סימן צה · קערות של בשר שהודחו ביורה חולבת
קערות של בשר שהודחו ביורה חולבת במים חמים שהיד סולדת בהם, 121. כתב הב"י שאע"פ שהמים חמים על האש בכלי ראשון, אם אין היד סולדת בהם מותר לכ"ע (עיין בהערה הבאה) שלא חשוב רותחים. ואם הם בכלי שני הביא בשם מהרי"ח (מובא בהגהות שע"ד סי' נז ס"ק ה) שאם הוא כלי חרס נבלע בו אם יש ממשות חלב או בשר, אבל בלא ממשות אין בכח הכלי שני להפליט ולהבליע בכלי. וזה שלא כדעת הרשב"א (בתוה"ק ב"ד ש"א) דס"ל דכלי שני מבליע ומפליט אפי' במים חמים שאין היד סולדת בהם. אפילו שניהם בני יומן, מותרים באופן שיודע בבירור שלא היה שומן דבוק בהם. 122. הטור הביא בזה דעת בעל התרומה (סי' סא) שאם הקערות והיורה שניהם בני יומן הכל אסור אפי' בלא שומן דבוק בהם. והרא"ש (פכ"ה סי' כט) מתיר אפי' שניהם בני יומן ובלבד שיאמר ברי לי שלא היה שומן דבוק בה. וכתב הב"י שהסמ"ק (סו"ס ריג בהגהה אות ט) והסמ"ג (לאוין קמ קמא) והשערי דורא (סי' נז) והר"ן (מא. בדיבור ראשון) סבירא להו כדברי בעל התרומה. והתוס' (חולין קיא: סוד"ה הלכתא) נתנו טעם לזה מדוע לא הוי נ"ט בר נ"ט, מפני שהקערות נוגעות במחבת ונפלט טעם מזה לזה והוי טעם שני באיסור. ועוד שכשהטעם השני של בשר ושל חלב נכנס במים מיד נאסרו המים וחוזרים ואוסרים הקערות והמחבת. אבל הרמב"ן (חולין קיא:) כתב שדין זה דומה לדגים שעלו בקערה ויש כאן ג' נותני טעם, הבשר בקערה, והקערה במים, והמים בחלב. ונמשכו לדעתו הרשב"א (תוה"א ב"ד ש"ד) ועוד פוסקים. וכתב הב"י בבדק הבית "ולענין הלכה כיון שהאחרונים מסכימים להתיר ומסתבר טעמייהו הכי נקטינן", עכ"ל. ולדעת הרמ"א אפי' אין שומן דבוק בהם אסור כדעת האוסרים הנ"ל. אבל אם אחד מהכלים אינם בני יומן מותרים הכלים, שהרי לא נכנס טעם בשר וחלב בתוך המים משום שטעם האחד פגום.
וגם לטעם הראשון של התוס' שהקערות נוגעות במחבת ונפלט טעם מזה לזה, כאן שטעם האחד פגום אין שם איסור עליו והטעם המשובח שנכנס בו חשוב נ"ט בר נ"ט דהיתרא (ט"ז ס"ק ט'), והמים נוהגים בהם איסור לכתחילה שהרי בלועים עכשיו מפגם בשר וחלב ולא שייך לומר במים נ"ט לפגם מותר בדיעבד, שאינם דבר חשוב כתבשיל (ט"ז ס"ק י'). ואם הודחו שני הכלים אחד אחר השני בקדרה לא של חלב או בשר, אפי' שניהם בני יומן מותרים, שהרי כשהדיח הראשון ונתן טעם במים הוי המים נ"ט בר נ"ט ואין בכחם לאסור הכלי השני. ואם הודחו ביחד בכלי שני אפי' היתה ממשות על הכלים מותר, שכלי שני לא מבליע בכלים. וכן אם עירה מים שאינם של בשר או חלב על שני כלים מלוכלכים מבשר וחלב מותר, שאין בכח העירוי להפליט מזה ולהבליע בזה. ודעת הט"ז (ס"ק י"ב) לאסור בעירוי כה"ג וכדעת מהרש"ל (בפכ"ה סי' סד) ורק בכלי שני מתיר. וכן דעת הש"ך (ס"ק כ') לאסור בעירוי כה"ג במקום שאין הפסד מרובה ואפי' אם אחד נקי ואחד מלוכלך. ואם עירה מכלי של בשר אפי' נקי בן יומו לתוך כלי חלבי נקי, נאסר הכלי החלבי, כיון שאנו מחשיבים את קילוח העירוי כאילו הוא בכלי שמערה ממנו ולכן אוסר את הכלי שמערה עליו, וכמו שנכנס הכלי לתוך אותו כלי שמערה ממנו (ט"ז ס"ק י"ג). אם נמצאה קערה חלבית בתוך כלים בשריים וספק אם הודחה איתם בכלי ראשון, מותרת מס"ס ספק הודחה יחד, ואפ' את"ל הודחה יחד, ספק אם היתה בת יומא. ואם היה שומן דבוק בהם, 123. כתב בבדק הבית שדוקא דבוק בהם שומן אוסר, אבל אם היו מלוכלכות במרק של בשר ללא שומן מותר. והש"ך (ס"ק י') כתב שאפי' היה רק באחד מהם שומן הכל אסור, לפי שטעם שני מיד נותן טעם לתוך ממשות, ולא הוי נ"ט שני בהיתר. וגם השומן נוגע בכלי השני, ונאסר הכלי, ושוב נאסר הכל. צריך שישים במים נגד אותה ממשות של שומן. ואם נתן אפר במים קודם שיניח הקדרות בתוכה, מותר. ואף על פי שיש שומן דבוק בהם, שעל ידי האפר הוא נותן טעם לפגם. 124. כ"כ מרן מדעת עצמו. והש"ך (ס"ק כא) והט"ז (ס"ק טו) פקפקו בזה ונשארו בצ"ע אם האפר מחשיב למים נטל"פ. ובכה"ח אות נ"ו כתב בשם הברכ"י (בשיו"ב אות ד) דלענין הלכה אנו אריש גלותא (מרן) סמכינן, וכ"כ הכנה"ג (בהגב"י אות מו) דהמנהג כמרן, וכ"כ בזב"צ (אות לח) ובן איש חי (בחוקותי הל' י"ב).