סימן צא · בשר וגבינה שנגעו זה בזה או בכלים
בשר וגבינה צוננים שנגעו זה בזה ואחד מהם לח צריך להדיח מקום המגע ומותרים. ומותר להניח בסל אחד בשר וגבינה באופן שאין נוגעים זה בזה. 59. תנן חולין קז: צורר אדם בשר וגבינה במטפחת אחת ובלבד שלא יהיו נוגעים זה בזה. ובגמרא וכי נגע זב"ז מאי הוי צונן בצונן הוא, אמר אביי נהי דקליפה לא בעי הדחה מי לא בעי. וכתב הב"ח שאם שניהם יבשים ונגעו זב"ז לא צריך הדחה (ש"ך ס"ק א). אסור להניח בשר צונן בתוך קערה חלבית צוננת שאינה מודחת, 60. כן דעת הש"ך (ס"ק ג) שאם הדיח או קינח היטב, אפילו בלעה הקדירה איסור חם, מותר להשתמש בה לכתחילה היתר צונן לח, וכ"ש יבש. ואם לא קינח, מותר רק ביבש צונן. מיהו כתב הש"ך שרק בדרך עראי מותר, אבל אסור בדרך קבע להשתמש בכלי איסור שנשתמשו בו בחמין, ואפילו בצונן, שמא יבא להשתמש בו בחמין. ובכלי חרס לדעת התוס' המרדכי והרשב"א אסור להשתמש בו צונן לח, ולדעת הטור ומרן מותר. והט"ז (ס"ק ג) כתב בדעת הרמ"א, שאם בלע בחמין, אסור בדבר לח, ומותר ביבש צונן. ואם בלע בצונן, אסור בדבר לח חם, ומותר בדבר צונן לח, או יבש חם. או להיפך, באופן שאחד מהם לח, אף על פי שחושב להדיח אחר כך את הבשר, משום שמא ישכח ולא ידיח. 61. כ"כ הטור והרשב"א (בתוה"א ב"ד סוף ש"א) בשם בעל העיטור (ח"ב שער ראשון ח"ד הלכות הכשר הבשר יג ע"ד) והראב"ד. וזה נלמד מהגמרא הנ"ל, שאע"פ שמועילה הדחה אם נגעו לכתחילה אסור להניחם יחד, כדברי המשנה ובלבד שלא יהיו נוגעים זה בזה. והטעם דחיישינן שמא ישכח ויאכל בלא הדחה. ואם הניח צריך להדיח הבשר. ובשר חי שדרכו בהדחה לפני הבישול, מותר להניחו בקערה חלבית לכתחילה. וכן צריך להזהר שלא יגע בשר בלחם, שאם יגע אסור לאוכלו עם גבינה, וכן להיפך. 62. עיין לעיל סימן פט בסופו ובטור כאן שהביא בשם הירושלמי. (פסחים פ"ו ה"ד).