סימן צד · דין התוחב כף חולבת בקדירה של בשר
תחב כף חולבת בקדירה של בשר, או להיפך, והכף בת יומה, משערים שישים בתבשיל נגד חלק הכף שנתחב בתבשיל. 100. כ"כ הסמ"ק (סימן רי"ג) והשערי דורא (ריש סימן פה) ובעל התרומה (ריש סי' מט). אולם לדעת הר"ר פרץ המובאת בסמ"ק שם שאם היא של מתכת אמרינן חם מקצתו חם כולו, ומשערים בכל הכף גם מה שלא תחב בתוך הקדירה. וכתב הש"ך (ס"ק ב) שחישוב המעל"ע הוא מבישול החלב, ואפי' אם תוך מעל"ע מבישול החלב השתמש בכף לבישול מים וכיוצא, כיון שעבר מעל"ע מבישול החלב אם תחב הכף בדיעבד לקדירה חלבית מותר התבשיל. אף שבכף הבלוע מאיסור לא אמרינן הכי כשלא היה במים שישים נגד הכף. ואם תחב את הכף לקדירה של בשר ולא היה התבשיל חם שהיד סולדת בו, כתב הט"ז (ס"ק א) שאין לאסור ושכן דעת האו"ה (כלל לד דין יט) והב"י. ואם תחב הכף שתי פעמים, ולא נודע לו בין התחיבות שהכף חלבית, צריך לשער בתבשיל פעמיים שישים נגד הכף ואפילו תחב כמה פעמים מספיק לשער פעמיים שישים. ובנודע לו בין התחיבות, משער רק פעם אחת שישים. 101. גם זה בסמ"ק (שם) והטעם שצריך פעמיים שישים כתב בתרומת הדשן (סימן קפ"ג) דחיישנין שמא לא פלט הכף כל החלב הבלוע בו ונשאר בתוכו חלק שישים, ונכנס בו מהבשר שבקדירה נ"ט חלקים ונעשה נבלה מחמת החלב, לכן צריך עוד שישים נגד האיסור הזה הנפלט בתחיבה בפעם השניה. וכתב הש"ך (ס"ק ד') שאם תחב פעם שלישית לא צריך לשער כנגדה מהחשש שמא נשאר מעט מאיסור חנ"נ מתחיבה שניה ונכנס בו עוד נ"ט חלקים, שהרי לדעת מרן לא אמרינן חנ"נ בשאר איסורין ואפילו אם נשאר מעט איסור משערים רק כנגד האיסור, לכן בכל אופן מספיק לשער פעמיים שישים. וכתב הב"י שאם נודע בינתיים כבר נתבטל האיסור הראשון בשישים ואף מצטרף עם ההיתר לבטל את האיסור השני, משא"כ כשלא נודע בינתיים לא מחשיבים אותו כבטל לכן צריך לשער כנגד שני האיסורים.
וכתב הש"ך (ס"ק ה') שזה דוקא כה"ג שהביטול הראשון הוא חלב, והשני הוא משום חנ"נ, וחשוב כשני איסורים, אבל אם נפל כזית איסור ונודע בינתיים, ואח"כ נפל עוד כזית אפילו הוא מין במינו חוזר וניעור וצריך לשער כנגד שני הכזיתים, שהרי יש כאן טעם איסור של שני כזיתים מאותו איסור עצמו. והרמ"א פסק גבי כף שאפי' לא נודע בינתיים מספיק פעם אחת שישים, והטעם לזה כתב בתה"ד שם שלא אומרים שהיתר דהיינו הבשר שנבלע בכף יאסר ויהא חנ"נ מחמת החלב הבלוע בכף, שבדבר הבלוע לא אומרים חתיכה נעשית נבלה לכן יש לשער רק כנגד החלב הבלוע בכף. ואם יש בתבשיל שישים נגד הכף, הקדירה והתבשיל מותרים, והכף אסורה, 102. וכתב הסמ"ק (שם) שלא חשוב תחיבת הכף כהגעלה, שדין ההגעלה חלוק מדין כלי הבולע איסור, שהגעלה צריכה להיות ברותחים ודאי, וכן צריך לתחוב את כל הכלי במים, ואם מסתפק אם תחב כל הכלי לא מהני, משא"כ בכלי שבולע איסור אפי' שאין את כל התנאים הנ"ל נאסר. ועיין עוד בזה בסימן צ"ג הערה 98. שהרי בלוע בה בשר וחלב ונעשתה נבלה, 103. ולדעת הרמ"א בסימן צ"ה סעי' ג' אפי' שתחב את הכף לקדירה בשרית בת יומא שמבשל בה עתה מים או ירקות, נאסרת הכף. אולם לדעת מרן לא נאסרת הכף בכה"ג (ש"ך ס"ק ח). ואסור להשתמש בה אפילו לשאר דברים. ואם תחבה לתבשיל אחר מותר בדיעבד אם יש שישים כנגדה, ואם אין שישים כנגדה והיא בת יומא, 104. ובת יומא היינו אם עדיין לא עבר מעל"ע מתחיבה אחרונה לבשר שנעשתה בה חנ"נ, ואפי' עבר מעל"ע מתחיבה הראשונה לחלב, שתמיד צריך מעל"ע משעת האיסור ולא כמו שכתב הב"ח (ש"ך ס"ק י) ורק אם עבר מעל"ע משעה שנעשתה נבלה מותר התבשיל בדיעבד, ולכתחילה אסור לתוחבה אפי' לשאר דברים (שם).
נאסר התבשיל גם בהנאה, וצריך להשליכו לבית הכסא ואין לתת לפני כלב אפילו שאינו שלו, וגם הקדירה נאסרת בהנאה וצריכה הגעלה, אך מותר להשתמש בה פירות או צונן, 105. ואפי' דבר לח כל שהוא צונן מותר (ש"ך ס"ק יב) וכ"כ הב"י דמשמע מלשון הטור וכן דעת השע"ד (ריש סימן פה). ולא כהמרדכי (ע"ז סימן תתכ) שאוסר בדבר לח. כיון שאינו נהנה מגוף האיסור הבלוע בקדירה. ואם בישל בקדירה בלא הגעלה אפילו אחר מעת לעת, התבשיל נאסר בהנאה בלבד, ותקנתו שישליך דמי הקדירה לנהר ואז מותר התבשיל באכילה. 106. כ"כ בהגהות אשיר"י (בפרק בתרא דע"ז סי' ל) הביאו ב"י, שכשהקדירה אסורה בהנאה ובישל בה היתר התבשיל אסור באכילה, משום שהקדירה אסורה בהנאה ואע"פ שהקדירה אינה בת יומא, שבאיסורי הנאה אין לחלק בין בת יומא ללא בת יומא. ותקנת התבשיל, להשליך דמי הקדירה לנהר והתבשיל מותר. וכ"כ הש"ך (ס"ק יא) בשם האור זרוע (פסקי ע"ז סי' רפו) ומהרא"י (בהגש"ד סי' פה אות ח) והמהרש"ל (פכ"ה סי' מו). ודלא כהת"ח (כלל פה דין ג) והאו"ה (כלל כא דין ח) שמתירים בזה בלא להשליך דמי הקדירה. ואם חימם בה חמין לצורך חפיפת הראש וכיוצא בו מותר כ"כ הב"י בשם השע"ד (שם). ולדעת המהרש"ל (שם) אם המים ראויים לשתיה אסורים בשימוש. ואם אין הכף החלבית בת יומא בשעה שתחבה לבשר, הקדירה והתבשיל מותרים, 107. הטעם שמותר לבשל בקדירה בשר אע"פ שבלועה מטעם פגום של חלב, הוא משום דהא דקי"ל נטל"פ אסור לבשל בה לכתחילה הוא באופן שבלעה בתחילה טעם משובח ולאחר מכן נפגם הוא דאסור לבשל בה מלכתחילה, אבל זו מעולם לא בלעה טעם משובח של חלב לכן לא גזרו בה (ב"י). והכף אסורה להשתמש בה בשר או חלב ללא הגעלה, אבל שאר דברים מותר. ואם תחב אותה שוב לבשר, אינה אוסרת בדיעבד, שהרי לא נעשתה נבלה, וטעם החלב הבלוע בה פגום הוא. אך אם תחבה לחלב, פשוט שאסור אם לא עבר מעת לעת מהתחיבה האחרונה לבשר.