אור ברסלב
מנחת שי - הלכות בשר בחלב סימן צה › תבשיל שהתבשל בקדירה בשרית לאוכלו עם חלב

מנחת שי - הלכות בשר בחלב

סימן צה · תבשיל שהתבשל בקדירה בשרית לאוכלו עם חלב

סימן צה

מותר לבשל תבשיל שאינו בשר ולא חלב בקדירה בשרית בת יומא כשהיא מודחת יפה שאין שום שומן דבוק בה, 118. שאם יש שומן דבוק בה צריך לשער שישים בתבשיל נגד השומן. וכ"כ הרשב"א הביאו הב"י, לא הדיח את הקדירה יפה יפה קודם שבישל בה את הדגים אם יש בממשות שעל פני הקדירה יותר מאחד בשישים בדגים אסור לאוכלם בכותח. וכתב הש"ך (ס"ק א) שסתם כלי לפני הבישול מודח יפה. כדי לאכול התבשיל עם חלב, משום דהוי נותן טעם בר נותן טעם דהיתרא. 119. בגמ' חולין קיא: דגים שעלו בקערה של בשר מותר לאוכלם בכותח. והטעם משום שהדגים בלועים מטעם בשר קלוש, שהרי הבשר נתן טעם בקדירה והקדירה בדגים ועדיין לא הגיע האיסור, וחשוב נ"ט בר נ"ט דהיתרא. והטור הביא יש אוסרים אם נתבשלו הדגים בקערה של בשר, דדוקא עלו בלא בישול דהיינו דגים רותחים שעלו מהצלי שהניחם בקערה בשרית מותר, אבל אם נתבשלו אסור. והב"י הביא שכן דעת הריב"ן (בתוס' שם ד"ה הלכתא) בדעת רש"י. אולם הטור והב"י כתבו דדעת רש"י שאף בהתבשלו מותר, ושכן דעת הרא"ש (בפכ"ה סי' ל) והרמב"ם (בפ"ט ממאכ"א הכ"ג) ובעל התרומה (סי' סא) והסמ"ק (סי' ריג ד"ה ודגים) והסמ"ג (לאוין קמ) והרשב"א (תוה"א ב"ג ש"ד) והר"ן (מ: ד"ה דגים שעלו) והאבי עזרי (סי' אלף קטו) וזקנו ור"י (במרדכי חולין סי' תשי). ואם נצלו הדגים בשפוד או בתבנית של בשר, דעת הסמ"ג (שם) והסמ"ק (שם) שיש להחמיר בזה שלא לאוכלם עם חלב וכן כתב הטור בשם בעל התרומה (שם). אולם הב"י כתב שלדעת הרמב"ם והרשב"א והר"ן ואבי העזרי וזקנו ור"י וכן מדברי רש"י משמע שאין חילוק בין נתבשלו לנצלו, לכן בכל גוונא מותר לאוכלם עם חלב דהוי נ"ט בר נ"ט דהיתרא. ואפי' לכתחילה מותר לבשל בכלי של חלב דבר שרוצה לאכול עם בשר, כ"כ הב"י בבדק הבית.

ודלא כדברי רבינו ירוחם (נט"ו אות כח) שמתיר רק בדיעבד, גבי ירקות שהתבשלו בקדירה חולבת בת יומא לאוכלם בתבשיל בשר. וכן דעת הסמ"ק (סו"ס ריג בהגהה אות ח) לאסור לבשל או להעלות בקערה של בשר לכתחילה כדי לאוכלם בחלב, ודייק מלשון הגמ' דגים שעלו בקערה, משמע דיעבד. וכ"כ בהגהות מימוניות (פ"ט מהמ"א). וכתב הב"י ע"ז אבל בעל התרומה (במפתחות סי' סא) כתב, קטניות שבשלם בקדירה חולבת מותר לכתחילה לערותן בקדירה של בשר ואפי' הקדירה בת יומא כמו דגים שעלו בקערה וכו', והביא הב"י ראיה שס"ל לסה"ת שנ"ט בר נ"ט מותר לכתחילה. ועיין בד"מ (אות ב) שתמה על הב"י דבכה"ג גם לסמ"ק מותר ולא אסר הסמ"ק אלא בגורם נ"ט בר נ"ט לכתחילה כדי לאכול עם בשר. והש"ך (ס"ק ג) כתב דגם לדעת מרן אסור לגרום לנ"ט בר נ"ט לכתחילה. וצ"ע שבבדק הבית הנ"ל כתב להדיא דמותר. (עיין סימן פ"ט הערה 43). ודעת הרמ"א שאסור לגרום לכתחילה לנ"ט בר נ"ט בין בבישול ובין בהעלאה, דהיינו אחרי שנתבשלו להניחם בקערה בשרית בין אם הקערה רותחת ובין אם המאכל רותח, כדי לאוכלם עם חלב (עיין ט"ז ס"ק ד), ואם עלו מותר לכתחילה לאוכלם בכותח. ואם נתבשלו או נצלו רק אם נפלו לתוך כותח מותר, ולכתחילה אסור לאוכלם בכותח, אך מותר ליתנם בכלי חלבי (בלא עירוי מכלי ראשון ואם עירה חשוב כדיעבד ומותר ש"ך ס"ק ב). ואם היה הכלי שנתבשלו או נצלו בו נטל"פ מותר לכתחילה לאוכלם בחלב או בשר. ודעת הרש"ל (במכונות סי' נז אות ב) להחמיר בכה"ג. וכתב הט"ז (ס"ק ד) דהסומך על רמ"א בזה לא הפסיד. ואם היה דבר חריף שהתבשל בקדירה בשרית אפי' שאינה בת יומא או שדכו תבלין במדוך של בשר ונתנו בחלב, אוסר את החלב אם אין שישים בחלב נגדו, משום שהחריפות הופכת את הטעם לשבח וכן מחשיבה את הבלוע בקדירה כאילו האיסור בעין (ש"ך ס"ק ז'). [ועיין לקמן ריש סימן צ"ו דדעת מרן כהמהר"ם מרוטנבורג שהחריפות לא מחשיבה את הטעם הפגום לשבח אלא בחילתית]. וכל זה אם רוב התבשיל מדבר חריף אבל במיעוט חריף דינו כתבשיל רגיל. וכתב הט"ז (ס"ק ג) דדג שהתבשל בקערה של בשר, אם יש ממשות הבשר בקערה ומתערב עם הדג, אסור לאכול את הדג משום סכנה של אכילת דגים ובשר, אך בדיעבד אם בישל דגים בכלי של בשר אפי' בן יומו מותר לאוכלם שאין סכנה מטעם הבשר הנפלט בכלי ונבלע בדג. [ועיין עוד בזה בכה"ח סימן קטז ס"ק כ] כתב הר"ן (חולין מא. דיבור ראשון) שכל ההיתר של נ"ט בר נ"ט הוא דוקא בדבר היתר כמו בשר וחלב וכיון שטעם שני עדיין היתר הוא אנו אומרים שנקלש ואין בכוחו לפעול האיסור, משא"כ בטעם אסור לא אומרים שנקלש ואוסר עד סוף כל העולם. וכ"כ הרשב"א בתשובה (ח"א סי' תקיו) ודעת כל הפוסקים שוה בזה (ב"י). וכתב בשערי דורא (סי' נז נט) שאם בישלו מים בכלי של גוי אסור להשתמש במים אלו לצורך אפיה, ואפי' שסתם כלים אינם בני יומן והוי טעם האיסור הבלוע בקדירה נותן טעם לפגם, בכל אופן נותן טעם לפגם אסור לכתחילה, וגם לא שייך כאן נ"ט בר נ"ט שהרי הקדירה בלועה מטעם אסור. ולאכול פת של גוי מותר משום דהוי דיעבד, ובאופן שפת עכו"ם הותרה בסי' קיב. ובהגהות שם (סי' נ"ט ס"ק ג) כתב שלכתחילה היינו המים שהוחמו לאפיה ולא הוחמו לשתיה, לכן לאפות חשוב לכתחילה שהרי עדיין לא אפה ואסור. אבל אם הוחמו המים לשתיה (דהחלה הנאתן) חשוב כדיעבד ומותר בנותן טעם לפגם.

תוכן העניינים

מנחת שי - הלכות בשר בחלב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה