סימן צ · הסכין שחותך בה הכחל ושאר כלים
מותר לחתוך הכחל בסכין בשרית, בין אם הוא צונן ומלא חלב, ובין אם הוא רותח. וכן מותר לחתוך בשר בסכין שחתך בה כחל. וכן מותר לאכול בשר בכלי שאוכל בו כחל, או להיפך. וכן מותר לצלות בשר בשיפוד שצלו בו כחל, וכן מותר להניחו אחר הצליה על בשר אפילו שניהם חמים. 57. עיין בסוף הסימן בב"י שהביא דעת הרשב"א (בתוה"ק ב"ג ש"ד ובחידושיו קט: ד"ה והכחל) שמותר בכל הני לכתחילה אפילו לא קרע את הכחל לפני הצליה, ושכן דעת הר"ן (מ. ד"ה דרש מרימר) גבי שיפוד שצלו בו בשר מותר לצלות בו כחל או איפכא. ובסכין שיש עליו טיחת בשר מחמיר. ולדעת התוס' (שם) והרא"ש (שם) כל ההיתר רק לאחר שקרעו שו"ע וטחו לפני הצליה. וכתב הב"י שכן נראה דעת הטור. והגר"א (ס"ק כח) כתב שדעת השו"ע כדעת הרשב"א והר"ן. וכן משמע בפר"ח. ודעת הרמ"א כדעת התוס' והרא"ש ומתיר רק בדיעבד. אם קרעו כדינו וצלאו ומצא בו אחר כך חלב בגומות, לא נאסר הכחל. 58. כ"כ הרמ"א בשם האו"ה (כלל יח) וכתב הטעם שחלב שחוטה דרבנן וכל שלא פירש לא גזרו. ועוד דלא גרע מדם האברים שלא פירש בצליה, שמותר. ואם לא נקרע כדינו הוי חלב כנוס בתוכו, וחשוב פירש, ואסור מדרבנן. וכתב עוד האו"ה (שם דין טו) שאם הניחו עם חלבו כך יום שלם קודם שצלאו מותר ולא אמרינן כבוש כמבושל, והוא מהאי טעמא שחלב שחוטה דרבנן, ולא גזרו בו רבנן לומר כבוש כמבושל. והביאו הרמ"א להלכה.