מנחת שי - הלכות תפלה ביהכ וברכות
הלכות בית הכנסת · סימן קנ
סעי' א' - כופין בני העיר זה את זה לבנות בית הכנסת ובית המדרש, ולקנות ספרים.
בתוספתא בבא מציעא פי"א הלי"ב כופין בני העיר זה את זה לבנות להן בית הכנסת, לקנות להן ספר תורה ונביאים. וכ"כ הרי"ף, והרא"ש בפ"ק דבבא בתרא, והטור.
וכ''פ מרן כופין בני העיר זה את זה לבנות בית הכנסת ולקנות להם תורה נביאים וכתובים. (וע"ל סי' נ"ה אם כופין זה את זה לשכור להם מנין).
וכתב המ"ב (ס"ק א') בשם הרמב"ם שאפילו היו רק עשרה ואפילו מיעוט יכולים לכוף את המרובים.
עוד כתב (ס"ק ב') שאם אין בכוחם לבנות חייבים לשכור מקום לתפילה. וכשבונים גובים לפי ממון, שמהעשיר לוקחים יותר מהעני, אבל בשכירות מקום להתפלל גובים חציו לפי ממון וחציו לפי נפשות המתפללים בביהכ"נ. עוד כתב אם ביהכ"נ מכילה את כל הציבור אסורים להתחלק, וכתב הרדב"ז שאם הם תמיד במחלוקת דחה הרע במיעוטו ויותר טוב שיתפללו כל כת בפני עצמה.
עוד כתב (ס"ק ג') בשם המ"א שהיום שניתן להכתב התלמוד והפירושים מחויבים לקנותם כדי שילמדו בהם קטנים וגדולים, וזה באופן שלא מצויים הספרים אצל אנשי העיר שאפשר להשאילם. כתב בביה"ל (ד"ה לבנות) עיין בברכי יוסף שכתב דיש מי שכתב דאין לבנות ביהכ"נ ע"י עו"ג ובפרט לעשות כמין כיפה לפני ההיכל לנוי בודאי ראוי ליזהר שיהיה ע"י ישראל ומ"מ לתקן הגג של ביהכ"נ ע"י עו"ג אין לחוש. עוד כתב בביה"ל (ד"ה ולקנות להם) שאם אין לציבור מקום ללמוד כופין זה את זה לבנות בית המדרש שבית המדרש חיובו יותר גדול מבהכנ"ס.
סעי' ב' - בית הכנסת בונים במקום הכי גבוה, וגבוה מכל בתי העיר.
בתוספתא מגילה פ"ג הי"ד אין בונים אותו אלא בגובהה של עיר שנאמר בראש הומיות תקרא. ובגמ' שבת יא. צריך להגביה אותה עד שתהיה גגה גבוה מכל בתי העיר שנאמר לרומם את בית אלוקינו. ואמרו בגמ' שם שדוקא בתים אסור להגביה אבל קשקושי ואברורי מותר. ופירש הרא"ש מגדלים וברניות שלא משתמשים על גגותיהם. וכתב הרא"ש שאם גג הבית משופע ועולה מעל בית הכנסת, כיון שאין ראוי להשתמש עליו מותר כדין המגדלים, אבל אם גבוה הרבה מעל בית הכנסת ואפשר להשתמש בקירות הגג הפנימיים שיעשה שם עליה אסור. וכ"כ הגהות מימוניות שר"ת פירש על הא דאמרינן בגמ' כל עיר שגגותיה גבוהים מבית הכנסת סופה חריבה, שזה דוקא בגגות שלהם שהיו ישרים ומשתמשים עליהם אבל גג משופע שלא משתמשים עליו דומה לקשקושי ואברורי ומותר, ואעפ"כ ציוה לאחד מקרוביו שהיה גגו גבוה מבית הכנסת להגביה את בית הכנסת ועשו בנין אחד בקרן אחד גבוה מעל הבית.
וכ''פ מרן אין בונים בהכ"נ אלא בגבהה של עיר, ומגביהין אותו עד שיהיה גבוה מכל בתי העיר שמשתמשים בהם, לאפוקי בירניות (פירוש בנינים העשוים לנוי תרגום שכיות החמדה בירניות שפירן) ומגדלים שאין משתמשים בהם; וגג שהוא משופע ואינו ראוי לתשמיש, משערין עד המקום שהוא ראוי לתשמיש, דהיינו שאם יש עליה תחת הגג לא תהא גבוה יותר מבהכ"נ. הגה: ובשעת הדחק, או שיש מצות מלכות שאינן רשאים לבנות בהכ"נ כדינו, מותר להתפלל בבית אע"פ שדרין בעליה על גביו, ובלבד שינהגו בעליה שעליו בנקיות, כמו שיתבאר ס"ס קנ"א. (ב"י סימן קנ"ד בשם מהר"י בן חביב).
וכתב המ"ב (ס"ק ה') שיש מקומות שלא נזהרים בזה מהטעם שבתי הגויים גבוהים מעל בית הכנסת ואם כן אין היכר לבית הכנסת שהוא גבוה מכולם, ומכל מקום ראוי לכתחילה ליזהר בזה בכל מה דאפשר. (והיום בארצנו הקדושה אין טעם זה להתיר שכל הבתים של יהודים הם, ובפרט בשכונות החרדיות. ובילקו"י עמוד ריט' כתב שהמקילים יש להם אילן גדול לסמוך עליו, והוא המאירי שכתב שכל שלא בונים דרך שררה אלא להרבות בדיורין ועליות מותר. אולם דעת הרא"ש ור"ת שהבאנו לעיל שאוסרים גם בעליה שמשתמשים בה שהיא מעל בית הכנסת משמע דלית להוא היתר זה. אלא שיש לחלק בין גג של בית אחד שיש בו עליה שבו יש קפידא שלא יעבור את בית הכנסת, אבל בבנין רב קומות נחשב כאילו יש כמה בתים זה על גב זה ובכל בית בפני עצמו אין גגו עובר את בית הכנסת. עכ"פ הקבלן הבונה את הבנין שכל הבנין שלו עדיין לא ניצול מהאיסור. ועיין עוד בזה בהלכה ברורה אות י'. ובשו"ת שבסוף הספר סימן ח'. שסיים במקום שאפשר להחמיר ראוי לעשות כן, ובמקום שחושש שלא ישמעו לו מוטב שיהיו שוגגים). וכתב בביה"ל (ד"ה ברניות ומגדלים) שהר"ן פירש בירניות ומגדלים שעשויים לחוזק, וא"כ לפי"ז אין היתר בגג משופע שלא ראוי להשתמש בו למעלה שכל ההיתר של ברניות הוא לא ענין שלא משתמשים בו אלא משום שמירת העיר התירו. עוד כתב בביה"ל (ד"ה לא תהא) שגג משופע הגבוה מבית הכנסת ויש בו עליה שאסור, הוא גם באופן שריצפת העליה נמוכה מבית הכנסת, כיון שמשתמש בגג המשופע שנחשב לכותלי העליה והם גבוהים מבית הכנסת, אסור.
סעי' ג' - מי שהגביה ביתו יותר מבית הכנסת ישפילנו או יגביה בית הכנסת.
בגמ' שבת יא. אמר רב אשי אנא עבדי למתא מחסיא דלא חרבה. ופירש הרא"ש שכפאן להשפיל הבתים. ורש"י פירש שמנעם מלהגביה בתיהם קודם שבנו. ור"ח ור"ת פירשו שציוה להגביה בית הכנסת. וכתב הב"י שכן הלכה. (וצ"ע למה לא פסק כן בשו"ע).
וכ''פ מרן מי שהגביה ביתו יותר מבהכ"נ, י"א שכופין אותו להשפילו. (ואם עשה בנין גבוה יותר בקרן אחד מבהכ"נ, סגי בכך) (הגהות מיימון פרק י"א מהלכות תפלה, שכן היה מעשה).
וכתב המ"ב (ס"ק ח') שמגביה קרן מבית הכנסת צריך להגביה כל אותה זוית בגג או עליה ולא מספיק לתחוב ברזל גבוה בקרן אחת.
סעי' ד' - הבונה כנגד חלון בית הכנסת מרחיק יותר מד' אמות.
כתב הב"י בשם האגודה בבא בתרא (סי' יב') הבונה נגד חלון בית הכנסת צריך להרחיק מחלון בית הכנסת יותר ממה שמרחיק ארבע אמות מחלון חבירו כיון שבית הכנסת צריך אור גדול.
וכ''פ מרן הבונה כנגד חלון בית הכנסת, אין מספיק לו בהרחקת ד"א, לפי שהוא צריך אור גדול.
וכתב המ"ב (ס"ק ט') השיעור שצריך להרחיק מהחלונות שישנם כבר, יותר מד' ולא יותר משמונה כפי ראות עיני חכמי העיר מה צורך בית הכנסת. ולענין עזרת נשים מספיק להרחיק ד' אמות. עוד כתב שיחיד הרוצה לפתוח חלון מחצרו לחצר בית הכנסת מותר באופן שלא משתמשים אנשי בית הכנסת שם שימוש צנוע וגם הוא מקום שלא יכולים אנשי הבית כנסת לבנות שם שאם המקום ראוי לבניה ליד החלונות יכולים לטעון שאולי ירצו לבנות שם בעתיד והפותח יבקש מהם להרחיק ד' אמות ויצטרכו לעמוד נגדו בדין לכן יכולים למנוע אותו מעיקרא מלפתוח. (ולכאורה אם ייתן בידם הרשאה בלתי חוזרת לבנות בסמוך ממש לחלונו ואין הוא מתנגד לזה כלל שפיר דמי). אבל יכול בעל החצר למנוע מקהל בית הכנסת לפתוח חלון מבית הכנסת לחצירו. עוד כתב בשם ספר חסידים שלא לשפוך מי רגליים במקום הילוך האנשים לבית הכנסת שלא יטנפו ובלאו הכי הוי כמו בור ברשות הרבים שלא יחליקו בהם. עוד כתב בשם ספר שארית יוסף שבית הכיסא שמגיע ממנו ריח רע לבית הכנסת צריך לסלקו, ואם הוא קדם לבית הכנסת צריכים לתת לו דמיו.
סעי' ה' - פתח בית הכנסת יהיה ממול ארון הקודש.
בתוספתא מגילה פרק ג' הי"ד אין פותחין פתחי בית כנסיות אלא למזרח שכן מצינו בהיכל שהיה פתוח למזרח שנאמר והחונים לפני המשכן קדמה לפני אוהל מועד מזרחה. וכ"פ הרי"ף והרא"ש וכתבו התוס' הטעם שהפתח יהיה מול ההיכל שכשהם נכנסים יהיו משתחוים מול ההיכל ולכן תמיד יהיה הפתח מול ההיכל ואנו שמתפללים למזרח הפתח יהיה במערב. וכן לצפון וכן לדרום. וכ"כ המרדכי והרא"ש והגהומ"י והטור.
ולענין סדר הישיבה בבית הכנסת כתב הטור: ובונין בה היכל להניח בו ס"ת ובונין אותו לרוח שמתפללין כנגדה באותה העיר כדי שיהיו פניהם מול ההיכל כשיעמדו לתפלה ומעמידים בימה באמצע ב"ה לעמוד עליה הקורא בתורה כדי שישמעו כולם וכיצד יושבים, בה הזקנים פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי ההיכל וכל העם יושבין לפניהם שורות שורות ראשונות פניהם כלפי פני הזקנים ושל אחריה פניהם כלפי אחורי השורה שלפניה וכן כולם עד שיהו כל העם פניהם כלפי ההיכל וכלפי הזקנים וכלפי התיבה ובעת שש"צ עומד בתפלה יורד לארץ לפני התיבה ופניו כלפי הקודש כשאר העם: ומה שכתב הטור שמעמידים הבימה באמצע בית הכנסת ובסוף כתב כל העם פניהם כלפי ההיכל וכלפי הזקנים וכלפי התיבה, אם הבימה היא תיבה יוצא שבין התיבה והלאה כלפי ההיכל לא היו יושבים כדי שיהיו כולם פניהם כלפי התיבה, וזה לא יתכן שהרי כתב שמעמידים הבימה באמצע כדי שישמעו כולם משמע שהיא באמצע הקהל. ותירץ המהר"י בן חביב לפי פירוש הר"ן את התוספתא במגילה פרק ג' הי"ד כיצד היו זקנים יושבים פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי הקודש. כשמניחים את התיבה פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי הקודש. [כשהכהנים נושאים כפיהם פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי קודש]. חזן הכנסת [פניו כלפי קודש]. וכל העם פניהם כלפי קודש. שנאמר ותקהל העדה אל פתח אוהל מועד. וכתב הר"ן שהתיבה היא ארון הקודש שבו מונחים ספרי תורה וכשמוציאים התיבה ושמים אותה ברחוב הזקנים יושבים שאחוריהם כלפי הקודש היינו התיבה ופניהם כלפי העם וכן שיושבים בבית הכנסת אחוריהם כלפי ההיכל ופניהם כלפי העם. ומקום הקודש יש לו ארבע שמות א. מקום הקודש ב. היכל ג. ארון ד. תיבה. ויורד לפני התיבה שאמרו פירושו לפני ההיכל שהוא ארון הקודש. ולפי"ז יתישב לשון הטור שמה שאמר שהבימה היתה באמצע היינו הבימה שקוראים עליה בתורה. ומה שאמר שפני העם כלפי התיבה היינו ארון הקודש שהיה בהיכל והיא התיבה שמוציאים לרחובה של עיר. ומלשון הרמב"ם דייק המהר"י בן חביב שהעם יושבים לפני התיבה שהיא באמצע שאין רשאים לשבת בינה לבין ההיכל. והשליח ציבור עומד לפני התיבה. (ובהלכה ברורה אות טו' כתב שתפילת השליח ציבור למנהג הספרדים על הבימה שכן דעת כמה ראשונים והטעם כדי שישמעו כל הקהל קולו).
וכ''פ מרן אין פותחין פתח בהכ"נ אלא כנגד הצד שמתפללין בו באותה העיר, שאם מתפללין למערב יפתחוהו למזרח, כדי שישתחוו מן הפתח נגד הארון שהוא ברוח שמתפללין נגדו. הגה: ועושין בימה באמצע ב"ה, שיעמוד עליה הקורא בתורה וישמעו כולם. וכשמתפלל הש"צ, פניו כלפי הקדש. וסדר הישיבה כך היא: הזקנים יושבים פניהם כלפי העם, ושאר העם כולם יושבים שורות שורות, פניהם כלפי הקודש ופני הזקנים. (טור).
וכתב בביה"ל (ד"ה אין פותחין) שבשעת הדחק אין מעכב כלל לעשות הפתח מול ההיכל. עוד כתב (ד"ה באותה העיר) בשם המאירי שכל הקפידא לעשות הפתח מול ההיכל דוקא בפתח שרוב הציבור נכנסים בו אבל שאר הפתחים אפשר לעשות מהצדדים, ופתח הפרוזדור פשוט שאפשר לעשות מהצד.
כתב המ"ב (ס"ק י') בשם המ"א שאם היה הפתח מהצד וחרב בית הכנסת ובונים אותו מחדש ורוצים לעשות הפתח כדין ורוב המתפללים מוחים כיון שזה ישנה להם סדר הישיבה אין שומעים להם כיון שכך צריך להיות מצד הדין. כתב בביה"ל (ד"ה שהוא ברוח) על מה שכתב מרן שצריך הארון להיות ברוח שמתפללים כנגדו צריך עיון אם מאיזה סיבה עשו הארון בצד אחר האם יתפללו כנגד הארון או כנגד ירושלים . (ובהלכה ברורה אות יג' כתב שיתפללו תפילת שמו"ע לצד מזרח).
כתב במ"ב (ס"ק יב') בשם מ"א בשם הזוהר שלא לעשות יותר משש מדרגות לתיבה. וכתב בביה"ל (ד"ה באמצע בית הכנסת) שאין לפרוץ גדר לעשות התיבה סמוך לארון הקודש אלא דוקא באמצע בית הכנסת כיון שדרך הגויים הוא שלא עושים באמצע. (ובהלכה ברורה אות יד' במקומות שנהגו אצל הספרדים שלא לעשות באמצע בית הכנסת יש להם על מה שיסמכו שאין כוונתם להדמות לגויים כלל).
וכתב במ"ב (ס"ק יד') מה שכתב הרמ"א שהעם יושבים כלפי הזקנים שבמקום שקונים המקומות (כנראה הכוונה למקומות המכובדים במזרח) בטל דין זה לשבת כלפי הזקנים עכ"פ לא ישבו אחורי התיבה כדי שלא יהיה אחוריהם לתיבה והפמ"ג כתב שהבימה נחשבת רשות אחרת ואפשר לשבת אחוריה. (ובלאו הכי לא כדאי לשבת בין הבימה להיכל מטעם מה שדייק המהר"י בן חביב מלשון הרמב"ם שאין רשאים לשבת בינה לבין ההיכל).