סימן צד · בשר רותח שחתכו בסכין חלבית
בשר רותח בכלי ראשון, 109. כ"כ הרמ"א דדוקא בכלי ראשון אוסר הסכין כל הבשר, אך בכלי שני הבשר צריך קליפה, והסכין נעיצה בקרקע. ולדעת האו"ה (כלל לו דין ז) והמהרש"ל (פרק ג"ה סי' מד) דבר גוש המונח בכלי שני חשוב כבכלי ראשון. והט"ז (ס"ק י"ד) כתב דאם יש דוחקא דסכינא חשוב דבר גוש ככלי ראשון כדעת הרש"ל והאו"ה, ובלא דוחקא דסכינא חשוב כלי שני כדעת הרמ"א. שחתכו בסכין חלבית בת יומא, אם אין בחתיכת הבשר שישים נגד מקום הסכין 110. דעת ר"פ (בהגהת סמ"ק סי' רה אות יד) הביאו הטור שצריך לשער שישים נגד כל הסכין. וכתב הב"י דר"פ לשיטתו דאמרינן חם מקצתו חם כולו, אבל לדעת החולקים אין משערים שישים אלא כנגד חלק הסכין שחתך בה הבשר. וע"ע לעיל הערה 100. ודלא כהמהרש"ל (באו"ה שלו סי' סא אות ד) שמצריך לשער נגד כל להב הסכין. וכתב הש"ך (ס"ק כח) דכשלא יודע בבירור היכן חתך ישער נגד כל להב הסכין. שחתך בה את הבשר, כל החתיכה אסורה. 111. כתב ר"פ (שם) שיש רוצים להתיר את החתיכה ע"י קליפה, וראייתם ממה שאמרו בגמ' (חולין ח:) בית השחיטה רותח וסגי בקליפה, ודחה ראייתם ששם אין כל הבהמה רותחת רק מקום בית השחיטה לכן מספיק קליפה משא"כ כאן שכל החתיכה רותחת מתפשט כל בליעת הסכין בכל החתיכה וכולה אסורה אם אין שישים נגד הסכין. ולא דומה לנפל איסור לתוך חתיכה שמחוץ לרוטב שאוסר רק כדי נטילה ולא אוסר כל החתיכה, שכאן יש דוחקא דסכינא והחתיכה רותחת לכן אוסר הסכין כל החתיכה. וכתב הש"ך (ס"ק כ"ז) דדוקא דוחקא דסכינא בדבר רותח אוסר כל החתיכה אבל בדבר חריף כמו צנון דוחקא דסכינא אוסר רק כדי נטילה, שרותח מבליע יותר מחריף. ואם יש שישים החתיכה מותרת על ידי קליפה, 112. משום השמנונית שע"ג הסכין שנדבקת ביותר בקליפת הבשר ולא מתבטלת (ט"ז ס"ק י"ג). ומה שכתב מרן בסימן צ"ו דאם חתך צנון בסכין שאינה בת יומא ואינה מקונחת דנאסר הצנון כדי נטילה, הוא משום שחריפות הצנון מחשיבה את הקליפה של הסכין כבת יומא ובלא שמנונית צריך הצנון הדחה לכן אם יש שמנונית מצטרפת השמנונית לקליפת הסכין לאסור כדי נטילה (ש"ך ס"ק כ"ט). והסכין צריכה הגעלה. ואם הבשר בכלי שני הבשר צריך קליפה, והסכין נעיצה בקרקע קשה עשר פעמים. 113. כ"כ הרמ"א להצריך הסכין נעיצה ואף שהבשר רך ובעלמא לא נאסרת הסכין להצריך נעיצה רק אם חתך דבר קשה, שאני הכא שהבשר בכלי שני והוא חם לכן צריך נעיצה (ש"ך ס"ק ל"א). ואם הסכין אינה בת יומא או ספק אם היא בת יומא, 114. ספק בת יומא דיינינן לה כלאו בת יומא, שסתם כלים אינם בני יומן וטעם הבלוע בסכין פגום הוא. ועכ"פ צריך קליפה, והטעם לזה כתב הסמ"ק (שם) משום שמנונית הנדבקת בדופני הסכין. אף על פי שאין שישים בחתיכה נגד מקום הסכין שחתך בה, אינה אוסרת אלא כדי קליפה בבשר, משום שמנונית שעל גבי הסכין. והסכין מותר להשתמש בה שאר דברים שאינם בשר או חלב. 115. כ"כ הש"ך (ס"ק לא) שהסכין לא צריכה הגעלה אם משתמש בה שאר דברים, משום שהסכין שאינה בת יומא לא נעשית נבלה רק בלוע בה טעם פגום של חלב וטעם משובח של בשר, ואסור להשתמש בה לחתוך בשר או גבינה.