סימן תקט - כמה דינים פרטיים להלכות יום טוב - ובו ז' סעיפים · מותר למלול מלילות
בביצה יב: אסור בשבת למלול מלילות, ביד, מדרבנן שהיא דישה כלאחר יד, וביו"ט מותר, שלא אסרו חכמים ביו"ט מלאכת אוכל נפש דרבנן, ואפילו שנעשית לימים הרבה [או כלך בדרך זו, דישת המלילות היא פעולה הנעשית ליומה ולא אסרו חכמים וכן לא הצריכו בה שינוי כיון שנעשית ביד.] . וכתב המ"ב (ס"ק ג) שיש מחמירים למלול בשינוי בראשי אצבעותיו.
ב. הבורר קטניות ביום טוב בורר כדרכו בחיקו ובתמחוי (אם רוצה לאוכלו בו ביום) (המגיד פרק ג') אבל לא בטבלא ולא בנפה ולא בכברה, במה דברים אמורים כשהאוכל מרובה על הפסולת. אבל אם היתה הפסולת מרובה על האוכל בורר את האוכל ומניח את הפסולת, ואם היה טורח בברירת הפסולת מן האוכל יותר מטורח ברירת האוכל מן הפסולת אף על פי שהאוכל מרובה בורר את האוכל ומניח את הפסולת. הגה: ולוזים ובטנים שנשתברו ועדיין בקליפיהם לא מיקרי הקליפה פסולת כיון דאורחייהו בהכי ועדיין מעורבין (טור):
מותר לברור ביו"ט באופן שאין בו טרחה.
מלאכת ברירה מלאכת אוכל נפש שעיקר ענינה באוכל ואסרוה חכמים כיון שנעשית לימים הרבה. אבל ברירת קטניות היא פעולה הנעשית בדרך כלל ליומה לכן לא אסרו חכמים וגם לא הצריכו שינוי כיון שבורר ביד אין חשש שיעשה לימים הרבה. ולא יברור אוכל מהפסולת אלא הפסולת מהאוכל למעט בטרחה ורק אם הפסולת דקה ויש טורח יותר אם יקחנה, יקח את האוכל ממנה.
וכתב בביאו"ה שלברור הפסולת מתוך החיטים אסור כיון שדרך החיטים לברור לימים רבים [ונראה שברירת החיטין שלנו שנקיים מהמוץ ואנו בוררים אותם מתולעים אין פעולה זאת נעשית לימים רבים ומותר.] . עוד כתב בביאו"ה שלרמ"א שמחמיר בסימן תצ"ה באוכל נפש שלא מפיג טעם שלכתחילה יעשה בעיו"ט כהמהרי"ל ובדיעבד שלא עשה יעשה בשינוי כהסמ"ג. שמא כאן כשעושה ביד לא יצטרך שינוי, וטוב שיברור את האוכל מהפסולת שבזה ודאי יחשב שינוי [וצ"ע דהא חומרה דאתי לידי קולא שהרי מרבה בטרחה. ופשוט שלדידן שדעת מרן כדעת הר"ן שמותר לכתחילה בלא שינוי, לא יברור האוכל אלא הפסולת.] .
וכתב המ"ב (ס"ק ח) שאם האוכל והפסולת שוים בכמותם יברור איזה שירצה. ועל מה שכתב הרמ"א שבוטנים שנשתברו ועדין הם בקליפיהם לא נקראת הקליפה פסולת, כתב המ"ב (ס"ק י) שיברור איזה שקל לו יותר לברור.
ובנפה וכברה אסרו חכמים לברור אפילו קטניות שנבררות ליומן כיון שעושה באופן שעושים לימים הרבה.
ובקנון ותמחוי מותר שהרי בשבת אסור לברור בקנון ותמחוי מדרבנן, ולא אסרו חכמים מלאכת אוכל נפש האסורה רק מדרבנן אפילו שדרכה לעשות לימים הרבה. וכמובן שעושה רק לאותו יום שאם עושה למחר אסור מהתורה.
לברור ביד אוכל מתוך פסולת כדי לאכול אחר זמן לבו ביום, בשבת אסור מהתורה. וביו"ט כשבורר קטניות שאין דרכם לברור לימים הרבה לא אסרו חכמים, וגם לא צריך שינוי שהרי לא בורר בכלי ואין חשש שיעשה לימים הרבה. וזה דעת המ"מ וכתב שכן דעת הרי"ף. ודחה דברי הרשב"א שאסר בזה. וכ"פ הרמ"א כדברי המ"מ.
להציף מים על גבי הקטניות שיש בזה בשבת איסור בורר מהתורה. ביו"ט אסור לעשות כיון שעושה בכלי ויש חשש שיעשה לימים הרבה. ובגמ' מנהגן של בית רבן גמליאל להתיר. וכתב הב"י שלדעת הרמב"ם וכן נראה שהוא דעת הפוסקים לאסור. ורבינו ירוחם כתב להתיר כפשט הגמ' [ונראה שאם יעשה בשינוי יהא מותר לכ"ע.] .
ג. אין מסננים החרדל במסננת שלו. ואין ממתקין אותו בגחלת של עץ, אבל בשל מתכות מותר:
אין מסננים את החרדל במסננת שלו.
בגמ' שבת קלד. ואף שאין כאן שום איסור שהסובין של החרדל הם אוכל והוי בורר אוכל מאוכל עכ"פ כיון שעושה בנפה וכדרך הבוררים מחזי כבורר ואסור.
וכתב המ"ב (ס"ק יב) שאם יברור בכלי אחר שאין דרך לברור בו יהא מותר כמו שמותר לברור בקנון ותמחוי.
כיבוי לצורך אוכל נפש מותר, למיתוק החרדל אסור.
מלאכת כיבוי היא מלאכת אוכל נפש שהתורה התירה שעיקר ענינה של מלאכת הכיבוי באוכל שמכבה את האש בתנור או בכירה כדי לבשל או לצלות בחום הגחלים, וחכמים אסרו פעולה במלאכת אוכל נפש שנעשית לימים רבים ואפשר לעשותה מאתמול שלא מפיג טעם וכנזכר בסימן תצ"ה. ולכן לא התירו פעולת מיתוק החרדל בגחלת של עץ שכן היא נעשית לימים הרבה. ומפרש בגמ' טעמא דאסור משום דהוה אפשר לעשות מאתמול היינו שלא מפיג טעם. ובגחלת של מתכת מותר. וכתב המ"ב (ס"ק יד) שאם לא יכל לעשות מאתמול מותר ויש מחמירים שצריך לעשות בשינוי. עוד כתב שכיבוי גחלת של מתכת הוא איסור דרבנן, ובאיסור דרבנן לא אסרו חכמים ביו"ט במלאכת אוכל נפש אפילו שהפעולה בדרך כלל נעשית לימים הרבה. עוד כתב המ"ב בסימן תק"ז מה שאסרנו מיתוק החרדל בגחלת משום כיבוי כיון שהחרדל ראוי לאכילה בלי כיבוי הגחלת בו ורק המפונקים מכבים בו הגחלת. ועוד שאפשר למתקו ע"י גחלת של מתכת והוא ראוי ומצוי יותר.
והב"י בסימן תקי"א כתב ואיכא למידק מאי שנא דגבי מוגמר שרי ואפילו בגחלת של עץ ולמתק החרדל לא שרי אלא בגחלת של מתכת כמו שנתבאר בסימן שקודם זה ונראה לי דשאני חרדל דהוה אפשר למתקו מבעוד יום שכן דרכו למתק ממנו הרבה בבת אחת אבל עישון פירות אינו נעשה אלא ביומו כדי שלא יפחת ריחו.
ד. אין תולין המשמרת ביום טוב לסנן בה שמרים, אבל אם היתה תלויה ועומדת מותר ליתן בה שמרים לסננן. ומערים ותולה אותה ליתן בה רמונים ואחר כך נותן בה שמרים. הגה: ושאר דיני סינון ביום טוב כמו בשבת כדאיתא סימן שי''ט (בית יוסף):
אסור לתלות משמרת ביום טוב, אבל מותר לשמר שמרי יין במשמרת תלויה.
בשבת קלז: לתלות משמרת אסור בשבת ובין ביו"ט משום שדומה לעושה אוהל ואסרו משום עובדין דחול. לתת לתוך המשמרת שמרי יין בשבת חייב חטאת שהוא בורר. וביו"ט מותר משום שהשימור היא פעולה במלאכת בורר שאין דרכה לעשת לימים הרבה. ואפילו שעושה בכלי לא הצריכו שינוי כיון שהוא דבר שמפיג טעם אם היה עושה מאתמול.
ובגמ' קלט: ומערים ותולה ונותן בה רימונים ואחר כך נותן בה שמרים.
וכתב המ"ב (ס"ק כ) שאסור לסנן מים בסודר משום ליבון, כמו בשבת.
ה. אין עושין גבינה ביום טוב. (ואין מעמידין חלב ביום טוב) (הגהות מיימוני פרק ג' ור''ן סוף פרק ד' דביצה ובית יוסף בשם הרוקח) והוא הדין דאין עושין חמאה מן החלב ביום טוב (ריב''ש סימן קכ''א):