיל של גבינה אחר תבשיל של בשר, וכן מותר לאכול בשר אחר תבשיל של גבינה, וכן מותר לאכול גבינה אחר תבשיל של בשר באותה סעודה. ופירש הגמ' כך. בין תבשיל של בשר לתבשיל של גבינה לא צריך ליטול ידים, אבל בין תבשיל של בשר לגבינה עצמה צריך ליטול ידים, וכן בין תבשיל גבינה לבשר עצמו צריך ליטול ידים . (ולא כמו שהגיהו והוסיפו בטור החדש מילת 'אינו' בב"י "והבא לאכול בשר אחר תבשיל של גבינה [אינו] צריך ליטול ידיו". אלא כמ"ש בטור סימן פ"ט שחובה ליטול ידיו). וכתב הב"י שגם בהגהות מימוניות בשם הסמ"ג ורבנו יונה (ברכות מ: מדפי הרי"ף) כתב הטעם לסברא זו שלא הצריכו שהיה אלא כשאוכל בשר מפני הבשר שבין השיניים אבל במרק דליכא להאי חששא ודאי מותר. וכ"כ רבנו ירוחם שכן נהגו רבותינו לאכול גבינה אחר מרק בשר צלול אבל אחר מרק בשר וירקות ואוכל הירקות אסור שמא יש בהם פירורי בשר שאינם נראים. והגהות מימוניות כתבו בשם סמ"ק שנסתפק אם מותר לאכול גבינה אחר שאכל רוטב של בשר שיתכן שמה שהתירו לאכול גבינה אחר תבשיל בשר הכוונה לביצים המטוגנים בשומן בשר שאינם מושכים טעם בפה אבל ברוטב בשר שמושך טעם בפה יהא אסור. והמרדכי כתב ראיתי מורי שאסר לאכול גבינה אחר ביצים מטוגנים בשומן משום גזירה אטו בשר בחלב. וכתב הב"י וכן נהגו העולם שלא לאכול גבינה אחר תבשיל של בשר כלל ואין לפרוץ גדר. (וכתב הכה"ח יו"ד סימן פט' אות ז"ן והאידנא נהוג גם בתבשיל של בשר ואחריו תבשיל של גבינה ששוהים בינהם שש שעות. והאוכל תבשיל של גבינה ובא לאכול תבשיל של בשר להצריך נט"י וקנוח והדחת הפה וכן נוהגים אף בבשר עוף. ובהלכה ברורה אות ג' כתב האוכל עוף אחר גבינה לא צריך קינוח הדחה ונטילה, ומכל מקום טוב להחמיר בזה). וכתב הב"י ואם אכל תבשיל שהתבשל בקדירה בשרית (בת יומא) לא נהגו להחמיר ומותר לאכול אחריו גבינה. ואם מותר לאכולו עם גבינה כתבו רבינו בסימן צ"ה (ושם כתב הב"י בבדק הבית אפילו היא בת יומא מותר לאכול עם גבינה דהוי נ"ט בר נ"ט).

וכך כתב מרן מים אמצעים רשות והני מילי בין תבשיל לתבשיל אבל בין תבשיל לגבינה חובה (עיין ביורה דעה סימן פ"ט) (ופירוש דבריו ע"פ הב"י בין תבשיל של בשר לתבשיל גבינה וכן להפך בין תבשיל גבינה לתבשיל בשר [שמותר לאכול זה אחר זה בין מצד הדין ובין מצד המנהג] הנטילה בינהם אינה אלא רשות. ובין תבשיל בשר לגבינה עצמה שמותר לאכול מצד הדין זה אחר זה צריך נטילת ידים בינהם ומצד המנהג אסור לאכול בלא המתנה. ואם אכל גבינה עצמה ורוצה לאכול תבשיל של בשר צריך נטילה בינהם. וכבר כתבנו שהמנהג היום שאין לאכול אפילו תבשיל גבינה אחר תבשיל של בשר בלא המתנה. וכן אחר תבשיל גבינה צריך נטילת ידים לפני אכילת תבשיל בשר).

סעי' ב' - נטילה בין בשר לדגים חובה.

כתב הטור ואדוני אבי הרא"ש ז"ל היה רגיל ליטול ידיו בין בשר לדגים דחמירא סכנתא מאיסורא. וכתב הב"י בשם הכל בו שגם הר"מ נ"ע היה נוהג כן. והמקור לזה מגמ' פסחים עו: מר בר רב אשי אסר לאכול דג שנצלה עם בשר משום שקשה לריחא ולדבר אחר ופרש"י דבר אחר: צרעת.

וכ''פ מרן בין בשר לדגים, חובה ליטול משום דקשה לדבר אחר, וחמירא סכנתא מאיסורא (ועיין י"ד סי' קט"ז).

ובמ"ב (ס"ק ג'-ד') בשם המ"א שהיום נשתנו הטבעים בזה ואין סכנה כל כך. וכ"כ הרמ"א ביו"ד סימן קט"ז דמנהגנו שאין חוששים לזה אלא שיש לאכול דבר בינהם ולשתות דהוי קינוח והדחה, וכל החשש שלא לאכול בשר ודגים רק כשמבושלים יחד. (אולם בכה"ח שם אות ל"א כתב שאין לסמוך על זה בספק סכנה, וגם בין בשר עוף לדג צריך לרחוץ ידיו. וכ"כ בהלכה ברורה אות י').

סעי' ג' - הסיח דעתו אחר מים ראשונים או אמצעיים, צריך נטילה. ואחר מים אחרונים לא צריך. וכן ראשונים ואמצעיים צריכים ניגוב, ואחרונים לא צריך.

כתב הב"י בשם האורחות חיים בשם הראב"ד בג' דברים חמורים מים אמצעיים מאחרונים א'. שאם שפשף ידיו בגופו, או הסיח דעתו אחר שנטל מים אמצעיים צריך לחזור וליטול ידיו כיון שנמצא בתוך הסעודה ונתבטלה נטילת מים ראשונים. משא"כ אם נטל מים אחרונים והסיח דעתו מלשמור ידיו לא צריך נטילה שהרי סיים את סעודתו. (ולענין שפשף ידיו בגופו לכאורה גם אחר מים אחרונים צריך נטילה משום הברכה, עכ"פ מדינא מועיל לזה מידי דמנקי שלא כמו בנטילת מים ראשונים) . ב'. שאר משקים אינם כשרים למים אמצעיים מפני שהם שמנים ואינם מנקים. וכשרים למים אחרונים שהרי מעבירים הזוהמא. ג'. מים אמצעים צריכים ניגוב שהרי ממשיך באכילה ויש מיאוס באכילה בלא ניגוב משא"כ במים אחרונים שלא צריך ניגוב. וכ"כ הרשב"א שמים אחרונים לא צריך ניגוב ומים אמצעיים צריכים. (אולם בסימן קפא' הביא מרן בדעה בתרא את דעת הרמב"ם שגם מים אחרונים צריכים ניגוב. וכתב המ"ב שם שאף שמשמע ממרן כאן כדעת הראב"ד והרשב"א שלא צריך ניגוב מ"מ לכתחילה טוב לנגב ולצאת דעת כולם. וכ"כ בהלכה ברורה שם אות טז'). כתב עוד הרשב"א שמים אמצעיים ואחרונים שוים שאין צריך ליטול בכלי.

וכ"פ מרן כל הדברים הנוהגים באחרונים נוהגים באמצעים, בין להקל בין להחמיר, חוץ מהיסח הדעת שפוסל באמצעים מפני שעדיין רוצה לאכול וידיו צריכים שימור; וחוץ מניגוב הידים, שאמצעים צריכים ניגוב כראשונים. הגה: ויש שאמרו שאמצעים צריכים דווקא מים, מה שאין כן באחרונים, כדלקמן סי' קפ"א (ב"י בשם אורחות חיים).

וכתב המ"ב (ס"ק ו') שבין מים אחרונים ובין מים אמצעיים לא צרכים כלי, וכן די ליטול עד הפרק השני שבאצבעות, וגם חציצה לא מעכבת בהם בדיעבד. כתב בביה"ל (ד"ה בין להחמיר) בשם הרבה אחרונים שלא ליטול מים אמצעיים על גבי קרקע כמו במים אחרונים. ושהפמ"ג מיקל בזה. (ובהלכה ברורה אות יז' כתב שיזהר שלא ירחץ ידיו מים אמצעיים על גבי קרקע. ומה שלא הזכיר מרן שמים אמצעיים לא יעשה בשאר משקים, כיון שסובר שהרשב"א פליג על הראב"ד בזה, ומתיר לעשות מים אמצעיים בשאר משקים. כך אמר לי ידידי הרב איתן מ. שליט"א. ובהלכה ברורה אות טז' כתב שלכתחלה ירחץ מים אמצעיים במים, ובשעת הדחק יכול לרחוץ ידיו בשאר משקים).

בהמשך - על מים אמצעיים ואחרונים לא נהגו לברך.

כתב הב"י בשם האורחות חיים, שמברכים על מים אמצעים ואחרונים שהרי הם חובה. ומברך על רחיצת ידים. וכתב הב"י שהעולם לא נוהגים לברך על מים אמצעיים ואחרונים. ובסוף הסימן כתב הב"י בשם התוס' (חולין קה. ד"ה מים ראשונים) הטעם שלא מברכים על מים אמצעיים כיון שאין זה כי אם הכשר אכילה כמו ניקור חלב ומליחת בשר. (פירוש וגם כאן מסלקים הדבר הגורם לאיסור וכמסלק הפסולת מהאוכל שהוא מכשיר האוכל ואין בזה מצוה. משא"כ במים ראשונים אף שאין דבר על ידיו חייב ליטול ידיו מחמת תקנת חכמים ושפיר הוי מצוה ומברכים עליה). והרשב"א כתב הטעם לפי שאין זו מצוה קבועה שאילו ביום אוכל אפילו בלא רחיצה כשרואה שאין בידיו לכלוכי גבינה.

מהלכות בשר בחלב

בהמשך - אסור לאכול גבינה אחר בשר בלא שהיה.

בחולין קד: אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול אחריו גבינה ולדעת בה"ג ור"ת אם נטל ידיו ומקנח פיו מותר לאכול גבינה אחר בשר, אחר סילוק שולחן וברכת המזון, ומה שאסר רב חסדא הוא בלא נטילה וקינוח. אולם לדעת הרמב"ם והרשב"א בשם רבינו חננאל ובעל העיטור, והר"ן כתב שכן דעת הרי"ף, אסור לאכול גבינה אחר בשר בלא שהיה אפילו ע"י קינוח ונטילה. וכתב הרא"ש שנהגו העולם לאסור ואין לשנות המנהג וכתב הב"י שאין זה מנהג מטעם גדר וסייג אלה שסוברים כדעת הפוסקים הנ"ל האוסרים.

בהמשך - ישהה אחר אכילת בשר שש שעות ואחר כך מותר באכילת גבינה.

בגמ' חולין שם אמר מר עוקבא אנא בהא מילתא חלא בר חמרא דאילו אבא כד הוה אכיל בישרא האידנא לא היה אכיל גבינה עד למחר כי השתא, ואילו אנא בהאי סעודתא לא אכילנא בסעודתה אחריתא אכילנא. וכך פסק הרי"ף שאסור לאכול גבינה אחר בשר אלא בסעודה אחרת. וכתב הרא"ש שיעור סעודה אחרת היא מזמן סעודת הבקר עד זמן סעודת הערב. וכתב הרמב"ם שצריך להמתין שש שעות אפילו אחר בשר עוף וכן פסק הרשב"א וכ"כ בהגהות אשר"י שכן נראה לראבי"ה. ודלא כבה"ג ור"ת והתוס' שפירשו בסעודה אחריתא אכילנא בסילוק שולחן וברכת המזון. וכתב הב"י והעולם נהגו כדברי הרמב"ם להמתין שש שעות.

בהמשך - בשר שבין השיניים צריך להסירו אפילו אחר שש שעות.

כתב הטור ואם יש בשר בין השיניים צריך להסירו. ובסימן פט' ביו"ד תלה דין זה בשני הטעמים למה צריך המתנה, דלדעת הרמב"ם שהוא משום בשר שבין השיניים שלאחר שש שעות נמאס ולא נחשב בשר, וא"כ לא צריך להסירו, אולם לדעת רש"י שעד שש שעות הטעם של הבשר נמשך בפה ולאחר שש שעות נפסק הטעם, זה מיירי על מה שאכל ואין הבשר בעין אבל בשר שבין השיניים שהוא בעין צריך להסירו לפני שאוכל גבינה. ועוד נ"מ בלועס לתינוק שלפי טעם הרמב"ם משום הבשר שבין השיניים צריך להמתין, אבל לטעם רש"י שמוציא טעם, כאן שלא אכלו לא מוציא טעם ולא צריך להמתין. וכתב הטור שם וטוב לאחוז כחומרי שני הטעמים. וכ"כ הרשב"א בשם בעל העיטור שצריך להסיר הבשר שבין השיניים אפילו אחר שהמתין. וכ"פ רבינו ירוחם. וכתב הר"ן שאם המתין ואח"כ מצא בשר בין השיניים והוציאו לא צריך להמתין שוב משעת הוצאת הבשר, אלא מאכילה ראשונה וצריך לקנח פיו.

בהמשך - לאכילת בשר אחר גבינה צריך קינוח והדחת פיו ונטילת ידים.

כתב הטור ובשר אחר גבינה מותר מיד על ידי קינוח והדחת פיו ונטילת ידים ואם הוא יום ורואה שידיו נקיות אין צריך נטילה, וביו"ד כתב בשם רבינו פרץ שיש לרוחצם גם ביום שלפעמים הגבינה שמנה ונדבקת בידים ולאו אדעתיה. וכ"כ הגהות מימוניות בשם סמ"ק. (ולהלכה פסק שם מרן שרק בלילה צריך נטילה כיון שאינו יכול לעיין בידיו. ובהלכה ברורה אות ב' כתב בשעת הדחק שאין לו מים רשאי לסמוך על המקילים). וכתב רבינו ירוחם שגם בלילה אם יש לו נר יפה אינו צריך נטילה. והטעם שמותר לאכול בשר אחר גבינה מיד כתב הרשב"א והגהות מימוניות, משום שהגבינה רכה ואינה מתעכבת בין השנים. כתב הב"י יש מחמירים על עצמם שלא לאכול בשר אחר גבינה בסעודה אחת שכן כתב הזוהר הקדוש שלא לאכול בסעודה אחת או בשעה אחת. והמרדכי כתב שהמהר"ם מצא פעם גבינה בין שיניו שנשארה מסעודה קודמת וגזר על עצמו שלא לאכול בשר אחר גבינה, ובעוף היה מיקל דגבינה ועוף נאכלים באפיקורן. היינו דרך הפקר בלא נט"י וקינוח הפה. וכתב הב"י שמה שהיה מיקל בעוף לפי שלא ראה את ספר הזוהר אבל אנו שזכינו לראותו טוב ונכון להחמיר אפילו בבשר עוף. עוד כתב הטור והקינוח שילעוס פת ויקנח בו פיו יפה. ומקנח בכל דבר חוץ מקמח, תמרים, וירק. לפי שהם נדבקים בחניכיים ולא מקנחים יפה. ואח"כ ידיח פיו ביין או במים. והוא מגמ' חולין קה: בית שמאי אומרים מקנח ובית הלל אומרים מדיח, מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. וכתב רש"י דתרויהו בעינן וכ"כ הרי"ף והרא"ש. וכתב הטור ביורה דעה שיש נוהגים לשרות פת ביין או במים ולאוכלו והוא עולה בשביל קינוח והדחה. ויותר טוב להיות כל אחד בפני עצמו. וכתב בהגהות מימוניות בשם מהר"ם שלא משנה הסדר ואיזה שירצה יקדים או קינוח או הדחה. ולדעת הרמב"ם והר"ן לא צריך הדחת פה ומה שאמרו ב"ה מדיח היינו נט"י. ולדעת הרשב"א מקנח או מדיח פיו ודי באחד מהם. וכתב הב"י והעולם נהגו לקנח ולהדיח וכן נכון לעשות כדברי המחמיר בדבר שאין בו טורח.

בהמשך - שלא לאכול על שולחן אחד בשר וגבינה

במשנה וגמ' חולין קז: ובטור שני אכסנאים שאין מכירים זה את זה אוכלים על שולחן אחד זה בשר וזה גבינה ואין חוששים ואם היו מכירים זה את זה אפילו מקפידים זה על זה שלא לאכול אחד מחבירו אסורים עד שיעשו שום היכר בניהם. כגון להפסיק בקנקן או בלחם או שיאכל כל אחד על מפה שלו לבדו. ובגמ' שם לא אסרו לאכסנאים לאכול יחד רק בכעין תפיסה אחת. ופרש"י תפיסה אחד כרך אחד, וכתבו התוס' שם שאם עושה הפסק והיכר לא חשוב כעין תפיסה אחת. ולפירושו השני שכעין תפיסה אחת היינו שמכירים זה את זה, אין היתר ע"י שיעשו הפסק בניהם. וכתב הב"י שנראה שדעת הרי"ף והרמב"ם כפרוש השני שלא מועיל היכר. אולם העולם נוהגים לאכול זה בשר וזה גבינה ע"י הפסק בניהם או מפה אחרת וכן דעת רבינו ירוחם והרשב"א והטור.

כתב הב"י בשם הגהות אשרי שאפשר לעשות הפסק בלחם שלא אוכלים ממנו, וכתב הב"י שאפשר שזה דוקא בלחם, כיון שרגילים לאכול ממנו לכן צריך להניח לחם שלא אוכלים ממנו, אבל אם מניח קנקן שאין דרכם להניחם על השולחן אע"פ ששותה ממנו מינכרא מילתא ושפיר הוי הפסק. וכתב עוד בהגהות אשרי מנהג רבינו קלונימוס ורבינו יהודה שלא היו שותים מכוס אחד כשאוכלים בשר וגבינה, ואין בזה איסור אלא הרחקה, ושצריך מפה בפני זה ובפני זה. (פירוש שאף שעושים הרחקה ולא שותים שניהם מאותו כוס, לא מספיק הכוס להיות כהיכר ביניהם, אלא צריך שיהא גם מפה בפני זה ובפני זה).

תוכן העניינים

מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה